ויאמר הגר שפחת שרי – זהו תוכחת ה׳ שהוכיחה על גאותה, שרָם לבבה להתגדל על גבירתה, על כן קְרָאָהּ ״הגר שפחת שרי״, כלומר שפחת שרי, ולא אשת אברהם וגברת.
אי מזה באת ואנה תלכי – לא שאל אותה מאיזו מקום הלכה, ולאיזה מקום תלך, כי הוא מלאך ה׳. גם קראה בשם ״הגר שפחת שרי״, ויודע שבאה מבית אברהם, ושהולכת בדרך שור למצרים ארץ מולדתה. אבל גם זה תוכחת ה׳ כמזכיר אותה שהסתכל מאין באה, ואנה היא הולכת. כלומר באת מבית נשיא אלהים מבית אברהם ושרה הצדקת, שֶׁלָמַדְתְּ שם דעת ויראת אלהים הטובים מכל. ותלכי למצרים עַם מלא גלולי עון ותועבות. על כן לא אמר ״מאין באת״, אלא ״אי מזה״. וענינו ״תזכרי כי באת מבית זה ואנה תלכי?״ וההבדל בין שני המקומות הרחוקים מאד זה מזה במעלתם.
ותאמר מפני שרי גברתי אנכי בורחת – אילו שאלה המלאך על המקום שיצאה משם ועל המקום שהיא הולכת אליו, לא השיבה על שתיהן, כי אפשר שכבר שנים רבות שברחה מביתה למדינה אחרת, ועתה באה מעילם או מאשור. וכל שכן שלא ענתה דבר על המקום שהיא הולכת אליו. אבל לפי שהמלאך ידע הכל, רק שאל כמתמיה איך עזבה את אברהם בחיר ה׳ ללכת אל מקום גלולים? יפה השיבה כמתנצלת ואומרת חלילה לי שמאנתי לשכון בבית אברהם, ובחרתי ללכת מצרים. אלא מפני שרי גבירתי אנכי בורחת, כי היא מְעַנָּה אותי יום יום, והוצרכתי לברוח מביתה, כי דואגת אני על העתיד. ואנה אלך אם לא למצרים ארץ מולדתי ובית אבי? וגם היא זכרה שרי גבירתי, כמודה לדברי המלאך ששרי הגברת והיא השפחה. על כן לא אמרה ״מפני שרי אנכי בורחת״, או ״מפני שרי אשת אברהם אנכי בורחת״. כי סוף סוף היה בהגר דעת אלהים, וכששמעה תוכחת המלאך בדבר ה׳ נפלו פניה ונכלמה על מה שעשתה, ואז הודיעה המלאך מה תעשה.