ע״ז שאל: אדני ה׳ במה אדע כי אירשנה: באיזה דבר היא מסוגלת ביחוד משאר ארצות עד שתפול עליה שם ׳ירושה׳1 דוקא לזרעי, משום שהם ג״כ מסוגלים ביחוד באותה סגולה מכל אומות העולם2.
[הרחב דבר: והנה בברכות שם (ז,ב) איתא: אמר רבי יוחנן משום רשב״י, מיום שברא הקב״ה את העולם לא היה אדם שקראו להקב״ה אדון עד שבא אברהם אבינו וקראו אדון, שנאמר ״ויאמר, אדני אלהים במה אדע כי אירשנה״. אמר רב, אף דניאל לא נענה אלא בשביל אברהם, שנאמר ״ועתה שמע אלהינו וגו׳ למען אדני״ (דניאל ט,יז), ׳למענך׳ מיבעי, אלא למען אברהם שקראך אדון. וכבר הקשו התוספות אמאי לא מייתי קרא הקודם ״אדני אלהים מה תתן לי״3.
אמנם
4 מתחילה יש לדעת דשם ״אדני״
5 משמעו בכל מקום על שידוד הטבע, כמו שכתבתי בספר שמות (
ג,טו בהרח״ד וכן לד,ט
6) ובכמה מקומות. ובא זה השם על זה שהוא יתברך משנה לפרקים הליכות הטבע, כאדון על שלו שהוא משנה לצורך שעה הנהגה הרגילה שמסר לעבדיו. ומשום הכי כתיב בתפלת אברהם על סדום שם ״אדני״, וכן בקשת אבימלך בחלום היתה בזה השם
7, משום שהיה דבר פלא וניכר לכל שהוא יתברך אדון בעולמו. משא״כ לשון המקרא דכתיב ברגלים שתי פעמים ״שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ה׳ ״
8, אין משמעו בשביל נס ופלא
9, אלא להתברך בגידולי השנה בג׳ רגלים, שהם ראש השנה על התבואה ועל פירות האילן ועל המים
10, וע״ז כתיב שיראו פנים בעזרה אל פני ״האדון״ – פרטי
11, המשגיח על עבדיו הנאמנים והחשובים בעיניו, עד שהוא בעצמו משגיח על פרנסתם והספקת צרכיהם.
והנה התבוננו חז״ל דכאן
12 על כרחך אין כוונת אברהם אבינו בשם ״אדני״ בשביל שידוד הטבע, שהרי ביקש לדעת סגולת הארץ
13 בטבע יצירתה
14, אלא על כרחך כיוון בזה השם ׳שאתה אדון שלי, משגיח פרטי עלי, ואני נושא אליך עיני׳. ומשום הכי לא הקדימו חז״ל להביא מקרא הקודם
15, דשם אפשר לפרש כמשמעו בכל מקום שביקש מהקב״ה שישדד הטבע ויתן לו בנים, משא״כ כאן ודאי לא כיוון אלא בתורת אדון שהוא עבדו הנושא אליו עין על הליכות עולם בטבע שלו. והרי זה כמלכותא דארעא, שהאדון על נכסיו מוסר דבר הנהגה להבא בכוחו לעשות כל צרכי הנכסים בשמו, ואם אחד בא לצורך איזה ענין, אם הוא כסדרי הנהגה הרי זה מגיע לאותו הבא בכח האדון ואינו מגיע לאדון כלל, אם לא שמבקש לעשות איזה ענין שלא כסדר, בזה בעל כרחו מגיע להאדון עצמו. אבל לפעמים מגיע עסק הבא כסדר הנהגה ג״כ להאדון עצמו, היינו אם אחד מעבדיו העומדים לפניו תמיד באמונה נצרך לאיזה דבר, זהו כבודו וטובו שלא יבקש צרכיו מהבא בכח האדון אלא מן האדון עצמו. כך הוא אדנות דרקיעא, דלא נקרא הקב״ה ׳אדון׳ אלא לצורך נסיי
16, ובזה הוא ניכר, ד׳מאן עביד ניסא – קוב״ה׳
(ברכות נ,א), משום הכי כתיב
17 בזה הפרט ״אדני״. אכן אברהם אבינו העומד לפני הקב״ה באמונה ביקש גם צרכיו בהליכות עולם הטבע ממנו יתברך בשם ״אדני״, להגיד כי הוא אינו מכיר שום שר כי אם אותו לבדו יתברך, וע״ז אמר כאן ״אדני וגו׳ ״
18.
ובזה הכוונה הלך דניאל ואמר ״למען אדני״ – ׳למען אברהם שקראך אדון׳, דאי אפשר לפרש כמשמעו בכל מקום19 שהרי לא ביקש דניאל שתהיה הגאולה בדרך נס אלא בדרך הטבע ובהשגחה פרטית לטובה כמו שהיה בימי עזרא. ומשום הכי פירשו חז״ל דהכי קאמר ׳בשביל אברהם שקראך אדון׳, היינו על הכוונה השניה20.
וע״פ מה שכתבתי מבואר מה שכתבו התוספות ברכות
(מט,א) ד׳אלהי אברהם׳ הוא מלכות משום שקרא להקב״ה ׳אדון׳
21. וקשה, לכאורה, הרי אנו אומרים את הויה בשם אדנות
22 ומכל מקום צריך לומר ׳מלך העולם׳. אבל לדברינו מבואר שאינו דומה, דשם ״אדני״
23 שאנו אומרים, משמעו שהוא יכול לשנות ולשדד הטבע כאדם העושה בתוך שלו, ומשום שאין הליכות הטבע ניכר שבא בהשגחת ה׳ שעל זה מורה שם ׳הויה׳ שהוא מהוה הכל, משום הכי אין אומרים זה השם
24 ככתבו, דאסור לומר שבח הקב״ה מה שאינו מובן להמדבר בשכלו כי כן הוא, כמו שכתבתי בספר שמות
(טו,יא)25, וביותר מבואר שם (ג,טו בהרח״ד). אבל השם ״אדני״ בשעה שמשדד הטבע הכל יודעים, ד׳מאן עביד ניסא – קוב״ה׳ כדאיתא בברכות
(נ,א), וא״כ אינו מלכות
26. משא״כ אברהם אבינו קראו ׳אדון׳ שמנהיג הטבע שלו. משום הכי היינו מלכות.
ואל תתמה דשם ״אדני״ יש לו שתי הוראות, דכך שם ״אלהים״ יש לו שתי משמעויות, כמו שכתבתי לעיל
(א,א)27, משום דשניהם מענין אחד. כך שתי משמעויות ״אדני״ מענין אחד הוא, דשתי המשמעויות כדרך אדון בנכסיו כמו שכתבתי במלכותא דארעא.]
1. ׳שבזה תגיע לו הארץ בטבע׳ – כפי שביאר רבינו בפסוק הקודם.
2. ותשובת ה׳ היתה שהקרבנות הם סגולת א״י ועם ישראל ביחד, ובזה תבין שא״י ירושה לך – רבינו בפסוק הבא.
3. ומתרצים: וי״ל, שהפרשיות לא נאמרו כסדר, ואין מוקדם ומאוחר בתורה, וזה הפסוק דבין הבתרים היה קודם לכן.
4. רבינו יתרץ את השאלה בכיוון אחר מהתוספות, הואיל והתוספות מתבססים על קבלת חז״ל בענין סדרי הפסוקים, כשתפיסה זו איננה פשוטו של מקרא, וכפי שהאריך רבינו בפסוק הקודם.
5. בכתיבתו הזאת, לשון אדנות (לא שם הויה).
6. עה״פ ״ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך אדני ילך נא אדני בקרבנו״.
7. להלן כ,ד ״ויאמר אדני הגוי גם צדיק תהרוג״.
8. לשון זו מופיעה בשמות כג,יז, ואילו בפרשת כי תשא
(שם לד,כג) כתוב ״את פני״, ונוסף שם בסופו ״אלהי ישראל״.
9. אף שכתוב שם לשון ׳אדון׳.
10. בסוכות על המים, בפסח על התבואה, ובעצרת על פירות האילן
(ר״ה טז,א).
11. השגחה פרטית.
12. בפסוקנו בברית בין הבתרים.
13. כלשון רבינו כאן בפסוק ח׳ ׳באיזה דבר היא מסוגלת ביחוד משאר ארצות׳...
14. וא״כ שאלתו היתה על סדרי הטבע, ולא על שידוד הטבע.
15. ״אדני אלהים מה תתן לי״.
16. שידוד הליכות הטבע.
17. בכל התורה (לא בפסוקנו).
18. וזו היתה כוונת חז״ל ׳מיום שברא הקב״ה את העולם לא היה אדם שקראו לקב״ה אדון׳, ׳קראו אדון׳ – גם בהליכות עולם הטבע, ודו״ק.
19. שידוד הליכות הטבע.
20. לבקש צרכיו בהליכות עולם הטבע.
21. ד״ה ברוך שנתן שבתות, וז״ל: ובברכות של י״ח ברכות כולם סמוכות לברכות אל חי וקיים. אי נמי ״אלהי אברהם״ היינו מלכות, כדאמרינן ׳משנברא העולם לא היה אדם שקראו לקב״ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון׳, שנאמר ״אדני אלהים מה תתן לי״.
22. כקריאתו.
23. ככתיבתו, שם אדנות.
24. שם הויה.
25. עה״פ ״מי כמכה באלים ה׳ ״.
26. כי אין זו הנהגה קבועה ומסודרת, כהנהגת המלכות.
27. וכן לעיל ט,טז.