והנה דבר ה׳ אליו לאמר: לא יירשך זה – ולא השיב על דברו הראשון, כאומר: ״איש צדיק אל תהרהר אחר גזרתי. לא משנאתי אותך גזרתי עליך ללכת שנים רבות ערירי, ושיהיו עניני ביתך תחת ממשלת זרים. שהרי גם אם יולד בן, לא ימשול עד יגדל הנער. אבל מה שחשבת שגם בן העבד יירשך, דע כי ׳לא יירשך זה, כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך׳, והוא יצחק. ולא אמר ״אשר יצאו״ כי יצאו ממנו ישמעאל ובני קטורה. לפי שהם לא ירשו ממנו דבר אחרי מותו, כי בחייו נתן להם מתנות, שנאמר ״ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות״.1 ולבד האחד אשר יצא ממעיך הוא יירשך. וה׳ השיב על דבריו [שאמר] ״והנה בן ביתי יורש אותי״, אבל לא הודיעו שיוליד יותר מאחד. לכן האמין כי ישמעאל הוא הזרע שיעד עליו כמפורש בסוף הסדר.
ויאמר רמב״ן ז״ל ״יש עליך לשאול שכבר נאמר לו לאברהם ׳כי את כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם. ושמתי את זרעך כעפר הארץ׳,2 ואיך יאמר עתה ׳ואנכי הולך ערירי והנה בן ביתי יורש אותי׳, ולמה לא האמין בנבואה הראשונה כאשר האמין בזאת? והתשובה כי הצדיקים לא יאמינו בעצמם בחטאם בשגגה. וכתוב ׳רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע. ושב הגוי ההוא ועשה הרע לפני ונחמתי על הטובה׳.3 והנה ראה [אברהם] עצמו בא בימים ולא נתקיימה נבואתו, וחשב כי חטאיו מנעו הטוב. ואולי חשש עתה פן יענש על הנפשות שהרג, כדברי רבותינו״4 [עכ״ל]. וזאת התשובה חלושה, שגם על הנבואה האחרונה יוכל לדאוג ככה, כי ה׳ לא הראהו אות או מופת. ולדעתי5 לפי שדברי הנבואות קצרות ואין ביכולת דעת האדם להבין תכלית דבר ה׳, פחד אברהם שסכל6 הכונה הנכונה, כמו בדבר העקדה שאמר לו ״והעלהו שם לעולה״,7 והבין אברהם שישחט ויקרב על המזבח, והכונה היה שיעלהו לבד על המזבח, ואחר שעלה ירד לשלום. וככה כאן, כי בנבואות הראשונות לא נאמר לו רק ״לזרעך אתן את הארץ הזאת״, ״ולזרעך עד עולם״, ״ושמתי את זרעך כעפר הארץ״. ומצאנו שבני המשפחה נקראים על שם זרעו, כמו ״בא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע לאחיך״,8 והנה הוא בן אחיו ונקרא ״זרעו״. וכן ״לבלתי נתן זרע לאחיו״.9 וכן ״ולא יכלו להגיד אבותם וזרעם״,10 ״ודובר שלום לכל זרעו״,11 שנראה ששב על המשפחה כולה שהיא הזרע שיצא ממנה. וכן [לענין אברהם] ״לזרעך אתן״ לבני המשפחה שיצאת מהם, וכן ״ושמתי את זרעך״ בני משפחתו. גם שם ״בן״ מצאנוהו לדוגמא זו, כמו ״ויהי לה לבן״,12 ״יולד בן לנעמי״.13 וספקות כאלו עלו על לב אברהם עד שדאג כי לא לו יהיה הזרע שינחל את הארץ. וזהו שהיה דבר ה׳ אליו בנבואה הזאת ״כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך״, שנה בלשונו להוציאו מכל הספקות. על כן לא אמר ״זרעך יירשך״, שכל אלו סובלים כוונות אחרות, אבל ״אשר יצא ממעיך״, אין לו טעם אחר רק על בנו ממש שיוליד הוא.