ואתנה בריתי ביני ובינך – המפרשים ז״ל אמרו כלם שזהו ברית המילה שיזכור אחרי כן. וכן ״ואני הנה בריתי אתך״,⁠¹ ואם כך הוא נכפלו המאמרים כמה פעמים בפרשה ללא צורך. גם הבטחתו פה על הזרע ועל ירושת הארץ, מראש [כבר] דבר עליהן כבואו לארץ,⁠² ואחרי הפרד לוט מעמו,⁠³ ובין הבתרים כרת עמו עליהן ברית.⁠⁴ ומה טעם זכרם במראה זו כאילו נתחדש דבר? והעיקר שהוא ברית המילה לא זכר כלל עד הברית השנית ״ואתה את בריתי תשמור״.

ולדעתי כל הדבורים שקדמו אינן דומים כלל לדבור זה, שאעפ״י שהבטיחו ״לזרעך אתן את הארץ״, ופעם שני ״לך אתננה ולזרעך עד עולם, ושמתי את זרעך כעפר הארץ״ וגו׳, ובשלישית ״הבט נא השמימה וספור את הכוכבים וגו׳ כה יהיה זרעך״, וכרת עמו ברית ״לזרעך נתתי את הארץ הזאת״ וגו׳, חשב אברהם שבזכותו מנחיל לו ולבניו את הארץ, ושירבו ככוכבי השמים לרוב, ויאכלו טוב הארץ ויתעדנו ויהיו גוי גדול בארץ, ויעבדו את ה׳ כגוים הצדיקים. וכזה וכזה עשה ה׳ גם לרבים מבני שם וחם ויפת, כמו עילם ואשור וכוש ומצרים ותובל ויון, שגם הם נחלו ארָצות ופרו ורבו על האדמה. ואם יצדקו בדרכיהם לעשות צדקה ומשפט, יברך ה׳ גם אותם. אבל לא עלה על לבו את אשר חפץ ה׳ לעשות עמו ועם בניו, והוא שיבחר בם להיות לו לעם סגולה, ושיבדיל ה׳ אותם מכל הגוים לתת להם חקים ומשפטים לא צוה אותם לכל גוי. ואם ישמרו חקיו ישכון ה׳ בתוכם, וְתֵרָאֶה כבודו עליהם, ושיעשה להם נסים ונפלאות, ויהיו כל ארחותיו עמהם למעלה מן הטבע. כי מכל הטובות הגדולות האלה לא זכר ה׳ מאומה בדברי קדשו לאברהם בכל הדברות הקודמות. ואם⁵ ברֶמֶז רָמַז עליהן כמו ״ואעשך לגוי גדול״,⁠⁶ וכמו שפירשנו. אברהם שלא ידע עדיין דבר, הֵבִינוֹ כמו עם גדול ורם כענקים. וכן מה שהמשילם לכוכבים על דרך שפירשנוהו.⁠⁷

על כן נראה אליו [ה׳] עתה להודיעו ולבַשרו על הגדולות האלה, ועל כן זכר עמהם הבטחת הזרע וירושת הארץ, להודיעו שההבטחה שהבטיחו תמיד על שתי הטובות האלה איננה על דרך שחשב אברהם, שבניו ירבו בארץ ויהיה להם ממלכה וגדולה כאחד מבני שלשת בני נח. אבל הכל קשור זה בזה בדרך אלהי, נשגב ונבדל מדרך אותן הטובות עצמן שנוחלין שאר האומות. ולכן הקדים ״אני אל שדי״, כלומר אני ה׳ עליון, הוא אל שדי משפיע הטובות כלם טבעיות ואלהיות בלי תכלה. ואל תתמה⁸ על רוב הטובה שאני מבטיחך עתה, כי מאתי הכל, ודבר לא יפלא ממני.⁠⁹ ומעתה אברכך בתוספות דעת ורוח חכמה שתתהלך לפני ותהיה תמים בחקותי ותורותי. כי אני חפץ לתת בריתי ביני ובינך, והברית הזה הוא הכולל כל מה שאמרנו, שמיחד אותו ואת זרעו להיות לו לעם, ושהוא יהיה להם לאלהים, הכל באופן אחר משאר העמים. כי הוא וזרעו יעבדוהו בחקים ותורות נשגבות, כי התורה והמצוה הם הברית, שנאמר ״כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל״.⁠¹⁰ וכתוב ״ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם״.⁠¹¹ ועל העוברים כתוב ״והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית״,⁠¹² ונאמר ״אשר יעשה הרע בעיני ה׳ לעבור בריתו״.⁠¹³ כי על תנאים אלו עשה הברית עם אבותינו.

ואין הכונה שיתן עתה לאברהם החקים והתורות שהם דברי הברית, כי הוא לא נצטוה רק על המילה, וכמו שאפרש בדבור השני בעז״ה. אבל נהג עמו בענין כמו שנהג עמו בשאר ההבטחות, שהבטיחו על זרע בלי מספר, והוא לא הוליד כי אם יצחק, ונתקיים אחרי כמה מאות שנה. והבטיחו על ירושת הארץ ולא היה לו בארץ כי אם מקום קבר, ונתקיים אחר כמה שנים. וכן הבטיחו על הברית, ולא צוהו כי אם על מצוה יחידית, ונתקיים אחרי ד׳ מאות שנה בצאתם ממצרים כשקבלו את התורה. והתבונן שאמר ״ואתנה בריתי״, כמדבר על ברית [ה]⁠נודע אצלו, ויתנהו בינו ובין אברהם. וכן אמר ה׳ לנח כשהודיעו ביאת המבול לשחת כל בשר ״והקימותי את בריתי אתך״.⁠¹⁴ ופירשנו שם שהוא ברית עולם לחקי שמים וארץ וצאצאיה. וּבְּהֶשְׁחֵת כל בשר יקים בריתו על ידי נח ואשר אתו בתיבה שיתקיימו המינים. וככה ברית התורה והמצוה כרת ה׳ מאז שיהיה זאת תורת האדם. אלא שנסתלקה שכינה בחטא אדם וזרעו שהוסיפו לחטוא קודם המבול עד הביא עליהן מי המבול. וכן הדורות שאחרי המבול הוסיפו לחטוא ולא מצא ה׳ איש שלבבו נאמן לפניו לתת לו הברית העליון הזה עד שבא אברהם אבינו ע״ה. ואז אמר לו ״ואתנה בריתי ביני ובינך״, שתהיינה דברי הברית נוהגים לבד בינו ית׳ ובין אברהם וזרעו. ומלת ״ברית״ פרשנוהו בסדר נח.⁠¹⁵

וארבה אותך במאד מאד – גם זה אמרו המפרשים ז״ל שהבטיחו על רבוי הזרע, כמו ״ושמתי את זרעך כעפר הארץ״.⁠¹⁶ ואני לא אחשוב כן, כי אחר כן הבטיח מפורש ״והפריתי אותך במאד מאד״.⁠¹⁷ ועוד למה החריש להבטיחו גם על ירושת הארץ? והאמת כי לא מצינו בכל המקרא זה הלשון ״וארבה״ ״הרביתי״ סתם.⁠¹⁸ כי זאת המלה כוללת לכל מה שיתרבה, יהיה טוב או רע. וכשתזכר סתם לא נדע מה הדבר שרומז אליו. הנה תמצא ״הרבה ארבה עצבונך״,⁠¹⁹ ״והרביתי את אותותי״,⁠²⁰ ״וכחוֹל ארבה ימים״,⁠²¹ ורבים כאלה. וכשיזכר על הבנים יזכור אצלו [מלת] ״זרע״, כמו ״ארבה את זרעכם ככוכבי השמים״,⁠²² וכן בכל מקום. לכן כשאמר ״ה׳ אלהיהם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים״,⁠²³ הוסיף [מלת] ״לרוב״, שמדבר על רבוים, לא שהרבה אותם או כחם ככוכבי השמים. אבל כשנזכר סתם ״והרביתי״ וכיוצא, ולא זכר ״זרע״ צריך שיקדים ״והפריתי״, להודיע שמדבר על רבוי הבנים. כמו ״והפריתי אותו והרבתי אותו״, וזה הכלל נאמן בכל המקראות. על כן כאן שנכתב סתם ״וארבה אותך במאד מאד״ הוא מאמר סתום. גם אינו כולל דברים רבים, בנים ושררה וגדולה וכבוד וכיוצא, כי לא תסבלנו מלת ״אותך״. ואינו כמו ״וכל אשר לך ירבה״.⁠²⁴ כי ״אותך״ על רבוי האדם. והנה הבטיחו שירבה נפשות, ולא אמר ״את זרעך״. ומי חכם ויבן זאת? לולי שפירשו הקב״ה בעצמו, כמו שיבא בסמוך. על כן לא הבין אברהם על מה ירמוז, כמו שלא הבין מאמר ״ואתנה בריתי ביני ובינך״, כי היו שני מאמרי ה׳ סתומים וחתומים.