×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וְשָׂרַי֙ אֵ֣שֶׁת אַבְרָ֔ם לֹ֥א יָלְדָ֖ה ל֑וֹ וְלָ֛הּ שִׁפְחָ֥ה מִצְרִ֖ית וּשְׁמָ֥הּ הָגָֽר׃
Now, Sarai, Avram's wife, had not born him any children and she had an Egyptian maidservant whose name was Hagar.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טוברד״קחזקוניר׳ בחייטור הפירוש הקצרעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורגור אריהשפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םרד״צ הופמןמשך חכמהעודהכל
[א] 1ושרי אשת אברם לא ילדה לו, אר״י חזירתא רעיא בעשרה, ואימרתא ולא בחד, כל אלין אמר הקב״ה לאברהם דיהיב לי׳ את הקיני ואת הקניזי וגו׳ ועדיין ושרי אשת אברם לא ילדה לו. (בראשית רבה מ״ד)
[ב] 2ושרי אשת אברם לא ילדה לו וגו׳, (משלי ל״א:י׳) אשת חיל וגו׳ ורחוק מפנינים מכרה מהו מכרה ראב״ב אמר עיבורה היך דאת אמר (יחזקאל ט״ז:ג׳) מכרותיך ומולדתיך כו׳ אברם גדול מנחור שנה ונחור היה גדול מהרן שנה נמצא אברם גדול מהרן ב׳ שנים, שנה לעיבורה של מלכה ושנה לעבורה של יסכה, והרן מוליד לשש שנים ואברהם אינו מוליד. ושרי אשת אברם לא ילדה לו. (בראשית רבה מ״ה)
[ג] 3לא ילדה לו, ר׳ יהודה אמר לו לאברהם לא ילדה אבל אלו נשאת לאחר ילדה, ר׳ נחמיה אמר לא לו ולא לאחר, ומהו דכתיב לא ילדה לו, לו ולה. (בראשית רבה מ״ה)
[ד] 4ושרי אשת אברם, ילמדנו רבינו בשעה שקורין בתורה בשבת העבד עולה למנין השבעה, למדונו רבותינו בשם ר״י שאמר בשם רב העבד עולה ממנין ז׳ בשעה שישראל קורין בתורה בשבת וכן אליעזר עבד אברהם מפני שהיה צדיק נשתווה לאדונו, וכן בני השפחות נמנו עם השבטים וכן ציער הקב״ה לאברהם ושרה ולא נתן להם בנים בשביל הגר שהיתה צדקת שתכנס לאברהם ויעמוד הימנה בן דכתיב ושרי אשת אברם. (ילמדנו)
[ה] 5ולה שפחה מצרית, שפחת מלוג היתה והי׳ חייב במזונותי׳ ולא הי׳ רשאי למוכרה, בעון קומי ריש לקיש מהו דתנא עבדי מלוג א״ל כמא דתימא מלוג מלוג. (בראשית רבה מ״ה)
[ו] 6שמה הגר, אמר רשב״י הגר בתו של פרעה היתה, וכיון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בביתו, נטל בתו ונתנה לה אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר, הה״ד ולה שפחה מצרית ושמה הגר הא אגרך, אף אבימלך כיון שראה נסים שנעשו לשרה בביתו נטל בתו ונתנה לה אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית הזה ולא גבירה בבית אחר הה״ד (תהלים מ״ה:י׳) בנות מלכים ביקרותיך וגו׳. (בראשית רבה מ״ה)
1. משל הוא החזירה הטמאה היא רועה בעשרה ילדים והכבשה הטהורה ולא באחד, וכן כל אילו את הקיני ואת הקניזי הם עשרה ועדיין ושרי אשת אברם לא ילדה אף אחד. (מפרשים) ובשכל טוב איתא אע״פ שהבטיחו הקב״ה להנחילו את כל עשרה עממין עדיין לא ילדה לו, והקב״ה היה רוצה לנסותו לפי שהיה מתאוה לתפלתו וכה״א כי קולך ערב ומראך נאוה. וכ״ה בלק״ט ושרי אשת אברם לא ילדה לו, מה ת״ל כלומר, מה שלא ילדה לא היה אלא בשביל שהקב״ה רוצה בתפלתם של צדיקים, לפיכך מביא עליהם נסיונות וצרופים, ועי׳ לקמן מאמר יט. מב״ר מ״ה.
2. עי׳ לעיל תורה שלמה פי״א מאמר צו, בבאור.
3. לו ולה, דורש לא ילדה לו ולה שפחה וגו׳ כלומר לא לו היתה מולדת ולה כלומר מצדה ג״כ אינה מולדת אפילו לאיש אחר (מת״כ) ובמנח״י מכת״י הגירסא ״אלא לו ולה דרוש לא ילדה לה שרי לו אברהם״, והכוונה כנ״ל, ועי׳ בתורה שלמה לעיל פי״א מאמר קה. מיבמות סד. ותהי שרה עקרה אין לה ולד אפי׳ בית ולד אין לה, והיא כדעת ר׳ נחמיה, ובמדרש אגדה כאן אמרו חז״ל לא היה לה ולד, ר״ל בית ולד.
4. תחלת המאמר הוא מילמדנו בקונדרס אחרון לילקוט שמעוני א״ט, ואמצע הלשון למדונו רבותינו עד וכן אליעזר מובא בערוך ערך עבד א׳ וחסר בילקוט, ועי׳ בספר הלקוטים ח״ו מז. ובגנזי שכטר ח״א תפח. ובעיקר הלכה זו עי׳ בירושלמי מגלה פ״ד ה״ג, ובבלי מגלה כג. ועי׳ כתובות כה.
5. בלק״ט ולה שפחה מצרית לה ולא לו שלא היה רשות לאברהם בה כו׳ וכ״ה בשכל טוב, ועי׳ בתיוב״ע כאן ״ואחררינה״ והוא כדעה זו דהיתה שלה ולא שלו, דתנא עבדי מלוג כן הוא בירושלמי יבמות פ״ז ה״א דבעי על המשנה שם עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה ובעי מהו עבדי מלוג, ובערוך ער׳ מלג כעין מליגת הראש שתולשין השער ומניחין הראש כך הבעל אוכל פירות ומניח הקרן ואין לו רשות בהם.
6. עי׳ מענין זה לעיל פי״ב מאמר קסד, קסה, קעה, קפד. ומ״ש בבאור וצרף לכאן. ובפדר״א פכ״ו איתא ר׳ יהושע בן קרחא אומר מאהבתו אותה פרעה כתב לה בשטר כתובה כל ממונו כו׳, וכתב לה את הגר בתו מפלגשו לשפחה, ומנין שהיתה הגר המצרית שפחה שנא׳ ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר, ועי׳ בתיוב״ע כאן ובשכל טוב איתא בסגנון אחר.מצרית, ארשב״י בתו של פרעה היתה וכיון שראתה מעשיה של שרה אמרה מוטב להיות שפחת שרה מבת פרעה, עליה הכתוב אומר בנות מלכים ביקרותיך (תהלים מה, י.) הא אגרך, בלק״ט כלומר, הנה שכרך על צניעותך, ובמדרש אגדה מוסיף וכן נתן נמרוד אליעזר בנו לאברהם בשעה שניצל מכבשן האש. ובחזקוני איתא ושמה הגר כשמסר פרעה את בתו לשרה אמר לה בתי היא אגרך ולכך נקראת הגר, ונראה דכוונתו כנ״ל דאומר לשרה שבתי היא שכרה בעד צניעותה. ובמנח״י מכת״י גורס בסוף המאמר המשך הפסוק נצבה שגל לימינך בכתם אופיר, זו שרי.
וְשָׂרַי אִתַּת אַבְרָם לָא יְלֵידַת לֵיהּ וְלַהּ אַמְתָּא מִצְרֵיתָא וּשְׁמַהּ הָגָר.
Avram’s wife Sarai had not borne him children. She had an Egyptian handmaid whose name was Hagar.

וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר
וְשָׂרַי אִיתַּת אַבְרָם לָא יְלֵידַת לֵיהּ וְלַהּ אַמְתָא מִצְרֵיתָא וּשְׁמָהּ הָגָר
אמה, שפחה – אַמְתָא
א. הגר מכונה בפרקנו ״שפחה״ ולהלן בפרק כא ״אמה״. ואולם מחמת דלות הלשון הארמית שני התארים מתורגמים ״אַמְתָא״ (אמה). כמו שתרגם כאן ״שפחה מצרית״ – ״אַמְתָא מִצְרֵיתָא״, ״הנה שפחתך בידך״ (פסוק ו) ״הָא אַמְתִיךְ בִּידִיךְ״, תרגם גם ״גרש האמה הזאת״ (בראשית כא י) ״תָּרֵיךְ אַמְתָא הָדָא״. וכן בכל מקום, ״אמה״ או ״שפחה״ מתורגמים ״אמתא״ זולת בבלהה וזלפה כגון, ״ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו״ (בראשית לב כג) ״וְיָת תַּרְתֵּין לְחֵינָתֵיהּ״, עיין שם הטעם.
ב. אונקלוס תרגם ״וּשְׁמָהּ הָגָר״ בתרגום מילולי, אבל המיוחס ליונתן מזהה אותה כבת פרעה.⁠1
1. ״הָגָר בְּרַת פַּרְעֹה דְיַהֲבָהּ לֵיהּ לְאַמְהוּ בִּזְמַן דְנָסְבָהּ וְאִתְכַּתַּשׁ בְּמֵימַר מִן קֳדָם ה׳⁠ ⁠⁠״ [הגר בת פרעה שנתנה לו לשפחה בזמן שלקחה והתנגע במאמר מלִפני ה׳]. ובפסוק ה הוסיף: ״ְהָגָר בְּרַת פַּרְעֹה בַּר נִמְרוֹד״.
ושרי אתתה דאברם לא הוות ילדה לה ולה אמתה מצרייא ושמה הגר.
ושרי איתת אברם לא ילידת ליה ולה אמתא מצריתא ושמ⁠(א){ה} הגר ברת פרעה דיהב⁠(א){ה} לה לאמהו בזמן דנסב⁠(א){ה} ואיתכתש במימר מן קדם י״י.
But Sara, the wife of Abram, had not borne to him. But he had a handmaid, a Mizreitha, and her name was Hagar, a daughter of Pharoh,⁠a whom he gave to him as a handmaid at the time that he received her, being struck by the word from before the Lord.
a. According to the Midrash, Hagar had been given as a slave to Abraham by her father, the Pharaoh of Egypt, who said, "My daughter had better be a slave in the house of Abram, than mistress in any other.⁠"

פרשה מה

[א] וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וגו׳ – אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וגו׳ וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ (משלי ל״א:י׳), מַהוּ מִכְרָהּ, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר עִבּוּרָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ (יחזקאל ט״ז:ג׳), אַבְרָם הָיָה גָּדוֹל מִנָּחוֹר שָׁנָה, וְנָחוֹר הָיָה גָּדוֹל מֵהָרָן שָׁנָה, נִמְצָא אַבְרָם גָּדוֹל מֵהָרָן שְׁתֵּי שָׁנִים, שָׁנָה לְעִבּוּרָהּ שֶׁל מִלְכָּה וְשָׁנָה לְעִבּוּרָהּ שֶׁל יִסְכָּה, וְהָרָן מוֹלִיד לְשֵׁשׁ שָׁנִים וְאַבְרָם אֵינוֹ מוֹלִיד, וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר לוֹ לְאַבְרָהָם לֹא יָלְדָה, אֲבָל אִלּוּ נִשַּׂאת לְאַחֵר יָלָדָה. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר לֹא לוֹ וְלֹא לְאַחֵר, וּמַה דִּכְתִיב: לֹא יָלְדָה לוֹ, לוֹ וְלָהּ.
וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר – שִׁפְחַת מְלוֹג הָיְתָה וְהָיָה חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ וְלֹא הָיָה רַשַּׁאי לְמָכְרָהּ. בְּעוֹן קוֹמֵי רֵישׁ לָקִישׁ מַהוּ דְּתָנָא עַבְדֵי מְלוֹג, אֲמַר לְהוֹן כְּמָה דְתֵימָא מְלוֹג מְלוֹג.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הָגָר בִּתּוֹ שֶׁל פַּרְעֹה הָיְתָה, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה פַּרְעֹה מַעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְשָׂרָה בְּבֵיתוֹ, נָטַל בִּתּוֹ וּנְתָנָהּ לוֹ, אָמַר מוּטָב שֶׁתְּהֵא בִּתִּי שִׁפְחָה בְּבַיִת זֶה וְלֹא גְבִירָה בְּבַיִת אַחֵר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר, הָא אַגְרִיךְ. אַף אֲבִימֶלֶךְ כֵּיוָן שֶׁרָאָה נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְשָׂרָה בְּבֵיתוֹ נָטַל בִּתּוֹ וּנְתָנָהּ לוֹ, אָמַר מוּטָב שֶׁתְּהֵא בִּתִּי שִׁפְחָה בַּבַּיִת הַזֶּה וְלֹא גְבִירָה בְּבַיִת אַחֶרֶת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בְּנוֹת מְלָכִים בִּיקְרוֹתֶיךָ נִצְּבָה שֵׁגָל לִימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר (תהלים מ״ה:י׳).
ושרי אשת אברם לא ילדה לו1אמרו חז״ל לא היה לה ולד, ר״ל בית ולד.
ושמה הגר2פרעה נתן בתו לשרי שפחה בעת שלקחה, ולכך נקראת הגר, כך אמר לשרי 3הא אגריך, 4וכן נתן נמרוד אליעזר בנו לאברהם, בשעה שניצל מכבשן האש.
1. אמרו חז״ל לא היה לה ולד. ר״ל בית ולד. יבמות ס״ד ע״ב ותהי שרה עקרה אין לה ולד אפילו בית ולד אין לה.
2. פרעה נתן בתו. ב״ר פמ״ה אות א׳, ילקוט סוף רמז ע״ח, ורש״י עה״ת.
3. הא אגריך. ב״ר שם, ובלקח טוב הביא הא אגריך, כלומר הנה שכרך על צניעותיך, וזה הוסיף לפרש דברי הב״ר.
4. וכן נתן נמרוד אליעזר בנו לאברהם. בילקוט חיי רמז ק״ט ד״ה כיון שראה את הצמידים, הביא בשם מדרש הוא אליעזר בן נמרוד.
אָמַר רַב יִצְחָק, חֲזִירְתָא רַעֲיָא בַּעֲשָׂרָה, וְאִמֶּרְתָא לֹא בְּחַד כָּל אִלֵּין אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם דְּיָהִיב לֵיהּ אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְגוֹ׳ וַעֲדַיִן וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ.
כְּתִיב (משלי כ״ב:כ״ב) ״אַל תִּגְזֹל דָּל״ וְגוֹ׳, עָנִי בַּמֶּה יִקָּרֵא שְׁמוֹ לְפָנֶיךָ, עָשִׁיר יִקָּרֵא שְׁמוֹ עַל שֵׁם זָהָב וְכֶסֶף וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת אֲבָל עָנִי בַּמֶּה יִקָּרֵא שְׁמוֹ לְפָנֶיךָ, עַל שֵׁם בְּנוֹ, כֵּיצַד, עָמַד בְּנוֹ וְקָרָא בַּתּוֹרָה אוֹמֵר בֶּן מִי הוּא זֶה, אוֹמֵר בֶּן פְּלוֹנִי עָנִי הוּא וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״כִּי ה׳ יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קוֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ״. פַּעַם אַחַת הָיִיתִי עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מָצָאתִי זָקֵן אֶחָד, אָמַרְתִּי לוֹ, רַבִּי, מִפְּנֵי מַה בַּעֲלֵי בָּתִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל נֶעֱצָרִים עַל הַבָּנִים מִהְיוֹת לָהֶם. אָמַרְתִּי לוֹ, בְּנִי, מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבָן אַהֲבָה גְּמוּרָה וְשָׂמֵחַ (בּוֹ) [בָּהֶם]. וּמְצָרְפָן בָּהֶן כְּדֵי שֶׁיַּרְבּוּ רַחֲמִים לְפָנָיו, צֵא וּלְמַד מֵאַבְרָהָם וְשָׁרָה שֶׁהָיוּ עֲקָרִים מִיִּצְחָק שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה וְהִרְבּוּ רַחֲמִים עַד שֶׁבָּא יִצְחָק וְשָׂמְחוּ בּוֹ, צֵא וּלְמַד מֵרִבְקָה שֶׁהָיְתָה עֲקָרָה עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְהִרְבְּתָה רַחֲמִים, עַד שֶׁבָּא יַעֲקֹב וְשָׂמְחוּ בּוֹ. צֵא וּלְמַד מֵרָחֵל שֶׁהָיְתָה עֲקָרָה אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מִשְּׁנֵי יְלָדִים וְהִרְבְּתָה רַחֲמִים, עַד שֶׁבָּאוּ שְׁנֵיהֶן וְשָׂמְחָה בָּהֶן. צֵא וּלְמַד מֵחַנָּה שֶׁהָיְתָה עֲקָרָה תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, עַד שֶׁבָּא שְׁמוּאֵל וְשָׂמְחָה בּוֹ.
וְשָׁרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ(משלי ל״א:י׳) ״אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחוֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ״. מַהוּ ״מִכְרָהּ״ עִבּוּרָה כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר ״מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ״. אַבְרָהָם הָיָה גָּדוֹל מִנָּחוֹר שָׁנָה נָחוֹר גָּדוֹל מֵהָרָן שָׁנָה. [נִמְצָא] אַבְרָהָם גָּדוֹל מֵהָרָן שְׁתֵּי שָׁנִים, [שָׁנָה] לְעִבּוּרָהּ שֶׁל מִלְכָּה, וְשָׁנָה לְעִבּוּרָהּ שֶׁל יִסְכָּה. הָרָן מוֹלִיד לְשֵׁשׁ וְאַבְרָהָם אֵינוֹ מוֹלִיד.
וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ – רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לוֹ לֹא יָלְדָה, אִלּוּ נִשֵּׂאת לְאַחֵר יָלְדָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: לֹא לוֹ וְלֹא לְאַחֵר וּמַה מְקַיֵּם רַבִּי נֶחֶמְיָה (אוֹמֵר) לֹא יָלְדָה לוֹ, אֶלָּא לוֹ וְלָהּ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית. שִׁפְחַת מִלוּג הָיְתָה, וְהָיָה חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, וְלֹא הָיָה רַשָּׁאִי לְמָכְרָהּ.
בָּעוּ מֵרֵישׁ לָקִישׁ, מַהוּ דְּתַנְיָא מִלּוּג אָמַר לֵיהּ, כַּמָּה דְּאַתְּ אָמַר מְלוֹג מְלוֹג.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, הָגָר בִּתּוֹ שֶׁל פַּרְעֹה הָיְתָה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה פַּרְעֹה מַעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְשָׂרָה בְּבֵיתוֹ, נָתַן לָה בִּתּוֹ. אָמַר: מוּטָב שֶׁתְּהֵא בִּתִּי שִׁפְחָה בְּבַיִת זֶה, וְלֹא תְּהֵא מַטְרוֹנִיתָא בְּבַיִת אַחֵר. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר הָא אַגְרֵיךְ אַף אֲבִימֶלֶךְ כֵּיוָן שֶׁרָאָה נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְשָׂרָה בְּבֵיתוֹ נָתַן לָה בִּתּוֹ לְשִׁפְחָה. אָמַר: מוּטָב שֶׁתְּהֵא בִּתִּי שִׁפְחָה בְּבַיִת זֶה וְלֹא תְּהֵא מַטְרוֹנִיתָא בְּבַיִת אַחֵר. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, (תהלים מ״ה:י׳) ״בְּנוֹת מְלָכִים בִּיקְרוֹתֶיךָ״ בְּנוֹתֵיהֶם שֶׁל מְלָכִים, ״נִצְּבָה שֵׁגָל לִימִינְךָ״, זוֹ שָׂרָה.
ושריא זוג׳ה אברם לם תלד לה וכאן להא אמה מצריה אסמהא הג׳ר.
א. ושרי] וסרי א
ושרי אשת אברם לא ילדה לו, והייתה לה שפחה מצרית ושמה הגר.
שפחה מצרית – בת פרעה היתה, כשראה ניסים שנעשו לשרה, אמר: מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר.
שפחה מצרית A HANDMAID, AN EGYPTIAN – She was a daughter of Pharaoh; when he saw the miracles which had been performed for Sarah's take he said, "It is better for my daughter to be a handmaid in this man's house than be mistress in another man's house" (Bereshit Rabbah 45:1).
ושרי אשת אברם לא ילדה לו – מה ת״ל. 1כלומר מה שלא ילדה לא היה אלא בשביל שהקב״ה רוצה בתפלתם של צדיקים. לפיכך מביא עליהם נסיונות וצירופים.
ולה שפחה מצרית – לה ולא לו שלא היה רשות לאברהם בה. 2לפי ששפחת מלוג היתה. והיה חייב במזונותיה. ולא היה רשאי למוכרה.
ושמה הגר3מבית פרעה נתנוה לה. 4הגר הא אגריך. כלומר הנה שכרך על צניעותיך.
1. כלומר מה שלא ילדה לא היה כו׳. עי׳ יבמות ס״ד ע״א ומובא גם בב״ר פמ״ה.
2. לפי ששפחת מלוג היתה. ב״ר פמ״ה. ילקוט שם.
3. מבית פרעה נתנוה לה. ב״ר פמ״ה. ילקוט רמז ע״ח. ורש״י עה״ת.
4. הגר הא אגרך. כלומר הנה שכרך על צניעותך. המלות כלומר וכו׳ הן דברי רבינו לפרש דברי הב״ר.
ושרי אשת אברם – אע״פ שהבטיחו הקב״ה להנחילו את כל עשרה עממין, עדיין לא ילדה לו, והקב״ה היה רוצה לנסותו לפי שהיה מתאוה לתפלתו, וכה״א כי קולך ערב ומראך נאוה (שה״ש ב יד):
ולה שפחה – לה ולא לו, שהיתה שפחת מלוג והיה חייב במזונותיה:
מצרית – א״ר שמעון בן יוחאי בתו של פרעה היתה, וכיון שראתה מעשיה של שרה, אמרה מוטב להיות שפחת שרה, מבת פרעה, ועליה הכתוב אומר בנות מלכים ביקרותיך (תהלים מה י):
ושרי אשת אברם לא ילדה לו – כמו שאמר ותהי שרי עקרה (בראשית י״א:ל׳) ר״ל כיון שראתה שרי שלא ילדה לאברם, והוא בן שמונים וחמש והיא בת שבעיםא וחמש חשבה כי אין לה תקוה עוד, אמרה הנה כי האל אמר לאברם שיתן לו זרע שיירש הארץ וממני לא יהיה לו זרע עוד, כי אני זקנה, והבן שיהיה לו מאשה אחרת יהיה לו, טוב ליב שאתן לו שפחתי לאשה אולי אבנה ממנה (בראשית ט״ז:ב׳) ויהיה לי כבני, וטוב לי משיהיה לו בן מאשה אחרת.
ולה שפחה מצרית – כי אלו היתה כנענית לא היה לוקח אותה. וזכר שמה לכבוד אברהם.
א. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495 בטעות: ״תשעים״.
ב. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״לי״.
ושרי אשת אברם לא ילדה לו, as mentioned already in Genesis 11,30 ותהי שרי עקרה, "Sarai was barren.⁠" Now when Sarai realized that her husband was already 85 years old, and she still had not been able to bear a child for him, while she herself had already reached the age of 75, she thought that she had no longer any hope of conceiving herself. She therefore reasoned to herself, that seeing God had promised Avram that he would have children of his own who would inherit the land of Canaan, God must have referred to his siring children from another woman. She reasoned further that it would be in her own best interest that any children born to her husband should be born by a woman under her control so that she would experience the joy of motherhood at least vicariously.
ולה שפחה מצרית, had Hagar been of Canaanite origin, Avram would not have agreed to sleep with her. Her name is mentioned out of respect for Avram,⁠1
1. whose sleeping with an anonymous woman would have place him in a bad light.
ושרי אשת אברם לא ילדה – מקרא זה בא להודיענו שהברית קדמה לזרע.⁠1 שלא תאמר: אין מוקדם ומאוחר והזרע קדם לברית, לכך נאמר: ושרי אשת אברם לא ילדה.
ולה שפחה מצרית – שפחת מלוג הייתה, והיה חייב במזונותיה, ולא היה רשאי למכרה.⁠2
ושמה הגר – כשמסר פרעה את בתו לשרה, אמר לה: בתי היאא אגרך, ולכך נקראת הגר.⁠3
1. כנראה כוונתו להולדת ישמעאל.
2. שאוב מבראשית רבה מ״ה:א׳.
3. שאוב מבראשית רבה מ״ה:א׳.
א. כן בכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568: ״הא״.
ושרי אשת שברם לא ילדה, "meanwhile, Sarai, Avram's wife had failed to give birth; this verse is intended to inform us that the covenant just concluded between God and Avram preceded the time when Avram was blessed with biological offspring. We should not assume that here too the principle that the Torah need not report events in their chronological sequence could be applied. As a reminder of this, the Torah reports that up until now Sarai had not conceived or given birth.
ושמה הגר, "whose name was Hagar;⁠" when Pharaoh handed over his daughter to Sarai (when the latter was a captive in his Palace) he had said to her: "my daughter is your compensation for my having wronged you. "Here is your reward.⁠" (Based on Matnot kehunah in Br'eshit Rabbah) As a result she was renamed: Hagar.
ולה שפחה מצרית – ולא לו, דרשו רבותינו ז״ל נכסי מלוג היתה ולא היה רשאי למכרה.
ושמה הגר – מבית פרעה נתנה לה ולכך נקראה הגר - הא אגריך, כלומר הגר שכר על צניעותיך.
ולה שפחת מצרית, "and she had an Egyptian slave-woman.⁠" The Torah emphasizes that this woman belonged to Sarai personally, not to Avram; hence the word לה "to her, or hers.⁠" Our sages in Bereshit Rabbah 45,1 describe her as part of Sarai's נכסי מלוג, property the wife brings with her at marriage over which the husband has only limited control,⁠" i.e. he cannot sell it.
ושמה הגר, "and her name was Hagar.⁠" She had been given to Sarai when she was a prisoner in Pharaoh's palace. As a reminder of that experience she was called "Hagar.⁠" The word means "reward for your chasteness.⁠" (based on the name being an acrostic i.e. הא אגריך "this is your reward").
ושרי – ב׳ במסורה ושרי אשת אברם. ושרי ביששכר עם דבורה. מלמד שהיתה חשובה כאמהות.
ולה – ד׳ במסורה. ולה שפחה מצרית. ולה שני פיות. ולה אמר עלי לשלום. ולה גפין ארבע בחיה. שראה דניאל. וזה שדרשו ותלך ותתע שחזרה לגלולי אביה והיינו ולה שתי פיות שחזרה לה פה אחר להודות לע״א וכיון שעשתה תשובה חזר ולקחה כמו שאמרו קטורה זו הגר וזה הוא ולה אמר עלי לשלום. ולה גפין ארבע איירי ג״כ במלכות ישמעאל.
Having established that Abraham was bothered by his childlessness to the point of speaking out about it, the Torah reports that Sarah too was upset about it, and proceeded to do what was in her power to relieve the problem.
8-9) She did this by offering Hagar as a wife to Abraham also. Although both Abraham and Sarah knew a great deal about the power of God, they were still under the impression that it was not within His domain to change the physical nature of barrenness. Therefore, they did not pray, since they had no reason to believe that prayer would be a key to success. Their knowledge of God was restricted to their conceiving of Him as the ultimate Cause, but not as the constant guardian of individual fates. Ultimately, this lack of understanding prompted the angel in Genesis 18,14 to say, "Is anything too wonderful for God (to accomplish)?⁠"
The taunts Sarah suffered at the hands of Hagar prompted her to proclaim eventually, "May God judge between me and you,⁠" thus invoking God to become part of their quarrel, something almost amounting to prayer, which is what God had been waiting for. Once this level of prayer had been reached, prayers for the household of Avimelech, the good people in the city of Sodom etc. were merely a natural development. It was God’s intention, to demonstrate the difference between a son of Abraham who had been conceived after he had undergone circumcision, and the caliber of a son that was conceived before Abraham had attained that spiritual level.
Bereshit Rabbah 46 states that the line in Kohelet 3,1 "Everything has its time, there is a season for all things,⁠" refers to the day Abraham was circumcised. It says in the Torah, "The very day Abraham was circumcised" (Genesis 17,26). Abraham could just as easily have been circumcised at the age of 48, when he first recognized His Creator. Or, he could have been circumcised at the age of 70, when God made the covenant with him. Again, he could have been circumcised at the age of 85, before Ishmael was conceived. However, in order to show that Isaac had been conceived in purity and was therefore a different person, God waited with the commandment until Abraham was 99 years old.
9) When the angel found Hagar the first time, though she was not lost but at a well of water on a well marked route leading to Shur (Genesis 16,7), his question seemed to suggest that she was lost. In fact, he meant to ask her, "Are you aware that you are in danger of going from a good place to a bad place, that instead of improving your lot you will worsen it?⁠" Hagar replied, "I cannot help myself; I am forced to flee my mistress, even though I know that I may be heading towards spiritual disaster.⁠" A fugitive concerned with what he escapes from, does not pay too much attention to where he may be headed. The angel said to Hagar, "Instead of contemplating what you are running away from, think of what you may be getting into.⁠" Therefore, subject yourself to your mistress, since I assure you that the future of the son you carry within you will make it all worthwhile.⁠" The Torah relates the entire conversation in order to show that any character weakness of Ishmael was not due to the mother's lack of character, but that Hagar had absorbed enough spiritual values in the home of Abraham to qualify to become the mother of his children. In fact, the emphasis of four times "the angel said to her,⁠" is to draw our attention to the fact that Hagar had received as many communications from God at this point as had Abraham himself. Surely this is to teach us that she was a suitable vehicle for bearing his child. The contents of the four conversations between the angel and Hagar roughly paralleled those between God and Abraham up to that date, i.e. the order to remain apart from her homeland and family, the promise of issue and its development into a nation, the difficulties that would be faced by her descendants at some time. All this resulted in Hagar gaining a deeper understanding of the Providence of God, realizing that He was a Personal God who was talking to her. When she said, "I had to reach this stage to become aware of someone who sees me,⁠" she meant that she had had to go through previous stages of cognition of the existence of God, only to have His power and interest demonstrated to her in such personalised fashion. Rabbi Samuel bar Nachman in Bereshit Rabbah 45 comments that the episode can be compared to a king who ordered a lady to walk in front of him. The lady hid her face out of fear of the king, but leaned on a maidservant. In this manner the maidservant beheld the face of the king, though her mistress did not. Hagar's experience was analogous. She now realized that she herself had become worthy to behold the face of the king in her own right, though up to that point her vision of him had only been through her association with her mistress. After all these visions which Hagar experienced, it is obvious that any fault in her son's character did not originate in her, but only in the fact that his father had not yet been circumcised when he sired him.
בת פרעה היתה. בב״ר דאל״כ מצרית למה לי אלא עכ״ל שלא בא הכתוב אלא ליחס׳ כדי להודיע כבודו של אברה׳ בעיני המלכים:
ושרי אשת אברם וגומר עד ויהי אברם בן תשעים וגומר.
זכר הכתוב ששרי אשת אברם היתה עצובת רוח על אשר לא ילדה והתבונן אמרו לא ילדה לו כי לא היה עצבונה להעדר הבנים לצרכה ולהיות אם הבנים שמחה אלא מפני שכל תאותה היתה להוליד בן מאברהם כדי שישאר בעולם זרע קדש ממנו ואין ספק שהיתה יודעת ביעודים האלהיים שיעד השם לאברהם לתת את ארץ כנען לזרעו ולכן היתה כוספת להוליד בן לאברהם יתקיימו בו היעודים והוא אמרו לא ילדה לו.
אחר כך אמר ושרי אשת אברם לא ילדה לו – להורות על הגליות וסבתם כי לפי שהיתה שרי עקרה הוצרך לבא אל שפחתה ואמרה אולי אבנה ממנה כי אני זקנה. ולא ראתה כי יצא מכאן ישמעאל שלקח ארצנו ובית קדשינו והוא שולט בכל א״י וכל זה בא לו בזכות המילה שנשאר להם אע״פ שאין להם פריעה כמוזכר במדרש הנעלם. וכל זה סיבב אברהם באומרו ה׳ אלהים מה תתן לי וכן בשמעו לקול שרי ליקח פילגש מצרית אחר שהשם הבטיחו בבנים מה לו למהר את הקץ. ולכן כתב בכאן ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית מארץ טמאה ומעם טמא. ועוד היות שפחתה והיא היתה הגברת ונהפוך הוא ושפחה כי תירש גבירתה. והעד על זה ותקל גבירתה בעיניה עד שחזרה להיות שפחה. וכשראתה שרי הרע שעשתה. התחילה לדבר דברים לא כן כנגד אברהם חמסי עליך ותשובתה בצדה כי בפיה אמרה כי היא עשתה הדבר. וזהו אנכי נתתי שפחתי בחיקך ואם כן מה חטא אברהם. אבל היא אמרה אמת שאני אמרתי בא נא אל שפחתי במיעוט דעתי כי דעתן של נשים קלה. אבל אתה ראוי שתאמר לא אחלל בריתי בשפחתי. ולכן ישפוט ה׳ ביני וביניך. והוא לא השיב לה דבר לומר בענותנותו או לפי שראה שהוא חטא בזה. ועתה הוסיף לחטוא ואמר הנה שפחתך בידך וגומר ואיה רחמנותו ואיה תורתו שלמד שכתוב בה לא תסגיר עבד אל אדוניו. ובלא תורה השכל יחייבהו בעניין שבעון זה נמסרו בניו ביד ישמעאל. ורעה עוד מזאת ותעניה שרה. האם זה דרך מוסר הצדקת שאברהם אמר לה עשי לה הטוב בעיניך לקרר דעתה. והיא עשתה והצליחה ותעניה שרה. והיה ראוי שתקרר דעתה ותאמר עכשיו שנתנה בידי לא יגע בה רע כי זה מדרך מוסר. ולכן ברחה מפניה. ממדרש אמריה צועקת ברוב כחה בוכה משתי עיניה ואומרת. אוי ואבוי כי הגביר הסגירני והבעל והגברה עיניתני. והשם שמע צעקתה וראה דמעתה ושלח אליה מלאך והשגיח בה. וזהו וימצאה מלאך ה׳ על עין המים כמו מי יתן ראשי מים. וכפל ואמר במדבר על העין לרמוז שבכתה בשתי עיניה ולכן השגיח בה וזה בדרך שור כמו עלי שור. וכל זה להורות כי שערי דמעה לא ננעלו. ולכן אמר לה אי מזה באת כלומר למה ברחת כי כל זה לטובתך שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה. כי זה יסבב כי ברוב הימים תענה את בניה וזהו הרבה ארבה את זרעך. ולכן תמצא בכאן ארבעה פעמים גברת. ותקל גבירתה בעיניה ותברח מפניה שהוא כמו מפני הגבירה. מפני שרי גבירתי אנכי בורחת שובי אל גבירתך. הרי ד׳ כנגד ארבע גליות אשר שפחה תירש גבירתה. או יהיה הראשון הנה שפחתך בידך כי זה אכזריות גדולה. ולכן חזר מלאך ה׳ ואמר לה הנך הרה ויולדת בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה׳ אל ענייך וברוב הימים תמצאנו:
ולה שפחה מצרית. פירוש וכי לא היה לה רק שפחה זאת מצרית, והלא כמה שפחות היו לאברהם ולשרה, והוי למכתב ׳ותתן לו שפחתה הגר המצרית׳, כדכתיב אצל יעקב ״ותקח את זלפה שפחתה״ (להלן ל, ט), אלא פירושו דהיה ״לה״ שפחה, אבל לאחרים לא היתה שפחה:
בת פרעה היתה כו׳. הוכחתו מדכתיב לה שפחה והא כל מה שקנה אשה קנה בעלה אלא ודאי בת פרעה היתה ונתן לה בתו כשראה וכו׳ משום הכי כתיב ולה לרמוז על זה כלומר שראה מעשים שנעשו לה לשרה וק״ל:
She was Pharaoh's daughter ... Rashi knows this because it is written לה שפחה, even though everything a woman acquires belongs to her husband, [so Hagar really belonged to Avraham]. It must be that Hagar was Pharaoh's daughter and he gave her to Sarah. Therefore it is written ולה שפחה to hint to the miracles performed "לה" — for Sarah — which Pharaoh saw.
ושרי אשת אברם לא ילדה לו – אחר שהבטיחו על הזרע ואמר ״כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך״,⁠1 עברו ימים רבים ולא ילדה לו שרי אשתו. וה׳ לא גלה לאברהם שהזרע אשר יירשנו תלד לו שרי, אבל האמין כי זרע הנכבד הזה ראוי שיהיה משרי אשתו, כי ״אשה בכל אלה כמוה לא תמצא״,⁠2 ועל כן לא עלה על לבו לקחת עוד אשה אחרת. וגם היא בטחה בצדקת ה׳, כי ממנה יצא הזרע הזה, כי ידעה בעצמה קדושתה וצדקתה ושעמדה בתמימות בכל הנסיונות שעברו עליה. ויראה בעיני כי כאשר נתנה את הגר לאברהם עדיין לא חדל מהיות לה ארח כנשים. ואל תתמה על זה כי היתה בת ע״ה שנים, כי בדורות ההם שהיו חיים קרוב למאתים שנים היתה טבעיהם חזקה יותר, ובת מאה כמו בת חמשים, ובת ע״ה כבת ארבעים בדורות האלה. כי אילו כבר בעת ההיא לא היתה לה ארח כנשים, היה אברהם ראוי לשאול אשה אחרת, ולא לעשות כן רק לקול אשתו. כי לא יסמוך על הנס נגד טבע מעשה בראשית, וכמו שאמרה ״אחרי בלותי היתה לי עדנה״3 שהוא באמת פלא גדול. אבל חדל הארח איזה שנים קודם שהולידה את יצחק, ועל כן אמר שם ״ואברהם ושרה זקנים באים בימים, חדל להיות לשרה ארח כנשים״.⁠4 ואם גם בדורות ההם חדל הארח מבת חמשים כמו בדורות אלו, לאיזו צורך זכר שחדל כשהיתה בת תשעים? אבל לא חדל עד קרוב לזמן הנבואה ההיא.
ולה שפחה מצרית – זכר שהיתה מצרית, לא שפחה מבנות הארץ אשר גרו בה מבנות כנען. כי לא ישא אברהם מבנות כנען אשה, כי אררו אביו,⁠5 וכמו שצוה על יצחק.⁠6 וגם היא לא תתננה לו. ועוד הודיע כי השפחה הזאת היתה מצרית, שהביאה מארץ מצרים בתוך העבדים והשפחות שנתן להם אז מלך מצרים, כמו שאמר ״ולאברם היטיב וגו׳ ויהי לו וגו׳ ועבדים ושפחות״.⁠7 להזכיר חסד ה׳ עם עבדו, שבלכתו מצרים דאג [פן] שהמצרים יהרגהו ויקחו את אשתו. שמלבד שהוצרך מלך מצרים להשיב לו את אשתו, גם נתוספה לו שָׁם אשה להקים ממנה זרע, כי הגר שפחת שרה ממצרים הולידה לו את ישמעאל.
1. בראשית טו, ד.
2. מליצה על פי קהלת ז, כח.
3. בראשית יח, יב.
4. שם יח, יא.
5. נח. ״ארור כנען״ (בראשית ט, כה).
6. בראשית כד, ג.
7. בראשית יב, טז.
ושרי – הכתוב הולך ומונה כל הנסיונות שנתנסה בהן אברהם אבינו ע״ה, וסיפר שאעפ״י שהבטיחו ה׳ בזרע ככוכבי השמים לרוב, שרי אשתו עקרה היתה ולא ילדה לו, ואין נסיון גדול מזה, כי היו שניהם באים בימים, והיא אין בתולדתה להוליד ועכ״ז לא התרעם אברם על דברי השם אלא האמין בו שיקיים הבטחתו:
ולה שפחה מצרית – אמרו חכמינו ז״ל שהגר היתה מנכסי צאן ברזל שנתן פרעה לשרי, ולכן גם אחרי שנישאת לאברם קראה תמיד הכתוב שפחת שרי:
ושמה הגר – יש אומרים שלא היה לה שם זה מתחילתה, אלא שנקראה כן אח״כ על שם המאורע, כי הגר בערבי ענינו ברח והלך אל ארץ אחרת (קרוב לשרש גור בעברי), ומזה הַגְרָה אַל נַבִי היא Egira, שתחלתה משעה שברח מחמד מן Mecca {ממכה} בשנת 622 למספרם, ובאמת אברהם ושרה קוראים אותה תמיד שפחתי שפחתך ולא מצאנו בשום מקום שיזכירו שם הגר, אע״פ שאין זו ראיה.
named Hagar. Some say that this was not her original name, but that she was so called after the following episode, for Hagar in Arabic denotes “fleeing” and going to another country (similar to the Hebrew root gur); from this is derived the term hijra al-nabi, or Hegira, which started when Mohammed fled from Mecca in the year 622 C.E. In fact, Abraham and Sarah always call her “my slave” or “your slave,” but nowhere do we find them mentioning the name Hagar, although this is no conclusive proof.
שאלות:
מה רצה בדיוק שרי אשת אברם שני פעמים. מ״ש שרה חמסי עליך והלא היא נתנה שפחתה בחיקו. מ״ש וימצאה מלאך ה׳ כאלו בקש אותה עד שמצאה. ולמה שאל אי מזה באת וכי לא ידע זאת. ולמה הבדיל דבריו בג׳ אמירות. ומאמר הנך הרה ראוי שיוקדם למאמר הרבה ארבה את זרעך. ומהו הבשורה שיהיה פרא אדם. ומ״ש אתה אל ראי וכו׳ נלחצו המפרשים בבאורו.
ושרי אשת אברם קדימת השם אל הפעל מורה הפך וסתירה. ר״ל שגם אחר שהבטיחו ה׳ כל האמור עדן לא ילדה לו, כי היה צריך שיקדם לו לידת ישמעאל שהוא שאב הזוהמא הגו סגים מכסף ויוצא לצורף כלי שעל ידו נזדקקה הטפה ויצא יצחק בקדושה כמ״ש בבאורי על יהושע וכן היה צריך להקדים המילה ושיזקן אברהם עוד יותר, עד שיחלש הכח החומרי ויגבר הענין הרוחני, וכדי שתהיה הלידה שלא עפ״י טבע רק בדרך נס, ועז״א שמצד ששרי היא אשת אברם, וראוי שהזרע שיולד ממנה יהיה מיוחס לאברהם, שהיה זרע קודש מרחם משחר בענין שתלד לו, ולא היה עדיין הזמן לזה, עז״א לא ילדה לו, ובמדרש אם היתה נשאת לאחר ילדה, ולה אבל הגר היתה מוכנת שבנה ישאב הזוהמא, מצד שהיא שפחה, ומצד שהיא מצרית שעתידה תורה לאסור. ושמה הגר, ר״ל שלא נתגיירה כי לא נשתנה שמה, שבעת הגרות היו משנים את השם.
{Why the repetition of ‘Sarai Avraham’s wife’?}
SARAI, AVRAM’S WIFE, HAD BORNE HIM NO CHILDREN. Placing the name before the verb signifies opposition and contradiction, the narrative here, stressing that notwithstanding all that God had promised him, she still had borne him no children. It was necessary that Yishmael precede Yizhaq; he drew away the impurity, the dross from the silver, leaving a vessel for the refiner1 by means of which the drop was purified and Yizhaq could emerge — distinct and saintly (as I have written in my commentary elsewhere2). Also, the circumcision had first to take place — and that Avraham should age even further, to the point where his physical powers would be sufficiently weakened for the lofty (ruhani) aspect to dominate, the birth (of Yizhaq) becoming thereby a more than natural matter. This is stressed in the words, Sarai, Avram’s wife: she had borne him no children because it is fitting that the offspring she bears should trace his lineage to Avraham who, as regards any offspring through her, was seed sanctified3 for the womb4 — and it's time was not yet ripe.
Hence, to him is stressed: bore to him no children5. As the Midrash notes6, had she been married to someone else, she would already have given birth.
AND SHE HAD TO HER. Hagar, on the other hand, was ready to bear a child from Avraham, and her son would draw off the impurities, because she was both a maidservant and a Mizrian, whom the Torah was later to prohibit7.
Her name was Hagar — the narrative disclosing that she had not converted: her name remained the same, whereas converts have their names changed.
1. Isa. 6:13.
2. Josh. 24:3, “and multiplied his seed, and gave him Yizhaq.” In fathering Yishmael first (hence, multiplied his seed appears first in the verse), Yizhaq emerged golden and pure, genetically.
3. Isa.6:13.
4. Ps. 110:3 — see note 25.
5. Children that would be his not only biologically but also in that they will reflect his ruhani-lofty qualities (see author below: these being the essential Avraham).
6. Gen. R. 45:1.
7. Deut. 23:9.
ושרי... לא ילדה – זהו משפט מבוא לפרק.
ולה שפחה – השפחה האישית המשרתת המיוחדת, הנה גם כיום רכושה הבלעדי של האשה בארצות המזרח התיכון.
מצרית – מסתבר שהיא מן המתנות ששרי קבלה, כאשר היתה במצרים.
הגר – זכרה של הגר נשמר בשם השבט הערבי הגרים.
ושרי אשת אברם לא ילדה לו – הענין דמעיקרא היתה סוברת שהסיבה גם מאברהם וכמו שארז״ל אברהם ושרה טומטומים היו, אבל עכשיו שהבטיח לו בברית בין הבתרים בכריתות ברית שאינה חוזרת כלל שיהיה לו זרע הנה ראתה שמשום שהיא אשתו לא ילדה היא לו. שלה לא הבטיח השי״ת שיהיה לה בנים ולכן ותאמר שרי כו׳ הנה נא עצרני ה׳ מלדת שאותי עצרני ה׳ מלדת שהסיבה היא בשבילי אולי אבנה ממנה.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טוברד״קחזקוניר׳ בחייטור הפירוש הקצרעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורגור אריהשפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םרד״צ הופמןמשך חכמההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144