Bereshit 16 – בראשית טז‏ – Mikraot Gedolot

[יט] ¹ויבא אל הגר ותהר, ר׳ בר חייתא אמר מביאה ראשונה נתעברה אר״ח בן פזי הקיצאונים הללו אינן לא ניכושים ולא נזרעין, מאליהן הן מתמרין ועולין, והחיטה הזה כמה צער וכמה יגיעה עד שלא תעלה. (בראשית רבה מ״ה)

[כ] ²ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיני׳, שכל תשעים שנה שלא ילדה שרה הייתה ככלה בתוך חופתה, והיו מטרוניות באות לשאול בשלומה של שרה והיתה שרה אומרת להם צאו ושאלו בשלומה של עלובה, והיתה הגר אומרת להם שרי גבירתי אין סיתרה כגלויה נראתה צדקת ואינה צדקת, אלו היתה צדקת ראו כמה שנים שלא נתעברה ואני בלילה אחת נתעברתי, והיתה אומרת עם דא אנא מיסב ומיתן הלואי מיסב ומיתן עם מרה. (בראשית רבה מ״ה)

[כא] ³ותקל גברתה בעיניה, אמרה אין עקרות במקום הריון, ולא זקנות במקום ילדות. (אור האפלה)

[כב] ⁴ותקל גברתה בעיניה, אמרה אין אשה אלא לולד, ואת פרדה עקרה כלי שאין בו הנאה אי אפשי בשימושך. (מדרש הבאור)

1. בלק״ט כיון שבא אליה מיד נתעברה, בא וראה הפקועים הללו מעצמן מתמרים ועולין, אבל החטה כמה צער וכמה יגיעה עד שתעלה, ובשכל טוב ותהר מיד מביאה ראשונה, אע״ג דאמר ריב״ז אין אשה מתעברת מביאה ראשונה כו׳ הנ״מ בצניעות אבל בפרוצות אתי מביאה ראשונה ועי׳ לקמן יט, לו. הקיצאונים מיני קוצים, ובפי׳ ב״ר כ״י במנח״י מפרש הקוצין הללו כלומר הגר שהיתה כקוץ נגד שרה היתה נזרעת מיד, והחטה, כלומר ושרה כמה צער הוה לה, ועי׳ לקמן בראשית כה, כא. איתא הדרש ולמה נתעקרו אמהות המבואר במדרש כאן, ועי׳ בתורה שלמה לעיל פ״ג מאמר קיד.

2. עם דא אנא מיסב, וכי עם זאת השפלה אני נושא ונותן להתקוטט עמה בתמיה טוב לישא וליתן עם אדוניה אברהם (מת״כ). ובשכל טוב איתא משיבה שרה ואומרת איני משגחת בדברים הללו מדיינת עליה עם אדוניה, ובמ״א שרה גברתי אין תוכה כברה.

3. עי׳ לקמן מאמר כב.

4. כן הוא גם בכת״י מדרש החפץ ושם הלשון אי ״אפשר״ ונכון יותר כלשון מדרש הבאור א ״אפשי״ וקאי על אברהם.

וְעָאל לְוָת הָגָר וְעַדִּיאַת וַחֲזָת אֲרֵי עַדִּיאַת וְקַלַת רִבּוֹנְתַהּ בְּעֵינַהָא.

He came to Hagar and she conceived. When she realized that she was pregnant, her mistress became slight in her eyes.

וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ

וְעָל לְוָת הָגָר וְעַדִּיאַת וַחֲזָת אֲרֵי עַדִּיאַת וְקַלַּת רִבּוֹנְתַּהּ בְּעֵינַהָא

וַתֵּקַל – מעניין בזיון

בלשון התרגום ״וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיה״ – ״וְקַלַּת רִבּוֹנְתַּהּ בְּעֵינַהָא״ נרמז בזיון, כמבואר בפסוק ״אלהים לא תקלל״ (שמות כב כז) ״דַּיָּינָא לָא תַקִיל״.⁠¹ ומכאן גם ברש״י לפסוק הבא: ״חמסי עליך – שאתה שומע בזיוני ושותק״.

1. קַל (משורש קל״ל) בא בהוראת נעשה מועט, כגון ״כִּי קַלּו הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ״ (בראשית ח יא) ״אֲרֵי קַלּוּ מַיָּא״. ובהשאלה הוא בא גם בהוראת בזיון, כגון ״מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ״ (שמואל א ב ל).

ועל^א לוות הגר ועברת וחמת ארום^ב עברת וזל איקרה דריבוניתה^ג באפה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ועל״) גם נוסח חילופי: ״ואזדמן״.

ב. כן תוקן בכ״י ניאופיטי 1. במקור נכתב: ״עארום״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וזל איקרה דריבוניתה״) גם נוסח חילופי: ״ובזיית ריבונתה״.

ועול לות הגר ועדיאת וחמת ארום עדי⁠(ע){א}⁠ת וזללת איקר ריבונתא בעינהא.

And he went unto Hagar, and she conceived; and she saw that she had conceived, and the honor of her mistress was despised in her eyes.

[ד] וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר – רַבִּי לֵוִי בַּר חַיָּתָא אָמַר מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה נִתְעַבְּרָה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְעוֹלָם אֵין הָאִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה, וְהָכְתִיב: וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן (בראשית י״ט:ל״ו), אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא שָׁלְטוּ בְּעַצְמָן וְהוֹצִיאוּ עֶרְוָתָן וְנִתְעַבְּרוּ כְּמִבִּיאָה שְׁנִיָּה.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן פָּזִי הַקּוֹצִין הַלָּלוּ אֵינָן לֹא מִתְנַכְּשִׁין וְלֹא נִזְרָעִים, מֵאֵילֵיהֶן הֵן יוֹצְאִים וּמִתַּמְּרִים וְעוֹלִים. הַחִטִּים הַלָּלוּ כַּמָּה צַעַר וְכַמָּה יְגִיעַ עַד שֶׁלֹא יַעֲלוּ. וְלָמָּה נִתְעַקְּרוּ הָאִמָּהוֹת, רַבִּי לֵוִי מִשֵּׁם רַבִּי שִׁילָא דִּכְפַר תְּמַרְתָּא וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן וּמִתְאַוֶּה לְשִׂיחָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע (שיר השירים ב׳:י״ד), יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי, לָמָּה עִקַּרְתִּי אֶתְכֶם, בִּשְׁבִיל: הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ (שיר השירים ב׳:י״ד). רַבִּי עֲזַרְיָה מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן בַּר פַּפָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מִתְרַפְּקוֹת עַל בַּעֲלֵיהֶן בְּנוֹיָן. רַבִּי הוּנָא מִשֵּׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ רֹב הַשָּׁנִים בְּלֹא שִׁעְבּוּד. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר אָמַר כְּדֵי שֶׁיֵּהָנוּ בַּעֲלֵיהֶן מֵהֶן, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָאִשָּׁה מְקַבֶּלֶת עֻבָּרִין הִיא מִתְכַּעֶרֶת וּמִתְעַזֶּבֶת, שֶׁכָּל תִּשְׁעִים שָׁנָה שֶׁלֹא יָלְדָה שָׂרָה הָיְתָה כְּכַלָּה בְּתוֹךְ חֻפָּתָהּ, וְהָיוּ מַטְרוֹנִיּוֹת בָּאוֹת לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל שָׂרָה וְהָיְתָה שָׂרָה אוֹמֶרֶת לָהֶם צְאוּ וְשַׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל עֲלוּבָה, וְהָיְתָה הָגָר אוֹמֶרֶת לָהֶם שָׂרַי גְבִרְתִּי אֵין סִתְרָהּ כְּגִלּוּיָהּ, נִרְאֵית צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת, אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת רְאוּ כַּמָּה שָׁנִים שֶׁלֹא נִתְעַבְּרָה וַאֲנִי בְּלַיְלָה אֶחָד נִתְעַבַּרְתִּי, וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת עִם דָּא אֲנָא מִסַּב וּמִתַּן, הַלְוַאי מִסַּב וּמִתַּן עִם מָרָהּ.

ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה – ¹אמרה הגר שרי גברתי אין תוכה כברה, כמה שנים עמדה עם אברהם ולא הרתה, ואני בלילה אחת הייתי הרה ממנו.

1. אמר הגר. עיי׳ ב״ר שם אות ד׳ והיו מטרוניות באות לשאול בשלומה כו׳ ורש״י ולק״ט.

וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר – מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה נִתְעַבְּרָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, לְעוֹלָם אֵין הָאִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה. הֵתִיבוּן לֵיהּ וְהָכְתִיב (בראשית י״ט:ל״ו) ״וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן״ אָמַר רַב תַּנְחוּם, שָׁלְטוּ בְּעַצְמָן וְהוֹצִיאוּ עֶרְוָתָן, וְנִתְעַבְּרוּ כְּמִבִּיאָה שְׁנִיָּה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן פַּזִי, הַקּוֹצִים הַלָּלוּ אֵינָן לֹא נִכּוֹשִׁין וְלֹא נֶחְרָשִׁים וְלֹא נִזְרָעִין וּמֵאֲלֵיהֶן יוֹצְאִים וּמִתְרוֹמְמִים וְעוֹלִין, הַחִטִּים הַלָּלוּ כַּמָּה צַעַר וְכַמָּה יְגִיעָה עַד שֶׁיַּעֲלוּ.

וְלָמָּה נִתְעַקְּרוּ הָאִמָּהוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן וּמִתְאַוֶּה לְשִׂיחָתָן, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, ״יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע״ וְגוֹ׳, מִפְּנֵי מַה עִקַּרְתִּי אֶתְכֶם, בִּשְׁבִיל ״הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ״ רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא אָמַר: כְּדֵי שֶׁיְהוּ מִתְרַפְּקוֹת עַל בַּעֲלֵיהֶן בְּנוֹיָּן. רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר: כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ רוֹב הַשָּׁנִים בְּלֹא שִׁעְבּוּד. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיֶּהֱנוּ מֵהֶן בַּעֲלֵיהֶן, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאִשָּׁה מְקַבֶּלֶת עֻבָּרִין הִיא מִתְכָּעֶרֶת וּמְתוֹעֶבֶת מִבַּעֲלָהּ, שֶׁכָּל תִּשְׁעִים שָׁנָה שֶׁלֹּא יָלְדָה שָׂרָה הָיְתָה כְּכַלָּה בְּתוֹךְ חֻפָּתָהּ וְהָיוּ מַטְרוֹנִיּוֹת בָּאוֹת לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמָהּ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לָהֶם צְאוּ וְשַׁאֲלוּ בְּשָׁלוֹם שֶׁל עֲלוּבָה זוּ וְהָגָר אוֹמֶרֶת לָהֶם, שָׂרַי גְּבִרְתִּי אֵין סִתְרָהּ כְּגִלּוּיָהּ, נִרְאֵית צַדֶּקֶת וְאֵינָה צַדֶּקֶת, אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת. רְאוּ כַּמָּה שָׁנִים לֹא נִתְעַבְּרָה וַאֲנִי בְּלַיְלָה אֶחָד נִתְעַבַּרְתִּי. וְשָׂרַי אוֹמֶרֶת, עִם דָּא אָנָא מַשְׁגְּחָא מֵיסַב וּמֵיתַּן, הַלְּוַאי נְסִיב וְנֵיתִן עִם מָרָהּ.

פדכ׳ל אלי הג׳ר פחמלת פלמא ראת אנהא קד חמלת האנת סידתהא ענדהא.

ובא אל הגר והרתה, וכאשר ראתה שהרתה נעשתה גבירתה קלה בעיניה.

ותהר^א – מביאה ראשונה.

ותקל – אמרה: שרה זו, אין סתרה כִגְלַיַיה, מראה עצמה^ב צדקת ואינה צדקת, שלא זכת להריון כל השנים הללו, ואני נתעברתי מביאה ראשונה.

א. כן בכ״י לייפציג 1, המבורג 13, ליידן 1. בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917: ״ויבא אל הגר ותהר״. בכ״י אוקספורד 165: ״אל הגר ותהר״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, לונדון 26917. בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34 נוסף כאן: ״כאילו היא״.

ויבא אל הגר ותהר AND HE CAME UNTO HAGAR AND SHE CONCEIVED – from the first union (Bereshit Rabbah 45:4).

ותקל גברתה בעיניה HER MISTRESS WAS SLIGHTED IN HER EYES – She said, "As regards this woman Sarai, her conduct in private can certainly not be like that in public: she pretends to be a righteous woman, but she cannot really be righteous since all these years she has not been privileged to have children, while I have had that blessing from the first union" (Bereshit Rabbah 45:4).

ויבא אל הגר ותהר – ¹כיון שבא אליה מיד נתעברה. ²בוא וראה הפקועים הללו מעצמן מתמרים ועולין. אבל החטה כמה צער וכמה יגיעה עד שתעלה.

³ולמה נתעקרו האמהות ⁴ר׳ חלבו משום ר׳ יוחנן אמר לפי שהקב״ה מתאוה לתפלתן של צדיקים.

ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה – כיצד ⁵היו מטרוניות באות לשאול בשלומה של שרה. והיתה הגר אומרת להם. שרי גבירתי אין סתרה כגלויה. נראית צדיקת ואינה צדיקת. אילו היתה צדיקת ראו כמה שנים לא עיברה ואני לילה אחת עיברתי. והיתה שרה אומרת ⁶עם דא אנא מיסב ומיתן. ⁷הלואי ניסב וניתן עם מרה. כלומר אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה (משלי כ״ו:ד׳).

1. כיון שבא אליה. ב״ר פמ״ה ופנ״א. וילקוט רמז ע״ט. ורש״י עה״ת. ועי׳ יבמות ל״ד ע״ב.

2. בוא וראה הפקועים כו׳. בכ״י פלארענץ ובב״ר הגי׳ הקוצין הללו. והנמשל בנות לוט שהן כקוצים נגד שרה נתעברו מיד. ושרה לא נתעברה אלא עד אחר כמה שנים.

3. ולמה נתעברו האמהות. ב״ר פמ״ה. ילקוט רמז ע״ט. ועי׳ מדרש תזית פ׳ יונתי בחגוי הסלע.

4. ר׳ חלבו בש״ר יוחנן. ב״ר שם. ועי׳ יבמות ס״ד ע״א. ושם הוא בשם ר׳ יצחק.

5. היו מטרוניות באות. ב״ר פמ״ה. ורש״י עה״ת.

6. עם דא אנא מיסב ומיתן. פי׳ וכי עם זאת אני נושא ונותן להתקוטט עמה.

7. הלואי ניסב וניתן עם מרה. ר״ל הלואי אחשוב דברים לישא וליתן בהן עם אברהם. והסיום כלומר אל תען. הם דברי רבינו ששרה אומרת שהיא לא תשוה להגר לענותה כאולתה.

ויבא אל הגר ותהר – מיד מביאה ראשונה, אע״ג דאמר ר״י בן זכאי אין אשה מתעברת מביאה ראשונה:

מפני שאין דלתות מתפתחות כל כך עד ביאה שניה ה״מ בצנועות, אבל בפרוצות אתי מביאה ראשונה, שכן אתה מוצא בבנות לוט, שנא׳ ותבא הבכירה (ותבא) [ותקם] הצעירה (ותהרינה) [ותהרין] (בראשית יט לג לה לו) וא״ר תנחום שלטו בעצמן והוציאו ערותן להטותן בביאה ראשונה כמביאה שניה:

ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה – כיצד היו מטרונית באות לשאול בשלום שרה, והיתה שרה אומרת צאו ושאלו בשלומה של עלובה דוכמינר, וכשנכנסות אצל הגר היתה הגר אמרת שרי גבירתי אין סתרה כגלויה, מראה צדקת ואינה צדקת, ראו כמה שנים שלא נתעברה, ואני בלילה אחת נתעברתי, משיבה שרה ואמרת (אני) [איני] משגחת בדברים הללו, ומדיינת עליה עם אדוניה:

[ותקל גבירתה – מן קלל.]⁠¹

1. שוחזר מרשב״ם בראשית ל״ב:ז׳-ח׳, והשוו ראב״ע בדומה. ביאור זה מופיע בתוך סוגריים מרובעים מפני שייחוסו לרשב״ם אינו ודאי.

ותקל – הנוח הנעלם בין האות המשרת ואות^א השורש, תחת הדגש הנתון, להתבלע אות הכפל, והוא מבנין נפעל.

א. כן בכ״י פריס 176, לוצקי 827. בכ״י פריס 177: באות.

WAS DESPISED. The tzere¹ in va-tekal (was despised) is in place of the dagesh which should be placed in the kof to make up for one of the missing root letters.⁠² Va-tekal is a nifal.

1. The letters added to the root to indicate that it is in the imperfect are, with the exception of the first person singular, always vocalized with a chirik in the nifal. Ibn Ezra literally reads, the missing yod between the prefix and the root letter. He is referring to the tzere which has a yod sound.

2. A lamed. The root of va-tekal (was despised) being kof, lamed, lamed. This comment is difficult. The tav of va-tekal is in reality vocalized with a tzere to make up for the dagesh that should have been placed in the kof to make up for the missing nun of the nifal form. Filwarg amends Ibn Ezra to read so.

ותקל גברתה – מבנין נפעל מפעלי הכפל.

ויבא – ותקל גברתה – חשבה כי מאחר שזרע אברהם יהיה ממנה, כי היא תהיה גבירה, ולא היתה חוששת למצות שרי גברתה לאשר תצוה.

ויבא ... ותקל גבירתה, she thought that now that it was clear that Avram's seed would be from her she would become the top ranking wife of Avram. As a result, she refused to carry out instructions given to her by Sarai.

ויבא אל הגר ותהר – פרש״י נתעברה מביאה ראשונה וק׳ דאמרי׳ אין אשה מתעברת מביאה ראשונה. ותירץ הר״ר אליקים דבדבר זה יש תנאי הרבה בב״ר דקאמ׳ ר׳ לוי בר חיפא הגר מביאה ראשונה נתעברה אמר ר׳ אליעזר לעולם אין אשה מתעברת אלא מביאה שניה עכ״ל.

הרתה – ב״פ בפרשה מכאן רמז לפירש״י שהכניסה בה עין הרע והפילה וחזרה ונתעברה.

והנה בא אברם אל הגר ותהר, והקלה מפני זה בגבירתה עד שלא יכלה לסבול.

ותרא כי הרתה ותקל גברתה כו׳ – אל דעות ה׳ ולו נתכנו עלילות להביא אותה אל מצרף ההכרה כמו שנהג עמו הכל כמו שביארנו.

ויבא אל הגר ותהר מביאה ראשונה. בב״ר כדר׳ לוי דאם לא כן ויבא אל הגר למה לי הל״ל ותתן אותה לאברם לאשה ותהר כמו שכתוב בזלפה ותתן אותה ליעקב לאשה ותלד שאין כתוב בה ויבא אליה אבל גבי בלהה דכתיב בה ויבא אליה ותהר צ״ל מביאה ראשונה כדהכא אלא שרש״י סמך על זה ובב״ר הקשו והלא אין האשה מתעברת מביאה ראשונה ותרצו שלטה בעצמה:

אמרה שרה זו אין סתרה כגלויה כו׳ בב״ר דמותרא כי הרתה ותקל משמע דקלותה של שרה מסיבת ההריון היתה דאם לא כן הל״ל ותהר ותקל גבירתה בעיניה:

והנה הגר בראותה עצמה אשת אברם ושהרתה ממנו מה שלא הרתה שרה הקלה בכבוד גברתה ולא היתה רוצה לעבדה כאלו בחר השם בה יותר ממנה.

מביאה ראשונה. דאם לא כן ״ויבא אל הגר״ למה לי, אלא לסמוך אל זה ״ותהר״ – דמביאה ראשונה נתעברה. אבל גבי בלהה אין הכרח לפרש כך ״ויבא אליה יעקב״ (להלן ל, ד), מפני שאצל בלהה פירש הכתוב כי יעקב עשה מה שרצתה רחל, שיבא אל שפחתה, ואחר זמן ״ותהר בלהה״ (שם שם ה), ואין הכתוב רוצה לומר ״ויבא אליה יעקב ותהר״ מביאה ראשונה, דאם כן עיקר קרא בבלהה מדבר שנתעברה מביאה ראשונה, ולא הוי למכתב רק ׳ויבא אליה ותהר׳ כדכתיב הכא, דודאי יעקב היה, אלא בודאי הכתוב ביעקב מדבר ״ויבא אליה יעקב״, שעשה יעקב רצון רחל, ולכך כתיב ״יעקב״ יתירה לפרש שהכתב מדבר ביעקב:

אין סתרה כגלויה וכו׳. דאם לא כן לא הוי למימר ״כי הרתה״ פועל עבר, רק ׳ותרא כי הרתה היא׳ דמשמע דהרה היא ותהיה חביבה בעיני אברהם, אבל ״כי הרתה״ דמשמע פעל (עובר) [עבר] ובמה שנתעברה תליא מלתא, על כרחך בשביל שנתעברה מיד היתה אומרת ׳אין סתרה כגלויה׳. ועוד דלא הוי למימר ״ותרא״, רק ׳ויהי כי הרתה׳ מאי ״ותרא״, אלא רצה לומר כי ראתה בדעתה דבר בהריון שלה, ועל דבר המחשבה שאדם מתבונן שייך ״ותרא״:

מביאה ראשונה. וא״ת מנ״ל לרש״י וי״ל מדכתיב ויבא אל הגר ותהר הי׳ לו לכתוב ויבא אליה ותהר הגר ל״ל אלא למדרש שהיתה עוד שמה הגר ותהר הא כיצד אלא נתעברה מביאה ראשונה משא״כ שאר נשים שאין מתעברין כלומר שנעשה לה נס דהא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה אלא ע״י נס וק״ל ודלא כהרא״ם שפי׳ שלטה בעצמה ומיעכה באצבעה ונשרו בתוליה:

ואני נתעברתי מביאה ראשונה. וא״ל מנ״ל דמשום שמביאה ראשונה נתעברה משום הכי ותקל וכו׳ דלמא מסיבת הריון הוא ותקל ולא מסיבת ביאה ראשונה וי״ל דאל״כ הל״ל ותהר ותקל וגו׳. ועי״ל דאי מסיבת הריון למה ותקל דלמא עקרה היא משום הכי לא זכתה להריון בשלמא אי משום מביאה ראשונה נתעברה א״ש דאמרה הגר ודאי אינה צדקת דאי צדקת היתה למה לא הועיל לה זכות דהא אני נתעברתי מביאה ראשונה שאין שום אשה מתעברת אלא ודאי אין לה זכות. [מהרש״ל]:

From the first marital union. You might ask: How does Rashi know this? The answer is: Because it is written, "He came to Hagar and she conceived,⁠" rather than simply, "He came to her and she conceived.⁠" It says "Hagar" to indicate that she was still being called Hagar when she conceived. That is, she conceived from the very first union. But other women do not so conceive [from he first union], and Hagar's conception from the first union was a miracle. This is preferable to Re'm's explanation that she [previously had] taken action and deflowered herself [thus allowing her to conceive].

I have become pregnant from the first union. You might ask: How does Rashi know that Sarai became slighted in her eyes because she conceived from the first union? Perhaps the very fact that she conceived was the reason! The answer is: Then it should say, "She conceived and her mistress became slighted in her eyes,⁠" [without the intervening phrase, "When she realized she was pregnant"]. A further answer: If it was just because she conceived, Sarai would not be slighted in her eyes, as perhaps Sarai never became pregnant simply because she was barren. But if Hagar conceived [miraculously] from the first union, the verse is understandable. She reasoned: "Sarah surely is not righteous. For if she was, why did her merit not help [to bring a miracle]? If I conceived from the first union, unlike any other woman [and Sarah did not], it is clear that she has no merit.⁠" (Maharshal)

ויבא אל הגר ותהר – לא אמר ״ויקח את הגר ויבא אליה ותהר״, כמו ״ויוסף אברהם ויקח אשה״,⁠¹ כי אעפ״י שנתנה אותה לו לאשה, לא לקחה אברהם לו לאשה, אבל בא אליה בתורת פלגש, והיתה עדיין בעיניו כשפחה. ועל כן לא מצינו שם ״אשה״ על הגר בדברי אברהם, כי באהבתו את שרה לא יקח אשה אחרת בחייה מדעתו, ומיד שבא אליה הרתה כמו שאמרנו.

ותרא כי הרתה – אולי היה כמו חדש ימים אחר שהחלה בהריונה, והיא לא ידעה בברור, אבל פסק ארח כנשים, ודנה בעצמה שהיא הרה. וזהו ״ותרא כי הרתה״ שהוא על משפט השכל. ולכן כשדבר אליה המלאך הודיעה שכן הוא, ואמר לה ״הנך הרה״.⁠² ולחז״ל דרך אחר והוא בפירוש רש״י ז״ל. ועוד רמז הכתוב שראתה כי הרתה, שהתבוננה בענין הריון שלה, וחשבה כי עתה יאהבנה אברהם מאד, ויעשה למענה כל אשר תשאל ממנו. כי היא תקים לו זרע, ואעפ״י שבּוֹשָׁה ממנו לשאול דברים שהם נגד כבוד שרה, עשתה בתחבולה להקל בכבוד גברתה, בחשבה כי תצעק שרי על זה אל אברהם, והוא יעמוד על ימינה בעבור שהיא הרתה לו, ולא יחשוב עוד בכבוד שרה. וזהו שאמר ״ותקל גברתה בעיניה״, שחשבה למטה מֵעֶרְכָּה מאד, כמו ״ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני״,⁠³ ואז נהגה בעצמה כגבירה, ולא שמעה עוד לדברי שרה.

1. בראשית כה, א.

2. שם טז, יא.

3. שמו״ב ו, כב.

ותקל גברתה בעיניה – שרה היתה נחשבת דבר קל בעיני הגר, ולא היתה רוצה לעבדה כאילו בחר השם בה יותר ממנה:

ויבא אל הגר ותהר – מביאה ראשונה (רש״י מרבותינו), דבריהם אלה מיוסדים על אדני פסקי הטעמים כמ״ש רוו״ה, בכל מקום שכתוב ויבא אליה ותהר בכולם הפסיק בעלי הטעמים ביניהם במפסיק היותר גדול שהוא הסילוק, והעמיד ויבא אליה בסוף פסוק, להפרידו מן ותהר שהוא בתחלת הפסוק שאחריו, ככה עשה אצל בלהה, גם אצל בת שוע, חוץ מבמקום זה שחברם יחד, להגיד שהביאה וההריון התאחדו יחד, לכן אמרו שנתעברה מביאה ראשונה; ומה שיורה על אמתת זה הוא הכתוב במעשה יהודה ותמר, כי גם שם חבר בעל הטעמים יחד ויבא אליה ותהר לו (לקמן ל״ח), כי גם תמר נתעברה מביאה ההיא בעצמה כמבואר בקרא להדיא (והרא״מ ובמתנת כהונה ויפה תאר נדחקו מאד בביאור כונת מאמר זה), ראה כי מדרשי חכמינו בכור הדקדוק מזוקקים.

ותקל – בנין הקל משרש קלל, והיה המשפט הת״ו להנקד קמץ, כמו יָסֹב, יָחֹן, יָחֹס, יָמֹר, ונתחלף בצירי מפני הפתח שאחריו שלא יהיו שלשה a רצופים (עיין דקדוקי 472 §), וַתָקַל, או שנים, כמו יֵמַר {ישעיה כ״ד:ט׳} במקום יָמָר (געזעניוס ואחרים).

she despised (va-tekal). The kal conjugation of the root kalal (“to make light”). In its proper form, the tav would have been vocalized with a kamats, as in yasov [from savav], yaḥon [from ḥanan], yahom [from hamam], yamor [from marar], but it was changed to a tseirei because of the pataḥ following it, in order to avoid having three “a” sounds in a row (see my Grammar §472), as would have occurred in the form va-takal. This change occurs even in two-syllable words, as in yemar for yamar (Gesenius and others).

תהר – ״הרה״ קרוב ל״ארה״ – ״אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי״ (שיר השירים ה, א) – לקטוף פירות, לקלוט פירות. ״הרה״: לקלוט זרע. מכאן צורת ההפעיל ״הורָה״: ״ללמד״ (כמו ״הוליך״ מ״הלך״), לזרוע זרע רוחני במישהו; כך: ״תורה״ – ההוראה.

ותקל, כנראה צורת בניין קל של ״קלה״. צורת ההפעיל ״מַקְלֶה״ פירושה: להקל בערך מישהו; וממילא, צורת הקל ״קלה״ פירושה: לאבד כבוד בעיני מישהו.

ותקל גברתה בעיניה – כי חשבה שאחר שהרתה יצאה מרשותה וגם נדמה לה שהיא צדקת יותר משרה אחר שהרתה תיכף.

HER MISTRESS WAS LIGHTENED IN HER EYES. Because Hagar thought that by becoming pregnant she no longer belonged to Sarah. She imagined, moreover, that she was more righteous than Sarah, seeing that she had conceived at once.

{ותקל גבירתה בעיניה¹: פירש רש״י² בשם מדרש רבה (מה,ד) שנתעברה מביאה ראשונה. והיינו, משום דבלא זה מה חדוש שהרתה³ אחרי שאינה עקרה ושרי עקרה⁴. אלא נתעברה מביאה ראשונה, וא״כ אירע לה נס ולא לשרה.}

1. זה לשון רש״י: אמרה, שרי זו אין סיתרה כגלויה, מראה עצמה כאילו היא צדקת...

2. בד״ה ויבא אל הגר ותהר.

3. שבגלל זה ״ותקל גבירתה בעיניה״.

4. אך מלשון רש״י בד״ה ותקל משמע שעצם העובדה ששרי לא זכתה להריון, שהיתה עקרה, כבר הראתה לדעת הגר ששרי אינה צדקת, עיי״ש.

ותרא וגו׳ – היא התנשאה מעל לגברתה, שכן זכתה מיד לפרי בטן, בעוד ששרי נשארה עקרה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון