×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ח) וַיֹּאמַ֗ר הָגָ֞ר שִׁפְחַ֥ת שָׂרַ֛י אֵֽי⁠־מִזֶּ֥ה בָ֖את וְאָ֣נָה תֵלֵ֑כִי וַתֹּ֕אמֶר מִפְּנֵי֙ שָׂרַ֣י גְּבִרְתִּ֔י אָנֹכִ֖י בֹּרַֽחַת׃
He said, "Hagar, maidservant of Sarai! From where have you come and to where are you going?⁠" She said, "I am fleeing from my mistress Sarai.⁠"1
1. from my mistress Sarai | מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי – Literally: "from before" or "from the face of my mistress Sarai.⁠"
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהבראשית רבתירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טובאבן עזרא א׳רד״קחזקוניר׳ בחייטור הפירוש הקצרר״י אבן כספימזרחיאברבנאלר״ע ספורנותולדות אהרןגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
[מ] 1הגר שפחת שרי וגו׳ מפני שרי גברתי אנכי בורחת, אמר לו רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמור רבנן חברך קרייך חמרא, אוכפא לגביך מוש, א״ל דכתיב ויאמר הגר שפחת שרה אי מזה באת ואנה תלכי, ותאמר מפני שרי גברתי אנכי בורחת. (ב״ק צ״ב)
[מא] 2ויאמר הגר שפחת שרי, מתלא אמר אם אמר לך חד אודניך דחמור לא תיחוש, תרין, עביד לך פרוכי, כך אברהם אמר הנה שפחתך בידך, המלאך אמר שפחת שרי, ותאמר מפני שרי גברתי אנכי בורחת. (בראשית רבה מ״ה)
[מב] 3שפחת שרי, את שפחתה אל תשתררי עליה הודת ואמרה מפני שרי גברתי אנכי בורחת. (מדרש החפץ)
1. אוכפא לגביך מוש, כלומר, טול אוכף של חמור והסירהו אליך ושים אותו על גבך כלומר, הודה לדבריו ואל תענהו. שפחת שרי אמר לה המלאך והיא ענתה שרי גברתי (רש״י), ועי׳ במהרש״א ומפרשים מה שנתקשו בזה מהמאמר המבואר בגמ׳ שם אחרי זה מה״ט דאמרי אינשי מילתא מיגניא דאית בך קדים אמרה, א״ל דכתיב עבד אברהם אנכי, ומשמע דבלא קריית חמרא יקדים להודות גנותו, וכ׳ לחלק באופנים שונים. והנה במדרש אגדה כאן איתא ויאמר הגר שפחת שרי וגו׳ אמרה למלאך מפני שרי גברתי אנכי בורחת, מכאן אמרו חז״ל שצריך האדם לומר המום שבו, ולפי שהמלאך קראה שפחת שרי אמרה היא מפני שרה גברתי אנכי בורחת, מכאן אתה למד שלא נעשית הגר אשה אלא לאברהם, אבל לשרה נקראת שפחה. והנה מ״ש מחז״ל תמוה כי לפנינו דרשינן זאת מקרא אחר כנ״ל ואולי היה כן לפניו הגי׳. ומ״ש אבל לשרי נקראת שפחה, עי׳ לעיל מאמר ל. בבאור, ולקמן מאמר נא.
2. אם יאמר לך אדם אחד אזניך של חמור הן לא תאמין, ואם יאמרו לך שנים הכן לך פרוכי, רסן, כך אברהם אמר הנה שפחתך וכו׳ המלאך אמר הגר שפחת שרי, ואח״כ היא בעצמה אמרה מפני שרה גברתי אנכי בורחת (מפרשים). ועי׳ מעין משל זה בסגנון אחר לעיל מאמר מ.
3. לעיל מאמר מ, מא. ובשכל טוב ויאמר הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכי, ידע היה המלאך אלא לכך שאלה להשיבה בשיטתה.
וַאֲמַר הָגָר אַמְתַּהּ דְּשָׂרַי מְנָן אַתְּ אָתְיָא וּלְאָן אַתְּ אָזְלָא וַאֲמַרַת מִן קֳדָם שָׂרַי רִבּוֹנְתִי אֲנָא עָרְקָא.
And he said, “Hagar, handmaid of Sarai, from where have you come and where are you going?” She said, “I am running away from my mistress, Sarai.”

וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת
וַאֲמַר הָגָר אַמְתַהּ דְשָׂרַי מְנַן אַתְּ אַתְיָא וּלְאָן אַתְּ אַזְלָא וַאֲמַרַת מִן קֳדָם שָׂרַי רִבּוֹנְתִּי אֲנָא עָרְקָא
מִזֶּה – מכאן, אֵי מִזֶּה – מנַיין
א. בכל התורה מלת מִזֶּה רומזת למקום הזה ולכן היא מתורגמת מִיכָּא (מכאן) כגון ״נָסְעוּ מִזֶּה״ (בראשית לז יז) ״נְטַלוּ מִיכָּא״, ״כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה״ (שמות לב טו) ״מִיכָּא וּמִיכָּא״.⁠1 אבל הצירוף ״אֵי מִזֶּה בָאת״ משמעו מניין, מאיזה מקום, לכן תרגם ״מְנַן אַתְּ אַתְיָא״ והוא יחידאי בתורה.
ברח – ערק, אזל
ב. כאן תרגם ״אָנֹכִי בֹּרַחַת״ – ״אֲנָא עָרְקָא״ בפועל ״ערק״ שמשמעו נִיסָה [כמו: ״לנוס אל עיר מקלטו״ (במדבר לה לב) ״לְמִיעִירַק״]. וכן לעיל ״וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ״ (ו) ״וַעֲרָקַת מִן קֳדָמַהָא״. אבל אצל יעקב תרגם ״וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ״ (בראשית לא כא) ״וַאֲזַל הוּא״ בלשון הליכה, עיין שם הטעם.
1. וכמוהו גם תרגום בָּזֶה כמבואר בפסוק ״נתן לי אלהים בָּזֶה״ (בראשית מח ט).
ואמר הגר אאמתא דשרי מנן את אתייהב ולאןג את אזלה ואן בית את אשכחה כביתיה דאברם ריבונך ואמרת מן קדם שרי ריבונ⁠[תי] אנה ערקה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״אמתא ... אתייה״) נוסח אחר: ״אמהתה דשרי מן הן אתייא״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אתייה״) גם נוסח חילופי: ״אתית״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ולאן״) גם נוסח חילופי: ״ולהן״.
ואמר הגר אמתא דשרי מן האן אנת אתיא ולאן תיזלין ואמרת מן קדם שרי ריבונתי אנא ערקת.
And He said, Hagar, handmaid of Sara, whence comest you, and whither dost you go? And she said, From before Sara my mistress I have escaped.
וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי – מַתְלָא אָמַר אִם אָמַר לָךְ חַד אוּנָיִךְ דַּחֲמַר לָא תֵיחוּשׁ, תְּרֵין עֲבֵיד לָךְ פָּרוֹכֵי. כָּךְ אַבְרָם אָמַר: הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ, הַמַּלְאָךְ אָמַר: הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי. וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת.
(ט-י)
וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה׳ שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי וגו׳ וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה׳ הַרְבָּה וגו׳ – כַּמָּה מַלְאָכִים נִזְדַּוְּגוּ לָהּ, רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר חֲמִשָּׁה, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֲמִירָה, מַלְאָךְ. רַבָּנָן אָמְרֵי אַרְבָּעָה, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר מַלְאָךְ.
אָמַר רַבִּי חִיָּא בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה בֵּין רִאשׁוֹנִים לְאַחֲרוֹנִים, מָנוֹחַ אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ (שופטים י״ג:כ״ב), וְהָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי רוֹאָה חֲמִשָּׁה מַלְאָכִים בָּזֶה אַחַר זֶה וְלֹא נִתְיָרְאָה מֵהֶם.
אָמַר רַבִּי חִיָּא צִפָּרְנָן שֶׁל אָבוֹת וְלֹא כְרֵסָן שֶׁל בָּנִים.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ (משלי ל״א:כ״ז), בְּנֵי בֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ צוֹפִים הָיוּ, וְהָיְתָה רְגִילָה לִרְאוֹת בָּהֶם.
אי מזה באת – אי לך שבאת משם, שעתידין לצאת ממך י״ב נשיאים. ז״ה בגימ׳ י״ב. ואנה תלכי, למקום אנינות את הולכת.
לא ירש אברהם העוה״ז והעוה״ב אלא בשכר אמנה שהאמין בהב״ה שנאמר והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה (בראשית ט״ו ו׳), וכה״א זה השער לה׳ צדיקים יבאו בו (תהלים קי״ח כ׳), אלו בעלי אמונה, שכן כתיב פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים (ישעיה כ״ו ב׳) השער הזה כל בעלי אמונה נכנסים בו. וכן את מוצא שלא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בשכר אמנה שהאמינו שנאמר ויאמן העם וישמעו (שמות ד׳ ל״א) וכה״א (יוצר אמונים) [אמונים נוצר] ה׳ (תהלים ל״א כ״ד).
קאל יא הג׳ר אמה שריא מן אין ג׳ית ואלי אין תמצ׳ין קאלת מן בין ידי שריב סידתי אנא הארבה.
א. שרי] סרי א
ב. שרי] סרי א
אמר: ״הגר שפחת שרי, מאין באת ולאן את הולכת?⁠״ אמרה: ״מפני שרי גבירתי אני בורחת.⁠״
אי מזה באת – מהיכן באת. יודע היה, אלא ליתן לה פתח ליכנס עמה בדברים, ולשון אי מזה – אי המקום שתאמרי עליו מזה אני באה.
אי מזה באת FROM WHERE CAMEST YOU? – He knew it, but he asked this in order to give her a starting-point so that he might converse with her. The expression אי מזה is to be explained thus: Where is (אי) that place of which you can say, "From this (מזה) have I come".
ויאמר הגר שפחת שרי וגו׳ ותאמר מפני שרי גברתי (אני) [אנכי] בורחת1מתלא אמרין בי תרי קריין לך חמרא שקול אוכפא שדי אגביך. כך אברהם אמר הנה שפחתך בידך. מלאך אמר הגר שפחת שרי. אמרי היא מפני שרי גברתי אני בורחת.
1. מתלא אמרין בי תרי קריין כו׳. המשל הזה מובא בב״ק צ״ב ע״ב וז״ל מנא הא מלתא דאמור רבנן חברך קרייך חמרא אוכפא לגביך מוש. א״ל דכתיב ויאמר הגר שפחת שרי ותאמר מפני שרי גברתי אנכי בורחת. פירש״י אוכפא לגביך מוש כלומר טול אוכף של חמור והסירהו אליך ושים אותו על גביך כלומר הודה לדבריו ואל תענהו. מוש כמו כי לא ימוש. והנה רבינו הביא הגי׳ מתלא אמרין אולי היה לפניו הגי׳ בגמרא במקום מנא הא מלתא דאמרו רבנן. מנא הא מתלא דאמרי אינשי. וכן בגמרא שם נרשם בצדו במקום דאמרו רבנן צ״ל דאמרי אינשי. וכן בילקוט רמז ע״ט הביא דברי חז״ל אלו וגרס דאמרי אינשי. וכן במקום אוכפא לגביך מוש. הציג המחבר שקול אוכפא שדי אגביך. ואולי יש לתקן בדבריו במקום בתרי צ״ל חברי כמו שהוא לפנינו בגמרא חברך קרייך חמרא. או הגי׳ בתרי נכונה ופי׳ אם שנים קורין לך חמור. ועי׳ להלן מה שהבאתי ממדרש ב״ר. וראיתי בערוך ערך אוכף הביא וז״ל אכפא מושל גביך בב״ק בסוף גמרא דהחובל פי׳ אוכף של עצים נתון על המרדעת של חמור כדי למנוע חיכוך המשאוי על גבי החמור עכ״ל. יש לתקן בדבריו שצ״ל אוכפא מוש לגביך. וגם בילקוט שם גורס מוש לגביך במקום לפנינו בגמרא הגי׳ לגביך מוש. והמשל הזה מובא במדרש ב״ר בלשון אחר מתלא אמר אם אמר לך חד אוניך דחמר לא תיחוש. תרין עביד לך פרוכי. פי׳ אם אמר לך אדם אחד אזנך של חמור הם אל תחוש לדבריו. אבל אם שנים אומרים לך כן תכין לך רסן. וצ״ל במדרש פורבי כמו שהביא לנכון המוספי בערך פרב וכתב בל״י רסן ופרומביא. ובילקוט רמז ע״ט גורס עביד לך פרומי ונרשם בצדו פי׳ מסוה. והיא גירסא משובשת.
ויאמר הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכי – ידע היה המלאך, אלא לכך שאלה להשיבה בשיטתה:
ותאמר מפני שרי גברתי – כשאמר לה אברהם הנה שפחתך בידיך, לא השגיחה הגר עד שעינתה שרי, וכשהמלאך קראה שפחת שרי, היא עצמה אומרת מפני שרי גברתי. וכשאמר התעני תחת ידיה, חזרה ונשתעבדה תחת ידיה:
אי – [מלת עניין, ותצטרף לרבים וליחיד: אים (נחום ג׳:י״ז), או איו (מיכה ז׳:י׳), איכה (בראשית ג׳:ט׳). ויוסיפו עליו ה״א: איה האנשים (בראשית י״ט:ה׳).]⁠א וכן: אי הבל אחיך (בראשית ד׳:ט׳).⁠ב
וטעם מזה – מקום, כאילו אמר: מאי מזה מקום באת.
בורחת – נפתח הרי״ש בעבור אות הגרון, [וכן: בורחת כל העיר (ירמיהו ד׳:כ״ט), פרחת (ויקרא י״ג:מ״ב), והיא כפורחת (בראשית מ׳:י׳), ברחת ובמזרה (ישעיהו ל׳:כ״ד)],⁠ג וכן: יודעת איש (במדבר ל״א:י״ז), בעבור אות הגרון שהוא אחריו,⁠ד וכן הלשון, אין זר אתנו.⁠1
1. על פי לשון הכתוב במלכים א ג׳:י״ח.
א. ההוספה בכ״י פריס 177 ולוצקי 827. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
ב. ״וכן: אי הבל אחיך״ הושמט בכ״י פריס 177, והושלם מכ״י פריס 176, לוצקי 827.
ג. ההוספה בכ״י פריס 177 ולוצקי 827, ובין השיטין בכ״י פרנקפורט 150. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
ד. כן בכ״י פריס 176 (לפני ההוספה). בכ״י פריס 177, לוצקי 827: ״שהוא אחה״ע״.
WHENCE. Ay (whence) means where. Ay (where) in Where is (ay) Abel thy brother (Gen. 4:9) is similar. Mi-zeh (from this)⁠1 is short for mi-zeh makom (from this place).⁠2 The meaning of ai mi-zeh vat is: where is the place thou camest from?
I FLEE. The resh of borachat (I flee) is vocalized with a pattach because it is followed by a guttural.⁠3 These are similar: borachat (fleeth) in The whole city fleeth (borachat) (Jer. 4:29); porachat (budding) in and as it was budding (khe-forachat) (Gen. 40:10); rachat (shovel) in with the shovel (va-rachat) and with the fan (Is. 30:24); and yoda'at (known) in that hath known man (yoda'at ish) (Num. 31:17). The reason the middle letter of the root of the above words is vocalized with a pattach is that it precedes gutturals. They are: alef, chet, heh, ayin. This is the rule. There is no exception.
1. JPS translates ai mi-zeh as whence. It literally reads, where (ay) from this (mi-zeh), hence Ibn Ezra's comments.
2. Weiser.
3. The second radical of a participle in the feminine is usually vocalized with a segol. Compare, shomeret, kotevet.
ויאמר – בא בפתח עם הרביע כמו בהפסק כי יש לרביע במקומות מנהג ההפסק, ולפי שענינו בעצמו בא כן, כי אינו דבק עם הבא אחריו אלא עם שזכר לפניו, וכן כל ויאמר.
הגר – נקראה בשמה ובתארה, כלומר הלא את שפחת שרי היאך את הֵנה.
אי מזה באת – כלומר המקום שבאת ממנו אֵי הוא? ואנה תרצי ללכת?
ברחת – ואיני יודעת אנה אלך, אלא כברחת אני הולכת.⁠א
בורחת – בפתח בסוף פסוק שלא כמנהג.
א. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495 הושמט ע״י הדומות: ״ברחת ואיני יודעת... אני הולכת״.
ויאמר, the vowel patach (instead of segol) under the letter מ is used as if there were a colon after the word. This is not unusual, seeing that words with the cantillation revia occasionally signal that the word is meant to end with a colon or similar, meant to be followed by an explanation. Seeing that here the subject matter itself introduces an interruption, seeing that what follows is not connected to the word ויאמר, we need to understand the word as referring to what preceded it. This is so whenever the word ויאמר appears with the vowel patach.
הגר, the angel called her both by her name and by her station in life, i.e. the slave of Sarai. Seeing that she was supposed to be attending to Sarai's needs, he wanted to know what she was doing in this location. He continued with "where do you come from and where do you think you are headed?⁠"
בורחת, Hagar confirmed that she had no idea, seeing that she was merely fleeing in order to escape the torment Sarai had subjected her to. The vowel patach in the word בורחת, at the end of a verse is most unusual.⁠1
1. the vowel kametz would have been expected.
הגר שפחת שרי – לא כשאת סבורה להיות גברת, כי עדיין את שפחה. והיא הודת לו: מפני שרי גבירתי אנכי בורחתא.⁠1
1. בדומה בלקח טוב ובכ״י אוקספורד 271/2.
א. כן בכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568 חסר: ״אנכי בורחת״.
הגר שפחת שרי, "Hagar, Sarai's servant maid!⁠" The angel reminds her that her status as Sarai's servant maid had not changed. She acknowledged this when she replied that she was fleeing from her mistress Sarai.
הגר שפחת שרי – כבר היינו יודעים כי שפחת שרי היתה שכבר הזכיר למעלה ולה שפחה מצרית ושמה הגר.
אבל יתכן לפרש כי המלאך הזכיר שפחת שרי לשני ענינים, הא׳ להורות שאין דבור המלאך בא אל המצרית הזאת כי אם לכבוד שהיתה שפחת שרי. והשני לקיים השפחות והעבדות שתהיה משועבדת לשרי כל ימיה, וכמו שאמר לה שובי אל גברתך וגו׳, וגם זרעה עתידין שיהיו משועבדין לזרעה של שרה באחרית הימים.
הגר שפחת שרי, "Hagar Sarai's maidservant.⁠" We already know that Hagar was Sarai's maid servant from verse 1; why did the Torah have to repeat this?
It is possible that the angel had two reasons why he thought it pertinent to mention Hagar's personal status. 1) He wanted her to know that if she now experienced a divine vision this was not in her capacity as an Egyptian woman but was only due to her being part of Sarai's household. It was due to Sarai's merit.
The second consideration of the angel was to stress that her original status as a slave was one that would never be changed. She would remain Sarai's slave for as long as she lived. The angel confirmed this later when he said to Hagar שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה, "return to your mistress and submit to her.⁠"
ברחת – ב׳ במסורה הכא ואידך מקול פרש ורומי קשת בורחת כל העיר. מפני ששרה הבריחה את ישמעאל לפיכך ברחו ישראל מפניו כי רומי קשת הוא ישמעאל כדכתיב ביה רובה קשת.
מפני שרי גברתי אנכי בורחת – זה תשובה לשתי השאלות.⁠1
1. השאלה הראשונה שנשאלה הייתה: ״אי מזה באת״, והשניה: ״ואנה תלכי״. תשובת הגר עונה על שתי השאלות: היא באה משרי, ואין לה יעד, אלא היא בורחת.
איה המקו׳ שתאמרי עליו מזה אני באה. דאל״כ האי אי מזה מאי זה מיבעי ליה כי המ״ם לעולם הוא בתחלת התיבה המורה על השאלה כמו מאין תבא:
והנה המלאך אמר לה ראשונה הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכי ר״ל איך לא יעלה על לבך מאין יצאת שהוא בית אברהם עשיר ונדיב לבב אוהב אותך ואנה תלכי במדבר השמם הזה התמצאי בו בית נכבד כבית אברהם הביטי וראי גבול מה שממנו נסוגות וגבול מה שאליו תלכי. והיא השיבתו מפני שרי גברתי אנכי בורחת ר״ל אמת אמרת משלמות הבית אשר ממנו יצאתי כי הוא בית נדיב ומשלמות אברהם בכל עניניו ואינני בורחת מהבית ולא מהפטרון ולא מאנשי הבית אבל מפני שרי גברתי כי עם היותה גברתי כמו שאמרת לא אוכל לסבול ענויה ומפניה אנכי בורחת לא מפני דבר אחר והותרה השאלה הז׳.
אי מזה באת ואנה תלכי – כלומר: הביטי וראי מאיזה מקום נסעת, כי היית במקום קדוש ובבית צדיקים, והנך הולכת בחוצה לארץ אל מקום טמא ואנשי רשע.
אנכי ברחת – איני הולכת אל מקום מכוון מאתי, אלא יצאתי כדי לברוח.
?אי מזה באת ואנה תלכי, the angel wanted Hagar to realise what kind of an unprofitable exchange she was about to make if she left the house of a man such as Avram and traded that holy environment in the land of Canaan, preferring the spiritually contaminated regions outside the Holy Land and the evil people residing there.
אנכי בורחת, "I am not going to a place I have chosen myself; I am simply escaping intolerable conditions.⁠"
[א] ויאמר הגר שפחת שרי אי מזה באת
[1] בבא קמא פרק שמיני דף צב ע״ב (בבא קמא צב:)
איה המקום שתאמר עליו מזה באתי. דאם לא כן מאי ״אי מזה״. ומה שהלשון כך ׳איזה המקום שתאמר עליו מזה׳ ואין הלשון ׳מאיזה באתה׳, מפני כי זה הלשון רצה לומר מה תעשה בכאן, ואז שואל ״אי מזה באת״ כלומר איה המקום שתאמר עליו מזה באתי לשאלת מה תעשה בכאן, ודרך להשיב מזה המקום באתי לכאן לצורך דבר זה, ולפיכך השיבה הגר ״מפני שרי גברתי אנכי בורחת״, שמזה תלמוד כי לא היתה השאלה רק מה ענינך לכאן:
וְאָ֣נָה תֵֿלֵ֑כִי: התי״ו רפויה, כי אין כאן דין אתי מרחיק להיות כי מפסיק בין שני הטעמי׳ יותר ממלך אחד כמו 1ועשית פֿרוכת.⁠א [וְאָ֣נָה תֵלֵ֑כִי].
וַתֹּ֕אמֶר: בטעם זקף גדול, כי כן הוא בס״ס. [וַתֹּ֕אמֶר].
1. ועשית פֿרוכת: שמ׳ כו לא.
א. כך, ׳פרוכת׳ בוי״ו.
איה המקום שתאמר עליו כו׳. דאל״כ האי אי מזה מאיזה מבעיא ליה כי המ״ם בתחילת התיבה מורה על השאלה כמו מאין תבא (שופטים י״ז:ט׳):
Where is the place about which you can say ... Otherwise it should say מאיזה, and the מ at the beginning of the word would indicate a question, as in (Shoftim 17:9): מאין תבוא, "From where do you come?⁠"
ויאמר הגר שפחת שרי – זהו תוכחת ה׳ שהוכיחה על גאותה, שרָם לבבה להתגדל על גבירתה, על כן קְרָאָהּ ״הגר שפחת שרי״, כלומר שפחת שרי, ולא אשת אברהם וגברת.
אי מזה באת ואנה תלכי – לא שאל אותה מאיזו מקום הלכה, ולאיזה מקום תלך, כי הוא מלאך ה׳. גם קראה בשם ״הגר שפחת שרי״, ויודע שבאה מבית אברהם, ושהולכת בדרך שור למצרים ארץ מולדתה. אבל גם זה תוכחת ה׳ כמזכיר אותה שהסתכל מאין באה, ואנה היא הולכת. כלומר באת מבית נשיא אלהים מבית אברהם ושרה הצדקת, שֶׁלָמַדְתְּ שם דעת ויראת אלהים הטובים מכל. ותלכי למצרים עַם מלא גלולי עון ותועבות. על כן לא אמר ״מאין באת״, אלא ״אי מזה״. וענינו ״תזכרי כי באת מבית זה ואנה תלכי?⁠״ וההבדל בין שני המקומות הרחוקים מאד זה מזה במעלתם.
ותאמר מפני שרי גברתי אנכי בורחת – אילו שאלה המלאך על המקום שיצאה משם ועל המקום שהיא הולכת אליו, לא השיבה על שתיהן, כי אפשר שכבר שנים רבות שברחה מביתה למדינה אחרת, ועתה באה מעילם או מאשור. וכל שכן שלא ענתה דבר על המקום שהיא הולכת אליו. אבל לפי שהמלאך ידע הכל, רק שאל כמתמיה איך עזבה את אברהם בחיר ה׳ ללכת אל מקום גלולים? יפה השיבה כמתנצלת ואומרת חלילה לי שמאנתי לשכון בבית אברהם, ובחרתי ללכת מצרים. אלא מפני שרי גבירתי אנכי בורחת, כי היא מְעַנָּה אותי יום יום, והוצרכתי לברוח מביתה, כי דואגת אני על העתיד. ואנה אלך אם לא למצרים ארץ מולדתי ובית אבי? וגם היא זכרה שרי גבירתי, כמודה לדברי המלאך ששרי הגברת והיא השפחה. על כן לא אמרה ״מפני שרי אנכי בורחת״, או ״מפני שרי אשת אברהם אנכי בורחת״. כי סוף סוף היה בהגר דעת אלהים, וכששמעה תוכחת המלאך בדבר ה׳ נפלו פניה ונכלמה על מה שעשתה, ואז הודיעה המלאך מה תעשה.
אי מזה באת ואנה תלכי – כלומר הביטי וראי מאין יצאת שהוא בית אברהם עשיר ונדיב לב ואוהב אותך, ואנה תלכי במדבר השמם הזה:
מפני שרי גברתי – אעפ״י שהיא גבירתי לא אוכל לסבול ענויה ומפניה אני בורחת:
אי מזה באת – אין זה דרך שאלה אבל דרך תוכחה, והטעם איך לא יעלה על לבך מאין יצאת, מבית אברהם עשיר ונדיב לב, ואנה תלכי, במדבר השמם, התמצאי בו בית נכבד כאברהם, הביטי וראי הגבול שממנו תצאי, והגבול שאליה תלכי: והשיבה מפני שרי גברתי אנכי בורחת, ר״ל אמת הוא כי הבית שממנו יצאתי הוא בית נדיב, ולא מביתו אני בורחת רק מפני שרי גברתי, לא אוכל לסבול ענויה (רי״א).
אי מזה – איפה המקום אשר ממנו.
אנה – ״לְאָן״, להיכן. ״אן״ (משורש ״אנה״): הכיוון למקום מסוים. ומכאן: ״אניה״ – ספינה; ״אַנֵּה״ [עיין שמות כא, יג]: לגרום לדבר להגיע למקום מסוים.
מפני שרי גברתי – איני יכולה, או איני רוצה, עוד להיות שפחה.
הגר שפחת שרי – העיר אזנה שהיא עדיין שפחה לשרי וחפשה לא נתן לה. ע״כ שימי אל לבך אי מזה באת ממקום קדוש כזה, ואנה תלכי למצרים מקום הטומאה והזמה, ורצה שתתעורר לשוב מצד אושר הנפש, והיא לא שמה לב על זה ותאמר מפני שרי גברתי אנכי ברחת שהענוי מספיק אצלה שתברח ולא תחוש על אושר נפשה.
{Why did he ask: where have you come from and where are you going?}
HAGAR, SLAVE OF SARAI. He reminded her that she was still Sarah’s maidservant, as Sarah had not set her free. Consequently, take heed where have you come from: so distinguished (qadosh — sanctified)⁠1 a place (as that of Avraham’s home) — and where are you going: to Mizraim, a place of defilement (tume'ah) and debauchery (zimah). His purpose was to stir her into returning by focusing on that which is good for her soul. But she did not respond to this, replying, I am running away from my mistress Sarai: that the suffering she endured was sufficient reason for her having run away, and never mind the welfare of her soul.
1. Qadosh means, literally, set apart, distinguished.
{אי מזה1: כמו ׳מאיזה׳2, וכן הוא בשופטים (יג,ו) ״אי מזה הוא״, ופירושו ׳מי זה הוא׳3.}
אנכי בורחת4: לכן אין אני יודעת לאן אני הולכת, רק בורחת למקום שישאו רגלי אותי5.
1. המשמעות היא ׳מהיכן באת׳ (רש״י), אך לשון ״אי מזה״ לא ברורה, עיין בראב״ע וברד״ק.
2. שינוי סדר האותיות.
3. אך במצודת דוד הסביר שם כבפסוקנו: ״אי מזה״ – מאי זה מקום הוא... ועיי״ש במצודת ציון.
4. מדוע לא ענתה על שאלתו השניה של המלאך ״ואנה תלכי״.
5. כך פירשו רבים מהמפרשים.
אי⁠־מזה וגו׳ – תכליתן של כל השאלות הללו היתה להראות לה את האיוולת שבבריחה זו — בריחה מבית אברם, בית הברכה, כדי לרדת למצרים, ארץ הזימה והשחיתות. ועם זאת פונה אליה המלאך בלשון ״הגר שפחת שרי״, לרמוז לה, שעוול היא עושה במרדה נגד גברתה.
ותאמר וגו׳ – אין זה חשוב לה כלל, לאן תגיע. עיקר כוונתה — לברוח מפני שרי. ואם דרך זו, הבריחה למצרים, לא תישר בעיניו ית׳, הרי היא מוכנה לברוח גם לכל כיוון אחר.
מפני שרי גברתי – אמר לי׳ רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי, חברך קרייך חמרא – אוכפא לגבך מוש,⁠1 אמר לי׳, דכתיב יאמר, הגר שפחת שרי אי מזה באת, ותאמר לו, מפני שרי גברתי אנכי בורחת.⁠2 (שם צ״ב:)
1. אם יקראו לך אנשים חמור, טול אוכף של חמור והסירהו אליך ושים אותו על גבך, כלומר הודה לדבריהם.
2. ר״ל אע״פ שהי׳ בלבה טינא על שרה בכ״ז קראה אותה גבירה, והוא כלפי לשון המלאך שקראה שפחת שרי.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהבראשית רבתירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טובאבן עזרא א׳רד״קחזקוניר׳ בחייטור הפירוש הקצרר״י אבן כספימזרחיאברבנאלר״ע ספורנותולדות אהרןגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144