×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יב) וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לָב֔וֹא וְתַרְדֵּמָ֖ה נָפְלָ֣ה עַל⁠־אַבְרָ֑ם וְהִנֵּ֥ה אֵימָ֛ה חֲשֵׁכָ֥ה גְדֹלָ֖ה נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו׃
As the sun was about to set, a deep sleep1 fell upon Avram, and, behold, terror and great darkness2 were falling upon him.
1. ְdeep sleep | וְתַרְדֵּמָה – This word comes up only twice in Torah, here and in Bereshit 2:21, when God created Chavvah out of Adam's rib.
2. terror and great darkness | אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה – See Radak and Shadal. Compare Shemot 1:2 and Chavakkuk 3:11 for other word pairs which are missing the conjunction. Alternatively, "חֲשֵׁכָה" might function as an adjective and the clause would read: "a deep, dark dread.⁠"
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)בראשית רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ילקח טובשכל טוברשב״ם המשוחזרליקוט מכתבי הרמב״םר״י בכור שוררד״קחזקוניפענח רזארמב״ןר׳ בחיידעת זקניםטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרמושב זקניםרלב״ג ביאור הפרשהר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״למלבי״םנצי״באם למקרארד״צ הופמןעודהכל
[קכז] 1ויהי השמש לבוא, זה משיח בן דוד שנקרא שמש שנא׳ וכסאו כשמש נגדו (תהלים פ״ט:ל״ז), ותרדמה נפלה על אברהם עד שיבא משיח יהיו ישראל כאילו רדומים ביניהם. (מדרש אגדה)
[קכח] 2ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה, וגו׳, ר״י בשם ר״ל אמר תחלת מפולת שינה, דמיך לי׳ ולא לעי באורייתא, דמיך לי׳ ולא עביד עבודה, רב אמר שלשה תרדמות הן כו׳ תרדמת נבואה ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברהם כו׳. (בראשית רבה מ״ד)
[קכט] 3ד״א, ויהי השמש לבוא, היה אברהם אבינו עומד ומתפלל שלא ישתעבדו בניו בד׳ מלכיות אלו והפיל עליו תרדמה וישן לו מתפלה עד שיעברו ארבע מלכיות על בניו כו׳. (מדרה״ג)
[קל] 4והנה אימה חשכה וגו׳, הראה [הקב״ה לאברהם] ארבע מלכיות שהן עתידין לשעבד את בניו שנאמר ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה וגדולה נופלת עליו. אימה, זו מלכות בבל, חשכה, זו מלכות מדי, גדולה, זו מלכות יון, נופלת, זו מלכות רביעית רומי חייבתא. ויש מחליפין בדבר, נופלת, זו מלכות בבל דכתיב נפלה בבל. גדולה, זו מלכות מדי שנא׳ (אסתר ג׳:א׳) גדל המלך אחשורוש, חשכה, זו מלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל (בתענית), אימה, זו מלכות רביעית שנאמר (דניאל ז׳:ז׳) דחילא ואמתני ותקיפא יתירא. (מכלתא יתרו פ״ט)
[קלא] 5והנה אימה חשיכה גדולה וגו׳, תנו לה׳ אלהים כבוד בטרם יחשיך (ירמיהו י״ג:ט״ז) קודם שלא יבואו המלכות שנמשלו כחשך שנאמר והנה אימה חשיכה גדולה וגו׳, אם לא שמעתם הן באים עליכם, ואם שמעתם כשם שהיום הזה מאיר כך תהיו מאירים. (ילמדנו)
[קלב] 6ויהי השמש לבוא, זה יום המיתה. (הבאור)
שערי ציון: לקמן לד, יד. סוטה יא. במדב״ר ט.
1. עי׳ לעיל מאמר קכד. ובבאור, רדומים ביניהם, צ״ב, ועי׳ לקמן מאמר קכח, קכט. ואולי צ״ל בעיניהם.
2. לעיל בתורה שלמה פ״ב מאמר רעא. ובכת״י המכונה מדרש אבכיר בדביר ח״א קלב. מביא תחלת מאמר זה בלשון עברי תחילת מפולת שינה, ישן ולא עסק בתורה זו היא שינת תרדמה, ומביא שם בב״ר ג׳ נובלות הן נובלת מיתה שינה, נובלת נבואה חלום, נובלת עוה״ב שבת.
3. במדרש הבאור ומדרש אור האפלה כתבי יד איתא ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם, נפלה עליו תרדמה מלהתפלל על בניו.
4. ב״ר מ״ד, יז. ויק״ר פי״ג, שמות רבה פ״א, מדרש תהלים פט״ז ז. פכ״ב, ה. פנ״ב, ח. פסקתא פ״ה, פרדר״א פכ״ח. ובב״ר הגירסא בלשון ראשון נופלת עליו זו אדום וכ״ה בויק״ר, ובפרדר״א שם איתא בסגנון אחר, והנה אימה חשכה, אימה זו מלכות אדום, שנאמר דחילא ואימתני (דניאל ז, ז.) חשכה זו מלכות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל מכל מצות שבתורה, גדולה זו מלכות פרס, שגדלה למכור ישראל בחנם, נופלת זו מלכות בבל שבידם נפלה עטרת ישראל, שנאמר נפלה נפלה בבל (ישעיהו כא, ט.) עליו, זו מלכות ישמעאלים, שעליהם בן דוד יצמח, שנאמר אויביו אלביש בושת ועליו יציץ נזרו, לשון זה מובא בילקוט המכירי תהלים ח״ב קכו. ולפנינו בקצת שינוי, וכ״ה במדרש הגדול, ובמדרש הבאור כת״י בסגנון אחר אימה זו מלכות אדום וישמעאל וכו׳ חשיכה זו מלכות יון כו׳, גדולה זו מלכות מדי ופרס, נופלת זו מלכות בבל כו׳, עליו בן דוד יצמח, ומובא גם במדרש אגדה, לקח טוב, שכל טוב, ורבעה״ת בשנוים שונים, ועי׳ מענין דרש זה לקמן מאמר קצו. ולעיל מאמר קכה. ובפירוש הרמב״ן כאן, ובמו״נ ח״ב פרק מא. ובמדרש הגדול. ועי׳ מ״ש לעיל מאמר קד. בבאור.
5. מובא בילק״ש ח״א רמז תתסג. ועי׳ לעיל מאמר קכט. ולקמן מאמר קלב.
6. כן הוא גם במדרש אור האפלה ודרש זה איתא בשני הכתבי יד לקמן טו, יז. בפסוק ויהי השמש באה מביאים הפסוק והדרש שלפנינו כנ״ל, ודרש זה דמרומז כאן יום המיתה מבואר באריכות בזהר ח״א רכז. ויהי השמש לבוא ותרדמה וגו׳, דא יומא דדינא קשיא דאפקי ליה לבר נש מהאי עלמא דתניא זמנא דמטא דבר נש נפיק מהאי עלמא ההוא זמנא יומא דדינא רבא דאתחשך שמשא מן סיהרא כמה דכתיב (קהלת יב.) עד אשר לא תחשך השמש דא נשמתא קדישא דאתמנעת מבר נש ל׳ יומין עד לא יפוק מעלמא כו׳. ובוודאי הי׳ זאת לפניהם באיזה מדרש כי לפי הנראה מספריהם לא היה עדיין לפני אלה המחברים ספר הזהר.
וַהֲוָה שִׁמְשָׁא לְמֵיעַל וְשִׁינְתָא נְפַלַת עַל אַבְרָם וְהָא אֵימָה קְבַל סַגִּי נְפַלַת עֲלוֹהִי.
As the sun was setting, a deep sleep fell upon Avram. And behold, a dread of deep darkness fell upon him.

וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו
וַהֲוָה (ח״נ: וַהֲוָת) שִׁמְשָׁא לְמֵיעַל וְשִׁנְּתָא נְפַלַת עַל אַבְרָם וְהָא אֵימָא קְבַל סַגִּי (ח״נ: רַב) נְפַלַת עֲלוֹהִי
שמש – זכר ונקבה
א. בנוסח הפנים של מהדורת שפרבר ״וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא״ מתורגם ״וַהֲוָה שִׁמְשָׁא לְמֵיעַל״ בזכר, כלשון המקרא. כנגד זאת ״וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה״ (פסוק טו) מתורגם ״וַהֲוָת שִׁמְשָׁא עַלַת״ בנקבה. ופירש יא״ר הטעם: להלן שנאמר ״הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה״ בנקבה, תרגם ״וַהֲוָת״ בנקבה כדרכו לשמור על אחידות בפסוק ולתרגם בהתאם לדקדוק. אבל אצלנו אין צורך לכך כי הנושא – הַשֶּׁמֶשׁ – משמש גם בלשון זכר כדברי רש״י, ובכגון זה שהוא מסוג ״כפל צורות״, אין ת״א משנה מן הכתוב.⁠1
ב. להבנת תרגומי ״חֲשֵׁכָה״ – ״קְבַל״, ״וַעֲלָטָה הָיָה״ (יז) ״וְקַבְלָא הֲוָה״ ראה לעיל ״עזר כנגדו״ (בראשית ב יח) ״סְמָךְ כְּקִבְלֵיהּ״.⁠2
ג. אף על פי שתרגם ״אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה״ – ״אֵימָא קְבַל סַגִּי״ בלשון זכר, הניח צורת הנקבה ״נֹפֶלֶת עליו״ – ״נְפַלַת עֲלוֹהִי״ כי אין הנפילה מתייחסת לחושך אלא לאֵימָה; האֵימָה באה בסיבת החושך והיא שנפלה עליו.⁠3
1. לדרכו של ת״א ב״כפל צורות״ ראה להלן בפסוק ״המחנה הָאַחַת וְהִכָּהוּ״ (בראשית לב ט). ושם כתב רש״י: ״וכן יש שאר דברים משמשים לשון זכר ולשון נקבה: הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ (בראשית יט כג), מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ (תהלים יט ז), הרי לשון זכר. הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה עַל הַמַּיִם (מלכים ב ג כב), הרי לשון נקבה״. ואע״פ שבהרבה נוסחים גרסו בפסוקנו וַהֲוָת בנקבה להתאימו עם פסוק טו, אין צורך לכך כמבואר בפנים. כנגד זאת בנוסחי תאג׳ גרסו גם להלן ״וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה״ (פסוק טו) ״וַהֲוָה שִׁמְשָׁא עַלַת״, בזכר. והרב צובירי ב״פרשה מפורשה״ קיים נוסח זה על פי דברי רש״י : ״ויהי השמש באה – כמו ויהי הם מריקים שקיהם (ר׳ מב לה), ויהי הם קוברים איש (מלכים ב יג כא) כלומר ויהי דבר זה״, שפירושם: אין וַיְהִי מוסב לשמש (נקבה) אלא ״לדבר זה״, להתרחשות.
2. חילופי הנוסחים ״קְבַל סַגִּי״ או ״קְבַל רַב״ מייצגים שתי אפשרויות בהבנת ״חֲשֵׁכָה גְדֹלָה״: האם היה זה גידול כמותי או איכותי, כמבואר לעיל בפסוק ״ואעשך לגוי גדול״ (בראשית יב ב).
3. ״באורי אונקלוס״.
אוהוות שמשה אישון למטמעב ושנה בסימהג נפלת על אברם והא אברם חזי ארבעה מלכוון קיימא עלוהי ״אימה״ד דא היא בבל ״חשכה״ דא היא מדי ״גדולה״ דא היא יון נפלת עלוהי דא היא אדום רשיעא דעתידא למיפל ולא תהוי ליה תקומה.⁠ה
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״והוות שמשה״) נוסח אחר: ״והוה שמשה קריב למטמוע ושנתא עמיקתא איתרמיית על אברם והא ארב׳ מלכוון קיימן למשעבדא ית בנוי אימתא דא היא בבל קיבלא דא היא מידי סגיא⁠(ת){ה} דא היא ייוון נפלת עלוהי דא היא {....} ומן בתר כדין תהדר מלכוותא לעמא בית ישראל״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״אישון למטמע״) נוסח אחר: ״אזלה למטמוע״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בסימה״) גם נוסח חילופי: ״עמוקה״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״מלכוון קיימא ... אימה״) נוסח אחר: ״מלכוותה דעתידי׳ למקום ומשעבדה בבנוי אימה חשכה״.
ה. ״היא אדום... ליה תקומה״ צונזרה ונמחקה בכ״י ניאופיטי 1.
והוה שמשא קריבא למטמוע ושינתא עמיקתא אתרמיית על אברם והא ארבע מלכוון קיימין למשעבדא ית בנוי אימתא דא היא בבל קבלא דא היא מדיי סגיאה דא היא יון נפלא דא היא אדום דעתידה למיפל ולית לה זקיפא ומתמן עתידין למיסק עמא בית ישראל.
And when the sun was nearing to set, a deep sleep was thrown upon Abram: and, behold, four kingdoms arose to enslave his children: Terror, which is Bavel; Darkness, which is Madai;⁠a Greatness, which is Javan;⁠b Decline,⁠c which is Pherasd which is to fall, and to have no uplifting, and from whence it is to be that the children of Israel will come up.
a. Media.
b. Greece.
c. Nephala, "falling.⁠"
d. Persia.
והות שמשא אזלא למטמעא ושנא עמיקא בסימא נפלת על אברם והא אברם חזי ארבעתי מלכוותא דעתידין למיקם למשעבדא בבנוי אימה חשכה גדולה נופלת עליו אימה דהא הוא בבל חשיכה דהא הוא מדי גדולה דהא הוא יון נופלת דהא הוא מלכוותא (דפרסיא) [דאדום] דעתידא למפלא ולא תהוי לה תקומה לעלמי עלמין.
And when the sun was going to set, a sleep profound and sweet fell upon Abram. And, behold, Abram saw four kingdoms which should arise to bring his sons into subjection (and) Terror – the Greatness – of Darkness – Fell – upon him: Terror, that is Bavel; Darkness, that is Media; Greatness, that is Greece; Fell, that is Edom (Rome), that fourth kingdom which is to Fall, and never to rise again for ever and ever.
[יז] וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר תְּחִלַּת מַפָּלָה שֵׁנָה, דָּמִיךְ לֵיהּ וְלָא לָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, דָּמִיךְ לֵיהּ וְלָא עָבֵיד עֲבוֹדָה. רַב אָמַר שְׁלשָׁה תַּרְדֵּמוֹת הֵן, תַּרְדֵּמַת שֵׁנָה, וְתַרְדֵּמַת נְבוּאָה, וְתַרְדֵּמַת מַרְמִיטָה. תַּרְדֵּמַת שֵׁנָה: וַיַּפֵּל ה׳ אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן (בראשית ב׳:כ״א). תַּרְדֵּמַת נְבוּאָה: וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם, וְתַרְדֵּמַת מַרְמִיטָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים כִּי תַּרְדֵּמַת ה׳ נָפְלָה עֲלֵיהֶם (שמואל א כ״ו:י״ב). וְרַבָּנָן אָמְרֵי אַף תַּרְדֵּמָה שֶׁל שְׁטוּת, דִּכְתִיב: כִּי נָסַךְ ה׳ עֲלֵיכֶם רוּחַ תַּרְדֵּמָה וגו׳ (ישעיהו כ״ט:י׳). רַבִּי חֲנִינָה בַּר יִצְחָק אָמַר שָׁלשׁ נוֹבְלוֹת הֵן, נוֹבְלוֹת מִיתָה, שֵׁנָה. נוֹבְלוֹת נְבוּאָה, חֲלוֹם. נוֹבְלוֹת הָעוֹלָם הַבָּא, שַׁבָּת. רַבִּי אָבִין מוֹסִיף תַּרְתֵּין, נוֹבְלוֹת אוֹרָה שֶׁל מַעְלָה, גַּלְגַּל חַמָּה. נוֹבְלוֹת חָכְמָה שֶׁל מַעְלָה, תּוֹרָה.
וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. אֵימָה – זוֹ בָּבֶל, דִּכְתִיב: בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא (דניאל ג׳:י״ט). חֲשֵׁכָה, זוֹ מָדַי, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְתַעֲנִית. גְּדֹלָה – זוֹ יָוָן. רַבִּי סִימוֹן וְרַבָּנָן, רַבִּי סִימוֹן אָמַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים דּוּכָסִים, מֵאָה וְעֶשְׂרִים אִפַּרְכוּן, מֵאָה וְעֶשְׂרִים אִסְטְרַטְלִיטִין. וְרַבָּנָן אָמְרֵי מִשִּׁשִׁים שִׁשִּׁים, דִּכְתִיב: נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב (דברים ח׳:ט״ו). נָחָשׁ, זוֹ בָּבֶל. שָׂרָף, זוֹ מָדַי. עַקְרָב, זֶה יָוָן. מָה עַקְרָב זוֹ יוֹלֶדֶת לְשִׁשִּׁים שִׁשִּׁים, כָּךְ הֶעֱמִידָה מַלְכוּת יָוָן מִשִּׁשִּׁים שִׁשִּׁים. נֹפֶלֶת עָלָיו, זוֹ אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ (ירמיהו מ״ט:כ״א). וְיֵשׁ שֶׁמַּחְלִיפִין, נוֹפֶלֶת עָלָיו, זוֹ בָּבֶל, דִּכְתִיב בָּהּ: נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל (ישעיהו כ״א:ט׳). גְּדֹלָה, זוֹ מָדַי, דִּכְתִיב: אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (אסתר ג׳:א׳). חֲשֵׁכָה, זוֹ יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֶיהָ, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אֵימָה, זוֹ אֱדוֹם, דִּכְתִיב: וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה (דניאל ז׳:ז׳).
וַיְּהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, תְּחִלַּת מַפֹּלֶת שֵׁינָה דָּמִיךְ לֵיהּ וְלֹא לָעֵי בְּאוֹרַיְתָא דָּמִיךְ לֵיהּ וְלֹא לָעֵי בְּעֲבִידְתָּא רַב אָמַר: שָׁלֹשׁ תַּרְדֵּמוֹת הֵן {א} תַּרְדֵּמַת שֵׁינָה, (בראשית ב׳:כ״א) ״וַיַּפֵּל ה׳ אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּשָׁן״. {ב} תַּרְדֵּמַת נְבוּאָה, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם. {ג} תַּרְדֵּמַת מַרְמִיטָה שֶׁנֶּאֱמַר, (שמואל א כ״ו:י״ב) ״וְאֵין רוֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים כִּי תַּרְדֵּמַת ה׳ נָפְלָה עֲלֵיהֶם״. וְרַבָּנָן אָמְרִין, אַף תַּרְדֵּמָה שֶׁל שְׁטוּת, שֶׁנֶּאֱמַר, ״כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם [ה׳] רוּחַ תַּרְדֵּמָה״. רַבִּי חֲנִינָא בְּרַבִּי יִצְחָק אָמַר: שָׁלֹשׁ נוֹבְלוֹת הֵן. {א} נוֹבְלוֹת מִיתָה שֵׁינָה {ב} נוֹבְלוֹת נְבוּאָה חֲלוֹם {ג} נוֹבְלוֹת הָעוֹלָם הַבָּא שַׁבָּת רַבִּי אָבִין מוֹסִיף, תַּרְתֵּין, {א} נוֹבְלוֹת אוֹרָה שֶׁל מַעְלָה גַּלְגַּל חַמָּה {ב} נוֹבְלוֹת חָכְמָה שֶׁל מַעְלָה תּוֹרָה.
וְהִנֵּה אֵימָה – זוֹ בָּבֶל, דִּכְתִיב, (דניאל ג׳:י״ט) ״בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶאצַּר הִתְמְלִי חֵמָה״ חֲשֵׁכָה, זֶה מָדַי, שֶׁהֶחְשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְתַעֲנִית. גְּדוֹלָה, זוֹ יָוָן, רַבִּי סִימוֹן, אָמַר שֶׁהִיא מַעְמֶדֶת מֵאָה וְעֶשְׂרִים דּוּכְסִין, מֵאָה וְעֶשְׂרִים אִיפַּרְכִין, מֵאָה וְעֶשְׂרִים אִסְטַרְטְיוּטִין וְרַבָּנָן אָמְרִין, מִשִּׁשִּׁים שִׁשִּׁים דִּכְתִיב, ״נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב״ מַה עַקְרָב זוֹ יוֹלֶדֶת לְשִׁשִּׁים כָּךְ מַלְכוּת יָוָן מַעְמֶדֶת מִשִּׁישִּׁים שִׁישִּׁים. נוֹפֶלֶת זוֹ מַלְכוּת רְבִיעִית דִּכְתִיב, (ירמיהו מ״ט:כ״א) ״מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ״. וְיֵשׁ שֶׁמַּחְלִיפִים, נוֹפֶלֶת, זוֹ בָּבֶל, דִּכְתִיב, (ישעיהו כ״א:ט׳) ״נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל״. גְּדוֹלָה זוֹ מָדַי, דִּכְתִיב, ״גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ״. חֲשֵׁכָה, זוֹ יָוָן, שֶׁהֶחְשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹת, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֶּאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אֵימָה, זוֹ מַלְכוּת רְבִיעִית, (דניאל ז׳:ז׳) ״דְּחִילָה וְאֵמְתָנִי וְתַקִּיפָא״.
ולמא כאן ענד מגיב אלשמס וקע סבאת עלי אברם פאד׳א בהיבה ט׳למה עט׳ימה קד וקעת עליה.
ועם שקיעת השמש נפלה תרדמה על אברם והנה אימה וחשכה גדולה נפלה עליו.
ויהי השמש לבוא ותרדמה – שינה.
ואימה חשכה גדולה – זהו חזון הנבואה הנקרא מראה ונקרא תרדמה, והוא מה שנאמר באברהם כאן. והוא כנוי שכונתה בו הנבואה, והוא המצב שבו נמצא הנביא כבעגול מכוסה ואינו יודע את מצב יתר האנשים, כמו שהם לא ידעו את {מצב נבואתו}.
וחשכה – זוהי חשרת עבים ועננים הסובבים אותו, ככתוב: ״ישת חשך סתרו״, ואומר: ״חשך ענן וערפל״. והוסיף מלת אימה כדי להבדיל בין החושך {הזה} ובין הענן הטבעי.
והוסיף גדולה כענין ענן גדול ואש מתלקחת.
ופרט ואמר, נופלת עליו – לומר שהקרובים ושמסביבו לא ראו מזה דבר כמו שאמר דניאל: ״וראיתי אני לבדי״ וגו׳.
ויהי השמש לבוא ותרדמה. סבאתא פאד׳א בהיבהֵ ט׳לאם עט׳ים וד׳אך מנט׳ר אלנבוהֵ אלמסמא מראה יקאל לה תרדמה, והו מא קיל פי אברם ההנא. והד׳א אלמראה, לקב אלנבוהֵ והו חאל כון אלנבי דאכ׳ל דאירהֵ כ׳פיהֵ חתי לא ישער במא אלנאס כמא לא ישער אלנאס בנבותה.
ומעני קו׳ חשכה הי ט׳למהֵ אלסחאב ואלצ׳באב אלמחיטאן בה נחו קולה ישת חושך סתרו ואלצ׳באב אלטביעי. וזיאדהֵ הגדולה עלי מעני ענן גד׳ ואש מתלקחת. ותכ׳ציצה נופלת עליו יריד בה אן ג׳יראנה ומן חואליה לם ירי מן ד׳לך שיא כק׳ דניאל וראיתי אני לבדי וג׳.
והנה אימה וגומ׳ – רמז לצרות וחושך של גליות.
והנה אימה וגו'‏ AND, LO, AN HORROR etc. – This is symbolic of the woes and the gloom of the Jews in Exile (Bereshit Rabbah 44:17).
ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו – אלו ארבע גליות. לפיכך פירשתי עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש בקרבנות. ויהיה זה הענין בגליות 1שכל זמן שישראל עוסקין בקרבנות. אינן משועבדים תחת האומות. חרב בית המקדש. בטלו הקרבנות. מיד נשתעבדו. ולכשיגאלו ע״י קרבנות יגאלו. דכתיב בריח ניחוח ארצה אתכם (יחזקאל כ׳:מ״א). והנה אימה 2זו בבל וכה״א באדין נבוכדנצר 3התמלי חמה וצלם אנפוהי אשתני (דניאל ג׳:י״ט). חשיכה זו מדי. שהחשיכה עיניהם של ישראל בצום ובתענית. גדולה זו יון. שהיתה מעמדת 4מאה ועשרים דוכסין. 5מאה ועשרים איפרכין. נופלת זו אדום. שהיא הפילה כמה רבבות מישראל. 6ויש שמחליפין. יג) ויאמר לאברם ידוע תדע. 7שתי ידיעות הללו למה. ידוע שאני מפזרן. תדע שאני מכניסן. ידוע שאני ממשכנן. תדע שאני פורקן. ידוע שאני משעבדן. תדע שאני גואלן.
כי גר יהיה זרעך8משתראה לך זרע חשוב ארבע מאות שנה. 9א״ר יודן שלשה הן. גירות. עבדות. עינוי.
1. כל זמן שישראל עוסקין בקרבנות. עי׳ סוטה מ״ט ע״ב.
2. זו בבל. ב״ר פמ״ד. ילקוט רמז ע״ז. ויק״ר פי״ג. שו״ט מזמור נ״ב. ותרגום יב״ע וירושלמי. ועי׳ פסיקתא פסקא החודש הערה נ״ב.
3. התמלי חמה. כ״ה גם בכ״י פלארענץ. וכן מובא גם בב״ר וילקוט. ובקרא כתוב חמא באל״ף.
4. וק״כ דוכסין. דוכס Dux פי׳ בל״ר שר צבא.
5. ק״כ איפרכין. ובב״ר בטעות אפרכמון. ופי׳ אפרכוס ביוני επαρχος שר העיר. ובמדרש שם סיים וק״כ אסטרטליטין. ובילקוט בטעות אסטרטיוטין.
6. ויש שמחליפין. ב״ר שם. ועי׳ פדר״א סוף פכ״ח.
7. שתי ידיעות. ב״ר פמ״ד.
8. משתראה לך זרע. ב״ר שם. ועי׳ רש״י עה״ת משנולד יצחק עד שיצאו ממצרים ארבע מאות שנה כיצד וכו׳.
9. א״ר יודן. ב״ר שם. וילקוט רמז ע״ז. ועי׳ מ״כ שהביא גי׳ הילקוט כמו שהביא רבינו.
ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם – כבר פרשתיהו, אבל יש לנו להוסיף, כי ד׳ תרדמות הן, תרדמה לשון שינה, כאותה של אדם הראשון, ותרדמת נבואה כשל אברהם, ותרדמה לשון רואה ואינו רואה, ותרדמת שטות, שנא׳ כי נסך (ה׳ עליכם) [עליכם ה׳] רוח תרדמה ויעצם את עיניכם (ישעי׳ כט י):
והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו – ודאי הדברים כפשוטן, אלא צריכין אנו לידע עיקר ענינם, כי אחר שהראהו הקב״ה סדר הקרבנות, הראה לו ארבע מלכות, כי כשהפיל עליו אימה רמז לו על בבל ביד נבוכדנצר, דכתיב ביה וצלם אנפוהי אישתני (דניאל ג יט), מאימה:
חשיכה – רמז לו על מלכות מדי, שחשכה עיני ישראל בצום ותענית בבכי ומספד:
גדולה – רמז לו על מלכות יון, שהי׳ קשה ממדי, שהעמידה ס׳ דוכסין, ס׳ איפרכון, כעקרב שמשרצת ס׳ בהשרצה אחת:
נופלת עליו – רמז לו שנופלת על בנין מלכות אדום, כנפל הארי על הכבש, ודוגמא לדבר, ותפול שבא ותקחם (איוב א טו), והיא הפילה אלפים ורבבות מישראל, ועליו נאמר מקול (נפלה) [נפלם] רעשה הארץ (ירמיה מט כא), ויש שמחלפין:
והיה אברהם עומד ומשתומם על המחזה ואינו יודע מה הוא, מיד:
[על איחור גילוי שכינה היה ירא ודואג, חס ושלום שלא יתקיים לו ברית בין הבתרים, והן עוד היום הגדול, והנה אימה ויראה נפלה עליו – על עיכוב הברית. ומתוך צערו נפלה תרדמה עליו, ואמר לו הקב״ה: אל תירא על עיכובי, כי זה שעיכבתי עד הערב והעיט ירד על הפגרים, סימן ומשל בזה ודמיון לך, כי גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה וגו׳ ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ויהי השמש לבא – הן עוד היום גדול לא עת שינה היה, כי לא בא השמש.
ותרדמה נפלה על אברהם – תרדמה קורא אדם הישן מחמת פחד, כמו: בנפול תרדמה על אנשים, פחד קראני ורעדה (איוב ד׳:י״ג-י״ד), כי תרדמת י״י נפלה עליהם (שמואל א כ״ו:י״ב), וכן ביונה: וישכב וירדם (יונה א׳:ה׳) מאימת הים שהולך וסוער עליהם.
והנה אימה חשיכה גדולה נפלה עליו – אמר לו המקום: אימתי אל תבעתך (איוב ל״ג:ז׳), ידוע תדע וגו׳ ואתה תבא אל אבותיך בשלום.]⁠1
1. שוחזר מגיליון כ״י וינה 220, ועיינו בהרחבה בשחזור פירוש רשב״ם האבוד לבראשית א׳–י״ז, עמ׳ 246 ואילך. ביאור זה מופיע בתוך סוגריים מרובעים מפני שייחוסו לרשב״ם אינו ודאי.
וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם
המראה שבדבריו במראָה אליו אֶתְוַדָּע (במדבר י״ב:ו׳), והוא הנקרא מראה הנבואה, ונקרא גם יד ה׳, ונקרא מחזה גם כן - זה הוא מצב מחריד ומבעית המלווה את הנביא בהיותו ער... במצב מעין זה בטלה גם פעולת החושים, והשפע ההוא בא אל הכוח המדבר ושופע ממנו אל הכוח המדמה, ואז הוא מגיע לידי שלמות ופועל את פעולתו. יש שההתגלות מתחילה במראה הנבואה. אחרי-כן גדלה אותה חרדה וההיפעלות החזקה שבעקבות שלמות פעולת הכוח המדמה. אז באה התגלות, כפי שנאמר על אברהם. שנאמר על ראשית אותה התגלות: היה דבר ה׳ אל אברם במחזה (בראשית ט״ו:א׳); ולבסוף: ותרדמה נפלה על אברם [והנה אימה חשכה גדֹלה נֹפלת עליו] (בראשית ט״ו:י״ב); ואחר זאת: ויאמר לאברם... (בראשית ט״ו:י״ג).⁠1 (רמב״ם מורה נבוכים ב׳:מ״א)⁠2
1. רמב״ם סבור שבראשית ט״ו מהווה נבואה אחת, עם מדרגות שונות של התגלות.
2. ראה גם רמב״ם מורה נבוכים ב׳:מ״ה.
ותרדימה נפלה על אברם – מאימת השכינה, שבאה לעבור בין הבתרים.
ותרדימה נפלה על אברם – A DEEP SLEEP FELL UPON AVRAM – From the terror of the Divine Presence, which came to pass between the parts.
ויהי השמש לבא – זה מוכיח כי הכל היה במראה הנבואה, שהרי הכל מראה אחת היתה ובעת אחת. ובתחלת המראה הוציא אותו החוצה לספר את הכוכבים מלמד שהיה לילה.
ואחר כן אמר: ויהי השמש לבא – מלמד שהיה יום ובסוף היום שהיה היום לערוב.
ואמר ויהי השמש לבא – שמתחיל לבא ולהיות ערב. רמז לו בזה גלות ראשון שהוא גלות מצרים, וזה הוא הערב השמש שהאור הולך ומחשיך.
ותרדמה נפלה על אברם – מכח הנבואה באה התרדמה, כמו שאמר דניאל ובדברו עמי נרדמתי על פני ארצה (דניאל ח׳:י״ח). אמר כי אחר התרדמה נפלה עליו אימה חשכה, וכן אמר דניאל ובבאו נבעתי (דניאל ה׳:י״ח) כי כן הוא דרך הנבואה פעמים. ולאברם בתחלת הנבואה לא היה לו כל זה, כי בתחלה אמר לו בשורה טובה, אבל עתה כשבא לאמר לו צרות הגלות שיהיו לבניו הפיל עליו תרדמה ואימה וחשכה גדולה רמז לו על הצרות שיהיו קשות.
אימה חשכה – כמו אימה וחשכה, וכן שמש ירח (חבקוק ג׳:י״א), ראובן שמעון (שמות א׳:ב׳), והדומים להם.
ויהי השמש לבא, this verse proves that this whole paragraph describes a prophetic vision, that the entire sequence is a continuous vision, uninterrupted. Both the story about God taking Avraham out of his tent to gaze at the stars (did not have to have occurred at night) and the time frame mentioned here, i.e. the sun setting, did not have to refer to 12 hours having elapsed since the earlier reported part of this vision. The Torah reports matters in the sequence in which they appeared to Avram in the vision. The reason why “evening” “night” and, by implication, the preceding “daylight” is mentioned, is because they symbolise periods in Jewish history. Daylight symbolises when the fortune smiled on the Jewish people, whereas “sunset” symbolises the decline of the fortunes of the Jewish people, and “night, darkness” symbolises the periods during which the Jewish people are in exile. The approaching evening mentioned in our verse refers to the first Jewish exile in Egypt.
ותרדמה נפלה על אברם, this exhaustion was due to the marshalling of all of Avram’s spiritual resources to receive these prophetic visions. We have evidence of these reactions in Daniel 8,18 who describes these physically debilitating reactions when he involuntarily went to sleep on the very ground on which he had been standing. (he did not have time to lie down on a bed) He had to be revived by the angel. He referred to such weakness also in verse 17 of that same chapter. Avram, at least at the beginning of his prophetic vision, did not experience such a weakness. The reason was that at the beginning of the visions God showed him there were only positive developments. Now when God showed him the downside, he was overcome with the impact of what God showed him.
אימה חשכה, as if the Torah had written אימה וחשכה, fear and darkness. We have similar constructions where the conjunctive letter ו is simply omitted in Chabakuk 3,11 שמש ירח, and in Exodus 1,2 ראובן שמעון, and many others like it.
ויהי השמש לבא – כלומר עוד היום גדול, ולא עת שינה הייתה.
ויהי השמש לבא, "when the sun was about to set;⁠" in other words, it was still full daylight, not yet time to lie down and sleep.
תרדמה נפלה – הראהו הק׳ שעבוד מלכיות וגיהנם. וקבל עול מלכיות (בראשית רבה מד:כא, תנחומא פקודי ח).
והנה אימה חשכה גדולה נופלת – דרשו בו רמז לשעבוד ארבעא מלכיות, כי מצא הנביא בנפשו אימה, ואחר כך באה בחשכה ואחר כך גדלה החשכה, ואחר כך הרגיש כאלו היא נופלת עליו, כמשא כבד תכבד ממנו. אמרו (בראשית רבה מ״ד:י״ז): אימה – זו בבל, חשכה – זו מדי שהחשיכה עיניהם של ישראל בצום ובתענית, גדולה – זו יון, נופלת עליו – זו אדום. והיה הענין הזה לאברהם כי כשהקב״ה כורת עמו ברית לתת הארץ לזרעו לאחזת עולם, אמר לו כמשייר במתנתו שארבע מלכיות ישתעבדו בבניו וימשלו בארצם, וזה בעל מנת אם יחטאו לפניו, ואחרי כן הודיעו בביאור גלות אחרת שיגלו תחלה, שהוא גלות מצרים שכבר נענש בו כאשר פרשתי (רמב״ן בראשית י״ב:י׳).
א. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״ארבע״.
AND LO, A DREAD, EVEN A GREAT DARKNESS FELL UPON HIM. The Rabbis in the Midrash have interpreted this fourfold1 expression to be an allusion to the servitude of the four exiles,⁠2 for the prophet3 Abraham found his soul overtaken by "a dread,⁠" followed by "darkness,⁠" which in turn became "a great darkness,⁠" and then he felt as if an overwhelmingly heavy load "fell" upon him. Thus the Rabbis have said:⁠4 "A dread, this is Babylon. Darkness, this is Media that darkened the eyes of Israel with fasting5 and affliction. Great, this is the kingdom of Antiochus.⁠6 Fell upon him, this is Edom.⁠7
This experience came to Abraham because when the Holy One, blessed be He, made a covenant with him to give the land to his children as an everlasting possession, He said to him, by way of a residuary of His gift, that during the four exiles the nations will subjugate his children and rule in their land, subject to the condition that they sin before Him. Following this general allusion, He then informed him explicitly concerning another exile into which they will first go, namely, the Egyptian exile with which he had already been punished, as I have explained.⁠8
1. "A dread,⁠" "a great,⁠" "darkness,⁠" "fell.⁠"
2. Mentioned further in the text.
3. See Ramban further, (17), as to the nature of the prophetic vision.
4. Bereshith Rabbah 44:20.
5. A reference to the fasting in the time of Mordecai and Esther. (Esther 4:16.)
6. By prohibiting the practice of the commandments of the Torah, the Greeks caused "a great" darkness to descend upon the descendants of Abraham.
7. Edom being a synonym for Rome.
8. Above, 12:10.
והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו – נרמז לו בכאן שעבוד ארבע מלכיות, שכן דרשו רז״ל, אימה זו בבל, חשכה זו מדי שהחשיכו עיניהם של ישראל בצום ותענית, גדולה זו יון, נופלת עליו זו אדום.
וכתב הרמב״ן ז״ל, מצא הנביא בנפשו אימה ואח״כ בא בחשכה, ואח״כ גדלה החשכה, ואחר כך הרגיש כאלו היא נופלת עליו. והיה הענין הזה לאברהם כי כשהקב״ה כרת עמו ברית לתת הארץ לזרעו אחזת עולם, אמר לו כמשייר במתנתו, כי ארבע מלכיות ישתעבדו בבניו וימשלו בארצם, וזה בע״מ אם יחטאו לפניו. ואחרי כן הודיעו בבאור גלות אחרת שיגלו תחלה, זהו גלות מצרים שכבר נענש בו, עד כאן.
והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו, "and here a great darkness was falling upon him.⁠" Here Avram received a hint of the four exiles the Jewish people would endure in the course of their history prior to the final redemption. Bereshit Rabbah 44,17 interpreted each of the following words as referring to a specific exile. The word אימה is an allusion to Babylon; the word חשכה alludes to Medes; the word גדולה refers to Greece; the word נופלת עליו is a reference to the exile under the Romans.
Nachmanides wrote: Avram found himself afraid in his soul and this fear was followed by darkness. Later on the darkness increased still further until finally, he felt as if the darkness was physically falling upon him. The reason for all this was that while G-d had covenanted with Avram that He would give the land to his descendants as an eternal inheritance, He had made some reservation to this promise. The reservation was that four different kingdoms would at one time or another enslave the Jewish people and rule over them in their own land. This would be in retribution for sins committed by the Jewish people in the future. Afterwards G-d informed Avram of an exile that would precede the fulfillment of the promise that they would inherit the land of Canaan, the exile in Egypt. This exile was one that represented a punishment for himself because he had asked Sarai to tell a lie about their relationship. Thus far Nachmanides.
ותרדמה נפלה על אברם – נפלה ובתוך אותה שינה הראה לו הקב״ה שעבוד מלכיות וממשלתם ואבודם שנאמר קחה לי עגלה משולשת זו מלכות רביעית שהיא קשה שנא׳ דאילא ואימתא עז זו מלכות יון שנא׳ והצעיר [וצפיר] הגדול מאד ואיל משולש זו מלכות מדי ופרס שנאמר האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס. ת״ר אמר ר׳ ישמעאל לא התור הזה אלא בלשון ארמי תר זה השור כשיצמד השור זכר עם נקבה ופתחו וישדדו כל העמקים שנא׳ ארום חיויא רביעאה וכו׳. וגוזל אלו ישראל שנא׳ יונתי בחגוי הסלע וכתיב אחת היא יונתי תמתי ר׳ אחא אומר לא נאמר משלש אלא לשון גבורי כח כמו והחוט המשולש לא במהרה ינתק. רבי משרשיא אומר משולשים היו שלשה פעמים לשלוט בארץ פעם ראשונה כל אחד בפני עצמו שניה בשנים שנים שלישית כלם כאחד נלחמים עם משיח בן דוד שנאמר יתיצבו מלכי ארץ. א״ר יהושע לקח כל אחד חרבו ובתר כל אחד לשנים שנא׳ ויבתר אותם בתוך ומיד תשש כחם ואלו לא בתרם לא היה העולם יכול לעמוד בפניהם. ואת הצפור לא בתר והוא בן יונה שאין לך צפור כתוב בתורה אלא בן יונה וירד העיט על הפגרים להאכילם ולאבדם ואין עיט אלא בן דוד הנמשל לעיט צבוע שנאמר העיט צבוע נחלתי לי שנראה קורא ממזרח עיט כצאת השמש ממזרח. וישב אותם אברם שהיה מניף בסודרו שלא ישלוט בהם העיט עד הערב. א״ר אלעזר מכאן אתה למד שממשלתן של ארבע אומות הללו אינן אלא יום אחד של הקב״ה אמרו לו ר׳ אלעזר ודאי כדבריך נתנני שוממה כל היום דוה חוץ משתי ידות שעה ותדע שכן הוא שהרי כשהשמש נוטה לבא במער׳ תשש כחו ואורו עד שיבא הערב שיצמח אורן של ישראל שנאמר לעת ערב יהיה אור. ועוד יש להוכיח מכאן שעבוד ארבע מלכיות אומה במלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל מכל מצות שבתורה. גדולה זו מלכות מדי שגדלה עד מאוד למכור ישראל חנם. נופלת עליו זו במלכות בבל שנפלה עטרת ישראל בידה. עליו אלו בני ישמעאל שעליהם בן דוד יצמח שנא׳ אויביו אלביש בושת ועליו יציץ נזרו. ר׳ אלעזר בן עזריה אומר לא נבראו המלכיות האלו אלא לעצים לגיהנם שנאמר והנה תנור עשן ולפיד אש ואין תנור אלא לגיהנם שנאמר נאם ה׳ אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים כך הראה הקב״ה לאברהם שעבוד מלכיות וגיהנם והראה לו תורה וקרבנות אמר לו כל זמן שישראל עוסקין בתורה ובקרבנות יהיו נצולין מן השנים האלו ומצליחין. אבל עתיד בית המקדש ליחרב וקרבנות ליבטל במה אתה חפץ שישתעבדו בניך בשעבוד מלכיות או בדינה של גיהנם והיה תמה אברהם ולא היה יודע מה לענות ולבחור א״ל ית׳ ממה אתה תמה בחר לך בשעבוד מלכיות ואל ידונו בגיהנם הה״ד אם לא כי צורם מכרם וה׳ הסגירם צורם זה אברהם שנא׳ הביטו אל צור חצבתם.
ותרדמה נפלה על אברם, "and a deep darkness (sleep) had fallen upon Avraham. During this sleep G–d showed Avraham that his descendants would endure the enslavement to several kingdoms at different times as well as the collapse of these kingdoms (empires). When he was told to קחה לי עגלה משולשת, "take for Me a three year old calf,⁠" (verses 8) this was a reference to the fourth (and last) of these empires, which would subjugate the Jews more cruelly and for longer than any other. This has been confirmed by a vision experienced by Daniel, (Daniel 7,7) with the words: דחילה ואמתני, "excessively terrifying and awesome.⁠" The עז משולשת, "three year old goat,⁠" represents the Greek empire. (Daniel, 8,5 וצפיר העזים בא מן המערב, "and the-goat came from the west across the surface of the whole earth.) The three year old ram, איל משולש, represents the empire of the Medes and Persians; mentioned in Daniel 8,8, i.e. וצפיר העזים הגדיל עד מאד, "and the he-goat grew exceedingly.⁠" The תור, in our verse refers to the empire of the Ishmaelites. The word here has to be understood as the aramaic, תר, שור, "ox or bull". (The author on a Targum, unfamiliar to this editor) The גוזל in our verse refers to the Jewish people. It appears in that sense in Song of Songs, 2,14, as well as in the same Book, 6,9).
Rabbi Acha claims that the word משולש and משולשת is a metaphor for anything that is exceedingly strong. He quotes as support for his view Kohelet 4,12: והחוט המשולש לא במהרה ינתק, "and the threefold cord will not tear easily.⁠" Rabbi Mesharshia, interpreting the word משולשים, understands the rule of the empires while the Israelites are under their domination as occurring during three different periods in history. The first time each of these empires states, or Kingdoms, dominates the Israelites on their own. unaided by other powers. The second time, two of those powers combine in subjugating the Israelites On the third occasion, during the period ushering in the messianic age, they all combine in their assault, as a result of which the Messiah will appear. He quotes Psalms 2,2; יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, "all the kings of the earth and its regents will take a combined stand against the Lord and His messiah.⁠" Rabbi Yoshua, in referring to the phrase: ויבתר אותם בתוך "he divided them in the middle,⁠" understand the subject in that phrase as being the respective swords of Avraham's opponents, thus breaking their power in half. He adds that if Avraham had not succeeded in doing this, the earth as we know it could not have continued to function. Concerning the Torah writing that Avraham did not divide the צפור, this is why that bird represents the Jewish people, and no other species of birds has ever been called tzipor, a young turtle dove. וירד העיט על הפגרים, "when the vultures tried to descend on the cadavers, (Avraham chased them away).⁠" The word עיט here is a metaphor for David (the King) he has been compared to a coloured vulture. Compare Jeremiah 12,9: העיט צבוע נחלתי לי, העיט סבב עליה, אספו כל חית השדה התיו לאכלה, (normal translation from beginning of that verse: "My own people acts towards Me like a bird of prey or hyena; let the birds of prey surround it, go gather the wild beasts bring them to devour.⁠" The metaphoric interpretation our author cites and which is also mentioned by Rashi, understands the עיט, as being coloured, as it is so different from all other birds and stands out therefore. The gentile nations view the Jewish people as different and therefore cannot abide it. They gather together in order to commit genocide of the Jewish people. This enables us to understand why Avraham in his dream is described as "reviving, וישב", the corpses of the slain Jews, so that we would have here a first hint that Jews will be resurrected in due course (as described in Ezekiel chapter 37). (Compare Psalms 147,18, where the expression yashev occurs in such a positive way.) Another explanation credited to Rabbi Eleazar, feels that our verse proves that the power of any of the aforementioned kingdoms which excel in persecuting Jews will not last for more that a single day in G–d's calendar, as such a "day" is a thousand years in our calendar. (Compare Psalms 90,4: כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור, "for one thousand years in Your eyes are as yesterday that has passed.⁠") A colleague of Rabbi Eleazar concurred with him, adding that additional proof could be cited from Lamentations 1,13, נתנני שוממה כל היום, "He made me desolate all day long.⁠" The power of this last empire would gradually evaporate in the west, symbol of the day coming to an end, and the ascent of the Jewish people would commence in the evening as predicted in Zachariah 14,7: והיה לעת ערב יהיה אור, "and it will be that at evening time there will be light.⁠" Another thing that can be predicted based on Avraham's dream and its wording is that there will be a total of four eras of suppression of the Jewish people; the expression אימה חשיכה, refers to the suppression of the Jewish religion in the time of the Seleucids, Antiochus, who tried to eradicate us spiritually by forbidding us to practice our religion, whereas the empire following the decline of the Greeks, the Medes produced Haman who tried to eradicate us physically. The word נופלת, refers to the Babylonian empire during the heyday of which the first Temple was destroyed and most of our people (that had not been exiled when the ten tribes were exiled by the Assyrians), were exiled. The word עליו refers to the suppression of our people by the Ishmaelites, who will be overcome by the Messiah, descendant of David, as predicted in Psalms 132,18: שם אצמיח קרן לדוד, ערכתי נר למשיחי, "there I will make a horn sprout for David, I have prepared a lamp for My anointed one.⁠" Rabbi Elazar ben Azaryah is on record as having said that these empires were created by G–d only to serve G–d as firewood to heat up the fires in hell. This is why the Torah wrote here: והנה תנור עשן ולפיד אש, "and behold there was a furnace and a flaming torch (verse 17),⁠" and we find a reference to this phenomenon also in Isaiah 31,9: נאום ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים, "says the Lord Who has a fire in Zion and a furnace in Jerusalem.⁠" This is the way in which G–d illustrated to him that there is such a region we call gehinom, (hell). He also showed him the Torah and the animals used for the sacrificial service in the Temple, indicating to him that as long as his descendants would observe both, they would never have to be afraid of gehinom. Nonetheless, He showed that even the Temple would be destroyed one day, so that the sacrificial service would not be able to be performed. He asked Avraham if he preferred that his descendants descend to gehinom at a time like that, or if he preferred that they endure slavery and persecution while alive on earth. Avraham was in a quandary how to answer such a question. This is why we read in Deuteronomy 32,30, that even the gentiles came to the conclusion that the sudden and drastic decline of the fortunes of the Jewish people could only have come about because their צור, (Rock), metaphor for the patriarch Avraham in this case, had "sold them out.⁠" (had chosen persecution and exile for his descendants rather than gehinom.) According to Pirke de Rabbi Eliezer, an ancient kabalistic text chapter 28 the word צור in Isaiah 51,1: הביטו אל צור חצבתם, "look at the tzur from which you have been hewn,⁠" is also a reference to the patriarch Avraham.⁠12
1. [My edition of Pirke de Rabbi Eliezer, while quoting Isaiah 31,9 in the sense that our author quoted Rabbi Eliezer ben Azaryah having done, does not refer to Isaiah 51,1 at all. Most of the other text quoted here has been taken from that chapter in Pirke de Rabbi Eliezer. Ed.]
2. [In the event that any of my readers finds it strange that the 400 years of bondage etc. in Egypt are not referred to in Avraham's dream at all, 1) he was told about this while awake, 2) in Egypt the Israelites had not been a people in the sense of having their own land and a political union known as "state.⁠" This only began at the time of the Exodus, and specifically when Joshua conquered the land of Canaan. Ed.]
אימה חשכה גדולה וגו׳ – רמז לד׳ גליות כמו שדרשו רבותינו ואמר הרמב״ן כשהב״ה כרת ברית לתת לו הארץ היה במתנתו שד׳ מלכיות ישתעבדו בבניו וימשלו בארצם וזה בעל מנת אם יחטאו בניו לפניו ואח״כ הודיעו גלות אחרת שיגלו תחלה למצרים שכבר נענש בו כאשר פירשתי:
אימה חשכה גדולה, "a fear and great dread;⁠" an allusion to the four exiles the Jewish people would experience during their history, as our sages explained in detail.
Nachmanides says that when God concluded the covenant with Avraham to give him the land of Canaan this was meant only as a gift, with the condition attached that the four Kingdoms would at one time or another enslave his descendants and would rule over their land. Such an enslavement was not an unalterable decree but was based on the Jewish people becoming disloyal to the Torah which they had accepted as their law book. Later on, God informed Avraham of another type of exile, the one in Egypt which would precede their becoming a nation and accepting the Torah as I have explained.
ויהי השמש – ב׳ במסורה. הכא ואידך ויהי השמש באה. כנגד שני מקדשים כדכתיב ושמתי כדכוד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח ונחרבו.
ויהי השמש לבא – ר״ש פי׳ ויהי דבר זה, שהשמש באה ודומה לו לקמן (בראשית מ״ב ל״ה) ויהי הם מריקים שקיהם, ויהי הם קוברים איש (מלכים ב י״ג כ״א). ומקשי׳ העולם למה הביא ר״ש (יותר) אלו השנים ויהי יותר מכל שאר ויהי שבתורה. אלא י״ל שלר״ש קשה ויהי זה שהיה לו לומר ותהי השמש באה, אלא ויהי אינו מוסב על השמש רק הוא מלה בפנה עצמה, כלומר ויהי דבר זה שהשמש באה. וכן ויהי הם מריקים, וכן ויהי הם קוברים איש.
והנה בעת שהגיעה זאת הנבואה לאברם היה השמש קרוב לשקוע, ונשתקע אברם בשינה. ויִדְמֶה מזה שזה הענין היה ביום שהיה אחר הלילה שנלחם בו אברם עם המלכים ההם. וזה, כי הבוקר אחר הלילה ההוא אכל עם מלכי צדק, והשיב אחר זה למלך סדום כל השלל והשבי, ואחר זה הוכרח אברם לישן בערב מפני שלא ישן בלילה הקודם, ולולא זה הנה לא היה העת ההוא ראוי שיישן בו אברם. וזהו מה שלמדנו מהגבלת הזמן שהגביל בעת הגעת הנבואות האלו, רוצה לומר כי למחרת המלחמה ההיא היתה זאת הנבואה סמוך לשקיעת החמה. או נאמר שסיבת השתקעו בשינה אז, היתה התבודדות שכלו מבין שאר כוחות הנפש. ונפלה עליו אימה מזה המראה שראה אותו, וחושך גדול, כי הנביא יְיַחֵס שיראה מה שיראה מהנבואה מתוך החושך, מצד רוב ההעלם וההסתר אשר יקרה בהשגה אשר לו באלו הדברים הנבואיים, ולרוב המונעים אשר לו מההשגה הזאת.
ויהי השמש לבוא – פירש ראב״ע ז״ל ״זה לנו לאות כי ׳ויקח לו את כל אלה׳ ביום אחר שהקיץ ממחזה הנבואה״ [עכ״ל]. ובראש הענין פירשנו מלת ״מחזה״ שהוא על חזות לב אברהם, והנה נשאר תמיד במחזה, ובין חזיון לחזיון בא אליו דבר ה׳ בנבואה. והסברא נותנת שתחלת הענין היה בלילה או קרוב לבוקר, ואז בא אליו דבר ה׳ על הבטחת הזרע, והראהו הכוכבים הרבים. וככלות הנבואה הזאת חזה אברהם בדבר ירושת הארץ, ובאה עליו הנבואה גם בענין זה שיירש הארץ. והשיב על שאלתו ״במה אדע?⁠״, וצוהו לקחת מיני הבהמה והעוף. וככלות גם נבואה זו, עשה אברהם כאשר צוהו ה׳ וישב ושמר על הבתרים והפגרים עד אחר חצות היום. והוחיל מה יוסף ה׳ דבר עמו ומה יענה על שאלתו. והודיעה התורה כי אחר חצות שנטו צללי ערב, והיה השמש נוטה אל מבואו בקצה המערב, נפלה תרדמה על אברהם.
ו״תרדמה״ בארנו בפרשת בראשית שאיננה שינה, אבל כמו בהלות הנפש מפחד וצרה. וכן כאן החל הפחד ליפול על אברם, והיה נרדם ממצוקת לב, והיה זה בחפץ עליון שידע לבו של אברהם כי יראנו צרות רבות ורעות העתידין לבוא עליו ועל זרעו.
והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו – פירש רד״ק ז״ל אימה וחשכה1 גדולה, כמו ׳ראובן שמעון׳,⁠2 ׳שמש ירח עמד זבולה׳.⁠3 [עכ,ל]. ולדעתי ״אימה״ סמוך, כמו אימת חשכה גדולה נופלת עליו. ״חשכה גדולה״ אומר אני שאין פירושו כמו עיר גדולה, עץ גדול, כי לא יתכן קטן וגדול אצל חושך, כי כל חושך הוא חושך ולא אור. ואם להגדילו מאד שגם האור לא יועיל כמו חושך מצרים, יסמכו אליו מלת ״אפלה״, כמו ״ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים״,⁠4 וכן בכל המקרא. ולא תמצא גם במקום אחד שיאמרו ״חושך גדול״ או ״חשכה גדולה״.
אבל ״חשכה גדולה״5 [היא] כמו ״האש הגדולה הזאת״,⁠6 שגם על האש לא יתכן לומר גדול וקטן, שכל אש [הוא] גדול כשימצא מינים נאכלים שיאחז בהם. רק ״גדולה״ שנאמר באש שהיה במתן תורה ענינו שכחו גדול מכח האש שלנו, כי היה אש אלהים, וכמו שפירשנו על ״ואעשך לגוי גדול״.⁠7 וכן ״חשכה גדולה״ שנאמר כאן ענינו חשכה של נפלאות למעלה מדרך הטבע, שהיא מחשכת גם הנפש ומחשבותיה. ואימת החשך המבהיל הזה נפלה עליו, כי הראהו ה׳ המצוקות הגדולות האיומות לנפש. ומה מאד נאמנו דברי חז״ל שאמרו8 שהראה לו גהינם ושעבוד מלכיות, שיבור לו אחת מהן. והנה גם לדבריהם ״חשכה גדולה״ הם בלהות ומצוקת הנפשות שאינן בטבע החושך הנהוג בעולם. ומהן באה לו התרדמה, כי נרדם ויעף מאימה זאת. והוצרך להראותו זאת להודיעו קרבת אלהים מה טוב, כי עוז וחדוה במקומו, וְהַדָבֵק בה׳ גם כי ישב בחשך ה׳ אור לו.⁠9 ולכן להציל אדם מִשַׁחַת ייסרהו לטוב לו. כי היסורין מצילין אותו מחשכת הנפש, ומקרבים אותו אל ה׳. והסוד הזה גלה אליהוא בן ברכאל10 את איוב. ולכן כל ראשי האומה הגדולים היו במוסר גדול, כמו אברהם ראש לכל זרע הסגולה, וכן משה ראש לכל הנביאים ומחוקקי צדק, ודוד ראש לזרע המלוכה, וכן רבים מגדולי בניהם. וזה טעם האומה בכללה שהוצרכה לגלות ולענוי בראשיתה, ולכן בחר אברהם שעבוד מלכיות לצרף וללבן נפשות בניו, שיראו כבוד ה׳, וינצלו מחשכה גדולה.
1. כלומר בתוספת אות ויו החיבור.
2. שמות א, ב.
3. חבקוק ג, יא.
4. שמות י, כב.
5. של פסוק זה.
6. דברים ה, כב.
7. בראשית יב, ב.
8. בראשית רבה, מד, (כא).
9. מליצה על פי מיכה ז, ח.
10. איוב לג, כד.
ותרדמה – תשוקה עזה לישן מֵחֶזְקַת יד המראה, כמו שנאמר בדניאל ואני הייתי נרדם וגו׳ (דניאל י׳:ט׳). ולמען הקיצו מתרדמתו, לכרות ברית עמו בהקיץ ודעת שלמה, הפיל עליו אימה וגו׳, שהפחד מעביר חבלי שינה.
אימה חשכה – אימה בטעם תביר, זה יורה שפירושו אימה, אימת חשכה גדולה. ומעתיק אחד תרגם חשכה תואר לאימה (פינסטערע אנגסט)⁠1, ומלבד שאין טעם בדברים אלו, הוא מכחיש משפט הטעמים, שא״כ היה אימה בטעם מרכא.
1. ראה חומש נתיבות השלום ״פינזטערע גראסע אנגזט״.
לבוא – שהיה נוטה לבא, כלומר סמוך לשקיעת החמה, ונמשכה הנבואה עד אחר שקיעת החמה:
ותרדמה – כבר אמרנו (לעיל ב׳ כ״א) שתרדמה היא יותר חזקה מן השינה הטבעית, והשם הפיל תרדמה על אברם לרמוז לו על הגלות:
אימה חשכה גדלה – תיבות חשכה וגדולה הם שמות התואר לתיבת אימה, והשם הביא פתאום בנפש הנביא אימה והיתה האימה הזאת חשכה וגדולה, ואח״כ פירש לו ענינה ואמר כי גר יהיה זרעך, כלומר האימה שהרגשת היא רמז לגלות קשה שיבא לזרעך בארץ לא להם:
אימה חשכה – אימה בטעם תביר וזה יורה שפירושו אימה אימת חשכה גדולה, ואם היה חשכה תאר לאימה (פינסטערע אנגסט) היה ראוי להיות אימה בטעם מרכא (רש״ל), ועמ״ש ר״פ נח איש צדיק תמים.
ותרדמה וגו׳ – כי היה ער (או במחזה היה נראה לו כאילו הוא ער) ובאה לו תרדמת הנבואה והאימה לגודל מעלת המַחזֶה, שבא ה׳ לכרות עמו ברית.
חשכה – שם דבר (לא כתרגום רמבמ״ן) והחושך כינוי לפחד, כי היושב בחושך מְפַחֵד.
a sleep. He had been awake (or, in a vision, it appeared to him as if he had been awake), and then the sleep of prophecy came upon him. The terror served to heighten the significance of the vision, for God was coming to make a covenant with him.
darkness (ḥashekhah). The Hebrew is a noun [and not an adjective] (unlike Mendelssohn’s translation). “Darkness” is a synonym for “fear,” since one who sits in darkness is afraid.
ויהי – אחרי שהודיע לו הזכות שיש לו על שיתקיימו בידו המתנות האלהיות המובטחות לו, במה שהוא כבר בטל כחות חמרו וירד העיט עליהם להחיותם בנשיבת רוח הקדש, שב להודיע לו איך יתקיימו המתנות האלה ביד בניו, שהם יוצרפו בכור עוני, וע״י הגלות והשעבוד והענוי יכנע חמרם וישוב עד דכא בל ישתרר על הנפש והרוחניות שבו, וזה הודיע לו בעת שהתחיל השמש לבוא, כי צרת הגלות ידמה תמיד כחשכת הלילה ושקיעת אור השלוה וההצלחה, ואז תרדמה נפלה על אברם, שהוא השתקעות בשינה עמוקה ובטול כחות הגוף ממצוקת לב, ונפל עליו אימה גדולה של חשכה, ור״ל אימת חשכה [וגדולה תואר על אימה] שזה ציור על הצרה הגדולה אשר יחזה בנבואה זאת, כמ״ש בפי׳ זכריה על ראיתי הלילה.
{Why was slavery and hardship decreed upon his progeny?}
AS. After God revealed to Avram the merit on account of which the gifts divinely pledged to him would never be rescinded — i.e., that he suppressed the forces of his material nature, whereupon the ayit descended upon them, reviving them with an inflow of holy spirit (ruah ha-qodesh)⁠1 — He went on to make explicit how these gifts will also come to belong to his children for perpetuity, namely, by being refined in the furnace of affliction2 through exile, enslavement and suffering. Their material grossness will then be subdued, brought to the brink of despair3 — and prevented from dominating the lofty soul of the Jew. This He revealed to him when the sun was about to set, (symbolizing) the suffering of exile which Scripture always likens to the black of night and the setting of the light of tranquility and well-being.
Then a deep sleep fell upon Avram — a plunge into deep sleep, with its concomitant elimination of body activity that results from constriction of the heart. And a terror of the great darkness fell upon him, i.e., terror of the great affliction which he would behold in this vision — as I have written in connection with4, I saw in the night.
1. I.e., by making of them vessels (q.v.) for a higher purpose.
2. Isa. 48:10.
3. Ps. 90:3.
4. Zech. 1:8.
עד שראה עוד: ויהי השמש לבוא1: השגחת ה׳ בגילוי מכונה בשם ׳שמש׳, כדכתיב בתהלים (פד,יב) ״כי שמש ומגן ה׳ אלהים וגו׳⁠ ⁠⁠״. וראה שהגיעה שעה שהשגחתו יתברך תהיה נסתרת2, וגם3 ״ותרדמה נפלה על אברם״ רמז – תרדמה מתורה ותפלה4, וכלשון המשורר הקדוש ״אני ישנה״ (שה״ש ה,ב). אז:
והנה אימה חשכה גדולה וגו׳: ראה מלכויות שולטים בזרעו, ותלה בשני תנאים, א׳, שהגיע השעה לכך5, ב׳, ״ותרדמה6 וגו׳⁠ ⁠⁠״. וכך הוא הדבר, שאע״ג שעוונות ישראל גרמו לגלות, מכל מקום הרבה פעלה השעה להצלחת אותה אומה, ועל זה כתיב בפרשת נצבים (דברים כט,כח) ״הנסתרות לה׳ אלהינו והנגלות וגו׳⁠ ⁠⁠״, וביארנו שם, דאע״ג דכתיב שיאמרו אומות העולם טעם על החרון אף משום שעבדו עבודה זרה7, מכל מקום אצלנו אין הדבר מיושב בזה לחוד, שהרי עדיין קשה על מה פגעה מדת הדין בימי צדקיהו ולא בימי אחז ומנשה שהרשיעו הרבה, וכן עשרת השבטים הרשיעו בימי אחאב יותר מבימי הושע בן אלה, אלא ״הנסתרות לה׳ אלהינו״ – שלא הגיעה שעת הכושר לגלות מטעם ידוע אצלו יתברך, ומכל מקום תלוי הרבה במעשי ישראל, וזהו ״והנגלות לנו ולבנינו וגו׳⁠ ⁠⁠״. וכך הראה הקב״ה לאברם אבינו – אשר גם אם תהיה השמש לבוא8 וגם ותרדמה9 וגו׳:
1. וכאשר הגיעה זמן שקיעת החמה – רס״ג.
2. השמש שוקעת.
3. ׳וגם׳ דייקא, כפי שמבאר רבינו בהמשך דבריו.
4. לא ילמדו תורה ולא יתפללו.
5. ׳שהשגחתו יתברך תהיה נסתרת׳ (לשון רבינו).
6. תרדמה מתורה ותפילה.
7. שם פסוק כ״ג ״ואמרו כל הגויים על מה עשה ה׳ ככה לארץ הזאת... ואמרו על אשר עזבו את ברית ה׳... וילכו ויעבדו אלהים אחרים״...
8. הגיעה השעה לכך.
9. תרדמה מתורה ותפילה.
ותרדמה נפלה על אברם. קרוב ונראה שתרדמה זו, היא שינה נבואיית Estasi ובב״ר מצינו שלש תרדמות הן ואחת מהן תרדמה של נבואה, שנאמר ותרדמה נפלה על אברם, ובהעתקת הנוצרים Assopimento, ובהעתקת היונים Estasi ורבים ממאמיני חכמת המאנייטיסמו אמרו שהתרדמה שנזכרה בספרי הקודש היא עצמה שקוראים Sonno Magnetico וכפי דבריהם כשאדם ישן שינה זו אינו מרגיש כלל בכל מה שׁיֵעַשֵׂה או ידובר חוצה לו, וגם השמיעה אינו שומע רק אותו שנתקשר עמו בקשרי המאנייטיסמו — ואם כנים דבריהם, כבר מצאנו דוגמת הנבואה בטבעי היצירה, ואולי היא מדרגה שפלה מההשגות העליונות, וזה כלל גדול יהיה בידך כי האות או. המופת אינו רק השגבת הטבע, וצריך שיהיה דוגמתו ביצירה, וזה כוונתם באומרם, בא ואראך כדמותו בעו״הז, ושבת מעין עו״הב, ואומרם שאין הברכה שורה באתרא ריקניא, ואסוך שמן ששאל אלישע, כי כל מה שלמעלה ושלמטה זה דוגמא לזה, וזה לזה עד ראשית כל הדוגמאות וכל השלמיות ב״ה.-ואפילו הנסים אינם רק מעין דוגמא ממה שביכלתו וחכמתו יתברך לעשות בטבע, וזה שאמרו שכל מה שהקב״ה עתיד לעשות הקדים ועשה אותו ע״י הצדיקים, כי כל הזמנים והמציאות כשלשלת וכמסלה העולה בית אל וקרא זה אל זה להקדיש שמו של היוצר ב״ה.
ויהי השמש וגו׳ – מכאן שברית זו נכרתה ביום, לעומת הדיבור הקודם (פסוק ה׳), שכמובן היה בלילה. פסוק ו׳ מהווה הפסקה; בכל לבו בטח אברם בה׳, ולכן ניתנו לו למחרת הבטחה מחודשת וכריתת הברית.
ותרדמה – זוהי שינה נבואית.
אימה וגו׳ – המלה חשכה היא תמורה לאימה — דוקא החשכה היוותה את היסוד המפחיד.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)בראשית רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ילקח טובשכל טוברשב״ם המשוחזרליקוט מכתבי הרמב״םר״י בכור שוררד״קחזקוניפענח רזארמב״ןר׳ בחיידעת זקניםטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרמושב זקניםרלב״ג ביאור הפרשהר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״למלבי״םנצי״באם למקרארד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144