[עח] 1וכמו השחר עלה, א״ר חנינא מאילת השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ארבעת מיל ומשיאיר המזרח ער שתנץ החמה אדם מהלך ארבעת מיל, ומנין שמאילת השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ארבעת מילין שנאמר וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר מן סדום לצוער ד׳ מילין יתיר הוון, א״ר זעירא המלאך היה מקדר לפניהן את הדרך ומנין משיאיר המזרח עד הנץ החמה אדם מהלך ארבעת מיל, כמו וכמו מילה דמיא לחבירתה. (ירושלמי יומא פ״ג הלכה א)
[עט]
2וכמו השחר עלה, אמר מר מעלות השחר עד הנץ החמה חמשת מילין, מנא לן, דכתיב וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים וגו׳, וכתיב השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה
(בראשית י״ט:כ״ג), וא״ר חנינא לדידי חזי לי ההוא אתרא והויא חמשה מילין כו׳, תדע כמה מהלך אדם בינוני ביום עשר פרסאות ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין כו׳, לימא תיהוי תיובתא דר׳ חנינא לא, ויאיצו שאני.
(פסחים צד.)
[פ] 3וכמו השחר עלה, בעת שהתחלו אנשי סדום להתרפות כדי שיצא לוט והם רואים. (אור האפלה)
[פא]
4וכמו השחר עלה, רובן של עובדי כוכבים לוקים בלילה, שנ׳ כל חשך טמון לצפוניו
(איוב כ׳:כ״ו), כו׳ בסדום כתיב וכמו השחר עלה לפי שכבר הוכו מן הלילה. (פס״ז בא יא, ד)
[פב]
5הנמצאת, דרש רבא מאי דכתיב אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי
(תהלים מ׳:ח׳), אמר דוד אני אמרתי עתה באתי, ולא ידעתי שבמגלת ספר כתוב עלי, התם כתיב הנמצאות הכא כתיב מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו
(תהלים פ״ט:כ״א).
(יבמות עז.)
[פג]
6ואת שתי בנותיך הנמצאת, וגו׳ וא״ר טובי׳ בר״י שתי מציאות רות המואביה ונעמה העמונית, אר״י מצאתי דוד עבדי
(תהלים פ״ט:כ״א), היכן מצאתי אותו בסדום.
(בראשית רבה נ׳)
[פד] 7ואת שתי בנותיך הנמצאת, הן צדיקות עד כאן. (מדרש הגדול)
[פה] 8פן תספה בעון העיר, מגיד הכת׳ שאף לוט היה ראוי להישטף עמהן לולי קדמה זכותו של אברהם. (מדרש הגדול)
[פו] 9פן תספה בעון העיר, שהרי הצדיקים שבעיר הנדחת ממונם אבד שהרי נאמר אוי לרשע ואוי לשכנו. (אור האפלה)
[פז] 10פן תספה בעון העיר, מכאן כיון שניתן רשות למשחית ולמחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע. (שכל טוב)
1. ירושלמי ברכות פ״א ה״א, ב״ר פ״ג, לקמן מאמר עט.
אילת השחר, קרני אור הראשונים שעולים במזרח בסוף הלילה נקראים אילת השחר משום שמתפצלים כמין קרני אילה בתוך השחרות עי׳ בפי׳ הרד״ל, ומסיים שם בירושלמי וב״ר אם יאמר לך אדם הדא כוכבתא דצפרא אילת השחר, שקרן, פעמים פוחתת פעמים מוספת אלא כמין תרתין קרנין דנהורי סלקין ממדינחא ומנהרין לעלמא. (עי׳ בתוי״ט ריש פ״א דברכות),
יתיר הוון, בתמיה, כמבואר להלן מאמר עט. ההוא אתרא הוה חמש מילין.
מקדר, משוה להן הדרך אבל אדם אחר אינו מהלך אלא ד׳ מילין,
כמו וכמו, מאי כמו וכמו דבר זה דומה לחברו כמו דמן אילת השחר עד שיאיר המזרח הוא ד׳ מילין כך מן האיר המזרח עד הנץ החמה ד׳ מילין עי׳ פרש״י בב״ר, ובפי׳ מהר״ש סירלו בברכות כ׳ דהו״ל למיכתב וכעלות השחר, ובפי׳ הר״ח
בפסחים צד. מדהוה לי׳ למכתב ״כמו״ וכתב ״וכמו״ מלה דדמיא לחברתה וכ״כ במת״כ שם ד״ויו״ התוספת לאורויי אתיא שיש עוד שיעור כשיעור שיש מעלות השחר עד יציאת השמש דהיינו משהאיר המזרח עד שתנץ החמה, ויש שנוים גדולים בין גרסת הירושלמי יומא לברכות וב״ר, דבברכות שם איתא ומניין משיאיר המזרח עד שתנץ החמה ארבע מילין דכתיב וכמו השחר כו׳ וצריך לפרש לגי׳ זו דכמו השחר היינו האיר המזרח, והשמש יצאה היינו נץ החמה, ולפי הגירסא בירושלמי יומא וכ״ה בב״ר צריכים לפרש וכמו השחר היינו אילת השחר [או משעלה עמוד השחר כמו בב״ר] והשמש יצאה על הארץ היינו האיר המזרח עי׳ במת״כ בב״ר, ובילקוט שמעוני מביא דברי הב״ר כפי גירסת הירושלמי ברכות. ומלשון התיב״ע ותר״י נראה דמפרשי וכמו השחר היינו משיעלה עמוד השחר והוא כגירסת הב״ר וירושלמי יומא, והנה גם בין הירושלמי יומא וב״ר יש שינוי חשוב דבירושלמי איתא ״אילת השחר״ ובב״ר ״משיעלה עמוד השחר״ ובמת״כ שם כ׳ דמה שקרא בירושלמי אילת השחר קרא כאן (בב״ר) עליית השחר ומביא לשון הירושלמי יומא ומניין ״מעלות השחר״ עד שיאיר המזרח, אמנם לפ״ז תהיה סתירה גדולה בין שיטת הירושלמי והבבלי, דלפנינו מאמר עט. מבואר דמעלות השחר עד הנץ החמה ד׳ מילין ולפי שיטת הברא׳ רבה ולפ״ד המת״כ כן הוא גם שיטת הירושלמי מעלות השחר עד הנץ החמה שמונה מילין ותימה איך יפלגו במציאות בדבר רחוק כ״כ, לכן נ״ל דבוודאי צ״ל דעלות השחר המוזכר בבבלי היינו האיר המזרח שבירושלמי ולמסקנא לתרווייהו הוי שיעור הזמן ד׳ מילין, ומהבבלי יהיה ראיה דהעיקר כגירסת הירושלמי ברכות, ונראה דהרבינו חננאל אשר הביא
בפסחים צד. דברי הירושלמי בזה״ל מאילת השחר עד שיעלה ״עמוד השחר״, ארבעה מילין שנאמר וכמו השחר עלה מדהוה ליה למכתב כמו כו׳ ולפנינו בירושלמי איתא ״האיר המזרח״ והר״ח מביא עד שיעלה עמוד השחר ולא רחוק לומר שהר״ח כ׳ לפרש כן לשון האיר המזרח כדי שלא נטעה לפרש דאילת השחר היינו עמוד השחר אם כן תהיה סתירה בין הבבלי לירושלמי ומשה״כ פירש כן דהאיר המזרח היינו שיעלה עמוד השחר וראיה לזה מהא דביומא כט. מביא הרבינו חננאל דברי הירושלמי אלו וגורס כמו לפנינו מאילת השחר עד שהאיר המזרח ד׳ מילין, ומשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד׳ מילין, אמנם לפ״ז יקשה לנו לשון הב״ר משיעלה עמוד השחר, ונראה דיש לחלק בין לשון ״עלות השחר״ שבבבלי ללשון ״משיעלה עמוד השחר״ שבב״ר לפמ״ש האע״ז בראשית לב, כה. עלות השחר עד סור שחרית הלילה, ובמפרשי האע״ז דעלות היינו סילוק וריחוק והיינו הסתלקות שחרית הלילה, ולפ״ז י״ל דיש חילוק בין עלות השחר שבבבלי שזה נקרא בעת שעלה כל השחרות והיינו האיר המזרח, והזמן משיעלה ״עמוד״ השחר שבב״ר הוא קודם, [ועי׳ תיב״ע ברא׳ מו, ח. עמודיא דארעא מלשון תוקף וחוזק] והתיב״ע ותר״י ברא׳ לב, כה. י״ל דס״ל כשיטת הירושלמי וכפי׳ הר״ח הנ״ל, ואפי׳ אם נפרש עמוד השחר כפשוטו, וכפי׳ הב׳ באע״ז וי״א כי שחר דמות אור והוא הנראה בעבים טרם זרוח השמש והיינו התחלת זריחת אור היום, ולשון עמוד הוא לישנא דקרא שמות יג, כא. עמוד אש להאיר, יש ג״כ לחלק בין לשון עלות השחר ולשון עלות עמוד השחר, דעלות עמוד השחר הוא קודם עלות השחר כולו, כנ״ל לפרש דברי הב״ר, ובמנח״י בב״ר הרגיש בהסתירה שבין הב״ר להבבלי ונשאר בתימה, וכעיקר ענין זה עי׳ בפיהמ״ש להרמב״ם ריש ברכות ובתוי״ט שם,
וברכות ל. סוכה כט. יומא כח, לז: ובראשונים שם,
ומנחות סח. ובשו״ע או״ח סי׳ פ״ט ובמפרשים, ובפי׳ הרס״ג למשנה דברכות ואכמ״ל.
2. לעיל מאמר עח. בבאור וצרף לכאן. ויאיצו שאני, לוט הלך בריצה ה׳ מילין (ר״ח).
3. בעת שהתחילו לעורר משנתם, עי׳ לעיל בתורה שלמה פ״ז מאמר סד.
4. לעיל פי״ט מאמר י. ופי״ב מאמר עח.
ב״ב צא:5. לקמן מאמר פג.
אני אמרתי, בשעה שנמשחתי עתה באתי לגדולה, ומקרוב פסקו לי גדולה זו, ולא ידעתי שמימי אברהם נכתב עלי במגלת ספר. (רש״י) ועי׳
יבמות סג.6. ב״ר פ״מ ולעיל מאמר פב. ובמדרש אגדה בזכות דוד ובזכות משיח ניצולו שנאמר מצאתי דוד עבדי, ודוד בא מרות המואביה ורחבעם מנעמה העמונית ומשיח יוצא משתיהם.
7. לעיל פי״ח מאמר רצד, רסח. ועי׳ באונקלוס ובמדרש אגדה הנמצאות שהיו צדקניות כמותו.
8. לקמן מאמר צה, קא.
9. סנהדרין פ״י משנה ה. אוי לרשע וכו׳
סוכה נו: