הנה בריתי אתך: לעזרך למה שאני מדבר אתך.
והיית לאב המון גוים: שעד כה שקרא אברם בשם ה׳ וגייר כמה אנשים, לא היו אלא אותם אנשים שנתגיירו לגמרי ונכנסו בכלל עובדי ה׳ בתורתו שלמדם אברם, וכמבואר בגמרא סנהדרין
(צט,ב)1 ובע״ז
(ט,א)2 דמשמעות ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״ הוא שלמדם תורה. ודבר זה אי אפשר בכל העולם, ומראש מקדם לא היתה הכוונה אלא להציב גבולות עמים למספר בני ישראל
3, אבל לא שיהיו כולם בכלל עדת ישראל. אבל זה היה הרצון והתכלית שיהיו כל אומות העולם יודעים את ה׳ והאלילים כליל יחלוף. ולדבר זה הזהיר הקב״ה את אברם שיהיה רצונו להשקיע דעתו להיות לאב המון גוים להכירם את ה׳
4. ובזה יהיה נקרא ״אב המון גוים״ כאב המעמיד את בנו על דעת ישרה
5.
[הרחב דבר: ולזה נוצר אח״כ עם ישראל, כמו שאמר ישעיה הנביא (מב,ו) ״ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים״. ופירוש ״לברית עם״ – לתקן כל עם באמונה, שהוא נקרא ברית, וכמו שכתבתי בספר שמות (לא,טז) ובכמה מקומות6. ״לאור גוים״ – בדרך ארץ. וזהו תכלית הבריאה כמו שאמר ה׳ ליהושע (ד,כד) ״למען דעת כל עמי הארץ את יד ה׳ כי חזקה היא, למען יראתם את ה׳ אלהיכם כל הימים״, הרי דלכל עמי הארץ אין הרצון אלא שידעו ״את יד ה׳ ״, ולא כמו תכלית סגולת ישראל שיהיו גם ׳יראים את ה׳ כל הימים׳. והיה לזה התכלית ההתחלה בימי יהושע האבנים שנצטוה לכתוב עליהם תורה שבכתב בשבעים לשון, וכתיב בזה הענין של האבנים ״היום הזה נהיית לעם וגו׳ ״ כמו שביארנו במקומו בספר דברים (כז,ט). ואח״כ בא והגיע ע״י הפיזור הגדול של ישראל לזה התכלית7 כמו שנבאר גם זה שם בעזרו יתברך.
אמנם מראש הזהיר הקב״ה כל זה לאברהם אבינו ראש האומה הנבחרת, וכח כל האומה נכלל בשורשה. ובזה מובן הא דקיי״ל כר״י
8 דגר יכול לומר ׳אלהי אבותינו אלהי אברהם׳ וכו׳, והוא משום דכתיב ״כי אב המון גוים נתתיך״, כמו שכתבו התוספות בב״ב
(פא,א)9 בשם הירושלמי, והקשה בחידושי הריטב״א מכות
(יט,א) נהי דאברהם אב לגוים, יצחק ויעקב מאי איכא למימר, ונדחק בישוב
10. ולדברינו מבואר דאברהם וכל זרעו אבות המון גוים הם.]
ובזה נתבאר דבר ה׳ הקודם ״התהלך לפני״ – היינו שיפרסם אלהותו11 אפילו לפני אומות העולם שאינם מוכשרים לקבל גירות גמור. {ואמר לשון ״התהלך״ ולא ׳לך לפני׳, אלא משום שנדרש לזה סייעתא דשמיא שיגיע לזה12, מש״ה אמר בהתפעל.} ״והיה תמים״: דבזה13 תהיה נשלמת צורת האדם השלם, כאשר על ידו יתגלה כבוד ה׳ בכל הבריאה, ויהיה בזה ״כדמותו כצלמו״ שהוא שיעור קומה שעלה ברצונו יתברך שיהיה נמשך הבריאה לפי כוונתו.
והיינו שהקדים ה׳
14 ״
אני אל שדי״ – ׳שאמרתי לעולמי די׳
15, ולא נעשה שיעור הבריאה בלי חשבון, אלא אני עשיתי השיעור מצומצם לפי השלמת התגלות כבודי שהוא תכלית הבריאה, כמאמר ישעיה הנביא (מג,ז) ״כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו״. וזוהי כוונת מאמר ה׳ למשה
(במדבר יד,כא) ״ואולם חי אני וימלא וגו׳ ״, כמבואר במקומו. ועיין מה שכתבתי לעיל
(ב,ד). וא״כ אין האדם שלם כדמותו
16 אם לא שהוא ראוי
17 שיתגלה כבודו
18 על ידו בכל העולם, ואם
19 שלא נעשה כן בפועל, מכל מקום שלימות אינו תלוי בכך אלא כשהוא בכח וברצון להגיע לכך.
ובזה שעשה אותו הקב״ה לאב המון גוים נתבאר כוונת המאמר ״וארבה אותך במאד מאד״, שיהיו כל אומות העולם מודים ומכירים טובה לאברהם20 במה שהוא הכיר אלהותו יתברך בעולם, וע״י זרעו שהלכו אחריו נסתבב שלא יבערו21 גם המה באלילים.
1. אמר ריש לקיש, כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״ (רש״י: דמתרגמינן ״דשעבידו לאורייתא בחרן״, וקרי להו עשיה).
2. תנא דבי אליהו... שני אלפים תורה, מאימת... אלא מ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״ (רש״י – ומתרגמינן ״דשעבידו לאורייתא״).
3. ״יצב גבולות עמים למספר בני ישראל״
(דברים לב,ח). ומפרש שם רש״י: בשביל מספר בני ישראל שעתידין לצאת מבני שם ולמספר שבעים נפש של בנ״י שירדו למצרים, הציב גבולות עמים – שבעים לשון.
4. ענין זה בלבד, ולא שיהיו כולם בעדת ישראל.
5. ולא מעבר לכך.
6. וכן לעיל יד,יג.
7. שיטת רבינו (הזכירה בכמה מקומות) שלגזירת גלות עם ישראל מארצו יש תכלית גדולה בתיקון העולם, ואיננו עונש גרידא.
8. ר״י מבעלי התוספות.
9. ד״ה למעוטי אדמת עכו״ם.
10. זה לשונו: וי״ל, דקים לן דכולהו אבות כחד נינהו, וכדאיתקיש בכמה דוכתי, ואף הם נעשו אב לגרים כאברהם אבינו ע״ה.
11. מבוסס על שיטת הספורנו במשמעות המושג ׳להתהלך את ה׳ ׳, וז״ל לעיל ו,ט: ״את האלהים התהלך נח״ – הלך בדרכיו להיטיב לזולתו והוכיח בני דורו...
12. עיין לעיל יג,יז.
13. ע״י שיפרסם את האלוהות.
14. דוקא כאן בהתגלות זו.
15. והביאו רבינו לעיל בתחילת פסוק א׳.
16. של הקב״ה.
17. ׳ראוי׳ דייקא.
18. של הקב״ה.
19. ואף אם...
20. וכפי שביאר רבינו לעיל שהמשמעות של ״וארבה אותך״ היא ׳אגדל אותך בעיני הבריות׳.