[פד]
1ויאמר אליו אני ה׳, אמר משה לפני הקב״ה לאבות דברת במדת רחמים, שנאמר ויאמר ה׳ אל אברם אני ה׳ אשר הוצאתיך וכו׳ ועלי נגלתה מתחלה במדת הדין אני ה׳ אלהי אברהם אביך
(בראשית ל״ג:ח׳). (אלה הדברים זוטא)
[פה]
2אני ה׳, אמור לבני ישראל אני ה׳
(שמות ו׳:ז׳) שאמרתי לאברהם אביכם אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים. (פסיקתא זוטרתא שמות ו, ו)
[פו]
3אשר הוצאתיך מאור כשדים, ימצאהו בארץ מדבר
(דברים ל״ב:י׳) זה אברהם אבינו. משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר, הניחוהו חיילותיו במקום הצרות ובמקום הגייסות ובמקום ליסטות והלכו להם, נתמנה לו גבור אחד אמר לו מלך, אל יפול לבך עליך ואל יהי עליך אימה של כלום, חייך שאיני מניחך עד שתכנס לפלטורים שלך ותישן על מטתך כמו שנאמר ויאמר אליו אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים. (ספרי האזינו שיג)
[פז]
4ויאמר אליו אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים, ר״א בן יעקב אמר מיכאל ירד והצילו מכבשן האש, ורבנן אמרי הקב״ה הצילו, הה״ד אני ה׳ אשר הוצאתיך, ואימתי ירד מיכאל בחנני׳ מישאל ועזרי׳.
(בראשית רבה מ״ד)
[פח] 5אשר הוצאתיך מאור כשדים, מפני מה זכה אברהם לחיים שלא בצער ושלא ביצר הרע בעה״ז, מה שעתיד ליתן לצדיקים לעוה״ב מפני שמסר עצמו על כבוד שמים למיתה באור כשדים, וכל המוסר את עצמו על כבוד שמים למיתה, נותנין לו חיים לעולם הזה, וחיים רבים וארוכים לעולם הבא שאין להם סוף, מנין, תדע לך שכן, בית אביו של אברהם עובדי עבודה זרה היו, עושין עבודת זרות ויוצאין ומוכרין בשוק, יום אחד הגיע לאברהם למכור. בא אחד ואמר לו, בכמה פסל זה, אמר לו, בשלשה מנה. אמר לו בן כמה שנים אתה, אמר לו, בן שלשים שנה, אמר לו, אתה בן שלשים שנה, ותעבוד לזה שעשיתי אותו היום, נסתלק והלך לו. שוב בא אחר, אמר לו, בכמה פסל זה, אמר לו בחמשה מנה, אמר לו, בן כמה שנים אתה, אמר לו, בן חמשים שנה, אמר לו, אתה בן נ׳ שנה ותעבוד לזה שעשינו היום, נסתלק והלך לו. נשמעו דבריו לנמרוד, שלח והביאו והעמידהו לפניו, אמר, בן תרח עשה לי אלוה יפה שיהא לי, נכנס ואמר לבית אבא, עשו לו יפה, תקנוהו פיסקוהו והירבו לו סימנין והלך והוציאו לו, (כאן חסר) וצדקתו של אברהם אבינו אותו היום, מעונן היה, וירד מטר בו ביום לפיכך לירד לתוך כבשן האיש, נמרוד יושב וכל דור הפלגה יושבין, נכנס והעמידו באמצע, ירד ודיבר את דבריו, אמר לו, אם לאו למי אעבוד, אמר לו, לאלהי האלהים ואדוני האדונים שמלכותו קיימת בשמים ובארץ ובשמי שמים העליונים, אמר לו, ואני אעבוד לאלוה של אש והריני משליך אותך בתוכה, יבא אלוה שאתה אומר עליו ויצילך מתוך כבשן של אש. מיד כפתוהו ועקדוהו ונתנוהו על גבי הארץ, והקיפוהו עצים מד׳ רוחות, חמש מאות אמות לצפון, חמש מאות אמות למערב, חמש מאות אמות למזרח, הקיפו והציתו בהן את האור כו׳ מיד נתגלגלו רחמיו של הקב״ה וירד משמי שמים העליונים ממקום כבודו גודלו ותפארתו קדושת שמו הגדול, והציל את אברהם אבינו מתוך אותה בושה ומתוך אותה כלימה ומתוך כבשן אש, שנאמר אני ה׳ אשר הוצאתיך וגו׳. (סדר אלי׳ רבה פ״ו מכ״י)
[פט] 6אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים, בשעה שנולד אברהם אבינו ע״ה עמד כוכב אחד ממזרח, ובלע ארבע כוכבים לארבע רוחות השמים, אמרו חכמיו לנמרוד בן נולד לתרח בשעה זו שעתיד לצאת ממנו אומה שתירש העולם הזה והעולם הבא, אם רצונך ינתן לאבא מלא ביתו כסף וזהב ונהרגהו, מיד שגר נמרוד אצל אביו אמר לו בן נולד לך, אמר עכשיו תנהו לי ונהרגהו ואתן לך מלא ביתך כסף וזהב. אמר לו תרח אמשיל לך משל למה הדבר דומה לסוס אחד שאמרו לו נחתוך את ראשך ונתן לך בית מלא שעורים. אמר הסוס להם, שוטים אם תחתכו את ראשי מי יאכל השעורים, ואתם אם תהרגו את בני מי יורש הכסף והזהב. השיב לו המלך מדבריך אני מכיר שבן נולד לך, אמר לו תרח בן נולד לי ומת, אמר לו על חי אני אומר לך, ולא על מת, מה עשה תרח, החביא את בנו במערה שלש שנים. זמן לו הקב״ה שתי חלונות, מן האחד יוצא שמן, ומן השני סולת, כשהיה בן שלש שנים יצא מן המערה, הרהר בלבו, מי ברא שמים וארץ ואותי, התפלל כל היום כולו לשמש, ולערב שקע השמש במערב וזרחה הלבנה במזרח. כשראה הירח והכוכבים סביב הירח, אמר זהו שברא השמים והארץ ואותי והכוכבים הללו שריו ועבדיו, עמד כל הלילה בתפלה לירח, לבקר שקע הירח במערב וזרח השמש במזרח, אמר אין ביד אלו כוח. אדון יש עליהם, אליו אתפלל, ואליו אשתחוה. הלך אצל אביו אמר לו מי ברא שמים וארץ ואותי, אמר לו אביו אלהי ברא שמים וארץ וכל אלה, אמר אברהם הראני אלהיך שמא יש בהם כח לברא את כל אלה, מיד הביא ע״ז שלו והראהו אלהיו. חזר אברהם לאמו, ואמר לה, אמי עשה לי תבשילין, נאים וטובים, ואביאם לאלהי אבי, אולי יקבל ממני קרבני, מיד עשתה לו אמו תבשילין נאים וטובים, והביא לאלהי אביו, ונתן לפני הגדול שבהם ואין קול ואין עונה, חזר לאמו, אמר לה עשי לי תבשילין נאים וטובים מן הראשונים. עשתה לו, והביאם לפני ע״ז של אביו ואין עונה. מיד שרתה עליו שכינה, וקרא עליהם פה להם ולא ידברו, עינים להם ולא יראו, מיד נטל אש ושרפם והוציא הגדול שבהם לחוץ, ונתן האש בידו, כשבא אביו לביתו, ומצא אלהיו שרופים, אמר לאברהם בני, למה שרפת את אלהי, אמר לא שרפתי, אלא הגדול שבהם קצף עליהם ושרפם. אמר לו, בני, שוטה, וכי יש בהם כח, או יש בהם רוח חיים, שהם יכולין לעשות כל אלה, והלא אני עשיתים מעץ. אמר לו, ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, ואם אין בהם כח, למה אמרת לי אלהי ברא שמים וארץ, מה עשה תרח, הלך אצל נמרוד ואמר לו, בני שרף את אלהי ואלהיך באש, שלח נמרוד בשביל אברהם, ואמר לו למה עשית כן, אמר לו אני לא עשיתי כן, אלא הגדול. אמר לו נמרוד וכי יש בהם רוח חיים, שיכולין לעשות כן, אמר לו ישמעו אזניך מה שאתה מדבר בפיך, ואם אין בהם כח, למה תניחו למי שברא שמים וארץ ותשתחוו לעץ, אמר לו, אני בראתי שמים וארץ, בכחי, אמר לו אברהם, אתה יכול לבראות, כשיצאתי מן המערה, ראיתי השמש יוצא במזרח ושוקע במערב, עשה אתה שיצא במערב וישקע במזרח, ואשתחוה לך, ואם לאו, מי שהגביר את ידי לשרוף את האלילים, הוא יגבירני ואהרוג אותך, אמר נמרוד לחכמיו, מה יהא דינו של זה. אמרו לו, זהו שאמרו עליו עתידה אומה לצאת ממנו שתירש העולם הזה והעולם הבא. ועתה, כמשפט הזה שעשה, כן יעשה לו, מיד השליכוהו לתוך כבשן האש. באותה שעה נתמלא עליו הקב״ה רחמים והצילו שנאמר אני השם אשר הוצאתיך מאור כשדים. (מדרש)
[צ] 7אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים, ז׳ דברים מופתים נבראו בעולם שלא היו כמותן, מופת ראשון מיום שנבראו שמים וארץ לא הי׳ אדם ניצל מכבשן האש עד שבא אברהם אבינו וניצול וראו כל אנשי הארץ ותמהו שלא היה כמוהו משנברא העולם שנא׳ אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים. (פדר״א פנ״ב)
[צא] 8לתת לך את ארץ כנען, בא וראה כל מה שהרהר אברהם בלבו נתן לו הקב״ה, הרהר על ארץ ישראל, ונתן לו, שנא׳ אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. (תנ״י קדושים מ.)
1. מובא בילק״ש ואתחנן רמז תתטו. לפנינו איתא ויאמר אליו אני ה׳, ואולי צ״ל וירא ה׳ אל אברם (יב, ז.) או דבר ה׳ אל אברם (טו, א). והפסוק שהביא גבי משה הכוונה דכ׳ ה׳ אלהי אברהם נכלל בזה גם מדת הדין.
2. לעיל מאמר פד.
3. במדרש תנאים דברים צד קצא. בשינוים חשובים ימצאהו בארץ מדבר זה א״א, ובהו ילל ישימון, במקום צרות ובמקום גייסות ובמקום לסטים מושלו למה״ד כו׳, כך אמר לו הקב״ה לא״א כו׳, והוא גרסא נכונה.
4.
פסחים קיח. שמו״ר פי״ח, דב״ר פ״ב, שי״ר א, יח. תנחו׳ תצוה סי״ב, תנ״י שם ס״ח, מדרש תהלים קי״ז, פדר״א פכ״ו, ועי׳ שי״ר ה, ו. ולעיל ב״ר פל״ט ג. בתורה שלמה פ״ח מאמר פט. פי״ד מאמר לב. בפסחים שם, בשעה שהפיל נמרוד הרשע את א״א בכבשן האש אמר גבריאל לפני הקב״ה רבש״ע ארד ואצנן ואציל את הצדיק מכבשן האש א״ל הקב״ה אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו נאה ליחיד להציל את היחיד, ולפי שאין הקב״ה מקפח שכר כל בריה, א״ל תזכה ותציל ג׳ מבני בניו, ובסגנון זה במדרש תהלים פקי״ז, ושם בפקי״ח איתא נטלוהו והשליכוהו לכבשן האש ולא ירד עמו לא עיר ולא קדיש ולא שרף ולא גדוד, אלא הקב״ה בעצמו שנא׳ אני ה׳, ובשמו״ר שם תנאין עשה עמהם הקב״ה אימתי כשבקש לירד להציל אברהם מכבשן האש, אמרו מיכאל וגבריאל לפניו אנו יורדין להציל אותו, א״ל, אלו ירד לשם אחד מכם לכבשן אתם הייתם מצילין אותו, אלא לשמי ירד, ואני יורד ומציל, שנא׳ אני ה׳ אשר הוצאתיך מארץ כשדים, אלא אתן לכם זמן אימתי תרדו על שנזדקקתם להצילו לכבוד שמי, אתה מיכאל על מחנה אשור כו׳. וכ״ה בתנחומא תצוה ו׳ ובסגנון אחר בדב״ר ב. אדם יש לו פטרון והוא נתפס בחטיה שלו והדיין גוזר עליו שישרף היכן הוא והיכן פטרונו, אבל הקב״ה אינו כן, אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה, נתפס אברהם בן ביתך, אמר להם אני מתקיים עליו, אמרו לו הרי הוא עומד לפני אמרפל הרי איפומנטיא שלו נקרין הרי הוא עומד לישרף, אמר להם אני מתקיים עליו, הושלך לכבשן האש ירד הקב״ה והצילו, מנין, שנ׳ ויאמר אליו אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים: ודרש זה במשל אחר איתא במדרש הלל בבית המדרש ח״ה, ובפרדר״א פכ״ו, נסיון השני וכו׳ לאחד עשרה שנים שלחו והביאו אותו ונתנוהו בתוך כבשן האש והמלך הכבוד פשט יד ימינו והצילו מתוך כבשן האש שנא׳ ויאמר אליו אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים, ובמדרש תהלים פי״ח אמרת ה׳ צרופה שצרפו הקב״ה בעשר נסיונות ואלו הן כשירד לתוך כבשן האש שנא׳ אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים וגו׳. ובשמו״ר פכ״ט אני עשיתי וגו׳ ואמלט
(ישעיהו מז) לאברהם שנאמר ויאמר וגו׳ אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים.
5. עי׳ לעיל בתורה שלמה פי״א מאמר צח. וכל המקומות שציינתי בבאור וצרף לכאן. לתוך כבשן אש, הספור מקוטע וחסר באמצע איך שדנוהו להשליכו לכבשן האש וכו׳.
6. מאמר זה מובא ברבינו בחיי בשם מדרש, ובהגהות למדרש ילמדנו (גרינהוט) ח״ו מו. מביא דבכת״י מדרש עשרת הדברות שיש בידו נמצא כל המאמר הנ״ל בשינוים.
7. עי׳ לעיל מאמר פז. ובאגדת תפלת י״ח בבית המדרש ח״ה כשניצל אברהם אבינו מאור כשדים פתחו מלאכי השרת ואמרו בא״י מגן אברהם ועי׳ לעיל מאמר ה, כא. וצרף לכאן, ובאגדת בראשית פס״ו זש״ה כי מבית הסורים יצא למלוך (
קהלת ד, יד.) זה אברהם שיצא מכבשן האש ונתגדל בעולם שנא׳ אני ה׳ אשר הוצאתיך וגו׳ ועי׳ באגדת ברא׳ פנ״ה, ובמדרש הלל פ׳ לא לנו, ופ׳ מן המצר, אחר זאת שחין מלא חפניכם פיח הכבשן אמר הקב״ה יבוא דבר העולה מן הכבשן ויפרע ממצרים שבקש הקב״ה לאבד אומה שמסרו עצמה למיתה, אברהם באור כשדים חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש.
8. תנחומא קדושים יג.