×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ה) וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַבֶּט⁠־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָהא וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם⁠־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ׃
He brought him outside and said, "Look, now,⁠1 toward the sky, and count the stars, if you are able to count them" and He said to Avram, "So your offspring will be.⁠"
1. Look, now | הַבֶּט נָא – Alternatively: "Please, look...⁠"
א. הַשָּׁמַ֗יְמָה =ל,ש,ש1,ק3,ה (נקודה אחת לטעם רביע), וכמו כן בעוד כתבי⁠־היד הספרדים (פריז 25 ותנ״ך ליסבון)
• ו,ש2,דפוסים=הַשָּׁמַ֔יְמָה (שתי נקודות לטעם זקף קטן) וכמו כן ברוב התיגאן (כולל כתבי⁠־יד של הסופר בניה ובניו דוד ויוסף, ובדפוס הראשון של התאג׳)
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובליקוט מכתבי הרמב״םר״י בכור שורליקוט מחכמי צרפתרד״קחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחיידעת זקניםטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספיעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלתולדות אהרןגור אריהשפתי חכמיםמלאכת מחשבתר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״באם למקרארד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
[מח] 1ויוצא אתו החוצה, אמר ר׳ יהודה אמר רב מנין שאין מזל לישראל, שנאמר ויוצא אותו החוצה, אמר אברהם לפני הקב״ה רבש״ע בן ביתי יורש אותי, אמר לו לאו, כי אם אשר יצא ממעיך, אמר לפניו רבש״ע נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן, אמר לו צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל. (שבת קנז)
[מט] 2ויוצא אותו החוצה, ר״י דסכנין בשם ר״ל, וכי מחוץ לעולם הוציאו שאמר הכתוב ויוצא אותו החוצה, אלא אחוי לי׳ שקקי שמיא המד״א (משלי ח׳:כ״ו) עד לא עשה ארץ וחוצות, ר״י בש״ר יוחנן העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע הוא דאמר לי׳ הבט נא השמימה אין הבטה אלא מלמעלה למטה, רבנן אמרי נביא את ואין את אסטרולוגוס שנא׳ ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא (בראשית כ׳:ז׳), בימי ירמי׳ בקשו ישראל לבא לידי מדה זו ולא הניח להם הקב״ה הה״ד (ירמיהו י׳:ב׳) כה אמר ה׳ וגו׳, ומאותות השמים אל תחתו וגו׳ כבר אברהם אביכם בקש לבא לידי מדה זו ולא הנחתי אותו ואמר ר״ל עד דסנדלא ברגליך דריס כיבא, וכל מי שהוא נתון למטה מהם הוא מתיירא מהם, אבל את שאת נתון למעלה מהם דיישם. (בראשית רבה מ״ד)
[נ] 3ויוצא אתו החוצה, ויצא החוצה (בראשית ל״ט:י״ב) קפץ בזכות אבות, המד״א ויוצא אותו החוצה. (בראשית רבה פ״ז)
[נא] 4השמימה, ר׳ אבוה אמר הבט נא שמים אין כתיב כאן אלא השמימה, אמר הקב״ה בה״א בראתי את העולם הריני מוסיף ה׳ על שמך ואת פרה ורבה. (בראשית רבה לט)
[נב] 5הבט נא השמימה, ד״א לעולם ה׳ דברך נצב בשמים (תהלים קי״ט:פ״ט) וכי בארץ אין דבריו נצב שהוא אומר דברך נצב בשמים, אלא אותו דבר שאמר לאברהם נתקיים ומה כתיב שם ויוצא אותו החוצה [ויאמר הבט נא השמימה]. (אלה הדברים רבה)
[נג] 6וספר הכוכבים, לא איש אל ויכזב (במדבר כ״ג:י״ט) לא איש אל ויכזב בטובה, כשהוא אומר להביא טובה אע״פ שהדור חייב אינו חוזר בו וכשהוא אומר להביא רעה חוזר בו, שנ׳ (במדבר כ״ג:י״ט) ההוא אמר ולא יעשה, תדע לך שאמר לאברהם הבט נא השמימה וספור הכוכבים ועשה כן, שנא׳ (דברים א׳:י׳) והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. (תנחומא מסעי ז)
[נד] 7וספר הכוכבים, והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר (הושע ב׳:א׳) מהו ולא יספר אלא שהראה הקב״ה להושע כשם שהראה לאברהם. הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם, משאמר לו ספור חזר ואמר לו אם תוכל לספור, להודיעך שהראה אותו במספר. חזר והראה לו שלא במספר כו׳. (פס״ר פי״א)
[נה] 8וספר הכוכבים, וכך הבטיח הקב״ה לאברהם, מתחלה הבט נא השמימה וספור הכוכבים וגו׳, ובמקום אחר הוא אומר והיה זרעך כעפר הארץ (בראשית כ״ח:י״ד), אם ככוכבים למה כעפר הארץ, אלא אמר לו בשעה שבניך עושין רצוני, כשם שהכוכבים עליונים על כל העולם, כך בניך עליונים על הכל, וכשאינן עושין רצוני כשם שהעפר למטה, והכל מדיישין אותו, כך הן, שנא׳ (מלכים ב י״ג:ז׳) כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש. (אגד״ב פל״ט)
[נו] 9הבט השמים וספר הכוכבים, אמר יעקב כו׳ הבטיח הקב״ה את אברהם זקני שמעמיד הימני שנים עשר שבטים, שנא׳ הבט נא השמימה וגו׳, כשם שבשמים שנים עשר מזלות הללו שהעולם מתנהג בהם כך אני מעמיד ממך שנים עשר שבטים שיהא העולם מתנהג בהם שנ׳ כה יהי׳ זרעך וכו׳, כיון שעמד יעקב ובא לצאת אצל לבן קרא אותו יצחק ואמר לו כו׳ ברכה שברך את אברהם ואמר לו הבט נא השמימה וספור הכוכבים וגו׳, בך הוא מקיימה וגו׳. (אגד״ב פרק עב)
[נז] 10וספר הכוכבים, ואם בין כוכבים שים קנך (עבדיה א׳:ד׳), ואין כוכבים אלא ישראל שנא׳ הבט נא השמימה וספור הכוכבים, וגו׳ כה יהיה זרעך. (תנ״י צו, ח.)
[נח] 11וספר הכוכבים, מה כוכבים אין אומה יכולה לשלוט בהם, אף ישראל אין אומה יכולה לכלותם. ד״א מה כוכבים ברומו של עולם אף בניך כשהן עולין עולין עד לרקיע, וכשהן יורדין יורדין עד העפר. ד״א הכוכבים, כדכתיב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד (דניאל י״ב:ג׳). (פסקתא זוטרתי)
[נט] 12הבט נא השמימה, כה יהיה זרעך וגו׳, א״ר יהושע בר נחמן הכהן, אמר הקב״ה למשה מנה את ישראל, אמר משה לפני הקב״ה, רבש״ע אתה אמרת לאברהם אבינו וכו׳ הבט נא השמימה וספור הכוכבים, שמח ויצא מסתכל בכוכבים, וא״ל הקב״ה אם תוכל לספור אותם התחיל לספור ולא יכול, א״ל כה יהיה זרעך ואומר והיה זרעך כעפר הארץ (בראשית כ״ח:י״ד), וחזר ואמר וכחול אשר על שפת הים (בראשית כ״ב:י״ז), ואתה אומר מנה את ישראל, אברהם שהיה עקרן של ישראל לא היה יכול לספור אותם ואני איך אספור אותם, איני יכול לעמוד על מנינם של ישראל. (פסקתא דר״כ פ״ב)
[ס] 13ויאמר לו כה יהיה זרעך, מהו כה יהי׳ זרעך, א״ר לוי בש״ר יוחנן למה הדבר דומה [מביא באריכות המשל המבואר בתענית ה. באחד שהלך בדרך ולא הי׳ לו מה לאכול ולשתות, ומצא אילן עומד על המעין לאחר שאכל ושתה ונתקרר בצילו ברכו שכל הנטיעות שיעמדו ממנו יהיו כמותו]. כך כשברא הקב״ה את העולם עמדו כ׳ דור ולא הי׳ בהם תועלת ולא עמדו מהם צדיק א׳, עשרים דור צפה הקב״ה את אברהם שהי׳ נתון בארץ בבל שנקראת רחוקה שנא׳ (יהושע ט׳:ו׳) מארץ רחוקה וגו׳, ואמר הקב״ה תאמר שיש בו כח לעמוד, כיון שהשליכו אותו לכבשן וקידש שמו של הקב״ה ועמד בנסיונו, מיד קירבו הקב״ה לארץ ישראל ובנה לו את הפונדק והי׳ מכניס את הבריות תחת כנפי השכינה והודיע כבודו של הקב״ה בעולם ונתן שמו על שם הקב״ה כמלאכים, א״ל הקב״ה אברהם, מה יש לי לומר לך ומה יש לי לברכך שתהא שלם צדיק לפני או שתהא שרה אשתך צדקת לפני, צדיק אתה, שרה אשתך צדקת לפני, או שיהיו כל בני ביתך צדיקים, צדיקים הם לפני, מה יש לי לברכך אלא כל בנים שעתידים לעמוד ממך יהיו כמותך, מנין שכן כתיב ויאמר לו כה יהיה זרעך. (במדב״ר ב)
[סא] 14כה יהיה זרעך, אמר ר׳ אלעאי, בשם ר״י בן זמרה כך אמר הקב״ה לאברהם שמגדל בניו ככוכבים מנין שנאמר כה יהיה זרעך, וכשבא לברכן ברכן יותר ממה שאמר להם כו׳. (דב״ר א, ט.)
[סב] 15כה יהיה זרעך, למה אמר לו הקב״ה כה יהי׳ זרעך, אלא שהראה לו מזלו של יצחק מן הכוכבים ששמו מזל כה, שנאמר שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה (בראשית כ״ב:ב׳) והלא אני רואה מזלו של יצחק בין הכוכבים, שהי׳ אברהם אסטרולוגוס במזלות. (מדרש שה״ש זוטא א׳:א׳)
[סג] 16כה יהיה זרעך, אמר הקב״ה כבר אמרתי לאברהם כה יהיה זרעך, מה הוא כה יהיה, א״ר תנחום בשם ר׳ אחא אין העולם חסר ל׳ צדיקים שכן יהיה בגימטריא שלשים. (תנחומא וירא סי׳ לג)
[סד] 17כה יהיה זרעך, ואני והנער נלכה עד כה וגו׳ (בראשית כ״ב:ה׳), עד פה אין כתיב כאן אלא עד כה א״ר יהושע בן לוי נלך ונראה מה בסוף הדיבור כה שאמר יהיה זרעך. (פס״ר פ״מ)
[סה] 18כה יהיה זרעך, עמדו מלאכי השרת שורות שורות ברקיע ואומרים זה לזה ראו יחיד שוחט ויחיד נשחט, אמר מי יאמר לפניך על הים זה אלי ואנוהו (שמות ט״ו:ב׳), שבועת כה יהיה זרעך מה תעשה לה, מיד אל תשלח ידך אל הנער (בראשית כ״ב:י״ב). (מדרש)
[סו] 19כה יהיה זרעך, ד״א ויאמר משה כה אמר ה, כחצות הלילה (שמות י״א:ד׳) א״ר אחא א״ר חלבו, הקב״ה אמר הגיע אותו כה שאמרתי לאברם כה יהיה זרעך שבשעה שאמר הקב״ה לאברהם כה יהיה זרעך חמשה עשר בניסן היה. (פסקתא)
[סז] 20כה יהיה זרעך, דומה דודי לצבי (שיר השירים ב׳:ט׳) מה הצבי הזה מקפץ ממקום למקום, ומגדר לגדר, ומאילן לאילן, ומסוכה לסוכה, כך הקב״ה מדלג ומקפץ מכנסת זו לכנסת זו, כ״כ למה בשביל לברך את ישראל, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי (שמות כ׳:כ׳) באי זו זכות, בזכות של אברהם אבינו דכ׳ כה תברכו (במדבר ו׳:כ״ג) כד״א כה יהי׳ זרעך. (במדב״ר יא)
[סח] 21כה יהיה זרעך, ויפן כה וכה (שמות ב׳:י״ב), ד״א אמר לפני הקב״ה אם כך הורגין בניו איה הכֹּה [יהיה זרעך] שאמרת לאברהם. (מדרש אבכיר)
[סט] 22כה יהיה זרעך, איכה ישבה בדד (איכה א׳:א׳), וכו׳ ור׳ אליעזר אומר איה כה שאמר לאברהם כה יהיה זרעך. (מדרש איכה פ״א)
[ע] 23כה יהיה זרעך, ולמה ברך הקב״ה לאברהם בכה יהיה זרעך, כלו׳ שברכו בב׳ שמותיו של הקב״ה, מנין כה הם כמנין השם הגדול. (מדרש הגדול)
שערי ציון: לקמן טז, א, יז, ה. ז״ח עב, קא.
1. בנדרים לב. ויוצא אותו החוצה, אמר לפניו רבש״ע הסתכלתי במזל שלי ואין לי בן אחר אלא ישמעאל, א״ל הקב״ה, אברהם צא מאצטגנינות שלך, אין מזל לישראל, וצ״ל דהפי׳ בגמ׳ שבת ואיני ראוי להוליד בן היינו ראוי ליורשו, וכ״כ הרמב״ן. וכ״כ בפי׳ הב״ר לעיל מאמר מב. אברם לא מוליד, והרי הוליד את ישמעאל, דהפירש אברהם מבקש בן יורש אותו עיי״ש, ובלקח טוב, אמר לו צא מאצטגנינות שלך, אמת אברם אינו מוליד, אברהם מוליד, שרי אין לה ולד, שרה יש לה ולד, ועי׳ לקמן מאמר מט. ובפסקתא רבתי פרק מג, ולא עוד אלא שהיה רואה במזל שאינו מוליד שנאמר ואנכי הולך ערירי (בראשית טו, ב.) אמר הקדוש ברוך הוא ויפה אתה מסתכל אלא חייך אברם אינו מוליד, ומה אני עושה לך אני מחלף את שמך ואתה מוליד שנאמר, ולא יקרא עוד שמך אברם וגו׳. ובאגדת בראשית פרק ל״ז ומה ראה לומר ה׳ אלהים מה תתן לי. אלא מתחלה היה אברהם אסטרולוגנין והיה רואה במזלות שאינו מוליד לא הוא ולא שרה, אף כל האסטרולוגין היו רואין כך, התחיל אומר להקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אפשר לי שאני מוליד שאף הכל אומרים כך לא האמנתי עד שראיתי אף אני במזל, אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תסתכל עוד בדברים הללו צא לך מן המדה הזו, שנאמר ויוצא אותו החוצה וגו׳, ועי׳ זהר ח״א צ. צא מאצטגנותיך, היינו דכתי׳ ויוצא אותו החוצה חוץ מאצטגנותו (רש״י), וכ׳ המהרש״א דכפשוטו קשה כיון דבמחזה ראה הכוכבים לא הוה איצטריך למכתב שהוציא אותו חוצה להראותו וע״כ דרשו שהוציאו מאצטגנותו, ועי׳ במו״נ ח״ב פמ״ו שכ״כ וזה מבואר שהוא מראה נבואה הי׳ רואה, שהוצא ממקום שהי׳ בו עד שיראה שמים, ועי׳ בח״א פ״ד, ועפ״ד אלו כת׳ במדרש הגדול ויוצא אותו החוצה ראה במראה הנבואה כאלו יצא לחוץ, אמנם מדברי הרשב״ם שהביאו התוס׳ בברכות ז. שכ׳ ומזה מיישב רשב״ם דבמקום אחד משמע שהיה לילה דכתיב וספור הכוכבים ובתר הכי כתיב ויהי השמש לבא, משמע שהוא יום, אלא ודאי לאו בבת אחת נאמרו, ואין מוקדם ומאוחר בתורה, ע״כ. ולפ״ד הרשב״ם שזה היה הכל במחזה א״כ נ״ש, וכן פי׳ בחזקוני ויוצא אותו כך נראה לו בחלום כאילו הוציא אותו החוצה, והרד״ק בפסוק יב הביא ראי׳ דהכל הי׳ במראה נבואה, מענין זה דכתי׳ וספור הכוכבים ואח״כ אמר ויהי השמש וכמ״ש, ועי׳ לקמן מאמר נט. משמע כדברי הרשב״ם שזה הי׳ בהקיץ ולא בחלום, או במראה נבואה, ועי׳ בפי׳ הרמב״ן שכ׳ זכה עתה אברם להיות לו דבר ה׳ במחזה ביום, כי בתחלה היתה נבואתו במראות הלילה, ולא הוקשה לו מהא דכתי׳ וספור הכוכבים כיון דהי׳ במחזה אפשר הדבר, אמנם החזקוני כ׳ להיפך וז״ל מאחר הדברים האלה עד ויאמר אליו ה׳ נאמר לו בלילה, שכן כתיב במחזה פי׳ בחזיון לילה, ועוד כתוב וספור הכוכבים, ומביא שם הראיה שכ׳ התוס׳ מהרשב״ם.
2. שקקי שמיא, הראה לו שווקי השמים, ובמדרש הגדול ר׳ לוי אומר הראהו נהוג הכוכבים והמזלות וכל זויות שברקיע, וכי מחוץ לעולם הוציאו אלא שהראהו חדרי שמים שנקראו חוצות, וכן הוא בכת״י מדרש הבאור. ועי׳ לעיל מאמר מח. תנחומ׳ חיי״ש ל. שמו״ר פל״ח ו. במדב״ר פ״ב סי״ב, אגדב״ר פל״ז, ובתנחומא שופטים יא, מדבר באברהם שהיה רואה באצטרולוגין שהיה המזל אומר לו שאין אברם ולא שרי מולידין, מה עשה להם הקב״ה כו׳ ויוצא אותו החוצה, ויאמר הבט נא השמימה העלה אותו למעלה מכפת הרקיע, ואין חוצה אלא רקיע שנא׳ עד לא עשה ארץ וחוצות, וכה״א הן אראלים צעקו חוצה, א״ל הקב״ה מה שאמרת הנה בן ביתי יורש אותי, לא כן הדבר, כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך, א״ל אתה אומר לי שאני מוליד, א״ל הקב״ה צא מן המדה, אברם אינו מוליד, אברהם מוליד, שרי אינה מולדת, שרה מולדת, ויוצא אותו החוצה, א״ל הרי אתה למעלה מן המזל מי גדול ממי לא אתה, שאתה למעלה ממנו הבט נא השמימה, שא נא השמימה אין כתיב כאן אלא הבט כאדם שהוא מביט מלמעלה למטה, וכה״א הביטה עננו ה׳ אלהי, ויאמר לו כה יהיה זרעך, מיד והאמין בה׳, א״ל משה מה אברהם הניח את המזל ולא היה עוסק בו אף אתה לא כן, ובמדב״ר שם מלמד שהעלהו הקב״ה למעלה מכפת הרקיע, וא״ל צא מן אותו המזל שאתה רואה שאין אתה עתיד להוליד ממנו, אני מראה לך שאתה מוליד שנא׳ ויוצא אותו החוצה כו׳, אינו אומר הבט אלא למי שהוא נתון למעלה כמ״ש הבט משמים וראה, [וברא״ם כאן כ׳ על דברי הב״ר ואינו ר״ל שכל הבטה היא מלמעלה למטה דהרי מצינו והביטו אחרי משה וכו׳, אלא ה״פ אין הבט האמור פה אלא מלמעלה למטה, ומדברי המדרש הנ״ל מבואר דלשון הבט בכ״מ הוא מלמעלה למטה, ובאמת כן הוא מדויק בתנ״ך בכ״מ (מלבד באיוב לה, ה.) דכתי׳ הבט יחיד נוכח הוא משמים לארץ וכן הביטה, ובשמואל א׳ יח, מג. עלה נא הבט, ג״כ מלמעלה למטה א״כ שפיר דייקו חז״ל דאין שייך ע״פ דקדוק הלשון הבט השמימה מלמטה למעלה וע״ז סמכו לדרוש דהעלה אותו למעלה מכיפת הרקיע במחזה אשר ראה. אמר לו [הקב״ה לאברהם] מן המזל אתה מתיירא חייך כשם שאי אפשר לאדם למנות את הכוכבים כך אי אפשר למנות בניך. ולא הנחתי אותו, בשכל טוב איתא לאברהם הוצאתי ממדה זו, אלא הניחו לגזרותי, כי התשובה והתפלה והצדקה מבטלות אותן כו׳, ובלקח טוב איתא הוצאתיו ממדה זו, התשובה כו׳ וכן בב״ר לפנינו הוא ענין בפ״ע ומדברי הש״ט נראה דפירש שזה המשך ענין אחד.
3. במדרש אגדה וישב (לט, יב) ויצא החוצה (גבי יוסף) קפץ בזכותו של אברהם אבינו שנאמר בו ויצא אותו החוצה.
4. עי׳ לעיל פי״ב מאמר סב. וברקאנטי כאן ובפענח רזא השמימה ה״א יתירה כלומר בה בניתי עולמות ובראתי השמים, הנני מוסיף אותה על שמיך ובה תפרה ותרבה ותבנה גם אתה עולם מלא, ועי׳ מענין זה באריכות בזהר ח״ג רטז.
5. מאמר זה מובא בילקוט המכירי תהלים קיט, מד. (ח״ב קיב:) מאלה הדברים רבה ולפנינו בד״ר ליתא ונדפס מכת״י בלקוטים ממדרש אלה הדברים זוטא (וויען תרמ״ה) צד טז.
6. במדב״ר כג. וברב״ח שם, ובמדב״ר פ״ב, וענין זה גם בפס״ר פמ״ב (קע״ה:) ועי׳ בירושל׳ תענית פ״ב ה״א ובגנזי שכטר ח״א צד נח. נדפס קטע מתנחומא כתב יד ובהערות ומבוא לא הביא מקור לתחלת המאמר והוא בפס״ר פמ״ב.
7. ילקוט שמעוני ח״ב תקי״ז, ועי׳ במדבר פ״ב ויומא כב: ועי׳ בתורה שלמה פ״א מאמר תרמז, בבאור.
8. עי׳ לעיל פי״ג מאמר פא. ובדב״ר פ״י.
9. המשך המאמר לקמן יז, יח. כשם שבשמים י״ב מזלות. במדרש החפץ כתב יד בפ׳ במדבר איתא באתת, בסימנין כמו המלאכים כיצד היה רבועם, כריבוע המזלות, כשם שהראה הקב״ה לאברהם שאמר לו הבט נא השמימה מלמד שהראהו עגלה באמצע וי״ב מזלות סביבות לה, ע״כ. ושם בפסוק שלפנינו, איתא כה יהיה זרעך בדגלים, ועי׳ במדרש אגדה ח״ב עט. בך היא מקיימה, כעין זה באגד״ב פנ״א ויזכור אל׳ את רחל זש״ה יזכור אדיריו יכשלו בהליכתם (נחום ב, ו.) אדיריו זה יעקב ורחל שזכרן הקב״ה ושילם מהן החשבון שאמר לאברהם כה יהיה זרעך. ובילקוט ראובני מביא מפסיקתא, וידברו בני יוסף את יהושע מדוע נתת לי גורל אחד ואני עם רב עד אשר עד כה ה׳ נתן לי אלף וחמש מאות יותר מאפרים אחי (בסדר פנחס) ונתקיימה בי הברכה כה יהיה זרעך.
10. מעין דרש זה, באגדת בראשית פנ״ו, ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום וגו׳, שהיה מבקש להדמות לאותן שנקראו ככבים שנאמר הבט נא השמימה וגו׳ לישראל שהם נתונים במצולה, וכן הוא אומר אם תגביה כנשר, ואם בין כוכבים שים קנך (עובדיה א, ד), ויש עוד דרשות לחז״ל שישראל נמשלו לכוכבים, בדברים רבה פרק י, האזינו השמים כו׳, ד״א שמשל הקדוש ברוך הוא את ישראל ככוכבי השמים וכעפר הארץ מנין דכתיב הבט נא השמימה וספור הכוכבים וגו׳ וכעפר הארץ מנין דכתיב והיה זרעך כעפר (בראשית כח, יד). באיכה רבה א, אתא אוחרן לגביה א״ל חמיתי בחלמי בלעית חד כוכב כו׳, א״ל כו׳ תיפח רוחיה דההוא גברא, גברא יהודי קטל, ומן הן יליף רבי ישמעאל מן הדין קרייה הבט נא השמים וספור הכוכבים. ובשמות רבה פרק לג, אתה מוצא כל מה שברא הקב״ה למעלן ברא למטן כו׳, למעלן וספור הכוכבים, למטן (דברים א, י) והנכם היום ככוכבי השמים.
11. לעיל מאמר נה.
12. עי׳ תנחומא תשא ט. ובפרדר״א פכ״ז והוציא אותו לחוץ ואמר לו יש בך כח לספור כל צבא השמים, אמר אברהם לפניו וכי יש מספר לגדודיך, אמר לו כך לא יספר זרעך מרב, שנאמר ויאמר לו כה יהיה זרעך, ובזח״ב קעא: אי כל בני עלמא מיומא דאתברי אדם יתכנשון לממני ככביא, לא יכלין לממני, כד״א וספור הככבים אם תוכל לספור אותם כו׳, עי׳ זח״ג קמח.
13. תוכן הענין בתנדב״א זוטא פרק כה. ובמדרש הגדול כאן בסגנון אחר, מהוא כה יהיה, וכי תעלה על דעתך שברכה שברכו הקב״ה כה יהיה זרעך בכוכבים, והלא כבר אמור [כעפר הארץ, הערות] אלא כך אמר לו לא יפסקו מבניך ומבני בניך כיוצא בך, כדרך שאתה אברהם חגרת מתניך ועמדת לפני בתפלה ובקשתה לפני על בריותי כך לא יפסקו מבניך כו׳, ומבני בניך כיוצא בך כו׳ משל (כנ״ל) כך אמר הקב״ה לאברהם באיזו ברכה אברכך אם בכסף ובזהב כבר בירכתיך בו [לעיל פרשה יג מאמר ד. בבאור] אלא ברכה זו שאני מברכך שלא יפסקו מבניך ומבני בניך דוגמה שלך עד סוף כל הדורות שהן עומדין בפרצות ומבקשין רחמים על בריותי.
14. יותר ממה שאמר, דכתיב ככוכבי שמים לרוב, הוסיף לרוב מה שלא אמר לאברהם, עי׳ לעיל מאמר נד, נה.
15. לקמן מאמר סד. ולעיל מאמר מט.
16. מדרש תהלים פ״ה שלשים צדיקים כאברהם, ועי׳ לקמן יח,יח. דרשו כן בסוכה מה. מפסוק היה יהיה. וכ״ה בלק״ט כאן, ורבעה״ת ובעל הטורים פה הביאו סתמא ומקורו מתנחומא הנ״ל, ובפער״ז ובעה״ט הביאו רמז בלשון כה, כשיעבר עליך עוד כ״ה שנים אזי יהיה לך זרע שהרי במעמד זה שהוא אחר צאתו מחרן הי׳ בן ע״ה שנים, ולמאה שנים הוליד. ובלבנת הספיר מביא רמז במלת כה, דישתלמו כ״ה דורות מאברהם עד עמרם.
17. ב״ר פנ״ו תנ״י וירא מו. תנחומא וירא כג. ובמדרה״ג ולק״ט שם, ובמדרש אגדה כאן, אמר הקב״ה לאברהם כו׳ ואני אציל את יצחק מן העקדה בזכות כה כדכתיב ואני והנער נלכה עד כה, ובתנ״י וירא מו. א״ל אברהם לא אמרת לי שאתה מעמיד ממני מלא כל העולם כולו, שנא׳ וספור הכוכבים וגו׳ כה יהיה זרעך א״ל הקב״ה הן, א״ל ממי, א״ל מיצחק.
18. מובא בילק״ש ח״א רמז קא. וכעין דרש זה בתנ״י וירא לא. ד״א אותן הגזירה שגזרת עלי ואמרת כה יהיה זרעך, מכלה אתה אותן כו׳, אלו אומרים אין שרה מולדת, ואל אומרים אין אברהם מוליד אעפ״כ בה׳ בוטחה, ויש להעיר כאן מדברי האיכ״ר א, א. הן אראלים צעקו חוצה (ישעיהו לג.) א״ר זעירא חיצה כתיב, חיצה היא דנכסיניה, א״ר ברכי׳ בד״א ויוצא אותי החוצה: ובמדרש איכה כת״י הו״ב גורס חיצה הוא מן גבר למחריבי ביתא, ומביא לשון הב״ר פנ״ו בשעה ששלח אברהם את ידו לשחוט את בנו בכו מלאכי השרת, הה״ד הן אראלים צעקו חוצה מהו חוצה, חיצה היא, בריה למיכס ית בריה, חולין הוא שאיש ישחט את בנו, ועי׳ בפס״ר פ״מ ובפי׳ מ״ע שנתקשה בבאור המאמר הנ״ל ולפ״ד המאמר שלפנינו י״ל דכוונת רב ברכי׳ כמו לפנינו והכוונה לסוף הפסוק כה יהיה זרעך.
19. נדפס מכת״י בפס״ר עם פי׳ מאיר עין בהוספה פ״ב קצו: ועי׳ לעיל פרשה יד. מאמר נא.
20. במדרש אגדה כאן אמר הקב״ה לאברהם אני אברך אותך בכה דכת׳ כה תברכו את בני ישראל.
21. מובא בילק״ש ח״א קסז. ובלק״ט שם ויפן כה וכה אלו ישראל שנאמר כה יהיה זרעך, ואולי הכונה כנ״ל.
22. לעיל מאמר סח.
23. כמנין השם, עם הכולל (הערות).
וְאַפֵּיק יָתֵיהּ לְבָרָא וַאֲמַר אִסְתְּכִי כְעַן לִשְׁמַיָּא וּמְנִי כּוֹכְבַיָּא אִם תִּכּוֹל לְמִמְנֵי יָתְהוֹן וַאֲמַר לֵיהּ כְּדֵין יְהוֹן בְּנָךְ.
He [then] took him outside and said, “Look now towards the heavens and count the stars if you are able to count them.” He then said to him, “So will your descendants be.”

וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ
וְאַפֵּיק יָתֵיהּ לְבָרָא וַאֲמַר אִסְתַּכִי כְעַן לִשְׁמַיָא וּמְנִי כּוֹכְבַיָא אִם תִּכּוֹל לְמִמְנֵי יָתְהוֹן וַאֲמַר לֵיהּ כְּדֵין יְהוֹן בְּנָךְ
הַבָּטָה חושית – ״סכה״, השגה שכלית – הסתכלות
א. למושג הַבָּטָה שני משמעים: ראיית העינים וגם השגת השכל. הראשון מתורגם בפועל ״סכה״ כגון, ״אל תביט אחריך״ (בראשית יט יז) ״לָא תִסְתַּכִי לַאֲחוֹרָךְ״, ״ותבט אשתו מאחריו״ (בראשית יט כו) ״וְאִסְתַּכִיאַת אִיתְּתֵיהּ מִבַּתְרוֹהִי״. כנגד זאת, הבטה שהיא השגת שכלית מתורגמת כהסתכלות כגון ״כי ירא מֵהַבִּיט אל האלהים״ (שמות ג ו) ״אֲרֵי דְחֵיל מִלְּאִסְתַּכָּלָא״, ״וּתְמֻנַת ה׳ יביט״ (במדבר יב ח) ״וּבִדְמוּת יְקַרָא דה׳ מִסְתַּכֵּל״.
גם ״הבט נא השמימה״ מדבר בהשגה נבואית כמו שכתב הרמב״ם:
דע כי ״רָאָה״ ו״הִבִּיט״ ו״חָזָה״, שלשה המלות האלה נופלות על ראות העין. והושאלו שלשתם להשגת השכל... וכן ״הִבִּיט״ נופל על ההבטה בעין לדבר. ״אל תביט אחריך״, ״ותבט אשתו מאחריו״... והושאל אל הבטת השכל והשקפתו על התבוננות הדבר עד שישיגהו... ומזה הענין אמרו ״הבט נא השמימה״, כי זה במראה הנבואה (״מורה נבוכים״, א ד).
על פי זה קשה תרגומו ״הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה״ – ״אִסְתַּכִי כְעַן לִשְׁמַיָא״ כראיית עינים. מדוע לא תרגם ״אִסְתַּכַּל״ כתרגומי ארץ ישראל (המיוחס ליונתן ות״נ)?⁠1 אכן מכיוון שכאן הוקדם שהיה זה ״במחזה״, שוב אין אונקלוס נמנע מלתרגמו כצורתו מאחר שברור לשומע שאין הדברים כמשמעם.⁠2
ב. ״וראשו מגיע הַשָּׁמַיְמָה״ (בראשית כח יב) מתורגם ״עַד צֵית שְׁמַיָּא״, לצד השמים. אבל כשמדובר בהסתכלות בשמים עצמם כבפסוקנו ״הבט נא הַשָּׁמַיְמָה״ וכן ״וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה״ (דברים ד יט) תרגם ״לִשְׁמַיָא״, כי אין הכוונה לכיוון בלבד.⁠3
ג. ״אִם תּוּכַל״ – ״אִם תִּכּוֹל״, אבל בהרבה ספרים ״אִם תֵּיכוֹל״, ״והוא שבוש עצום שאינו אלא לשון אכילה״.⁠4
1. נראה שאונקלוס מבחין בין ״אסתכל״ ו״אסתכי״. ״אסתכל״ הוראתו כפולה: ראיית העין וגם השגת השכל (כמבואר להלן יח ב), אבל ״אסתכי״ מביע ראיית העין בלבד כמוכח מדברי הרמב״ם בפתיחה ל״מורה נבוכים״: ״אמר החכם תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו (משלי כה יא). ושמע ביאור הענין הזה אשר זכרו. כי מַשְׂכִּיּוֹת הם הגופות המפותחים בפתוחים משובכים, ר״ל אשר בהם מקומות פתוחים דקי העינים מאד כמעשה הצורפים. ונקראו כן מפני שיעבור בם הראות, ותרגום וישקף – ואיסתכי״. הרי שלדעתו ״אסתכי״ שבת״א נתייחד לראיית העין. ואכן להלן ״יִצֶף ה׳⁠ ⁠⁠״ (בראשית לא מט) הוכחנו שפועל ״סכה״ בת״א עניינו בדווקא ראיית העין, שלא כבלשון חז״ל שאצלם הורחב ״סכה״ גם להשגת השכל כמבואר שם. אבל רש״י הוכיח ש״סיכוי״ היא ראייה מושאלת וגם הוא נסמך על ת״א שכך פירש ״שמא תאמר אבד סברם ובטל סיכויים?⁠״ (סוכה מה ע״ב), ״סכויים – תוחלתם ומבטם כדמתרגמינן הבט נא השמימה – אסתכי כען לשמיא״. לפי דעתו גם ״אסתכי״ שבת״א מתפרש כראייה שכלית. וראה גם ״וישקף ה׳⁠ ⁠⁠״ (שמות יד כד) ״וְאִסְתַּכִי ה׳⁠ ⁠⁠״ וביאורנו שם.
2. בדרך זו מיישב הרמב״ם (״מורה נבוכים״ א כז) את התרגום המוקשה ״אנכי ארד עמך מצרימה״ (בראשית מו ד) ״אֲנָא אֵיחוֹת עִמָּךְ לְמִצְרַיִם״. על פי דרכו של ת״א לסלק ״ירידה״ מהבורא, פועל המורה על תנועה, כיצד תרגם ואֵיחוֹת (משורש נח״ת לשון נחיתה) ולא תרגם ״אתגלי״ כדרכו? ומיישב הרמב״ם: מכיוון שהכתוב הקדים שהמדובר ״במראות הלילה״, אין המתרגם רואה צורך לשנות את פועל התנועה שהרי ברור לכל שאין זה תיאור עובדה אלא חלומו של יעקב בלבד. דבריו שם מתאימים גם כאן: ״ומכאן תתעורר כי יש הפרש גדול בין מה שיאמר בו בחלום או במראות הלילה, ובין מה שיאמר בו במחזה ובמראה, ובין מה שיאמר בו סתם ויהי דבר ה׳ אלי לאמר, או ויאמר ה׳ אלי לאמר... כי זה ספור מה שנאמר לו, לא ספור ענין שקרה״.
3. ״מרפא לשון״. לביאור צֵית עיין לעיל ״וראשו בשמים״ (בראשית יא ד) ״מָטֵי עַד צֵית שְׁמַיָּא״
4. ״אוהב גר״.
ואפק יתיה לברה ואמר אסתכל כען לשמיא ומנה ית כוכביא אןא תיכל לממניב יתהון ואמר לה כדיןג יהוון זרעיית בנך.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אן״) גם נוסח חילופי: ״אם״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תיכל לממני״) גם נוסח חילופי: ״את יכיל ממ⁠{ני}״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כדין״) גם נוסח חילופי: ״כן״.
ואפיק יתיה לברא ואמר איסתכל כדון לשמייא ומני כוכביא אין תיכול למימני יתהון ואמר ליה כדון יהון בנך.
And He brought him forth without, and said, Look up now to the heavens, and number the stars, if you art able to number them: and he said, So will be thy sons.
[יב] וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי וְכִי מִחוּץ לָעוֹלָם הוֹצִיאוֹ, שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, אֶלָּא אַחְוֵי לֵיהּ שׁוֹקְקֵי שְׁמַיָא, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת (משלי ח׳:כ״ו), אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן הֶעֱלָה אוֹתוֹ לְמַעְלָה מִכִּפַּת הַרָקִיעַ, הוּא דְּאָמַר לֵיהּ: הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה (בראשית ט״ו:ה׳), אֵין הַבָּטָה אֶלָּא מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. רַבָּנָן אָמְרֵי נָבִיא אַתְּ וְאֵין אַתְּ אַסְטְרוֹלוֹגוֹס, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא (בראשית כ׳:ז׳). בִּימֵי יִרְמְיָהוּ בִּקְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל לָבוֹא לִידֵי מִדָּה זוֹ, וְלֹא הִנִּיחַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כֹּה אָמַר ה׳ אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ וגו׳ (ירמיהו י׳:ב׳), כְּבָר אַבְרָהָם אֲבִיכֶם בִּקֵּשׁ לָבוֹא לִידֵי מִדָּה זוֹ וְלֹא הִנַּחְתִּי אוֹתוֹ. וְאָמַר רַבִּי לֵוִי עַד דְּסַנְדְּלָא בְּרַגְלִיךְ דְּרִיס כּוּבָא, וְכָל מִי שֶׁהוּא נָתוּן לְמַטָּה מֵהֶם הוּא מִתְיָרֵא מֵהֶם, אֲבָל אַתְּ שֶׁאַתְּ נָתוּן לְמַעְלָה מֵהֶם דָּיְישֵׁם. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר שְׁלשָׁה דְבָרִים מְבַטְּלִים גְּזֵרוֹת רָעוֹת, וְאֵלּוּ הֵם, תְּפִלָּה וּצְדָקָה וּתְשׁוּבָה, וּשְׁלָשְׁתָּן נֶאֶמְרוּ בְּפָסוּק אֶחָד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְיִכָּנְעוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם וְיִתְפַּלְּלוּ (דברי הימים ב ז׳:י״ד), זוֹ תְּפִלָּה. וִיבַקְּשׁוּ פָנַי (דברי הימים ב ז׳:י״ד), הֲרֵי צְדָקָה, כְּמָא דְאַתְּ אָמַר: אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ (תהלים י״ז:ט״ו). וְיָשֻׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים (דברי הימים ב ז׳:י״ד), זוֹ תְּשׁוּבָה, וְאַחַר כָּךְ וְאֶסְלַח לְחַטָּאתָם וְאֶרְפָּא אֶת אַרְצָם (דברי הימים ב ז׳:י״ד). רַבִּי הוּנָא בַּר רַב יוֹסֵף אָמַר אַף שִׁנּוּי שֵׁם וּמַעֲשֶׂה טוֹב, שִׁנּוּי הַשֵּׁם, מֵאַבְרָהָם: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם (בראשית י״ז:ה׳). מַעֲשֶׂה טוֹב, מֵאַנְשֵׁי נִינְוֵה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ וגו׳ (יונה ג׳:י׳). וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף שִׁנּוּי מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ (בראשית י״ב:א׳). רַבִּי מוּנָא אָמַר אַף הַתַּעֲנִית, שֶׁנֶּאֱמַר: יַעַנְךָ ה׳ בְּיוֹם צָרָה וגו׳ (תהלים כ׳:ב׳). רָבָא בַּר מַחְסֵיָא וְרַבִּי חָמָא בֶּן גּוּרְיוֹן בְּשֵׁם רַב אָמַר יָפָה תַּעֲנִית לַחֲלוֹם כָּאֵשׁ בִּנְעֹרֶת. אָמַר רַב יוֹסֵף וּבוֹ בַּיּוֹם, וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת.
ויוצא אותו החוצה1אמר אברהם להקב״ה והלא רואה אני במזלי שלא יהא לי בנים, ואתה אומר לי כה יהיה זרעך, אמר לו הקב״ה כל בני אדם יושבים תחת מזלם, לפיכך המזל דן אותם, 2אבל אתה למעלה מכיפת הרקיע שהמזלות שם, וכל מקום שנאמר הבט אינו אלא מלמעלה למטה, דכתיב הבט משמים וראה וגו׳ (תהלים פ׳:ט״ו).
ולמה בירך הקב״ה לאברם בכה יהיה זרעך, כלומר שברכו בשתי שמותיו של הקב״ה, 3דמנין כה הם כמנין השם הגדול.
דבר אחר: אמר הקב״ה לאברהם אני אברך אותך בכה, דכתיב כה תברכו את בני ישראל (במדבר ו׳:כ״ג), ואני אציל את יצחק מן העקידה בזכות כה, כדכתיב ואני והנער נלכה עד כה (בראשית כ״ב:ה׳).
1. אמר אברהם להקב״ה והלא רואה אני במזלי. עיי׳ שבת קנ״ו ע״א.
2. אבל אתה למעלה מכיפת הרקיע. עי׳ ב״ר פמ״ד אות י״ב העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע, ורש״י עה״ת.
3. דמנין כה הוא כמנין השם הגדול. ר״ל השם הויה עולה כ״ו וכה עם המילה ג״כ כ״ו.
וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה – וְכִי מִחוּץ לָעוֹלָם הֵבִיאוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה, אֶלָּא אַחְוֵי לֵיה שְׁקָקֵי שְׁמַיָא כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (משלי ח׳:כ״ו) ״עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת״, וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ לְמַעְלָה מִכִּפַּת הָרָקִיעַ, הוּא דְּאָמַר לֵיהּ הַבֵּט נָא הַשָּׂמַיְמָה, וְאֵין הַבָּטָה אֶלָּא מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (תהלים י״ג:ד׳) ״הַבִּיטָה עֲנֵנִי ה׳ אֱלֹהָי״. וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה, צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ נָבִיא אַתָּה וְאֵין אַתָּה אַסְטְרוֹגְלוֹס שֶׁנֶּאֱמַר, ״הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא״.
בִּימֵי יִרְמִיָּהוּ בִּקְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל לָבֹא לִידֵי מִדָּה זוֹ וְלֹא הִנִּיחַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר, (ירמיהו י׳:ב׳) ״כֹּה אָמַר ה׳ אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ״ וְגוֹ׳, כְּבָר אַבְרָהָם אֲבִיכֶם בִּקֵּשׁ לָבֹא לִידֵי מִדָּה זוֹ וְלֹא הִנַּחְתִּי לוֹ. אָמַר רַב לֵוִי, עַד דְּסַנְדְלָא בְּרַגְלְךָ דְּרוֹס כּוּבָא כָּל מִי שֶׁהוּא נָתוּן לְמַטָּה מֵהֶם מִתְיָרֵא מֵהֶם, אֲבָל אַתְּ, שֶׁאַתְּ נָתוּן לְמַעְלָה מֵהֶם, דּוֹשָׁם.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מִנַּיִן שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר, וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה וְכוּ׳. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נִסְתַּכַּלְתִּי בָּאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלִּי וְאֵינִי רָאוּי לְכָךְ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ, אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל מַאי דַּעֲתֵיךְ דְּקָאי צֶדֶק בְּמַעֲרָב מְהַדַּרְנָא לֵיהּ וּמוּקְמִינָא לֵיהּ בְּמִּזְרַח וְהַיְינוּ דִּכְתִיב, (ישעיהו מ״א:ב׳) ״מִי הֵעִיר מִמִּזְרַח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ״ וְגוֹ׳.
ת׳ם אכ׳רג׳ה אלי ברא וקאל לה אלתפת אלי אלסמא ואלתמס אחצא אלכואכב הל תטיק אן תחציהא ת׳ם קאל לה כד׳א יכון נסלך.
אז הוציא אותו החוצה ואמר לו: ״הבט אל השמים ונסה לספור את הכוכבים, האם תוכל לספור אותם?⁠״ ואז אמר לו: ״כך יהיה זרעך.⁠״
ויוצא אתו החוצה – מוכיח כי בזמן הדיבור הוריד דבר מה חוצץ בין הדובר ובין המראות ועל כן הוציאהו ממעגל הנבואה והסתכל בכוכבים.⁠1
1. לא מצאתי פירוש זה אצל רבותינו, ועי׳ רש״י ורמב״ן.
ויוצא החוצה – הפשט:⁠א הוציאו מאהלו אל החוץ לראות הכוכבים.
והמדרש:⁠ב צא מאיצטגנינות שלך, שראית במזלות: אינךג עתיד להעמיד בן. אברם אין לו בן, דאברהם יהיה לו בן, שרי לא תלד, ושרה תלד. אני קורא לךז שם אחר וישתנה המזל.
דבר אחר: הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים,⁠ח וזהו לשון הבטה – מלמעלה למטה.
א. כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1. בכ״י המבורג 13: ״פשטיה״. בכ״י אוקספורד 165: ״פשוטו״. בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34: ״לפי פשוטו״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1. בכ״י אוקספורד 34 במקור (לפני שתוקן): ״ולפי מדרשו: אמר לו״.
ג. כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד 34, לונדון 26917: ״שאינך״.
ד. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י מינכן 5, המבורג 13 נוסף כאן: ״אבל״.
ה. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י מינכן 5: ״יהיה״. בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917: ״יש״.
ו. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בדפוס סביונטה נוסף כאן: ״אבל״.
ז. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1. בכ״י לונדון 26917, דפוס רומא: ״לכם״.
ח. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, וכן בנוסח המקרא שלנו. בכ״י לייפציג 1: ״הככבים״, וכן במספר כ״י של המקרא.
ויוצא אתו החוצה AND HE BROUGHT HIM FORTH OUTSIDE – Its real meaning is: He brought him outside his tent so that he could look at the stars.
Its Midrashic explanation is: Go forth from (give up) your astrological speculations – that you have seen by the planets that you will not raise a son; Avram indeed may have no son but Avraham will have a son: Sarai may not bear a child but Sarah will bear. I will give you other names, and your destiny (מזל planet, luck) will be changed.
Another explanation: He brought him forth from the terrestrial sphere, elevating him above the stars, and this is why He uses the term הבט "look", when He said "look at the heavens" – for this word signifies looking from above downward (Bereshit Rabbah 44:12).
ויוצא אותו החוצה1אמר לו צא מאצטגנינות שלך. אמת אברם אינו מוליד. אברהם מוליד. שרי אין לה ולד. שרה יש לה ולד.
ויאמר הבט נא השמימה2הוא שצוה הקב״ה לישראל בימי ירמיהו כה אמר ה׳ אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה (ירמיה י׳:ב׳). כבר אברהם הוצאתיו ממדה זו. 3התפלה והתשובה והצדקה מבטלין גזרות רעות. דכתיב ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו (דברי הימים ב ז׳:י״ד). הרי זו תפלה. ויבקשו פני (שם). זו צדקה. דכתיב אני בצדק אחזה פניך (תהלים י״ז:ט״ו). וישובו 4מדרכם הרעים (ד״ה שם). זו תשובה ואח״כ 5ואסלח לעונם (שם).
6ר׳ חננא בשם ר׳ יוסף אומר אף שינוי השם. ושינוי מקום. ושינוי מעשים. שינוי השם מאברהם ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם (בראשית י״ז:ה׳). שינוי מעשה בנינוה. דכתיב וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה (יונה ג׳:י׳). שינוי מקום. דכתיב לך לך מארצך ואעשך לגוי גדול.
וספור הכוכבים – מה כוכבים אין אומה יכולה לשלוט בהם. אף ישראל אין אומה יכולה לכלותם.
ד״א מה כוכבים ברומו של עולם אף בניך כשהן עולין עולין עד לרקיע. וכשהן יורדין יורדין עד העפר.
7ד״א: הכוכבים – כדכתיב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד (דניאל י״ב:ג׳).
כה יהיה זרעך8הבטיחו שלא יחסר העולם משלשים צדיקים בכל דור. יהי״ה תלתין.
1. אמר לו צא חוצה מאצטגנינות שלך. הוא מגמרא נדרים ל״ב ע״א שבת קנ״ו ע״א. ומן המאמר אברם אינו מוליד הוא מב״ר פמ״ד בשם ר׳ שמואל בר יצחק. ומובא בילקוט רמז ע״ו. וברש״י עה״ת.
2. הוא שצוה הקדוש ברוך הוא לישראל בימי ירמיה. ב״ר שם וילקוט שם בימי ירמיה בקשו ישראל לבא לידי מדה זו כו׳.
3. התפלה והתשובה. ב״ר פמ״ד. וקה״ר פ׳ ביום טובה. ירושלמי תענית פ״ב ה״א (דף ס״ה ע״ב) ועיין בבלי ר״ה ט״ז ע״ב. ועי׳ פסיקתא שובה דף קס״ג ע״א.
4. מדרכם הרעים. וכן בכ״י פלארענץ. ובקרא מדרכיהם הרעים.
5. ואסלח לעונם. וכן בכ״י פלארענץ. ובקרא ואסלח לחטאתם.
6. ר׳ חננא בשם ר׳ יוסף. בב״ר פמ״ד הגי׳ ר׳ הונא בר ר׳ יוסף אמר. ובכ״י פלארענץ ר׳ חונא בש״ר יוסי.
7. ד״א הכוכבים כדכתיב. לדעתי הכוונה כמו שכתב הרד״ק בפי׳ על התורה וז״ל ויש לומר עוד שרמז לו כי בסוף ימי המשיח יהיו ככוכבי השמים שלא תשלוט בהם יד אדם עוד ויהיו באורם לעולם עכ״ל.
8. הבטיחו שלא יחסר העולם משלשים צדיקים כו׳. כ״ה בב״ר פי״ט על הכתוב ואברהם היה יהיה בשרו שאין העולם חסר משלשים צדיקים כאברהם כו׳ יהיה בגי׳ שלשים. וכ״ה בתנחומא פ׳ וירא. ובפסיקתא פסקא ויהי בשלח דף פ״ח ע״א נשבע הקדוש ברוך הוא לאבינו אברהם שאין העולם פתות משלשים צדיקים כמוהו. ומ״ט ואברהם היה יהיה הא תלתין. וע״ש בהערה קמ״ת העירותי כי לשיטת הבבלי נמצאים ל״ו צדיקים כמאמרם (סוכה מ״ה ע״ב. סנהדרין צ״ז ע״ב) לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמתקבלי אפי שכינתא בכל יום. שנאמר אשרי כל חוכי לו בגי׳ תלתין ושיתא ע״כ. ועיין חולין צ״ב ע״א ובחדושי אגדות למהרש״א שם.
וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה
המשלים הנבואיים האלה הנראים או הנעשׂים במראה הנבואה, לרבות מעשׂים שהמשל ההוא מצריך, ודברים שהנביא עושׂה, ותקופות זמן הנזכרות בין מעשׂה למעשׂה על-פי המשל, ומעברים ממקום למקום - כל אלה הם במראה הנבואה בלבד. אין הם מעשׂים מציאותיים של החושים החיצוניים. חלק מהם נזכר בספרי הנבואה בצורה סתמית, כי משעה שידוע שכּל זה במראה נבואה, אין צורך לחזור בשעת הזכרת כל פרט של המשל ולומר שהיה במראה הנבואה... וכן נאמר על אברם: היה דבר ה׳ אל אברם במחזה לאמר (בראשית ט״ו:א׳) ובאותו מראה נבואה נאמר: ויוצא אותו החוצה ויאמר: הבט נא השמימה וספֹר הכוכבים (בראשית ט״ו:ה׳) ברור שבמראה נבואה הוא ראה שהוא הוצא ממקום שהיה בו עד שראה את השמים, ונאמר לו: וספֹר הכוכבים. (רמב״ם מורה נבוכים ב׳:מ״ו)
הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה
כן נאמר הביט על הפנייה בעין אל דבר... הוא הושאל לכך שהדעת פונה אל דבר ומתחילה להתבונן בו עד שהיא משיגה אותו. כך דבריו: לא הביט אָוֶן ביעקב (במדבר כ״ג:כ״א), כי האוֶן אינו נראה בעין. וכך והביטו אחרי משה (שמות ל״ג:ח׳), אמרו החכמים ז״ל שגם בדברים אלה יש משמעות זו, ושהם מגידים, שהיו עוקבים אחר מעשׂיו ודבריו ומתבוננים בהם. במשמעות זו דבריו: הבט נא השמימה (בראשית ט״ו:ה׳), כי זה היה במראה הנבואה. (רמב״ם מורה נבוכים א׳:ד׳)
ויוצא אותו החוצה – והראה לו הכוכבים ביום, במחזה, כמו בחלום, כי עדיין היה יום, כמו שהוא אומר כאן: ויהי השמש לבוא (בראשית ט״ו:י״ב).
ויוצא אותו החוצה – HE BROUGHT HIM OUTSIDE – And showed him THE STARS during the day, in a vision, as in a dream, because it was still daytime, as it [subsequently] says here (Bereshit 15:12): “And the sun was about to set.”
ויוצא אותו החוצה – כך נראת׳ לו במראת הלילה כאלו הוציאו החוצה. (כ״י אוקספורד 271/8)
ויוצא אותו החוצה – באהלו באה לו הנבואה והוציאו מאהלו במראה הנבואה לחוץ לראות את הכוכבים, וכן ותבא אתי ירושלימה במראת אלהים (יחזקאל ח׳:ג׳). מתחלה אמר לו שיהיו כעפר הארץ ועכשיו אמר לו שיהיו ככוכבי השמים והכל דרך הפלגה, כמו שכתבנו, וגם כתבנו הדרש.
ויש לומר עוד שרמז לו כי בסוף כשיהיו ימי המשיח יהיו ככוכבי השמים שלא תשלוט בהם יד אדם עוד, ויהיו אורהא לעולם.
ובבראשית רבה: ויוצא אותו – אמר לו צא מאצטגנינות שלך, אברם אינו מוליד אברהם מוליד, שרי אינה יולדת שרה יולדת, רוצה לומר לו מעת שאשנה שמכם תולידו. וכן היה.
א. כן בכ״י מוסקבה 495. בכ״י פריס 193: ״באורה״.
ויוצא אותו החוצה, he had received the prophetic vision and words of God while in the tent. As part of this prophetic insight, Avram felt that God took him outside the tent, showing him the stars. This was the מחזה, “the vision.” We have a parallel situation in Ezekiel 8,3 ותבא אתי ירושלמה במראות אלוהים, “He brought me to Jerusalem in visions of God;”1 The new element now was that whereas previously God had compared Avram’s offspring as being “like the dust of the earth,” now it is described as “as numerous as the stars in heaven.” Both statements, of course, have to be understood as exaggerations, as we pointed out already on 13,16. We also mentioned the allegorical explanations offered on that verse. It is possible, that in messianic times the Jewish people will be comparable to the stars in that just as no one is able to impose his will on the stars in heaven, so no one will be able to impose his will on the Jewish people. They will shine on earth without interruption just as the stars shine in the sky without dimming. In Bereshit Rabbah 44,10 the words ויוצא אותו are understood as God telling Avram to free himself from his astrological speculations according to which he was not able to beget children. Once his name would be changed to Avraham, there would be no reason why a person by that name could not beget children. As soon as God would change his name he would be able to sire children, something that proved correct.
1. the prophet never set foot in Jerusalem, but lived in Babylonia all his life.
ויוצא אותו – כך נראה לו בחלום כאילו הוציאו אותוא חוצהב.⁠1
1. כן בכ״י אוקספורד אופ׳ 31/8, והשוו ר״י בכור שור.
א. כן בכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568: ״הוציאתו״.
ב. כן בכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568: ״החוצה״.
ויוצא אותו, it appeared to Avram in his dream as if God were now taking him out of his house to look at the sky.
הבט נא השמימה – אמ׳ ר׳ אבהו הבט נא השמים אין כתי׳ כאן אלא השמימה בה׳. כלומ׳ בה׳ זה בראתי את עולמי (בראשית רבה יב:י). הריני מוסיפה על שמך. ואתה פרה ורבה.
ויאמר לו כה יהיה זרעך – כלומ׳ כשתחיה עדיין כ״ה שנים אז יהיה זרעך. ותדע שהרי כשיצא מחרן היה בן ע״ה שנים (בראשית יב:ד). הוסף עליהם כ״ה הרי ק׳. ולכך ק׳ שנים לאברהם נולד יצחק.
כה יהי׳ זרעך – ר״ל כשיעברו עליך עוד כ״ה שנים אזי יהי׳ לך זרע שהרי במעמד זה שהוא אחר צאתו מחרן הי׳ בן ע״ה שנים ולמאה שנה הוליד.
הבט נא השמימה – ה״א יתירה, כלומר בה״א בניתי עולמות ובראתי השמים הנני מוסיף אותה על שמך ובה תפרה ותרבה ותבנה גם אתה עולם מלא.
[ויוצא אותו החוצה – לפי פשוטו, הוציאו מאהלו אל החוץ לראות הכוכבים. ולפי מדרשו, אמר לו: צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן, אברם – אין לו בן, אברהם – יש לו בן. שרי לא תלד, שרה תלד. לשון רבינו שלמה.
והנה אברם הוליד את ישמעאל?⁠1 אבל פירוש המדרש כי אברם מבקש בן יורש אותו, כמו שאמר: והנה בן ביתי יורש אותי (בראשית ט״ו:ג׳). והקב״ה אמר לו: לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך (בראשית ט״ו:ד׳), וצא מן האצטגנינות שלך – אברם אינו מוליד בן ליורשו, אבל אברהם מוליד בן ליורשו.
ויתכן שהיה האצטגנינות על זווגם, שאברם ושרי לא יולידו זה מזה, ואברהם ושרה יולידו.
אבל כפי דעתי, שרה תוספת במדרש, לומר שהיה כןא גם בשרה, אבל הקב״ה לא הבטיחו עתה בשרה, וגם בעת נבואת המילה עדין היה אברהם מסתפק בשרה שתלד.]⁠ב
1. שאלת רמב״ן היא מזה שאברם הוליד את בנו ישמעאל כבר לפני שינוי שמו לאברהם, וזה נראה כסותר את דברי המדרש: ״אברם – אין לו בן, אברהם – יש לו בן״.
א. כן בכ״י מינכן 138, רומא 44, פרמא 2978, דפוס ליסבון, דפוס רומי. בכ״י פרמא 3255: ״בן״.
ב. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.
AND HE BROUGHT HIM FORTH OUTSIDE. According to the simple interpretation of Scripture it means that He brought him forth from his tent into the open so that he could see the stars. And according to the Midrash its explanation is as follows: G-d said to him, "Leave your astrological speculations, for you have seen by the constellations that you are not destined to raise a son. "Abram" indeed may not have a son, but "Abraham" will have a son; "Sarai" will not bear a child, but "Sarah" will bear a child. Thus the language of Rashi.
But 'Abram' did have Ishmael!⁠1
The meaning of the Midrash, however, is that Abram sought a son who would qualify to become his heir, [which excluded Ishmael, who would not inherit him], even as he said, And, lo, my household slave will be mine heir.⁠2 The Holy One, blessed be He, then said to him, "This man shall not be thine heir, but one born of thine own body shall be thine heir,⁠3 and leave your astrological speculations. 'Abram' will not have a son as his heir, but 'Abraham' will have a son as his heir.⁠"
It is also possible that the astrological speculation concerned the pair together, namely, the "Abram and Sarai" as a pair will not beget children, and the Eternal now assured him that "Abraham and Sarah" will beget children. In my opinion, however, [the Divine assurance now given to Abraham did not mention Sarah, rather], her name is an addition on the part of the Midrash, meaning that such indeed was the case also with Sarah.⁠4 The Holy One, blessed be He, however, did not assure him concerning Sarah at the present time. Even at the time of the prophecy concerning the circumcision, Abraham was still in doubt whether "Sarah" would bear a child.⁠5
1. Further, 16:15. How then could the Midrash say, "'Abram' indeed may not have a son?⁠"
2. (3) here.
3. (4) here.
4. That "Sarai" will not bear a child, but "Sarah" will.
5. See further, 17:17.
ויוצא אותו החוצה – אין דרך העולם לראות הכוכבים מתוך הבית עד צאתם חוץ לבית, והזכיר הלשון הזה באברהם לפי שהתנבא עד עתה מתוך המדרגה הנקרא בית אל וקראה דוד ע״ה (תהלים מ״ה) כבודה בת מלך פנימה, לכך הוצרך להזכיר עתה לשון ויוצא. ודעת רז״ל שהוציאו חוץ מן המערכה, וכן דרשו ויוצא אותו החוצה, אמר לו צא מאצטגנינות שלך. הבט נא השמימה, אין לשון הבטה אלא מלמעלה למטה, וכענין שכתוב (שם פ) הבט משמים וראה, וכתיב (שם ק״ב) ה׳ משמים אל ארץ הביט, ודרשו רז״ל שהגביהו למעלה מן הכוכבים והמזלות והיו הכוכבים ומזלות מדרס לרגלו.
ולפי דעתי זהו באור (ישעיהו מ״א:ב׳) צדק יקראהו לרגלו, על כוכב צדק, ומכאן הוכיחו ז״ל אין מזל לישראל כי הם למעלה מהם. וכן אמרו במדרש (שיר השירים ח׳:י״ד) ברח דודי ודמה לך לצבי, זה אברהם שנקרא אוהבי. על הרי בשמים, אל תקרי בשמים אלא בשמים. ואמרו אין מזל לישראל, באור הדבר בכלל ישראל, אבל בפרטם יש מזל לכל אחד ואחד, שהרי חכמת המזלות חכמה גדולה ומפוארה היא, אין רז״ל מכחישין אותה כלל.
וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם – כלומר וספור הכוכבים אם אתה יכול לספור אותם, כה יהיה זרעך ברבוי עצום ככוכבים הללו אשר לא יספרו מרוב.
ויכלול עוד כה יהיה זרעך במדרגות החכמה, כי כשם שיש בכוכבים מי שאורו מזהיר ומבהיק יותר מחבירו, ומדרגותיהם חלוקות זו למעלה מזו באורה ובהשגה, כך עתידין חכמים שבישראל שיהיו מדרגות חלוקות, אור תורתו של זה למעלה מאור תורתו של זה, והשגתו של זה. למעלה מהשגתו של זה.
ויכלול עוד כה יהיה זרעך במדרגות השכר והתענוג הנצחי לעולם הבא, כי יש שכר לנשמות הזוכות מדרגות חלוקות זו למעלה מזו, וחופה למעלה מחופה, ואורה למעלה מאורה, וכן דרשו רז״ל בספרי לשבע שמחות פניהם של צדיקים דומות לע״ל, לחמה ללבנה לרקיע לכוכבים לברקים לשושנים למנורת בהמ״ק.
ויוצא אותו החוצה, "He led him outside.⁠" It is not usual for people to be able to view the stars from inside their houses until they have stepped outside. The reason the Torah needs to use this description of what transpired when God spoke to Avram is because up until now the level of prophetic visions he had enjoyed was the one called "Bet El.⁠" David (Psalms 45,14) had referred to that level of prophecy, i.e. intimacy with God, as כבודה בת מלך פנימה, "the glory (entourage) of the King's daughter consists of her remaining inside.⁠" Now that Avram was going to experience prophecy of a higher level, God had to mention that He took him beyond the level of "Bet El", i.e. outside or beyond that level. This is the meaning of the word ויוצא.
Our sages in Shabbat 156 understand these words to mean that God removed Avram's fate from the influence of the horoscopes, i.e. astrological limitations, when He said to him: הבט נא השמימה, "look skywards", please.⁠" Whenever we encounter the expression הבט it means "looking down.⁠" If Avram had been on earth and had looked at the sky, the stars, the expression הבט would have been inappropriate. Therefore, the Torah wanted to tell us that God had placed Avram in a position above the stars and had told him to look down at the sky. He could henceforth trample the limitations imposed on a person due to his horoscope.
My own opinion is that our verse represents the true meaning of Isaiah 41,2 צדק יקראהו לרגלו, "the horoscope (planet) Jupiter He summoned at his feet.⁠" This is the source of the Talmudic statement that the fate of the Jewish people is not dependent on any constellation of stars or planets (Shabbat 156). We have similar statements in the Midrash at the end of Song of Songs. In Song of Songs 8,14 ברח דודי ודמה לך לצבי, our sages understand this line as comparing Avraham, God's beloved, to a roe, and the words על הרי בשמים at the end of that verse as a reference to heaven by reading the word בשמים instead of as besamim, as bashamayim.⁠" This too is understood as meaning that horoscopic considerations do not apply to the fate of the Jewish people. We must distinguish between the fate of the Jewish nation as a whole which is not subject to horoscopic influences and that of the individual Israelite whose fate is subject to horoscopic influences. The discipline of astrology is a most important discipline, and our sages have never disputed its significance.
וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם, "and count the stars if you are able to count them.⁠" God meant that just as Avram was unable to count the number of the stars so his own descendants would be innumerably many.
An additional meaning in that message was that the cumulative wisdom possessed by the Jewish people would be beyond comprehension. Just as there are stars which give off more light than others, so there would be Jews who would possess more wisdom than others with which to enlighten their peers.
Still another meaning included in that message to Avram was the promise that the degree of reward for which different Jews would qualify in the hereafter would also vary in proportion to the intensity of the light radiated by different stars. There is a reward for the souls and it is apportioned in accordance with the achievements of these souls while imprisoned in a body. Our sages in Sifri on Deut.1,10 explained the words ככוכבי השמים לרוב, "as numerous as the stars in the sky,⁠" as referring to seven different groups of righteous souls in the hereafter. Each group differs from the next group in the level of reward God has accorded to it. Some radiate the kind of light radiated by the sun; others the kind of light radiated by the moon, and so on.
כה יהיה זרעך – א״ר תנחומא בשם ר׳ אחא אין העולם חסר שלשים צדיקים כמנין יהי״ה.
כה יהיה זרעך, "so shall be your seed.⁠" Rabbi Tanchuma son of Acha, basing himself on this phrase, commented that it is an assurance that there will never be fewer than 30 righteous people on earth at all times. He uses the word יהיה, "will be (singular),⁠" as his proof.⁠1
1. [The numerical value of the combined letters in that word is 30. Ed.]
וספור הככבים וגו׳ ויאמר לו כה יהיה זרעך – ולמעלה אמר לו יהיה זרעך כעפר הארץ אלא רמז לו ליעקב ועשו כי זה יהיה למעלה ככוכבים וזה יהיה למטה כעפר לדוש:
וספור הכוכבים, "and count the stars, etc.⁠" whereas in the previous prophecy Avraham's offspring had been compared to the dust of the earth, now it was compared to the stars in the heaven. We are dealing with the relative positions of Esau and Yaakov, both descendants of Avraham, one compared to the earthly phenomena, i.e. dust, the other to celestial phenomena, i.e. stars. Whereas the stars are untouchable, beyond harm, dust is something people trample on.
ויוצא אתו החוצה – בגימטריא איצטגנינותך. כה יהיה זרעך פירוש כשיהיה לו עוד כ״ה שנים כמנין כ״ה יהיה לו זרע שהרי בברית בין הבתרים היה אברהם בן ע״ה שנה.
יהיה – בגימטריא שלשים לומר לך שאין דור שאין בו ל׳ צדיקים וכן אמר כמנין יהיה יהיו צדיקים בזרעך שנאמר ויאמר לו כה יהיה זרעך.
אם תוכל לספוֹר אוֹתם – בקיצור, כי הביאור ׳ולא תוכל לספור׳.⁠1 ובאמת הם בעלי תכלית במספר, אבל שנספרם אנחנו הוא אם נמנע אם אפשר רחוק.⁠2
1. לשון הפסוק ״אם תוכל לספר אתם״ הוא לשון קצרה, שמשמעותה היא: לא תוכל לספור.
2. יש מספר סופי לכוכבים, אך ספירת הכוכבים בפועל על ידי אדם בלתי אפשרית או קרובה להיות בלתי אפשרית.
אך דע נא וראה שזה יהיה כנגד הטבע שהרי אתה עקר מתולדתך ותקטן זאת בעיני וארבה את זרעך במאד מאד שנאמר ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא כו׳. ומה נפלאו דברי חז״ל באומרם הוציאו חוץ לעולם והגביהו על הככבים והמזלות כו׳ (בראשית רבה מ״ד). והוא ודאי שהראה לו כי גדול מעל שמים חסדו אליו בענין הזה.
אברם אין לו בן אברהם יש לו בן. וכך אמרו בב״ר אברם אינו מוליד אברהם מוליד ואינו ר״ל אברם אינו מוליד כלל שהרי הוליד את ישמעאל טרם שנקרא שמו אברהם אלא ה״פ אברם אינו מוליד בן הראוי ליורשו אברהם מוליד בן הראוי ליורשו תדע שהרי גבי הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי אמר ר׳ שמואל בר רב יצחק אמר אברהם להב״ה המזל דוחקני ואומר לי אברם אין את מוליד א״ל הב״ה כדבריך אברם אינו מוליד אברהם מוליד משמע שבראוי ליורשו קמיירי והיתה תשובתו ית׳ אמת הראו לך כל זמן שהיה שמך אברם אבל כשישתנה שמך בשם אברהם תוליד בן הראוי ליורשך והראיה הגמור על זה שאחר זה מיד נאמר לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך שפירושו זרעך הראוי ליורשך שאילו היה דבור זה על סתם זרעו היה מחוייב מזה שיהיה גם ישמעאל ובניו בכלל הגזרה הזאת:
אני קורא לכם שם אחר וישתנה המזל. פי׳ שישתנה המזל שלך במזל אחר. וא״ת מאי צא מאיצטגנינות שלך דקאמר דמשמע שאני עושה לך דבר שהוא חוץ מהאצטגנינות והלא ככה היא דרכה של איצטגנינות שמשנים את השם כדי שישתנה המזל דפי׳ צא מאצטגנינות שלך היא האצטגנינות שראית אתה ע״פ השמות של אברם ושרי אבל לעולם האצטגנינות במקומה עומדת:
וזהו ל׳ הבטה מלמעלה למטה. ובב״ר אמרו אין הבט אלא מלמעלה למטה ואינו ר״ל שכל הבטה היא מלמעלה למטה שהרי מצינו והביטו אחרי משה אל תבט אחריך הבט ימין וראה אלא ה״פ אין הבט האמור פה אלא מלמעלה למטה דומיא דאין עמידה אלא תפלה ואין פגיעה אלא תפלה וכן מה שכ׳ רש״י וזהו לשון הבטה מלמעלה למטה פירושו וזהו לשון הבטה האמורה פה מלמעלה למטה:
ענין מספר ישראל ברוח השמים
ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה. חשבו המפרשים כלם שהוציא הקב״ה את אברהם מאהלו וצוהו בהבטת השמים לספור הכוכבים אשר מספרם קשה ונמנע לאדם להשיגו והבטיחו שכן יתרבה זרעו. ואני אחשוב בזה המאמר א׳ מג׳ פנים.
הא׳ שאמרו ויוצא אותו החוצה הם מדברי השם ית׳ וחוזר לבן שיולד לאברהם שהוא יוציא את אליעזר מירושת הבית לחוצה והוא על דרך לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר ואמר אשר יצא ממעיך הוא יירשך והוא יוציא אותו החוצה ר״ל את אליעזר מהירושה ויהיה לפי זה ויוצא אותו בפת״ח כמו ויוצא בשב״א כי עם היות שעל הרוב השב״א תחת הוא״ו עם העתידים יורה על העתיד והפת״ח תורה על העבר ועם העוברים בהפך כבר נמצא חלוף זה בכתוב כמו והשבית את הכמרים שהוא שב״א עם העבר ואינו מהפכו לעתיד אבל ישאר עתיד כמות שהוא כאלו אמר ויוצא אותו החוצה. ואחר שאמר לו ית׳ זה אמר לו מאמר אחר והוא הבט נא השמימה וגו׳. וכבר יורה על היותו ענין אחר מחולף מהראשון ממה שנזכר לו מלת ויאמר באמירה בפני עצמה.
והפן הב׳ מהפירוש הוא שהוציא האל ית׳ את אברהם החוצה ממחשבתו שהיה חושב שיהיה בן ביתו יורש אותו כי כאשר השיבהו האל שלא יירשהו זה כי אם הבן שיצא ממעיו הובטח לבו של אברהם בדבר השם והבטחתו ובזה הוציאו השם מאותה מחשבה שהיתה לו. ואין לך שתאמר כי לשון יציאה גוזר ההעתק ממקום למקום גשמי עכ״פ כי כבר פירשו חז״ל ויוצא אותו החוצה צא מאצטגנינות שלך.
והפן הג׳ מהפירוש הוא שיוצא אותו החוצה הוא ספור התורה יגיד הכתוב בי בראשונה היה דבר ה׳ אל אברם במחזה והשיבו א״כ לא יירשך זה ואחר כך נפסקה נבואתו והקיץ אברהם ובהיותו ביקיצה הוציאו משם חוץ לאהלו אשר היה שם המחזה בראשונה ואז באתהו נבואה אחרת והיא ויאמר הבט נא השמים ולהיותה נבואה אחרת בא בה מלת ויאמר ונאמר בה אני ה׳ אשר הוצאתיך והיה הצורך בהפסק הנבואה הראשונה והוצאת אברהם מהאהל לשדה לפי שהיה עתיד להראות לו שמה מעמד בין הבתרים אשר א״א שיהיה בהקיץ כ״א בהיותו בשדה וזהו דרך אחר בחלוק הנבואה הזאת ממה שזכרתי למעלה. הנה בכל א׳ מהפירושים האלה אפשר שיובן ויוצא אותו החוצה והותרה השאלה הו׳.
[א] ויוצא אותו החוצה
[1] שבת שם (שבת קנו.)
[2] נדרים פרק שלישי דף לב ע״א (נדרים לב.)
צא מאצטגנינות שלך. דלפי פשוטו קשה מאי צריך להוציאו החוצה, הרי יכול לומר ׳לך החוצה׳, מאי ״ויוצא אותו החוצה״. ואם תאמר מה שייך שנוי מזל בזה, הרי מתחלה לא היה מורה המזל רק ׳אברם אינו מוליד׳, אבל אברהם מוליד, ואין כאן שנוי מזל, ויראה כי אין פירוש שהמזל היה מורה אברהם יש לו בן, זה אינו, רק המזל מורה על אברם אין לו בן, אבל לא היה מורה על אברהם כלום, ואמר לו הקב״ה ׳צא מאצטגנינות שלך׳, כי אברם ראית אינו מוליד, אבל אברהם יש לו בן, כלומר שלא ראית דבר על אברהם, ולפיכך קורא אני לך שם אחר, וישתנה המזל על ידי שינוי השם:
אבל אברהם יש לו בן. ענין זה נתבאר בפרק קמא דראש השנה (טז ע״ב) דקאמר התם ׳ד׳ דברים קורעים גזר דינו של אדם׳, ואחד מהם שינוי השם. ואל תתמה למה יהיה שנוי השם משנה המזל, דמאי איכפת בשם, אין זה קשיא, כי דבר גדול ומופלא הוא, ושם הארכנו בזה, ואין כאן מקומו. והקשה הרמב״ן הלא הוליד ישמעאל (להלן טז, טז) קודם שנשתנה שמו (להלן יז, ה), ותירץ הרמב״ן דפירוש המדרש (ב״ר מד, י) על בן הראוי ליורשו, כי ישמעאל לא יירש אותו, דכתיב (להלן כא, יב) ״כי ביצחק יקרא לך זרע״:
אין הבטה אלא מלמעלה למטה. הקשה הרא״ם דהא כתיב (שמות לג, ח) ״והביטו אחרי משה״, וכן ״הבט ימין וראה״ (תהלים קמב, ה) ״ותבט אשתו מאחריו״ (להלן יט, כו), ״והביט אל נחש הנחושת״ (במדבר כא, ט) – אשר עשה משה, ולפיכך הוצרך לומר ׳אין הבטה׳ דאמור כאן – ׳אלא מלמעלה למטה׳. ולא נראה כלל, שאין [כן] לשון רש״י, וכן בב״ר (מ״ד, יב) אמרו ׳אין הבט אלא מלמעלה למטה׳, אם כן אין הבטה כלל אלא מלמעלה למטה, אבל בכל דבר דאפשר לראות למעלה מדבר הנראה – שייך שפיר הבטה, כי ראות האדם הוא בכל העולם, וכאשר יביט אל דבר מה ופונה ראייתו אל אותו דבר – נקרא ׳הבטה׳ שפיר, דהא ראותו הוא מלמעלה למטה, דממקום ששם עיני האדם שולטות – פונה ראייתו אל אותו דבר, אבל הכא דבכוכבים משתעי קרא, דאי אפשר שיהיה מביט למעלה מהם כלל, ועל זה אמרו חכמם ז״ל (ב״ר מד, יב) ׳אין הבטה אלא מלמעלה למטה׳. ומה שהבטה הוא דווקא מלמעלה למטה, מפני שהבטה הוא מלשון חבטה בחילוף אותיות אחה״ע, והבטה נקרא כאשר הראות מחבט עליו, וזה כאשר הוא מחבט עליו מלמעלה למטה, אבל מלמטה למעלה אין זה חבטה:
אבל אברהם יש לו בן. אע״ג שהיה לו ישמעאל בעוד שנקרא אברם דבנך הבא מן העובדי אלילים אינו קרוי בנך (קידושין סח:) ואינו ראוי לירש אותו:
וזהו לשון הבטה מלמעלה למטה. ואם תאמר והא כתיב (במדבר כ״א:ט׳) והביט אל נחש הנחשת וחי יש לומר דה״פ והביט אליו הנחש והא דכתיב (תהלים ל״ד:ו׳) הביטו אליו ונהרו דגם זה מלמטה למעלה וי״ל מלא כל הארץ כבודו. [מצאתי]: והרא״ם פי׳ דה״פ אין הבטה האמור פה אלא מלמעלה למטה:
But Avraham will have a son. Although he had Yishmael while he was still called Avram, it says in Kiddushin 68b: "Your son from a non-Jewess is not called your son.⁠" Therefore, Yishmael could not be his heir.
This explains the use of the term הבטה: from above to below. You might ask: If so, why does it say (Bamidbar 21:9), "He would look (והביט) upon the copper snake and live,⁠" [although he was lower than the snake]? The answer is: It means the copper snake would "look" upon him. And why is it written (Tehillim 34:6), "They looked (הביטו) to Him and became radiant,⁠" which is from below to above? The answer is: Hashem is found everywhere. (source unknown) But Re'm explains: Rashi is saying that the הבטה mentioned here is from above to below, [but not everywhere else].
ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים וגו׳ ויאמר לו כה יהיה זרעך – פירשו חכמינו בזה צא מאיצטגנינות שלך. וכבר יקשה עליהם מאן לימא לן דהאי ויוצא אותו החוצה פירושו צא מאיצטגנינות שלך ולא כפשוטו ויוצא אותו מן האוהל למקום גלוי שיראה הכוכבים משם? ועוד יקשה אמרו כה יהיה זרעך שאם ירמוז על עוצם המספר היה טוב שיאמר וספור עפר הארץ כמו שאמר פעם אחרת למעלה כי בעפר הארץ רבוי מוחש יותר מן הכוכבים? מלבד שאין תשובת הי״ת ראויה לשאלת אברהם שהוא לא נתרעם אלא על חסרון זרעו ולא על מעוטו? והלשון גם כן אינו מדוקדק באמרו כה יהיה זרעך ולא אמר כאלה או כמספרם יהיה זרעך? אולם יש לפרש כפי דרשת חז״ל בבראשית רבה שהוציאו למעלה מכיפת הרקיע. וכאשר אברהם ראה באופן שבדו מלבם האיצטגנים הכוכבים ממסילותם בצורותיהם אשר במושבם ד״מ על תמונת שלוש או רבוע או כוכב נולד או יורד יורו מאורע כזה לאדם אם טוב ואם רע. והאמין אברהם לאיצטגנים שלא יולד לו בן מכח המזל הוצרך הי״ת כדי להסיר מלבו אמונה כזאת להוציאו חוץ לעולם הזה על הרקיע. יהיה זה במראה הנבואה או בהקיץ כדי שיביט משם הכוכבים בסדר אחר הפוך ומשונה ממה שיראה היושב תחתם על הארץ כאלה פה עמנו היום. כי מה שבכאן יראה כוכב ד״מ מתנגד שמה יתראה בחיבור וכן להפך ויאמר לו הבט נא השמימה וספור הכוכבים כלומר חשוב עתה באיצטגנות שלך סדר ומדרגת הכוכבים ותראה שאינם עוד מורים כאשר למדת בחכמתך. וכה יהיה זרעך רצונו ככה במראה הזה יהיה לך זרע ויולדו בנים לך. ודע וראה אם כן שהבלים הם דברי החוזים בכוכבים ד״א רצה להודיעו שכל קורותיו דרך נס כאשר עשה ביום הזה לו להוציאו החוצה מכיפת הרקיע ואין פלא גדול מזה. כה יהיה זרעו יולד לו דרך נס אף אם הוא זקן:
ויוצא אותו החוצה – לפי שלא הבטיחו רק על אחד שיצא מחלציו והוא יירשנו, ולמעלה אמר לו ״והיה זרעך כעפר הארץ״. ויפלא זה בעיני אברהם ויחשוב כי ההבטחה הזאת לא נאמרה על יוצאי חלציו לבד אבל על המשפחה כולה, ויוצאי חלציו יהיו לבד אלופים ונשיאים על כל בני המשפחה. על כן הבטיחו בנבואה זו שאעפ״י שהיורש אחד, יהיה זרעו ככוכבי השמים לרוב.
החוצה – הוציאו מביתו או מאהלו אל החוץ. כדי שיביט לשמים ויראה הכוכבים. ו⁠[יש] מפרש [ש]⁠כתב שהנבואה תדבר עם הנביאים לפי ידיעתם, כי בטולומיאוס וחבריו בעלי החכמה הזאת1 מנו מספר לכוכבים, ואברהם לא ידע מספרם. ועל כן אמר לו ״אם תוכל לספור אותם״. וזה טעות גדול כי בעלי זאת החכמה שֶָׁמנוּם, נתנו מספרם אלף וכ״ב כוכבים, ואיך על זה הבטיח ״כה יהיה זרעך״? ואם על מניעת המספר, אחרים שיכלו לספור הכוכבים יספרו גם זרעו. ועוד משה רבינו ע״ה אמר ״והנכם היום ככוכבי השמים לרוב״,⁠2 והיו יותר מת״ר אלף אנשי מלחמה, מלבד הנשים והפחותים מ⁠[שנות] עשרים והיתרים מבן ששים. גם במספרי דוד כתוב ״כי אמר ה׳ להרבות את ישראל ככוכבי השמים״.⁠3 ובימיו רבו כמו ששה פעמים ממה שהיו בימי משה. והתימה מה צורך היה להוציאו החוצה? גם בשבתו בביתו היה יכול לומר לו ״אם תוכל לספור את הכוכבים גם זרעך יספר״. ופעמים רבות ראה אברהם את הכוכבים ולא ראה מספרם.
והאמת לדעתי כי הנבואה תְּחַזֵק לפעמים גם החושים לראות או לשמוע מרחוק, מה שאין בכחן הנטוע בהם, כמו שפירשנו בפירוש ״וישא לוט את עיניו״,⁠4 גם ״שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם״,⁠5 וכן ״ויראהו ה׳ את כל הארץ״.⁠6 ובעלי החכמה שמנו את הכוכבים הם הנראים לעין, ויש מספר עצום מהם שאינן נראים מפני גובה מקומם. כי האחרונים שהמציאו המראות המלוטשות7 כפי חכמת ההבטה, יביטו בהן מספר רב מן הכוכבים שאינן נראים לעין, ועוד רבים מהם שאינן נראים גם במראות הללו. וכולן הראה הקב״ה לאברהם אבינו ע״ה בנבואה זו, כי גלה עיניו בכח עליון. ולפי שקודם לכן לא ראה אותן אברהם ע״ה, הוצרך עתה להוציאו החוצה, ולאמר לו ״הבט נא השמימה וספור הכוכבים״, כלומר אעפ״י שאיצטגנין אתה ויודע מספר הכוכבים הנראין לך, הבט עתה השמימה וראה את הצבא הגדול אשר אני מראה אותך, והגד אם תוכל לספור אותם. וזה הפירוש אמונה.⁠8 ולכן כשהמשיל מספרם לעפר הארץ אמר ״אם יוכל איש למנות את עפר הארץ״,⁠9 לפי שכל איש רואה את העפר, ומונה אין. אבל כאן לא היה יכול לומר ״אם יוכל איש למנות אותם״, כי איך ימנם? ואין עינו רואה אותם. ואתה הרואה אותם אם תוכל לספור אותם.
כה יהיה זרעך – ככוכבי השמים לרוב. נוסף במשל זה כי הכוכבים יש להם כח ידוע, ובכח זה פועל מה שפועל. ואם נעלם מאתנו מה הם עושים, יוצרם יודע הכל, כמו שכתוב ״שאו מרום עיניכם, וראו מי ברא אלה. המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא״,⁠10 וכן ״מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא״.⁠11 והשם הוא כחו ופעולתו ונודע בו, כמו ״ונעשה לנו שם״12 ובארנוהו למעלה. וכן זרע ישראל כבוד והדר יעטרם, וכחם רב לפעול פעולות גדולות בחכמה בתבונה ובדעת. ״לא עשה כן לכל גוי״.⁠13
1. אסטרונומיה.
2. דברים א, י.
3. דהי״א כז, כג.
4. בראשית יג, י.
5. שם יג, יד.
6. דברים לד, א.
7. טלסקופ.
8. מליצה לומר אמת, נכונה. על פי תהלים קיט, פו. ״כל מצותיך אמונה״ ופירש רד״ק: ״אמת הם״.
9. בראשית יג, טז.
10. ישעיה מ, כו.
11. תהלים קמז, ד.
12. בראשית יא, ד.
13. תהלים קמז, כ.
ויוצא אתו החוצה – לפי פשוטו הוציאו מאהלו לחוץ לראות הככבים, וגם רמז לו השם בזה שיצא מגדר ההתחכמות האנושי כדרך שאחז״ל צא מאיצטגנינות שלך וכו׳, כי אין מנהגי השם עם בחיריו כפי התולדות וחקי הטבע כי אם למעלה מהם, ומעתה יהיה לבך בטוח שיתקיימו לך הבטחותי, ושיהיה זרעך רב כעפר הארץ אעפ״י שזקנת בלי בנים:
וספר הכוכבים – מאמר וספור נראה כמאמר בטל, כי על דבר שעשייתו בלתי אפשרי במוחלט לא יאמר אדם לחברו עשה זאת, כי לא יוציא דבריו לבטלה (עמ״ש בפסוק אם יוכל איש למנות את עפר הארץ), ונ״ל כי מלת וספור הוא מקור אף שהסמ״ך בשו״א, כמו עת ספוד ועת רקוד, והמקור נקרא ג״כ שם הפעל (נאמען ווערבי) והוראתו כשם דבר כמו עֲשה צדקה ומשפט (משלי כ״א) במקום עשיית צדקה, קנה חכמה מה טוב (שם) קניית חכמה, וכן וספור הכוכבים כמו ומספר הכוכבים, והוא מחובר למה שאמר הבט נא השמימה, וטעמו יביט אל השמים ואל מספר הכוכבים (שטערנע צאהל) אם תוכל לספור אותם, ויתכן לומר ג״כ כי ענין ספירה שאמר כאן לא על הכמות כ״א על האיכות כמו כי עתה צעדי תספור (איוב י״א) וכל צעדי יספור (שם ל״א), שאין ענינם לדעת כמות מצעדי רגליו אבל ענינם העיון והשגחה על איכות צעדי והנהגותי וכן שבעה שבועות תספר לך ענינם על כמות ואיכות הימים כמ״ש, וכן משמע ממה שסיים כאן לאמר כה יהיה זרעך, כי מלת כה לא מצאתיו על שיעור הכמות רק על איכות, כמו למה תעשה כה לעבדך, כה אמר עבדך יעקב, והטעם על איכות הכוכבים המאירים לארץ ולדרים עליה, וכמאמר הכתוב (דניאל י״ב) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.
הבט נא השמימה וגו׳ – ״הסר את מבטך מהארץ, ושא עיניך לעבר השמים והכוכבים: כה יהיה זרעך!⁠״ ״כה״ מציין לא רק מספר וכמות, אלא גם אופן ואיכות. ועוד, אם מה שאמור היה להאמר לאברהם הוא רק ״שזרעו יהיה לאין מספר כמו הכוכבים״, לא היה מן הצורך להוציאו החוצה. ודאי שאברהם ידע כמה רבים הם הכוכבים, ועד כמה אין להם מספר בעין האנושית.
אולם בכל מקום שאנו מוצאים בתנ״ך סמלים בצד הדברים הנאמרים; בכל מקום שאות, הרגשה, וסמל מצורפים למאמר אלקי – ניתן בכך לאותו מאמר פירוש עמוק ורחב יותר. דבר זה נכון גם כאן. מראה הכוכבים הציג לאברהם רעיון, והעמיק את תפיסתו ביסוד שכלל את כל עצם תמציתו של המאמר האלקי. קודם לכן (לעיל יג, טז), כאשר נאמר לו ״ושמתי את זרעך כעפר הארץ״, לא הראו לו תחילה את העפר.
הבה נתבונן במשפט ״הבט נא״. ״נא״ תמיד בא כנגד השקפה או נטייה הקיימת בלבו של אדם אחר (עיין לעיל ה, ל). גם כאן, אם כן, חייבת הייתה להיות מחשבה כלשהי בלב אברהם, שמאמר אלקי זה עומד כנגדה. מההקשר אנו יכולים להבחין בטיבה של מחשבה זו.
אברהם התייאש כבר מכל תקוה להביא ילד לעולם. בדרך הטבע, לא היה לו עוד לצפות לשמוח ביוצא חלציו. משום כך אמר: ״מה תתן לי – לאור העובדה שעתיד אני להיפטר מעולם זה בלא ולד״. באותה השעה הוציאו הקב״ה החוצה למקום פתוח ואמר לו, ״הבט כלפי השמים!⁠״ שם, בשמים, רואים סדר הנהגה השונה לגמרי מאשר בארץ. בארץ איננו רואים יותר דברים שנבראו באופן ישיר ע״י הקב״ה. כל מה שאנו רואים בארץ נוצר מנבראים אחרים; הוא אינו מעשה ידי הקב״ה עצמו, אלא מתפתח מנבראים אחרים ונגרם ע״י סיבות טבעיות.
מנקודת המבט של הארץ, שבה כל מסובב בא מסיבתו הנתונה, ייאושו של אברהם היה מתקבל על הדעת: לא היה שום בסיס הגיוני לתקוה שיוכלו להיות לו ילדים. לכן ציווה עליו הקב״ה להביט לעבר השמים. שם, בשמים, קיים עולם שונה; שבו אנו רואים את מלאכת הבריאה; והכל נברא שם ישירות ע״י הקב״ה. (אילו יכולנו לראות את הארץ בכללותה, כגוף שמימי אחר, גם היא הייתה נראית לנו באופן דומה.) לכן המבקש לראות צורה של מציאות שנבראה – באופן ישיר ובלא תיווך – בכח הקב״ה, מן הדין שיתבונן בכוכבים; עליו להרים עיניו השמימה ולראות שם עולם שנברא ישירות ע״י הקב״ה. ״האם תוכל לספור את הכוכבים?⁠״ – ברואים אלה שמוצאם מעצם מאמר הבורא ״יהי״, רבים הם יותר מהברואים המוגבלים שנוצרו באופן בלתי ישיר בארץ. לכן, ״צא מאיצטגנינות שלך״ (שבת קנו.) – הנח את החישובים הטבעיים הארציים שלך, ובמקום זה תן דעתך למושג של עולם הכוכבים.
כה יהיה זרעך! כך עמך יהיה – כמעשה ידיו של הקב״ה. לא כתוצאת סיבות טבעיות, ובניגוד לכל החישובים הטבעיים. כמו בריאה שנייה, שנבראה יש מאין.
אברהם ושרה עתידים להשאר עוד שלושים שנה ערירים. הסיכוי הטבעי האחרון שלהם לשמוח בפרי בטנם ייעלם, ותקוותם לילד תהיה ללעג. לפי כל החישובים הארציים, ״כל השמע יצחק לי״ (להלן כא, ו) – ורק אז ייוולד הילד הראשון של עם ה׳.
כך אנו מוצאים בתהלים (פרק קמו): ״בונה ירושלם ה׳ נדחי ישראל יכנס. הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם. מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא. גדול אדונינו ורב כח, לתבונתו אין מספר״. מראה הכוכבים הוא משל לקיום ישראל, התלוי ישירות במאמר פי ה׳. גם אם נדחי ישראל מבוזים ומושפלים, דומים הם לכוכבים. כל אחד מהם תלוי באופן ישיר במאמר פי ה׳. מתוך כל צרה וצוקה הוא נשאר יהודי, ועומד תחת השגחה פרטית, אשר ״קוראת לו בשמו״. שהרי ישראל זכה למעלת ״חרות על הלוחות״ [עיין עירובין נד.]: הליכה בדרכי ה׳ מעלה אותו מעל כל כחות הטבע, ומעניקה לו חירות תחת הנהגתו הישירה של הקב״ה.
ויוצא אותו החוצה – גלה לו שהוא וזרעו אינם נתונים תחת משטרי הכוכבים והמזלות. והגם שהמערכות שולטים על עניני העולם, הוא יוצא החוצה מן הנהגת העולם הזה ואינו נתון תחת המזל, וחז״ל במליצתם שהעלהו למעלה מכפת הרקיע, ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים – הנה לפי פשוטו א״ל שזרעו לא יספר מרוב כמו שאין מספר לכוכבים, כי הגם שהקדמונים מנו מספר לכוכבים שהם אלף וכ״ב. הנה להאחרונים שהמציאו המראות המלוטשות נתברר כי מספר הכוכבים רב ועצום מאד, וה׳ נתן בכח ראותו של א״א שיביט את כל המון כוכבים השטים במרחבי מרחקים שאין להם סוף, ואמר לו אם תוכל לספר אותם – כפי שאני מראם לך עתה. ומבואר אצלי (ישעיהו ה׳) שיש הבדל בין הבטה לראיה, שההבטה היא שימת לב על הדבר ועיון השכל, ובזה בא תמיד הבט וראה, ר״ל שים לב וראה, או ראה והבט, ר״ל ראה בעיניך ושים לב להבין, ובמקום שבא פעל הבט לבדו בלא פעל ראה, יבא לרוב על שימת הלב ועיון המחשבה כמו הביטו אליו ונהרו, והביטו אחרי משה [פי׳ חז״ל שהיו אומרים אשרי יולדתו], וכשבא על הראיה אמר במדרש אין הבטה אלא מלמעלה למטה, ר״ל הבטה שבא לבדו ושבא על הראיה כמו משמים אל ארץ הביט (תהלים ק״ב:כ׳), למרחוק עיניו יביטו (איוב ל״ט:כ״ט), מזה אמרו שהגביהו למעלה מכפת הרקיע שהוא למעלה מן העננים כמ״ש בפסוק יהי רקיע. ואז ראה גם הכוכבים שנראים בחצי כדור הארץ השני שבזה הביט מלמעלה למטה. והנה מ״ש לו כה יהיה זרעך א״א שאמר לו על הרבוי לבד שכבר אמר לו והיה זרעך כעפר ארץ, שזה מספר יותר גדול ממס׳ הכוכבים, ושם אמר אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה, ופה תפס לשון מספר וכבר בארתי בפי׳ ש״ב (סי׳ כד) ההבדל בין ספר ומנה שספר הוא אם סופר לדעת מספרם, וזה רק בדבר שדרך לספור אותם, אבל על עפר הארץ לא יצדק לשון מספר, שמי יספור את האבק והעפר, רק יצדק לשון מנה שהמנוי הוא לדעת אם חסר ממה שהיה כמ״ש עוד תעבורנה הצאן ע״י מונה, שכבר יודע מספר צאני רק מונה אם לא חסר ממספרם, והעפר אם יוקח מעט עפר לא יורגש חסרונו, וכן דרשו חז״ל במדרש כשם שהעפר אם יוקח ממנו מתמלא חסרונו, כך יתמלא תיכף חסרון של ישראל שמתו בעת הדבר, וא״כ הוסיף לו שזרעך יהיה כל אחד מהם עולם חשוב בפ״ע ויספר בפ״ע, כמו שה׳ מונה מספר לכוכבים שכל כוכב הוא עולם בפ״ע, ואם יחסר כוכב אחד מן המציאות יהיה זה חסרון לכלל הבריאה, כן כ״א מישראל הוא עולם מלא בפ״ע ואם יחסר איש מהם הוא חסרון נוגע לשלמות העולם הכללי, וכ״ש לאושר העם כולו כמש״פ מ״ש ולציון יאמר איש ואיש יולד בה. והראה לו ג״כ שכמו שמנהיג ה׳ את ההנהגה המסודרת מאת הטבע ע״י מערכת הכוכבים, שכל כוכב פועל פעולה מיוחדת וה׳ ערכם וסדרם בסבובם התמידי למשול ביום ובלילה על ההנהגה הטבעיית, כן ערך הנהגה שניה מסודרת לפי ההשגחה ע״י מערכה שניה שהם צבא משרתיו ומקדישיו למטה שהם זרע אברהם שהם מכוונים כמספר הכוכבים וכ״א י״ל סגולה מיוחדת, והם מושלים על הכוכבים והוראותיהן, והשמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים להם ונכנעים להם, וכ״ש שהם אינם נתונים תחת המזל ומשטרי שמים, כי הבנים אשר יוליד יהיו עפ״י סדר השני ההשגחיי והם יהיו צבאות ה׳ למשטר ההנהגה ההשגחיית הבלתי נתון תחת המערכה המזליית.
{Why and what does it mean that God took him outside?}
Because this was difficult for Avraham to comprehend, since it contradicted his astrological deductions, He took him outside. God revealed to him that neither he nor his progeny are ruled by the stars and constellations. Despite the fact that the stellar configurations do affect the natural phenomena, he is outside this world pattern and, therefore, not subject to any astrological determinations. As our Sages have expressed it symbolically1: God raised him above the dome of the firmament (raqiya).
LOOK (HABET) TOWARD THE HEAVEN AND ENUMERATE THE STARS. Directly, it means that God told him his progeny will be too numerous to count — just as the stars are beyond numbering2. Although the ancients estimated the number of stars to be in the thousands, lately, due to the invention of the telescope, it has become clear that the number of stars is immense. God imbued Avraham’s sight with the capacity to behold the multitude of stars that move through the vastness of space, and then challenged him with, If you are able to enumerate them; i.e., as you behold them now, can you count how many there are?
It is clear to me3 that the verbs ‘looking at’ (habatah) and ‘seeing’ (reiyah) do not mean the same thing. The first describes paying attention and focusing mentally, in which case both verbs always appear: habet u’ree4 — take heed and (you will) see; or else ree ve-habet5, behold with your eyes and take heed to understand. Should, however, only the verb habet appear, unaccompanied by the verb ree, It usually means ‘thinking about’ and ‘taking heed mentally’. As in6, They looked (‘hibitu’) to Him, and are radiant, and7, they looked after (‘habitu’) Moshe (which our Sages interpret as8: they were saying, blessed is the one who bore him). And when, according to the Midrash, habet refers to physical seeing, it always appears in the context of looking from the top downward. As in9, From there he swoops down on the prey, his eyes look (‘yabitu’) from afar.⁠10 That is how they knew to state that God raised Avraham above the dome of the firmament (i.e., above the region of cloud formation —as that was defined by11 Let there be a ‘raqiya’), from which vantage point he saw (looked down upon — hence habet of our verse) the stars that one can see visually only from the underside of the globe.
SO SHALL BE YOUR OFFSPRING. This cannot refer to numerical profusion alone — which God had already promised him by, I will make your offspring as the dust of the earth, implying a number that is even greater than the number of stars12. It will be noted, however, that there God had also said, if one can count (‘limnoth’) the dust of the earth, then your offspring too can be counted by him (‘yi-mane’), while here the term ‘to enumerate’ (mispar or safer) appears, and not to ‘count’ (limnoth or mane). Elsewhere13 I have already explained the difference between them to be the following. The verb safer appears whenever the aim is to count for the purpose of knowing the number — and applies to such things only that lend themselves to enumeration. This is not true for dust of the earth — Who counts the number of particles of dust and soil? — and the term safer or mispar is, therefore, inappropriate. Only the term ‘counting’ (mane) is then applicable — in the same sense that one ‘counts’ in order to know whether some of the original quantity is missing. As in14 the flocks will once again pass under the hands of him that counts (‘mane’) them: he already knows their number, counting only in order to find out if any are missing. Also, when some dust is missing, it is not noticed — and our Sages have commented15 that just as missing dust is always replenished, so too will it always be that any losses Israel suffers in a plague, will be replenished.
It follows, therefore, that what God added here is that every one of Avraham’s offspring will be an important world of his own — a micro-world — (noticed and) numbered individually16, just as God counts the numbers of the stars17, each one a world in its own right. Moreover, should one star cease to exist, it would constitute a flaw in creation as a whole macro-world). So is every Jew a whole world18, and the loss of one is a loss which affects the perfection of the macro-world19 — besides affecting the well-being of the nation as a whole, as I have explained in connection with20 But to Zion it shall be said, this man and that man was born in her.
God also showed Avraham that just as He conducts the ordered pattern of nature by means of the hierarchies of stars, each producing a unique effect and all of whose motions are so distributed and arrayed that their influence upon the natural world is felt both day and night, so, too, did He provide for another order. It is patterned in accordance with divine supervision that is implemented through His host of servants who sanctify Him below — i.e., the progeny of Avraham who are as the stars of heaven, each possessed of a unique quality and who together21 dominate the stars and the stellar influences. The sun and the moon and the eleven stars bow down to them22 and remain under their control — and not the other way around.
In this way, the narrative tells us, did God reveal to Avraham that the sons he would beget will belong to the second or providential order. They will function as God’s army for regulating the pattern of divine intervention — a pattern that is entirely independent of the system of constellations.
1. Gen. R. 44:12.
2. Since only God counts the number of stars (Ps. 154:4).
3. On Isa. 5.
4. Isa. 63:15, for example.
5. Lam. 1, 11, for example.
6. Ps. 34:6.
7. Ex. 33:8.
8. Ex. R. 45:4.
9. Ps. 102:20.
10. Job 39:29.
11. Gen. 1:6.
12. The total number of stars is currently estimated as a number which has twenty-one zeros — and a single gram-molecular mass of a gas contains a number of molecules having twenty-three zeros.
13. On. 2Sam. 24.
14. Jer. 33:13.
15. Gen. R. 51:9.
16. See Malbim—1, Introduction to Sidra Bereshith: the man of erkhin.
17. Ps. 147:4.
18. Sanhedrin 37a.
19. See Yad, Hil. Teshuvah; also Malbim—I, note 30 (p. 10): inter-related system.
20. Ps. 87:5.
21. Together forming an entity that transcends the sum of individual parts. See note 220, below.
22. See Malbim—!l —-— discussion of the connection between the micro-chariot and the great chariot that is the universe. The allusion to Yosef and his dream is connected with the image of Yosef as symbolizing the whole Jewish people.
וספר הכוכבים: לא בשביל ריבוי הבטיחו כאן, שהרי כבר המשיל ריבוי זרעו לעפר הארץ1, אלא הוסיף כאן שיהיו הרבה אנשי מעלה2 שיאירו ככוכבים, ולא כמו שפחד וירא פן יהיו פחותי ערך3.
אם תוכל לספר אתם4: דאע״ג שיש בכל אומות העולם אנשי מעלה ומאירים לעמם ככוכבים5, אבל מעט היו אז לפי ערך ההמון, משא״כ זרע אברהם יש גדולי מעלה יותר מערך ההמון, כמו שכתבתי בספר דברים (ז,ז) על הפסוק ״לא מרבכם מכל העמים״.
1. לעיל יג,טז ״ושמתי את זרעך כעפר הארץ, אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה״. ועיין ברד״ק לעיל שם.
2. כלומר, ריבוי באיכות ולא בכמות, וכעין זה פירש ב׳הכתב והקבלה׳, עיי״ש. ועיין כאן במדרש לקח טוב המדמה את עם ישראל לכוכבים מבחינת מהותם, שהם ברומו של עולם וכדו׳.
3. עיין בהרחב דבר בפסוק ג׳.
4. לפי פירוש רבינו בענין ״וספר הכוכבים״ שמדובר על איכות ולא על כמות, מדוע א״כ אי אפשר יהיה לספור אותם.
5. כגון חסידי אוה״ע.
ויוצא אותו החוצה. חז״ל אמרו צא מאצטגנינות שלך, גם אמרו אצטגנינות גדולה היתה בלבו של א״א שכל מלכי מזרח ומערב משכימים לפתחו, ועתה שמע דברי איאוסיביו הנוצרי משם בירוזו הכשדי: Berose fait mention de notre pere Abraham lui donnant toute fois un autre nome. Dans la X generation qui suit le deluge, il se trouve parmi les Chaldeens un homme grand et fort verse dans l'astronomie. Eusebio Prep. evang. (, ועוד כתב Ce fut lui qui decouvrit l'astro — logie et la science Chaldaique. lbId. 18.
וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם. ראיתי שיש כמה דברים שיקשה עליהם כפי מה שנודע מהחכמה בזמן קדמון — ורק על פי ידיעות המאוחרות נתיישבו הדברים על מכונם, הרי הוא אומר וספר הכוכבים אם תוכל וגו׳ ושני דברים למדנו, האחד שהכוכבים רבים בתכלית הרבוי, והשני שאין אדם יכול לעמוד על מספרם, ושתים אלה היו קשים לחכמת התכונה הקדמונית, שכפי הנחותיה לא היו רק ששת אלפים כוכבים בכל שטחי השמים, וכל תוכן היה עומד על מניינם — וע״י כלי הבטה בינוניים השיגו מהם עד שני מאות אלפי כוכבים, ויוחנן אירשלל Herschell התוכן הנפלא מנה עד י״ח רבבות Mlillioni סביב סביב לנתיב החלב, ומאלה נתיבות החלב השיג עד ד׳ אלפים, צא וחשוב ותראה כי נתאמתו בדקדוק עצום דברי התורה אם תוכל לספר אתם וכו׳, וזה לאות ומופת כי תורתינו תורה אלהית, כי מי יוכל להגיד ולהשמיע מאז דברים שלא נגלו אלא ע״פ החכמה האחרונה, אם לא אלוה ממעל? — וכן באיוב (כ״ה) הוא אומר היש מספר לגדודיו, ובאמת אין מספר כפי החכמה האחרונה, רק ע״פ החכמה הקדמונית היה מספר — וראה כמה נדחקו הראשונים ליישב המקרא על אופניו כי אלה דברי רשב״ץ בס׳ אוהב משפט, ויש כאן שאלה והלא עמדו חכמי האצטגנינות על מספר הכוכבים ומצאו בראיות כי אינם יותר על האלף כי אם מעט, ואם כן הרי הם מתי מספר, ואיך אמר היש מספר לגדודיו? ואפשר שהם לא עמדו רק על מספר הכוכבים הנראים, ויש כוכבים שאינם נראים והן רבים לאין מספר (ובזה נבא רבינו שמעון ונתקיימה נבואתו) ויש מי שכתב כי הכוכב הנראה אחד, הוא מקובץ מכוכבים רבים, אבל לרוב רחקו יראה ככוכב אחד כי כן אנחנו רואים עופות וכו׳ ע״כ.
כה – כלומר כה רבים וכה בלתי ניתנים לספירה יהיה זרעך. כוונתו ית׳ היתה ליתן יתר תוקף להבטחה זו על ידי הצבעה על תופעה הנראית לעין.
ויוצא אותו החוצה – הוציאו חוץ ממזל שלו. אברם אינו מוליד, אברהם מוליד אין מזל לישראל (נדרים ל״ב) כי ישראל בכלל אינם תחת המזל אבל בפרט מסובבים במזל. וזה הוא אב המון גוים ר״ל ענין כללי וכמאמרם ז״ל בתענית שאני משה כיון דרבים צריכים לו כרבים הוא וזה הוא אין מזל לישראל כי ישראל יאמר על הכלל כולו כידוע.
ויוצא אותו החוצה – מאי ויוצא אותו החוצה, א״ר יהודה אמר רב, אמר אברהם לפני הקב״ה, נסתכלתי באצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן, אמר לי׳ צא מאצטגנינות שלך, אין מזל לישראל.⁠1 (שבת קנ״ו.)
1. כלומר דע״י תפלה וזכות משתנה המזל, והיינו הפירוש ויוצא אותו החוצה – שהוציאו חוץ לאצטגנינות. ובמ״ר איתא שאמר אברהם לפני הקב״ה המזל דוחקני ואומר לי אברם אין אתה מוליד, אמר לו הקב״ה, הן כדבריך, אברם אינו מוליד, אברהם מוליד, והנה זה פלא, שהרי ישמעאל נולד לו עוד בהיות שמו אברם, וע׳ בנמוקי רמב״ן. ונראה ע״פ המבואר בקדושין ס״ח ב׳ ולד שפחה הולד כמותה, כלומר שפחה שילדה מישראל הולד מתיחס אחריה, ולפי״ז הי׳ ישמעאל מתיחס אחר הגר השפחה ולא אחר אברהם, וא״כ י״ל דכונת אברהם היתה שיוליד בן שיתיחס אחריו, ומי שהזרע מתיחס אחריו נקרא שיש לו תולדות, משא״כ מי שאין זרעו מתיחס אחריו נקרא שאין לו תולדות, וזה כלול בדברי אברהם שאמר בשם המזל שאינו מוליד – שיתיחס אחריו, דהיינו שיוליד בן משרה, ואמר לו הקב״ה אברם אינו מוליד ביחוס, אברהם מוליד.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובליקוט מכתבי הרמב״םר״י בכור שורליקוט מחכמי צרפתרד״קחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחיידעת זקניםטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספיעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלתולדות אהרןגור אריהשפתי חכמיםמלאכת מחשבתר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״באם למקרארד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144