Bereshit 16 – בראשית טז‏ – Mikraot Gedolot

הבטחת בן – בראשית י״ז:ט״ז-כ״א, בראשית י״ח:י׳-י״ד, שופטים י״ג:ה׳, מלכים ב ד׳:ט״ז

[מד] ¹ויאמר לה מלאך ה׳ הנך הרה, א״ר חנינא אלו אלישע הנביא אמר כן ברוח הקודש דיי אלא שזכתה לדבר עמה המלאך. (בראשית רבה מ״ה)

[מה] ²ישמעאל, ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן, יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה, ישמעאל דכתיב וקראת את שמו ישמעאל כו׳ עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים זורו רשעים מרחם (תהלים נ״ה:ד׳). (ירושלמי ברכות פ״א ה״ו)

[מו] ³ישמעאל, ולמה נקרא שמו ישמעאל שעתיד הקב״ה לשמוע בקול זעקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות, לפיכך נקרא שמו ישמעאל שנאמר ישמע אל ויענם (תהלים נ״ה:כ׳). (פרדר״א פל״ב)

1. אלישע הנביא, שאמר לשונמית (מלכים ב׳ ד, טז) למועד הזה כעת חיה אה חובקת בן, ודאי הי׳ כך אילו אמר לה להגר נביא ברוח הקודש, וזכתה שידבר עמה המלאך ויאמר לה מלאך ה׳ (מפרשים).

2. במכלתא בא פט״ז וג׳ הם שנקראו מפי הקב״ה יצחק ושלמה ויאשיהו וכ׳ וי״א אף ישמעאל בגוים, [בדפוס וילנא הסר תיבת בגוים] מצינו שמותיהן של צדיקים ומעשיהם גלויים למקום עד שלא נוצרו שנא׳ בטרם אצרך בבטן וגו׳ מצינו שמותיהן של צדיקים, שמותיהן של רשעים מנין ת״ל זורו רשעים מרחם וגו׳, ולשון זה מובא גם בב״ר פמ״ה, ובפרדר״א פל״ב ששה נקראו בשמותן עד שלא נולדו ואלו הן יצחק וישמעאל ומשה רבינו ושלמה ויאשיהו ושמו של משיחנו, ומובא במדרש החפץ ואור האפלה. ובש״ט מביא דברי הב״ר וי״א אף ישמעאל באומות, ומוסיף לפי שצריכין בני הדור לבשורת מעשיהם, עד כדון בצדיקים, אם נאמר דקאי על כל אלה שחשב מקודם צ״ל דס״ל כמ״ד בב״ב טז: דישמעאל עשה תשובה בחיי אביו. אמנם ע״פ לשון המכלתא הנ״ל י״ל דלא קאי אדלעיל, ועפ״ז י״ל מה שנשאר בתימה בפי׳ משנת דר״א על דברי הב״ר וי״א אף ישמעאל כו׳ דאיך שייך פלוגתא במה שמפורש בקרא, ולהנ״ל י״ל דפליגי בזה אם ישמעאל עשה תשובה.

3. עי׳ לקמן מאמר נ. ובילקוט המכירי תהלים קעז: הגי׳ שעתידין בני ישמעאל לעשות ״באחרית הימים״, וכ״ה בילק״ש ח״ב רמו ר.

וַאֲמַר לַהּ מַלְאֲכָא דַּייָ הָא אַתְּ מְעַדְּיָא וּתְלִידִין בַּר וְתִקְרַן שְׁמֵיהּ יִשְׁמָעֵאל אֲרֵי קַבֵּיל יְיָ צְלוֹתִיךְ.

The angel of Hashem said to her, “Behold you will conceive, and give birth to a son. You shall name him Yishmael, for Hashem has accepted your prayer.

וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה׳ הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה׳ אֶל עָנְיֵךְ

וַאֲמַר לַהּ מַלְאָכָא דַּה׳ הָא אַתְּ מְעַדְּיָא וּתְלִידִין בַּר וְתִקְרַן שְׁמֵיהּ יִשְׁמָעֵאל אֲרֵי קַבֵּיל ה׳ צְלוֹתִיךְ

א. לפי אונקלוס שתרגם ״הִנָּךְ הָרָה״ בהווה: ״הָא אַתְּ מְעַדְּיָא״ [ולא: וְתַעֲדִי], המלאך בשר להגר שהיא בהריון. אבל רש״י כתב ״הנך הרה – כשתשובי תהרי״, לשון עתיד.⁠¹ כנגד זאת תרגם ״וְיֹלַדְתְּ בן״ – ״וּתְלִידִין בַּר״ בעתיד, כפשוטו.

עָנְיֵךְ – צעקתך

ב. בכל מקום עֹנִי הוא דבר הנראה לעין כגון ״אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים״ (בראשית לא מב), ״וירא את עָנְיֵנוּ״ (דברים כו ז), ״אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ״ (שמואל א א יא). ואם כן מדוע נאמר כאן ״כי שמע ה׳ אל עָנְיֵךְ״? מחמת קושי זה תרגם המיוחס ליונתן ״אֲרוּם גְּלֵי קֳדָם ה׳ סִיגוּפַיִךְ״ וכאילו נכתב ״כי ראה ה׳ בְּעָנְיֵךְ״; ״ראה״ ולא ״שמע״ [כת״א ״כי ראה ה׳ בְּעָנְיִי״ (בראשית כט לב) ״אֲרֵי גְּלֵי קֳדָם ה׳ עוּלְבָּנִי״].

אבל אונקלוס פתר בדרך שונה: ״כי שמע ה׳ אל עָנְיֵךְ״ מלמד שאין לפרש עָנְיֵךְ כלחץ הנראה לעין, אלא כצעקה הנשמעת לאוזן דוגמת ״וְעָנָה אִיִּים בְּאַלְמְנוֹתָיו״ (ישעיהו יג כב), ״עֱנוּ לַה׳ בְּתוֹדָה״ (תהלים קמז ז). וכן פירש רש״י ״וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי (תהלים כב כה) – צעקת דל, כל ענייה שבמקרא לשון צעקה״. לכן תרגם ״אֲרֵי קַבֵּיל ה׳ צְלוֹתִיךְ״ שהוא תרגום שמיעה.⁠² וכן פירש רד״ק בהסתמכו על ת״א (״שרשים״, ענה):

״כי שמע ה׳ אל עניך״ כלומר אל צעקתך. כי בודאי מתוך עָנְיָהּ צעקה לאל. וכן דעת אונקלוס שתרגם ״ארי קביל ה׳ צלותך״ ואם היה ענין עוני היה אומר ״ראה״ ולא ״שמע״.

1. ״נפש הגר״. והוסיף שאולי גם ת״א מסכים עם דרשת חז״ל שברש״י לפסוק ה: ״שהכניסה [שרה] עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה״ אלא שלדעת אונקלוס כעת המלאך מבשר לה שהיא בתחילת הריון שני, אבל לרש״י ״הוא מבשר לה שתהר״, בעתיד.

2. ובדומה תרגם גם ״לאל הָעֹנֶה אֹתִי״ (בראשית לה ג) ״דְּקַבֵּיל צְלוֹתִי בְּיוֹמָא דְעָקְתִי״, מן הטעם המבואר שם.

ואמר לה מלאכה די״י הא את מתעברה וילדת בר ותיקרי שמה^א ישמע⁠[א]⁠ל ארום שמיע קדם י״י^ב ית צעריך.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וילדת בר ותיקרי שמה״) גם נוסח חילופי: ״וילדת ביר ותקרא ית שמה״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״שמיע קדם י״י״) גם נוסח חילופי: ״שמע ממריה די״י״.

ואמר לה מלאכא הא אנת מעברא ותלדין בר ותקרין ית שמיה ישמעאל ארום גלי קדם י״י סיגופיך.

And the Angel of the Lord said to her, Behold, you art with child, and you will bear a son, and you shalt call his name Ishmael, because thy affliction is revealed before the Lord.

[ח] וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה׳ הִנָּךְ הָרָה וגו׳ – אָמַר רַבִּי יִצְחָק שְׁלשָׁה הֵן שֶׁנִּקְרְאוּ בִּשְׁמָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁלֹא נוֹצָרוּ, וְאֵלּוּ הֵן, יִצְחָק וּשְׁלֹמֹה וְיֹאשִׁיָּהוּ. בְּיִצְחָק כְּתִיב: אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק (בראשית י״ז:י״ט). בִּשְׁלֹמֹה מַה הוּא אוֹמֵר: הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִיחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ (דברי הימים א כ״ב:ט׳). בְּיֹאשִׁיָּהוּ כְּתִיב: וַיִּקְרָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ בִּדְבַר ה׳ וַיֹּאמֶר מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ כֹּה אָמַר ה׳ הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ (מלכים א י״ג:ב׳). וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף יִשְׁמָעֵאל בָּאֻמּוֹת, הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל.

ויאמר לה מלאך ה׳ הנך הרה – ¹עין הרע נכנס בה והפילה, ואמר לה המלאך שעתידה להיות הרה אם תשיבי אל גברתך.

1. עין הרע נכנס בה והפילה. ב״ר פמ״ה אות ה׳, וילקוט ולקח טוב, ועיי׳ רש״י ט״ו ה׳.

ת׳ם קאל להא הא אנת חאמל סתלדין אבנא ותסמינה אסמעיל אד׳ סמע אללה לצ׳עפך.

ואז אמר לה: ״הנך הרה ותלדי בן ותקראי שמו ישמעאל כי שמע ה׳ לעונייך.

הנך הרה – כשתשובי תהרי, כמו: כי הנך הרה (שופטים י״ג:ה׳) דאשת מנוח.

וילדְתְ בן – כמו: וילֶדֶת. ודומה לו: ישבְתְ בלבנון מקונֶנְתְ בארזים (ירמיהו כ״ב:כ״ג).

וקראת שמו – ציווי הוא, כמו שאומר לזכר: וקראת^א את שמו יצחק (בראשית י״ז:י״ט).

א. בכ״י לייפציג 1 המלה מנוקדת: ״וקרַאַת״, אך אפשר שזו טעות סופר והכוונה: ״וקרָאתָ״ (להבדילו מן ״וְקָרָאת״ בפסוק הנוכחי), ואכן בכ״י אוקספורד 34 מופיעה המלה עם הניקוד ״וקראתָ״.

הנך הרה BEHOLD YOU WILL BE WITH CHILD – when you return you will conceive, just as the same phrase הנך הרה (Shofetim 13:7) spoken of the wife of Manoah (where it certainly appears to be you will conceive in the future).

וְיֹלַדְתְּ בן AND YOU SHALL BEAR A SON – The word appears to be grammatically a combination of the perfect tense וְיָלַדְתְּ and the participle וְיֹלֶדֶת but it is similar in sense to וְיֹלֶדֶת (the participle); so, also, "O you that dwell יֹשַׁבְתְּ) in Lebanon, and are nestled (מְקֻנַּנְתְּ) in the cedars" (Yirmeyahu 22:23).

וקראת שמו AND YOU SHALL CALL – This is a command, just as one would say to a man (וְקָרָאתָ), as "And you shall call his name Yitzchak" (Bereshit 17:19).

הנך הרה – עוד עיבור שני, שזה שבמעיך לא יהיה בן קיימא. ויולדת בן, כדדרשינן לעיל. וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה׳ (בענייך) [אל עניך]. א״ר יצחק שלשה הן מישראל שנקראו בשמם לפני המקום קודם שנולדו, יצחק, ושלמה, ויאשיהו, ויש אומרים אף ישמעאל באומות, לפי שצריכין בני הדור לבשירת מעשיהם, וכולן נדרשין במקומם:

הנך – לנקבה,⁠^א כי הן מלת עניין, כמו: עם, ומשקלו: עמך.⁠^ב

ישמעאל – בהעלם האל״ף, להקל על הלשון, [ואמנם כי הוא מורכב משתי מלות כמנהג השמות, וירובעל (שופטים ו׳:ל״ב) וחביריו יגידו לך האמת. גם מלת דניאל (דניאל א׳:ו׳) בהעלם האל״ף,⁠¹ כי התנועה ביו״ד, כי הוא דגוש, ואין כח בפה להניע שתי אותיות.]⁠^ג

1. כלומר: האות א׳ בשם דניאל אינה נהגית כי אין בה תנועה, וכמו האות א׳ בשם ישמעאל.

א. בכ״י לוצקי 827 נוסף כאן: ולזכר: הנך יפה דודי (שיר השירים א׳:ט״ז).

ב. מלת ״עמך״ הושמטה בכ״י פריס 177 והושלמה בין השיטין בכ״י פרנקפורט 150.

ג. ההוספה בכ״י פריס 177, לוצקי 827, ופרנקפורט 150. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.

BEHOLD THOU. Hinnakh (behold thou) is the form used when a female is being addressed, because it is a preposition. It is like the word im (with); it follows the paradigm of immakh (with you).⁠¹

ISHMAEL. The alef of Ishmael is not pronounced to simplify enunciation.

1. A word with a second person singular feminine pronominal suffix is usually vocalized with a tzere. Compare, sifrech (your book) or lekhtekh (your going). Thus Ibn Ezra points out that prepositional words such as immakh (with you), lakh (to you) and bakh (in you) are vocalized with a kamatz in place of a tzere.

הנך הרה – ידעתי כי את הרה.

ויאמר הנך הרה – אמר לה זה לפתיחת הדברים כי כבר ידעה היא כי היא הרה. כמו שאמר: ותרא כי הרתה (בראשית ט״ז:ה׳), והבשורה שבשרה היא, ויולדת בן.

ומלת ויולדת – אמרו שהיא מורכבת מן וְיַלַדת שהוא פעל עבר ומן ויולדת שהוא בינוני, וטעם ההרכבה כי וילדת^א שהוא פעל עבר מוסב לעתיד מפני הו״ו, לפי שהוא עתיד, כי עדין לא ילדה. והרכיב עמה יולדת, כי אמר לה כמו שאת יודעת שאת הרה כן תדעי באמת שתלדי בן כאלו את יולדת אותו עתה. ויש אומרים כי המלה מפועל הדומה למרובע.

וקראת שמו – התי״ו לנכח הנקבה הנמצאת, וקראת אתכם (דברים ל״א:כ״ט) התי״ו לנקבה במקום ה״א וקראה.

אל עניך – אל אשר צעקת מתוך עניך. והוצרכנו לפירוש הזה לפי שאמר שמע ולא אמר ראה. ויתכן לפרשו כתרגומו: צלותיך, ויהיה פירוש עניך, צעקתך, כמו ויען איוב הראשון, וענה איים באלמנותיו (ישעיהו י״ג:כ״ב), וענית ואמרת (דברים כ״ו:ה׳), והדומים להם.

א. כן בכ״י פריס 193. בכ״י מוסקבה 495: ״ונלדת״.

ויאמר ... הנך הרה, the angel used these words as an introduction, seeing he was well aware that Hagar knew that she was pregnant as the Torah had reported in verse 4, as well as Hagar's reaction. The message that angel had come to deliver was וילדת בן, "you will give birth to a son.⁠" The word יולדת is a composite composed from the word וילדת, which is a verb in the past tense converted into the future tense by the letter ו at the front, the other component being the word ויולדת, the same root as a present participle. The meaning of the combined composite is that seeing that the birth was something that had not yet occurred, the verb must contain an allusion to the future, whereas seeing that Hagar knew that she was pregnant, i.e. that the process which would result in a birth had already begun, the formulation of the verb had to reflect this fact also. The angel's message was: "just as you are aware that you are pregnant you should be equally aware that you will bear a son as a result of this pregnancy.⁠" There are some grammarians who believe that the root of the word here is similar to a four-lettered verb.

וקראת שמו, the letter ת at the end is a feminine ending future tense, i.e. "you will call.⁠" On the other hand, in Deut. 31,29 the same word וקראת אתכם refers to a third person feminine construction where the letter ת substitutes for the letter ה, the expression meaning: "it will befall you.⁠" The reference is to the רעה, evil, a noun that is feminine which follows immediately after the word אתכם.

אל עניך, "to your outcry¹ concerning your plight.⁠" We are forced to explain the angel's words in this fashion, seeing he spoke of God having "heard,⁠" שמע, instead of ראה, "God has seen.⁠" It is also possible to explain the angel's words as does Onkelos, i.e. as צלותיך, "your prayer.⁠" There are precedents for the word ענה meaning a response to something, to wit Job 3,2 and Isaiah 13,22 as well as Deuteronomy 26,5 וענית ואמרת, and similar examples.

1. complaint instead of prayer,

[וקראת שמו ישמעאל – הודיע^א המלאך להגר שיהיה שמו ישמעאל, כדרך: הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו (מלכים א י״ג:ב׳). ואמר לה שהיא תקראנו כן, ותזכר כי שמע אלהים אל עניה. ואברם מעצמו קרא שמו כן, שישמע אל ויעננו, או ששרת עליו רוח הקדש כדברי רבינו שלמה, וקרא אותו ישמעאל כי שמע אלהים אל עני אמו כדברי המלאך.

והנכון בעיני כי המלאך צוה להגר שתקראנו כן, והיא יראה בעבור היותה פילגש לקרא שם לבן אדניה, וגלתה אליו הענין, ואברם קיים דבר השם. אבל לא הוצרך הכתוב להאריך בזה.]⁠^ב

א. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 בטעות: ״הודיעה״.

ב. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.

AND THOU SHALT CALL HIS NAME ISHMAEL. The angel informed Hagar that his name will be Ishmael — just as in the verse, Behold, a son shall be born unto the house of David Josiah by name¹ — and he told her that she should so call him, and thus remember that G-d heard her affliction.⁠² Now Abraham either called him by this name on his own,⁠³ with the intent that G-d hear him and answer him, or the Holy Spirit rested upon him, as Rashi has it, and he called him Ishmael because G-d had heard his mother's affliction, as the angel had said.
The correct interpretation appears to me to be that the angel commanded Hagar that she call him so, but she, being a concubine,⁠⁴ was afraid to give a name to her master's son, so she revealed the matter to him, and Abram fulfilled the word of G-d. Scripture, however, did not need to delve at length into this matter.

1. I Kings 13:2.

2. The name Ishmael (G-d heareth) is, as the angel explained to Hagar, "because the Eternal hath heard thy affliction.⁠" ((11).)

3. (15): And Abraham called the name of his son, whom Hagar bore, Ishmael.

4. (3) above is no proof to the contrary, as it may express only Sarai's desire.

וקראת שמו ישמעאל – ואברהם לא שמע ושרתה עליו רוח הקדש וקראו כן. והרמב״ן פי׳ המלאך צוה אותה לקוראו כן והיא יראה לקרות שם לבן אדוניה וגלתה הדבר לאברהם וקראו כן ולא הוצרך הכתוב להאריך בזה:

וקראת שמו ישמעאל, "you are to call him Yishmael.⁠" Avraham had not heard of this revelation of an angel to Hagar, but he still named him thus (on his own).⁠" Nachmanides explains that the angel commanded Hagar to call the boy Yishmael. Hagar, however, was afraid to arrogate to herself the right to name the son of her master, so that she revealed to him that she had been given such instructions from the angel.

וקראת – ד׳ במסורה הכא. ואידך וקראת אתכם הרעה. וקראת את שמו עמנו אל. וקראת ישועה חומותיך. שע״י קריאתו ישמעאל קראת הרעה אבל ע״י קריאת עמנו אל קראת ישועה.

וקראת שמו ישמעאל – תימא למה קראתו ישמעאל אם על שכבר שמע היה לו לומר שמעאל, נ״ל על שם העתיד כשהשליכתו תחת האילן ולשם כתיב (בראשית כ״א ט״ו) וישמע כו׳.

הנך הרה – הוא סיפור מה שכבר היה אבל הודיעהּ העתיד, והוא: ״ויולדת בן״.⁠¹

1. דברי המלאך ״הנך הרה״ אינה הודעה עתידית שמבשר לה עתה, אלא תיאור ההווה הקיים כבר מהעבר, שהרי כבר היא הרה (ד). לידת הבן היא הבשורה העתידית.

ואמר אליה שהיא הרה ותלד בן ותקרא שמו ׳ישמעאל׳, כי שמע ה׳ אל עוניהּ והשתעבדהּ תחת גבירתה.

כשתשובי תהרי. ב״ר לא שבשרה על ההריון שעבר שכבר ידעה זה כדכתיב ותרא כי הרתה ותקל כו׳ ועוד הרי כבר הפילה כדלעיל ומשום דקשיא לי׳ ממלת הנך המורה על שהיא הרה עכשיו וזו אינה הרה עכשו אלא שבשרה על העתיד כשתשוב הוכרח להביא קרא דהנך הרה דאשת מנוח שהוא לעתיד:

ויולדת בן כמו ויולדת בן. שהוא בינוני שאם היה פועל עבר והוי״ו השיבו לעתיד אין טעם לוי״ו שבין היו״ד והלמ״ד ומשו״א התי״ו לא קשיא כי כמוהו יושבת בלבנון מקוננת בארזים שהם בינוניים:

וקראת שמו צווי. פי׳ פועל עבר לנוכח הנקבה והוי״ו השיבו לעתיד כאלו אמר ותקראי שהוא כמו צווי לא פועל עבר לנקבה נסתרת כמו וקראת אתכם ואין טענה מהתי״ו שאינה בשו״א כי כן הוא המשפט בהיות הלמ״ד אות גרונית הלא שמעת בתי:

כמו שאומר לזכר וקראת את שמו יצחק. שהוא פועל עבר לנכח הזכר והוי״ו השיבו לעתיד כאלו אמר ותקרא והוצרך להביא הדמיון מהזכר מפני שבהיות הלמ״ד גרונית אין הבדל בפועל עבר בין הנקב׳ הנסתרת ובין הנקבה לנוכח כי הנסתר והנכח וקראת ולא כן הזכר כי הנסתר וקרא והנוכח וקראת:

והגר גם בזה לא נתפייסה ולא רצתה לשוב כי אמרה אולי שיהיה רבוי זרע אחר כך מהריון אחר אבל עכ״פ ההריון הזה יפול מענוי שרה אם אשוב שמה. והמלאך ראה מה שבלבה ומחשבתה ולכן השיבה עליו הנך הרה ויולדת בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה׳ את עניך ר״ל אל תיראי משימות הולד אשר בקרבך ואל תיראי מהתמדת הענוי כי את תלדי בן ותקראי את שמו ישמעאל בלדתו לפי שכבר שמע אלהים את עניך ובזה הבטיחה שלא תתמיד בענויה ושלא ימות ולדה אבל שיולד חי ושמו יורה שכבר שמע אלהים בעניה והיותה בשובה ונחת ועם היות שאברהם קרא לו ישמעאל אין ספק שקראו כן לפי שהגר ספרה לו מה שאמר לה המלאך ושלא קראו ישמעאל אלא מפני הרוחתה מעמיה והותרו בזה השאלות הח׳ והט׳.

כשתשובי תהרי. לא שכבר היתה הרה, שהרי הפילה כבר (רש״י פסוק ה). ועוד מאי בא להגיד שהיא הרה, שגם היא יודעת (כ״ה ברא״ם):

כמו ויולדת. פירוש אף על גב דהלמ״ד בפתח והדל״ת בשוא הוא כמו ׳ויולדת׳ הלמ״ד והדל״ת בסגול, והוא בינוני, דאם היה פועל עבר הוי למכתב ׳וילדת׳ היו״ד בקמץ. ומצאנו לשון זה שבא גם כן הבינוני על משקל זה, יושבת מקוננות, והוא כמו ״יושבת מקוננת בארזים״ (ראו ירמיהו כב, כג):

ציווי. פירוש אף על גב דהר׳ הוא בקמץ והאלף נחה, ולא הוי כמו ׳ושמרת׳, אפילו הכי הוא ציווי לנקיבה נוכחת. ואל תתמה על הריש דהיא קמוצה, כי כן הוא בציווי ״וקראת״ (ראו להלן יז, יט) לזכר, שהריש גם כן קמוצה והאל״ף נחה, כי כך ראוי להיות – קמץ לפניה והאל״ף נחה:

עָנְיֵךְ: ביו״ד אחת לבד, וכ״כ ¹הרמ״ה ז״ל. [עניך].

1. הרמ״ה: ענ״ה.

כשתשובי תהרי כו׳. לא שבשרה על ההריון שעבר שהרי כבר הפילה כדפירש״י לעיל (בפסוק ה):

כמו ויולדת כו׳. הלמ״ד והדל״ת בסגו״ל כו׳ שהוא בינוני ואל תתמה על השו״א שתחת התי״ו כי כמוהו יושבת בלבנון מקוננת בארזים (ירמיהו כ״ב:כ״ג) שהם ג״כ בינוני ונקוד שו״א תחת התי״ו:

צווי הוא וכו׳. ר״ל אע״פ שנקוד וקראת ולא נקוד בשו״א תחת התי״ו מ״מ לשון ציווי הוא כמו שאמר לזכר וקראת:

When you return you will conceive ... He did not tell her of the pregnancy that was, for she had already miscarried, as Rashi explained earlier (v. 5).

As if it were written ויולדת... I.e., יוֹלֶדֶת, which is present tense. [Rashi is saying:] Do not be surprised by the שוא under the ת, for it is similar to (Yirmeyahu 22:23):יושבת בלבנון מקוננת בארזים, which also are present tense, and have a שוא under the ת.

This is a command ... I.e., although it is written וְקָרָאת without a שוא under the ת, it still is a command, just as one would say וְקָרָאתָ when addressing a male.

ויאמר לה מלאך ה׳ – הוסיף נחמה עוד והודיעה שהיא הרה, כי הגר לא ידעה בבירור שהיא הרה,⁠¹ כי היה המעשה הזה טרם כלות ג׳ חדשים הראשונים שניכר הולד. ושעל כן אמר ותרא כי הרתה כמו שפרשנו, ועתה הוגד לה מפי המלאך שהיא הרה ושתלד בן, וצוה שתקרא שמו ישמעאל.

כי שמע ה׳ אל עָנְיֵךְ – [מושג] שמיעה אצל עוני קשה, כי מצינו ״כי ראה ה׳ בעניי״,⁠² וכן ״ראה ראיתי את עני עמי״.⁠³ וכן כאן יאמר ״כי ראה ה׳ בעניך״. אבל אינו שב על ״ותענה שרי״ ועל ״והתעני תחת ידיה״, כי הוכחנו שהיה הענוי הזה תוכחת מוסר על גאותה. ואיך יאמר על זה ״כי שמע ה׳ אל עניך״? והיא היתה ראויה לתוכחת כאלה. ובמקומות שנאמר ראייה הוא על ענוי ממש, כמו ״ראה עניי וחלצני״.⁠⁴ אבל על דבריה למלאך ״מפני שרי גבירתי אנכי בורחת״, ושקבלה דבר ה׳ ונכלמה על מעשיה, והשפילה רום לבבה, וה׳ בוחן לבבות ומבין הכל. וזהו שצוה שתקרא שם הבן ״ישמעאל״ לרמוז כי שמע ה׳ אל עָנְיֵךְ שקבלת מכאן ואילך להתענות תחת יד שרה, ורחם עליך בגלל זאת וברך אותך ואת זרעך. וגם זה נחמה לשרה שמעיד ה׳ עליה שקבלה להיות כשפחה תחת יד גבירתה, וששרה מצאה חן בעיני ה׳ והיא לבדה הגברת, ובטחה מעתה כי ממנה יתן ה׳ לאברהם זרע שהבטיחו עליו.

1. כי הפסקה זמנית של וסת אינה סימן מובהק, כי לפעמים מפסיקה מפני סיבה אחרת.

2. בראשית כט, לב.

3. שמות ג, ז.

4. תהלים קיט, קנג.

הנך הרה – ועוד תדע שמן ההריון הזה שאת הרה עתה, תלדי בן ולא בת, וצריכה את לקרוא את שמו ישמעאל, וזה יהיה לך לאות כי השם שמע אל עניך, כלומר אל צעקתך מעניך:

שמע וגו׳ אל עניך – ת״א קביל צלותך, כי לשון עני׳ הוא ג״כ לשון צעקת תפלה (כבתהלים כ״ב) ולא שקץ ענות עני, דמתורגם צלותהון דעניי.

הנך הרה – פעמים רבות מלת הנה מורה על עתיד קרוב, כמו הנך הרה דאשת מנוח (שופטים י״ג:ה׳), ולפעמים נאמרת על מה שהוא עכשו, כמו הנה נא את עקרה (שם שם ג׳), וכאן יש בה שתי ההוראות יחדו, הנך הרה עכשו, והנך יולדת בן בקרוב (תלמידי שלמה חפץ).

ויולדת – כמו וילֶדֶת, על דרך אֹהַבְתִי לדוש (הושע י׳:י״א).

You are pregnant (hinnakh harah, lit. “Behold, you are pregnant”). Often the word hinneh (“behold”) is used to denote the near future, as in the phrase hinnakh harah [translated as “you will conceive”] that was said to the wife of Manoah (Judges 13:5). Sometimes the word is used to denote the present, as in hinneh na at akarah (“Behold now, you are barren,” Judges 13:3). Here the word has both these meanings at once: “Hinneh you are pregnant now, and hinneh you will soon bear a son” (my student, Solomon Hefez).

and you will bear (ve-yoladet). The Hebrew is equivalent to ve-yoledet, on the model of “a heifer that loves (ohavti [instead of ohevet]) to thresh” (Hosea 10:11).

ויאמר – אחר שגם ע״ז לא שתה לבה הבטיח לה שלא תעונה עוד, ועז״א שתקרא שם הנולד ישמעאל כי שמע ה׳ אל עניה, ויתן בלב שרה שלא לענותה עוד.

And when she did not take this to heart either, he assured her that she would no longer be afflicted. He said to her further...“you shall call him Yishmael for the Lord listened to your suffering” — and He will put it into Sarah’s heart to afflict you no more.

{וילדת בן: בחול״ם אינו מדויק, אלא ״וילדת בן״ בקמ״ץ מיבעי¹. ״וילדת״ בחול״ם משמעו על הנולד הוא נקרא ׳יולד׳². אלא נכללת בזה כוונה שניה, בשביל שאמר ״והתעני״ וא״כ תחלש מתחילה, על כן אמר כי היא תהא כנולד בגבורה כבן. וזו עיקר הוספה על הבטחה הקודמת ״הרבה ארבה את זרעך״. וכן בספר שופטים (יג,ה) כתיב שאמר המלאך לאשת מנוח ״והרית וילדת³ בן, ועתה השמרי נא... כי הנך הרה וילדת⁴ בן וגו׳⁠ ⁠⁠״, ולכאורה כפל דברים בלי ענין הוא. אלא משום שהזהירה שלא תשתה יין ושכר וא״כ תחלש, על כן כפל דבריו כי ״יולדת בן״ פירוש שתתחזק כבן.}

כי שמע ה׳ אל עניך: ׳את עניך׳ מיבעי⁵. אלא הכי פירושו, שמע ה׳ תפלתך⁶ בצירוף עניך⁷, באשר ידע צרתך, משום הכי נתקבלה התפילה. ולא כתפילת שרה שאם היא מתפללת גם בעד אחרים⁸ הקב״ה שומע תפילתה, כי כך סגולת אברהם אבינו וביתו כמו שכתבתי לעיל (יב,ב)⁹, אבל את יש לך דין אומות העולם שהקב״ה שומע תפילתם¹⁰ מתוך צרה.

1. שמשמעו ״ילדת״ לשון עבר, עם וי״ו ההיפוך ההופכו לעתיד. ועיין ברד״ק שכתב שהמלה מורכבת מלשון עבר ולשון הווה.

2. לדעת רבינו החול״ם (במקום קמ״ץ) בא להתייחס להיבט של זכר בלידה הזאת, מעבר לפעולת הלידה המתייחסת כמובן להגר היולדת. אם נתייחס לרישא של המלה (בלי התי״ו) אפשר לקרוא ׳ויולד בן׳ (על משקל ״יולד בן לנעמי״ – רות ד,יז), מאחר וענין הזכר מציין תמיד את החזק, לעומת הנקבה המציינת את הצד החלש (׳תשש כוחו של משה כנקבה׳), מכאן למסקנת רבינו (בהמשך דבריו) שהכתוב בא לבשר כי יהיה מרכיב של חוזק בלידה – בניגוד למה שהיה צפוי, ומזה להסבר רבינו מדוע היתה צפויה חולשה (נקבה) בלידה זאת דוקא, כך שנחוץ היה להבטיח כי לא כך יהיה. הוא הדין והיא המידה בנבואת הנביא אל אשת מנוח. יצויין כי פירוש זה של רבינו (ומצינו הרבה פירושים מעין זה, כגון לעיל פסוק ז׳ ד״ה וימצאה מלאך ה׳) נקרא על ידו ׳כוונה שניה׳. אין בדעתו לציין כי הפירוש מיוסד על עומק פשוטו של מקרא (כדרכו של המלבי״ם ודעימיה), אף לא בעומק פשוטו, ואף לא במדרש, ׳כוונה שניה׳ היא מעין רמז לאחד מהפנים השונים של לימוד תורה. היסוד האכסיומאטי לכל הפירושים האלה היא שאין מקריות בכתיבת התורה, וכל צורה חריגה דורשת הסבר (הערת אאמו״ר).

3. מנוקד לא כמו בפסוקנו.

4. מנוקד כמו בפסוקנו.

5. ומלבד זה, אם ״עניך״ הכוונה מלשון עינוי לא מתאים לשון ״שמע״ אלא ״ראה״, כפי שמעיר הרד״ק.

6. המלה ׳תפלתך׳ חסרה בפסוק.

7. וכעין זה ברד״ק.

8. וק״ו אם מתפללת בעד עצמה.

9. בפירוש המילים ״והיה ברכה״ – ׳שיבואו בני אדם להתברך ממך... שהיתה תפילתו זכה ומקובלת׳. אף ששם מדובר על אברהם לבדו ולא על ביתו (אשתו).

10. אך ורק...

וילדת – לפי הרוו״ה הרי זה לשון עבר של צורת הפועל הבלתי שכיחה; השווה ״ארמי אבד אבי״.⁠¹

כי שמע ה׳ אל⁠־עניך – כמו ״ראה ראיתי את עני עמי״² וכיו״ב, לאמור, ה׳ שם לבו אל מצבך הקשה ומקל עליו על ידי שנותן לך בן זה, שיחליש את תלותך באחרים.

1. דברים כ״ו:ה׳.

2. שמות ג׳:ז׳.

וקראת עמו ישמעאל – תניא, ישמעאל הוא אחד מאלה שנקרא להם שם עד שלא נולדו, כדכתיב הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל.⁠¹ (ירושלמי ברכות פ״א ה״ו)

1. ומפרש בירושלמי דמעלה זו מקריאת השם קודם הלדה הי׳ רק בצדיקים, וצ״ל הא דחשיב ישמעאל סמך על מ״ש בר״ה ט״ז ב׳ אין הקב״ה דן את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה, ויליף מישמעאל דכתיב בי׳ (פ׳ וירא) כי שמע ה׳ אל קול הנער באשר הוא שם, ואותה שעה צדיק הי׳, וגם בסוף ימיו עשה תשובה, ע׳ לקמן ס״פ חיי. –
והנה רש״י בפסוק ט׳ פירש דעל כל אמירה הי׳ שלוח לה מלאך אחר, ואפשר לומר בטעם הדבר משום דאמירות שונות ע״י מלאך אחד הוי בכלל אין מלאך אחד עושה שתי שליחות [ב״ר פ״כ], אך לפי״ז אין מבואר למה התפעלה ביותר בקריאת המלאך הרביעי עד שאמרה אתה אל ראי הגם הלום ראיתי אחרי רואי, ומאי אולמי׳ מהקודמים.
ואפשר לפרש ע״פ מ״ד במגילה ג׳ א׳, ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וישתחו לאפיו (יהושע ו׳), פריך הגמרא והיכי עביד הכי, והאמר ריב״ל, אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה שמא שד הוא, ומשני שאני התם דאמר לי׳ כי אני שר צבא ה׳ עתה באתי, ופריך ודילמא משקרי, ומשני, גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה, ע״כ.
ולפי״ז לכי תידק – הנה כאן השלשה מלאכים הראשונים שדברו עם הגר לא הזכירו שם ה׳, ולפי״ז לא היתה יכולה להיות בטוחה אם באמת מלאך ה׳ הוא או לא, ואע״פ דאמרו בגמרא דרק בלילה חוששין לשד, אך זה הוא בעיר, אבל בשדה חוששין גם ביום, כמש״כ התוס׳ בסנהדרין מ״ד א׳, וכאן דברו אליה המלאכים בשדה, משא״כ המלאך האחרון הזכיר שם ה׳, באמרו כי שמע ה׳ אל עניך, והיתה בטוחה כי אמנם מלאך ה׳ הוא, ולכן קראה בהתפעלות נפשה מענין ראותה אותו. ומכוון לשון הכתוב ותקרא שם ה׳ הדובר אליה – כלומר, את זה שקרא בשם ה׳ קראה היא אתה אל ראי, ודו״ק.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון