Bereshit 19 – בראשית יט‏ – Mikraot Gedolot

[כט] ¹טרם ישכבו וגו׳, התחילו שואלים אותו א״ל אנשי העיר מה הם, א״ל כל אתר אית טבין ובישין ברם הכא סוגייה בישין, ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית, אין האחד מהם מעכב. (בראשית רבה נ׳)

[ל] ²ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על הבית, וכתיב ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים (בראשית י״ט:י״א), מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות. (ספרי זוטא נשא ה כא)

[לא] ³ואנשי העיר, ולא תאמר גרים גרורים, אלא אנשי סדום, גדולי העיר נסבו על הבית תחלה, ואח״כ מנער ועד זקן, וכל העם מקצה. (שכל טוב)

1. בלק״ט א״ל אבל כאן כולם רעים, ובשכ״ט אבל כאן רובם רעים.

2. לקמן מאמר סג. ובבאור וצרף לכאן.

3. לעיל מאמר כט.

עַד לָא שְׁכִיבוּ וַאֲנָשֵׁי קַרְתָּא אֲנָשֵׁי סְדוֹם אַקִּיפוּ עַל בֵּיתָא מֵעוּלֵימָא וְעַד סָבָא כָּל עַמָּא מִסּוֹפֵיהּ.

They had not yet lain down when the men of the city, the men of Sedom, surrounded the house – young and old alike – all the people from one end [of the city] to the other [end].

טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה

עַד לָא שְׁכִיבוּ וֶאֱנָשֵׁי קַרְתָּא אֱנָשֵׁי סְדוֹם אַקִּיפוּ עַל בֵּיתָא מֵעוּלֵימָא וְעַד סָבָא כָּל עַמָּא מִסּוֹפֵיהּ

סבב – אקיף, סחר

מדוע תרגם ״נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת״ – ״אַקִּיפוּ עַל בֵּיתָא״ ואילו ״וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל״ (במדבר לד ד) ״וְיַסְחַר לְכוֹן תְּחוּמָא״, והלא שניהם מבניין נפעל? כי בתרגומי הפועל ״סבב״ אונקלוס מבחין בין סיבוב החוזר לאדם עצמו (רפלקסיבי) המתורגם בפועל סח״ר כגון ״וַיִּסֹּב מעליהם ויבך״ (בראשית מב כד) ״וְאִסְתְּחַר מִלְּוָתְהוֹן״, לבין סיבוב המקיף עצם אחר שתרגומו בלשון הקפה כמבואר בפסוק ״הוא הַסֹּבֵב את כל ארץ החוילה״ (בראשית ב יא) ״הוּא מַקֵּיף״. בפסוקנו מוכיח לשון ״נָסַבּוּ עַל״ שהכוונה לכיתור הבית, לכן תרגם בלשון הקפה.

קדם עד לא דמכו^א ועמא דקרתא עמא דסדם אקיפו על ביתיה מן עולימיהון ועד סביהון כל עמא^ב מן סטר חד.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דמכו״) גם נוסח חילופי: ״ישכבון״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עמא״) גם נוסח חילופי: ״עמיה״.

עד דלא שכיבו ואינשין רשיעין דבקרתא אינשי סדום אחזרו על ביתא מטליא ועד סבא כל עמא מסיפא.

They had not yet lain down, when the wicked men of the city, the men of Sedom, came round upon the house, from the youth to the old man, all the people throughout.

[ה] טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ – הִתְחִילוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ אָמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר מָה הֵם, אֲמַר לְהוֹן כָּל אֲתַר אִית טָבִין וּבִישִׁין, בְּרַם הָכָא סוּגְיֵה בִּישִׁין.

וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת – אֵין אֶחָד מֵהֶם מְעַכֵּב.

ואנשי העיר אנשי סדום וגו׳ – למדך הכתוב שכלם היו רעים וחטאים במשכב זכור, כמו שנאמר הוציאם אלינו ונדעה אותם (פסוק ה׳).

טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ – הִתְחִילוּ שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ שְׁאֵלוֹת אָמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר מַה הֵם, אָמַר לְהוֹן, כָּל אֲתַר אֵית בֵּהּ טָבִין וּבִישִׁין, בְּרָם הָכָא סוּגֵיא בִּישִׁין וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת אֵין אֶחָד מֵהֶן מְעַכֵּב.

קבל אן ינצ֗ג֗עו פאד֗א באהל קריה אהל סדם קד אחאטו באלבית מן חדת֗ אלי שיך֗ ג֗מיע אלקום אלד֗י פי נאחיתה.

לפני ששכבו, והנה אנשי העיר, אנשי סדום, הקיפו את הבית, מצעיר ועד זקן, כל העם שבאזור.

טרם ישכבו ואנשי העיר – ^אהיו בפיהם של מלאכים, שהיו שואלין ללוט: מה טיבן ומעשיהם, והוא אומר להם: שרובם רשעים. עודם מדברים בהם, ואנשי סדום נסבו וגו׳.

{ופשוטו של מקרא: אנשי העיר – אנשי רשע, נסבו על הבית. על שהיו רשעים נקראו אנשי סדום, כמו שאומר הכתוב: ואנשי סדום רעים וחטאים (בראשית י״ג:י״ג).}⁠^ב

כל העם מקצה – מקצה העיר עד הקצה, שאין אחד מוחה בידם, שאפילו צדיק אחד אין בהם.

א. בכ״י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 נוסף: כך נדרש בבראשית רבה (בראשית רבה נ׳:ה׳) טרם ישכבון ואנשי העיר.

ב. הביאור המוסגר מופיע בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34 (חלק בגיליון), פירנצה III.3, ויימר 651, נירנבורג 5, פריס 155, וכמעט בכל עדי הנוסח האחרים שבדקנו. הוא חסר בכ״י לייפציג 1, ומופיע רק בגיליון בכ״י וינה 23, בפרמא 2868 (בציון תוספת).

טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדום – The following explanation is given in Bereshit Rabbah 50:5: Before they lay down, the men of the city were a topic of conversation (literally, were in the mouths of the angels), for they asked Lot about their character and doings, and the latter replied that most of them were wicked. They were still speaking about them, ואנשי סדום וגו'‏ "when the men of Sodom etc.⁠"

However the real sense of the text is: The men of the city, wicked men, compassed the house. Because they were wicked he designates them as "men of Sodom", just as Scripture said, "And the men of Sodom were wicked and sinners" (Bereshit 13:13).

כל העם מקצה ALL THE PEOPLE FROM EVERY QUARTER – from one end of the city to the other end, and no-one protested, for there was not even one righteous person among them (Bereshit Rabbah 50:5).

טרם ישכבו – ¹התחילו מבערב לשאול אותו שאילות. אמרו לו המלאכים אנשי העיר מה הם. אמר להם כל מקום יש בהם טובים ורעים. אבל כאן כולם רעים.

ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית – ²אין אחד מהם מעכב.

1. התחילו מבערב. ב״ר שם. וילקוט שם. ורש״י עה״ת.

2. אין אחד מעכב. ב״ר שם. וילקוט שם.

טרם ישכבו – אני המחבר דקדקתי ולא מצאתי דמיון לטרם, לא במקרא ולא בדברי רבותינו, אלא בפני עצמו נדרש, במקום עד לא, כדכתיב בטרם [הרים] הטבעו (משלי ח כה), וכתיב עד לא עשה ארץ וחוצות (שם שם כו), התחילו שואלין אותו שאלות, אנשי מקום זה מה הם, השיב להם לוט בכל מקום יש רעים וטובים, אמרו לו אבל כאן רובם רעים, אז הכיר שבאו על אנשי העיר, התחיל לבקש רחמים עליהם:

ואנשי העיר – לא תאמר גרים גרורים, אלא אנשי סדום, גדולי העיר נסבו על הבית תחלה, ואח״כ מנער ועד זקן, וכל העם מקצה, ואין אחד מעכב על חבירו:

טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדום – כך נדרש בבר׳ רבה:⁠^א טרם ישכבו ממה שאמ׳ להם הנה נא לי שתי בנות (בראשית י״ט:ח׳). למדנו ונדעה אותם (בראשית י״ט:ה׳) – לתשמיש, וכן מצינו בפלגש בגבעה, אל תעשו את דבר הנבלה הזאת (שופטים י״ט:כ״ג-כ״ד). (גיליון כ״י וינה 23 בשם ר׳ יוסף)⁠¹

1. השוו רשב״ם.

א. השוו ב״ר נ׳:ה׳.

כל העם מקצה – להודיע שאפילו אחד מן העשרה שאמר אברהם (בראשית י״ח:ל״ב) לא נמצא בהם.

Kol ALL THE PEOPLE TO THE LAST MAN: This is written to let it be known that not even one of the ten [righteous men] of whom Abraham spoke (in 18:32) could be found among them.⁠¹

1. The same point can be found less explicitly in Bereshit Rabbah 50:5, LT and Rashi. So also Gunkel.

נסבו – מבנין נפעל.

כל העם מקצה – שהיו ושלא היו סמוכים אל הבית.

COMPASSED. Nasabbu (compassed) is a nifal.

ALL THE PEOPLE FROM EVERY QUARTER. Those who did not live in the vicinity of Lot's house.

ופשוטו של מקרא אנשי העיר, אנשי רשע, נסבו על הבית. לפי שהיו רשעי׳ נקראו אנשי סדום, לפי שכ׳ ואנשי סדום וגו׳. (כ״י וינה 23)

טרם – אמר אנשי סדם אחר שאמר אנשי העיר כי ידוע היה כי העיר שבאו אליה סדם הוא. אלא רצה לומר: הראו במעשיהם כי אנשי סדם היו, שנאמר עליהם: ואנשי סדם רעים וחטאים לי״י מאד (בראשית י״ג:י״ג).

ועד זקן – הזקנים היו רעים כמו הנערים והבחורים וכלם באו בית לוט.

מקצה – העיר, כי מרב רשעתם פסקו דרך ממקומם שלא היה אורח עובר עליהם ועכשיו שבאו אליה^א היה חדוש אצלם והיה רע בעיניהם עד שנתקבצו כל העיר להרע להם וזה מן התמה הגדול לרב רשעתם עד היכן^ב הגיעה רעתם.

ונכתב כל זה כדי שיצדיקו עליהם בני העולם את הדין.

א. כן בכ״י פריס 193. בכ״י מוסקבה 495, מינכן 28: ״אלה״.

ב. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״היכן״.

טרם, why did the Torah have to write the words אנשי סדום, “the men of Sodom,” having already immediately before identified these men as אנשי העיר, the men of the town?” The Torah wanted to emphasize that by their actions they proved that they must be inhabitants of the city of Sodom. This bore out the Torah’s previous characterisation of the inhabitants of this city as רעים וחטאים, “wicked and sinful,” (13,13)

ועד זקן, the old people were no better than the people in their prime whose perversions might have been due to their youthful vigour. All the people ganged up on Lot’s house. As a result of their extreme self-centeredness, they had passed a law that no stranger was to be entertained in that city. Lot’s having broken with this tradition so enraged them that they decided to teach him a lesson by attacking his guests. The reason why the Torah goes into all this detail is merely so that subsequent generations will realise that God’s action in destroying such people was justified.

מנער ועד זקן – מכאן שכולם רשעים, לפיכך לא נענה אברהם כשהתפלל על עשרה.⁠¹

1. שאוב מרשב״ם.

מנער ועד זקן, "both young and old.⁠" Seeing that all of them were wicked, Avraham had not received an assurance beyond a minimum of ten.

ואנשי העיר אנשי סדום – בא לרמוז כי אנשי סדום היו אנשי העיר והמגדל רשעים גמורים, הם דור הפלגה שאמרו נבנה לנו עיר ומגדל. ויהיה אנשי העיר באור לאנשי סדום.

ואנשי העיר אנשי סדום, "and the men of the town, the men of Sodom, etc.⁠" The Torah wanted to hint that the men of Sodom and the men of "the city and the Tower" (in Genesis 11,4) had a great deal in common. Both were absolutely wicked. The men here described as "the men of the city,⁠" were survivors of that episode [less than 100 years earlier]. (According to another view, these men were re-incarnates of the people who had died at the time of the Tower and they resurfaced a third time as re-incarnates and formed the rebels who joined Korach in his uprising. (Compare our author's comment on Numbers 27,29)

ישכבו – ג׳ במסורה טרם ישכבו. ערלים ישכבו [יחזקאל ל׳ כב]. יחד על עפר ישכבו [איוב י׳:א׳]. פירוש ערלים ישכבו העכו״ם שהם כאנשי סדום כי על סדומים וכיוצא בהם נאמר אותו פסוק.

מקצה – ב׳ במסורה כל העם מקצה. כי נלכדה העיר מקצה. גבי נבוכדנצר לומר לך שראויין אלו למפולת כאלו ועוד כי כשנסעו מכאן נלכדה גם עירם מקצה.

[שער כ]

ואחר שנתישב כל זה וכבר התרנו כל הספקות הנופלים בעקר זה החטא ועונשו ובעונש בעלי הגבעה הדומה אליו למראה עינים נזכור ג״כ שאר הספקות הנופלות בו ובספורים הנמשכים אליו:

א. מה שכבר נתבאר מחקור על כוונתם של אלו העיירות ברשעתם זו ומה הסבה אשר הביאה אותם אליה ואם כדברי יחזקאל בגנותם למה נענשו על זה הדין החמור ואם כדברי הספור הזה למה לא נענשו בני הגבעה ולמה נגפו בני ישראל עליהם.

ב. אחר שנתבאר שכוונתם לעשות הגנאי והקלון הזה לכלות מביניהם רגלי נכרים איך אמר להם לוט הנה נא לי שתי בנות וכו׳ והלא לא אותן הם מבקשים. או מה טעם אומרו כי על כן באו בצל קורתי והוא הדבר אשר זרה עליהם לפי נמוסיהם.

ג. אומרם האחד בא לגור וישפוט שפוט והלא בתחנונים ידבר עמהם.

ד. במאמרו ויאיצו המלאכים. ויתמהמה. ויחזיקו. ואנכי לא אוכל. הנה נא העיר. הנה נשאתי פניך. מהר המלט שמה. מי הביאם לכל זה הדחק מוטב שימתינו לו להתנהל לאטו להמלט נפשו מאשר ישא פניו לבלתי הפכו את העיר אשר יצוה ה׳ להפוך באפו ובחמתו. וגם מה המונע לבלתי הפכו את העיר עד בואו שמה. כשיצא מן העיר די.

ה. מה טעם ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט. והנה המלאך א״ל הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה.

ו. מה עלה על דעת בנות לוט כי עשו הנבלה ההיא לפחדן איש אין בארץ ועיניהן הרואות שלא נחרבה צוער אשר יצאו ממנה אחרי ההפכה.

ז. בספור הסמוך האומר ויסע משם אברהם ארצה הנגב למה נסע משם עם היותו שלו ושקט סמוך למילתו וקרוב לבשורת זרעו ואיך לא נמלך בשכינה ולא עוד אלא שהרחיק נדוד עד ארץ אשר לא ידעוהו ולא נזכר שמו ולא שמעו את שומעו כמו שנראה מלקיחת אשתו כסבורין שהיא אחותו כאשר היה להם בתחלת ענינם במצרים.

ח. למה לא בא הש״י אל אבימלך מתחלה כדי שלא ישלח לקחת את שרה ויצילם מצערה או למה הוזקק אליו לדבר כדברים ההם רק שינגע אותו ואת ביתו כאשר עשה לפרעה.

ט. באומרו הגוי גם צדיק תהרוג הלא הוא אמר לי וכו׳ והלא כיון שלא קרב אליה טוב לו לומר שלא עשה משיאמר שעל פי דבריהם עשה גם מאמר ואבימלך לא קרב אליה יראה שאינו במקומו.

י. אחר שאמר לו הנך מת על אודות האשה והוא השיב הלא הוא אמר לי כו׳ למה הוצרך לומר לו אחר כך ועתה השב אשת האיש וכו׳. ואם אינך משיב דע כי מות תמות וכו׳.

יא. למה אמר אברהם אל אבימלך כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה מה שלא אמר כן לפרעה. ומי הזקיקו לומר אליו וגם אמנה אחותי בת אבי. וטעם אשר התעו אותי אלהים גם מאמר ולשרה אמר הנה נתתי.

יב. ומה טעם ויתפלל אברהם אל האלהי׳ גם מאמר ויתפלל בעדך וחיה ואולם בספור הסמוך יהיה הספק.

יג. באומרו מי מלל לאברהם הניקה והלא היא שאמרה האף אמנם אלד וכו׳ וישמעו אזניהם.

יד. מה טעם לצדקת זו לגרש את בן האמה בעבור שהיה מצחק עם יודעה אהבת אביו אותו ולא עוד אלא שהסכים הש״י אל דעתה.

טו. מה טעם הראות המלאך אל הגר על דברי ישמעאל והנס הנעשה להם על ידו גם כי לא נזכר שצעק הנער ולא שנשא את קולו ואיך אמר וישמע אלהים את קול הנער.

טז. בספור אבימלך ופיכול שר צבאו כי שם נאמר את ז׳ כבשות תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי ואח״כ נאמר על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם הנה המיר עצם הנקרא והחליף סבת השם. אלו הספקות אשר ראיתי להזכירם ומעתה נבא אל הביאור.

ואנשי העיר היו בפיהם של מלאכים. והוא מקרא קצר כאלו אמר ואנשי העיר היו בפי המלאכים פי׳ בעוד שהיו מדברים על אנשי העיר מה טיבם מיד אנשי סדום נסבו על הבית דאל״כ אנשי העיר ואנשי סדום למה לי אלא על כרחינו לומר חד על פיהם של מלאכים וחד על נסבו על הבית:

ואנשי העיר אנשי רשע. דאין פי׳ אנשי סדום אנשי עיר סדום עד שיקשה תרתי למה לי אלא פי׳ אנשי סדום אנשי רשע כדכתיב ואנשי סדום רעים וחטאים ובמקום שיכתוב אנשי רשע כתב אנשי סדום כאלו אמר ואנשי העיר שהם אנשי רשע נסבו על הבית:

שאין א׳ מוחה בידם. שכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו ומפני ששום אחד מהם לא מחה מעלה עליהם הכתוב כאלו כלם נסבו על הבית דאם לא כן איך אפשר שכל אנשי העיר שהיו כמה אלפים נסבו בית אחד:

אבל הודיע שהם טרם ישכבון ואנשי העיר אנשי סדום כלם מקטנם ועד גדולם נסבו על הבית ר״ל שהקיפוהו מכל הצדדין כדי שלא יצאו משם בהחבא.

כך נדרש בב״ר. אבל בב״ר (נ, ה) לא משמע שדרשו דבר זה מדכתיב קרא יתירה ״ואנשי העיר״, רק דרשו מלשון ״טרם ישכבו״, דלא הוצרך למכתב אם טרם ישכבו או אחר כך, אלא כלומר ״טרם ישכבו״ והיו עדיין מדברים בהם אם רשעים אם צדיקים – ״ואנשי העיר״ שהיו מדברים בהם ״אנשי סדום נסבו על הבית״:

מקצה העיר עד הקצה. דאין לומר מקצה העיר בלבד, דאם כן למה מקצה העיר מלבד באו ולא שאר העיר, אלא מן הקצה אל הקצה. ומפני שהוקשה דזה אי אפשר שיהיה כולם על הבית, ותירץ ׳שאין אחד מוחה׳, וכל מי שאינו מוחה נתפס באותו עון כאילו עשאו (שבת סוף נד ע״ב), ולפיכך כתיב שהיו נסבים על הבית:

טֶרֶם֘: בזרקא אחת לבד ובסוף התיבה.⁠^א [טֶרֶם֘].

א. על דרכו של נורצי בסימון זרקא במילה מלעילית ראה מ״ש שמ׳ יב יא (׳וככה תאכלו אתו׳) והערתי שם.

ואנשי העיר אנשי רשע נסבו על הבית כו׳. אנשי רשע כלומר כשרוצה לומר רשעים אומר אנשי סדום שאנשים רשעים היו:

שאין אחד מוחה בידם כו׳. רצונו לומר וכי אפשר דבר זה שמקום קטן כזה דהיינו מה שסובב הבית יחזיק כל אנשי עיר ומתרץ שאין אחד מהם מוחה בידם וכיון שלא מיחו הרי הן כאילו עצמן עשו:

The people of the city, who were evil people, surrounded the house... Rashi is saying that "Sedomites" is used as a term for evil people, as the people of Sedom were [exceptionally] evil.

There was not one who protested... Rashi is saying: Surely it is impossible that the small area around Lot's house held all the people of the city! Perforce it means none of the people of the city objected, and thus it is considered as if they themselves did it.

טרם ישכבו – ולא אמר אחר אוכלם ואנשי וגו׳, מגיד שהיה דברים ביניהם באמצע, והוא אומרם ז״ל (שם) שהי׳ לוט מליץ טוב בעד סדום, וטעם שלא הפכו סדום אז תכף ומיד כבר פירשתי לעיל כי הם עדיין עודם בספק הצלה כאומרו ארדה נא ואראה וכן גם כן אמרו במדרש (שם) וז״ל היה לוט מבקש רחמים על סדום והיו מקבלים ממנו וכיון שאמרו הוציאם וגו׳ ונדעה וגו׳ אמרו לו עוד וגו׳. עוד טעם שלא השחיתו סדום באותה שעה שהמתינו עד השכמת הבוקר כדי שיהיה זמן המיוחד לרחמים להציל את לוט מה שאין כן בלילה שתגבורת הדינים לא ימלט לוט. ורז״ל אמרו (שם) לפי שהיו עובדים לחמה וללבנה הלקו אותם לעיני השמש והירח ביום י״ו בניסן.

טרם ישכבו, Before they went to sleep. The Torah is careful not to write: "after they had eaten, etc.⁠" From this we learn that something transpired between Lot and the angels after the time they completed the meal and before their retiring for the night. Our sages in Bereshit Rabbah 50,5 mention that when questioned about the townspeople by the angels Lot said that whereas all over the world there are both good and wicked people in a town, in Sodom the people were mostly wicked. We have previously explained why the angels did not immediately destroy the town when they heard this. Besides, according to the Midrash, Lot asked them to spare the city and they accepted his plea. It was only after they were about to add further sins (verse 5) to their already full register that the angels told Lot to save himself and his relatives (verse 12) prior to their destroying the city. There was an additional reason why the angels did not immediately destroy the town. They waited till morning, a period when the attribute of Mercy is in the ascendancy; at that time they would succeed in saving Lot. They could not have done this during the night. Our sages add that since the Sodomites worshipped both sun and moon they were smitten at a time when the moon is full (middle of the month) and the sun shone, to show that neither force protected them.

טרם ישכבו – הנה באו בערב, ואמר להם לוט ״והשכמתם והלכתם לדרכתם״. ומדרך המוסר שאל יתעכבו יותר מדאי במשתה, ושיניחם בעל הבית ללכת לישן לנוח מטרדת הדרך בהיות שצריכים להשכים ולעמוד בבוקר. על כן הודיעה תורה שבזמן הקצר שבאו לבית לוט כבר נודע בין אנשי סדום שבאו, ומיד הסבו רשעים את ביתו טרם ישכבו, ולא המתינו עד אור הבוקר לחקור תחלה מי המה האנשים האלו, כי בפחזותם השחיתו כל מנהגי בן אדם, ורק רעה בלבבם.

ואנשי העיר אנשי סדום – רש״י ז״ל מביא מדרש בראשית רבה, והוא ז״ל אמר פשוטו של מקרא ״אנשי העיר, אנשי רֶשַׁע, נסבו על הבית. ועל שהיו רשעים נקראים ׳אנשי סדום׳, כמו שאמר הכתוב ׳ואנשי סדום רעים וחטאים׳¹ [עכ״ל]. ואם כן היה מתבאר מאמרו ואנשי סדום נסבו על הבית. ואפשר כי לקנתרן אמר ״ואנשי העיר״, כי מדרך אנשים הדרים בעיר אחת שיעזרו זה את זה, ואנשי עיר הללו היו אנשי סדום החטאים בנפשותם ורצו להשחית בית לוט שהיה מאנשי עירם.

נסבו על הבית – מן הנפעל. אולי קציני סדום וראשיה צוו שיתנו את העם סביבות הבית שלא ימלט ממנו איש.

מנער ועד זקן – להודיע שהיו אנשי משחית, וקבעו להם הרשעיות לחֻקות משפט. כי גם אנשים רשעים אם הם עצמם בוחרים ברע, ימנעו בניהם ממנו ויקוו שילכו הם בדרך טובים. וכן יחטא האדם בימי עלומיו לא בהיותו זקן, כי בזקנה ימאס האדם וְיִכָּלֵם על פשעי נעוריו. אבל בסדום היו הרעות להם לחֻקות משפט, והרגילו בהם את בניהם מנעוריהם, וגם זקניהם לא בושו מעשות נבָלות. ועל כן נסבו על הבית מנער ועד זקן. והוסיף ״כל העם מִקָּצֶה״, שמקצה העיר היו באים בלילה לראות בשמחה זו, איך יענו וירעו לאנשים הבאים אל עירם. ובפי׳ רש״י ז״ל ״מקצה העיר עד הקצה, שאין אחד מוחה בידם, שאפילו צדיק אחד אין בהם״. ונכון הוא.

1. בראשית יג, יג.

מקצה – כמו איש לבצעו מקצהו (ישעיהו נ״ו:י״א), מקטנם עד גדולם.

טרם ישכבו – הנה זמן מועט אחר שנכנסו בביתו נודע הדבר לקציני סדום ע״י המרגלים ששמו בכל פנות העיר להשבית רגל כל אורח ועני מביניהם, ותכף שלחו לשם אנשים להוציא את האורחים מבית לוט בחזקה, וגם נתנו רשות לכל אנשי העיר לעשות באורחים ההם, ככל הנבלה שהסכימו לעשות לכל אורח, וזה טעם שבאו שם כל אנשי העיר ולא קצתם, כי להיות כלם שטופי זמה נאספו כלם סמוך לבית לוט לתכלית המגונה ההוא:

ואנשי העיר אנשי סדם – לפי פשוטו הוא לתוספת ביאור, אנשי העיר שהם אנשי סדום, אולם לפי שלא היה צריך לביאור זה יתכן שרומז אל רשעתם, כלומר אנשי העיר בהיותם אנשי סדום שעליהם נאמר ואנשי סדום רעים וחטאים לה׳ מאד נסבו וכו׳:

נסבו – הקיפו הבית מכל צד כדי שלא יצאו משם בהחבא:

כל העם מקצה – מכל קצה העיר, כאילו אמר מן הקצה אל הקצה, ובא להודיע שאפילו עשרה שאמר אברהם לא נמצאו בהם:

טרם – ענינו תמיד עדיין לא (רש״י רמבמ״ן וגעזעניוס).

אנשי סדום – הידועים ברשעם.

נסבו על הבית – שמו עצמם בסיבוב על הבית.

מקצה – מקצה העיר עד הקצה (רש״י).

not yet (terem). The Hebrew is always to be understood this way (Rashi, Mendelssohn, and Gesenius).

the people of Sodom. Known for their wickedness.

from one end to the other (mi-katseh, lit. “from the end”). From one end of the city to the other (Rashi).

טרם ישכבו – שלא באו לשם בעת האוכל רק לפני שכיבתם, ולא ידעו כלל שעברו על תקנתם לאכול שם. ח] ואנשי העיר אנשי סדום מה שנסבו את הבית היה מפני שהם אנשי סדום ובאו לעשות נקמה על שעברו על נימוסי סדום לעבור דרך עירם. ט] נסבו על הבית בפלגש בגבעה כתיב נסבו את הבית, ופה כתיב על הבית שמורה שבאו דרך מצור ומלחמה. י] שם כתיב ואנשי העיר אנשי בליעל נסבו את הבית שרק אנשי בליעל עשו זאת ופה כתיב מנער ועד זקן, שלא נשאר איש בעיר שלא השתתף בנבלה ההיא, כמ״ש כל העם מקצה, בענין שלא נמצא אף צדיק א׳ שיהיה צדיק עכ״פ בערך אנשי סדום.

THEY HAD NOT YET LAIN DOWN. The narrative stressing that the people did not arrive when the malakhim were eating, but prior to their retiring – and they therefore had no knowledge at all that these had violated the regulation against dining in Sodom. Consequently, [8] when the people…gathered around the house it was because they were the people of Sodom. They came to avenge themselves upon them for having violated the social statues of Sodom against passing by way of their city.

GATHERED AROUND AGAINST THE HOUSE. [9] In the case of the concubine at Givea it is written that they gathered around (‘nasabu eth’) the house, while here it states that they gathered around against (‘nasabu al’) the house – they came to lay siege and give battle. Also [10], whereas there it states that the men of the city, the irresponsible ones (‘bliaal’) gathered around the house – that only the worthless ones had participated — here it was young and old. There was — no one in the city who did not take part in this vile thing; as the verse indeed goes on to emphasize by: all the people from end to end. Stressing that not even one zadiq was to be found there, even if that one be a zadiq only in contrast with the rest of the populace of Sodom.

כל העם מקצה: שלא היה נחשב בעיניהם לעוול כלל, על כן לא חדל שום אדם להשתדל ולהשתתף בזה. {אפילו זקנים שלא מחמת תאוה באו אליו, מצד שנחשב להם למשפט ישר.} וזה היה הנ״מ בין מעשה סדום למעשה פלגש בגבעה¹, דשם נתקבצו בני בליעל והכל ידעו שהם בני בליעל, אלא שלא נתחזקו למחות בידם, משא״כ אנשי סדום הרגילו כל כך ברע עד שנעשה כתקנה יפה בעיני כולם².

{מקצה: אע״ג שהם רחוקים מבית לוט מכל מקום באו.}

1. והאריך בזה הרמב״ן כאן בפרקנו.

2. וכ״כ המלבי״ם.

כל העם מקצה – לוט היה יושב בשער סדום, לכך נאסף כל העם מן הקצה האחר להסוב על ביתו.

טרם – פירוש עדיין לא שכבו, כלומר כאשר עמדו לשכב.

אנשי... אנשי סדם – חזרה לשם הדגשה. הכוונה לאותם אנשים ידועים שהכתוב כבר אפיין אותם לעיל י״ג:י״ג.

נסבו – בבנין נפעל, כלומר הקיפו את הבית, עמדו מסביב לו. מקצה = מקצה אל קצה, מכל קצות העיר באו, כולם התאספו ליד ביתו של לוט.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון