והפריתי אותך במאד מאד – אצל פרייה אין צורך להזכיר [מלת] ״זרע״, כי אין פרייה אלא זרע, כמו שהוכחנו בסדר בראשית.1 גם אין צורך לומר כאן ״והרביתי״, לפי שאמר ״מאד מאד״, וזהו על הרבוי העצום.
ונתתיך לגוים – דעת המפרשים ז״ל שנאמר על בני קטורה וזרע עֵשָׂו. ולדעתי בזכרון הברית הזה שנכרת לבד לזרע ישראל, לא יזכרו בו שאר גויי הארץ שאינן בכלל הברית, אבל הבטיחוֹ שאעפ״י שבעלי הברית הזה יהיו גוי אחד בארץ, וכאמרו ״רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה״,2 וכמו ״ואעשך לגוי גדול״,3 אין זה אלא לענין הברית שהושוו בו כולם. אבל במעלתם יחשבו ״לגוים״, וענין זה תלמד מדברינו שהבדלנו בין גוי לעם בפסוק ״הן עם אחד ושפה אחת לכלם״,4 כי יוצאי בני איש אחד יקראו ״גוי״ בהיותם תחת יד ממשלה אחת ומנהג אחד. לא כן בני יעקב, שכל אחד משנים עשר בניו יחשב לגוי בעצמו מרוב חשיבותו ומעלתו. כי בכל אחד מהן ובבניהן אשר ילדו חִלֵק ה׳ כח ומעלה, נבדל בו מאחיו, עד שיחשב לגוי בפני עצמו. כאילו תאמר לוי ובניו המיוחדים בקדושה להיות קדושים לאלהיהם לשרת ולעבוד לפני ה׳. ויהודה ובניו המיוחדים לעשות גבורות ולמלוכה ולשררה. ויששכר לשבת אהל ולהיות יודעי בינה.5 וכן כל שבט ושבט יש לו סגולה פרטית יתרה על אחיו שעל כן יהיה כגוי בפני עצמו. וְיֵרָאֶה שעל כן לא אמר ״והפריתי אותך והרביתי אותך במאד מאד ונתתיך לגוים״, כמו שאמר על ישמעאל, כי היה נשמע שבעבור רבויים יחשבו לגוים רבים, וזה אינו אלא בעבור סגולת נפשותיהן. על כן אמר ״והפריתי אותך״ לבד, ובעבור הפרי עצמו יתנם לגוים. שיהיו כפירות עץ אחד ונבדלים בטעמם, עד שיחשבו שהן מינים נבדלים. וזה עיון צודק וכמו שאפרש עוד בעז״ה.
ואם דברינו בפירוש הפרשה חדשות,6 הנה ראיתי לרמב״ן ז״ל שטען על רש״י ז״ל שפירש ״ונתתיך לגוים״ על ישראל ואדום, ואינו נכון בעיניו שיבשרנו בעת ברית המילה על עשו, והוא אינו מקיים המילה ולא נצטווה עליה. וכל שכן לפירושנו שזאת הברית כוללת הצלחת הסגולה שלא יתכן להזכיר בה אומה אחרת. ויאמר גם רמב״ן ז״ל שישראל לבדם יקראו גוים ועממים, כי אחרי הולדת השבטים כלם אמר ״גוי וקהל גוים יהיה ממך״,7 ״ונתתיך לקהל עמים״,8 ופירושו נכון על דרך שבארנו הענין.
ומלכים ממך יצאו – יש לתמוה אם הבטיח לו שיירש זרעו ארץ רחבה, נמשך מעצמו שיהיה הגוי הגדול הזה תחת מושלים ומלכים, וכן נמצאו בכל עם ועם. ומה יתרון להבטחה זו שתצטרך לברית שנתן עתה בינו ית׳ ובין אברהם? גם יש להתבונן אחר שזכר הזרע ואחרי דורות רבות נולדו להם מלכים, יאמר ״ומלכים מהם9 יצאו,״. גם ליעקב אמר ״גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו״.10 והנה גוי וקהל גוים מתבאר מדברינו שיהיה ישראל גוי אחד מקושר יחד, ואחר כך יחשבו לקהל גוים, ולמה לא אמר ״ומלכים מחלציהם יצאו״? והאמת שרומז על מלכים גמורים היושבים על כסא ה׳ לעשות צדקה ומשפט, כי על אלה המלכים כלם היה הוד מלכות, כי צלחה עליהם רוח ה׳, והם הראויים למלוך על בני אדם. גם באחרית הימים תהיה המלכות החמישי11 מלך צדיק מבית דוד שנאמר עליו ״וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עד ים ומנהר עד אפסי ארץ״.12 וכמו שנבא דניאל ופתרונו על חלום נבוכדנצר.13 והם המלכים אשר יִקָרְאוּ ״מלכים בדבר ה׳ ״, ועליהם אמר שיצאו ממנו, וכן ליעקב שיצאו מחלציו, כי עם האבות עשה הברית הזאת. והברית הוא סבת היות מלכים כאלה כמו שאמרנו שהברית הזה כולל כל ההצלחות העליונות שנוחלים זרע ישראל, המקדש והנבואה ומעשה הנפלאות ורוח אלהים. ובכלל זה הוד מלכות שנתן ה׳ על מלכיהם, ודומה ממש אל ״ונתתיך לגוים״ שהוא ג״כ על ההצלחות הנפשיות שעל ידיהן יחשבו לגוים רבים.
1. א, פסוק כב.
2. דברים ד, ו.
3. בראשית יב, ב.
4. בראשית יא, ו.
5. ״ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, לדעת מה יעשה ישראל״ (דברי הימים-א יב, לג).
6. כאן רבינו מתגונן נגד מבקרי ביקורת על שמפנה ענין הפרשה לפירוש מחודש לא כמו רש״י, באומרו כי גם רמב״ן פלס דרך לא כמו רש״י.
7. בראשית לה, יא.
8. שם מח, ד.
9. ולמה אמר במקרא ״ממך״?
10. בראשית לה, יא. גם שם אמר ״ממך״.
11. אחרי ארבע המלכויות: בבל, מדי ופרס, יון, רומי.
12. זכריה ט, י.
13. וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל וּמַלְכוּתָה לְעַם אָחֳרָן לָא תִשְׁתְּבִק תַּדִּק וְתָסֵיף כָּל אִלֵּין מַלְכְוָתָא וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא:
(דניאל ב, מד).