ויאמר אברם אל שרי, הנה שפחתך בידך – כלומר אינך צריכה לבקש משפט ה׳ להודיע האמת, כי טועה את, אינני אשם בדבר הזה. מתחלה לא עלה על דעתי לקחת אשה אחרת, וכאשר שמעתי לקולך ותתני אותה לי לאשה, לא נחשבה בעיני יותר מבתחלה, ולא היתה אשתי מעולם כי אם כמו שפחה ופלגש. וזהו שאמר ״הנה שפחתך בידך״, ולא אמר ״הנה אשתי בידך״ או ״הנה האשה בידך״. כי זהו עיקר המענה להוציא החשד מלבה. וכל מה שעשתה להקל בכבודך, מלבה עשתה. על כן עשי לה הטוב בעיניך, כאשר תמצאי בחכמתך העונש הראוי לה, אם לגרשה מן הבית או ליַסרה בשאר מיני מוסר, כי ידעתיך כי אשת חיל את ולא תעשי דבר שלא כמשפט.
וַתְּעַנֶּהָ שרי – לא שעינתה אותה בשבט ובאכזריות חימה, חלילה לשרה אמנו מעשות כזאת, אבל לשון ״ענוי״ נופל גם על הכאות הרוח בדברים, כמו ״אם תענה את בנותי״,1 וזה דומה לתואר ״עני״, שענינו בכל מקום על צדיק נכה-רוח, כמו שפרשנו היטב במשנת2 ״ויהיו עניים בני ביתך״. ודומה לו תאר ״עָנָו״. כי לפי שראתה שהגר נוהגת בגבהות רוח, ומתרוממת על גבירתה שהטיבה עמה, יסרה אותה בדברים להשפיל רוחה, ועשתה לשם שמים. ואילו היו מעשיה מחֵימָה וערמת לב היתה מגרשת אותה מבית אברהם. אבל חלילה לה מעשות כן, רק לענותה להסיר גאותה מעליה. ואברהם ידע צדקת שרי על כן מְסָרָהּ בידה, והחריש לכל מה שסדרה ועשתה כנגדה. ורמב״ן ז״ל כתב ״ותענה שרי, חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם שהניחה לעשות כן, ושמע ה׳ אל עָנְיָהּ ונתן לה בן שיהיה פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי״. ולא ישרו דבריו בעיני כלל, ומה חטאה אמנו נגד עשו? ומה חטאנו נגד בני לוט3 שנהפכו לנו לאויבים? ומה שפירשנו הוא פשט ועיקר.
ותברח מפניה – כשראתה הגר שאין לב שרי עמה כתמול שלשום, וכל היום מדברת אליה קשות ודברי תוכחת להשפיל רוב לבבה, חשבה כי שנואה היא לה, וְיָרְאָה שתוסיף שנאתה יום יום, ומרה תהיה באחרונה. על כן מדאגה על העתיד ברחה מביתה ללכת אל ארצה ואל מולדתה לשבת בטח, וזהו לשון ״בריחה״ בכל מקום. ואין כן לשון ״ניסה״ שכלן על הנָס ממקום סכנה, כמו ״וינוסו מלך סדום ועמורה״,4 ״וינס משה מפניו״.5 אבל בורח אין לו סכנה עתה רק דואג על העתיד,6 ולכן הנס אינו מכוון למקום ידוע לבוא שמה, כי כוונתו רק לנוס ממקום הסכנה לבוא אל מקום שיבוא, אבל בורח גומר בדעתו ללכת אל מקום שייטב לו שם יותר מן המקום שהוא שם עתה, וכמו שיתבאר זה בכל מקום שנכתבו הלשונות הללו בע״ה, וזה ראיה לדברינו שלא עינה אותה שרי ביסורין, שאם כן היה לו לומר ״ותנס מפניה״.
1. בראשית לא, נ.
2. יין לבנון, על אבות פרק א משנה ה; מהד׳ ראשון לציון (תשע״ח) עמ׳ 88-89.
3. עמון ומואב.
4. בראשית יד, י.
6. כך מפרש רבינו את המקרא, אחרי שהלשינו שני העברים הנצים״ ״וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה, ויברח משה מפני פרעה״
(שמות ב, טו). לא היתה סכנה שנתפש משה, אלא משה ברח עוד לפני שתפשו אותו.