Bereshit 19 – בראשית יט‏ – Mikraot Gedolot

[עח] ¹וכמו השחר עלה, א״ר חנינא מאילת השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ארבעת מיל ומשיאיר המזרח ער שתנץ החמה אדם מהלך ארבעת מיל, ומנין שמאילת השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ארבעת מילין שנאמר וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר מן סדום לצוער ד׳ מילין יתיר הוון, א״ר זעירא המלאך היה מקדר לפניהן את הדרך ומנין משיאיר המזרח עד הנץ החמה אדם מהלך ארבעת מיל, כמו וכמו מילה דמיא לחבירתה. (ירושלמי יומא פ״ג הלכה א)

[עט] ²וכמו השחר עלה, אמר מר מעלות השחר עד הנץ החמה חמשת מילין, מנא לן, דכתיב וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים וגו׳, וכתיב השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה (בראשית י״ט:כ״ג), וא״ר חנינא לדידי חזי לי ההוא אתרא והויא חמשה מילין כו׳, תדע כמה מהלך אדם בינוני ביום עשר פרסאות ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין כו׳, לימא תיהוי תיובתא דר׳ חנינא לא, ויאיצו שאני. (פסחים צד.)

[פ] ³וכמו השחר עלה, בעת שהתחלו אנשי סדום להתרפות כדי שיצא לוט והם רואים. (אור האפלה)

[פא] ⁴וכמו השחר עלה, רובן של עובדי כוכבים לוקים בלילה, שנ׳ כל חשך טמון לצפוניו (איוב כ׳:כ״ו), כו׳ בסדום כתיב וכמו השחר עלה לפי שכבר הוכו מן הלילה. (פס״ז בא יא, ד)

[פב] ⁵הנמצאת, דרש רבא מאי דכתיב אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי (תהלים מ׳:ח׳), אמר דוד אני אמרתי עתה באתי, ולא ידעתי שבמגלת ספר כתוב עלי, התם כתיב הנמצאות הכא כתיב מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו (תהלים פ״ט:כ״א). (יבמות עז.)

[פג] ⁶ואת שתי בנותיך הנמצאת, וגו׳ וא״ר טובי׳ בר״י שתי מציאות רות המואביה ונעמה העמונית, אר״י מצאתי דוד עבדי (תהלים פ״ט:כ״א), היכן מצאתי אותו בסדום. (בראשית רבה נ׳)

[פד] ⁷ואת שתי בנותיך הנמצאת, הן צדיקות עד כאן. (מדרש הגדול)

[פה] ⁸פן תספה בעון העיר, מגיד הכת׳ שאף לוט היה ראוי להישטף עמהן לולי קדמה זכותו של אברהם. (מדרש הגדול)

[פו] ⁹פן תספה בעון העיר, שהרי הצדיקים שבעיר הנדחת ממונם אבד שהרי נאמר אוי לרשע ואוי לשכנו. (אור האפלה)

[פז] ¹⁰פן תספה בעון העיר, מכאן כיון שניתן רשות למשחית ולמחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע. (שכל טוב)

1. ירושלמי ברכות פ״א ה״א, ב״ר פ״ג, לקמן מאמר עט. אילת השחר, קרני אור הראשונים שעולים במזרח בסוף הלילה נקראים אילת השחר משום שמתפצלים כמין קרני אילה בתוך השחרות עי׳ בפי׳ הרד״ל, ומסיים שם בירושלמי וב״ר אם יאמר לך אדם הדא כוכבתא דצפרא אילת השחר, שקרן, פעמים פוחתת פעמים מוספת אלא כמין תרתין קרנין דנהורי סלקין ממדינחא ומנהרין לעלמא. (עי׳ בתוי״ט ריש פ״א דברכות), יתיר הוון, בתמיה, כמבואר להלן מאמר עט. ההוא אתרא הוה חמש מילין. מקדר, משוה להן הדרך אבל אדם אחר אינו מהלך אלא ד׳ מילין, כמו וכמו, מאי כמו וכמו דבר זה דומה לחברו כמו דמן אילת השחר עד שיאיר המזרח הוא ד׳ מילין כך מן האיר המזרח עד הנץ החמה ד׳ מילין עי׳ פרש״י בב״ר, ובפי׳ מהר״ש סירלו בברכות כ׳ דהו״ל למיכתב וכעלות השחר, ובפי׳ הר״ח בפסחים צד. מדהוה לי׳ למכתב ״כמו״ וכתב ״וכמו״ מלה דדמיא לחברתה וכ״כ במת״כ שם ד״ויו״ התוספת לאורויי אתיא שיש עוד שיעור כשיעור שיש מעלות השחר עד יציאת השמש דהיינו משהאיר המזרח עד שתנץ החמה, ויש שנוים גדולים בין גרסת הירושלמי יומא לברכות וב״ר, דבברכות שם איתא ומניין משיאיר המזרח עד שתנץ החמה ארבע מילין דכתיב וכמו השחר כו׳ וצריך לפרש לגי׳ זו דכמו השחר היינו האיר המזרח, והשמש יצאה היינו נץ החמה, ולפי הגירסא בירושלמי יומא וכ״ה בב״ר צריכים לפרש וכמו השחר היינו אילת השחר [או משעלה עמוד השחר כמו בב״ר] והשמש יצאה על הארץ היינו האיר המזרח עי׳ במת״כ בב״ר, ובילקוט שמעוני מביא דברי הב״ר כפי גירסת הירושלמי ברכות. ומלשון התיב״ע ותר״י נראה דמפרשי וכמו השחר היינו משיעלה עמוד השחר והוא כגירסת הב״ר וירושלמי יומא, והנה גם בין הירושלמי יומא וב״ר יש שינוי חשוב דבירושלמי איתא ״אילת השחר״ ובב״ר ״משיעלה עמוד השחר״ ובמת״כ שם כ׳ דמה שקרא בירושלמי אילת השחר קרא כאן (בב״ר) עליית השחר ומביא לשון הירושלמי יומא ומניין ״מעלות השחר״ עד שיאיר המזרח, אמנם לפ״ז תהיה סתירה גדולה בין שיטת הירושלמי והבבלי, דלפנינו מאמר עט. מבואר דמעלות השחר עד הנץ החמה ד׳ מילין ולפי שיטת הברא׳ רבה ולפ״ד המת״כ כן הוא גם שיטת הירושלמי מעלות השחר עד הנץ החמה שמונה מילין ותימה איך יפלגו במציאות בדבר רחוק כ״כ, לכן נ״ל דבוודאי צ״ל דעלות השחר המוזכר בבבלי היינו האיר המזרח שבירושלמי ולמסקנא לתרווייהו הוי שיעור הזמן ד׳ מילין, ומהבבלי יהיה ראיה דהעיקר כגירסת הירושלמי ברכות, ונראה דהרבינו חננאל אשר הביא בפסחים צד. דברי הירושלמי בזה״ל מאילת השחר עד שיעלה ״עמוד השחר״, ארבעה מילין שנאמר וכמו השחר עלה מדהוה ליה למכתב כמו כו׳ ולפנינו בירושלמי איתא ״האיר המזרח״ והר״ח מביא עד שיעלה עמוד השחר ולא רחוק לומר שהר״ח כ׳ לפרש כן לשון האיר המזרח כדי שלא נטעה לפרש דאילת השחר היינו עמוד השחר אם כן תהיה סתירה בין הבבלי לירושלמי ומשה״כ פירש כן דהאיר המזרח היינו שיעלה עמוד השחר וראיה לזה מהא דביומא כט. מביא הרבינו חננאל דברי הירושלמי אלו וגורס כמו לפנינו מאילת השחר עד שהאיר המזרח ד׳ מילין, ומשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד׳ מילין, אמנם לפ״ז יקשה לנו לשון הב״ר משיעלה עמוד השחר, ונראה דיש לחלק בין לשון ״עלות השחר״ שבבבלי ללשון ״משיעלה עמוד השחר״ שבב״ר לפמ״ש האע״ז בראשית לב, כה. עלות השחר עד סור שחרית הלילה, ובמפרשי האע״ז דעלות היינו סילוק וריחוק והיינו הסתלקות שחרית הלילה, ולפ״ז י״ל דיש חילוק בין עלות השחר שבבבלי שזה נקרא בעת שעלה כל השחרות והיינו האיר המזרח, והזמן משיעלה ״עמוד״ השחר שבב״ר הוא קודם, [ועי׳ תיב״ע ברא׳ מו, ח. עמודיא דארעא מלשון תוקף וחוזק] והתיב״ע ותר״י ברא׳ לב, כה. י״ל דס״ל כשיטת הירושלמי וכפי׳ הר״ח הנ״ל, ואפי׳ אם נפרש עמוד השחר כפשוטו, וכפי׳ הב׳ באע״ז וי״א כי שחר דמות אור והוא הנראה בעבים טרם זרוח השמש והיינו התחלת זריחת אור היום, ולשון עמוד הוא לישנא דקרא שמות יג, כא. עמוד אש להאיר, יש ג״כ לחלק בין לשון עלות השחר ולשון עלות עמוד השחר, דעלות עמוד השחר הוא קודם עלות השחר כולו, כנ״ל לפרש דברי הב״ר, ובמנח״י בב״ר הרגיש בהסתירה שבין הב״ר להבבלי ונשאר בתימה, וכעיקר ענין זה עי׳ בפיהמ״ש להרמב״ם ריש ברכות ובתוי״ט שם, וברכות ל. סוכה כט. יומא כח, לז: ובראשונים שם, ומנחות סח. ובשו״ע או״ח סי׳ פ״ט ובמפרשים, ובפי׳ הרס״ג למשנה דברכות ואכמ״ל.

2. לעיל מאמר עח. בבאור וצרף לכאן. ויאיצו שאני, לוט הלך בריצה ה׳ מילין (ר״ח).

3. בעת שהתחילו לעורר משנתם, עי׳ לעיל בתורה שלמה פ״ז מאמר סד.

4. לעיל פי״ט מאמר י. ופי״ב מאמר עח. ב״ב צא:

5. לקמן מאמר פג. אני אמרתי, בשעה שנמשחתי עתה באתי לגדולה, ומקרוב פסקו לי גדולה זו, ולא ידעתי שמימי אברהם נכתב עלי במגלת ספר. (רש״י) ועי׳ יבמות סג.

6. ב״ר פ״מ ולעיל מאמר פב. ובמדרש אגדה בזכות דוד ובזכות משיח ניצולו שנאמר מצאתי דוד עבדי, ודוד בא מרות המואביה ורחבעם מנעמה העמונית ומשיח יוצא משתיהם.

7. לעיל פי״ח מאמר רצד, רסח. ועי׳ באונקלוס ובמדרש אגדה הנמצאות שהיו צדקניות כמותו.

8. לקמן מאמר צה, קא.

9. סנהדרין פ״י משנה ה. אוי לרשע וכו׳ סוכה נו:

10. ב״ק ס.

וּכְמִסַּק צַפְרָא הֲוָה וּדְחִיקוּ מַלְאֲכַיָּא בְּלוֹט לְמֵימַר קוּם דְּבַר יָת אִתְּתָךְ וְיָת תַּרְתֵּין בְּנָתָךְ דְּאִשְׁתְּכַחָא מְהֵימְנָן עִמָּךְ דִּלְמָא תִּלְקֵי בְּחוֹבֵי קַרְתָּא.

At the break of dawn, the angels urged Lot on, saying, “Get up! Take your wife and your two daughters who are here who are found to be faithful to you, lest you be swept away in the iniquity of the city.”

וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר

וּכְמִיסַּק צַפְרָא הֲוָה וּדְחַקוּ מַלְאֲכַיָּא בְּלוֹט לְמֵימַר קוּם דְּבַר יָת אִיתְּתָךְ וְיָת תַּרְתֵּין בְּנָתָךְ דְּאִשְׁתְּכַחָא מְהֵימְנָן עִמָּךְ דִּלְמָא תִלְקֵי בְּחוֹבֵי קַרְתָּא

וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים – בידים

א. וברש״י: ״וַיָּאִיצוּ – כתרגומו ודחיקו, מהרוהו״ ולא פירש באיזה אופן דחקו בו. ואולם בפסוק ״הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם״ (שמות ג ט) ״דּוּחְקָא דְּמִצְרָאֵי דָּחֲקִין לְהוֹן״ יתבאר שבת״א דְּחַק הוא לחץ פיזי. נמצא שתרגום ״וַיָּאִיצוּ המלאכים בלוט״ – ״וּדְחַקוּ מַלְאֲכַיָּא״ מלמד שהאיצו בו בדחיפוֹת ולא בדיבור בלבד. וכן בפסוק הבא ״וַיַּחֲזִקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ״ – ״וְאַתְקִיפוּ גֻּבְרַיָּא בִּידֵיהּ״, התחזקו עליו.⁠¹

לכבוד בנות לוט

ב. בפשוטו ״הַנִּמְצָאֹת״ – הנמצאות עמך בבית, כרש״י.⁠² אבל אונקלוס תרגם ״בְּנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת״ – ״בְּנָתָךְ דְּאִשְׁתְּכַחָא מְהֵימְנָן עִמָּךְ״, שנמצאו נאמנות עמך. לדעת ״מרפא לשון״ הטעם לתוספת זו שאינה בשאר התרגומים, כי לאונקלוס הוקשתה תיבת ״הַנִּמְצָאֹת״ הנראית מיותרת לכן פירשה מלשון המאמינות במציאות ה׳, ורחוק.

אבל יש שפירשו שבא לתת טעם להצלת בנות לוט: הואיל וחטאו בחטא עריות, מדוע זכו להצלה? על כן תרגם ״וְיָת תַּרְתֵּין בְּנָתָךְ דְּאִשְׁתְּכַחָא מְהֵימְנָן עִמָּךְ״, שהיו נאמנות, כלומר כשרות.⁠³

ואפשר שבא לרמוז על מוצאו הכשר של דוד המלך: אף על פי שהוא מזרע רות המואביה שמוצאה מבנות לוט, הבנות עצמן כשרות היו. לכן פירש ״הַנִּמְצָאֹת״ שנמצאו נאמנות, ורמז לכתוב ״מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי״ (תהלים פט כא) כדרשת הגמרא.⁠⁴ ומכל מקום, מתברר שלדעת אונקלוס ״הַנִּמְצָאֹת״ מתייחס לבנות לוט אבל לא לאשתו המוזכרת קודם בפסוק, שלא כפיסוק הטעמים.⁠⁵

תִּסָּפֶה – תִלְקֵי, לא כרש״י

ג. מדוע כאן ובפסוק יז תרגם אונקלוס ״פֶּן תִּסָּפֶה״ – ״דִּלְמָא תִלְקֵי״ ולא תרגם ״תִּשְׁתֵּיצֵי״ כמיוחס ליונתן ות״נ, וכמו שהוא עצמו תרגם ״האף תִּסְפֶּה״ (בראשית יח כג) ״הֲבִרְגַז תְּשֵׁיצֵי״? יש שפירשו שאזהרת ״תִּסָּפֶה״ לא נתקיימה שהרי לוט נשאר בחיים, ומדרך המתרגם לשמור על דיוק היסטורי. לכן גם כשהזהיר משה את העם להתרחק מעדת קורח ״פן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם״ (במדבר טז כו) תרגם ״דִּלְמָא תִלְקוֹן״ בהתאם למציאות ההיסטורית.⁠⁶ גם ייתכן שאונקלוס בא להסיר טענת ״הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע״ וכאילו הקב״ה מעניש חפים מפשע, לכן תרגם בריכוך הלשון. אבל מרש״י נראה שבא לחלוק על ת״א ״דִּלְמָא תִלְקֵי״, שהרי פירש ״תִּסָּפֶה – תהיה כָּלֶה. עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר (דברים ב יד) מתרגמינן עַד דְּסָף כָּל דָּרָא״. נמצא שלדעתו ראוי היה גם כאן לתרגם ״דִּלְמָא תִּשְׁתֵּיצֵי״ לשון כילוי.⁠⁷

1. אבל רש״י פירשו כלשון אחיזה, כדבריו לפסוק ״וישלח ידו ויחזק בו״ (שמות ד ד) – לשון אחיזה והרבה יש במקרא ״ויחזיקו האנשים בידו״ (פסוקנו), ״והחזיקה במבושיו״ (דברים כה יא) ״והחזקתי בזקנו״ (שמואל א יז לה). כל לשון חזוק הדבוק לבי״ת לשון אחיזה הוא״.

2. רש״י: ״הנמצאות – המזומנות לך בבית להצילם״.

3. וכן במדרש אגדה: ״הנמצאות – שהיו צדיקות כמותו״. בלשון ״וְאִשְׁתְּכַח מְהֵימָן״ תרגם גם בברכת משה ללוי (דברים לג ח). ועיין לעיל ״אשר לא ידעו איש״ (ח) ובחילופי הנוסחים שם. וראה גם ״אגרות משה״, ח, עמ׳ 15, מה שסיפר הגר״מ פיינשטיין בעניין זה.

4. יבמות עז ע״א: ״דרש רבא: מאי דכתיב: אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי (תהלים מ ח)? אמר דוד: אני אמרתי עתה באתי, ולא ידעתי שבמגילת ספר כתוב עלי. התם כתיב: הַנִּמְצָאֹת, הכא כתיב: מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי״. וראה גם ״לחם ושמלה״, ״נפש הגר״ ו״אור תרגום״.

5. קוּם֩ קַ֨ח אֶֽת-אִשְׁתְּךָ֝ וְאֶת-שְׁתֵּ֤י בְנֹתֶ֙יךָ֙ הַנִּמְצָאֹ֔ת. ראה בהרחבה מ׳ פרלמן, ״חוג לטעמי המקרא״, תשל״ג (חוברת א, 3).

6. על פי ״לחם ושמלה״. על נטייתו של ת״א לדיוק היסטורי, ראה בפסוק ״וּמוֹלַדְתְּךָ אשר הולדת אחריהם״ (בראשית מח ו) ״וּבְנִין דְּתוֹלֵיד בָּתְרֵיהוֹן״.

7. ומיושבת תמיהת מפרשיו: מדוע פירש כאן תִּסָּפֶה ולא כתבו למעלה על ״האף תִּסְפֶּה״ (בראשית יח כג)? כי שם ברור מת״א ״הֲבִרְגַז תְּשֵׁיצֵי״ שעניינו כליה ורשי מסכים עמו, אבל כאן שבא לחלוק על התרגום הוצרך לפרש [אבל שד״ל כתב, שם ייתכן לפרש. תִּסְפֶּה מעניין תוספת אבל כאן שקשה לבאר כך, פירש רש״י לשון כליה].
ואף זאת: לפי רד״ק (״שרשים״, ספה) תִּסָּפֶה הוא מנחי ל״ה אבל לדעת רש״י על פי ת״א ״דְּסָף כָּל דָּרָא״ הוא מגזרת סוף כמו ״לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם״ (אסתר ט כח) וברש״י שם: ״לא יסוף – תרגום של וְלֹא יִתֹּם (יחזקאל מז יב), כדמתרגמינן עַד תֹּם (במדבר לב יג) עַד דְּסָף ואי איפשר לו להיות מגזרת פֶּן תִּסָּפוּ (במדבר טז כו) ומגזרת עַתָּה אֶסָּפֶה יוֹם אֶחָד (שמואל א כז א), שאם כן היה לכתוב לֹא יִסְפֶּה מִזַּרְעָם״. וראה עוד ״לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה״ (דברים כט יח), ״אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת״ (דברים לב כג).

וכאשון מסק^א עמוד שחרא ואתוקפו מלאכיא בלוט למימר קום דבר^ב ית אתתך וית תרתין בנתך דאשכחן דלא תשתיצא בחובי דקרתא^ג.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מסק״) גם נוסח חילופי: ״למסוק״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דבר״) גם נוסח חילופי: ״סב״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דאשכחן דלא תשתיצא בחובי דקרתא״) גם נוסח חילופי: ״אילין דאשכחן דלא תסתפי בחובי קרתא״.

וכאשון מיסק קריצא הוה למיסוק ודחיקו מלאכיא בלוט למימר קום דבר ית^א אינתתך וית תרתין בנתך דהישתכחן גבך דילמא תישתיצי בחובי יתבי קרתא.

א. בכ״י לונדון נוסף כאן: ״דבר״.

And at the time that the morning was about to uprise, the angels were urgent upon Lot, saying, Up, take thy wife and thy two daughters who are with you, lest you perish in the condemnation of the inhabitants of the city.

וכאישון למיסק עמודא שחרא.

And it was at the time of the upcoming of the column of the morning...

[י] וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר – אָמַר רַבִּי חֲנִינָא מִשֶּׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר עַד שֶׁיָּאִיר הַמִּזְרָח אָדָם מְהַלֵּךְ אַרְבַּעַת מִלִּין, מִשֶּׁהֵאִיר הַמִּזְרָח עַד שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה אַרְבַּע מִלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, וּכְתִיב: הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ (בראשית י״ט:כ״ג), וּמִסְּדוֹם לְצֹעַר אַרְבַּע מִלִּין, אָמַר רַבִּי זְעִירָא הַמַּלְאָךְ הָיָה מְקַדֵּר לִפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ. וּמִנַּיִן מִשֶּׁהֵאִיר הַמִּזְרָח עַד שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה אָדָם מְהַלֵּךְ אַרְבַּע מִלִּין, כְּמוֹ וּכְמוֹ, מִלְּתָא דָּמְיָא לְמִלְּתָא.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם הֲדָא כּוֹכַבְתָּא דְּצַפְרָא אַיַּלְתָּא דְּשַׁחֲרָא, שַׁקְרָן הוּא, פְּעָמִים פּוֹחֶתֶת וּפְעָמִים שֶׁהִיא מוֹסֶפֶת, אֶלָּא כְּמִין תַּרְתֵּין קַרְנִין דִּנְהוֹרָא סָלְקִין מִמַּדִּינְחָא וּמַנְהֲרִין לְעָלְמָא.

וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת וגו׳ – אָמַר רַבִּי טוֹבִיָּה בַּר רַבִּי יִצְחָק שְׁתֵּי מְצִיאוֹת, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעֲמוֹנִית.

אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי (תהלים פ״ט:כ״א), הֵיכָן מָצָאתִי אוֹתוֹ בִּסְדוֹם.

ואת שתי בנותיך הנמצאות – ¹בזכות דוד ובזכות משיח נצולו, שנאמר מצאתי דוד עבדי (תהלים פ״ט:כ״א) ודוד בא מרות המואביה, ורחבעם מן נעמה העמונית, ומשיח יוצא משתיהם.

דבר אחר: הנמצאות – שהיו צדקניות כמותו.

1. בזכות דוד. בב״ר פ״נ אות י׳, ומובא בלקח טוב הנמצאות א״ר טוביה בר ר׳ יצחק שתי מציאות רות המואביה ונעמה העמונית, אמר ר׳ יצחק מצאתי דוד עבדי, היכן מצאתי אותו בסדום, ועיי׳ יבמות ע״ז ע״א.

וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וְגוֹ׳ – אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, מִשֶּׁיַעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר עַד שֶׁיָּאִיר הַמִּזְרַח אָדָם מְהַלֵּךְ אַרְבָּעָה מִילִין, מִשֶּׁהֵאִיר הַמִּזְרַח עַד הַנֵּץ הַחַמָּה אָדָם מְהַלֵּךְ אַרְבָּעָה מִילִין, שֶׁנֶּאֱמַר, וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וּכְתִיב (בראשית י״ט:כ״ג) הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה, וּמִסְּדוֹם לְצוֹעַר אַרְבָּעָה מִילִין. אָמַר רַבִּי זְעֵירָא, הַמַּלְאָךְ הָיָה מְקַדֵּר לִפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ וּמִנַּיִן מִשֶּׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר עַד שֶׁיָּאִיר הַמִּזְרָח אָדָם מְהַלֵּךְ אַרְבָּעָה מִילִין, כְּמוֹ וּכְמוֹ מִילְתָא דַמְיָא לְמִילְתָא אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם הַדָא כּוֹכְבָא דְּצַפְרָא אַיָּלְתָא דְשַׁחֲרָא הוּא שִׁקְּרָא הוּא, פְּעָמִים פּוֹחֶתֶת פְּעָמִים מוֹסֶפֶת אֶלָּא כְּמִין תַּרְתֵּין קַרְנִין דִנְהוֹרָן סָלְקִין מִן מַדִינְחָא וּמַנְהֲרִין לְעָלְמָא.

עֹד מִי לְךָ פֹה – (כָּתוּב בְּרֶמֶז מ״ד).

מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד הַנֵּץ הַחַמָּה חֲמִשָּׁה מִילִין, דִּכְתִיב, וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וּכְתִיב (בראשית י״ט:כ״ג) הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְגוֹ׳ וְאָמַר רַבִּי חַנִּין לְדִידִי חָזִי לִי הַהוּא אַתְרָא וְהַוְיָא חֲמִשָּׁה מִילִין.

קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת – שְׁתֵּי מְצִיאוֹת רוּת הַמּוֹאָבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית (תהלים פ״ט:כ״א) ״מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי״, הֵיכָן מָצָאתִי, בִּסְדוֹם. וּכְתִיב, ״הִנֵּה בָּאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלַי״.

פלמא כאן טלוע אלפג֗ר אלח אלמלאיכה עלי לוט קאילין קם כ֗ד֗ זוג֗תך ואבנתיך אלמוג֗ודתין כלא תנסאף בד֗נב אהל אלבלד.

וכיון שעלה השחר, דחקו המלאכים בלוט לאמר: קום קח את אשתך ושתי בנותיך הנמצאות פה כדי שלא תיספה בעוון בני העיר.

וכשראו המלאכים שחתני לוט אינם מאמינים ולא יצאו עמהם, אמרו: הנח את אלה באש וקח את בנותיך הנוכחות הנמצאות,

פלמא ראו אלמלכאן אן צהרי לוט יכד׳בון ולא יכ׳רג׳ון מעה קאלאה דע אולאיך פי אלנאר וכ׳ד׳ אבנתיך אלחאצ׳רתין הו קול׳ הנמצאות.

וכמו השחר עלה – כלומר: כעלות השחר. (ספר הרקמה ה׳)

ויאיצו – ודחיקו, מיהרוהו.

הנמצאות – המזומנות לך בבית להצילם. ומדרשי אגדה יש וזה יישובו של מקרא.

תספה – תהיה כלה. עד תום כל הדור (דברים ב׳:י״ד) – מתרגמינן: עד דסף.

ויאיצו THEY URGED [LOT] – as the Targum takes it, "they pressed" – i.e. they hurried him.

הנמצאות WHO ARE HERE (literally, who can be found) – who are ready at hand in the house to be rescued. There is a Midrashic explanation also, but this is the proper way to explain the text.

תספה – means [LEST] YOU BE MADE AN END OF. The words (Devarim 2:14) עד תום כל הדור "until all the generation were completely ended" are translated by Onkelos: עד דסף כל דרא (the same root סף as in our text).

וכמו השחר עלה – ¹א״ר חנינא משעלה עמוד השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ארבעה מילין. שכן כתיב השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה. ומסדום לצוער ד׳ מילין.

קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות – ²ר׳ טוביה ב״ר יצחק אמר שתי מציאות. רות המואביה. ונעמה העמונית. ³א״ר יצחק מצאתי דוד עבדי (תהלים פ״ט:כ״א). היכן מצאת אותו בסדום.

1. א״ר חנינא. ב״ר פ״נ. ילקוט רמז פ״ד. ירושלמי ברכות פ״א ה״א דף ב׳ ע״ג ויש לתקן בירושלמי שצ״ל א״ר חנינא במקום ר׳ חצנא.

2. ר׳ טוביה בר יצחק. ב״ר פמ״א ופ״נ. וילקוט שם. ועיין יבמות ע״ז ע״א וברש״י שם.

3. א״ר יצחק. ב״ר שם וילקוט שם.

וכמו השחר עלה – א״ר חנינא משעלה עמוד השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ד׳ מיל, שנא׳ השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה (פסוק ג), ומסדום לצוער ד׳ מילין, א״ר יוסי אם אמר לך אדם הדא כוכבתא דצפרא איילתא דשחרא היא אל תאמין, שפעמים שהיא מקדמת ופעמים שהיא מאחרת [פעמים שהיא פוחתת], ופעמים שהיא מוספת, אלא כמין שני דוקרנא עולין ומאירין את העולם, וזהו ששנינו אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיעה זמן השחיטה אם הגיע הרואה אומר ברקאי וכו׳, ואמרינן למאי הלכתא, ומהדרינן דחיישינן דלמא מיחלף, שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר המזרח ושחטו התמיד והוציאו לבית השריפה. ואמרי׳ ומי מיחלף. והתניא רבי אומר אינו דומה תימור הלבנה לתימור של חמה, תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל, ותימור של חמה מתפצל לכאן ולכאן, אף שחר מפצל לכאן ולכאן, וזה שאמרינן מאי טעמא דרבי, דכתיב למנצח על אילת השחר (תהלים כב א), מה אילת זו קרניה מפצלין, אף שחר קרניו מפצלין כו׳:

ויאיצו – לשון דוחק, ודומה לו אל תאיצו לנחמני (ישעיה כב ד):

קח את אשתך – בדברים:

ואת שתי בנותיך הנמצאות (לך) – טהורות וכשרות:

פן תספה בעון העיר – מכאן כיון שניתן רשות למשחית ולמחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע:

וכמו השחר עלה – נכתב פסוק זה בשביל שכתוב לפנינו: השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה (בראשית י״ט:כ״ג), להודיע שכל כך המתינו לו המלאכים בשביל חיבתו של אברהם.

Ukhemo AS DAWN BROKE: This verse was written to be compared with the verse below (23), "The sun rose upon the earth and Lot came to Zoar,⁠" to show that the angels waited for Lot for such a long time because of their affection for Abraham.⁠¹

1. Many classical commentators commented, like Rashbam, on the time span between dawn (vs. 15) and sunrise (vs. 23). Earlier sources pointed to the extremely short amount of time that it took Lot to travel from Sodom to Zoar and pointed out the miraculous nature of the accomplishment (PT Berakhot 1:1, PT Yoma 3:1, B. Pes. 94a and Bereshit Rabbah 50:10).
Rashbam has a different approach. When one realizes that the men/angels arrived in Sodom the previous evening and if one assumes that the destruction was scheduled to take place at sunrise, then the fact that the angels tarried with Lot inside Sodom until dawn is remarkable. It is that tarrying from evening until dawn, until just moments before the destruction began, that Rashbam feels he must justify.

ויאמר ר׳ יונה הרופא (ספר הרקמה שער ה׳): לא יתכן לומר^א וכמו עלה השחר.⁠¹ והנה שכח: ורבו כמו רבו (זכריה י׳:ח׳).

ויאיצו – כמו: ויציקו, כמו: אצים לאמר (שמות ה׳:י״ג).

1. כלומר: לדעת ר׳ יונה, נהפך סדר המלים, מפני שאי אפשר לסמוך ״כמו״ לפועל עבר.

א. בכ״י פריס 177 נוספו כאן המלים: כי אם.

AND WHEN THE MORNING AROSE. Rabbi Jonah, the Spanish grammarian,⁠¹ said that it is ungrammatical to say u-khemo alah ha-shachar (and when arose the morning).⁠² However, Rabbi Jonah seems to have forgotten the verse ve-ravu kemo ravu (and they shall increase as they have increased) (Zech. 10:8).⁠³

THEN THE ANGELS HASTENED. Va-ya'itzu (hastened) means they pressured. Compare, And the taskmasters were urgent (atzim), saying (Ex. 5:13).

1. Ibn Janah.

2. Our verse reads, u-khe-mo ha-shachar alah (and when the morning arose). The usual Biblical syntax for a clause such as ours is verb, noun, alah ha-shachar, rather than ha-shachar alah (Krinsky). Hence Ibn Janah's comments that kemo cannot come before a verb in the perfect.

3. Kemo is connected to ravu, a verb in the perfect.

וכמו השחר עלה – כעת שעלה השחר.

ויאיצו – דחקו בו.

המלאכים – כאן קראם מלאכים לפי שעשו מעשה מלאכים להציל לוט ולשחת כל המקום.

הנמצאות – הנמצאות אתך בבית.

וכמו השחר עלה, at the time when dawn broke forth.

ויאיצו, they urged המלאכים, here the angels are described as angels again, not as in verse 10 where they were described as האנשים, “the men.” The reason is that here they performed the tasks of angels, i.e. they saved Lot and they destroyed the whole region.

וכמו השחר עלה – כתוב זה נכתב לפי שעתיד לומר: השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה (בראשית י״ט:כ״ג), להודיע שכל כך המתינו לו המלאכים לשחת הערים בשביל חיבתו של אברהם אבינו^א.⁠¹

אמר ר׳ חנינא: משיעלה עמוד השחר עד הנץ החמה חמשה מילין, שכן כתיב: וכמו השחר עלה, וכתיב: השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה (בראשית י״ט:כ״ג), ומסדום לצוער חמשה מילין.

1. שאוב מרשב״ם.

א. כן בכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568 חסר: ״אבינו״.

וכמו השחר עלה, "and as dawn was about to rise, etc.⁠" this verse was written as if describing an event in the future, as the Torah wished to portray for how long the angels delayed carrying out their mission involving the dual task of destroying Sodom and saving Lot, the latter not having been completed until after sunrise, as is clear from verse 23 where Lot's arrival in Tzoar is reported. The angels delayed because of their fondness for Avraham. Rabbi Chanina is quoted as having said (B'reshit Rabbah 50,10) that the time between dawn rising and the sun rising is equivalent to the distance a normal person can walk a distance of about 1200 meters. He used verse 23 as the basis for his statement.

וכמו השחר עלה – פרש״י שעה שהחמה עומדת עם הלבנה ברקיע פ״ח שכן באותו הפרק חסרה הבנה שהרי כבר נכנס פסח כדפרש״י לעיל ולכך היתה נראית עם החמה.

וכמו השחר עלה – נ״ל שעלה קצת אור כמו שחר, ולא שחר ממש, אלא ענן מאיר ממש מתוך החושך שהיה רוצה להמטיר שאם (לא) [לא] כן היה לו לומר כעלות השחר.

וכמו השחר עלה – כן היה נכון ואם אמר ׳וכמו עלה השחר׳,⁠¹ ודקדוקי אבן ג׳אנח לחנם.⁠² ודע ענין כולל מועיל, כי דעתי כך הוא, שאחר שידוע כי אין בידינו כל העברי, לא אשגיח לנמצא בספרינו רק למחוייב ולאפשרי כפי ההקשה וההערכה אל מה שנמצא ושל מה שנכון לפי ההגיון.

הנמצאות – הבתולות הנמצאות בביתו שהזכיר למעלה. ³

1. לא היה שיקול הכרחי בכתיבת ״וכמו השחר עלה״ ולא ״וכמו עלה השחר״.

2. בספר הרקמה, שער ה (עמ׳ מה), טוען אבן ג׳אנח שהאות כ׳ כאות יחס, וכן המלה ׳כמו׳, אינם מצטרפים עם ׳פעלים חולפים׳ (בלשון עבר) כגון ׳עלה׳, ולכן המלה ״וכמו״ כאן מופרדת מהמלה ״עלה״ על ידי הכנסת המלה ״השחר״ ביניהם.

3. בפסוק ח ״הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש״.

ויאיצו – וימהרו.

בעוֹן העיר – בעונש העיר.

והנה, קרוב לעלות השחר, מיהרו האנשים האלה את לוט לצאת מהמקום עם אשתו ושתי בנותיו הבתולות הנמצאות עימו בביתו, כדי שלא יִסָּפֶה בעוון העיר.

המזומנות לך בבית. שהן הארוסות לאפוקי הנשואות שאינן מזומנות בבית לא הנמצאות בעולם שכולל הארוסות והנשואות דאם כן הנמצאות למה לי:

כדי להציל את ממונו. שאם בעבור בנותיו הנשואות כבר היה כמצחק בעיני חתניו ואין תקוה להתמהמה בעבורן א״נ ממה שאמר לו המלאך המלט על נפשך שפי׳ דייך להציל הנפשות אל תחוס על הממון כדפי׳ רש״י למדנו שהתמהמהותו לא היה אלא על הממון:

אחד מהם היה שליח להצילו וחברו להפוך. בב״ר אמרו ומי היה המציל זה רפאל אתיבון והכתיב ויוציאוהו ויניחוהו וכתיב ויהי כהוציאם אותם החוצה א״ל קרון דבתריה ויאמרו המלט על נפשך אין כתיב כאן אלא ויאמר המלט על נפשך:

ועל זה הדרך בעצמו נאמר ויאיצו המלאכים בלוט כי למה שהיתה הצלת לוט מעכבה ההשחתה היה המלאך המשחית גם הוא עוזר בהצלת לוט לפי שבזולת זה לא היה יכול להפוך ולהשחית את סדום ולכן הוציאו אותו שניהם החוצה אבל אחר כן אמר האחד ללוט המלט על נפשך כי היה זה למלאך ההוא וכמ״ש הר״ן.

ואמר כי גדלה צעקתם לומר שגדלה צעקת העניי׳ ועוברי דרכים שצועקים מהם כי הכנוי בצעקתם כבר ישוב אל הפועל ופעם אל הנפעל כמו ושמחתים בבית תפלתי ונאמר שמעתי את תפלתך.

ואמרו פן תספה בעון העיר ענינו שלא יספה בעבור פשעי העיר וחטאתה לפי שאתה אחד והעיר נדונת אחר רובה ומשנתן רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין טוב לרע. או יהיה בעון העיר בעונש העיר כי בעבור שהיה העונש מתחייב מהעון נקרא פעמים רבות העונש בשם עון. ולפי שלוט היה מתעכב וגם מפני פחדו לא היה יכול לנוס וארכבתיה דא לדא נקשן.

ויאיצו – כדי שיהיה פורענותם בזריחת השמש אלהיהם הגדול, כאמרם זכרונם לברכה: בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחין כתריהן בראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס הקדוש ברוך הוא (ברכות ז׳.).

ויאיצו, in order that their destruction should take place at the very moment the sun, their great god, would come forth. (compare Berachot 7)

[א] ויאיצו

[1] פסחים פרק תשיעי דף צד ע״א (פסחים צד.)

[ב] הנמצאות

[1] יבמות פרק שמיני דף עז ע״א (יבמות עז.)

הַנִמְצָאֹת: חס׳, וכן הוא בהעתק הללי, וכ״כ ¹הרמ״ה ז״ל. [הנמצאת].

1. הרמ״ה: מצ״א.

וכמו השחר עלה – בפירוש ״ויהי השמש לבוא״¹ הודענו שאין במקרא עליה וירידה על השמש, לפי שהוא סובב בעגולה. אבל השחר נקרא האור הזורח באדים העולים מן הארץ, שקורין אורור״א.⁠² ולפי שהאדים שחורים נקרא ״שחר״, ועל אלה האדים העולים אמר ״השחר עלה״, ומלת ״וכמו״, כרגע שהחל השחר לעלות.

ויאיצו המלאכים בלוט – דחקו בו בדברים, כמו ״והנוגשים אצים״,⁠³ וכן ״ואץ להעשיר לא ינקה״,⁠⁴ שדוחק השעה במעשיו כדי להעשיר. ואמר רשב״ם ז״ל ״נכתב פסוק זה בשביל שכתוב לפנינו ׳השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה׳, להודיע שכל כך המתינו לו המלאכים בשביל חבתו של אברהם״.

קום, קח את אשתך וגו׳ – הזדרז ״וקח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות״. ממלת ״הנמצאות״ הוכיח ראב״ע⁵ ז״ל שהיו לו עוד בנות בסדום. ולדעתי ״הנמצאות״ שב על האשה ועל שתי הבנות שהיו אתו בבית. והפירוש, כי לוט עודנו מבקש משתי חתניו שיצילו את עצמם, ואמרו לו המלאכים אל תחוש להם, הניחם בעיר, וקח הנמצאות פה, אשתך ושתי בנותיך וצא מן העיר. כי אם תאריך למענם⁶ עוד וקרוב עתם לבוא שיגועו, ״תִּסָּפהֶ בַּעֲוֹן העיר״. וְיֵרָאֶה שאמרו לו ״השמר לך מִדַּבֵּר עוד עם הרשעים האלה להצילם, כי שמעת מפיהם שהם מכחישי אל, והנך כמצחק בעיניהם. ו׳הלרשע תעזור ולאויבי ה׳ תאהב?׳.⁠⁷ ופן יֵחָשֵׁב לך זה לעון לפני ה׳, שאתה רוצה ברשעים המכעיסים אותו. וְתִּסָּפֶה בַּעֲוֹן העיר, באותו העון שהעיר תספה בעבורו. וכמו שאמרנו בפירוש ״ותגבהנה ותעשנה תועבה לפני״,⁠⁸ וזהו מלת ״פן״.⁠⁹

1. בראשית טו, יב.

2. aurora.

3. שמות ה, יג.

4. משלי כח, כ.

5. על פסוק יד.

6. של החתנים.

7. מליצה על פי דהי״ב יט, ב.

8. על בראשית יט, ט ד״ה האחד בא לגור וכו׳.

9. ״פן״ היא לשון שלילה. כי ״אולי״ היא לשון חיובית. ״שמא״ היא בינונית, או לחיוב או לשלילה.

וכמו – אין לו דומה במשמעות כזה, ופירושו, וכמו רגע שהשחר עלה, כמו ההפוכה כמו רגע (איכה ד׳:ו׳), הנאמר בסדום.

וכמו השחר עלה – כאשר היה זמן קרוב לעלות השחר:

ויאיצו – לשון מהירות ודחיקה, והיה החפזון הזה לפי שבאשמורת הבוקר יתחיל הפורענות כמו שנבאר:

הנמצאת – המזומנות לך בבית להצילם, ולא תחזור עוד אחר חתניך הרשעים:

פן תספה בעון העיר – שלא תמות גם אתה בעונש אנשי העיר:

ויאיצו – קל משרש איץ, וענינו דחק, כמו כי אץ לך הר אפרים (יהושע י״ז:ט״ו).

הנמצאות – חוזר גם לאשתך, קח את הנמצא אתך, ואל תחוש לחתניך שאינם כאן, וכן דעת בעל הטעמים, ולפי זה לא היו לו בנות אחרות, ופירוש לוקחי בנותיו שהיו עתידים לקחת בנותיו.

פן תספה – מה שהביא כאן רש״י ראיה מן התרגום, ולא למעלה על האף תספה (י״ח, כ״ג וכ״ד), אולי הוא מפני כי שם יתכן לפרש ענין תוספת, וכאן היה קשה לו לפרשו ענין תוספת אבל באמת דסף כל דרא {אונקלוס במדבר ל״ב:י״ג} הוא משרש סוף (כמו לא יסוף מזרעם {אסתר ט׳:כ״ח}), ותספה הוא מנחי ל״ה, וענינו תמיד ענין תוספת, עיין פירושי בישעיה י״ג ט״ו.

the angels urged (va-ya’itsu). The Hebrew is the kal form of the root its, signifying “to press.” Cf., “The hill country of Ephraim is too narrow [ats] for you” (Joshua 17:15).

who are found here (ha-nimtsa’ot). This refers also to “your wife,” i.e., “Take everyone who is found with you, and do not be troubled about your sons-in-law, who are not here.” This was the opinion of the accentuator [who placed a disjunctive pashta at the word benotekha, “your daughters,” letting the next word, ha-nimtsa’ot, stand alone]. According to this interpretation, Lot had no other daughters, and the phrase lokeḥei benotav is to be understood as “those who were to marry his daughters.”¹

perish (tissafeh). The reason that Rashi brings proof here from the Targum [that the Hebrew means “come to an end (sof)”], but does not cite this proof above at the words ha-af tispeh (18:23, 24), is perhaps that the latter phrase can be understood in the sense of “adding on” [from the root safah, “to add”; i.e., “Would You add the righteous together with the wicked?”]. Here, however, Rashi would have found it hard to interpret tissafeh in the sense of “adding on.”

Yet, although the phrase de-saf kol dara [“until all that generation was ended,” from the Targum on Deut. 2:14 that Rashi cites] is indeed derived from the root suf (“to come to an end”) (as is the phrase lo yasuf mi-zar’am, “[that the memory of Purim should] not perish from their seed” [Esther 9:28]), the word tissafeh is derived from a nah root with a final he that sometimes disappears [i.e., safah], and its meaning is always an “adding on.” See my comment on Isa. 13:15.⁠²

1. {Translator's note: Contra Rashi, who, based on Gen. Rabbah 50, expresses the view that (1) Lot had two married daughters in the city besides the two who lived in his house, and (2) the terms ḥatanav (“his sons-in-law”) and lokeḥei benotav in v. 14 are not synonymous.}

2. {Translator's note: There, with reference to the phrase ve-khol ha-nispeh (“and every one that is caught”), Shadal explains that one who is nispeh is “added into” or “caught up in” a disaster by accident.}

קח, הסתפק בבני המשפחה הנמצאים כאן איתך בבית; אם תמשיך במאמציך, ישיג האסון גם אותך.

{בעון העיר: לא אמר ׳בצעקת העיר׳¹. אלא פירושו, באיזה עון של העיר אשר לא ניקית גם אתה. ובעידן ריתחא ענשי אפילו על חטא קל.}

1. שהרי הצעקה היא זו שגרמה לסבב את הגעת המלאכים וכו׳, כפי שכתב רבינו בפסוק י״ג, ולעיל יח,כא.

וכמו – פירוש וכאשר, שהרי מו = מה בא לעתים במובן אשר.

הנמצאת – מוטב להסב על הבנות בלבד. אונקלוס מתרגם ״בנתך דאשתכחן מהימנא עמך״, שאם לא כן תהא, לדעתו, המלה ״הנמצאת״ מיותרת. וייתכן שהוא מפרש ״לוקחי בנותיו״ דלעיל כעתידים לקחת בנותיו, בניגוד לתרגום יונתן, ולפיו לא היו לו ללוט יותר מאשר שתי בנות אלה.

פן⁠־תספה – כלומר אף על פי שזכאי הנך להנצל, הרי תספה, אם לא תצא מכאן; השווה לעיל.

וכמו השחר עלה – אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן, מעלות השחר עד נץ החמה אדם מהלך חמשה מילין, דכתיב וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום וגו׳, וכתיב (פ׳ כ״ג) השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה, וא״ר חנינא, לדידי חזי לי ההוא אתרא והוי חמשה מילין.⁠¹ (פסחים י״ג:)

הנמצאות – דרש רבא, מאי דכתיב (תהלים מ׳) אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי, אמר דוד, אני אמרתי עתה באתי ולא ידעתי שבמגילת ספר כתוב עלי,⁠² התם כתיב הנמצאות, הכא כתיב (תהלים פ״ט) מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו.⁠³ (יבמות ע״ז.)

1. ודעת חד מ״ד דבשיעור זמו זה אדם מהלך רק ארבע מיל, ומה שהלך כאן לוט חמשה הוא משום דכתיב בי׳ ויאיצו המלאכים בלוט והלך בחפזון, או כמ״ש בירושלמי ברכות פ״א ה״א ויומא פ״ג ה״ב שמלאך הי׳ קודר לפניו את הדרך, כלומר מיישר הגבעות והעמקים ולכן נתקצר לפניו הדרך והלך חמשה מילין, אבל לא קיי״ל כמ״ד זה, אלא גם הליכה בינונית אדם מהלך בשיעור זה חמשה מילין, ולכן השמטנו אותה דרשא.

2. ר״ל אני אמרתי בשעה שנמשחתי למלך עתה באתי לגדולה, וזה מקרוב פסקו אותה לי, ולא ידעתי שעוד בימי אברהם נכתב זה עלי במגילת ספר, כלומר, בתורה, כדמפרש, ומכונה התורה בשם מגילה ע״פ מ״ד בגיטין ס׳ א׳ תורה מגילה מגילה נתנה, וכפי שיתבאר אי״ה לפנינו ס״פ וילך.

3. יתבאר ע״פ מ״ש במ״ר כאן שתי בנותיך הנמצאות, שתי מציאות, רות המואביה ונעמה העמונית, אר״י, מצאתי דוד עבדי, היכן מצאתי אותו, בסדום, ע״כ, וכל זה הוא מפני שמקור יחוסו של דוד בא מרות.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון