×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ו) וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל⁠־שָׂרַ֗י הִנֵּ֤ה שִׁפְחָתֵךְ֙ בְּיָדֵ֔ךְ עֲשִׂי⁠־לָ֖הּ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יִךְ וַתְּעַנֶּ֣הָ שָׂרַ֔י וַתִּבְרַ֖ח מִפָּנֶֽיהָ׃
Avram said to Sarai, "Here, your maidservant is in your hand.⁠1 Do to her as you see fit.⁠"2 Sarai afflicted her,⁠3 and she fled from her.⁠4
1. your maidservant is in your hand | שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ – A less literal translation might read: "your maidservant is under your authority.⁠" See Radak.
2. Do to her as you see fit | עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ – Literally: "do to her as is good in your eyes".
3. Sarai afflicted her | וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי – This is the same verb used to describe the Egyptian affliction of the Israelites during the bondage. For discussion of whether Sarah's actions were justified or overly harsh, see Sarah's Treatment of Hagar.
4. מִפָּנֶיהָ | from her – Literally: "from before her" or "from her face".
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טוברד״קרמב״ןמנחת יהודהטור הפירוש הארוךרלב״ג ביאור הפרשהרלב״ג תועלותמזרחיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שיר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
[לד] 1ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך בידך וגו׳, א״ל מה איכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה, כתיב (דברים כ״א:י״ד) לא תתעמר בה תחת אשר עניתה, וזו מאחר שציערנו אותה אנו משתעבדין בה, לא איכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה, כתיב (שמות כ״א:ח׳) לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה, וזו מאחר שעשינו אותה גבירה אנו עושין אותה שפחה לא איכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה. (בראשית רבה מ״ה)
[לה] 2ותענה שרי ותברח מפניה, ראב״כ אמר מנעתה מתשמיש המטה, ר׳ ברכי׳ אמר טפחתה בקורדקייסון על פניה, ר״ב בשם ראב״כ דליים וכנדיות הוליכה לה למרחץ. (בראשית רבה מ״ה)
[לו] 3ותענה, נתנתה שומרת בבית המטבחים, וי״א טוחנת. (מדרש החפץ כת״י)
1. בלק״ט אמר אסור להשתעבד בה דכתיב לא תתעמר. לא בטובתה, לפי שאמרת ואקל בעיניה וכו׳ ולא ברעתה דכתיב לא תתעמר בה. ועי׳ לעיל מאמר ל. ומ״ש בבאור. והרמב״ם בפי׳ לאבות פ״ה מי״ט כל שיש בו ג׳ דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה. ונפש שפלה היא הזהירות כו׳ ועוד אמרו על הגר אחר שלקחה הנה שפחתך בידך עשי לה כטוב בעיניך מורה שלא היה לו רצון להתענג עמה, וכן כשבקשה ממנו שרה לגרשה עם ישמעאל עד שתמנעהו מנטות אחריה בעבור המשגל העיד הכתוב שהרע בעיניו על ישמעאל לבד והוא אמרו וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו. ובעל מדרש הגדול כאן כ׳ דברים אלו סתמא כדרכו. ובהגהות לא העיר מהנ״ל.
2. מתשמיש, בשכל טוב ודוגמא לדבר אם תענה את בנותי, כיצד אם תקח נשים על בנותי ותמנע את בנותי מתשמיש אבל על דרך הפשט מדבר הדבר בשיטות ראב״כ דאמר מטפחת בקרדוקות על פניה וכה״א מפני שרי גברתי אנכי בורחת שהיא מקפחת את גופי. טפחתה, זרקה מנעלים על פניה. דליים וכנדיות, דלי לשאוב מים, וכנדיות מעפורת שמעטיפין כשיוצאין מן המרחץ. פי׳ ב״ר במנח״י, וגי׳ שונות מביא שם באלו התיבות. והרמב״ן כאן כ׳ ותעניה שרי חטאה אמנו בענוי וגם אברהם בהניחו לעשות כן ושמע ה׳ אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני עינוים, ובצרור המור האריך בזה. והריב״א הביא והר׳ אליקים נתן טעם בדבר היאך צדקת כשרה עושה כך, לפי שהגר הינתה שרה תחלה כדפירש״י גבי ותקל גבירתה בעיניה ולכך היתה שרה מענה אותה בהיתר כי בספר סמ״ג כתוב במצות לא תונו, דאיתא במדרש שאם הונה אותך אדם אתה רשאי להונותו שאינו קרוי עמיתך אחרי שהונה אותך, וכן כ׳ הרע״ב.
3. דרש זה מובא גם בשני כתבי יד מדרש הבאור ומדרש אור האפלה, ובזה האחרון יש רק הדרש של בית המטבחים ובשאר המדרשים וילקוטים ליתא.
וַאֲמַר אַבְרָם לְשָׂרַי הָא אַמְתִּיךְ בִּידִיךְ עֲבִידִי לַהּ דְּתָקֵין בְּעֵינַכִי וְעַנִּיתַהּ שָׂרַי וַעֲרַקַת מִן קֳדָמַהָא.
Avram said to Sarai, “[The fate of] your maid is in your hands, do with her as you see fit.” Sarai dealt harshly with her, and she [Hagar] ran away from her.

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ
וַאֲמַר אַבְרָם לְשָׂרַי הָא אַמְתִיךְ בִּידִיךְ עֲבִידִי לַהּ דְּתָקֵין בְּעֵינַכִי וְעַנִּיתַהּ שָׂרַי וַעֲרָקַת מִן קֳדָמַהָא
טוֹב בְּעֵינֵי – שְׁפַר, תָּקֵין
א. הצירוף ״טוֹב בְּעֵינֵי״ בהוראת דבר הראוי לעשותו, מתורגם תָּקֵין כבפסוקנו: ״עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ״ – ״דְּתָקֵין בְּעֵינַכִי״. אבל במשמע הִסְכִּים, מָצָא חֵן בְּעֵינָיו, מתורגם באמצעות שְׁפַר כגון, ״וַיִּיטַב הדבר בעיני פרעה״ (בראשית מא לז) ״וּשְׁפַר פִּתְגָּמָא בְּעֵינֵי פַרְעֹה״, ועיין עוד שם.⁠1
ב. ת״א ״וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי״ – ״וְעַנִּיתַהּ שָׂרַי״ אינו כמדרש חז״ל ״שמנעתה מתשמיש המיטה״ (ב״ר מה ו), כמוכח להלן ״אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי״ (בראשית לא נ). אבל לפי המיוחס ליונתן ״וְסַגְפָתָא שָׂרַי״, והפשיטתא: ״וצערתה״, זהו על מניעת תשמיש הנקראת עינוי (יומא עז ע״א).⁠2 וראה עוד להלן ״וְהִתְעַנִּי תחת ידיה״ (ט).
1. והטעם שלא תרגם ״כִּדְטָב בְּעֵינַכִי״, יתבאר להלן ״כטוב בעיניכם״ (בראשית יט ח) ״כִּדְתָּקֵין בְּעֵינֵיכוֹן״.
2. ראה הדיון אצל מאורי, פשיטתא, עמ׳ 219.
ואמר אברם לשרי הא אמתיך בידךא בעבדי לה מה דשפיר באפיךג וצערתד יתה שר⁠(ה)[י] וערקת מן קדמהה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אמתיך בידך״) גם נוסח חילופי: ״אמהתיך מסירה בידך״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״עבדי ... וצערת״) נוסח אחר: ״עבידי מה ד⁠{ש}⁠פ⁠(ש)⁠ר ותקן קודמך וצע׳⁠ ⁠⁠״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״באפיך״) גם נוסח חילופי: ״בעיניך״.
ד. כן צ״ל. בכ״י ניאופיטי 1 (בשיכול אותיות): ״וצרעת״.
ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קדמה״) גם נוסח חילופי: ״קודמיה״.
ואמר אברם לשרי הא אמתיך ברשותיך עיבידי לה דתקין בעיניכי וסגפת⁠(א){ה} שרי וערקת מן קדמה.
And Abram said to Sara, Behold, thy handmaid is under thy authority: do to her what is right in thine eyes. And Sara afflicted her, and she escaped from before her.
[ו] וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ – אָמַר לָהּ מָה אִכְפַּת לִי לֹא בְטוֹבָתָהּ וְלֹא בְרָעָתָהּ. כְּתִיב: לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ (דברים כ״א:י״ד), וְזוֹ מֵאַחַר שֶׁצִּעַרְנוּ אוֹתָהּ אָנוּ מִשְׁתַּעְבְּדִין בָּהּ, לֹא אִכְפַּת לִי לֹא בְטוֹבָתָהּ וְלֹא בְרָעָתָהּ. כְּתִיב: לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ (שמות כ״א:ח׳), וְזוֹ מֵאַחַר שֶׁעָשִׂינוּ אוֹתָהּ גְּבִירָה אָנוּ עוֹשִׂין אוֹתָהּ שִׁפְחָה, לֹא אִכְפַּת לִי לֹא בְטוֹבָתָהּ וְלֹא בְרָעָתָהּ.
וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ – רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר מְנָעַתָּהּ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר טְפָחַתָּהּ בְּקוֹרְדִּקַיָסוֹן עַל פָּנֶיהָ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא דְּלָיִים וּפַנְדִּיּוֹת הוֹלִיכָה לָהּ לַמֶּרְחָץ.
ותעניה שרי1עינה אותה מתשמיש, שנאמר אם תענה את בנותי (בראשית ל״א:נ׳).
דבר אחר: שהכריחתה 2להוליך הכלים אחריה למרחץ.
1. ענה אותה מתשמיש. ב״ר וילקוט ולק״ט.
2. להוליך הכלים אחריה למרחץ בב״ר שם סוף אות ו׳ ר׳ ברכיה בשם ר׳ אבא בר כהנא דליים ופנדיות הוליכה לה למרחץ.
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ וְגוֹ׳ – אָמַר לָהּ, מַה אִכְפַּת לִי לֹא בְּטוֹבָתָהּ וְלֹא בְּרַעֲתָהּ כְּתִיב ״לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ״ וְגוֹ׳, וְדָא מֵאַחַר שֶׁצִּעַרְנוּ אוֹתָה אָנוּ מְשַׁעְבְּדִים אוֹתָה לֹא אִכְפַּת לִי לֹא בְּטוֹבָתָהּ וְלֹא בְּרַעֲתָהּ, כְּתִיב (שמות כ״א:ח׳) ״לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ״ וְגוֹ׳ וְזוֹ מֵאַחַר שֶׁעֲשִׂינוּהָ גְּבִירָה נַעֲשֶׂה אוֹתָה שִׁפְחָה לֹא אִכְפַּת לִי לֹא בְּטוֹבָתָה וְלֹא בְּרַעֲתָהּ.
וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ – רַב אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר: מְנָעֲתָהּ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר: קְּפַחְתָּהּ בְּקוֹרְדִיקוֹן עַל פָּנֶיהָ רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר: דַּלְיָין וְסַנְדְּלֵרֵיאוֹת הוֹלִיכָה לָה לַמֶּרְחָץ.
קאל להא הד׳ה אמתך פי ידך אצנעי בהא מא חסן ענדך פעד׳בתהא חתי הרבת מן בין ידיהא.
אמר לה: ״הנה שפחתך בידך, עשי לה מה שטוב בעינייך״, ועינתה אותה עד שברחה מפניה.
ותענה שרה – היתה משעבדת בה בקושי.
ותענה שרי AND SARAI AFFLICTED HER – She compelled her to work hard (Bereshit Rabbah 45:6).
ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך בידך1אמר אסור להשתעבד בה. דכתיב לא תתעמר בה תחת אשר עניתה (דברים כ״א:י״ד). וכתיב לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה (שמות כ״א:ח׳). וזה מאחר שעשינו אותה גבירה. אנו עושין אותה שפחה. לא איכפת לי. לא בטובתה ולא ברעתה.
ותענה שרי2ר׳ אבא בר ביזנא אמר מנעתה מתשמיש המטה.
1. אמר אסור להשתעבד. עי׳ ב״ר פמ״ה ובילקוט רמז ע״ט.
2. ר׳ אבא בר ביזנא. וכ״ה בכ״י פלארענץ. ובב״ר וילקוט הגי׳ ר׳ אבא בר כהנא.
ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך בידך – מאחר שעשינו אותה גבירתה אין לנו רשות למוכרה, שנאמר לא תתעמר בה וגו׳ (דברים כא יד):
עשי לה הטוב בעיניך – שאיני חושש לא בטובתה ולא ברעתה:
ותענה שרי ותברח – מתשמיש ודוגמא לדבר, אם תענה את בנותי (בראשית לא נ), כיצד, אם תקח נשים על בנותי (שם), ותמנע את בנותי מתשמיש, אבל על דרך הפשט מדבר הדבר בשיטות ר׳ אבא בר כהנא דאמר מקפחת בקרדוקות על פניה, וכה״א מפני שרי גבירתי (אני) [אנכי] בורחת (פסוק ח), שהיא מקפחת את גופי, ועוד מסיפא דקדק, דכתיב ותברח מפניה:
ויאמרשפחתך בידך – אף על פי ששכבה בחיקי שפחתך היא כבתחלה ויש לך רשות עליה לרדותה אם תעשה אליך דבר שלא כהוגן כי שפחתך היא ורשותה בידך ולא תקבל ממני כמו שתקבל ממך, והנני מוחל לך כבודי.
ותענה שרי – עשתה עמה יותר מדאיא ועבדה בה בפרך, ואפשר שהיתה מכה אותה ומקללת אותה ולא היתה יכולה לסבול וברחה מפניה. ולא נהגה שרי בזה לא מדת מוסר ולא מדת חסידות, לא מוסר כי אף על פי שאברם מחל לה על כבודו, ואמר לה עשי לה הטוב בעיניך – היה ראוי לה למשך את ידה לכבודו ולא לענותה. ולא מדת חסידות ונפש טובה כי אין ראוי לאדם לעשות כל יכלתו במה שתחת ידו, ואמר החכם ומה נאה המחילה בעת היכלת, וזה שעשתהב שרי לא היה טוב בעיני האל, כמו שאמר המלאך אל הגר: כי שמע י״י אל עניך (בראשית ט״ז:י״א) והשיב לה ברכה תחת עניה. ואברם לא מנע שרי מלענותה, אף על פי שהיה רע בעיניו, משום שלום הבית.
וכל זה הספור נכתב בתורה לקנות אדם ממנו המדות הטובות ולהרחיק הרעות.
א. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״מדאי״.
ב. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495: ״שעשה״.
ויאמר ... שפחתך בידך, Avram meant that in spite of Hagar sleeping with him, i.e. being accorded wifely privileges from his side, she remained Sarai's slave and as such Sarai could determine how to treat her. He made it clear that his own dignity was not to be a consideration in Sarai's treatment of Hagar.
ותענה שרי, Sarai overburdened her with work, and made her perform the work in an intolerably harsh manner. It is even possible that the word ותענה includes physical as well as verbal abuse of Hagar by Sarai. The Torah testifies that Sarai did not act piously toward her, Although Avram had given her a free hand when he said "do to her as appears fit in your eyes,⁠" from a moral point of view she should have treated Hagar in a manner befitting her status as a wife or legal companion of Avram. From the point of view of practicing human kindness, Although Avram had given her a free hand when he said "do to her as appears fit in your eyes,⁠" from a moral point of view she should have treated Hagar in a manner befitting her status as a wife or legal companion of Avram. From the point of view of practicing human kindness, חסידות, she should have treated a subordinate with all possible consideration. The scholar Ibn Gabirol said "how beautiful is the attribute of practicing forgiveness in circumstances when this is possible!⁠" Sarai's actions as reported were not pleasing in the eyes of the Lord. This is reflected in the words of the angel to Hagar (verse 11) כי שמע ה' אל עניך, "for the Lord has listened to the oppression you have endured.⁠" This is why the angel gave her a blessing as compensation for the harsh treatment she had suffered. Avram did not prevent Sarai from acting as she did, even though it was displeasing in his eyes, because he was concerned primarily with eyes, because he was concerned primarily with preserving his relations with Sarai. The reason why this whole story is preserved for all future generations in our chapter is to teach moral-ethical lessons, and to warn us not to indulge in injustice.
ותענה שרי ותברח מפניה – חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן. וישמע י״י אל עניה ונתן לה בן שיהיה פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי.
AND SARAI DEALT HARSHLY WITH HER, AND SHE FLED FROM BEFORE HER FACE. Our mother did transgress by this affliction, and Abraham also by his permitting her to do so. And so, G-d heard her [Hagar's] affliction and gave her a son who would be a wild-ass of a man,⁠1 to afflict the seed of Abraham and Sarah with all kinds of affliction.
1. (12) here.
ותענה שרי ותברח מפניה – פרש״י היתה משעבד׳ בה בקושי והר׳ אליקים נתן טעם בדבר היאך צדקת כשרה עושה כך לפי שהגר הונתה שרה תחל׳ כדפרש״י גבי ותקל גברתה בעיניה ולכך היתה שרה מענה אותה בהיתר כי בספר סמ״ג כתוב במצות לא תונו דאיתא במדרש שאם הונה אותך אדם אתה רשאי להונותו שאינו קרוי עמיתך אחרי שהונה אותך.
ותענה שרה – חטאה אמנו בזה הענוי וגם אברהם שהניחה לענותה לכן שמע י״י אל ענייה ונתן לה בן שיענה זרע אברהם בכל מיני ענוי:
ותענה שרי, "Sarai made life miserable for her.⁠" Both our matriarch Sarah and her husband were guilty of a sin here. Avraham's sin was that he did not interfere on behalf of Hagar. As a result, God listened to her complaints and granted her a son, whose descendants in turn would oppress the descendants of Avraham and Sarah to this day.
ואמר אברם לשרי שתעשה בשפחתה הטוב בעיניה כדי שתעתיקה מזאת המידה הפחותה, ועינתה אותה שרי להוכיחהּ עד שכבר ברחה הגר מפניה.
התועלת הרביעי הוא במידות, והוא שראוי לאדם להניח מקום לשלום הבית. הלא תראה שאברם התיר לשרי שתעשה בשפחתה הטוב בעיניה, עם היותה הרה ממנו ולא היה לאברם זרע אחר. ואמנם עשה זה להפיס רצון שרי אשתו.
היתה משעבדת בה בקושי ב״ר פי׳ שלא כמנהג השפחה דאם לא כן מאי ותענה:
ואברהם השיב אלו הייתי אני מונע את הגר מלעבדך והייתי מכבדה כאשה בעולת בעל היה לך לומר חמסי עליך אבל אין הדבר כן שהנה שפחתך בידך ולכן אין חמסך מוטל עלי להענישה אבל הוא מוטל עליך. ועשי לה כטוב בעיניך שלא אמנענה ממך והותרה בזה השאלה הד׳.
והנה שרה ענתה את הגר עד שברחה מפניה. וכתב הרמב״ן ששרה חטאה בזה וגם אברהם שהניחה לעשות. ואין הדבר כן כי כבר כתב המדיני שתקון המוטבע במדה פחותה הוא בהטותו והכריחו לצד המנגד כמו שיקרה למאשרי המקלות המעוותות שיטו אותם לצד המנגד באופן שכאשר ישארו בטבעם יעמדו במצוע. וכן שרה כאשר ראתה את הגר בגאו׳ וגאון ודרך רע ענתה אותה ונשתעבדה בה בקושי יותר ממה שהיתה רגילה וכל זה לתכלית טוב כדי להשיבה אל המצוע והיא כפורע׳ מוסר ברחה מפניה דרך המדבר.
שפחתך בידך – שאינה משוחררת ממך.
ותענה שרי – כדי שתכיר שהיא משועבדת ולא תבזה עוד את גברתה, לאות שכן יקרה לכל מבזה ישראל, כאמרו ״והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך״ (ישעיהו ס׳:י״ד).
שפחתך בידך, for she has not been given her freedom by you who are her mistress.
ותענה שרי, Sarai's objective in maltreating Hagar was to remind her of the fact that she remained her slave. She was not to insult her mistress any more. She meant to make clear that any gentile who insults Israelites will experience similar harsh treatment. Compare Isaiah 60,14 והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך, "all those who reviled you shall prostrate themselves at your (Israel) feet.⁠"
וַתְעַנֶהָ:⁠א בלא יו״ד אחר הנו״ן, וכ״כ 1הרמ״ה ז״ל. [ותענה].
1. הרמ״ה: ענ״ה.
א. נורצי טעה בנקדו את ה״א ׳ותענה׳ בפתח.
ויאמר אברם אל שרי, הנה שפחתך בידך – כלומר אינך צריכה לבקש משפט ה׳ להודיע האמת, כי טועה את, אינני אשם בדבר הזה. מתחלה לא עלה על דעתי לקחת אשה אחרת, וכאשר שמעתי לקולך ותתני אותה לי לאשה, לא נחשבה בעיני יותר מבתחלה, ולא היתה אשתי מעולם כי אם כמו שפחה ופלגש. וזהו שאמר ״הנה שפחתך בידך״, ולא אמר ״הנה אשתי בידך״ או ״הנה האשה בידך״. כי זהו עיקר המענה להוציא החשד מלבה. וכל מה שעשתה להקל בכבודך, מלבה עשתה. על כן עשי לה הטוב בעיניך, כאשר תמצאי בחכמתך העונש הראוי לה, אם לגרשה מן הבית או ליַסרה בשאר מיני מוסר, כי ידעתיך כי אשת חיל את ולא תעשי דבר שלא כמשפט.
וַתְּעַנֶּהָ שרי – לא שעינתה אותה בשבט ובאכזריות חימה, חלילה לשרה אמנו מעשות כזאת, אבל לשון ״ענוי״ נופל גם על הכאות הרוח בדברים, כמו ״אם תענה את בנותי״,⁠1 וזה דומה לתואר ״עני״, שענינו בכל מקום על צדיק נכה-רוח, כמו שפרשנו היטב במשנת2 ״ויהיו עניים בני ביתך״. ודומה לו תאר ״עָנָו״. כי לפי שראתה שהגר נוהגת בגבהות רוח, ומתרוממת על גבירתה שהטיבה עמה, יסרה אותה בדברים להשפיל רוחה, ועשתה לשם שמים. ואילו היו מעשיה מחֵימָה וערמת לב היתה מגרשת אותה מבית אברהם. אבל חלילה לה מעשות כן, רק לענותה להסיר גאותה מעליה. ואברהם ידע צדקת שרי על כן מְסָרָהּ בידה, והחריש לכל מה שסדרה ועשתה כנגדה. ורמב״ן ז״ל כתב ״ותענה שרי, חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם שהניחה לעשות כן, ושמע ה׳ אל עָנְיָהּ ונתן לה בן שיהיה פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי״. ולא ישרו דבריו בעיני כלל, ומה חטאה אמנו נגד עשו? ומה חטאנו נגד בני לוט3 שנהפכו לנו לאויבים? ומה שפירשנו הוא פשט ועיקר.
ותברח מפניה – כשראתה הגר שאין לב שרי עמה כתמול שלשום, וכל היום מדברת אליה קשות ודברי תוכחת להשפיל רוב לבבה, חשבה כי שנואה היא לה, וְיָרְאָה שתוסיף שנאתה יום יום, ומרה תהיה באחרונה. על כן מדאגה על העתיד ברחה מביתה ללכת אל ארצה ואל מולדתה לשבת בטח, וזהו לשון ״בריחה״ בכל מקום. ואין כן לשון ״ניסה״ שכלן על הנָס ממקום סכנה, כמו ״וינוסו מלך סדום ועמורה״,⁠4 ״וינס משה מפניו״.⁠5 אבל בורח אין לו סכנה עתה רק דואג על העתיד,⁠6 ולכן הנס אינו מכוון למקום ידוע לבוא שמה, כי כוונתו רק לנוס ממקום הסכנה לבוא אל מקום שיבוא, אבל בורח גומר בדעתו ללכת אל מקום שייטב לו שם יותר מן המקום שהוא שם עתה, וכמו שיתבאר זה בכל מקום שנכתבו הלשונות הללו בע״ה, וזה ראיה לדברינו שלא עינה אותה שרי ביסורין, שאם כן היה לו לומר ״ותנס מפניה״.
1. בראשית לא, נ.
2. יין לבנון, על אבות פרק א משנה ה; מהד׳ ראשון לציון (תשע״ח) עמ׳ 88-89.
3. עמון ומואב.
4. בראשית יד, י.
5. מפני הנחש (שמות ד, ג).
6. כך מפרש רבינו את המקרא, אחרי שהלשינו שני העברים הנצים״ ״וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה, ויברח משה מפני פרעה״ (שמות ב, טו). לא היתה סכנה שנתפש משה, אלא משה ברח עוד לפני שתפשו אותו.
הנה שפחתך בידך – ראה עד היכן הגיעה ענות אברהם, כי הוא היה נקי מכל חשד לפי ששרה הפצירה בו ליקח את הגר לאשה, ועתה כעסה עליו שלא כדין ואעפי״כ לא כעס עליה ולא הוכיחה על זה, אדרבא השיב בשפה רכה הנה שפחתך בידך, כלומר אל תחשבי שאקפיד על כבודה בעבור שהיא אשתי, אלא כיון שהקלה בכבודך הרי היא שפחתך כבתחלה ועשי לה הטוב בעיניך:
ותענה שרה – השתעבדה בה בקושי יותר ממה שהיתה רגילה לתכלית טוב, כדי להשיבה אל המוצע, שלא תתנהג עוד בגאוה וגאון ודרך רע, כי תקון המוטבע במדה פחותה הוא בהכריחו להטותו לצד המנגד. כמקל המעוות מישרים אותו על ידי הטי׳ לצד המנגד [רי״א דלא כרמב״ן שמאשים בזה לשרה], כי לשון ענוי מצאנוהו גם על חסרון דבר שהיה רגיל בו, כמו לענות נפש [מטות], שאינו כ״א למנוע מאכילת בשר ושתיית יין, אם תענה את בנותי, להעדר תשמיש, עד מתי מאנת לענות מפני. להיות נכנע לשמוע את המצווה עליו, וזהו שענתה שרי שלא תתרומם נגד גברתה אבל תתנהג בהכנעה לשמוע את אשר תצוה עליה כחיוב שפחה אל גברתה, ומי זה יכריח את הרמב״ן לפרש ענוי זה כמו למען ענותם בסבלותם ענו בכבל רגלו, ולהאשים את שרה אמנו, אמנם הגר היתה פורעת מוסר ותברח מפניה, והמלאך אמר לה שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה אין ראוי לך להתגאות או להשתוות אליה, אבל תתנהג עמה בהכנעה, ואז ייטב לך.
ותענה – ״ענה״: להשיב תשובה למישהו, או להיות תלוי בו. הצד השווה שבשני מובנים אלה: מצב הוויה, או מעשים, הנגרמים ע״י אחר. ״עַנֵּה״: לגרום למישהו להרגיש את תלותו.
הרי זה היה התנאי לקיום כוונת שרה – שהגר תישאר משועבדת לה. הגר חייבת להשאר ״שפחת שרי״ אף כאשר היא אשת אברהם ואֵם בנו. רק כך יוכל הבן שיוולד להיות בנה של שרה, ולהיות מופקע מהשפעת הגר.
״ותענה״: [בתרגום הגרמני: ״הכניע״, בשונה משאר מפרשים] היא פעלה כל הזמן שהגר תהיה מודעת ליחסי תלות אלה. אך שרה רצתה להשיג דבר שאין ניתן להשיגו. אשת אברם ואם בנו איננה יכולה להיות שפחה! קרבת אברהם ורוחו מנתצת את רוח העבדות, מעוררת את הרגשת הכבוד האנושי ואת השאיפה לחירות, ומפקיעה את כבלי העבדות. הגר לא יכלה לסבול עוד להיות שפחה.
ויאמר אברם – אני לא הוצאתיה לחירות והיא עדיין שפחתך, והיא בידך שתעשי לה הטוב בעיניך, כמו שיעשה במקנת כספו.
AVRAM SAID. Whereupon Avraham replied that he had not set her free — and she remains your maid. She is in your hands, to deal with as you see right — even as one deals with anything else one owns.
הנה שפחתך בידך: אני איני יכול לעשות לה כלום שהרי אשתי היא, אבל את שפחתך היא1.
[הרחב דבר: ״ותענה שרי״. כתב הרמב״ן ז״ל ׳חטאה אמנו בעינוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן׳2. אבל לא כן דעת חז״ל3 ברבה ריש פרשת חיי שרה (נח,א), וז״ל: ״יודע ה׳ ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה״ (תהילים לז,יח)... דבר אחר, זו שרה שהיתה תמימה במעשיה. אמר רבי יוחנן, כהדא עגלתא תמימה. ולא ביארו המפרשים מה העלה בזה רבי יוחנן. ושם להלן (נח,ב) איתא עוד: עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל, ״ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה׳⁠ ⁠⁠״ (שמואל א ג,ג), אמר רבי יוחנן כהדא עגלתא תמימתא (עכ״ל), וזה פלאי. אבל בא רבי יוחנן בזה לבאר תמימות הצדיקים הללו בדבר אשר היה נראה לעינינו להיפך, שהרי שרה התנהגה עם הגר שלא בדרך תמים, על זה בא רבי יוחנן וביאר שלא היה מצד קנאת הכבוד וכדומה, אלא היה נוגע לעבודת ה׳, באשר הבינה שרה שבמה שהקילה הגר בכבודה אע״ג שהיתה מוחזקת אצלה4 בלי שום ספק ליראת ה׳ מאד, וכאשר ראתה ממה שפגע בפרעה ע״פ דבר שרה5, אלא שהקילה בלבה בכבוד שמים, ועל זה היתה מרתחא. כדאיתא בתענית (ד,א) ׳האי צורבא מרבנן דרתח, אורייתא הוא דקא מרתחא ליה׳6, ואע״ג שאין זה הגון, כדאיתא שם ׳אפילו הכי מיבעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא׳7, מכל מקום אין זה חטא, דכך טבע אש התורה, וכך היתה קנאת אש יראת ה׳ עצורה בלבבה עד שלא שמרה מחמת זה הליכות דרך ארץ כראוי לאשה כבודה ללכת עם שפחתה בנחת ובמעט קפידא.
ועל זה המשיל רבי יוחנן ׳כהדא עגלתא תמימה׳, והביאור על זה, שידוע דדחיפה בגוף הבהמה הרי זה תולדה דקרן המזיק8, ולא שן ורגל דאורחייהו דבהמה בכך, ומכל מקום העגלה הקופצת ממקום למקום והיא בדרך קפיצה דחפה לאיש והזיקו אין זה קרן המזיק, אלא כך הוא דרכה וטבעה ולא בכוונה להזיק. כך מעשה שרה עם הגר לא להזיק לה עשתה כן ח״ו אלא לקנאת כבוד ה׳ עשתה מה שעשתה והגיעה להגר.
וכך הוא בשמואל דכתיב ״ושמואל שוכב בהיכל ה׳⁠ ⁠⁠״, והיה במשמע שדרך שמואל היה לשכב בהיכל ח״ו, וזה בודאי אסור, וכבר נאמרו על זה יישובים. אבל רבי יוחנן אמר על זה ׳כהדא עגלתא תמימתא׳, שלא היה כן משום קלות ראש ח״ו, אלא באשר היה שקוע בהתבודדות ובאלקות עד ששכח מקומו כי הוא בהיכל ה׳, וכסבור שהוא באיזה חדר חול שהיה סמוך להיכל, וכה היה סבור עלי שאמר לו ״שוב שכב״ (שם שם,ה).
הא מיהא יצאה שרה אמנו מעוון וחטאת בזה. ומה שכתב הרמב״ן שמשום זה היה פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני עינוי, לא ידעתי, וכי בני ישמעאל לבדם התעללו בזרע אברהם ושרה יותר מכל אומות העולם, זה בדור זה, וזה בדור זה, וכן להיפך בני ישמעאל לא עם בני ישראל לבד התעללו, כי עם כל מי שהיה נכבש מהם בעת רמה ידם עשו פרעות.]
1. וכעין זה מצאנו ברד״ק ובספורנו ובעקבותיהם במלבי״ם.
2. המשך דבריו: ושמע ה׳ אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני עינוי.
3. ע״פ פרשנות רבינו, וכדלהלן.
4. שרה היתה מוחזקת אצל הגר...
5. והגר בתו של פרעה היתה, כפי שמביא רש״י בפסוק א׳ בעקבות חז״ל.
6. המשך: שנאמר ״הלא כה דברי כאש נאם ה׳⁠ ⁠⁠״ (ירמיהו כג,כט).
7. המשך: שנאמר ״והסר כעס מלבך״ (קהלת יא,י).
8. כי משונה הוא.
הנה שפחתך – אברם אינו רוצה להעניש את הגר, אבל הוא מחזיר אותה לידי שרי, מי שהיתה גברתה לפני לקיחתה, על מנת שתשוב ותרגיש את תלותה בה.
ותענה שרי – ואכן שרי חזרה להתיחס אליה כשפחה, הטילה עליה עבודות מעבודות שונות ושעבדתה.
ותברח – אחר שהגר הספיקה לחיות חיי חופש, לא יכלה עוד לסבול עבדות, ותברח.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טוברד״קרמב״ןמנחת יהודהטור הפירוש הארוךרלב״ג ביאור הפרשהרלב״ג תועלותמזרחיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שיר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144