Bereshit 16 – בראשית טז‏ – Mikraot Gedolot

[נז] ¹ותלד הגר לאברם בן, נאמנת היתה לאברהם ילדה ולא לאיש אחר. (פסקתא זוטרתי)

[נח] ²ויקרא אברם שם בנו וגו׳, כשם שאמר המלאך להגר, ומכאן אתה למד שהיה אברהם נביא שקראו ישמעאל. (מדרש אגדה)

1. עי׳ לעיל מאמר לז.

2. עי׳ פירש״י ורמב״ן כאן, ולעיל מאמר מו. ובשכל טוב כ׳ ומן הראוי היה ששרה תקרא לו שם כדרך כל הגבירות שקוראין שם לבני שפחותיהן כדמצינו ברחל שאמרה ואבנה גם אנכי ממנה, והיא קראה שם לבני בלהה וכן לאה קראה שם לבני זלפה כו׳ ושרה למה לא קראתה לו שם כדבר המלאך, מפני שהתקנאה בה על הקלתה. ובהערות נתקשה בלשונו דהרי המלאך צוה להגר שתקרא לו ישמעאל אבל לא לשרה. ונראה דכוונת השכל טוב שכ׳ כדבר המלאך, רצה לומר השם ישמעאל שאמר המלאך, ושהדרך הוא שהגבירות קוראין ואין ר״ל כדבר המלאך ששרה תקרא שם.

וִילֵידַת הָגָר לְאַבְרָם בַּר וּקְרָא אַבְרָם שׁוֹם בְּרֵיהּ דִּילֵידַת הָגָר יִשְׁמָעֵאל.

Hagar bore Avram a son and Avram named his son, that Hagar bore [him], Yishmael.

וילידת הגר לאברם בן^א וקרא אברם שמה דברה ^ב דילי⁠{ד}⁠ת ליה הגר ישמעאל.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בן״) גם נוסח חילופי: ״ביר״.

ב. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע כאן: ״ישמעאל״, עם סימני נמחיקה.

וילידת הגר לאברם בר וקרא אברם שום בריה דילידת הגר ישמעאל.

And Hagar bare Abram a son, and Abram called the name of his son whom Hagar bare, Ishmael.

[פרק טז]

ויקרא אברם (את) שם בנו – כיון אברהם ברוה״ק וקרא שמו כשם שאמר המלאך להגר ולא נצרך לך. א״ר יהושע בן קרחה כל מי שנתן בו חותם המילה אינו יורד לגיהנם שנאמר והנה תנור עשן וגו׳ ביום ההוא כרת ה׳ את אברם (בראשית ט״ו י״ז-י״ח) אבל הערלים יורדים שם שנאמר כלם ערלים חללי חרב (יחזקאל ל״ב כ״ה). תני חביבה מילה שאלולי היא לא נבקע הים, שנכנסו לים עד קרסוליהם ולא נבקע, עד ירכותיהם ולא נבקע, כיון שבאו עד המילה נבקע, שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קל״ו י״ג). חביבה מילה שאין אדם שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והיה תמים (בראשית י״ז א׳). חביבה מילה שקדמה לשבועת הקדש שנאמר שים נא ידך תחת ירכי (בראשית כ״ד ב׳) ואח״כ אמר ואשביעך בה׳ אלהי השמים (שם ג׳). ומנין שירך זו מילה שנאמר ויהי כל נפש [יוצאי ירך יעקב] וגו׳ (שמות א׳ ה׳). חביבה מילה שאלו לא מלו במצרים לא אכלו פסחיהן שנאמר וכל ערל לא יאכל בו (שמות י״ב מ״ח).

ויקרא אברם שם בנו וגו׳ – כשם שאמר המלאך להגר, ¹ומכאן אתה למד שהיה אברהם נביא שקראו ישמעאל.

ואברם בן שמונים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל – ²לכך נמנו שנותיו של ישמעאל כי בן י״ג שנה הי׳ כשמלו אביו ולא עיכב.

1. ומיכן אתה למד. עיי׳ רש״י עה״ת שכתב אעפ״י שלא שמע אברהם דברי המלאך שנאמר וקראת שמו ישמעאל שרתה עליו רוח הקודש וקראו ישמעאל.

2. לכך נמנו שנותיו של ישמעאל. שייך להלן על הכתוב, אברהם בן תשעים ותשע שנים בהמולו בשר ערלתו וישמעאל בן י״ג שנה (י״ז:כ״ד-כ״ה) אבל ראיתי כי גם רש״י הביא הדרשה על הכתוב ואברהם בן שמונים וגו׳ וז״ל לשבחו של ישמעאל נכתב להודיע שהיה בן י״ג שנה כשנמול ולא עכב, ועיי׳ בשפתי חכמים על רש״י.

ת׳ם ולדת הג׳ר לאברם אבנא פסמי אברם אבנה אלד׳י ולדת הג׳ר אסמעיל.

אחר כך ילדה הגר לאברם בן, וקרא אברם את שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל.

ויקרא שם בנו אשר ילדה וגו׳ – מלמד שהאמין לה וקיבל את דבריה, מפני שאמרה שהמלאך הגיד לה שתלד, ואמנם ילדה. ואולי היה לו סימן, במקרה שקרה שהוא צריך להאמין לה.

ויקרא אברם שם וגומ׳ – אף על פי שלא שמע אברהם דברי המלאך שאמר: וקראת שמו ישמעאל (בראשית ט״ז:י״א), שרתה עליו רוח הקודש וקראו ישמעאל.

ויקרא אברם שם וגו'‏ AND AVRAM CALLED THE NAME [OF HIS SON] etc. – Although Avram had not heard the words of the angel when he said to Hagar "and you shall call his name Ishmael", yet the Holy Spirit rested upon him and he called him Ishmael.

ותלד הגר לאברם בן – נאמנת היתה לאברהם ילדה ולא לאיש אחר.

ותלד הגר לאברם בן – עכשיו ילדה, אבל בעיבור ראשון הפילה כדדרשנו:

ויקרא אברהם שם בנו (הנולד לו) [אשר ילדה הגר] ישמעאל – מן הראוי היה ששרה תקרא לו שם כדרך כל הגבירות שקוראים שם לבני שפחותיהן, כדמצינו ברחל שאמרה ואבנה גם אנכי ממנה (בראשית ל ג), והיא קראה שם לבני בלהה, וכן לאה קראה שם לבני זלפה, וכן נעמי היא ושכניה קראו שם לעובד בן כלתה, שנא׳ יולד בן לנעמי (רות ד יז), ולכך כפל הפסוק ותקראנה ב״פ, מלמד שעל פיה של נעמי קראו לו עובד, ושרה למה לא קראתה לו שם כדבר המלאך, מפני שהתקנאה בה על הקלתה:

ואברם בן שמונים שנה ושש שנים – גם מכאן אנו למדין שהפילה עיבור הראשון, כי כשבא אל הגר היה אברם בן פ״ה, ובביאה ראשונה נתעברה והפילה, וחזרה ונתעברה כדבר המלאך וילדה את ישמעאל לשנה האחרת סוף שנת פ״ו לאברהם:

ירויחו דורשי הפרשה וישכילו וסמוך ליה ראיית בכורה בראשיתה, שאין פסולת אלא עוקצה, ואינה נכשרת לאכול אלא בבישולה, וצוה המלך להנטל עוקצה ולהכשר לפניו, ולמה המתין לצוותו עד צ״ט שנים לאחר שנצרר דמו כדי להפליא נסיון עמו, צא ולמד מקנמון מה קנמון זה כל מה שאתה מזבלו ומעדרו הוא מוציא פירות, אף כך אברהם פושט את קמטיו והרגיש את דמו ועורר תאוותו, לאחר זקונו ציוה לימול, כדי שיצא יצחק מטפה קדושה:

ותלד הגר – ויקרא אברם – אף על פי שהמלאך אמר להגר שהיא תקרא אותו ישמעאל, אמרה היא לאברם, וקראה אותו היא ישמעאל, ואברם גם כן קראו כן כמו שאמרה היא לו בשם המלאך. וכן ראינו בשת שאדם וחוה שניהם קראו אותו שת. וראינו שהאב קורא אותו בשם אחד והאם בשם אחר, כמו שקראה רחל שם בנה הקטן בן אוני ואביו קרא לו בנימן (בראשית ל״ה:י״ח).

ויקרא אברם, even though the angel had instructed Hagar what name to give to the son she would bear, she conveyed this message to Avram, so that both she and Avram called her son Ishmael, in accordance with the angel's instructions. We find a similar situation in Genesis 4,25 and (Genesis 5,3) when Adam's third son was born, where the Torah tells us that both Chavah and Adam called him Sheth. On other occasions we find that father and mother named the same child differently, such as Rachel calling her youngest son בן אוני, whereas Yaakov call him .בנימין (Genesis 35,18)

ויקרא אברם שם בנו – כי הגר ספרה לו המראה.⁠¹

1. הגר ספרה לאברם את המראה שראתה, בו המלאך אמר לה: ״וקראת שמו ישמעאל״ (יא).

והנה ילדה הגר לאברם בן,

אף על פי שלא שמע אברם. שאלו הגידה לו הגר היה ראוי להכתב קוד׳ כדי שיכתו׳ אחריו ויקרא אברם וגו׳ כמנהג הכתוב בכל מקום:

שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל – כי מצד שניהם היה ראוי לזה השם: מצד אברהם שהתפלל עליו אחר כך ונאמר לו ״ולישמעאל שמעתיך״ (בראשית י״ז:כ׳), ומצד הגר כדבר המלאך (פסוק י״א).

שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל, he was aptly called by that name both from Avram's point of view and from Hagar's point of view. Avraham prayed on behalf of his son Yishmael in 17,20, whereas Hagar's prayer had been heard as confirmed to her by the angel.

ותלד וגו׳ ויקרא אברם את שם בנו. מצד שהוא ׳בנו׳, ומצד אשר ילדה לו הגר, שהמלאך אמר לו¹ שיקראנו כך, נתכוון אברם לקרוא אותו בשם ישמעאל, בין ששרתה עליו רוח הקודש, שלא היה יודע עניין המלאך, בין שהיה יודע, העיד הכתוב שראה אברם שזה השם היה ראוי לו מצד שהוא ׳בנו׳ ומצד ש׳ילדה אותו לו הגר׳, והמלאך אמר לה כדברים ההם:

1. אולי צ״ל ׳לה׳.

אע״פ שלא שמע. דאילו ממנה שמע, אחר שהיא מצווה על זה ולא אברהם – למה קרא אברהם, אלא ששרתה עליו רוח הקודש, והשתא נצטווה על ידי רוח הקודש:

שרתה רוח הקודש עליו. דאי ממנה שמע אחר שהיא מצווה ולא הוא היתה לה לקרותו ישמעאל אלא ששרתה עליו רוח הקודש והשתא הוא כמו מצווה. [גור אריה]:

The spirit of prophecy rested upon him. For if Avraham heard [the name] from Hagar [and then named him, this would be difficult to understand, for] she should have named him Yishmael, as she was commanded [regarding this name,] and not he. Perforce, the spirit of prophecy rested upon him, and he was as if commanded. (Gur Aryeh)

ותלד הגר לאברהם בן – יספר שנתקיימה הבטחת המלאך.

ויקרא אברהם שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל – [כתב רש״י] ״אעפ״י שלא שמע אברהם דברי המלאך שאמר ״וקראת שמו ישמעאל״, שרתה רוח הקדש עליו וקראו ישמעאל״.⁠¹ מפירוש רש״י ז״ל. וכפי הפשט ספרה הגר לאברהם כל מה שאירע לה, ושצוה המלאך שתקרא שמו ישמעאל. כי כל זה קרה לנחם את אברהם ושרה שיבינו מדברי המלאך שאיננו הבן שהבטיחו ה׳ עליו, ושעוד יִוָּלֵד להם הבן משרה. ועל זה התפלל ״לחי ראי״, וידע אברהם שכל דברי הגר אמתיים. גם משם הבן ידע שאינו היורש, כי נקרא על מאורע של הגר ״כי שמע ה׳ אל עניה״, ולכן קְרָאוֹ כן כאומר על שם אמו יִקָרֵא. ומטעם זה כתוב ״אשר ילדה הגר״, וביצחק כתוב ״ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק״.⁠² הוסיף ״הנולד לו״, גם ״אשר ילדה לו״, כי הוא הנולד לו, כי בו יקרא לו זרע, לא בישמעאל.

1. רשי העתיק דבריו מהספר הקדמון ״מדרש אגדה״.

2. בראשית כא, ג.

ותלד הגר – אין ספק שהגר שבה לבית אברם כדברי המלאך, ושם ילדה את ישמעאל:

ויקרא אברם שם בנו – כי הגר גלתה לו ציווי המלאך:

ויקרא אברם וגו׳ – מסתבר שהגר מסרה את ציווי המלאך לאברם, והוא אשר נתן את השם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון