Bereshit 15 – בראשית טו‏ – Mikraot Gedolot

[כז] ¹אדני ה׳ מה תתן לי, אברהם אמר, ה׳ אלהים מה תתן לי אמר ר׳ לוי אמר לפניו, רבש״ע אם מתבקש לי בדין שיהיו לו בנים תן לי, ואם לאו ברחמים תתן לי, א״ל הקב״ה חייך בדין מתבקש לך והנה דבר ה׳ אליו. (דב״ר ב)

[כח] ²אדני ה׳ מה תתן לי, בכל לשון שישראל קוראין להקדוש ב״ה הוא עונה אותם וכו׳, קראוהו באלהים, ה׳ אלהים מה תתן לי, וענה באלהים ותעל שועתם אלהים וגו׳ (שמות ב׳:כ״ג). (מדרש תהלים קיח)

[כט] ³אדני ה׳ מה תתן לי, אמר ר׳ יונתן ג׳ הן שנא׳ בהן שאל וכו׳ ואלו הן שלמה, אחז, ומלך המשיח. ר״ב ור׳ אחא בש״ר שמואל או׳ אנו מביאים עוד שנים מן ההגדה אברהם ויעקב, אברהם דכתיב ביה ה״א מה תתן לי, אינו אומר מה תתן לי אלא שאמר לו שאל וכו׳. (בראשית רבה מ״ד)

[ל] ⁴מה תתן לי, ר׳ יודן ור׳ אייבו בש״ר יוחנן ב׳ אדם אמרו דבר אחד אברהם ודוד, אברם כתיב ביה ה׳ א׳ מה תתן לי אמר לפניו רבש״ע אם עתיד אני להעמיד בנים להכעיסך מוטב לי ואני הולך ערירי וכו׳, דוד אמר חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע סרעפי (תהלים קל״ט:כ״ג), דע הפורשים ממני, וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם, [אמר לפניו רבון כל העולם] אם אני עתיד להעמיד בנים להכעיסך מוטב לי שתנחני בדרך עולם. (בראשית רבה מ״ד)

[לא] ⁵מה תתן לי, אולת אדם תסלף דרכו (משלי כ״ט:ג׳) וכו׳ וכך אברהם ירד למלחמה ועשיתיו מלך על ששה עשר מלכים, והחזרתי לו את השביה, והיה סבור שמא שכרו הוא, ואמרתי לו שכרך הרבה מאד, לא היה צריך להודות, אלא אמר ה׳ אלהים מה תתן לי. (אגדב״ר פס״ה)

[לב] ⁶מה תתן לי, אמר אברהם לפני הקב״ה רבון העולמים כל מה שהבטחת אותי מה הנאה יש לי בהם שאין לי בנים, שנא׳ ויאמר אברם ה׳ אלהים מה תתן לי וגו׳ שאברהם רואה במזל שאינו עתיד להוליד בנים. (במדב״ר ב)

[לג] ⁷אנכי הולך ערירי, ארבעה לא הזכיר הקב״ה מיתה והן הזכירו עצמן מיתה ואלו הן: אברהם, ויעקב, ומשה, ודוד. באברהם כתיב ויאמר אברם אדני ה׳ מה תתן לי ואנכי הולך ערירי אמר לו הקב״ה אני לא הזכרתי עליך מיתה, ואתה אמרת ואנכי הולך ערירי, תשובתך ואתה תבא אל אבותיך בשלום (בראשית ט״ו:ט״ז). (מדרש שלשה וארבעה)

[לד] ⁸ואנכי הולך ערירי, עם חסיד תתחסד (תהלים י״ח:כ״ו) פתר קריא באברהם אבינו כו׳, ואימתי בא עמו בחסידות בשעה שאמר לו ה׳ אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, מה כתיב בתריה והנה דבר ה׳ אליו לאמר לא יירשך זה. (מדרש תהלים פי״ח)

[לה] ⁹ובן משק ביתי, ר״א אומר בן משק ביתי זה לוט שנפשו שוקקה עלי ליורשני. הוא דמשק אליעזר שבשבילו רדפתי מלכים עד דמשק ועזרני האל. (בראשית רבה מ״ד)

[לו] ¹⁰בן משק ביתי, ר״ל בשם בר קפרא אמר בן משק ביתי בר ביתי הוא דמשק אליעזר שעל ידו רדפתי מלכים עד דמשק, ואליעזר הי׳ שמו, שנא׳ וירק את חניכיו ילידי ביתו י״ח וג׳ מאות מנין אליעזר. (בראשית רבה מ״ד)

[לז] ¹¹הוא דמשק אליעזר, א״ר אלעזר שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים. (יומא כח:)

[לח] ¹²ובן משק ביתי, שלשה סימנים הם, סימן לבית סימן לאשה סימן לכוס, ור׳ יהושע אומר אף סימן לעבד שנא׳ ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר. (פרקי דרבינו הקדוש)

[לט] ¹³ואנכי הולך ערירי, ו׳ דמידלי רישיהון ועקים כרעיהון לקדמיהון ל״ח באורייתא, והרגו אותי, ואנכי הולך ערירי, ותמת שרה, וחמת רחל, ויכירה, וימאן להתנחם, ויהי כשמע אדוניו, ולא יכול יוסף, וימת יוסף קדמאה, וישימו. (ספר התגין)

[מ] ¹⁴ערירי, ע׳ תוב באורייתא ח׳ דעקים זנביהון לבתריהון. ערירי, לבדו עמים, עמים דוקהל, אעזבך, עדרים לבדו, את עבדך, נטע ה׳, מגן עזרך. (ספר התגין)

[מא] ¹⁵ויאמר אברם אדני ה׳ מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, דלית לי בר ואוליפנא דבל מאן דלית ליה ברא בהאי עלמא אקרי ערירי וכו׳ ואברהם על מה אמר מלה דא דאמר מה תתן לי כביכול כאילו לא האמין ביה בקב״ה, אלא, א״ל קב״ה אנכי מגן לך בהאי עלמא שכרך הרבה מאד בעתיד, מיד אתער אברהם ברזא דחכמתא ואמר מה תתן לי, דהא ידענא דלא קביל אגר למיעל ביה בההוא עלמא ב״נ דלא אוליד בר ועל דא אמר מה תתן לי ואנכי הולך ערירי דהא לא תתן לי דלא זכינא ביה מכאן דב״נ דלא זכי בבנין בהאי עלמא לא זכי בההוא עלמא לאעלא גו פרוגדא. (זח״א צ)

שערי ציון: לעיל פי״א, מאמר קז.

1. לפנינו בקרא אדני ה׳, בהרבה מאמרי חז״ל מביאים הלשון ה׳ א. וכן הוא בתרגומים כפי הקרי היכא דכ׳ ה׳ אדני שכתוב כן בכ״מ אבל לפנינו הראשון בא״ד, וכן גבי משה בדברים ג, כד. ודורש במדרש שם ג״כ אם מתבקש לו בדין כו׳. והשם א״ד הוא מדה״ד ושם ה׳ מדת רחמים, ומדייק מלשון דבר ה׳ דדיבור לשון קשה ודין שאף בדין מתבקש לו, ועי׳ בתוס׳ ברכות ז. שהקשו ע״ז שלא הביאו בגמר׳ שם ראי׳ מקרא שלפנינו דלא הי׳ אדם שקראו להקב״ה אדון עד שבא אברהם. ותי׳ דבלא״ה צ״ל אין מוקדם ומאוחר בתורה על פרשה זאת, עי׳ לקמן מאמר צב.

2. במדרש תהלים הו״ב הנדפס מכת״י אינו גורס כנ״ל, רק קראוהו באל׳ ונצעק אל ה׳ אלהי אבותינו (דב׳ כו, ז) וענם באל׳ וירא אל׳ את בני ישראל, וגי׳ זאת יותר נכונה כי הגי׳ שלפנינו אין לה באור דמה שייך הקריאה של אברהם מה תתן לי לפסוק ותעל שועתם. ושלא למחוק הגי׳ של הדפוס נ״ל דצריך להגיה כן, קראוהו באלהים אדני ה׳ מה תתן לי וענה בה׳ והנה דבר ה׳ אליו, קראוהו באלהים ונצעק אל כו׳. ועי׳ לעיל מאמר כז.

3. מדרש תהלים פ״ב, ובאבות דר״נ נו״ב פמ״ג איתא ד׳ אלו נאמר להם שאל אברהם, נאמר לו שאל, שנאמ׳ ויאמר ה׳ אלהים מה תתן לי, אין אדם אומר מה תתן לי, אלא א״כ נאמר שאל שלמה כו׳, אחז כו׳ משיח, ובשה״ש זוטא א: אחד משלשה שאמר להם הקב״ה שאלו אברהם משיח ושלמה. ובמדרה״ג רי״א ג׳ הן שאמר להן הקב״ה שאלו. רא״א ארבעה.

4. לקח טוב, שכל טוב, וילקוט שמעוני כאן.

5. לעיל פי״ד מאמר כו, ח. ובבאור.

6. עי׳ פס״ר פמ״ג ולא עוד אלא שהיה רואה במזל שאינו מוליד שנאמר ואנכי הולך ערירי, ועי׳ לקמן טו, ח. מאגד״ב פרק לז, מה הנייה שנתת לי כל טובה שבעולם ובנים לא נתת לי שנאמר ה׳ אלהים מה תתן לי, ועי׳ בתרגומים כאן.

7. נדפס באו״מ כת״י ח״א מג. ומובא בשנוי במדרש הגדול ויגש (צד תרצ),תניא ארבעה צדיקים כו׳, ובסגנון אחר יש דרש זה בתנחומא ויחי ד. קשה לפני הקב״ה לגזור מיתה על הצדיקים שנ׳ (תהלים קטו, טו.) יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו, מה הקב״ה עושה מראה להן מתן שכרן כדי שיתבעו מיתה בפיהן כו׳, ואף אברהם תבע מיתה בפיו שנאמר ואנכי הולך ערירי, ובמדרש הלל הנדפס בבהמ״ד ח״ה איתא אמר הקב״ה קשה בעיני לומר לצדיקים שימותו, אומר לאברהם שימות שהקנני שמים וארץ וירד בכבשן האש לשמי וקדש שמי בעולם, אלא אברהם הוא בקש מיתה שנאמר ויאמר אברם ה׳ אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, ע״כ. ומקור הדברים במדרש תהלים הנדפס פקט״ז, ואילולי ששואלים מיתה הצדיקים בפיהם לא היו מתים, באברהם כתיב ואנכי הולך ערירי כו׳, ולפי שהצדיקים שואלים בפיהם אמר הקב״ה יסתלקו אלו מפני אלו, אילו היה אברהם קיים האיך היה מנהיג יצחק שררה. ובהנדפס מכת״י, הו״ב מביא מהפסוק לקמן יח, כז. ואנכי עפר ואפר. ובילק״ש תהלים תתעד. בשם הילמדנו, קשה עלי לגזור על הצדיקים שימותו שאלולי שהם גוזרין על עצמן מיתה לא הייתי גוזר, אברהם אמר ואנכי הולך ערירי, ומעין זה בב״ר פצ״ו ואין מקוה (דה״י א׳ כט, טו) ואין מי שיקוה שלא ימות הכל יודעים ואומרים בפיהם שהן מתים, אברהם אמר ואנכי הולך ערירי, וכ״ה בתנחומא ויחי א. ותנ״י ויחי ב.

8. בויק״ר פי״א איתא אימתי בא עמו בחסידות בשעה שאמר אל נא תעבור כו׳, אימתי בא בעקמנות בשעה שאמר ואנכי הולך ערירי, מה נכיב תמן לא יירשך זה (טו, ד.), וכ״ה בילק״ש ח״ב רמז קסא. ועי׳ במפרשי המדרש, ומדברי האגד״ב לעיל מאמר לב. מוכח דגירסת הויק״ר נכונה.

9. מפרש משק לשון תשוקה, ובמדרש אגדה בן משק ביתי שהוא משתוקק לירש אותי, ובלק״ט בפסוק ג. והנה בן ביתי יורש אותי נאמר על לוט, ועי׳ באע״ז ובן משק ביתי הוא בן דמשק אליעזר, וי״מ דחו פרושו זה, ויש להעיר דבס׳ היובלים איתא ובן משק ״שפחתי״ הוא דמשק אליעזר.

10. עי׳ בתרגומים כאן, ולעיל פי״ד מאמר ע. ובלק״ט (מקץ מא, מ) ועל פיך ישק יתפרנסין כמו ובן משק ביתי. ובמדרה״ג כאן בן שכל ביתי ישק על פיו הוא דמשק אליעזר שכל ביתי נשמעין לו, ועי׳ תרגומים כאן.

11. דולה ומשקה, נוטריקון של דמשק, (רש״י). ובלקח טוב שהיה לוקח תורותיו של אברהם אבינו ודרך המצות לעשות צדקה ומשפט ומורה לאחרים לפיכך נקרא שמו דמשק, ובשכל טוב דולה ומשקה מתורתו ומוסר ומזהיר לאחרים, ועי׳ במהרש״א, ובכת״י מדרש הבאור ומדרש אור האפלה ולמה קראו דמשק שבא מדרך דמשק, וברד״ק מפרש כאלו הוה כתיב דמשקי, ובתרגום אונקלוס דמשקאה, ובתרגום הפשיטא אליעזר דרמוסקיא [ועי׳ ביוחסין ר׳ יוסי איש דורמסקית הוא מדמשק, תרגום דמשק דרמוסקית] וברס״ג אליעזר אלדמשקי.

12. עי׳ חולין צה. בית תינוק ואשה אע״פ שאין ניחוש יש סימן, ובפירש״י דאי מצלח בסחורה ראשונה אחר שבנה בית או שנולד התינוק או שנשא אשה, סימן הוא שהולך ומצליח, וברמב״ם פי״א מהלכות ע״ז, מפרש תינוק כגון פסוק לי פסוקך, ועי׳ עירובין סה. בג׳ דברים אדם ניכר בכוסו, וביבמות קכ: כיס מנחשי אינשי, ומאמרו של ר״י צ״ב. וח״א העיר דהפיר׳ דמביא רמז דקניית עבד הוי סימן כמו בית דכתיב בן משק ״ביתי״ הוא דמשק אליעזר, וז״נ. ועי׳ במלואים.

13. עי בתורה שלמה ח״ב צד תקלז.

14. לעיל מאמר לט בבאור.

15. עי׳ לעיל לב. ולקמן מאמר מג. ובז״ח עב. והריב״א מביא תי׳ על קושיא הנ״ל בשם ר״ת מאורלייניש, שהיה מתירא פן יגרום לו החטא וכדפירש״י גבי קטנתי מכל החסדים וכן פי׳ הרמב״ן ושאר ראשונים, וי״א שכך אמר אברהם אחרי שזקנתי ועדין אין לי בן, כשאוליד בסוף ימי ישאר בני קטן ויבא בן ביתי עליו ויטול ירושתו בע״כ, וכ״ה בחזקוני, ובלבנת הספיר בשם מורו, ובדרשת אבן שועיב מביא משם רבנו חננאל דמה שנאמר בקרא שני אמירות בלא עניה בינתיים כי הראשון הוא במחשבה, כמו ויאמר עשו בלבו חשב בלבו מה יהיה השכר. ומכמה מאמרים לעיל משמע כפשוטו דהי׳ דבור ממש, ועי׳ לקמן מאמר צב. ובצרה״מ כאן. ובמדרש שיה״ש זוטא א. איתא, אע״פ שכתוב שאמר המקום לאברהם אל תירא אברם אנכי מגן לך, אמר אברהם כל בקשותי נתת חוץ מאחד, הן לי לא נתת זרע א״ל הקב״ה הבט נא השמימה וגו׳.

וַאֲמַר אַבְרָם יְיָ אֱלֹהִים מָא תִּתֵּין לִי וַאֲנָא אָזֵיל דְּלָא וְלַד וּבַר פַּרְנָסָא הָדֵין דִּבְבֵּיתִי הוּא דְּמַשְׂקָאָה אֱלִיעֶזֶר.

Avram said, “Hashem Elohim, what will You give me since I continue to be childless, and this supplier who is in my house is Eliezer of Damascus.”

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי ה׳ מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר

וַאֲמַר אַבְרָם ה׳ אֱלֹהִים מָא תִתֵּין לִי וַאֲנָא אָזֵיל דְּלָא וְלָד (ח״נ: בְּלָא וְלָד) וּבַר פַּרְנָסָא הָדֵין דִּבְּבֵיתִי הוּא דַּמַּסְקָאָה אֱלִיעֶזֶר

שם אדנות – הוי״ה

א. שם הקודש ״אלהים״ מתורגם בהוי״ה ואולם שמות הקודש ה׳ אלהים מתורגמים כצורתם, כגון ״ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים״ (בראשית ב ד) ״בְּיוֹמָא דַּעֲבַד ה׳ אֱלֹהִים״, ונאמרו בכך כמה טעמים.⁠¹ מכיוון שאונקלוס נוהג כך גם בתרגום השמות אדני ה׳ כבפסוקנו: ״אדני ה׳ מה תתן לי״ – ״ה׳ אֱלֹהִים מָא תִתֵּין לִי״, תמה ״חליפות שמלות״: למה לא העתיק שם אדנות כצורתו? והשיב: ״מפני שבלשון הוי״ה צריך לכוון על שם אדנות וכן להפך; בלשון אדנות צריך לכוון על שם הוי״ה, ע״כ תרגם בשני יודי״ן כמו בשם הוי״ה ואין הפרש בין השמות״.

נתן – יהב, נתן

ב. ״מַה תִּתֶּן״ – ״מָא תִתֵּין״. בפֳּעָלֵי ״נתן״, הארמית מבחינה בין זמן עבר לעתיד. בעתיד משמש ״נתן״ כבפסוקנו: ״מַה תִּתֶּן לִי״ – ״מָא תִתֵּין לִי״, אבל העבר מתורגם באמצעות ״יהב״ כבפסוק הבא: ״הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע״ – ״הָא לִי לָא יְהַבְתְּ וְלָד״.

הבחנה זו קיימת גם בין מקור לבין ציווי ובינוני (זמן הווה). המקור מתורגם ב״נתן״ כגון: ״לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ״ (פסוק ז) ״לְמִתַּן לָךְ יָת אַרְעָא״. כנגד זאת הציווי והבינוני מתורגמים ב״יהב״: ״תֶּן לִי הַנֶּפֶש״ (בראשית יד כא) ״הַב לִי נַפְשָׁתָא״, ״זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן״ (בראשית ט יב) ״דַּאֲנָא יָהֵיב״.

על התופעה עמד כבר ״מתורגמן״ (בשורש יהב) מבלי לפרשה: ״כל לשון נתינה דבעתידים ומקורים בבנין הקל, מתורגם בלשון נתינה... וכל לשון עבר נָתַתָּ, נָתַתִּי וכו׳ – תרגום: יְהַבְתְּ, יְהַבִית וכו׳⁠ ⁠⁠״.⁠²

ואולם שניים מחכמי תימן ניסו לתת טעם לדבר. מהרי״ץ סבר להבחין בין מטלטלין לנכסי דלא ניידי:

והעולה ברוחי השפלה לא אכחד מלהגיד והוא, כי דבר המטלטל ונייד מיד ליד וממקום למקום מתורגם בו ״ויהב״. וכל דבר הקבוע ולא נייד, רק במקומו תקוע ועומד – מתורגם בו כלשון המקרא בלשון נתינה, כי הוא ניתן ועומד, דבר קיים ואיננו זז לעולם, גם אין בו חזרה לחזור וליטלה הימנו (רבי יחיא צאלח, שו״ת פעולת צדיק חלק ג סימן קפז).

ואולם מלבד שהביאור מאולץ, גם אינו עומד במבחן כמוכח בפסוק ״נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה״ (בראשית כג יג) ״אִיתֵּין כַּסְפָּא דְּמֵי חַקְלָא״. ואמנם ״מרפא לשון״ שם שדחה דבריו [״מה שכתב מהרי״ץ ז״ל בשו״ת פעולת צדיק לא צהיר ולא בהיר״] – תלה את חילוף נת״ן/יה״ב בקשיי הֲגִיָיה:

אין לשון יהיבה בכל התרגום בעתידים ובמקורים כמ״ש הר״ר אליה ז״ל בעל המתורגמן, אלא בעוברים ובינונים ובצוויים לבד. ונ״ל הטעם מפני שפועל ״יהב״, פ״א הפועל ועי״ן הפועל מאותיות הנחות, לא רצה מייסד הלשון להשתמש בו בעתידים ומקורים, מפני שצריך להוסיף בו אל״ף אית״ן ויכבד על הלשון לומר איהב ייהב וכיו״ב. ודקדוק זה אינו אלא בתרגום התורה והנביאים אבל בלשון הגמרא ושאר לשון ארמי יתכן שיבוא לשון יהיבה בעתיד ובמקור כאמרם ז״ל גמירי מן שמיא מיהב יהבי. ולכן י״ל עוד טעם אחר שאין התרגום משתמש בלשון יהיבה בעתיד ובמקור שלא יתחלף לבעלי לשון הקודש בלשון אהבה. וגם זה טעם יקר הוא, אין ראוי אלא לסבור מלכא.

לחילוף נתן/יהב נזקקו גם שנים מגדולי האחרונים, רמ״א וקרובו רבי שמואל יהודה קצנלבוגן בן המהר״ם מפדואה. אגב דיונם בשאלה הלכתית-עקרונית: מכיוון שלפי פסק הרמב״ם גט הנכתב בשני לשונות פסול (הל׳ גירושין ד ח), כיצד יוכשרו הגיטין שלנו שרוב נוסחם ארמי אבל משורבבים בהם גם קטעים בעברית? לבירור העניין מתנצחים שני גדולי ההלכה במעמדה של הארמית ואגב כך גם במעמד לשון התרגום והוויכוח נפרס על פני חמש תשובות ארוכות.⁠³ ר״ש מפדואה סבור שהשאלה מופרכת מעיקרה, כי הארמית אינה אלא לשון הקודש שנשתבשה. לכן אף שמעורבים בגט עברית וארמית – לשון אחת היא כדברי ריה״ל ב״כוזרי״ (כוזרי ב סח). את הנחתו הוא תומך גם מחילופי נתן/יהב:

וכתבתי עוד שגם הארמי משתמש בהרבה מקומות בלשון הקודש. והבאתי דמות ראיה מלשון ״נתינה״ המתורגם בארמי ״יהיבה״. ועם כל זה, כשהוא בלשון עתיד – תרגומו בלשון הקודש כאשר יראה אדם בפסוק ״ויתן לך האלהים״ (בראשית כז כח) ובפסוק ״הערים אשר תתנו ללוים״ (במדבר לה ו). הרי לפנינו שאפילו במקום שיש לארמי לשון מיוחד מ״מ משתמש בלשון הקודש. וישוב זה בשאלה שלנו לא נפלאת היא ולא רחוקה (שו״ת רמ״א סימן קכו).

ואולם את ההנחה שארמית היא לשון הקודש שנשתבשה דוחה רמ״א (״שהתרגום ניתן בסיני... ואיך נחשוב על לשון הניתן בסיני שהוא לשון קודש משובש״). ובאשר להוכחה מתרגומי ״נתן״ הוא משיב: ״לא נוכל ללמוד מלשון יחידי על לשון כללי״ (שו״ת רמ״א, סימן קכח).

דְּלָא וְלָד או בְּלָא וְלָד?

ג. ״עֲרִירִי״ – ״דְּלָא וְלָד״ וכן נרשם במסורה: ״ערירי דמתרגם דְּלָא וְלָד ג׳ באוריתא: הוֹלֵךְ עֲרִירִי, עֲרִירִים יָמֻתוּ (ויקרא כ כ) עֲרִירִים יִהְיוּ (ויקרא כ כא)״.⁠⁴ ופירש ״באורי אונקלוס״ שכוונת המסורה להוציא מנוסחי ״בְּלָא וְלָד״ כי בארמית אין שימוש בי״ת עם דבר הנשלל. השווה: ״וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף״ (שמות כא יא) ״דְּלָא כְסָף״ [ולא: בְּלָא כְסָף]. וכן תיוב״ע : ״כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי״ (ירמיהו כב ל) ״דְּלָא וְלָד״. אבל ר׳ אליהו בחור כתב: ״אדוני אבי ודונש ורש״י ז״ל פירשו ערירי מלשון ״ער ועונה״ (מלא׳ ב יב) – פירוש בן. וכן תרגם אונקלוס: בְּלָא וְלָד״ (״נימוקים״ על ״שרשים״ לרד״ק, ערך ערר). וראב״ע נסמך על התרגום להוציא מדעת הקראים שפירשו עֲרִירִים – עֲרוּמִים.⁠⁵

תרגום בדמיון צלילי

ד. ״ובן מֶשֶׁק ביתי״ – ״וּבַר פַּרְנָסָא הָדֵין דִּבְּבֵיתִי״. התיבה העמומה מֶשֶׁק מתורגמת על פי הדמיון הצלילי לתיבת ״וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי״ (בראשית מא מ) שתרגומה ״וְעַל מֵימְרָךְ יִתְּזָן כָּל עַמִּי״, כדברי רש״י שם: ״יִשַּׁק – יתזן, יתפרנס... כמו ובן מֶשֶׁק ביתי״.⁠⁶ אך עיין עוד שם.

תוספת הָדֵין

ה. התוספת ״וּבַר פַּרְנָסָא הָדֵין דִּבְּבֵיתִי״ (הָדֵין=הזה) באה להדגשה וחיזוק, כמורה באצבע ואומר: ״את זה בלבד יש לי אך אין לי בן״. וכמוהו, להדגשה, ״רק הכסא אגדל ממך״ (בראשית מא מ) ״לְחוֹד כּוּרְסֵי מַלְכוּתָא הָדֵין אֵיהֵי יַקִּיר מִינָּךְ״, ״וַיֵּאָכֵל חצי בשרו״ (במדבר יב יב) ״צַלִּי כְעַן עַל בִּסְרָא מִיתָא הָדֵין דְּבַהּ וְיִתַּסִּי״.⁠⁷

דמשק אליעזר – דמשקי

ה. כתב רד״ק: ״דמשק אליעזר – דמשקי, בחסרון אות היחס כמו ״שבט המנשה״ – המנשי. וכן תרגם אונקלוס: דַּמַּסְקָאָה אֱלִיעֶזֶר״. ואולם תרגומי ארץ ישראל באו לשלול מן המחשבה שאליעזר הוא איש מדמשק ולכן תרגמו ״דעל ידוי אתעבידו לי ניסין בדרמשק״ (המיוחס ליונתן ובדומה גם בת״י ות״נ) שלא כאונקלוס, וכדעתם פירש גם בר קפרא.⁠⁸ ואפשר שטעמם הוא, שאילו היה פירושו איש מדמשק, היה ראוי להקדים את השם אליעזר לדמשק.⁠⁹

1. עיין בנספח ״תרגומי ההגשמה״, הקדמה, ז.

2. והוסיף: ״ובבנין נִפְעַל ופֻּעַל אפילו העוברים [צ״ל: העתידים] והמקורים מתורגמים בלשון יְהַב״. ואמנם ״וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם״ (שמות ה יח) ״וְתִבְנָא לָא מִתְיְהֵיב (ח״נ: יִתְיְהֵיב) לְכון״, ״וְכִי יֻתַּן מַיִם״ (ויקרא יא לח) ״וַאֲרֵי יִתְיַהֲבוּן מַיָּא״. וכן מנהג הארמית המקראית: בינוני ועבר – ״יהב״ כגון ״יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה״ (דניאל ב כא), ״וְתָקְפָּא וִיקָרָא יְהַב לָך״ (דניאל ב לז). אבל העתיד – ״נתן״: ״וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ״ (דניאל ד כב).

3. שו״ת רמ״א, סימנים קכו-קל.

4. ברלינר, מסורה, עמ׳ 14. דְּלָא וְלָד = שאינו יולד, כמו חרש, עִוֵּר (ויקרא יט יד) ״דְּלָא שָמַע״, ״דְּלָא חָזֵי״.

5. ראב״ע כאן: ״ויו״ד ערירי כיו״ד אכזרי, וסר ממלת ערירים יהיו (ויקרא כ, כא), והטעם כאשר אמר המתרגם״. ובויק׳ כ כ כתב: ״ערירים ימותו אמרו הצדוקים שהוא כמו ערומים, ופי׳ ימותו כמו יומתו, ולא אמרו אמת. והנכון שהוא כדברי המתרגם״

6. וכאן כתב רש״י: ״ובן משק ביתי – כתרגומו, שכל ביתי נזון על פיו, כמו ״ועל פיך ישק״, אפוטרופוס שלי, ואלו היה לי בן היה בני ממונה על שלי״. והשווה ״לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן הַזֶּה״ (ישעיהו כב טו) וברד״ק: ״הסוכן, פירוש אוצר מן ערי מסכנות לפרעה, וכן תרגם יונתן פַּרְנָסָא״.

7. ״באורי אונקלוס״ לבמ׳ יב יב.

8. ב״ר, פרשה מד ט: ״בר קפרא אמר: בן משק ביתי, בר ביתי הוא אליעזר שעל ידו רדפתי מלכים עד דמשק, ואליעזר היה שמו״. ורש״י הביא את שתי הדעות: ״דמשק – לפי התרגום מדמשק היה. ולפי מדרש אגדה שרדף המלכים עד דמשק. ובתלמוד דרשו נוטריקון דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים״ [לעניין דמשק או דרמשק שבתרגומי א״י, ראה י׳ קוטשר ״מלים ותולדותיהן״, עמ׳ 96].

9. ראה רד״צ הופמן. ואולי מטעם זה הציע רד״ק פירוש משלו, שהיו לו שני שמות: ״אפשר שהיה שמו דמשק כשבא אל אברם, והוא קרא אותו אליעזר. כי אליעזר לשון עברי הוא. ופעם קורא אותו בשם אחד ופעם בשני השמות״.

ואמר אברם בבעו ברחמין מן קדמך י״י סגין יהבת^א לי וסגין קדמך למיתן לי^ב ואנה אזל מן עלמא בלא^ג בנין ואליעזר בר ביתי דעל ידוי איתעבד^ד לי נסין בדרמשק ירית^ה יתי.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״בבעו ... יהבת״) נוסח אחר: ״ממריה די״י סגין ברכן יהב׳⁠ ⁠⁠״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״וסגין קדמך למיתן לי״) נוסח אחר: ״וסגין קודמיך למ׳ לי ברם״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בלא״) גם נוסח חילופי: ״דלא״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״איתעבד״) גם נוסח חילופי: ״עבדת״.

ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״ירית״) נוסח אחר: ״סבר בגרמי יר׳⁠ ⁠⁠״.

ואמר אברם י״י אלקים סגין {ברכותא}⁠^א יהבת לי וסגין אית קדמך למיתן לי ברם מה הנייה אית לי דאנא עביר מן עלמא דלא בנין ואליעזר בר פרנסת ביתי דעל ידוי איתעבידו לי ניסין בדרמשק מסכי למירת יתי.

א. חסר בכ״י לונדון.

And Abram said, Lord God, great blessings hast You given me, and great (are they which it is) before Thee to give me: nevertheless, what profit is to me, when I pass from the world without children, and Eliezer the manager (bar pharnasath, the son of sustenance) of my house, by whose hands signs were wrought for (or to) me in Darmasek, expects to be my heir?

ואמר אברם בבעו קדמך רחמין יי אלהים סגין בירכן יהבת לי וסגין אית קדמך למתן ברם מה הנייא אית לי דאנא אזיל מגו עלמא בלא בנין ואליעזר בר ביתי דעל ידוי אתעביד לי ניסין בדמשק והוא סבר בגרמיה למירת יתי.

And Abram said, Before Thee I supplicate mercy, O Lord God. Manifold blessings Thou hast given me, and many hast Thou before Thee still to give: nevertheless, what profit have I who go from the world childless, and Eliezer, the son of my house, by whose hands signs were wrought for me in Damasek, expecteth in himself to be my heir?

[ח] וַיֹּאמֶר אַבְרָם ה׳ אֱלֹהִים מַה תִּתֶּן לִי – אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן שְׁלשָׁה הֵן שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם שְׁאַל, וְאֵלּוּ הֵן, שְׁלֹמֹה וְאָחָז וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. שְׁלֹמֹה דִּכְתִיב: בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה׳ אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ (מלכים א ג׳:ה׳). אָחָז דִּכְתִיב: שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם ה׳ (ישעיהו ז׳:י״א). מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ דִּכְתִיב בֵּיהּ: שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ (תהלים ב׳:ח׳). רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אוֹמֵר אָנוּ מְבִיאִים עוֹד שְׁנַיִם מִן הַהַגָּדָה, אַבְרָהָם וְיַעֲקֹב, אַבְרָהָם דִּכְתִיב בֵּיהּ: ה׳ אֱלֹהִים מַה תִּתֶּן לִי, אֵינוֹ אוֹמֵר מַה תִּתֶּן לִי אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ שְׁאַל. יַעֲקֹב דִּכְתִיב: וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנוּ לָךְ (בראשית כ״ח:כ״ב), אֵינוֹ אוֹמֵר כֵּן אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ שְׁאַל.

[ט] רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי אַיְּבוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד, אַבְרָהָם וְדָוִד, אַבְרָהָם כְּתִיב בֵּיהּ ה׳ אֱלֹהִים מַה תִּתֶּן לִי, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אִם עָתִיד אֲנִי לְהַעֲמִיד בָּנִים וּלְהַכְעִיסְךָ, מוּטָב לִי וַאֲנִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי. דָּוִד אָמַר: חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי (תהלים קל״ט:כ״ג), דַּע הַפּוֹרְשִׁים מִמֶּנִּי, וּרְאֵה אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם (תהלים קל״ט:כ״ד). אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אִם עָתִיד אֲנִי לְהַעֲמִיד בָּנִים לְהַעֲצִיבְךָ, מוּטָב לִי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם.

וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי – רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר בֶּן מֶשֶׁק בֵּיתִי, זֶה לוֹט, שֶׁנַּפְשׁוֹ שׁוֹקֶקֶת עָלָיו לְיוֹרְשֵׁנִי. הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר, שֶׁבִּשְׁבִילוֹ רָדַפְתִּי מְלָכִים עַד דַּמֶּשֶׂק וַעֲזָרַנִי הָאֵל. רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אָמַר בֶּן מֶשֶׁק בֵּיתִי, בַּר בֵּיתִי הוּא אֱלִיעֶזֶר, שֶׁעַל יָדוֹ רָדַפְתִּי מְלָכִים עַד דַּמֶּשֶׂק, וֶאֱלִיעֶזֶר הָיָה שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת (בראשית י״ד:י״ד), מִנְיַן אֱלִיעֶזֶר הֲוָה שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת.

ובן משק ביתי – ¹שהוא משתוקק לירש אותי.

הוא דמשק אליעזר – ²זה אליעזר שרדף אחר המלכים עד דמשק.

1. שהוא משתוקק. מפרש משק לשון תשוקה. וכן בב״ר פמ״ד אות ט׳ ובן משק ביתי ר״א אומר בן משק ביתי זה לוט שנפשו שוקקת עליו ליורשני.

2. זה אליעזר. ב״ר שם. בן משק ביתי בר ביתי הוא אליעזר שעל ידו רדפתי מלכים עד דמשק.

וַיֹּאמֶר אַבְרָם ה׳ אֱלֹהִים מַה תִּתֵּן לִי – אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, שְׁלֹשָׁה הֵן שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן שְׁאַל, וְאֵלוּ הֵן, {א} שְׁלֹמֹה, כְּתִיב, (מלכים א ג׳:ה׳) ״בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה׳ אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר [אֱלֹהִים] שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ״. {ב} אָחָז, כְּתִיב, (ישעיהו ז׳:י״א) ״שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. {ג} מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כְּתִיב, (תהלים ב׳:ח׳) ״שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גּוֹיִם נַחֲלָתֶךָ״. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַב אַחָא בְּשֵׁם רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: אָנוּ מְבִיאִין עוֹד שְׁנַיִם מִן הָאַגָּדָה, אַבְרָהָם וְיַעֲקֹב. אַבְרָהָם, כְּתִיב בֵּיה, מַה תִּתֵּן לִי, אֵינוֹ אוֹמֵר מַה תִּתֵּן לִי אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ שְׁאַל יַעֲקֹב אָמַר: ״וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנוּ״ וְגוֹ׳.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד, אַבְרָהָם אָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם עָתִיד אֲנִי לְהוֹלִיד בָּנִים וּלְהַכְעִיסְךָ מוּטָב לִי (וְכוּ׳) וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וְדָוִד אָמַר: (תהלים קל״ט:כ״ג-כ״ד) ״חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי״, דַּע הַפּוֹרְשִׁים מִמֶּנִי ״אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם״. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אֲנִי עָתִיד לְהוֹלִיד בָּנִים וּלְהַכְעִיסְךָ, מוּטָב לִי ״וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם״.

רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא, וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי, זֶה לוֹט שֶׁנַּפְשׁוֹ שׁוֹקֶקֶת עָלַי לְיָרְשֵׁנִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר, שֶׁבִּשְׁבִילוֹ רָדַפְתִּי מְלָכִים עַד דַּמֶשֶׂק וַעֲזָרַנִי אֵל. רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אָמַר: וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי, בַּר בֵּיתִי הוּא דַּמֶשֶׂק אֱלִיעֶזֶר, שֶׁעַל יָדוֹ רָדַפְתִּי מְלָכִים עַד דַּמֶשֶׂק וַעֲזָרַנִי אֵל, וֶאֱלִיעֶזֶר שְׁמוֹ, ״וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו שְׁמוֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת״, וּמִנְיָן אֱלִיעֶזֶר הָכִי הָוֵי.

תִּשְׁעָה נִכְנְסוּ בְּגַן עֵדֶן בְּחַיֵּיהֶם. אֵלוּ הֵן, {א} חֲנוֹךְ. {ב} וּמָשִׁיחַ. {ג} וְאֵלִיָּהוּ. {ד} וֶאֱלִיעֶזֶר {ה} וְעֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי {ו} וְחִירָם מֶלֶךְ צוֹר {ז} וְיַעְבֵּץ בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא. {ח} וְסֶרַח בַּת אָשֶׁר. {ט} וּבַתְיָה בַּת פַּרְעֹה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים הוֹצֵא חִירָם וְנִכְנַס תַּחְתָּיו רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי.

קאל אברם אללהם יא רבי מא תעטיני ואנא מנצרף עקומא וד׳ו קיאד מנזלי אליעזר אלדמשקי.

אמר אברם: ״אלוהים, אדוני, מה תיתן לי ואני עוזב את העולם¹ ערירי, והאחראי על ביתי² הוא אליעזר הדמשקי.⁠״

1. מילה ״מנצרף״ (منصرف) בערבית באה מהשורש צ-ר-פ בבניין אנפעל, ומשמעותה המדויקת היא ״פונה״ או ״הולך״ במובן של מי שעוזב או נפרד מהעולם.

2. ״ד׳ו קיאד מנזלי״ (ذو قياد منزلي) - ״בעל ההנהגה של ביתי״.

ומה שאמר שתי אמירות בלא ענייה בנתיים ויאמר י״י אלהים מה תתן לי וגו׳ ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע פירש רבינו חננאל: כי הראשון הוא מחשבה כמו ויאמר עשו בלבו (בראשית מא כז) אמרתי אני בלבי (קהלת ג יז) כלומר חשב בלבו מה יהיה שכר ואנכי הולך ערירי (דרשות אבן שועיב).

ובן משק ביתי – השוקד על ביתי, וממנו נאמר למקום שצומח בו החרול – ממשק חרול (צפניה ב׳:ט׳), מפני שהוא נמצא בו תמיד ואינו נפרד ממנו. ונאמר עור בהתמדתם על המטה וּבִדְמֶשֶׁק ערש (עמוס ג׳:י״ב). הוא דמשק אליעזר, כמו איש דמשק. ויתכן שירצה בו מן דמשק, כמו שאמר: בן דֹּדו בית לחם (שמואל ב כ״ג:כ״ד) – שהוא מן בית לחם. (ספר השרשים ״משק״; ספר הרקמה ו׳:ת׳)

ודיבורו מה תתן לי מוכיח כי הוא כבר אמר אליו: ׳שאל מה אתן לך׳.⁠¹ וכמוהו ״מה תצעק אלי״ (שמות י״ד:ט״ו).

1. כלומר שה׳ כבר אמר לאברם ״שאל מה אתן לך״ (השוו לשון הפסוק במלכים א ג׳:ה׳), ולכן מגיב אברם ב״מה תתן לי״.

הולך ערירי – מנחם^א פירשו: לשון יורש, וחיבר לו: ער ועונה (מלאכי ב׳:י״ב), ערירי – בלא יורש, כאשר תאמר: ובכל תבואתי תשרש (איוב ל״א:י״ב) – תעקר שרשיה, כך לשון ערירי – חסר בנים, ובלעז: דיזאנפנטי״ץ.

ולי נראה: ער ועונה – מגזרת: ולבי ער (שיר השירים ה׳:ב׳), וערירי – לשון חורבן, וכן: ערו ערו (תהלים קל״ז:ז׳) וכן: ערות יסוד (חבקוק ג׳:י״ג), וכן:⁠^ב ערער תתערער (ירמיהו נ״א:נ״ח), וכן: כי ארזה עירה (צפניה ב׳:י״ד).

בן משק ביתי – כתרגומו, כל ביתי ניזון על פיו, כמו: על פיך ישק (בראשית מ״א:מ׳), אפטרופוס שלי. ואילו היה לי בן, היה בני ממונה על שלי.

דמשק – לפי תרגומו: מדמשק היה.

ולפי אגדה (בראשית רבה מ״ד:ט׳): רדף המלכים עד דמשק.

ותלמוד^ג (בבלי יומא כ״ח:): דולה ומשקה מתורתו^ד לאחרים.

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1. בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34 נוסף כאן: ״בן סרוק״.

ב. בכ״י לייפציג 1 מופיעה כאן האות ר׳. היא חסרה בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34.

ג. כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1. בכ״י אוקספורד 165, ובשינויים בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917: ״ובתלמוד דורשו לשון נוטרייקון״.

ד. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י מינכן 5, המבורג 13, לונדון 26917: ״מתורת רבו״.

הולך ערירי I GO CHILDLESS – Menachem ben Seruk explained it (ערירי) as meaning heir, and another example of it is (Malakhi 2:12) ער ועונה "son and grandson". ערירי – then would mean "without child or heir" being an example of a word that has two opposite meanings, just as you say "and it would תשרש all my increase" (Iyyov 31:12) – meaning it would tear up its roots, and the same word might also mean to take root. So, too, the meaning of ערירי is "without a child" although ער means "a child", désenfanté in old French.⁠¹

It, however, seems to me that the word ער in ער ועונה is of the same derivation as the same word in (Shir HaShirim 5:2). ולבי ער "and my heart awakens", whereas ערירי has the meaning of destroyed (a childless person being "demolished" so far as his memory in future generations is concerned; cf. Rashi on Bereshit 16:2). Similarly (Tehillim 137:7) ערו ערו "Rase it, rase it"; (Chavakkuk 3:13) ערות יסוד "destroying the foundation", and (Yirmeyahu 51:58) ערער תתערער "shall be utterly destroyed" and (Zephanyah 2:14) כי ארזה ערה "for the cedar-work thereof shall be destroyed".

ובן משק ביתי AND THE STEWARD OF MY HOUSE – Explain it as the Targum has it, "the man of my household", meaning the man by whose orders all my household is fed. Similarly, "And according to your word shall all my people be fed (ישק)" (Bereshit 41:40) – so that it signifies my administrator. If, however, I had a son, my son would be in charge of my affairs.

דמשק OF DAMASCUS – According to the Targum he was of Damascus.

But according to the Midrashic explanation (Bereshit Rabbah 44:9) he bore this designation because he had pursued the kings as far as Damascus.

In the Talmud (Yoma 28b) they explained it as an abbreviation of דולה ומשקה "One who drew up and gave to drink to others of the edifying waters of instruction given by his Teacher.

1. English: childless.

ויאמר אברם ה׳ אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי – ¹אברהם ודוד אמרו דבר אחד. אברהם אמר ה׳ אלהים מה תתן לי. אמר לפניו רבש״ע אם אני עתיד להעמיד בנים להכעיסך מוטב לי ואנכי הולך ערירי. דוד אמר חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם (תהלים קלט כ״ג:כ״ד). אמר לפניו רבונו של עולם אם עתיד אני להעמיד בנים להעציבך מוטב לי ונחני בדרך עולם.

ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר – ²ר״ש בן לקיש בשם בר קפרא אמר בן משק בית בר ביתי. הוא דמשק אליעזר שעמו רדפתי מלכים עד דמשק ³והוא שמו אליעזר. ⁴ורבינו ר׳ אליעזר הקדוש ז״ל אביו של רבינו ר׳ טוביה. דרש מתוך התלמוד. דמשק. דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים שהיה לוקח תורותיו של אברהם אבינו ודרך המצות לעשות צדקה ומשפט ומורה לאחרים. לפיכך נקרא שמו דמשק.

⁵ד״א שהיה מדמשק.

1. אברהם ודוד אמרו דבר אחד. ב״ר פמ״ד. ילקוט רמז ע״ו.

2. רשב״ל בשם בר קפרא. ב״ר פמ״ד וילקוט רמז ע״ו. וכן מובא ברש״י עה״ת בשם מדרש אגדה.

3. והוא שמו אליעזר. בב״ר שם וילקוט שם סיים שנא׳ וירק את חניכיו ילידי ביתו שי״ח מנין אליעזר. וכ״ה בפדר״א פכ״ז. ועיין לעיל פי״ד הערה ל״ב.

4. ורבינו ר׳ אליעזר הקדוש ז״ל אביו של רבינו טוביה. לדעתי הביא המחבר זה בשם ר׳ אלעזר. והמעתיקים חשבו שכוון אל אביו והוסיפו רבינו ר׳ אליעזר הקדוש. וגם המלות אביו של רבינו טוביה היא הוספת המעתיקים. ובאמת כוון המתבר למאמרם יומא כ״ח ע״ב א״ר אלעזר שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים. אולם עתה נגלה לפני הכ״י מפלארענץ וכתוב שם בזה הלשון ואבא מרי פירוש מתוך התלמוד לכן הוסיפו המעתיקים את התוארים כאשר העירותי במבוא.

5. ד״א שהיה מדמשק. וכן ת״א דמשקאה. והרד״ק כתב אפשר כי חסר יו״ד היחס ר״ל דמשקי כמו שבט הימיני. ועי׳ במהרש״א בת״א יומא שם.

ויו״ד ערירי – כיו״ד אכזרי, וסר ממלת ערירים יהיו^א (ויקרא כ׳:כ״א), [בת^ב עמי לאכזר (איכה ד׳:ג׳)].⁠^ג וטעם ערירי כדברי [עקילס].⁠^ד

משק ביתי – על משקל: מכס, והוא מפועלי הכפל, מגזרת: שוקק בו (ישעיהו ל״ג:ד׳), כטעם: דבק.

ומלת ובן^ה – מושכת עצמה ואחרת עמה. וזה טעמה: ובן משק ביתי הוא בן דמשק הוא אליעזר.

א. ״ערירים יהיו״ הושמט בכ״י פריס 177, והושלם מכ״י פריס 176 וכ״י לוצקי 827.

ב. בכ״י פריס 177: בן.

ג. ההוספה בכ״י פריס 177 ולוצקי 827. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.

ד. כן בכ״י פריס 177. בכ״י פריס 176, לוצקי 827, ברסלאו 53, ועוד עדי נוסח: המתרגם.

ה. בכ״י פריס 177: בן.

[CHILDLESS.] The yod of ariri (childless) is like the yod of achzari (cruel).⁠¹ The yod is dropped in the plural. Compare, they shall be childless (aririm)⁠² (Lev. 20:21). Its meaning is as Onkelos explains it.⁠³

HE THAT SHALL BE POSSESSOR OF MY HOUSE. Meshek (possessor of) follows the paradigm of meches (levy) (Num. 31:28). It has a root whose second and third letters are identical. It comes from the same root as shokek⁴ (leap) in leap upon it (Is. 33:4). It means the same as the word devek (glue)⁠⁵ and is also vocalized with a segol.⁠⁶ The word ben is to be read as if written twice. The verse is to read as follows: and he that shall be possessor of my house (ben meshek beti) is Eliezer, a native of Damascus (ben damesek Eliezer).⁠⁷

1. It indicates a state (Weiser). It is not a root letter (Krinsky).

2. The plural is aririm, not aririyyim (Weiser). The point is, even though childless is always written ariri and never arir, the second yod never appears in the plural (Krinsky).

3. Onkelos translates ariri as childless.

4. Its root is shin, kof, kof.

5. Meshek is like devek; both indicate attachment and both are vocalized segol, segol. According to Cherez, Ibn Ezra similarly understands shokek in Is. 33:4. In Zephaniah 2:9, Ibn Ezra explains ben meshek as one who never leaves the house.

6. It should be noted that Vat. Ebr. 38 omits "with a segol.⁠" It reads: it means the same as glue.

7. The verse literally reads: he Damascus Eliezer. Ibn Ezra suggests that the word ben be placed before Damascus.

ערירי – ביו״ד תואר, כמו: אכזרי (ישעיהו י״ג:ט׳), רק לא מצאנהו בחסרון יו״ד.

בן משק ביתי – יש מדקדקים אומרים: שהוא מבעלי הכפל, על משקל מכס (במדבר ל״א:כ״ח), וענינו בביתי.

הוא דמשק אליעזר – אמר הגאון: אליעזר הדמשקי.

ולפי דעתי: ששני השמות האלה כאלו אמר: הוא דמשק הוא אליעזר. ואל תתמה, כי מצרים שם מדינה נקראת על שם הבונה אותה.

מה תתן לי – כלומר: מה מועיל לי מה שתתן לי וירשוהו אחרים. ואף על פי שאמר לו הקב״ה כמה פעמים: לזרעך אתן את הארץ הזאת (בראשית י״ב:ז׳, י״ג:ט״ו), היה סבור אברהם שבני משפחתו קורא זרעו. ואליעזר שבא מארם, דדמשק מארץ ארם, שמא היה קרובו.

מה תתן לי – WHAT CAN YOU GIVE ME – Meaning: How will what you give me benefit me when others will inherit it. And even though the Blessed Holy One told him a number of times (Bereshit 12:7, 13:15): “I will give this land to your offspring,” Avraham thought that his extended family members were called his offspring. And ELIEZER, who came from Aram – as DAMESEK is in the land of Aram – perhaps he was his relative.

ויאמר אברם אדני אלהים – הראשון באל״ף דל״ת, שם התאר, וביו״ד ה״א הוא שם העצם, ובא התאר קודם לשם, כי התאר סמוך לו, ולא הוא סמוך לתאר, כי הוא איננו מתואר על דרך האמת, וכשיבא בו השם קודם לתאר הוא על דרך העברה כלשון בני אדם. ובשאר המתוארים יבא השם קודם לתאר ברוב, כי קודם הוא העצם ואחר בא עליו המקרה שהוא מתואר בו, ולא כן באל יתברך.

מה תתן לי – לא שאלו על שכר העולם הבא כי ידע כי שכר טוב יהיה לצדיקים לעולם הנשמות שהוא העולם הבא, אבל שאלו על שכר העולם הזה, כי מה תועיל לו כל הטובה ההיא והעושר הגדול שנתן לו ומחר ימות ויאכלו זרים חילו ויגיעו, כי לא היה לו בן למי יניחנו.

ערירי – כתרגומו, ואם יירשני בן ביתי מה תהיה תקותי כי הוא אינו זרעי אף על פי שהוא עבדי ועושה מצותי כרצוני, ואתה אמרת לי: לך ולזרעך אתננה.

ובן משק ביתי – המוציא והמכניס בביתי.

הוא דמשק אליעזר – והוא יירשני אם לא יהיה לי^א בן.

משק – שרשו שקק, בשקל מכס, מן כסס, וענינו מן שוק, כלומר הלך ובא, כמו דוב שוקק (משלי כ״ח:ט״ו), והם שנים שרשים בענין אחד.

דמשק אליעזר – אפשר כי חסר יו״ד היחש רוצה לומר דמשקי,⁠^ב כמו שבט המנשה – המנשי, הימנה – הימני. וכן תרגם אנקלוס: דמשקאה. או אפשר שיהיה שמו דמשק כשבא אל אברהם, והוא קרא אותו אליעזר כי אליעזר לשון עברי הוא, ופעם קרא אותו בשם אחד ופעם בשני השמות. וכאן קורא אותו בשני השמות לומר אלו היה יורשי אחד מבני משפחתי לא היה רע כל כך, אלא איש מדמשק יורש אותי זה רע מאד.

א. כן בכ״י פריס 193. בכ״י מוסקבה 495: ״לו״.

ב. כן בכ״י פריס 193. בכ״י מוסקבה 495: ״דמשק״.

ויאמר אברם א-רני ה' מה תתן לי, the first attribute for God is spelled with the letter א-ד, an attribute, adjective, whereas the second name of God is the name used to describe the Essence of God, what we call Hashem for short. The adjective precedes the noun it describes in order to make clear that the adjective (God’s attribute) is in a construct mode of the noun (Essence) and not vice versa. It is not possible to convert the name of God the Essence into an adjective mode. If, nonetheless, we encounter such formulations on occasions, when it appears as if God’s name (the Essence) has been used as if it were an adjective, this merely reflects the way in which human beings use such terms, i.e. the fault is man’s not the Torah’s.

?מה תתן לי, Avram’s question did not relate to what God would give him as a reward in the hereafter, rather he wondered what meaningful reward there could be for him on earth seeing he had no children. Any reward in this life in the absence of children to leave it to, he considered meaningless. His reward would only be consumed by others, not related to him.

ערירי, “childless,” as rendered by Onkelos. If a member of my household will inherit me, even if it is my servant who is faithful to me, and a willing disciple, You have said to me “to you and to your descendants I will give it.”

ובן משק ביתי, he will become my heir, if I will not have a biological heir. He is, after all, completely at home in my house.

משק, the root of the word is שקק, is grammatically parallel to such words as מכס, whose root is כסס, the meaning of the word is מן השוק, i.e. someone who comes and goes, not someone whose roots are in my house. The root occurs in that sense in Proverbs 28,15 דוב שוקק, “a prowling bear.” Both the roots כסס and שקק describe similar activities.

דמשק אליעזר. It is possible that the letter י at the end of the word דמשק, i.e. דמשקי is missing here. If so, the meaning is “Eliezer, the man from Damascus, etc.” It would be similar to שבט המנשה being described in Deut 29,7 as שבט המנשי. We also have variations such as משפחת הימנה whereas in the same verse we have משפחת הישוי, with the letter י at the end instead of the letter ה. (compare Numbers 26,44) Onkelos also translates it in this sense when writing דמשקאה “from Damascus.” It is also possible that the servant’s name was Damessek when he came to Avram, and that his master changed his name to Eliezer, seeing that this is a Hebrew name. He was referred to by either name on different occasions. In that event, Avram was saying that if my heir were to be at least somebody belonging to my family it would not be so bad, but I will not even have an heir from my family, but a stranger from Damascus. Seeing that Avram felt that badly about such a prospect, he repeated, i.e. he continued harping on this subject still further in verse 3 saying:

ויאמר אברם אדני – באל״ף דל״ת.

מה תתן לי ואנכי הולך ערירי – כלומר מה יועיל שתתן לי ממון ואנכי הולך ערירי – פירוש: יחידי בלא יורש. ואף על פי שכבר נאמר לו: לזרעך אתן את הארץ הזאת (בראשית י״ב:ז׳), בתחילה כסבור היה על ידי תפילה יזכה לבנים. וכשראה ששהה להוליד, עלה בדעתו שמא גרם החטא, לפיכך אמר: ואנכי הולך ערירי.⁠¹

הוא דמשק אליעזר – בן בנו של נמרוד הרשע היה.⁠²

1. בדומה בגיליון כ״י וינה 23 בראשית ט״ו:א׳ ובמנחת יהודה בראשית ט״ו:ג׳ בשם ריב״א.

2. השוו תרגום המיוחס ליונתן בראשית י״ד:י״ד.

'ויאמר אברם, אלוהים וגו, "Avram then said: "God,!⁠" [the name of God here is spelled as אדני,] etc; "what are You going to give me, seeing that I am without biological heir;⁠" [i.e. what good will these rewards do me if I cannot pass them on to biological heirs? Ed.] The reader is reminded that Avram had been promised biological heirs by this God in Genesis 12,7 when He had told him that He would give the land of the Canaanites to his biological descendants. At that time he had not questioned this promise because he had believed that with the help of prayer he would earn the merit of siring biological heirs. When he realised that in spite of this, many years had passed without this promise having been fulfilled, he had begun to feel that perhaps he had committed some sin that had prevented God from fulfilling this promise. This is why he pointed out that he was still without such heirs.

הוא דמשק אליעזר, "the heir apparent at this stage is only the servant Eliezer who was born in Damascus.⁠" He was a grandson of the great pagan Nimrod.

ה׳ א-להים מה תתן לי – כלומ׳ שוה מה שתתן לי ואחר יהנה כו׳.

ובן משק ביתי – זה לוט שמשתוקק עליו (ליאשו) [ליורשו].

(וי״ל) [וי״א] קוראו אליעזר דמשק לפי שרדף אחריו להצילו עד חובה אשר משמאל לדמשק (בראשית יד:טו).

ה׳ אלהים מה תתן לי – פי׳ למה זה לך שתתן לי ובן משק ביתי וגו׳ כלומר ואחר יהנה ממני. ובן משק ביתי זה לוט המקוה ומשתוקק לירש אותי, זהו לשון משק.

מה תתן לי – הנה הצלתני מהמלכים אבל לא הבטחתני על הבנים אלא שאמרת שכרך הרבה מאד ומה יהיה השכר בלא בנים כי מה תועלת יהיה לי במה שתתן לי ואין לי בן שירשני כי לא עלה בדעתו שיהיה השכר גדול שאמר לו לעולם הבא כי בזה לא היה צריך הבטחה כי כל עובד אלהים ימצא חיים לנפשו אך בעולם הזה יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים. ועוד שהרבה מאד משמע בלי שום עונש ויזכה לשני שלחנות עולם הזה ועוה״ב:

ואנכי הולך ערירי – כפשטי׳ שילך לבית עולמו בלא זרע. והרמב״ן אמר כי מתחלה התאונן מה יהיה שכרי אחרי שאין לי בן ואנכי הולך נע ונד בארץ נכריה יחיד כערער בערבה ואין יוצא ובא בביתי זולתי אליעזר איש נכרי לקחתי אותו מדמשק אחר כך אמר הן לי לא נתת זרע כאשר הבטחתני והנה בן ביתי העבד יורש אותי ואע״פ שכבר אמר לו הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך ועוד אמר לו והיה זרעך כעפר הארץ ולמה לא האמין בה כמו שהאמין עתה וי״ל לפי שצדיקים אינם מאמינים בעצמם והיה ירא שמא גרם החטא שהרי רואה את עצמו זקן ועדיין לא נולד לו בן.

וי״מ: וודאי האמין בראשונה כמו שהאמין עתה אבל בעבור שהזקין ועדיין לא נולד לו בן אמר ודאי ידעתי שתתן לי זרע אמנם אם נזקין וקרוב למיתתי יהיה לי בן וישאר הנער קטן אם כן בן ביתי הממונה על אשר לי יירשני כי ישאר הנער קטן והוא יעשה בו כרצונו והשיב לו לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך ויהיה מוחזק בחייך בכל אשר לך:

מה תתן לי, "what can You give me?⁠" Seeing that You have saved me from the Kings but have not given me assurances regarding my having children. Although You promised me a great reward, what is the meaning of any reward as long as I do not have any children to whom I can pass on this reward? The thought that the "great reward" God had promised would refer to another dimension entirely, his life in the hereafter, did not occur to Avraham at that time. The reason it did not occur to him was that he had been convinced that anyone serving the Lord would have a share in the hereafter. He knew that if the lives of the righteous do not seem to be substantially different from that of the wicked, this is a condition which exists only in this terrestrial life. Furthermore, the wording הרבה מאד implies that the reward will not be marred by any punishment in respect of sins committed so that he will be "eating at both tables,⁠" using the expression coined by our sages.

ואנכי הולך ערירי, "seeing that I am going childless.⁠" He meant that he would die leaving behind no biological heir.

According to Nachmanides he first complained about the meaninglessness of any reward in the absence of that of having children, which meant that he was wandering on the face of the earth without a permanent abode in a land which was not his birthplace. He described the only person that had constant social intercourse with him as being his servant Eliezer who himself was a stranger in those parts, having come there from Damascus, a long way off. After having said this he had added: "here You have not granted me seed as You have promised me,⁠" so that my heir will be this Eliezer. At this stage Avraham did not believe that God's promise meant that he would have children would materialise, so that God felt impelled to repeat in a clear manner that he would have physical heirs, genetically his, and that his descendants would be at home in this land, in fact inheriting all of it in due course. [any question about Avraham doubting God's promise is predicated on the assumption that the Torah reports in chronological sequence, so that what we read here occurred after he left his father's home on his journey to the land of Canaan as his new home. If this vision occurred before he had already moved to the land of Canaan, Avraham's remonstrating with God is quite easy to understand. Ed.] At any rate, righteous people do not believe in themselves, always fearing that some sin on their part will invalidate promises made to them. Although, in the event, only half his lifetime had passed by this time, he considered himself as aging and past the stage where he could sire children easily. He feared a son born too close to his death. Some commentators are convinced that Avraham did not believe God's promises now any more than he had on previous occasions, but that he was afraid that if such an heir would be born only near the end of his father's life his servant would have to become his heir in practice, at least, until his son would be of age.

God reassured him on this score, saying that the son who would inherit Avraham would not only be his genetically, but would be adult and take over all that was his.

ערירי – ב׳ במסורה הכא ואידך כתבו את האיש הזה ערירי ביהויכין, שהראהו גלות יהויכין שאברהם יצא מאור כשדים והם גלו לכשדים שהוא בבל.

משק^א – תנועת השוקיים, כטעם ״ישתקשקון״ (נחום ב׳:ה׳).⁠¹

1. ׳משק׳ הוא שם הפעולה של ריצה ברגליים, כמו ״ישתקשקון״ בנחום שמשמעותו התרוצצות. כך כאן הפירוש הוא ׳בן משק ביתי׳ – בן ריצת ביתי, כלומר, מי שמתרוצץ בביתי, עבדי המתרוצץ ברגליו למלא רצון אדונו.

א. בכה״י: נשק.

ערירי – רוצה לומר בלא זרע.

ובן משק ביתי – הנה ׳משק׳ הוא מענין ההליכה, כטעם ׳שוקק׳, והרצון בו מי שהנהגת עניני ביתי היא על ידו.

דמשק – הרצון בו איש דמשק, כטעם ׳ותחזק מצרים על העם׳ (שמות יב, לג) שהרצון בו: אנשי מצרים.

וכגון זה פתח פיך לאלם הוא למה שהשיב לו מיד [ג] ה׳ אלהים מה תתן לי גדולה וכבוד ואנכי הולך ערירי ומעתה אין איש אתי שישמור משמרתי זולתי עבדי שמפרנס ביתי וכאלו דואג על לוט שנתרחק מעליו.

ואלו היה לי בן היה בני ממונה על שלי. דאם לא כן מה ענין זה אצל ואנכי הולך ערירי:

לפי התרגום מדמשק היה. שהה״א הנוסף בסוף התיבה בלשון ארמי הוא במקו׳ היו״ד הנוסף בלשון העברי וכמו שיו״ד ארמי ויו״ד גלעדי ויו״ד מצרי מורי׳ על המתייחסי׳ אל האב או אל המקו׳ ככה הה״א בלשון ארמי מורה על המתייחסים אל האב או המקו׳ כה״א דמשקאה וה״א פפונאה וה״א חקלאה כי פירוש דמשקאה מתייחס לדמשק ופירוש פפונאה מתיחס לפופנייא ופירוש חקלאה מתייחס לחקלא:

שרדף המלכים עד דמשק. דכתיב וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק. ואליעזר היה אחד מהרודפים כמו שדר״זל לומר מחניכיו חניכו כתיב זה אליעזר שחנכו במצות גימטריא די״ח ושלש מאות שהוא כמנין אליעזר אמרו שהיה אליעזר לבדו:

ויאמר אברם ה׳ אלהים עד ויוצא אותו החוצה. פעמים רבות יקרה לאדם הענו שיבוש ויכלם מלשאול שאלה מאדניו בפירוש וישאלה ברמיזות ואם האדון לא יבין רמיזותיו או לא ישיב עליהם אז יצטרך השואל לשאול בדבור שני אותה שאלה בפירוש תראה זה בסדר ראשי המטות בבני גד ובבני ראובן כשרצו לשאול ממרע״ה ארץ סיחון ועוג כשאמרו עטרות ודיבון וגו׳ הארץ אשר הכה ה׳ לפני עדת בני ישראל ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה. ואח״כ בא בפסוק אחר עם פרשה פתוחה בנתים ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה אל תעבירנו את הירדן. ויקשה אם היה הפסוק הזה גזרת הקודם למה אמר בזה הפסוק השני ויאמרו ולמה בא בין שניהם פרשה פתוחה. והיתה תשובתי שהם בראשונה אמרו שאלתם ברמז באמרם ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה. כאומר ראויה היא לנו ושתקו כי בושו וגם נכלמו מלשאול זה בפירוש בחשבם שמשה יבין כוונתם ויתננה להם. ומשה אדוננו עם היות שהבין כוונתם עשה עצמו כאלו לא הבינה כדי שיצטרכו לשאול שאלתם בפי׳ כדי להוכיחם עליה וכן היה כשראו שמשה לא השיבם הוצרכו לשאול פעם שנית בפי׳ וזהו ויאמרו יותן נא את הארץ הזאת לעבדיך. ולכן באה שם שתי פעמים מלת ויאמרו והובדלו בפרשה ביניהם ואז הוכיחם אדון הנביאים האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה. וכן ראוי שיפורשו מאמרי אברהם אלו והוא שרצה להשיב ברמז לשני הדברים אשר כלל המאמר האלהי כי במ״ש לו שכרך הרבה מאד השיבו מה תתן לי כלומר מה השכר שיהיה לי לעצמי כי העושר והרכוש אשר תתן לי יהיה לאליעזר היורש אותי ולא יועיל לי דבר וזהו מלת לי כלומר מה הדבר שתתן שיהיה שלי. ולמה שאמר לו אל תירא אברם השיבו ואנכי הולך ערירי רוצה לומר הביטה וראה ה׳ אלהי שהירא מאויביו ראוי שישב בבית סגור ומסוגר ולא יצא משם אנה ואנה ואם יצא ילווהו גבורי כח עושי דברו ואני איני כן כי אצטרך תמיד ללכת מזן אל זן פעם בחוץ לראות את שלום הצאן ואל הבקר ירוץ אברהם ופעם לעבוד עבודתו יצא לפעלו ולעבודתו עדי ערב. ובהכרח אלך יחידי כי אין מי שילך עמי לשמירה ועזר ולזה כיון באמרו ואנכי הולך ערירי רמז להלכתו תמיד בשדה וערירי שהוא בלי בנים כדברי רש״י ולפי שלא אמר יתברך ולמה לא ילך אליעזר עמך שהוא במדרגת הבן השיבו ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר רוצה לומר והבן אשר לי אל עזר שהוא מדמשק ואינו ממשפחתי ומבית אבי הוא מנהיג הבית ולכן לא ימוש מתוך האהל ולא יוכל ללכת עמי כי הוא מסדר כל עניני הבית ויהיה משק מגזרת על פיך ישק כל עמי. ובזה רמז אברהם שאלו היה לו בנים סביבו לא היה הולך ערירי כי (תהלים קכ״ז ד׳) כחצים ביד גבור כן בני הנעורים אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער. אבל היו דברי אברהם ברמיזה לפני אדוניו. ואין ספק שאחרי דבריו אלה שתק לראות מה ידבר בו ומה ישיב על תוכחתו.

ויאמר אברם ה׳ אלהים מה תתן לי – הנה הספק בכאן מבואר. שנראה שהיה כפוי טובה האם ראוי למי שנותנים לו מתנה שיאמר [אין] אני חפץ בה. וכל שכן שיאמר מה מתנה היא זו. ועוד מהו שחזר לומר ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע כי זאת האמירה הראשונה שאמר ואנכי הולך ערירי. אבל הכוונה לאברהם בזה לפי שהשם א״ל שני דברים האחד אנכי מגן לך בעולם הזה. והשני שכרך הרבה מאוד בעולם הבא. ולכן אברהם הוצרך לומר ב׳ אמירות כנגד השני דברים הנזכרים. והשיב תחלה למאן דסליק מיניה לפי שהיא העיקרית מעולם הנפשות. כי דברי העולם הזה הם הבל. ולכן התחיל לההביל ואמר ה׳ אלהים מה תתן לי. כי כל דברי העולם הזה אינם חשובים בעיני לכלום בערך טובות העולם הבא. ואתה אמרת אנכי מגן לך בעולם הזה שכרך הרבה מאד לעולם הבא. ולכן השיב על דברי העוה״ב ואמר ה׳ אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי. כי ידוע כי מי שמת בלא בנים אינו זוכה להכנס בהיכל המלך פנימה כאומרו בחזקיהו ע״ה מת אתה ולא תחיה. מת אתה בעה״ז ולא תחיה לעולם הבא לפי שלא היו לו בנים כמוזכר בברכות. ואם כן אחר שאני הולך ערירי בלא בנים איך איפשר לקבל שכר עולם הבא שאמרת שכרך הרבה מאד. ולכן אמר ערירי כמו ערירים ימותו ותרגומו בלא ולד והרי הוא נכרת. ואחר שאני נכרת וזרעי נכרת מה תתן לי בכל טובות העולם הזה אחר שאין לי חלק לעולם הבא. אחר שבן משק ביתי הוא דמשק אליעזר איש נכרי כנעני. והנה אם כן באומרו מה תתן לי הורה מעלתו וצדקתו שהיה מהביל כל הדברים בערך דברי העה״ב. וכנגדו מה שאמרת אנכי מגן לך שכרך בעולם הזה חזר לומר ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע. כלומר מה שאמרת שתהיה לי למגן בעולם הזה ושתטיב לי בטובות העה״ב. אלו הטובות איני רואה אותם טובות. כי אחר שלי לא נתת זרע עצם מעצמי ובשר מבשרי וזהו לי. ואני רואה בן אחד נכרי כנעני יורש אותי. זה הרע הגדול שבכל הרעות שיאכלו זרים יגיעי. וא״כ כל טובות העולם בערך הרע הגדול הזה אינם כלום. ולפי שראה השם כי דבריו צדקו בזה קבל דבריו ואמר לא ירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך. בענין שבזה נכלל השני דברים הנזכרים כי אחר שיהיה לו יורש ירש עולם הבא וירש העולם הזה כי לא יבוזו נכרים יגיעו. ולכן אמר והנה דבר ה׳ אליו בשמחה ולא בעצבון בנבואה ולא במחזה כמו שאמר למעלה. וזהו והנה דבר ה׳ אליו כי לתועלתו נתייחד הדיבור אליו:

מה תתן לי – בעולם הזה.

ערירי – שאין לי בן ממלא מקומי בהנהגת ממוני, כאמרו ״כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו, כי לא יצלח מזרעו איש ישב על כסא דוד״ (ירמיהו כ״ב:ל׳).

ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר – שהוא עבד בלתי נודע בשמו אבל בשם עירו בלבד, ואין ספק כי פעולות העבד בהנהגת הבית והממון, שהן מיראה, נבדלות הרבה מפעולות הבן בהנהגתם, שהן מאהבה.

?מה תתן לי, a reference to the reward in this life.

ערירי, “I have no son who can take my place.” Compare Jeremiah 22,30 כתבו את האיש הזה ערירי כי לא יצלח מזרעו איש יושב על כסא דוד, “record this man as without succession; one who shall never be found successful, for none of his offspring will be accepted to sit on the throne of David.” (the subject of this curse is כניהו son and heir of Yehoyakim)

ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר, he is only a slave, known only in his home town. There can be no question but that similar actions performed by a slave who is in constant fear of his master’s disapproval, even if in fact the same as those performed by the master’s son, are different in quality, and in effect from one another. The same chores performed by the son are motivated by love instead of by fear.

[א] הוא דמשק אליעזר

[1] יומא פרק שלישי דף כח ע״ב (יומא כח:)

ואם היה לי בן היה ממונה על אשר לי. דאם לא כן ״ובן משק ביתי״ למה לי. ואם תאמר ואברהם וכי לא היה מבקש בן רק שיהיה ממונה על אשר לו, ויש לומר דהכי קאמר – שהשם יתברך אמר ״שכרך הרבה מאד״, וקאמר מאי שכר יש לי; אם שכר העולם הזה – הלא על כל אשר לי ממונה אליעזר, ואין לי חפץ בכל אשר לי. ואם שכר בעולם הבא – הלא אליעזר דולה ומשקה מתורתו לאחרים, ואילו היה לי בן היה בני מלמד תורה, וזה שכר גדול מאוד לעולם הבא, שאמרו חכמים ז״ל כל המניח בן תלמיד חכם כאילו לא מת, ומפני שרצה להביא ראיה על שאברהם גם כן מתאונן לפני הקב״ה שאין לו בן ללמדו תורה פירש רש״י ״דמשק״ לפי התרגום פירושו מדמשק וכו׳, ולפי תלמוד שלנו (יומא כח ע״ב) דרשו נוטריקון ׳דולה ומשקה וכו׳⁠ ⁠׳:

ויאמר אברם^א אֲדֹ׳: באל״ף דלי״ת, ¹חזקוני, ע״כ. ²ובמסורת אדני ידוד: ד׳ בתורה, וסי׳ ³מה תתן לי, ⁴במה אדע, ⁵אתה החלות, ⁶אל תשחת עמך ונחלתך, ושאר אורית׳ כתי׳ ה׳ אלקים. ומסר׳ כ״י אחריתי כל אוריית׳ ה׳ אלקי׳ כתי׳ במ״ח, והם ד׳ האמורי׳ לעיל ועוד ד׳ דתילים, ⁷ואני קרבת אלקי׳ לי טוב, ⁸אל יבשו בי קוויך,⁠^ב ⁹אבא בגבורת, ¹⁰כי אתה תקותי, ע״כ. ואע״ג דאמרי׳ ¹¹בפ״ק דברכות מיום שברא הקב״ה את העולם לא היה אדם שקראו אדון עד שבא אברהם שנא׳ ויאמר אדני ידוד ¹²במה אדע כי אירשנה, ולא מייתי קרא דכתי׳ בקדמית׳ אדני ידוד ¹³מה תתן לי. כבר תירצו ¹⁴התוספות התם שהפרשיות לא נאמרו כסדרן, ואין מוקדם ומאוחר בתורה, והביאו ראיה לדבריהם, עיין שם. [אדני ידוד].

אֱלִיעֶזֶר: חדא מלה כתי׳ ודכותי׳ ¹⁵ושם האחד אליעזר, ¹⁶הרמ״ה ז״ל. [אליעזר].

1. חזקוני: על אתר.

2. ובמסורת: מ״ג-ד על אתר.

3. מה תתן לי: פסוקנו.

4. במה אדע: בר׳ טו ה.

5. אתה החלות: דב׳ ג כד.

6. אל תשחת: דב׳ ט כו.

7. ואני קרבת אלקי׳: תה׳ עג כח.

8. אל יבשו בי: תה׳ סט ז.

9. אבא בגבורת: תה׳ עא טז.

10. כי אתה תקותי: תה׳ עא ה.

11. בפ״ק דברכות: ז ע״ב.

12. במה אדע: להלן פס׳ ה.

13. מה תתן לי: פסוקנו.

14. התוספות: תוספות לברכות ז ע״ב, ד״ה לא היה.

15. ושם האחד אליעזר: שמ׳ יח ד.

16. הרמ״ה: אליעזר, ה׳ ע״ב.

א. נורצי כתב כאן בטעות ׳אברהם׳.

ב. כך, בשתי ו״וין, בכ״י א ובכ״י ל.

ויאמר אברם אדני אלהים מה תתן לי – כששמע דבר ה׳ ״אל תירא אברם, אנכי מגן לך״, שמח לבו והאמין בהבטחתו, ולא השיב עליו דבר. אבל מה שהוסיף לומר ״שכרך הרבה מאד״, שענינו שכרך שמור לתתו לך, על זה השיב ״מה תתן לי?⁠״, כלומר מה תתן לי בשכרי שיהיה לי למשיב נפש, וכל אשר תתן לי לא ישמחני, ובעצבון אוכלנה, כי אני הולך ערירי בלי בנים. ואם זכות הרבה יש לי לפניך, למה העצבתני למנוע ממני מתנה שרוב בני אדם זוכים אליה? שהיא נחלת הבנים.

ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר – איך לא אתעצב ועיני רואות כי הבן שהוא משק ביתי, שכל עניני ביתי הולכים על פיו, הוא בן עבדי אליעזר. ולדעתי שם הבן הזה היה ״דמשק״ על שם עיר דמשק,⁠¹ והיה איש משכיל. ואליעזר זקן בית אברהם הפקיד הבן הזה להיות מוציא ומכניס תחת ידו, ועל כן קְרָאוֹ ״משק ביתי״, כמו ״ועל פיך ישק כל עמי״.⁠² והנה יש לעבדי אליעזר בן זריז ומצליח ומושל בביתי, ואני הולך ערירי, ואילו יהיה משק ביתי איש ממשפחתי ומבית אבי היה אפשר לסבול יותר. אבל אתה ה׳ צויתני להפרד מאבי וממשפחתי, והנני לבדי, ואיש זר הוא המושל בכל אשר לי. וה׳ לא ענהו על זה, כי ידע שעל כל פנים צריך שילך ערירי עוד שנים רבות טרם יולד לו הבן שהבטיחו עליו. ודרכי ה׳ נשגבים, ואין אדם יכול לעמוד על סוד צדקותיו לדעת למה האריך כל הזמן ההוא עד היותו בן מאה שנה.

הולך ערירי. יפה מפורש בפירוש רש״י ז״ל.

1. המנהג הקדמון הזה לקרוא שמו של הנולד על שם העיר, מוזכר גם ברמב״ן (על בראשית י, טו).

2. בראשית מא, מ.

דמשק אליעזר – קרוב לשמוע שהיה שמו דמשק, ואברהם קרא אותו אליעזר, כדרך המלכים והשרים שמכנים שם למשרתיהם לסימן חבה, כמשה ליהושע, ופרעה ליוסף.

ויאמר אברם – לא שמח לבו על השמועה הזאת לומר גם עושר גם כבוד יתן לי אלהים, כי לא חפץ באלה, לפי שנפשו היתה שפלה בקרבו והסתפק במועט ומאס בכל קניני העולם ומחמדיו, ולכן השיב:

מה תתן לי – מה תרצה לתת לאיש כמוני שתחשב בעיני לשכר, אם תתן לי עושר וכבוד וסגולות מלכים אינו נחשב בעיני לכלום, כי לא מצאתי בכל המתנות שתחת השמש דבר עומד וקיים זולתי מתת הזרע, שכל המניח בן ממלא מקומו בחכמה וביראת ה׳ כאילו לא מת, ועל זה אמר השם למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וכו׳ (לקמן י״ח י״ט):

ערירי – חסר בנים:

ובן משק ביתי – מלשון שוקק בו (ישעיה ל״ג ד׳), והכונה שכל עניני הבית הולכים ומתנהגים על ידו:

דמשק אליעזר – שיעורו איש דמשק, והוא מקום ידוע, והענין מה יהיה שכרי אחרי שאין לי בנים, אין יוצא ואין בא בביתי זולתי אליעזר איש נכרי אשר לקחתי לי מדמשק לא מבית אבי ולא מארצי, ואותו הפקדתי על כל אשר לי:

מה תתן לי – פירשו בו מה תועלת יהיה בשכר שתתן לי אחרי שאני כערער בערבה ואני הולך ערירי בלי בנים, אין יוצא ואין בא בביתי זולתי אליעזר איש נכרי מדמשק ואינו לא מבית אבי ולא מארצי, ואותו הפקדתי על אשר לי, והנה אני ענוש ואבוד שכרי אשר הבטחתני בו כי איש נכרי יירשני. - והדבר מתמי׳ שאברהם ראש המאמינים יחוש על תועלת מדומה מי שיירש ממונו, כי אין ספק כי הבטחת שכרך הרבה מאד אינו על טובות זמניות הנחשבים לאין ותהו לכל הולך בדרך אמת אף כי לאברם אהוב ה׳, וכ״א (ברבה פ׳ זו) אמר הקב״ה שכרך הרבה מאד שכרך מתוקן לעתיד לבוא, ועוד יפלא אחרי שכבר הבטיח ה׳ לאברם לאמר (י״ג ט״ו) כי כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם ושמתי זרעך כעפר הארץ, למה האמין בהבטחות אלה ויתרעם כעת לאמר מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, וכאילו הבן חשוב בעיניו יותר משכר עו״הב, ועוד איך יתיאש מן הבנים, הלא באותן הזמנים עיקר הולדת בנים היתה באותו סך שנים שהי׳ בו אז אברהם בן ע״ה שנים, וגם אביו הולידו בהיותו בן ע׳, לכן הנראה בכונת מאמר זה כמתמי׳ על עצמו ומשתומם על הבטחת שכרך הרבה מאד, אחרי שראה היותו במעמד הגרוע להיות נמנה עם מי שנאמר עליו בדרך עונש (ירמיהו כ״ב) כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח, הי׳ לבו נוקפו עליו פן אשמת נפשו סבבה עליו להיות נכרת מארץ החיים ולנוח בקהל רפאים, אשר מצד פשעם נגזר עליהם עונש כריתות הנפש וערירים ימותו, וכמאמר המשורר האלהי הנה נחלת ה׳ בנים וגו׳ אשתך כגפן פוריה וגו׳ בניך כשתילי זיתים וגו׳ כי כן יבורך גבר ירא ה׳ (ע׳ מכדרשב״י וירא ד׳ קט״ו ובויצא ד׳ קפ״ח), ולאיש אשר אשר אלה לו איך יתכן הבטחת שכרך הרבה מאד, והורה לנו הכתוב בזה גודל מעלת א״א איך הקטין בעיניו כל מעשי צדקותיו אשר עשה מימיו, והיתה הדאגה בלבבו פן מחסרון שלמות נפשו נחרצה עליו משפט עושה עול להיות ערירי, והיתה הבטחת השכר עליו כשני הפכים בנושא אחד, ולזה אמר מה תתן לי כמתמי׳? והוא דרך תימה, כמו מה עשית לנו ומה חטאתי לך, והכי איתא במכדרשב״י אמר ליה קב״ה לאברם אנכי מגן לך בהאי עלמא שכרך הרבה מאד בעלמא דאתי, מיד אתער אברם ברזא דחכמתא ואמר מה תתן לי דהא ידענא דלא יקבל אגר ולמיעל ביה בההוא עלמא בר נש דלא אוליד בר, ועל דא אמר מה תתן לי, דהא לא תתן לי דלא זכינא ביה דבר נש דלא זכה בבנין בהאי עלמא לא זכה בההוא עלמא לאלעלא גו פרגודא ע״ש. ובמדרש הנעלם (פ׳ כי תצא ד׳ מ״ז) כל מי שאין לו בנים בעולם הזה הוא כאילו לא נברא ולא היה ונקרא ערירי מן עוה״ז ומן עוה״ב.

ובן משק ביתי – א״ת בר פרנסא הדין די בביתי, ולדעת המפרשים שרשו שקק והוא מענין שוקק בו (ישעיהו ל״ג) שענינו ההליכה בתמידות, וטעמו האיש שכל עניני הבית הולכים ומתנהגים על ידו, ורוו״ה אמר שהמ״ם שרש כמ״ם של מלך משך וטעמו הקביעות והתמידות במקום שלא יזוז משם, ומצאנו שם דבר ממשק חרול (צפני׳ ב׳), וטעם בן משק ביתי הקבועה בביתי שלא יזוז משם. ויותר נכון נ״ל שהוא מענין משיקות אשה אל אחותה (יחזקאל ג׳) שענינו התחברות ודבקות כלשון חוברות אשה אל אחותה (שם א׳ ט׳) וכן ותשק ידי לפי (איוב ל״א) הדבקתי ידי לפי לסותמו לפי שלא להוציא דבר משפה ולחוץ. וכן צדק ושלום נשקו (תהלים פ״ה) ורגיל במשנה משיקין מים במים (ביצה י״ז) כלומר התחברות מים במים. וטעם משק ביתי המחובר אתי והמדובק באהבה עמדי (אנהאֶנגער, פערבונדענער) נגד מה שאמר תחלה ערירי שהוא מחוסר בן להשתעשע עמו כאב עם בנו, אליעזר עבדי הוא לי לחברת מרעים והוא לבדו אתי להשתעשע אתו באהבה. עמ״ש בוישק יעקב לרחל.

ערירי – בלא בנים, והוא ל׳ ערום (משרש ערה כמו עריה) ערום מכל טוב וקרוב לו והיה כערער בערבה (ירמיהו י״ז:ו׳) שטעמו ערום מפרי.

הולך ערירי – הולך כנוי למיתה, כמו אנכי הולך בדרך כל הארץ {מלכים א ב׳:ב׳}, וילך בלא חמדה (דברי הימים ב כ״א⁠{:כ׳}), כי כן מצאנו ערירים ימותו (ויקרא כ׳:כ׳).

בן משק – כמו ועל פיך ישק כל עמי (בראשית מ״א:מ׳) יתנהג, כלומר כל ממוני הוא ביד איש נכרי, כי אין לי בן, ומה יועיל לי מה שתתן לי ובמותי אעזוב לאחרים חילי, וכמו שמפרש והולך הן לי וכו׳.

משק – מן שקק, ענין תנועה והשמעת קול (עיין מה שכתבתי בבכורי העתים תקפ״ז ע׳ קפד), וכן ישק כל עמי {בראשית מ״א:מ׳}, יתנועע ויתנהג כל עמי; ומלת מֶשֶק אין לה אח, ובאה כאן להיותה לשון הנופל על לשון דמשק שאחריה והחכם Quatremère אמר כי משק כמו משקה, אך לא מצאנו משקה אלא למלכים, ועוד המשקה היה משקה למלך ולא לבית המלך.

דמשק אליעזר – שתי המלות שם אחד הן, (או כדעת רד״ק שתחלה היה שמו דמשק, ואברהם הוסיף לו שם אליעזר), ולא שהיה מדמשק, כי היל״ל אליעזר הדמשקי, או אליעזר איש דמשק, ולא להקדים התואר אל השם, וראב״ע אמר כי בן מושך עצמו ואחר עמו, בן דמשק אליעזר, וזה רחוק ודחוק, ועדין נשאר התואר קודם לשם, והיה משפטו הוא אליעזר בן דמשק.

without offspring (ariri). The Hebrew is related to arom (“naked,” from the root arah; cf. eryah, “nakedness”), that is, denuded of all good. A similar form is, “For he shall be like a tamarisk [ar’ar] in the desert,” i.e., denuded of fruit.

I die (holekh, lit. “go”) without offspring. “Going” is a euphemism for dying, as in, “I go the way of all the earth” (1 Kings 2:2); “And he departed (va-yelekh, i.e. ‘died’) joyless” (2 Chron. 21:20). We also find, “They will die without offspring [aririm]” (Lev. 20:20).

the man who manages (u-ven meshek). “All my money is in the hands of a foreigner, because I have no son. What use will I have for that which you give me, if I leave my fortune to others when I die?” – as Abram goes on to elaborate in the next verse. The word meshek is from the root shakak, denoting movement and sound (see Bikkurei ha-Ittim 5587 [1826], p. 184). Cf. “And under your orders will all my people be governed [yishak]” (Gen. 41:40), i.e., will all my people be moved and led. The form meshek is found nowhere else; it appears here since it is a play on the word Dammesek that follows. The scholar Quatremère connected meshek with mashkeh (“cup bearer”), but we never find cup bearers mentioned other than those of kings. Besides, the cup bearer served the king, not the king’s household.

Dammesek-Eliezer. A two-word name (or, as Kimhi held, his original name was Dammesek and Abram gave him the additional name Eliezer). It does not mean that he was from Damascus [Heb. Dammesek], because then it would have said Eliezer Ha-Dammaski (“Eliezer the Damascene”) or Eliezer ish Dammesek (“Eliezer, the man of Damascus”), and the adjective would not have preceded the name. Ibn Ezra said that the word ben [lit. “son of,” in the phrase ben meshek] refers to his nationality, as if it said ben Dammesek Eliezer, but this is forced and far-fetched. If this were so, the adjective would still precede the name, and the phrase should have been written Eliezer ben Dammesek.

אדנ⁠־י יֱדֹוִד – כינוי זה של ה׳, שאיננו שכיח בכתובים, מופיע כאן בפעם הראשונה. הוא נזכר בתורה רק עוד שלוש פעמים – פעם נוספת על ידי אברהם: ״במה אדע כי אירשנה״ (להלן פסוק ח), ופעמיים על ידי משה: ״אתה החלות להראות״ (דברים ג, כד); ״אל תשחת עמך ונחלתך״ (שם ט, כו).

אברהם היה הראשון שקראו לה׳ ״אדון״. שם אדנות הוא שם שתמיד מוזכר ע״י עבד ה׳ ונביא. אדם העובד את ה׳ והוא כלי שרת ביד ה׳, קורא לה׳ ״אדון״. ואין הוא קורא לו ״אדנִי״ אלא ״אדנָ⁠־י״. ה׳ אינו רק אדון אחד שלו – אחד מבין אחרים המושלים עליו; אלא הוא ה״אדונים שלו״ – הווי אומר, אין אדם זה משועבד אלא לה׳ לבדו; לכן הוא קורא לו ״האדונים שלי״.

״יֱדֹוִד״. שם זה מציין את הצירוף העמוק ביותר – אף לפי ההבנה הפשוטה של השמות הקדושים. השם נכתב כמדת הרחמים, אך נקרא כמדת הדין. נמצא שהוראת שם זה היא: גם כאשר הקב״ה מתנהג במדת הדין המוחלטת, הרי רחמים מוטבעים בדין, כמו שנאמר: ״בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר״ (חבקוק ג, ב). דינו של ה׳ אינו אלא מכשיר של אהבתו. גם כאשר הקב״ה מנהיג עצמו במידת דין הוא מניח את היסוד לעתיד מבורך. זהו אותו שם הויה, אלא שהוא נקרא כשם אלקים.

ה׳ נראה לאברהם ״במחזה״, ובכך עורר בו תחושה מבשרת רעות על העתיד המר, אך בה בשעה הוא מבטיח לו שחסדו לא יסור ממנו. על כך משיב אברהם ואומר: ״אדנ⁠־י יֱדֹוִד״, היינו: אתה האדון שלי, ואני עבדך. אתה אוחז במידת הדין, אך אינך מניח ידך ממידת הרחמים. אינני צריך להבין דבר; ואין אני זקוק להסברים. אתה ״ה׳⁠ ⁠⁠״ – גם כשאתה נראה כ״אלקים״. בכך הביע אברהם את מסירותו הפנימית והמוחלטת.

זה מה שאומר אברהם בפתח דבריו; ואז הוא מוסיף: ״מה תתן לי״ – איזו ברכה אתה נותן לי? אינני מבקש דבר לעצמי. אילו היה לי בן שיוכל ליהנות מברכתי – הייתי מבקש; אך ״אנכי הולך ערירי״. ה׳ הבטיח לאברהם שאהבתו וטובתו לא יסורו ממנו, ובתחילה הבין אברהם שההבטחה מתייחסת אליו אישית. אכן לקראת סוף הפרשה קיבלה הבטחת הקב״ה משמעות של הודעה אישית: ״ואתה תבוא אל אבתיך בשלום תקבר בשיבה טובה״ (פסוק טו).

מֶשֶׁק נגזר משורש ״שקק״, כשם ש״מֶכֶס״ נגזר מ״כסס״. ״שקק״ – צורה מוגברת של ״שוק״, מציין תשוקה, רעב, וכיסופים; להתאוות לדבר. המובן הבסיסי הוא: תנועה עזה רבת כיסופים בכיוון לדבר מסוים. ״שׁוּק״ הוא כיכר אליו הכל זורם. ״שׁוֹק״ הוא הירך, השרירים החזקים של התנועה. ומכאן ״משק״: תשוקה וכיסופים.

בן משק ביתי – כלומר, ״בן תשוקת ביתי״, היורש הערמומי והלהוט, המשתוקק לרשת את ביתי. אין הכוונה לאליעזר; הוא אינו ממתין למות אברהם, שהרי הוא עצמו כבר אדם זקן. היורשים האורבים לרשת אותי הם קרובי אליעזר, שארי בשרו הדמשקאיים! קרובים אלה פגשו את אברהם רק לאחרונה, כאשר רדף אחר המלכים המנוצחים עד לדמשק. ״לכן אל תתן לי מאומה; כל מה שתתן לי לא יפול אלא בידי קרובי אליעזר. קרובי משפחתו הדמשקאיים של אליעזר – הם אשר יירשוני״.

שאלות:

איך נסתפק אברהם בהבטחת ה׳ שיהיה לו זרע שהבטיחו כ״פ. ולמה חלק מאמר אחד לשתי אמירות ויאמר מה תתן לי ויאמר הן לי לא נתתה זרע. ועוד הלא יכול להיות שמ״ש שכרך הרבה מאד כוון על שכר עוה״ב. ולמה הוציא אותו החוצה, ומז״ש שהאמין בה׳ וכי עד עתה לא האמין. ומז״ש ויחשבה לו צדקה.

ויאמר אברם – הנה זה א״א לומר כלל שהי׳ לאברהם קצת ספק בהבטחת ה׳ אשר הבטיח לו ג׳ פעמים שיהיה לו זרע (כמ״ש ואעשך לגוי גדול, לזרעך אתן את הארץ, ושמתי את זרעך כעפר הארץ) וכל מדה טובה שיוצא מפי ה׳ אפי׳ על תנאי אינו חוזר בו, ואיך לא האמין ראש המאמינים בדבר ה׳, אמנם באשר ראה באצטגנינות כי לא יהיה לו בן, והוא היה אז דעתו שהמחויב מהוראת המזל והמערכת מוכרח שיבא, עד שגם חז״ל אמרו שא״ל ה׳ אברם אינו מוליד אברהם מוליד, שהוצרך שנוי השם שיהיה כאיש אחר אשר עליו לא חל הוראת המערכת, ואמרו שא״ל ה׳ מה דעתך דקאי צדק במזרח מהדרנא ליה למערב, כוונתם שהודה לו ה׳ שלפי מעמד כוכבו ומזלו [שהיה כוכב צדק] בעת ההיא א״א שיוליד, רק שבהסב הגלגל את מעגלו השנתיי, אז ישתנה הוראת הכוכב לטובה, כמ״ש גלגלא דרקיע הוא דהדר נטר עד למחר כי השתא ומשתכחת לה, וסבוב השנתיי שיסוב כוכב צדק סביב השמש הוא קרוב לי״ב שנה, וע״כ הוליד את ישמעאל כשהיה בן פ״ו שהוא קרוב לי״ב שנה אחר הדבור הזה שהיה אז אברהם בן ע״ה, ונצטוה על המילה שהיה הכנה ללידת יצחק כשהיה בן צ״ט, שהוא יותר מי״ב שנה אחר לידת ישמעאל, שאז סבב כוכב צדק את מעגלו השנתיי, ועל כן חשב אברהם שהבן שהוא עתיד להוליד יולידהו קרוב למותו או שיוליד אחר מותו, ובזה תתקיים הבטחת ה׳ שזרעו יפרה וירבה וינחל את הארץ, וגם הוראת המזל, כי הבן הנולד אחר מותו או סמוך למותו הוא אצלו כאלו לא נולד, אחר שלא היה אז בעולם, או שכבר מוכן ללכת בדרך עולם ולא יוכל לגדלו ולחנכו, ועפ״י מחשבה זו שהיה בלב אברהם, השיב על מ״ש לו שכרך הרבה מאד, שני טענות בשני מאמרים, א] למה לו העושר והקנינים הרבים, אחר שכל ימי חייו יהיה ערירי, ובן משק ומנהל את ביתו [מלשון על פיך ישק כל עמי] הוא לא קרוב לו כי הוא אליעזר, ואף לא מארץ מולדתו כי הוא מדמשק.

{How can it be that Avraham would doubt God's repeated pledge regarding progeny?}

{Why the splitting of his question into ‘what can You give me’ and ‘You have granted me no offspring’?}

BUT AVRAM SAID. How inconceivable it is that Avraham should have doubted in the least God’s promise that he would leave progeny (a promise that was repeated three times: I will make you into a great nation...the land that you see I give to you and your offspring.... I will make your offspring as the dust of the earth). How could Avraham, who epitomizes the highest level of trust in God, not have believed, considering that God never goes back on any measure for good that He has pledged¹ even when the pledge is qualified by conditions²?

The answer is that at this time Avraham still believed in astrology: that whatever the constellations predict must come to pass. And from astrological indications he had deduced that he was not to have a son. As our Sages have indeed expressed it³: God said to him, “Avram will not beget progeny.” In other words, he first had to change his name and become as if transformed into someone else to whom the stellar verdict would not apply⁴. They note further that God also said to him, “What do you think, Jupiter which appears in the east will suddenly appear in the west?” By this they meant: God acknowledged that according to the position of his star, Jupiter, among the constellations it was impossible for him to beget offspring — and that this verdict would not be modified until the yearly cycle of the celestial sphere was completed. As it is written⁵,---The sphere of heaven returns, wait here until tomorrow and you will find it⁶.

Now, the period of revolution of Jupiter around the sun is close to twelve years — and that is why Yishmael was born when Avraham was eighty-six years old, about twelve years after God had spoken to him here at the age of seventy-five. Still later, twelve years after the birth of Yishmael, when Jupiter had completed another full revolution around the sun and Avraham was ninety-nine years old, he was given the commandment of circumcision in preparation for begetting Yizhaq.

Having understood this, Avraham thought that the son which he was to beget would be born close to or after his death. Thereby would come true both the astrological verdict and God's promise that his progeny will increase and multiply and inherit this land. For, any son born close to or after one’s death is as if not born to him at all, since he is already beyond this world or else is preparing to leave it. In either case, the father is not available to raise his son and educate him⁷.

We can now recognize that it was to these preoccupations of Avraham that God’s words were directed: two assurances in response to two contentions. The first was: What need have I of riches and many possessions if all the days of my life I go childless, and the one in charge of my household⁸ is not a relative but Eliezer — and not even from my native country, but from Dammesek.

1. I.e., he believed, but he thought that perhaps He changes His mind. Notso for evil (since evil is not from God — See Malbim—I on this. Also: And Elo-him saw that it was good — whatever God directly creates, is good!). In other words, we may relate this to the principle expressed in the statement that in respect of God, the thought is equal the deed (which is another way of saying that the distinction we draw between internal thoughts of the mind and external reality is inapplicable). Namely, this is true when speaking about what is good — hence God does not change His mind, so to speak, about what He initiates for good.

2. Since His pledge is a law of reality (see note 105). And just as reality simply is, the notion of condition or contingency is inapplicable (at best, it is a con mind — e.g., the notion of potential, whether in the philosophical sense or that of physics). Actual and potential cannot be distinguished unless the concept of. time or temporal succession (absolute before and after) is defined. Since what God does is independent of time (see earlier), the distinction between conditional and unconditional, in respect of God's pledge, is meaningless.

3. Gen. R. 44:10 — hence Avram believed in astrology.

4. The point being, presumably, that the original name had been given, to begin with, after consultation of stellar configurations. By definition, then, change of name corresponds to change of fate and fortune.

5. Baba Bathra 74a. “I placed my basket of bread into one of the windows of heaven (i.e., a star or stellar-defined configuration) and I went to prayer. When I returned, it was gone — and I said to him, ‘there are thieves here’. To which he replied: the sphere of heaven, etc.’”

6. I.e., you will find a son.

7. According to the Halakhah, the one who raises a son is as if the parent; the one who educates a son is as if the parent. Sanhedrin 119b.

8. Author: the term is mesheq — its meaning as in (Gen. 41:40), and according to your word (‘yishaq’) shall all my people be ruled.

אדני ד׳ – באשר להיגויו של שם זה, ראה ביאורנו לויקרא א׳:א׳.⁠¹ צורה זו של שם ה׳ באה כאן בראשונה. וכבר העירו חכמינו ז״ל,⁠² שעד אברם איש לא קראו ית׳ אדון. שם האדנות מציין את ה׳ כאדוננו, ואת האנשים — כעבדיו. יחס זה של האדם אל קונו לא הובן בשלימותו עד אברם. הוא הראשון שהבין תפקידו — להיות עבד ה׳ מבלי לתבוע שכר כלשהו תמורת עבודתו, בחינת שלא על מנת לקבל פרס. אלא, מכיוון שה׳ הבטיח לו ההבטחה רבת החסד ״שכרך הרבה מאד״, הרי הוא חפץ — אם אמנם שכר יינתן לו — בזרע אנשים. כל שאר הדברים אין להם ערך בעיניו. ברם, אברם, ענו הוא מאד, ״ואנכי עפר ואפר״³ הוא אומר על עצמו, ואין הוא רואה עצמו ראוי לנס זה, להוליד בן אחר שנים רבות של עקרות, והוא זקן ובא בימים. לכן הוא מביע את בקשתו בצורת קובלנה על מצבו האומלל.

מה⁠־תתן⁠־לי – השווה ״מה תצעק אלי״,⁠⁴ לשם מה תתן לי, איזו תועלת יש לכל ברכה בשבילי.

ואנכי – הרי זה ניגוד, כמו להלן י״ח:י״ג.

הולך – במובן של להסתלק מן העולם; השווה ״וילך בלא חמדה״, דברי הימים ב כ״א:כ׳.

ערירי – בודד, עזוב, מלשון ערר, כלומר ערום, להיות בודד.

ובן⁠־משק – מלשון משק⁠־משך, למשוך אל עצמו, לעשות קנין. לפיכך, ״בן⁠־משק״ הוא בן הרכישה, היורש, זה שהכל יהיה שלו; השווה ״בן בליעל״,⁠⁵ והשווה צפניה ב׳:ט׳ ״ממשק חרול״, וברור שהכתוב בוחר בביטוי זה משום צלילו, הקרוב אל ״דמשק״.

דמשק – יש מפרשים⁶ במובן איש⁠־דמשק, הדמשקאי, ברם, לפי זה היה צריך להקדים את השם אליעזר לפני דמשק. הלכך נראה לנו יותר לפרש: הוא הדמשק של אליעזר, כלומר קרוביו שבדמשק. אליעזר כבר זקן היה, שהרי נאמר ״זקן ביתו״.⁠⁷ אין זה סביר שיאריך ימים רבים אחר מות אברם, וקרוביו שיושבים בדמשק, הם איפוא הממתינים שעושרו של אברם יעבור לידיהם.⁠⁸

1. ע׳ סט ואילך, בהוצאה העברית שע״י מוסד הרב קוק, תשי״ג (המ׳).

2. ברכות ז׳. (המ׳).

3. להלן י״ח:כ״ז.

4. שמות י״ד:ט״ו.

5. שמואל א כ״ה:י״ז.

6. אונקלוס, רמב״ן, ספורנו ועוד (המ׳).

7. להלן כ״ד:ב׳.

8. על הקשרים שבין אברהם לדמשק יודעות לספר גם אגדותיהם של עמים אחרים. באגדה המוסלמית נקרא עבד אברם בשם דימאסק, והיא מספרת שהוא אשר בנה את העיר וקראה על שמו — דמשק. אילו היה באגדה זו משהו של ממש, היה מותר להניח, כי אמנם היה שמו דמשק בתחילה, וכי אברם כינהו אליעזר, כשהיה לו לעבד, על פי איזה שהוא מאורע. שבו נושע על ידיו ית׳.

דמשק אליעזר – א״ר אלעזר, דמשק אליעזר, שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים.⁠¹ (יומא כ״ח:)

1. מדייק מדהקדים התאר להשם, לא כמו בעלמא שמקדים השם להתואר, כמו יפתח הגלעדי, אתי הגתי, הדד האדומי, נבל הכרמלי, אחיה השלוני, אליהו התשבי, וגם הכא הול״ל אליעזר הדמשקי, ולכן דריש ע״ד נוטריקון דמשק – דולה ומשקה. וענין ותכונת תורת אברהם שלמד ולימד נבאר לקמן בפ׳ חיי בפסוק ואברהם זקן. – ודע דע״ד הפשט י״ל באור המלה דמשק ע״פ הידוע בתלמוד ומדרשים שישנן מלות רבות במקרא שמקורן אינו בשפת עברית רק מושאלין הן מלשונות אחרות, וכמו שכתב הבחור [סוף מאמר ד׳] שכל השרשים שהם יותר משלש אותיות [כמו אבנט, אלגביש, ארגמן, בדלח, גבעל, גזבר, גלמוד, דרדר, דרבן, דרכמונים, וכדומה] אינם מלה״ק, יען כי בלה״ק אין שורש יותר משלש אותיות, וכנודע באור חז״ל במלה לטטפת – טט בכתפי [שם מקום] שתים, פת באפריקי שתים, ובר״ה כ״ו א׳ מפרש הפסוק במשוך בקרן היובל דפירושו קרן השור, שכן בערביא קורין לדוכרא יובלא, ואמר ר׳ עקיבא, כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה, למאי נ״מ לפרושי הפסוק אשר כריתי לי (פ׳ ויחי), וכשהלכתי לאפריקי היו קורים למעה – קשיטה, למאי נ״מ לפרושי מאה קשיטה דאורייתא (פ׳ וישלח), ובתחום קן נשריא [שם מקום] קורין לתרנגול שכוי, למאי נ״מ לפרושי הפסוק מי נתן לשכוי בינה (איוב ל״ח), ובסנהדרין ע״ו ב׳ דריש על הפסוק אותו ואתהן (פ׳ קדושים) אותו ואת אחת מהן, שכן בלשון יוני קורין לאחת הן, וכן פירשו במובן כזה עוד ענינים שונים, ע׳ שבת ל״א ב׳ ומו״ק כ״ח ב׳ ועוד בכ״מ, וע׳ בנמוקי רמב״ן פ׳ ויצא דהמלה זבדני אינה מלה״ק, יעו״ש.
והנה אליעזר הי׳ מכונה עבד אברהם כמפורש כ״פ בפסוק, עבדו זקן ביתו, וילך העבד, עבד אברהם אנכי, ויוצא העבד, ובשפות ישנות, וכעת בשפת צרפת, מכונה עבד בשם דמשטי״ק, וא״כ י״ל דכיון דהזכיר אברהם כאן את אליעזר בשם בן משק ביתי, בא הכתוב להוסיף להודיע מי הוא בן משק ביתו – הוא דמשק אליעזר, כלומר הוא העבד אליעזר, ומה שתארו כאן בשם מושאל דמשק ולא בשם פשוט עברי – עבד כמו בכ״מ, הוא מפני שכיון שזכרו אברהם בשם בן משק בא הכתוב לתארו בשם דמשק שהוא לשון נופל על לשון משק, שכן דרך הכתובים בכ״מ, כמו בשופטים ט״ו חמר חמרתים [עיי״ש ברלב״ג] ובמיכה א׳ בתי אכזיב [שם מקום] לאכזב, והרבה שם כהנה, וכ״כ רש״י בפ׳ בראשית בפ׳ ואתה תשופנו עקב.
אך מה שראו חז״ל לדרוש כאן שם דמשק בלשון נוטריקון – דולה ומשקה, הוא מפני כי מדרך חז״ל לדרוש שמות שאינם מצוינים במקור לה״ק, וכמו שדרשו הרבה כהנה, ועי׳ דברינו בפסוק ושם הנהר השלישי חדקל וצרף לכאן.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון