1. עי׳ לעיל בתורה שלמה פי״ב מאמר קנה. ומ״ש בבאור. ובמדרש אגדה לקחתה בדברים, וכן אמרה לה אשריך אם תנשאי לצדיק הזה, לפי שלא היתה רוצה לקחתו מפני שהוא זקן, ובשכל טוב התחילה לפתותה אמרה אשריך שתזדקק בגוף הקודש הזה, ומענין זה בתנחומא ישן פ׳ בלק כ. מי מנה עפר יעקב כו׳ ומספר את רובע ישראל (במדבר כג, י.) הרביעיות שלהן, מי יוכל למנות אוכלוסין שיצאו מתוכן מאותן שהן חוטפות ומחבבות את המצות כו׳ ותקח שרה אשת אברם את הגר המצרית שפחתה וגו׳, וכ״ה בתנחומא שם ובמדבר רבה כ.

2. מאמר הנ״ל מתוספתא כתי״ע ובהנדפס איתא למדנו שאין ישיבת חוץ לארץ עולה מן המנין, ובירושלמי יבמות פ״ו ה״ו איתא ר״א בשם רשב״ל טעמא דהן תנייא מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען צא שנים שעשה בחוץ לארץ. ותני כן חלתה היא או חלה הוא כו׳, ובבראשית רבה ביתר באור, מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ר׳ אמי בשם ריש לקיש, מנין תנינן נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל מפריה ורביה אלא יוציא וישא אשה אחרת מהכא מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען, הדא אמרת אין ישיבת חוץ לארץ עולה מן המנין, ובמנח״י מכת״י הגירסא ישיבתו בחוץ לארץ אינו מן המנין, וי״ג אינו עולה ״לו״ [ומדברי הב״ר דמבואר דברי ר״א בשם ר״ל ביתר באור ממ״ש הירושלמי יש להעיר על מ״ש הסמ״ג במ״ע מט. להביא ראיה מדברי הירושלמי לדחות השטות דס״ל דדין עשר שנים נוהג גם בחו״ל ורק באברהם לא עלה לו. ואינו מובן לכאורה דברי הסמ״ג מה ראיה מירושלמי יותר מהמבואר בבבלי, ובשו״ת חב״צ סי׳ מ״א מביא ע״ז תרוץ בשם ר״י אלמשינוני ושבחו, ועפ״ד הב״ר הנ״ל דמפורש דר״א בשם ר״ל קאי לפרש המשנה, ובירושלמי מביא זאת בקיצור מבואר דאין לדחות מלשון הירושלמי שיטות הנ״ל, ואדרבא לפי הגרסאות הנ״ל במאמר ר״ל ״ישיבתו״ בחו״ל אינו מן המנין משמע כשיטות הנ״ל דרק ישיבת אברהם בחוץ לארץ אינו עולה משא״כ בשאר אנשים, ועי׳ ברשב״א יבמות סד. מ״ש בפי׳ הירושלמי. וב״ר ליתא זכר לדבר כמו בתוספתא ועי׳ תוס׳ יבמות סד. ד״ה אע״פ ומפרשים שם, ובבבלי יבמות סד. אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ללמדך שאין ישיבת חוץ לארץ עולה לו מן המנין ועי׳ בפירש״י כאן וברמב״ן וברא״מ ונו״כ מ״ש בזה, והרא״ש ביבמות שם כ׳ דיש רוצים לומר דהאי דינא דשהה עמה עשר שנים אינו נוהג בחו״ל דתלינן בעונש דירת חו״ל כדאשכחן גבי אברהם שישיבת חו״ל לא עלה לו מן המנין ולא מסתבר כלל להורות כן שיבטל אדם מפו״ר בסברא רעועה זו וכו׳, ומה שלא עלתה לאברהם ישיבת חו״ל לפי שצוה לו המקום לך לך מארצך אל הארץ אשר אראך, ונתעצל ולא הלך ואף אחר שבא לארץ ישראל חזר ממקומו שהרי בברית בין הבתרים כו׳, אלא וודאי משבא לא״י חזר לחרן וע״ז נענש ע״כ. ובשו״ת חכ״צ שם הקשה על דברי הרא״ש שכ׳ שהתעצל, וקרא כתיב וילך אברם כאשר דבר אליו ה׳, והקרבן נתנאל כ׳ לתרץ דההתעצלות של אברהם אבינו היה שלא הלך בתחלה עם שרה אשתו וכל רכושו ונפשות ביתו, והנה מדברי חז״ל במדרשים לעיל פי״ב מאמר צג, עיי״ש בבאור מבואר כדברי החכם צבי דאברהם לא נתעצל אלא יצא מיד בשמחה ולמה לא יצא מקודם, שעדיין לא הורשה, עיי״ש מאמר פז, פח. ועי׳ פי״א מאמר קיב. כן מ״ש החכ״צ להקשות על דברי הרא״ש משבא לא״י וחזר לחרן וע״ו נענש דודאי ע״פ הדבור היה הכל כדאמרינן בב״ר לעיל פי״ב מאמר ה. וכ׳ ע״ו הק״נ דנעלם ממנו דברי הסדר עולם מובא לעיל פי״ד מאמר כב. עיי״ש בבאור ולעיל פט״ו מאמר צב, בבאור. דמוכח כדברי החכ״צ. והרמב״ן והרשב״א והנמוק״י כ׳ דאין ראיה מאברהם לענין חו״ל שלא עלה לו דאין הדברים אמורים אלא באברהם אבינו שהיה עקר ולא זכה ליבנות עד שעלה לארץ שלא נאמר לו ואעשך לגוי גדול אלא בארץ ומייתי השתא ללמדנו כו׳ לומר דכי היכי דלאברהם לא היה זמן חו״ל ראוי לו כן לאחרים חלה הוא, והוא כפירש״י כאן, ויש בזה עוד שני שיטות בראשונים הרמב״ן והרשב״א מביאים בשם הר״א אב ב״ד, וכ״כ המאירי שאף בשאר בני אדם כל שרגיל לישב בארץ, והלך ועמד לו עם אשתו בחו״ל וחזר לארץ אין ישיבת חו״ל עולה לו, וכן היה ענין אברהם אע״ה שאחר מראות בין הבתרים חזר לחרן ועשה שם ה׳ שנים כדאיתא בסדר עולם וכשחזר שניה לארץ היה בן ע״ה דכתיב ואברם בן ע״ה בצאתו מחרן, ומאותו זמן ועד שנשא הגר עשר שנים, דכתיב ואברהם בן פ״ו שנים בלדת הגר את ישמעאל הרי כל מי שישיבתו בחו״ל דנין אותו ג״כ בי׳, והרמב״ן והר״י מובא בריטב״א. ובמאירי בשם י״מ שאף מי שלא היה רגיל לישב בארץ כל שיצא לו מ״מ מחו״ל לדור לו בארץ, אין מונין לו אלא משעה שנכנס לדור בארץ הא מ״מ מי שכל ישיבתו בחו״ל דנין אותו בעשר. ומבואר דדעת כל אלה הראשונים דהיושב בחו״ל עולה לו מן המנין אמנם דעת הראב״ן ביבמות שם דעשר שנים לעולם אינו עולה בחו״ל ולא נאמר לא יבטל אלא בא״י, וכן דעת הסמ״ג מ״ע מ״ט וסמ״ק מצוה רפד. וכן משמע מלשון מדרש אגדה, והיראים במצות תי״ג כת׳ להעיר על הא דאמרינן ללמדך שאין ישיבת חו״ל עולה לו מן המנין פי׳ שיש לתלות בעון חו״ל ואע״פ שבימי אברהם לא נתקדשה ארץ ישראל עדיין מ״מ חפצי הבורא היו בה שהרי הסולם בה היה קבוע כדכתיב ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ועי׳ מ״ש מענין זה אם בימי אברהם כבר נתקדשה א״י לעיל פי״ב מאמר קכט. פי״ג מאמר פה, ד. ובעיקר הקושיא של היראים לפמש״ל מפירש״י ונמ״י והרא״ש מבואר דטעם אחר יש בזה שישיבת חו״ל אינו עולה לו, אמנם במדרה״ג וכן במדרש הבאור כת״י מבואר מלשונם טעם חדש שלא הזכירו הראשונים הנ״ל שכ׳ אלא ללמדך שאין ישיבת חו״ל עולה לו מן המנין שהיא ישיבת טלטול לפיכך אם היה הוא חולה או היא, או שהיו חבושין בבית הסוהר אין עולה להן מן המנין, ומבואר דהטעם שישיבת חו״ל אינו עולה מן המנין שלא מקרי ישיבת קבע ״שהיא ישיבת טלטול״ ואין זה מטעם עון חו״ל כמו שפירשו הראשונים, ולפי טעם זה ילה״ר לשיטת הראשונים הנ״ל דס״ל דבחו״ל אינו עולה לעולם למנין עשר ואולי י״ל דאפי׳ לטעם זה קאי ג״כ דווקא על אברהם שהיה עובר ממקום למקום ולא הוי ישיבת קבע רק ישיבת טלטול משא״כ במי שדר במקום א׳ בקביעות בחו״ל לא מקרי ישיבת טלטול, והראשון נראה עיקר דישיבת חו״ל דהיא בכלל גלות מקרי לעולם ישיבת טלטול, ורק ישיבת א״י מקרי ישיבת קבע דעולה מן המנין.

3. עי׳ לקמן מאמר יז. ותנחומא מקץ א.

4. לעיל מאמר טז.

5. בלק״ט לו ולא לאחר, לאשה ולא לפלגש, ועי׳ ברמב״ן כאן. ובמ״א לו לאשה ולא לשפחה, ובתיב״ע כאן וחררתה ששחררה אותה. לקמן פי״ז מאמר נא.