×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ד) וְהִנֵּ֨ה דְבַר⁠־יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א יִֽירָשְׁךָ֖ זֶ֑ה כִּי⁠־אִם֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ ה֖וּא יִֽירָשֶֽׁךָ׃
And here the word of Hashem came to him, saying, "This one will not inherit from you, but he who will come out of your own innards, he will inherit from you.⁠"
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזרא א׳אבן עזרא – דקדוק המליםר״י בכור שוררד״קרמב״ןטור הפירוש הארוךר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותעקדת יצחק פירושאברבנאלצרור המורר״ע ספורנותולדות אהרןר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
[מה] 1והנה דבר ה׳ אליו לאמר, וגו׳ ר׳ יודן כו׳ ה׳ אליו, דבר ה׳ אליו, והנה דבר ה׳ אליו, מלאך אחר מלאך, דבור אחר דבור, אני ושלש מלאכים נגלים עליך ואומרים לך לוט לוטא לא ירית לאברהם, רב הונא כו׳, כתיב והנה דבר ה׳ אליו והנה ה׳ בא ודברו עמו. (בראשית רבה מ״ד)
[מו] 2והנה דבר ה׳ אליו לאמר, בשרו שלא יירשנו אלא בנו יחידי, וכן שרה אומרת כי לא יירש בן האמה (בראשית כ״א:י׳). (מדרש הגדול)
[מז] 3לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך, כתיב גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו (משלי כ״ג:כ״ד), וחכם זה אברהם בשעה שנתבשר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך מיד בא שמחה וגילה בלבו, ומיד ויפל אברהם על פניו (בראשית י״ז:ג׳) ויאמר בלבו שהיה שמח ועלז בלבו על שהבטיחו הקדוש ברוך הוא לעשות לו נס גדול וטוב כזה. (בראשית רבה תולדות)
שערי ציון: לעיל מאמר לד, כז. לקמן מאמר מח.
1. ויאמר ה׳ היה לו לכתוב, הוסיף וכתב והנה, ועוד הוסיף דבר, והוסיף דבר ה׳ אליו אלו ג׳ מלאכים דכתיב והנה ג׳ אנשים. לוט לוטא, לוט המקולל לא יירש את אברהם, ועי׳ לעיל מאמר לז. ור״ה חולק וס״ל דאין לרבות דיבור מלאכים במקום דיבור ה׳. (מפרשים) ועי׳ בפי׳ הרמב״ן מ״ש כי בשעה שהי׳ עוד בפיו המאמר והנה בן ביתי, בא אליו פתאום דבר ה׳ לאמר לא יירשך, ונראה דיש לפרש כן דברי ר״ה הנ״ל.
2. עי׳ לקמן מאמר מז.
3. מאמר זה מובא בספר הפרדס לרש״י ס״ד בשם ב״ר תולדות ולפנינו במדרש ליתא, וכ״ה במחזור ויטרי צד קט. ושבלי הלקט קכו. וכ׳ ע״ז ולכך אומרים בתפלת מנחה בשבת אברהם יגל, כפי הדרש הנ״ל.
וְהָא פִּתְגָמָא דַּייָ עִמֵּיהּ לְמֵימַר לָא יֵירְתִנָּךְ דֵּין אֱלָהֵין בַּר דְּתוֹלֵיד הוּא יֵירְתִנָּךְ.
Suddenly the word of Hashem came to him, saying, “That one will not be your heir; a son that you will sire will be your heir.”

וְהִנֵּה דְבַר ה׳ אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ
וְהָא פִתְגָּמָא דַּה׳ (ח״נ: מֵימַר מִן קֳדָם ה׳) עִמֵּיהּ (ח״נ: לֵיהּ) לְמֵימַר לָא יֵירְתִינָּךְ דֵּין אֱלָהֵין בַּר דְּתוֹלִיד הוּא יֵירְתִינָּךְ
א. ״וְהִנֵּה דְבַר ה׳ אֵלָיו״ – ״וְהָא פִתְגָּמָא דַּה׳ עִמֵּיהּ״, לכבוד אברהם כמבואר בפסוק א. והמתרגמים ״דְבַר ה׳⁠ ⁠⁠״ – ״מֵימַר מִן קֳדָם ה׳⁠ ⁠⁠״ וכן ״אֵלָיו״ – ״לֵיהּ״, השחיתו כוונתו.
פישוט מליצה
ב. מכיוון ש״יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ״ הוא צירוף מתמיה כשמדובר בזכר, תרגם אונקלוס ״בַּר דְּתוֹלִיד״.⁠1 ואף על פי שמלשון ״יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ״ אין הדבר מוחלט שיהיה זה בן בדווקא שהרי אפשר שתהיה זו בת, אונקלוס תרגם ״בַּר דְּתוֹלִיד״ כדרכו ללמוד סתום מן המפורש וכמאמר הכתוב ״אבל שרה אשתך יֹלֶדֶת לך בן״ (בראשית יז יט).
1. אבל אין לומר שנמנע מלתרגם ״מִמֵּעֶיךָ״ בתרגום מילולי מטעמי נקיות הלשון להוציא מדעת המפרשים כראב״ע ״ממעיך, כינוי לאבר״ [וכן פירש ״[פרי] בטנך״ (דברים ז יג) – הבנים. והבטן רמז״ (=לאבר ההולדה)]. זה אינו, כי מְעִי בת״א הוא מונח שאין בו כל רמז מיני כמבואר בפסוק ״שני גֹייִם בבטנך ושני לְאֻמִּים ממעיך יפרדו״ (בראשית כה כג) ״תְּרֵין עַמְמִין בִּמְעַכִי וְתַרְתֵּין מַלְכְוָן מִמְּעַכִי יִתְפָּרְשָׁן״.
והא פתגם דנבו מן קדם י״י עלא אברם למימר לא ירת יתךב דן ארום אלהן מן דיפוק מן מעיךג הוא ירתד יתך.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״על״) גם נוסח חילופי: ״לוות״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יתך״) גם נוסח חילופי: ״לך״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מעיך״) גם נוסח חילופי: ״מעך״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ירת״) גם נוסח חילופי: ״ירות״.
והא פיתגמא מן קדם י״י ליה למימר לא ירתינך דין אלהין בר דתוליד הוא ירתינך.
And, behold, a word from before the Lord was to him, saying, He shall not be thine heir; but a son whom you will beget shall be thy heir.
[יא] וְהִנֵּה דְּבַר ה׳ אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ – רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא, ה׳ אֵלָיו, דְּבַר ה׳ אֵלָיו, וְהִנֵּה דְּבַר ה׳ אֵלָיו, מַלְאָךְ אַחַר מַלְאָךְ. דִּבּוּר אַחַר דִּבּוּר. אֲנִי וּשְׁלשָׁה מַלְאָכִים נִגְלִים עָלֶיךָ וְאוֹמְרִים לְךָ, לוֹט לוּטָא לָא יָרֵית לְאַבְרָם. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא, כְּתִיב: וְהִנֵּה דְבַר ה׳ אֵלָיו, וְהִנֵּה ה׳ בָּא וְדִבּוּר עִמּוֹ.
וְהִנֵּה דְּבַר ה׳ אֵלָיו לֵאמֹר – מַלְאָךְ אַחַר מַלְאָךְ, דִּבּוּר אַחַר דִּבּוּר, אֲנִי וּשְׁלֹשָׁה מַלְאָכִים נִגְלִין עָלֶיךָ וְאוֹמְרִים לָךְ, לוֹט לִיטָא לֹא יָרִית אַבְרָהָם.
פאד׳א בקול אללה קאילא לה לא ירת׳ך הד׳א אלא מן יכ׳רג׳ מן צלבך הו ירת׳ך.
והנה דבר ה׳ אליו לאמור: ״לא יירש אותך זה, אלא מי שיצא מחלציך הוא יירש אותך.⁠״
והנה דבר ה׳ אליו לאמר1מלאך אחר מלאך. דבור אחר דבור.
לא יירשך זה – על שאמר בן ביתי יורש אותי. אמר לא יירשך זה.
1. מלאך אחר מלאך. ב״ר פמ״ד וילקוט רמז ע״ו.
ממעיך – כנוי לאבר, כעניין היותו קרוב.
OF THY OWN BOWELS. A euphemism for the sexual organ. Bowels is used as a euphemism because the male member is close to them.
ממעיך – כמו: בטנך. והנכון בעיני, שהוא כמו: לרגלים.
ולפיכך פירש לו כאן: כי אם אשר יצא ממעיך הוא ירשך.
And therefore He specified to him here: BUT HE WHO WILL COME OUT OF YOUR OWN LOINS, HE WILL INHERIT FROM YOU.
וְהִֵנה דְבַר י״י – היה לו דבר י״י לענותו על אשר שאל לאמר לו: לא יירשך זה – בן ביתך. כי אם אשר יצא ממעיך – לא תטעה במה שאמרתי לך: לזרעך, כי לא אמרתי אלא על זרעך ממש שיצא ממעיך, וכל אשר בתוך הגוף יקרא מעים, וכאן כיון על כל הזרע, וכן וצאצאי מעיך (ישעיהו מ״ח:י״ט).
'והנה דבר ה, now God’s word in response to his concern about who would inherit him, saying: לא יירשך זה, this loyal servant of yours will not inherit you, כי אם אשר יצא ממעיך, do not err in your understanding of the meaning of the words לך ולזרעך, “to you and to your descendants,” I only referred to your biological; offspring. The word מעיים refers to all the organs within the body, in this instance referring to the reproductive organ. The word is used in a similar sense in Isaiah 48,19 וצאצאי מעיך, “your offspring.”
והנה דבר י״י אליו לאמר לא יירשך זה – בעבור היות לו הבן היורש אחרי זקנתו לא הבטיחו רק על הירושה, שלא ידאג עליה כי זרעו יירשנו. וטעם: והנה דבר י״י אליו, כי עוד בפיו: והנה בן ביתי יורש אותי (בראשית ט״ו:ג׳), ובא אליו פתאום דבר השם לאמר: לא יירשך זה.
AND, BEHOLD, THE WORD OF THE ETERNAL CAME UNTO HIM, SAYING: THIS MAN SHALL NOT BE THINE HEIR. Since Abraham had his son who would be his heir after his old age, the Eternal assured him only concerning the inheritance,⁠1 i.e., that he should not worry, and his seed will inherit it.
The meaning of the expression, And, behold, the word of the Eternal came unto him, is that while Abraham was still saying, And, lo, my household slave will be mine heir, the word of G-d suddenly came to him, saying This man shall not be thine heir.
1. Ramban here suggests that Abraham's faith in the first promise (see above, Note 223) remained unshaken. However, as he grew older, he feared that if his son will be born near the time of his death, Eliezer will do with the child as he pleases, and he instead will become his heir. On this matter of inheritance G-d now assured Abraham that he should not worry for his seed will inherit him. (Tur.)
והנה דבר ה׳ – פי׳ בעוד שהיה בפיו והנה בן ביתי יורש אותי בא אליו דבר י״י פתאום ואמר לו לא יירשך זה ובעבור היות לו בן היורש אותו אחרי זקנתו הבטיח על הירושה שלא ידאג עליה כי לא יירשנו:
והנה דבר ה', "and here came the word of the Lord, etc.⁠" the word והנה here indicates that God's response to Avraham's concern was so immediate that He did not even wait until Avraham had voiced all his concerns.
ממעיך – אינו רמז לקרוב אליו האבר המוליד,⁠1 אבל כמשמעו כמו ״מחלציך״ (בראשית ל״ה:י״א) ואילו אמ׳ מברכיך׳א או ׳מראשך׳ היה נכון.⁠2
1. נגד ראב״ע, המפרש ש׳מעים׳ הוא: ״כינוי לאבר, בעבור היותו קרוב״.
2. הכתוב מכנה את האדם כולו בחלקו (ראה לעיל על י״ב:ה׳), ולכן ׳ממעיך׳, ׳מחלציך׳, ׳מברכיך׳ או ׳מראשך׳, פירוש כולם הוא ׳ממך׳. וכן כתב לקמן על ל״ה, יא.
א. בכה״י: מבכריך.
ממעיך – אמר זה לפי שהזרע יהיה ממוֹתר המזון האחרון ההווה בכלי הבישול והם הכבד והלב, והאיברים הפנימיים נקראו ׳מעים׳ בלשוננו, כאומרו: ׳ותורתך בתוך מֵעָי׳ (תהלים מ, ט), שהרצון בו בתוך לבי.
[ד] והנה דבר ה׳ היה מזומן להשיב לו דבר לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך.
וזכר הכתוב שעם היות שלא השיבו ית׳ מיד על הדבור הראשון הנה על הדבור השני שבו דבר כוונתו היה דבר ה׳ נחוץ בלי עכוב כלל והוא אמרו והנה דבר ה׳ אליו שבא אליו התשובה בחפזה לא יירשך זה ר״ל הנה הקוטב אשר עליו יסיבו כל דבריך הוא שאין לך בהווה בנים ושיבואו באחרית הימים סמוך למיתתך בענין שיהיה אליעזר יורש הבית אל תירא ואל תחת מזה כי לא יקום ולא יהיה כן וזהו לא יירשך זה ר״ל אליעזר כי אם בן עצמיי אשר יצא ממך הוא יירשך ובזה הבטיחו שיולד לו הבן בזמן שיהיה וישאר אדם שלם בעת מותו של אברהם ולא יצטרך לאפוטרופוס ובזה הדרך יהיה הוא היורש ולא אחר והנה לא רצה הקב״ה לתת לאברהם זרע כי אם בזקנותו ובזקנת שרה אשתו לפי שאם היו מולידים בבחרותם אולי היו חושבים שהיה בטבע כדרך כל הארץ אבל בראותם שהיו זקנים באים בימים ולא יולידו והתפללו עליו כל היום הנה בהיות אברהם בן מאה שנה ואחרי שקבל ברית מילה שנחלשו כלי ההולדה וכחה שאז היה הדבר מכל הצדדים מנגד הטבע ושרה בת תשעים שנה אז נתן לו הבן כדי שיכירו וידעו שהיה בחסד השם והשגחתו ולא כפי המנהג הטבעי ויאמרו מאת ה׳ היתה זאת היא נפלאת בעינינו. הנה התבארו הפסוקים האלו והותרו השאלה הג׳ והד והה׳.
ואולי יאמר והנה דבר ה׳ אליו – שהוא סיפור התורה. והרצון בזה כי באומרו מה תתן לי ואנכי הולך ערירי כנגד עולם הבא. והנה התורה באה עתה לתפוש לאברהם במה שאמר מה תתן לי ואנכי הולך ערירי וזהו ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע. כלומר איך איפשר שאמר אברהם דבר כזה הן לי לא נתת זרע אחר שהיה יודע שהיה דבר ה׳ אליו לאמר לא יירשך זה. אחר שאמר לו פעמים רבות לזרעך אתן את הארץ הזאת ושמתי את זרעך כעפר הארץ ואין נקרא זרע אלא היוצא מן המעים כי כן לפעמים יאמר על בן בית כמו ובני בית רבים. וזהו ויאחר פעם שנית כמתמיה על אמירתו הראשונה אחר שהובטח בזרע. ולפי שאמר לו הוא יירשך שנראה שהוא אחר ולזה אמר הבט נא השמימה. והאמין בה׳ בבשורת הזרע ויחשבה לו לצדקה. כי ראה שהשם עשה לו זה למען צדקו ולא בעבור זכותו. וזה יורה מה שאמר ויאמר אליו אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים כלומר שנתרעם השם ממנו איך לא זכר מה שאמר לו כשיצא מאור כשדים ואעשך לגוי גדול וכן הבטחות רבות על הזרע. וזהו אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים והצלתיך מכבשן האש והבטחתיך בבנים וברגע אחד שכחת הכל ואמרת ה׳ אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי. וכן אמרתי לך קום התהלך בארץ כי לך אתננה וזהו לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. והוסיף על חטאתו ואמר במה אדע כי אירשנה והרי הרבה פעמים אמר לו שיתן לו הארץ ועכשיו לא אמר ואני אתן לך את הארץ הזאת אלא לתת לך והוא שאל אותו ואמר במה אדע. ואולי לפי שראה עתה עת רצון עשה עצמו כמי שלא הבין ואמר במה אדע כי אירשנה כלומר כבר אתה יודע שאני מאמיו בך ולא שאלתי אות על בשורת הזרע לפי שהוא דבר שלי וראוי לי. אבל בבשורת הארץ שהוא דבר שראוי לאחרים ראוי לי להשתדל יותר על צרכם מעל צרכי עצמי כמו שפירשתי בפרשת נח ממשה וגדעון שהניחו צרכי עצמם בשביל צרכי רבים. ולכן הערים הטבע בחכמת בוראו לשום יותר תאוה בתאות המשגל מבתאות המאכל כי זה לעצמו וזה לאחרים. ואולי יאמר אדם מה לי לחסר את עצמי בשביל אחרים ולחסר מאור עיני. ואז נתן לו השם אות ואמר קחה לי עגלה משולשת לכרות ברית עמו כאלו הוא עצמו עבר בין הגזרים. ולזה ויבתר אותם בתוך כי זאת היא אות הברית העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו. לרמוז שמי שיעבור הברית יהא נחלק לשנים כעגל הזה. וזאת היא סוד האהבה והאחדות. לרמוז שאע״פ שהם שנים בגוף אחד ונפש אחת. וזהו אהבה שעולה למנין אחד בסוד ה׳ אחד בסוד שלש עשרה מדות. ולכן נקרא אברהם אחד כאומרו אחד היה אברהם וכל ישראל נקראו עם אחד:
ויפה אמרו קדמונינו זכרונם לברכה שלא שאל אות אלא באיזה זכות יתקיימו בניו ולכן השיב לו בזכות הקרבנות. וזהו קחה לי עגלה משולשת כדכתיב והקריב מן התורים או מן בני היונה. וכן אמרו שרמז לו בכאן שעבוד מלכיות. ולכן אמר קחה לי עגלה משולשת כנגד עגלה יפיפיה מצרים בבל. ועז משולשת הצפיר בשעיר מלך יון. ולכן לא אמר ועז משולש כמו שאמר ואיל משולש. לפי שהאיל הוא רמז על האיל בעל הקרנים מלך אדום. ונכללו בו ישראל במקום אילו של יצחק. ולכן אמר בו משולש בזכיות. אבל בעז שהוא על אומות העולם שהם עזים אמר משולשת לרמוז על חולשתם כמו הנקבה. אבל תור וגוזל הניחם שלימים בכוחם. וזהו ואת הצפור לא בתר. ולפי שבכאן רמוזים כל הגליות אמר וירד העיט על הפגרים לרמוז שהאומות יתאספו על ישראל. אמר וישב אותם אברם לרמוז שבזכותו יהיו ניצולים. ולפי שאברהם היה בצער גדול על גלות בניו ואמר ויהי השמש לבא כלומר כאילו חשך השמש בצאתו. והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו אלו ארבעה גליות. אימה זו גלות בבל. חשכה זו גלות מדי. גדולה זו גלות יון. נופלת עליו זו גלות אדום. ולפי שזה היה ברמז התחיל להזכיר גלות מצרים ואמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם. להורות שלא היה מדבר אלא בגלות מצרים כפי הנראה. אבל בגלות מצרים רמוזים כל הארבע גליות כמו שהזכרתי בארבעה כוסות של שר המשקים. ולכן תמצא שהם רמוזים במזמור של פסח תעו במדבר כנגד גלות בבל. דכתיב במדבר ארבו לנו. אסירי עני וברזל כנגד גלות מדי. וזהו ויכנע בעמל לבם בגזירת המן. כל אוכל תתעב נפשם כנגד גלות יון. שהגיעו עד שערי מות כמו חולים בחולי הנפש כאומרו במזמור חנוכת הבית. שועתי אליך ותרפאני. יורדי הים באניות כנגד גלות אדום. כי טיטוס הוליך כלי בית ה׳ דרך הים ועמד עליו נחשול של ים ואמר אין כח של אלהיהם אלא בים כמוזכר בפרק הניזקין. ולכן אמר בזה וממצוקותיהם יוציאם מה שלא תמר בשלשה הראשונים. להורות כי ההולך בים הוא כמו תועה במדבר ואסור בבית האסורים וכל אוכל תתעב נפשו ומחיתו לחם מצרה היא. וזהו וממצוקותיהם שהוי״ו מוספת על הראשונים. כן בזה הגלות האחרון בעוונותינו היינו כמו תועים במדברות ואסורים בבית האסורים וחולים שהגענו עד שערי מות ועברנו ביום צרה. ולכן אמר בכאן אימה חשיכה לרמוז לכל ארבע גליות. ואחר כך כתב בפירוש גלות מצרים שבו רמוזים כל הגליות. וזהו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגומר. ואתה תבא אל אבותיך בשלום ולא תראה את כל אלה:
והנה יש לתמוה מאברהם שהיה אב רחמן על כל העולם ובקש רחמים על אנשי סדום ולא בקש רחמים לבניו. וכן השם בשכר כל עבודתו שעבדו נתן לו בשורה כזו מגלות בניו בלי סבה. ולפי שבשר לו בשלום שתק ולא התפלל. כמו שעשה נח שאמר לו עשה לך תיבת עצי גופר ושתק. אבל הכוונה בכל זה ידועה כי השם בשכר צדקתו בישר לו בשורה טובה של גלות מצרים. כי מכאן זכו בניו למעלת התורה והכהונה והמלכות. ואם לא ירדו למצרים שנתנסו שם בכור הברזל לא היו ראויים לכל אלו המעלות. כאומרם ז״ל שלשה מתנות טובות נתן הקב״ה לישראל וכלם לא נתנם להם אלא על ידי יסורין תורה וארץ ישראל ועולם הבא. ולכן שתק אברהם וקבל הבשורה:
וחזר להזכיר כל ארבע גליות ברמז. ויהי השמש באה – בגלות בבל. כדכתיב אוי נא לנו כי פנה היום. ועלטה היה – בגלות מדי. והנה תנור עשן – בגלות יון. ולפיד אש – בגלות אדום. אשר עבר בין הגזרים האלה – רמז לשכינה שנמצאת בכל ד׳ גליות דכתיב לא מאסתים ולא געלתים לכלותם כמוזכר במגילה. ולהורות שזה מדבר בגאולה העתידה. אמר ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית חדש על העתיד לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגומר את הקני ואת הקניזי ואת הקדמוני. ולא תמצא שירשו ישראל אלו השלשה אומות במלחמות יהושע ולא במלחמות ישראל אלא שעתיד הקב״ה לתת אותם לישראל לעתיד לבא. וכן לא נזכרו בתורה אלא שרמזום רבותינו ז״ל באומרו כי ירחיב ה׳ אלהיך את גבולך לרבות קני וקניזי וקדמוני:
לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך – כי הבן יצלח בהנהגת הממון בחייך, כאמרו ״ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק... וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי״ (בראשית כ״ה:ה׳-ו׳).
לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך, for the son would succeed taking over Avram’s leadership role amongst large number of followers while his father was still alive. This is the true meaning of Genesis 25, 5-6 ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק בנו.... בעודנו חי,” Avraham handed over all that was his to his son Yitzchok while he was still alive.” This is followed by the statement that Avraham sent away the sons of the concubines from the presence of his son Yitzchok.
[א] כי אם אשר יצא ממעיך
[1] שבת פרק עשרים וארבע דף קנו ע״א (שבת קנו.)
והנה דבר ה׳ אליו לאמר: לא יירשך זה – ולא השיב על דברו הראשון, כאומר: ״איש צדיק אל תהרהר אחר גזרתי. לא משנאתי אותך גזרתי עליך ללכת שנים רבות ערירי, ושיהיו עניני ביתך תחת ממשלת זרים. שהרי גם אם יולד בן, לא ימשול עד יגדל הנער. אבל מה שחשבת שגם בן העבד יירשך, דע כי ׳לא יירשך זה, כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך׳, והוא יצחק. ולא אמר ״אשר יצאו״ כי יצאו ממנו ישמעאל ובני קטורה. לפי שהם לא ירשו ממנו דבר אחרי מותו, כי בחייו נתן להם מתנות, שנאמר ״ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות״.⁠1 ולבד האחד אשר יצא ממעיך הוא יירשך. וה׳ השיב על דבריו [שאמר] ״והנה בן ביתי יורש אותי״, אבל לא הודיעו שיוליד יותר מאחד. לכן האמין כי ישמעאל הוא הזרע שיעד עליו כמפורש בסוף הסדר.
ויאמר רמב״ן ז״ל ״יש עליך לשאול שכבר נאמר לו לאברהם ׳כי את כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם. ושמתי את זרעך כעפר הארץ׳,⁠2 ואיך יאמר עתה ׳ואנכי הולך ערירי והנה בן ביתי יורש אותי׳, ולמה לא האמין בנבואה הראשונה כאשר האמין בזאת? והתשובה כי הצדיקים לא יאמינו בעצמם בחטאם בשגגה. וכתוב ׳רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע. ושב הגוי ההוא ועשה הרע לפני ונחמתי על הטובה׳.⁠3 והנה ראה [אברהם] עצמו בא בימים ולא נתקיימה נבואתו, וחשב כי חטאיו מנעו הטוב. ואולי חשש עתה פן יענש על הנפשות שהרג, כדברי רבותינו״4 [עכ״ל]. וזאת התשובה חלושה, שגם על הנבואה האחרונה יוכל לדאוג ככה, כי ה׳ לא הראהו אות או מופת. ולדעתי5 לפי שדברי הנבואות קצרות ואין ביכולת דעת האדם להבין תכלית דבר ה׳, פחד אברהם שסכל6 הכונה הנכונה, כמו בדבר העקדה שאמר לו ״והעלהו שם לעולה״,⁠7 והבין אברהם שישחט ויקרב על המזבח, והכונה היה שיעלהו לבד על המזבח, ואחר שעלה ירד לשלום. וככה כאן, כי בנבואות הראשונות לא נאמר לו רק ״לזרעך אתן את הארץ הזאת״, ״ולזרעך עד עולם״, ״ושמתי את זרעך כעפר הארץ״. ומצאנו שבני המשפחה נקראים על שם זרעו, כמו ״בא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע לאחיך״,⁠8 והנה הוא בן אחיו ונקרא ״זרעו״. וכן ״לבלתי נתן זרע לאחיו״.⁠9 וכן ״ולא יכלו להגיד אבותם וזרעם״,⁠10 ״ודובר שלום לכל זרעו״,⁠11 שנראה ששב על המשפחה כולה שהיא הזרע שיצא ממנה. וכן [לענין אברהם] ״לזרעך אתן״ לבני המשפחה שיצאת מהם, וכן ״ושמתי את זרעך״ בני משפחתו. גם שם ״בן״ מצאנוהו לדוגמא זו, כמו ״ויהי לה לבן״,⁠12 ״יולד בן לנעמי״.⁠13 וספקות כאלו עלו על לב אברהם עד שדאג כי לא לו יהיה הזרע שינחל את הארץ. וזהו שהיה דבר ה׳ אליו בנבואה הזאת ״כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך״, שנה בלשונו להוציאו מכל הספקות. על כן לא אמר ״זרעך יירשך״, שכל אלו סובלים כוונות אחרות, אבל ״אשר יצא ממעיך״, אין לו טעם אחר רק על בנו ממש שיוליד הוא.
1. בראשית כה, ו.
2. שם יג, טו-טז.
3. ירמיה ה, כה.
4. בראשית רבה מד, ה.
5. של רבינו.
6. טעה.
7. בראשית כב, ב.
8. שם לח, ח.
9. שם לח, ט.
10. עזרא ב, נט.
11. אסתר י, ג.
12. שמות ב, י.
13. רות ד, יז.
והנה דבר ה׳ אליו – הטעם שבא אליו הדיבור פתאום, להורות לו שכוונת השם באמרו שכרך הרבה מאד לא היתה אלא על הבטחת הזרע, אלא שבחר השי״ת להסתיר כוונתו מה יהיה השכר ההוא כדי לנסותו אם יתאוה לעושר וגדולה או למתנות אחרות, כדרך שאמר השם לשלמה בגבעון שאל מה אתן לך והשם ידע מה ישאל, ורק אמר לו כן להרבות שכרו אח״כ, וכן כאן נתן מקום לאברם לחפש במצפוני לבבו איזה דבר יחמוד ביותר, וכששמע ממנו שהוא מואס בכל ורק נכסף להוליד בן, אז הודיעו לא יירשך זה:
זה – מוסב אל אליעזר הנזכר לעיל:
ממעיך, לא ״חלציך״ או ״ירכיך״. ״חלצים״ ו״ירכים״ הם חלקים חומריים גרידא של הגוף, בשונה מ״מעיים״ שהם מושב הרגשות – במיוחד הרחמים והחמלה, אשר הם מידות יהודיות אופייניות – נחלת כל זרע אברהם (עיין יבמות עט.).
ישנה האפשרות ללמד תורה לאחרים ולמסור להם ערכים רוחניים, אך קשה לשנות ולזכך אופי; מכיון שהמידות, מקורן הוא בעיקר מ״מעי״ אבות. אדם ניכר במידותיו ובתכונותיו האישיות, ולא בהכרח בשכלו. על ילדים להכיר טובה להוריהם על מה שירשו מ״מעיהם״. זרע כנען יכול אף הוא להפוך למלומד ולהתחנך למילוי חובה. אך רגש אנושי יהודי אמיתי אינו יכול להיות מושרש על ידי חינוך; הוא חייב לבוא בירושה מ״מעי״ אברהם אבינו. הקב״ה בנה את אומתו על בסיס נטייתו הטבועה בו, ליטול על עצמו בשמחה כל פעולה טובה ומוסרית.
״מעים״ נגזרים משורש ״מעה״, שקרוב ל״מהה״ ו״מחה״. ״מהה״ הוא שורשו של ״מה״: דבר של חומר בלתי מוגדר, חסר צורה, שאינו ניתן לתפיסה. השואל ״מי״ או ״מה״ חוקר על דבר בלתי מוגדר. אם חוקר הוא על אדם, שאלתו: ״מי?⁠״ ואם על חומר וצורה, שאלתו: ״מה?⁠״ צורה מוגברת של ״מהה״ היא ״מחה״ – התפוררות מוחלטת.
נראה ש״מעה״ הוא ממוצע בין ״מהה״ ל״מחה״. ״מעה״ מציין את המכניזם הפנימי של הגוף. כל דבר חיצוני המוכנס לגוף נמחה ונמס ב״מעים״, ורק אז ראוי הוא להתערב ולהיטמע בגוף. לכל דבר הנאכל ע״י יצור חי יש מהות נבדלת לעצמה – היינו, קיומו העצמי; וכל עוד שהוא במצבו, אין ביכולתו להתערב ולהיטמע בתוך הגוף. לכן הדבר המוכנס לגוף נהפך ב״מעים״ לחומר שהוא ״מה״ – כלומר, חומר שאין לו מהות נבדלת לעצמה. תפקיד ה״מעים״ הוא לסלק כל מהות נבדלת. מערכת הפעולה של המעים היא מערכת כפולה – של הצומח והחי: העיכול שאינו פעיל והנשימה הפעילה, מכאן לשון הרבים ״מעים״.
אנו רואים אם כן שהעולם החמרי החיצוני מתקבל ומוטמע בתוך הגוף באמצעות תיווך ה״מעים״, וכך הוא גם לעניין העולם המוסרי. ה״מעים״ הם מושב הרגשות. כל עוד האדם בריא, אין הוא חש בקיומם של חלקיו הפנימיים. הוא מרגיש את לבו, את קיבתו, ואת מעיו, רק כשיש הפרעה בתפקודם, רק במקום שאין ה״מעים״ יכולות לבטל את מהותו הנבדלת של הדבר שקיבלו. וכך הוא גם לעניין הרגשות. לא מצאנו בכתובים פעילות רגשית של ה״מעים״, אלא בקשר לכאב וייסורים: ״הָמוּ מֵעַי״ (ירמיהו לא, יט) – מעי סבלו מהפרעה; ״מֵעַי חֳמַרְמָרוּ״ (איכה א, כ) – מעי נמצאים במצב של חרדה עזה – מתוך חמלה על אחרים.
והנה דבר ה׳ אליו – ע״ז השיב לו ה׳ כי הבן שיולד לו, יולד ויגדל ויהיה לאיש גדול בעודו בחיים חייתו, עד שבמותך לא יירשך זה, כי הבן כבר יהיה אז אדון הבית ושליט בנכסים, וכל העושר אשר אתן לך זרעך יירשנה, ובאשר היה זה לפלא בעיני אברהם שהיה נמשך לפי דעת האצטגנינים, וידע שלפי הוראה מזלו הוא דבר בלתי אפשר. לכן,
THE WORD OF THE LORD CAME TO HIM. God answered each of his arguments in turn. First he assured him that the son he was to beget would grow and mature to adulthood within his own lifetime: by the time of your death he will have become master of the house and of all possessions — and hence: that one shall not be your heir, as none but your own issue will inherit the wealth which I shall give you.
והנה1: משמעו דבר חידוש2, באשר ירא אברם אבינו ממה שלא שאל בראשונה כהוגן3 דשוב לא יהיה נדבר עמו, ״והנה״ בא דבר ה׳.
1. לא כתוב בפסוקנו ׳וידבר ה׳ אליו׳, אלא ״והנה דבר ה׳ אליו״.
2. וכן להלן יח,ט. כה,כד. כח,יג.
3. כפי שהסביר רבינו בפסוק הקודם.
והנה אף על פי שאברם לא בקש בקשה מפורשת, באה לו תשובתו ית׳ המרגיעה.
ממעיך – ביטוי זה בא במקרא הן לגבי הגבר הן לגבי האשה.⁠1 ביטויים אחרים הם: ״יוצאי חלציו,⁠2 ״יוצאי ירך״.⁠3
2. להלן ל״ה:י״א.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזרא א׳אבן עזרא – דקדוק המליםר״י בכור שוררד״קרמב״ןטור הפירוש הארוךר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותעקדת יצחק פירושאברבנאלצרור המורר״ע ספורנותולדות אהרןר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144