[מח]
1ויוצא אתו החוצה, אמר ר׳ יהודה אמר רב מנין שאין מזל לישראל, שנאמר ויוצא אותו החוצה, אמר אברהם לפני הקב״ה רבש״ע בן ביתי יורש אותי, אמר לו לאו, כי אם אשר יצא ממעיך, אמר לפניו רבש״ע נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן, אמר לו צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל.
(שבת קנז)
[מט]
2ויוצא אותו החוצה, ר״י דסכנין בשם ר״ל, וכי מחוץ לעולם הוציאו שאמר הכתוב ויוצא אותו החוצה, אלא אחוי לי׳ שקקי שמיא המד״א
(משלי ח׳:כ״ו) עד לא עשה ארץ וחוצות, ר״י בש״ר יוחנן העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע הוא דאמר לי׳ הבט נא השמימה אין הבטה אלא מלמעלה למטה, רבנן אמרי נביא את ואין את אסטרולוגוס שנא׳ ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא
(בראשית כ׳:ז׳), בימי ירמי׳ בקשו ישראל לבא לידי מדה זו ולא הניח להם הקב״ה הה״ד
(ירמיהו י׳:ב׳) כה אמר ה׳ וגו׳, ומאותות השמים אל תחתו וגו׳ כבר אברהם אביכם בקש לבא לידי מדה זו ולא הנחתי אותו ואמר ר״ל עד דסנדלא ברגליך דריס כיבא, וכל מי שהוא נתון למטה מהם הוא מתיירא מהם, אבל את שאת נתון למעלה מהם דיישם.
(בראשית רבה מ״ד)
[נא]
4השמימה, ר׳ אבוה אמר הבט נא שמים אין כתיב כאן אלא השמימה, אמר הקב״ה בה״א בראתי את העולם הריני מוסיף ה׳ על שמך ואת פרה ורבה.
(בראשית רבה לט)
[נב]
5הבט נא השמימה, ד״א לעולם ה׳ דברך נצב בשמים
(תהלים קי״ט:פ״ט) וכי בארץ אין דבריו נצב שהוא אומר דברך נצב בשמים, אלא אותו דבר שאמר לאברהם נתקיים ומה כתיב שם ויוצא אותו החוצה [ויאמר הבט נא השמימה]. (אלה הדברים רבה)
[נג]
6וספר הכוכבים, לא איש אל ויכזב
(במדבר כ״ג:י״ט) לא איש אל ויכזב בטובה, כשהוא אומר להביא טובה אע״פ שהדור חייב אינו חוזר בו וכשהוא אומר להביא רעה חוזר בו, שנ׳
(במדבר כ״ג:י״ט) ההוא אמר ולא יעשה, תדע לך שאמר לאברהם הבט נא השמימה וספור הכוכבים ועשה כן, שנא׳
(דברים א׳:י׳) והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. (תנחומא מסעי ז)
[נד]
7וספר הכוכבים, והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר
(הושע ב׳:א׳) מהו ולא יספר אלא שהראה הקב״ה להושע כשם שהראה לאברהם. הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם, משאמר לו ספור חזר ואמר לו אם תוכל לספור, להודיעך שהראה אותו במספר. חזר והראה לו שלא במספר כו׳. (פס״ר פי״א)
[נה]
8וספר הכוכבים, וכך הבטיח הקב״ה לאברהם, מתחלה הבט נא השמימה וספור הכוכבים וגו׳, ובמקום אחר הוא אומר והיה זרעך כעפר הארץ
(בראשית כ״ח:י״ד), אם ככוכבים למה כעפר הארץ, אלא אמר לו בשעה שבניך עושין רצוני, כשם שהכוכבים עליונים על כל העולם, כך בניך עליונים על הכל, וכשאינן עושין רצוני כשם שהעפר למטה, והכל מדיישין אותו, כך הן, שנא׳
(מלכים ב י״ג:ז׳) כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש. (אגד״ב פל״ט)
[נו] 9הבט השמים וספר הכוכבים, אמר יעקב כו׳ הבטיח הקב״ה את אברהם זקני שמעמיד הימני שנים עשר שבטים, שנא׳ הבט נא השמימה וגו׳, כשם שבשמים שנים עשר מזלות הללו שהעולם מתנהג בהם כך אני מעמיד ממך שנים עשר שבטים שיהא העולם מתנהג בהם שנ׳ כה יהי׳ זרעך וכו׳, כיון שעמד יעקב ובא לצאת אצל לבן קרא אותו יצחק ואמר לו כו׳ ברכה שברך את אברהם ואמר לו הבט נא השמימה וספור הכוכבים וגו׳, בך הוא מקיימה וגו׳. (אגד״ב פרק עב)
[נז]
10וספר הכוכבים, ואם בין כוכבים שים קנך
(עבדיה א׳:ד׳), ואין כוכבים אלא ישראל שנא׳ הבט נא השמימה וספור הכוכבים, וגו׳ כה יהיה זרעך. (תנ״י צו, ח.)
[נח]
11וספר הכוכבים, מה כוכבים אין אומה יכולה לשלוט בהם, אף ישראל אין אומה יכולה לכלותם. ד״א מה כוכבים ברומו של עולם אף בניך כשהן עולין עולין עד לרקיע, וכשהן יורדין יורדין עד העפר. ד״א הכוכבים, כדכתיב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד
(דניאל י״ב:ג׳). (פסקתא זוטרתי)
[נט]
12הבט נא השמימה, כה יהיה זרעך וגו׳, א״ר יהושע בר נחמן הכהן, אמר הקב״ה למשה מנה את ישראל, אמר משה לפני הקב״ה, רבש״ע אתה אמרת לאברהם אבינו וכו׳ הבט נא השמימה וספור הכוכבים, שמח ויצא מסתכל בכוכבים, וא״ל הקב״ה אם תוכל לספור אותם התחיל לספור ולא יכול, א״ל כה יהיה זרעך ואומר והיה זרעך כעפר הארץ
(בראשית כ״ח:י״ד), וחזר ואמר וכחול אשר על שפת הים
(בראשית כ״ב:י״ז), ואתה אומר מנה את ישראל, אברהם שהיה עקרן של ישראל לא היה יכול לספור אותם ואני איך אספור אותם, איני יכול לעמוד על מנינם של ישראל. (פסקתא דר״כ פ״ב)
[ס]
13ויאמר לו כה יהיה זרעך, מהו כה יהי׳ זרעך, א״ר לוי בש״ר יוחנן למה הדבר דומה [מביא באריכות המשל המבואר
בתענית ה. באחד שהלך בדרך ולא הי׳ לו מה לאכול ולשתות, ומצא אילן עומד על המעין לאחר שאכל ושתה ונתקרר בצילו ברכו שכל הנטיעות שיעמדו ממנו יהיו כמותו]. כך כשברא הקב״ה את העולם עמדו כ׳ דור ולא הי׳ בהם תועלת ולא עמדו מהם צדיק א׳, עשרים דור צפה הקב״ה את אברהם שהי׳ נתון בארץ בבל שנקראת רחוקה שנא׳
(יהושע ט׳:ו׳) מארץ רחוקה וגו׳, ואמר הקב״ה תאמר שיש בו כח לעמוד, כיון שהשליכו אותו לכבשן וקידש שמו של הקב״ה ועמד בנסיונו, מיד קירבו הקב״ה לארץ ישראל ובנה לו את הפונדק והי׳ מכניס את הבריות תחת כנפי השכינה והודיע כבודו של הקב״ה בעולם ונתן שמו על שם הקב״ה כמלאכים, א״ל הקב״ה אברהם, מה יש לי לומר לך ומה יש לי לברכך שתהא שלם צדיק לפני או שתהא שרה אשתך צדקת לפני, צדיק אתה, שרה אשתך צדקת לפני, או שיהיו כל בני ביתך צדיקים, צדיקים הם לפני, מה יש לי לברכך אלא כל בנים שעתידים לעמוד ממך יהיו כמותך, מנין שכן כתיב ויאמר לו כה יהיה זרעך. (במדב״ר ב)
[סא]
14כה יהיה זרעך, אמר ר׳ אלעאי, בשם ר״י בן זמרה כך אמר הקב״ה לאברהם שמגדל בניו ככוכבים מנין שנאמר כה יהיה זרעך, וכשבא לברכן ברכן יותר ממה שאמר להם כו׳. (
דב״ר א, ט.)
[סב]
15כה יהיה זרעך, למה אמר לו הקב״ה כה יהי׳ זרעך, אלא שהראה לו מזלו של יצחק מן הכוכבים ששמו מזל כה, שנאמר שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה
(בראשית כ״ב:ב׳) והלא אני רואה מזלו של יצחק בין הכוכבים, שהי׳ אברהם אסטרולוגוס במזלות. (מדרש שה״ש זוטא א׳:א׳)
[סג] 16כה יהיה זרעך, אמר הקב״ה כבר אמרתי לאברהם כה יהיה זרעך, מה הוא כה יהיה, א״ר תנחום בשם ר׳ אחא אין העולם חסר ל׳ צדיקים שכן יהיה בגימטריא שלשים. (תנחומא וירא סי׳ לג)
[סד]
17כה יהיה זרעך, ואני והנער נלכה עד כה וגו׳
(בראשית כ״ב:ה׳), עד פה אין כתיב כאן אלא עד כה א״ר יהושע בן לוי נלך ונראה מה בסוף הדיבור כה שאמר יהיה זרעך. (פס״ר פ״מ)
[סה]
18כה יהיה זרעך, עמדו מלאכי השרת שורות שורות ברקיע ואומרים זה לזה ראו יחיד שוחט ויחיד נשחט, אמר מי יאמר לפניך על הים זה אלי ואנוהו
(שמות ט״ו:ב׳), שבועת כה יהיה זרעך מה תעשה לה, מיד אל תשלח ידך אל הנער
(בראשית כ״ב:י״ב). (מדרש)
[סו]
19כה יהיה זרעך, ד״א ויאמר משה כה אמר ה, כחצות הלילה
(שמות י״א:ד׳) א״ר אחא א״ר חלבו, הקב״ה אמר הגיע אותו כה שאמרתי לאברם כה יהיה זרעך שבשעה שאמר הקב״ה לאברהם כה יהיה זרעך חמשה עשר בניסן היה. (פסקתא)
[סז]
20כה יהיה זרעך, דומה דודי לצבי
(שיר השירים ב׳:ט׳) מה הצבי הזה מקפץ ממקום למקום, ומגדר לגדר, ומאילן לאילן, ומסוכה לסוכה, כך הקב״ה מדלג ומקפץ מכנסת זו לכנסת זו, כ״כ למה בשביל לברך את ישראל, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי
(שמות כ׳:כ׳) באי זו זכות, בזכות של אברהם אבינו דכ׳ כה תברכו
(במדבר ו׳:כ״ג) כד״א כה יהי׳ זרעך. (במדב״ר יא)
[סח]
21כה יהיה זרעך, ויפן כה וכה
(שמות ב׳:י״ב), ד״א אמר לפני הקב״ה אם כך הורגין בניו איה הכֹּה [יהיה זרעך] שאמרת לאברהם. (מדרש אבכיר)
[סט]
22כה יהיה זרעך, איכה ישבה בדד
(איכה א׳:א׳), וכו׳ ור׳ אליעזר אומר איה כה שאמר לאברהם כה יהיה זרעך. (מדרש איכה פ״א)
[ע] 23כה יהיה זרעך, ולמה ברך הקב״ה לאברהם בכה יהיה זרעך, כלו׳ שברכו בב׳ שמותיו של הקב״ה, מנין כה הם כמנין השם הגדול. (מדרש הגדול)
שערי ציון: לקמן טז, א, יז, ה. ז״ח עב, קא.
1.
בנדרים לב. ויוצא אותו החוצה, אמר לפניו רבש״ע הסתכלתי במזל שלי ואין לי בן אחר אלא ישמעאל, א״ל הקב״ה, אברהם צא מאצטגנינות שלך, אין מזל לישראל, וצ״ל דהפי׳ בגמ׳ שבת ואיני ראוי להוליד בן היינו ראוי ליורשו, וכ״כ הרמב״ן. וכ״כ בפי׳ הב״ר לעיל מאמר מב. אברם לא מוליד, והרי הוליד את ישמעאל, דהפירש אברהם מבקש בן יורש אותו עיי״ש, ובלקח טוב, אמר לו צא מאצטגנינות שלך, אמת אברם אינו מוליד, אברהם מוליד, שרי אין לה ולד, שרה יש לה ולד, ועי׳ לקמן מאמר מט. ובפסקתא רבתי פרק מג, ולא עוד אלא שהיה רואה במזל שאינו מוליד שנאמר ואנכי הולך ערירי (
בראשית טו, ב.) אמר הקדוש ברוך הוא ויפה אתה מסתכל אלא חייך אברם אינו מוליד, ומה אני עושה לך אני מחלף את שמך ואתה מוליד שנאמר, ולא יקרא עוד שמך אברם וגו׳. ובאגדת
בראשית פרק ל״ז ומה ראה לומר ה׳ אלהים מה תתן לי. אלא מתחלה היה אברהם אסטרולוגנין והיה רואה במזלות שאינו מוליד לא הוא ולא שרה, אף כל האסטרולוגין היו רואין כך, התחיל אומר להקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אפשר לי שאני מוליד שאף הכל אומרים כך לא האמנתי עד שראיתי אף אני במזל, אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תסתכל עוד בדברים הללו צא לך מן המדה הזו, שנאמר ויוצא אותו החוצה וגו׳, ועי׳ זהר ח״א צ.
צא מאצטגנותיך, היינו דכתי׳ ויוצא אותו החוצה חוץ מאצטגנותו (רש״י), וכ׳ המהרש״א דכפשוטו קשה כיון דבמחזה ראה הכוכבים לא הוה איצטריך למכתב שהוציא אותו חוצה להראותו וע״כ דרשו שהוציאו מאצטגנותו, ועי׳ במו״נ ח״ב פמ״ו שכ״כ וזה מבואר שהוא מראה נבואה הי׳ רואה, שהוצא ממקום שהי׳ בו עד שיראה שמים, ועי׳ בח״א פ״ד, ועפ״ד אלו כת׳ במדרש הגדול ויוצא אותו החוצה ראה במראה הנבואה כאלו יצא לחוץ, אמנם מדברי הרשב״ם שהביאו התוס׳
בברכות ז. שכ׳ ומזה מיישב רשב״ם דבמקום אחד משמע שהיה לילה דכתיב וספור הכוכבים ובתר הכי כתיב ויהי השמש לבא, משמע שהוא יום, אלא ודאי לאו בבת אחת נאמרו, ואין מוקדם ומאוחר בתורה, ע״כ. ולפ״ד הרשב״ם שזה היה הכל במחזה א״כ נ״ש, וכן פי׳ בחזקוני ויוצא אותו כך נראה לו בחלום כאילו הוציא אותו החוצה, והרד״ק בפסוק יב הביא ראי׳ דהכל הי׳ במראה נבואה, מענין זה דכתי׳ וספור הכוכבים ואח״כ אמר ויהי השמש וכמ״ש, ועי׳ לקמן מאמר נט. משמע כדברי הרשב״ם שזה הי׳ בהקיץ ולא בחלום, או במראה נבואה, ועי׳ בפי׳ הרמב״ן שכ׳ זכה עתה אברם להיות לו דבר ה׳ במחזה ביום, כי בתחלה היתה נבואתו במראות הלילה, ולא הוקשה לו מהא דכתי׳ וספור הכוכבים כיון דהי׳ במחזה אפשר הדבר, אמנם החזקוני כ׳ להיפך וז״ל מאחר הדברים האלה עד ויאמר אליו ה׳ נאמר לו בלילה, שכן כתיב במחזה פי׳ בחזיון לילה, ועוד כתוב וספור הכוכבים, ומביא שם הראיה שכ׳ התוס׳ מהרשב״ם.
2. שקקי שמיא, הראה לו שווקי השמים, ובמדרש הגדול ר׳ לוי אומר הראהו נהוג הכוכבים והמזלות וכל זויות שברקיע, וכי מחוץ לעולם הוציאו אלא שהראהו חדרי שמים שנקראו חוצות, וכן הוא בכת״י מדרש הבאור. ועי׳ לעיל מאמר מח. תנחומ׳ חיי״ש ל. שמו״ר פל״ח ו. במדב״ר פ״ב סי״ב, אגדב״ר פל״ז, ובתנחומא שופטים יא, מדבר באברהם שהיה רואה באצטרולוגין שהיה המזל אומר לו שאין אברם ולא שרי מולידין, מה עשה להם הקב״ה כו׳ ויוצא אותו החוצה, ויאמר הבט נא השמימה העלה אותו למעלה מכפת הרקיע, ואין חוצה אלא רקיע שנא׳ עד לא עשה ארץ וחוצות, וכה״א הן אראלים צעקו חוצה, א״ל הקב״ה מה שאמרת הנה בן ביתי יורש אותי, לא כן הדבר, כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך, א״ל אתה אומר לי שאני מוליד, א״ל הקב״ה צא מן המדה, אברם אינו מוליד, אברהם מוליד, שרי אינה מולדת, שרה מולדת, ויוצא אותו החוצה, א״ל הרי אתה למעלה מן המזל מי גדול ממי לא אתה, שאתה למעלה ממנו הבט נא השמימה, שא נא השמימה אין כתיב כאן אלא הבט כאדם שהוא מביט מלמעלה למטה, וכה״א הביטה עננו ה׳ אלהי, ויאמר לו כה יהיה זרעך, מיד והאמין בה׳, א״ל משה מה אברהם הניח את המזל ולא היה עוסק בו אף אתה לא כן, ובמדב״ר שם מלמד שהעלהו הקב״ה למעלה מכפת הרקיע, וא״ל צא מן אותו המזל שאתה רואה שאין אתה עתיד להוליד ממנו, אני מראה לך שאתה מוליד שנא׳ ויוצא אותו החוצה כו׳, אינו אומר הבט אלא למי שהוא נתון למעלה כמ״ש הבט משמים וראה, [וברא״ם כאן כ׳ על דברי הב״ר ואינו ר״ל שכל הבטה היא מלמעלה למטה דהרי מצינו והביטו אחרי משה וכו׳, אלא ה״פ אין הבט האמור פה אלא מלמעלה למטה, ומדברי המדרש הנ״ל מבואר דלשון הבט בכ״מ הוא מלמעלה למטה, ובאמת כן הוא מדויק בתנ״ך בכ״מ (מלבד באיוב לה, ה.) דכתי׳ הבט יחיד נוכח הוא משמים לארץ וכן הביטה, ובשמואל א׳ יח, מג. עלה נא הבט, ג״כ מלמעלה למטה א״כ שפיר דייקו חז״ל דאין שייך ע״פ דקדוק הלשון הבט השמימה מלמטה למעלה וע״ז סמכו לדרוש דהעלה אותו למעלה מכיפת הרקיע במחזה אשר ראה. אמר לו [הקב״ה לאברהם] מן המזל אתה מתיירא חייך כשם שאי אפשר לאדם למנות את הכוכבים כך אי אפשר למנות בניך. ולא הנחתי אותו, בשכל טוב איתא לאברהם הוצאתי ממדה זו, אלא הניחו לגזרותי, כי התשובה והתפלה והצדקה מבטלות אותן כו׳, ובלקח טוב איתא הוצאתיו ממדה זו, התשובה כו׳ וכן בב״ר לפנינו הוא ענין בפ״ע ומדברי הש״ט נראה דפירש שזה המשך ענין אחד.
3. במדרש אגדה וישב
(לט, יב) ויצא החוצה (גבי יוסף) קפץ בזכותו של אברהם אבינו שנאמר בו ויצא אותו החוצה.
4. עי׳ לעיל פי״ב מאמר סב. וברקאנטי כאן ובפענח רזא השמימה ה״א יתירה כלומר בה בניתי עולמות ובראתי השמים, הנני מוסיף אותה על שמיך ובה תפרה ותרבה ותבנה גם אתה עולם מלא, ועי׳ מענין זה באריכות בזהר ח״ג רטז.
5. מאמר זה מובא בילקוט המכירי תהלים קיט, מד. (ח״ב קיב:) מאלה הדברים רבה ולפנינו בד״ר ליתא ונדפס מכת״י בלקוטים ממדרש אלה הדברים זוטא (וויען תרמ״ה) צד טז.
6. במדב״ר כג. וברב״ח שם, ובמדב״ר פ״ב, וענין זה גם בפס״ר פמ״ב (קע״ה:) ועי׳ בירושל׳ תענית פ״ב ה״א ובגנזי שכטר ח״א צד נח. נדפס קטע מתנחומא כתב יד ובהערות ומבוא לא הביא מקור לתחלת המאמר והוא בפס״ר פמ״ב.
7. ילקוט שמעוני ח״ב תקי״ז, ועי׳ במדבר פ״ב
ויומא כב: ועי׳ בתורה שלמה פ״א מאמר תרמז, בבאור.
8. עי׳ לעיל פי״ג מאמר פא. ובדב״ר פ״י.
9. המשך המאמר לקמן יז, יח.
כשם שבשמים י״ב מזלות. במדרש החפץ כתב יד בפ׳ במדבר איתא באתת, בסימנין כמו המלאכים כיצד היה רבועם, כריבוע המזלות, כשם שהראה הקב״ה לאברהם שאמר לו הבט נא השמימה מלמד שהראהו עגלה באמצע וי״ב מזלות סביבות לה, ע״כ. ושם בפסוק שלפנינו, איתא כה יהיה זרעך בדגלים, ועי׳ במדרש אגדה ח״ב עט.
בך היא מקיימה, כעין זה באגד״ב פנ״א ויזכור אל׳ את רחל זש״ה יזכור אדיריו יכשלו בהליכתם (
נחום ב, ו.) אדיריו זה יעקב ורחל שזכרן הקב״ה ושילם מהן החשבון שאמר לאברהם כה יהיה זרעך. ובילקוט ראובני מביא מפסיקתא, וידברו בני יוסף את יהושע מדוע נתת לי גורל אחד ואני עם רב עד אשר עד כה ה׳ נתן לי אלף וחמש מאות יותר מאפרים אחי (בסדר פנחס) ונתקיימה בי הברכה כה יהיה זרעך.
10. מעין דרש זה, באגדת בראשית פנ״ו, ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום וגו׳, שהיה מבקש להדמות לאותן שנקראו ככבים שנאמר הבט נא השמימה וגו׳ לישראל שהם נתונים במצולה, וכן הוא אומר אם תגביה כנשר, ואם בין כוכבים שים קנך
(עובדיה א, ד), ויש עוד דרשות לחז״ל שישראל נמשלו לכוכבים, בדברים רבה פרק י, האזינו השמים כו׳, ד״א שמשל הקדוש ברוך הוא את ישראל ככוכבי השמים וכעפר הארץ מנין דכתיב הבט נא השמימה וספור הכוכבים וגו׳ וכעפר הארץ מנין דכתיב והיה זרעך כעפר
(בראשית כח, יד). באיכה רבה א, אתא אוחרן לגביה א״ל חמיתי בחלמי בלעית חד כוכב כו׳, א״ל כו׳ תיפח רוחיה דההוא גברא, גברא יהודי קטל, ומן הן יליף רבי ישמעאל מן הדין קרייה הבט נא השמים וספור הכוכבים. ובשמות רבה פרק לג, אתה מוצא כל מה שברא הקב״ה למעלן ברא למטן כו׳, למעלן וספור הכוכבים, למטן
(דברים א, י) והנכם היום ככוכבי השמים.
11. לעיל מאמר נה.
12. עי׳ תנחומא תשא ט. ובפרדר״א פכ״ז והוציא אותו לחוץ ואמר לו יש בך כח לספור כל צבא השמים, אמר אברהם לפניו וכי יש מספר לגדודיך, אמר לו כך לא יספר זרעך מרב, שנאמר ויאמר לו כה יהיה זרעך, ובזח״ב קעא: אי כל בני עלמא מיומא דאתברי אדם יתכנשון לממני ככביא, לא יכלין לממני, כד״א וספור הככבים אם תוכל לספור אותם כו׳, עי׳ זח״ג קמח.
13. תוכן הענין בתנדב״א זוטא פרק כה. ובמדרש הגדול כאן בסגנון אחר, מהוא כה יהיה, וכי תעלה על דעתך שברכה שברכו הקב״ה כה יהיה זרעך בכוכבים, והלא כבר אמור [כעפר הארץ, הערות] אלא כך אמר לו לא יפסקו מבניך ומבני בניך כיוצא בך, כדרך שאתה אברהם חגרת מתניך ועמדת לפני בתפלה ובקשתה לפני על בריותי כך לא יפסקו מבניך כו׳, ומבני בניך כיוצא בך כו׳ משל (כנ״ל) כך אמר הקב״ה לאברהם באיזו ברכה אברכך אם בכסף ובזהב כבר בירכתיך בו [לעיל פרשה יג מאמר ד. בבאור] אלא ברכה זו שאני מברכך שלא יפסקו מבניך ומבני בניך דוגמה שלך עד סוף כל הדורות שהן עומדין בפרצות ומבקשין רחמים על בריותי.
14. יותר ממה שאמר, דכתיב ככוכבי שמים לרוב, הוסיף לרוב מה שלא אמר לאברהם, עי׳ לעיל מאמר נד, נה.
15. לקמן מאמר סד. ולעיל מאמר מט.
16. מדרש תהלים פ״ה שלשים צדיקים כאברהם, ועי׳ לקמן יח,יח. דרשו כן
בסוכה מה. מפסוק היה יהיה. וכ״ה בלק״ט כאן, ורבעה״ת ובעל הטורים פה הביאו סתמא ומקורו מתנחומא הנ״ל, ובפער״ז ובעה״ט הביאו רמז בלשון כה, כשיעבר עליך עוד כ״ה שנים אזי יהיה לך זרע שהרי במעמד זה שהוא אחר צאתו מחרן הי׳ בן ע״ה שנים, ולמאה שנים הוליד. ובלבנת הספיר מביא רמז במלת כה, דישתלמו כ״ה דורות מאברהם עד עמרם.
17. ב״ר פנ״ו תנ״י וירא מו. תנחומא וירא כג. ובמדרה״ג ולק״ט שם, ובמדרש אגדה כאן, אמר הקב״ה לאברהם כו׳ ואני אציל את יצחק מן העקדה בזכות כה כדכתיב ואני והנער נלכה עד כה, ובתנ״י וירא מו. א״ל אברהם לא אמרת לי שאתה מעמיד ממני מלא כל העולם כולו, שנא׳ וספור הכוכבים וגו׳ כה יהיה זרעך א״ל הקב״ה הן, א״ל ממי, א״ל מיצחק.
18. מובא בילק״ש ח״א רמז קא. וכעין דרש זה בתנ״י וירא לא. ד״א אותן הגזירה שגזרת עלי ואמרת כה יהיה זרעך, מכלה אתה אותן כו׳, אלו אומרים אין שרה מולדת, ואל אומרים אין אברהם מוליד אעפ״כ בה׳ בוטחה, ויש להעיר כאן מדברי האיכ״ר א, א. הן אראלים צעקו חוצה (ישעיהו לג.) א״ר זעירא חיצה כתיב, חיצה היא דנכסיניה, א״ר ברכי׳ בד״א ויוצא אותי החוצה: ובמדרש איכה כת״י הו״ב גורס חיצה הוא מן גבר למחריבי ביתא, ומביא לשון הב״ר פנ״ו בשעה ששלח אברהם את ידו לשחוט את בנו בכו מלאכי השרת, הה״ד הן אראלים צעקו חוצה מהו חוצה, חיצה היא, בריה למיכס ית בריה, חולין הוא שאיש ישחט את בנו, ועי׳ בפס״ר פ״מ ובפי׳ מ״ע שנתקשה בבאור המאמר הנ״ל ולפ״ד המאמר שלפנינו י״ל דכוונת רב ברכי׳ כמו לפנינו והכוונה לסוף הפסוק כה יהיה זרעך.
19. נדפס מכת״י בפס״ר עם פי׳ מאיר עין בהוספה פ״ב קצו: ועי׳ לעיל פרשה יד. מאמר נא.
20. במדרש אגדה כאן אמר הקב״ה לאברהם אני אברך אותך בכה דכת׳ כה תברכו את בני ישראל.
21. מובא בילק״ש ח״א קסז. ובלק״ט שם ויפן כה וכה אלו ישראל שנאמר כה יהיה זרעך, ואולי הכונה כנ״ל.
22. לעיל מאמר סח.
23. כמנין השם, עם הכולל (הערות).