Bereshit 15 – בראשית טו‏ – Mikraot Gedolot

[קיב] ¹ויקח את כל אלה וגו׳, רשב״י אומר כל הכפרות הראה הקב״ה לאברהם ועשירית האיפה לא הראה לו, ורבנן אמרי אף עשירית האיפה הראה לו, נאמר כאן ויקח לו את כל אלה ונאמר להלן (ויקרא ב׳:ה׳) והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה׳. (בראשית רבה מ״ד)

[קיג] ²ויבתר אותם בתוך, רבי יהושע אומר לקח אברהם חרבו ובתר אותם כל אחד ואחד לשנים שנאמר ויבתר אותם בתוך, אלולי לא בתר אברהם לא היה העולם יכול לעמוד הואיל ובתר אותם התיש את כחם, והקריב כל בתר ובתר לקראת רעהו, שנאמר ויתן איש בתרו לקראת רעהו, וגוזל בן יונה הניח חיים שנאמר ואת הצפור לא בתר, מכאן אתה למד שאין צפור בתורה אלא בן יונה בלבד. (פדר״א פכ״ח)

[קיד] ³ויבתר אותם בתוך, כשאמר לו הקב״ה לאברהם קחה לי עגלה משולשת לקח אברהם מכל מין ומין זכר ונקבה והניח הזכרים לבדן והנקבות לבדן ועמד בתוך כדי שיראה מה יהיה הלכו הנקבות אצל הזכרים וכו׳ איש לקראת רעהו. (מדרש הבאור)

[קטו] ⁴ויבתר אותם בתוך, חילקם לשנים עשר כדי שיתוש כוחן. (מדרש אור האפלה)

[קטז] ⁵ויתן איש בתרו לקראת רעהו, היה בכל מלכות משלש מלכיות מלך עז וקשה, כנגד מלך עז וקשה שבמלכיות שנייה נבוכדנצר כנגד אחשורוש וכנגד אלכסנדר מקדון, אויל מרודך כנגד דריוש וכנגד אנטיוכס, בלשצר כנגד כרש וכנגד אספסינוס. (מדרש אור האפלה)

[קיז] ⁶ויקח לו את כל אלה, ר״י אמר שרי או״ה הראה לו, ור״נ אמר שרי ישראל הראה לו, על דעתי׳ דר״י קתדרין דדין לקבל קתדרין דדין, על דעתי׳ דר״נ ששם היו סנהדרי גדולה של ישראל יושבת וחותמת דיניהם של ישראל. (בראשית רבה מ״ד)

[קיח] ⁷ואת הצפר לא בתר, הראה לו הקב״ה שמבדילים בעולת העוף ואין מבדילין בחטאת העוף. (בראשית רבה מ״ד)

[קיט] ⁸ואת הצפר לא בתר, ראב״ד בשם ר׳ לוי אמר הראה לו הקב״ה כל מי שהוא מעמיד פנים בגל הגל שוטפו וכל מי שאינו מעמיד פנים בגל אין הגל שוטפו. (בראשית רבה מ״ד)

[קכ] ⁹ואת הצפר לא בתר, שלא ידע בקץ מלכות אדום וישמעאל שמשכה מלכותן. (מדרש אור האפלה)

[קכא] ¹⁰ואת הצפר לא בתר, הצפור זה תור לא בתרו. (מדרש אור האפלה)

[קכב] ¹¹ואת הצפר לא בתר, אלו ישראל דכתיב אל תתן לחית נפש תורך (תהלים ע״ד:י״ד). (פסקתא זוטרתי)

1. ויק״ר פ״ג ג. שם הגירסא להיפך דרבנן ס״ל דלא הראה לו עשירית האיפה, ורשב״י ס״ל דאף עשירית האיפה הראה לו. עשירית האיפה, במנחת חוטא כתיב ואם לא תשיג ידו, והביא את קרבנו אשר חטא עשירית האיפה סלת לחטאת (ויקרא ה, יא.) ועי׳ מנחות פט.

2. בלק״ט ושכל טוב, ויבתר אותם בתוך כדי להתישם. ועי׳ לקמן מאמר קטו. ובמדרש אגדה כדי להכחישם.

3. פירוש חדש הוא בקרא ויבתר אותם בתוך שעמד בתוך וצ״ב לפ״ז המשך הפסוקים, ועי׳ ברד״ק הטעם שכינה לאחד בשם זכר והשנים בשם נקבה.

4. לעיל מאמר קיג. ובבאור. לשנים עשר, צ״ב דכפשוטו צריך להיות ששה ואולי לפי הדרש לעיל מאמר קיד. דהיו זכר ונקבה א״כ היו ששה וכשבתר אותם היו שנים עשר, או דפירש ויבתר אותם בתוך, דכל אחד בתר בתוך היינו לד׳ חלקים דהוי בתוך ממש עי׳ לקמן מאמר קיח. בבאור מדברי המדרש אגדה וביומא פ״ב מ״ה.

5. עי׳ לעיל מאמר קג.

6. קתרדרין, כסא של שר זה, נגד כסא של שר זה, ומפרש כו׳ דזה מרומז בקרא ויקח לו כו׳, ויתן איש בתרו לקראת רעהו, ור״נ מפרש דזה מרמז על הסנהדרין שהיו יושבין כחצי גורן עגולה ועי׳ בפי׳ מהרז״ו ומנח״י, ולעיל מאמר קטז.

7. זבחים פ״ו מ״ד מ״ה, ובמדרש הבאור מביא רמז אחר על פסוק זה, ויבתר אותם בתוך מכאן סמכו חכמים לשחיטה שהיא באמצע הצואר, ואינו מבורר למי כוון לומר ״סמכו חכמים״ ואם היה זאת לפניו באיזה מדרש, ובעיקר הדין מבואר במשנה חולין פ״א מ״ד השוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה וכל הצואר כשר לשחיטה, ולדעת רש״י כשר אפי׳ לכתחלה ולדעת התוס׳ והר״ן כשר בדיעבד, ולשון הרמב״ם פ״א מהלכ׳ שחיטה ה״ט, וצריך השוחט שישחוט באמצע הצואר כלשון הנ״ל. ובמדרש אגדה ויבתר אותם בתוך לפי שהקרבנות היו מנתחים אותם לנתחים, (ויקרא א, ו. ונתח אותה לנתחיה) ועי׳ ברמב״ן וחזקוני כאן. ובס׳ היובלים איתא ויבן שם מזבח וישחט את כל אלה וישפוך את דמם על המזבח ויבתר אותם בתוך ויתן איש בתרו לקראת רעהו ואת הצפרים לא בתר ותרדנה הצפרים על הבתרים, וישב אותם אברם ולא נתן את הצפרים לנגוע בהם. ועי׳ לקמן מאמר רה.

8. עי׳ יבמות קכא. ובמדרש אגדה ויתן איש בתרו. שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימא.

9. עי׳ לעיל מאמר קו. דדורש תור זה מלכות אדום, ובמדרש הגדול כאן, ויתן איש בתרו לקראת רעהו ואת הצפור לא בתר. מאן דאמ׳ זה בן יונה הניחו בחיים, ומאן דאמר זו מלכות אדום שלא ביתר אותה שכולן ידע קץ שעבודן אבל מלכות אדום לא עמד על קץ שעבודה, וכן הוא בשכל טוב ואת הצפור לא בתר שלא נתן קץ למלכות אדום.

10. לעיל מאמר קכ. בבאור.

11. עי׳ פירש״י כאן, ובמדרש אגדה ואת הצפור לא בתר, זו הגוזל כדי שיהיה הכח ישראל לקבל גזרותיהם.

וְקָרֵיב קֳדָמוֹהִי יָת כָּל אִלֵּין וּפַלֵּיג יָתְהוֹן בִּשְׁוֵי וִיהַב פַּלְגַּיָּא פֵּילַג לָקֳבֵיל חַבְרֵיהּ וְיָת עוֹפָא לָא פַלֵּיג.

He sacrificed all these before Him; he split them into two equal parts, and placed each piece opposite the other. The bird, however, he did not split.

וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר

וְקָרֵיב קֳדָמוֹהִי יָת כָּל אִלֵּין וּפַלֵּיג יָתְהוֹן בִּשְׁוֵי וִיהַב פַּלְגַיָא פֵּלַג לָקֳבֵיל חַבְרֵיהּ וְיָת עוֹפָא לָא פַלֵּיג

בַּתָּוֶךְ – בחלקים שווים

א. ״וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ״ (במדבר לה ה) שפירושו במקום האמצעי בפנים, מתורגם ״וְקַרְתָּא בִּמְצִיעַ״. אבל כאן תרגם ״וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ״ – ״בִּשְׁוֵי״, כי משמעותו שניתח הבהמות לשני חלקים שווים. לכן תמה ״באורי אונקלוס״ על המיוחס ליונתן שתרגם ״בַּתָּוֶךְ״ – ״בִּמְצִיעָא״ וכתב שאינו מחוור. אבל ״חליפות שמלות״ ניסה ליישב: הואיל ואונקלוס תרגם ״וַיְבַתֵּר אֹתָם״ – ״וּפַלֵּיג יָתְהוֹן״ [מלשון חֵלֶק, כמו ״בִּתְרוֹ״ – ״פֵּלַג״], הוסיף ופירש ״בִּשְׁוֵי״, שחלק אותם לחלקים שווים. אבל המיוחס ליונתן שתרגם ״וַיְבַתֵּר אֹתָם״ – ״וּפְסַג יַתְהוֹן״ שהוא כמו וּפְסַק (חתך), הוסיף ופירש ״בִּמְצִיעָא״, שחתכם באמצע.

ביאור לשון מושאל

ב. בלשון המקרא הושאל שם אִישׁ גם לעצם דומם. אבל בארמית לשון אִישׁ מיוחד לבני אדם. לכן הוצרך לשנות ולתרגם ״וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ״ – ״וִיהַב פַּלְגַיָא פֵּלַג לָקֳבֵיל חַבְרֵיהּ״¹.

צפור – צִיפְּרָא, עוֹפָא

ג. ״אֶת הַצִּפֹּר הָאֶחָת״ (ויקרא יד ה) ״יָת צִיפְּרָא חֲדָא״. אבל כאן ״וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר״ המוסב לתֹר וְגוֹזָל השכיל לתרגם ״וְיָת עוֹפָא לָא פַלֵּיג״, לכלול את שניהם.⁠²

ד. לתרגום ״לִקְרַאת רֵעֵהוּ״ – ״לָקֳבֵיל חַבְרֵיהּ״ עיין לעיל ״עזר כנגדו״ (בראשית ב יח) ״סְמָךְ כְּקִבְלֵיהּ״.

1. לדוגמאות נוספות ראה ״מכל הבהמה... שבעה איש ואשתו״ (בראשית ז ב) ״דְּכַר וְנוּקְבָּא״.

2. כראב״ע: ״הצפור לא בתר – התור והגוזל כי צפור – שם כלל״. לכן העדיף לתרגם עוֹפָא בלשון יחיד כי גם הוא שם כלל ולא צִיפְּרִין ברבים כבפסוק ״צִפֳּרִים חיות״ (ויקרא יד ד) ״צִיפְּרִין חַיִּין״ (״באורי אונקלוס״).

וקרב קדמוי ית^א כל אלין^ב ופסג יתהון במציעה ושוי כל חד פסגה לקבל חבריה^ג וית עופה לא פסג.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וקרב קדמוי ית״) גם נוסח חילופי: ״וקריב ליה ית״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אלין״) גם נוסח חילופי: ״אליין״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״במציעה ושוי כל חד פסגה לקבל חבריה״) גם נוסח חילופי: ״לפסגין ושווי גבר פסגייה לקדמות חב׳⁠ ⁠⁠״.

וקריב קומוי ית כל אילין ופסג יתהון במציעא וסדר פסגא דחד כל קבל חבריה וית עופא לא פסג.

And he brought all these before Him, and divided them in the midst, and set in order every division over against its fellow; but the fowl he divided not.

וקריב קדמוי ית כל אילין ופסג יתהון לפסגין ושוי גבר פסגיה לקדמות חבריה וית עופא לא פסג.

וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה – רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי וְרַבָּנָן, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי אוֹמֵר כָּל הַכַּפָּרוֹת הֶרְאָה לוֹ וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה לֹא הֶרְאָה לוֹ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי אַף עֲשִׂירִית הָאֵיפָה הֶרְאָה לוֹ, נֶאֱמַר כָּאן וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: וְהֵבֵאתָ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַה׳ (ויקרא ב׳:ח׳).

וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר, הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמַּבְדִּילִים בְּעוֹלַת הָעוֹף וְאֵין מַבְדִּילִים בְּחַטַּאת הָעוֹף.

דָּבָר אַחֵר: וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר שָׂרֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הֶרְאָה לוֹ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל הֶרְאָה לוֹ, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה קָתֶדְרִין דְּדֵין לָקֳבֵל קָתֶדְרִין דְּדֵין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה שֶׁשָּׁם הָיוּ סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל יוֹשֶׁבֶת וְחוֹתֶמֶת דִּינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר – רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל מִי שֶׁהוּא מַעֲמִיד פָּנִים בַּגַּל, הַגַּל שׁוֹטְפוֹ, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַעֲמִיד פָּנִים בַּגַּל, אֵין הַגַּל שׁוֹטְפוֹ.

ויבתר אותם בתוך – לפי שהקרבנות היו מנתחים אותם לנתחים.

ואת הצפור לא בתר – שכן כתיב ושסע אתו בכנפיו לא יבדיל (ויקרא א׳:י״ז).

פקדם לה ג׳מיע ד׳לך וסטרהא פי אוסאטהא ת׳ם ג׳על כל סטר תלקא צאחבה ואלטאיר פלם יסטרה.

הביא לו את כל אלה וביתר אותם באמצעם, אחר כך שם את כל חלק מול חברו, ואת הציפור לא ביתר.

ויבתר אותם בתוך – חתכם באמציעתם, כלומר עשה כל גוף לשני חצאים.⁠¹

1. וזהו לפי תרגום אונקלוס וכמוהו רס״ג. ועי׳ רש״י; קאפח, עמ׳ כו.

ויבתר אותם – חלק כל אחד לשני חלקים. אין^א המקרא יוצא מידי פשוטו: לפי שהיה עמו כורת^ב ברית לשמור הבטחתו ולהוריש לבניו את הארץ, כדכתיב: ביום ההוא כרת י״י את אברם ברית וגומ׳ (בראשית ט״ו:י״ח), ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבר בין בתריה, כמה שנאמר להלן:⁠^ג העוברים בין בתרי העגל (ירמיהו ל״ד:י״ט). ואף כאן: תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים (בראשית ט״ו:י״ז) – ^דשלוחו של שכינה שהיא אש.

ואת הצפור – לפי שהאומות נמשלו כפרים ואילים ושעירים,⁠^ה שנאמר: סבבוני פרים (תהלים כ״ב:י״ג), ואומר: האיל אשר ראית בעל הקרנים מלך פרס (דניאל ח׳:כ׳), ואומר: הצפיר השעיר מלך יוון (דניאל ח׳:כ״א), וישראל נמשלו לבני יונה, שנאמר: יונתי בחגוי הסלע (שיר השירים ב׳:י״ד). לפיכך בתר הבהמות, רמז שיהו האומות כלין והולכין, ואת הצפור לא בתר – ^ושיהו ישראל קיימין לעולם.

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י לונדון 26917, דפוס רומא: ״ואין״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י ליידן 1: ״עצמו כורת״. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד 34: ״כורת עמו״.

ג. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י לונדון 26917, דפוס רומא חסר: ״להלן״.

ד. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בדפוס סביונטה נוסף כאן: ״הוא״.

ה. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1 חסר: ״ושעירים״.

ו. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בדפוס סביונטה נוסף כאן: ״רמז״.

ויבתר אתם AND HE SPLIT THEM – He divided each into two portions. This verse does not lose its literal meaning although there are various Midrashic explanations of it. Since He was making a covenant with him to keep His promise to give the land as an inheritance to his children – as it is written, "In that day Hashem made a covenant with Avram, saying …" (Bereshit 15:18) – and as it was the custom for parties to a covenant to divide an animal and to pass between its parts, as it is said elsewhere "who passed between the parts of the calf" (Yirmeyahu 34:19), so also here the smoking furnace and the flaming torch which passed between the pieces (Bereshit 15:17) were representative of the Divine Shechinah which is spoken of as fire.

ואת הצפור לא בתר BUT THE BIRDS SPLIT HE NOT – Because other nations are compared to bulls, rams and goats, as it is said "Many bulls have encompassed me" (Tehillim 22:13), and it says, "The ram which you saw having two horns, they are the kings of Media and Persia" (Daniel 8:20) and it further says, "And the rough he-goat is the king of Greece" (Daniel 8:21) – and Israel is compared to young doves, as it is written, "O my dove that are in the clefts of the rock" (Shir HaShirim 2:14) – he therefore divided the animals indicating that other nations will gradually perish, ואת הצפור לא בתר but "the birds split he not", suggesting thereby that Israel will live forever (Pirkei DeRabbi Eliezer 28).

ויקח לו את כל אלה – ¹להביא עשירית האיפה. דכתיב והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה (ויקרא ב׳:ח׳).

ואת הצפור לא בתר – ²הראה לו שמבדילין בעולת העוף ואין מבדילין בחטאת העוף. ³מלמד שהראה לו הקב״ה לאברהם אבינו ⁴הקרבנות והגליות. התורה והגיהנם. אמר לו בזמן שבניך עסוקין בשתים. ניצולין משתים. פורשין משתים. נידונין בשתים. עתיד בית המקדש ליחרב. וקרבנות ליבטל. נשארה התורה כנגד שתים. הגלות והגיהנם. בחר לך אחת מהם שיהיו בניך סובלין. והיה בדעתו לבחור גיהנם לבניו. כי נלאה מן הגלות. אמר ומה אני לבדי נלאיתי. כל ישראל על אחת כמה וכמה. עד שרמז לו הקב״ה לבחור בגלות. שהגלות לפי שעה. אבל גיהנם לדור דורים. היינו דכתיב איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם מכרם וה׳ הסגירם (דברים ל״ב:ל׳). צורם זה אברהם. ⁵דכתיב הביטו אל צור חצבתם (ישעיה נ״א:א׳). וה׳ הסגירם. הסכים על ידו.

⁶ד״א קחה לי עגלה משולשת. זו בבל שהיא משולשת. נבוכדנאצר. אויל מרודך. ובלשצר.

ועז משולשת – זו מדי. שמעמדת שלשה. כורש. ודריוש. ואחשורוש.

ואיל משולש – ⁷א״ר אלעזר זו יון. שכבשה שלשה רוחות ורוח מזרחית לא כיבשה.

ד״א: קחה לי עגלה משולשת – ⁸אלו ג׳ מלכיות. מן גלות מצרים ועד גלות האחרון. עגלה זו מצרים. וכה״א עגלה יפיפיה מצרים (ירמיה מ״ו:כ׳). ועז זו מלכות יון. דכתיב וצפיר העזים הגדיל עד מאד (דניאל ח׳:ח׳). ואומר והצפיר השעיר מלך יון (שם כא). ואיל זו מלכות מדי ופרס. דכתיב האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס (שם שם כ׳). ותור וגוזל זו מלכות ישראל. דכתיב יונתי בחגוי הסלע (שה״ש ב׳:י״ד).

⁹ויבתר אותם בתוך – כדי להתישם.

¹⁰ואת הצפור לא בתר – אלו ישראל דכתיב אל תתן לחית נפש תורך (תהלים ע״ד:י״ט).

1. להביא עשירית האיפה. ב״ר שם וילקוט שם.

2. הראה לו. ב״ר שם. וילקוט שם. זבחים כ״ד ע״ב.

3. מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא. פה חסר וכצ״ל ד״א קחה לי עגלה משולשת מלמד כו׳. ובכ״י פלארענץ המאמר הזה מקומו להלן אחר המאמר ותור זו מלכות ישראל. והמאמר הזה נשנה בב״ר פמ״ד על הכתוב ויהי השמש באה ועלטה היה ונשנה בפסיקתא החדש דף מ״ג ע״ב. וע״ש בהערה י״ח שהעירותי שהמאמר נשנה בב״ר פמ״ד. ובמדרש שו״ט סוף מזמור נ״ב. ובילקוט לך רמז ע״ז. ובמנורת המאור סי׳ צ״ב בשם הפסיקתא. ובסי׳ קל״ח בשם ב״ר. ובילקוט תהלים רמז תשל״ז בשם ב״ר. ובפסיקתא רבתי פט״ו. ובמדרש שמ״ר פנ״א בלי שם אומרו.

4. הקרבנות. בב״ר פמ״ד נאמר במקומו ״ובית המקדש״. ופי׳ המ״כ זכות הקרבנות. ובב״ר שם חסרים הראיות מן הפסוקים. ועיין בפסיקתא שם. ועל קרבנות הביא שנא׳ קחה לי עגלה משולשת. ובעבור זה הביא המחבר המאמר הזה כאן.

5. דכתיב הביטו אל צור חוצבתם. וסיפא דקרא הביטו אל אברהם אביכם.

6. ד״א זו בבל. ב״ר פמ״ד במאמר שלפניו. וילקוט רמז ע״ז.

7. א״ר אלעזר זה יון. צ״ל ואיל משולש זה יון א״ר אלעזר שכבשה שלשה רוחות. ועי׳ בעץ יוסף שהביא בשם נזה״ק נוסחא אחרת ועז משולשת זו יון שהעמידה שלשה מלכים. ואיל משולש זו מדי דא״ר אלעזר כל הרוחות כבשו מדי ורוח מזרחית לא כבשו ע״ש.

8. אלו ג׳ מלכיות. זה ליתא בב״ר לפנינו. ועי׳ פדר״א פכ״ח נמצא המאמר הזה בשינויים. ושם הגי׳ ותור אלו בני ישראל כו׳. וגוזל אלו ישראל. ועי׳ רש״י עה״ת.

9. ויבתר אותם בתוך כדי להתישם. פדר״א פכ״ח.

10. ואת הצפור אלו ישראל. עי׳ רש״י עה״ת רמז שיהא ישראל קיימין לעולם.

ויבתר אותם בתוך – כדי שיעבור הקב״ה ביניהם, כדכתיב אשר עבר בין הגזרים האלה (בראשית ט״ו:י״ז). ולכך נקרא כריתות וגם ברית (בראשית ט״ו:י״ח), כמו וברא אותם בחרבותם (יחזקאל כ״ג:מ״ז), לשון חלוקה והבדלה.

ואת הציפור לא בתר – כי קטנים הם, ואין יכולים לחתוך מהם חתיכות יפות, ונתן תור מצד זה וגוזל מצד זה.⁠¹

1. שוחזר מכ״י אוקספורד 31/8, ועיינו בהרחבה בשחזור פירוש רשב״ם האבוד לבראשית א׳–י״ז, עמ׳ 126, 246, 315 ואילך.

ויבתר – חתכם והפרידם, וכמוהו: על הרי בתר (שיר השירים ב׳:י״ז), בין בתריו (ירמיהו ל״ד:י״ח).

ויתן איש בתרו – דע כי מלת איש כמו: בעל, וכן: איש מלחמה (שמות ט״ו:ג׳), והאיש גבריאל (דניאל ט׳:כ״א), ופירוש בעל כמו: עצם הדבר,⁠^א וכן: איש בליעל (שמואל ב כ׳:א׳) סמוך, גם כן בחיות וביריעות [ובכרובים: ופניהם איש אל אחיו (שמות כ״ה:כ׳),]⁠^ב אשה אל אחותה (שמות כ״ו:ג׳).

נתן כל בתר איש לקראת חבירו – כי הבהמה והאדם שנים^ג המה.

הצפור לא בתר – התור והגוזל, כי צפור שם כלל [לעופות, והגוזל שם כלל לאפרוחים, וכן: על גוזליו ירחף (דברים ל״ב:י״א).]⁠^ד

א. מלת ״הדבר״ הושמטה בכ״י פריס 177, והושלמה מכ״י פריס 176, לוצקי 827.

ב. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, לוצקי 827, ועוד עדי נוסח.

ג. כן בכ״י פריס 177, פריס 176, לוצקי 827. בכ״י פריס 177 בגליון: שוים.

ד. ההוספה בכ״י פריס 177 ולוצקי 827 (חלק בגיליון). ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.

AND DIVIDED THEM IN THE MIDST. He cut them up and separated the pieces. Bater (split) in Upon the split mountains (hare bater)⁠¹ (Cant. 2:17) and betarav (parts of) in between the parts thereof (betarav) (Jer. 34:18) are analogous to va-yevater (and divided them).

AND LAID EACH HALF OVER AGAINST THE OTHER. Note that the word ish (each)⁠² means the same as ba'al, which means the thing itself. Similarly, ish (man) in The Lord is a man (ish) of war;⁠³ (Ex. 15:3); and ish (man) in the man (ve-ha-ish) Gabriel⁴ (Dan. 9:21); and ish (fellow) in a base fellow (ish beliyya'al) (II Sam. 20:1). In the latter verse it is in the construct.⁠⁵ Ish is also used in reference to the living creatures seen by Ezekiel,⁠⁶ and to the curtains of the Tabernacle, viz., Five curtains shall be coupled together one (ishah) to another (Ex. 26:3). The meaning of our clause is that he placed the piece of each one (ish) over against its counterpart. The term ish is to be so interpreted because man and beast are two different beings.⁠⁷

BUT THE BIRDS DIVIDED HE NOT. The turtle dove and the young dove. Tzippor (birds) is a general term.⁠⁸

1. Ibn Ezra's rendering, i.e., mountains that are split or divided by valleys. Cf. Segel's commentary on Canticles.

2. Ish usually means a man. However, our verse reads, ish bitro (each half) and deals with animals. Hence Ibn Ezra explains that ish does not necessarily mean man. Here it refers to animals. Its meaning is, the half of each animal.

3. We cannot translate ish milchamah as a man of war, as God is not a man. It must mean: the Lord is a being who wages war (Cherez).

4. Gabriel is an angel. Therefore the phrase cannot mean the man Gabriel, but rather Gabriel himself.

5. According to Weiser. This is a most difficult comment. It is hard to understand what Ibn Ezra is trying to say. Obviously ish is in the construct with beliyya'al. Cherez writes that he does not understand this comment at all. Filwarg emends ish beliyya'al to ish-ba'al (II Kings 1:8), the point being that we find ish and ba'al in apposition; i.e., ish and ba'al mean the same. Thus ish-ba'al is similar to admat-afar in Dan. 12:2, where admat means the same as afar.

6. Their wings were joined one (ishah) to another (Ezek. 1:9).

7. Ish must be interpreted as meaning a thing, the very thing. Otherwise it could not refer both to man and beast since they are totally different beings.

8. Thus tzippor refers both to the turtle dove and to the young dove.

איש בתרו – עצם הבתר, כדרך: איש לא נעדר (ישעיהו מ׳:כ״ו).

ואת הצפור לא בתר – כי קטנים היו ואינם ראוים ליחלק. וכן הוא אומר בקרבנות: ושסע אותו בכנפיו לא^א יבדיל (ויקרא א׳:י״ז) – לא יחלקנו לשני חלקים מפני קוטנו.

א. בכ״י מינכן 52: ולא.

ואת הצפור לא בתר – HE DID NOT SPLIT THE BIRDS – Because they were small and not suitable to be divided. And thus it says regarding sacrifices (Vayikra 1:17): “He shall tear it by its wings, but he shall not divide it” – he shall not divide it into two portions because of its small size.

ויקח לו – ויבתר אתם בתוך – מה שבתר ומה שלא בתר הכל היה במצות האל, ואף על פי שלא זכר זה, וטעם הבתר לענין הברית שכרת עמו כמו שכתבנו, ורמז לו בזה שכל האמות האלה שהרעו לישראל כלם יהיו מבותרים ומחולקים, ויהיו אלה כנגד אלה וילחמו זו בזו עד שיכלו, וכן יהיו מחולקים בתורתם ובאמונתם כי זה גורם השנאה והתחרות אשר ביניהם עד אשר יכלו אלה את אלה. ולא יהיו כן ישראל, אף על פי שהיה מעט זמן מלחמה בין אפרים ויהודה תורתם ואמונתם לא נחלקה. ולימות המשיח יהיו לאחדים לא יהיה ביניהם קנאה ותחרות כמו שאמר, אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצר את אפרים (ישעיהו י״א:י״ג).

לפיכך אמר ואת הצפור לא בתר – והצפור – הוא כולל התר והגוזל, כי ישראל מפזרים בגלות בארבע רוחות השמים, והם לעם אחד דבקים בתורתם ואמונתם כלם ממזרח ועד מערב, תורה אחת להם, לא שנו דתם במצר הגלות והגזרות הקשות העוברות עליהם תמיד.

ויבתר אותם בתוך, both what he cut in half and what he did not cut was at the command of God, even though the Torah did not mention this specifically, The reason for cutting something in half was to show that God was making a covenant with Avram, as we already explained on verse 9. God hinted to Avram, by means of these carcasses being cut in half, that all the nations exiling the Jewish people, would suffer a fate as that suffered by these sacrificial animals. They would successively fight wars, the younger one against the older one, one wiping out the other eventually. All those nations represented different cultures, both in their secular outlook as well as in their religious orientation. All of this would be caused due their competitive spirit, each nation trying to achieve dominance over the others. Such behaviour is not typical of the Jewish people, although, for a brief period in our history, the tribe of Ephrayim competed violently with the tribe of Yehudah for pre-eminence among the 12 tribes of the Jewish people. Even during such periods, these tribes would not remain divided culturally or religiously. (compare Isaiah 11,13) אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצר את אפרים, “Ephrayim will not be jealous of Yehudah, nor will Yehudah oppress Ephrayim.” To signify this difference between competition among the gentile nations, and tribal warfare in Israel, God told Avram not to cut the bird in half, seeing that it represented the nation that would emerge with Avram as their founding father. Therefore, the Torah reported ואת הצפור לא בתר, that Avram did not cut the bird in half. The word הצפור includes both the pigeon and the turtle dove, תור וגוזל, seeing that the Jewish people are scattered in the four directions of the globe and have yet remained a single people, clinging to their Torah and their faith in spite of being scattered all over the world. The people of Israel did not trade their religion for another in spite of the heavy burden involved in enduring exile.

ואת הצפור לא בתר – פירש המורה: לפי שהאומות נמשלו לבהמות וכו׳. ותימא לי דהא ישראל נמי נמשלו לבהמות דכתיב ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם.

ויקח לו את כל אלה – רבנן אמרין (בראשית רבה מ״ד:י״ד): אף עשירית האיפה הראה לו, נאמר כאן: את כל אלה, ונאמר להלן: והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה (ויקרא ב׳:ח׳).

ויבתר אתם – יש מפרשים: כן דרך קרבנות לנתחם, כדכתיב: ונתח אותה וגומ׳ (ויקרא א׳:ו׳).

ואת הצפר לא בתר – שהרי אין בו רק שיסוע ולא יבדיל, לפי שקטנים הם, והנתחים קטנים יותר מדאי ואינם נראים לכלום.⁠¹

דבר אחר: ויבתר אתם – הוצרך ליתן מן הבהמות החצי פרוס מזה והחצי פרוס מזה, לפי שממין כל אחד מהן היה שלשה. ואת הציפור לא בתר – שנים היו ויכול להניחם שלמים, מזה אחד ומזה אחד.⁠²³

1. שאוב מר״י בכור שור, ובדומה בליקוט אוקספורד-מינכן ובכ״י אוקספורד 271/8.

2. השוו ללשון הפסוק בשמות י״ז:י״ב.

3. בדומה בר״י קרא, ספר הג״ן, וליקוט אוקספורד-מינכן.

ויקח לו את כל אלה, "He took all these animals for Him;⁠" our sages in B'reshit Rabbah claim that God showed Avram even what the measurement of a tenth of an eyfah looked like, (part of meal offerings). This is based on B'reshit Rabbah 34,14 where similar expressions are quoted as occurring here and in Leviticus 2,8: והבאת... מאלה where that meal offering is discussed.

ויבתר אותם, Avram cut these animals in half. Some exegetes feel that all animal sacrifices were to be cut up in a similar manner. (no source mentioned) This opinion is based on the Torah writing in Leviticus 1,6: ונתח אותה לנתחיה, "the priest is to cut it up according to its components.⁠" [The animal being offered as a burnt offering. Ed.]

ואת הצפור לא בתר, "but he did not cut up the bird.⁠" Later on, after the Torah was given, bird offerings were also not cut up but the priest tore parts apart with his bare hands. (Levitcus 1,17.) [The Torah there adds that the tearing must not result in complete separation of one part from another. Ed.] Our author feels that the reason is that they would then seem as too small to be fit as gifts to the Lord.

A different explanation: The words ויבתר אותם בתוך, mean that he had cut them in half, i.e. in the middle. He had to allocate half of each animal to each party of the covenant, seeing that there were three of each of the mammals. He did not have to cut up the birds as there were only two, so that a whole bird could be allocated (symbolically) to each of the two parties of the covenant.

ואת הצפור לא בתר – פירש״י רמז שיהיו האומות כלין, כי האומות נמשלו לבהמות, אומה בגימט׳ בהמ״ה, וכן אומות בגימטריא בהמות, קשה והרי גם ישראל נמשלו לבהמה שנאמר ואתן צאני וגו׳, וי״ל הא אהדרי׳ קרא לומר אדם אתם.

(י ב)

ותרדמה נפלה וגו׳ – הראהו הקב״ה שיעבוד מלכיות, זהו שנאמר נפלה כענין נפלה לא תוסיף קום, והראהו גיהנם זה תרדמה נוטריקון תרד דומה, ובידו לבחור, וקבל עול מלכיות, זה שאמר שנית והנה אימה חשיכה גדולה נופלת, והנה לשון זימון שזימן לו נפילה ביד האומות, ואלו תרדמה לא זכר שנית.

ויבתר אותם בתוך – לכרות עמו ברית לעבור בין הבתרים האלה, ונרמז לו גם כן כי מאלה יהיה כל קרבן בבהמה ובעוף, כי הגוזל בן יונה, ואמר בו גוזל שלא הוכשרו במין ההוא אלא הקטנים, ואף על פי שכל קטני העופות יקראו גוזלים: כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף (דברים ל״ב:י״א), הבין אברהם מעצמו המין הנבחר. או שהקריב בן^א יונה ברצונו, והכתוב בחר לעולם במין אשר הקריב הזקן. והנה ידע שאלה יהיו הקרבנות, וכל הקרבנות יבתרו – העולה לנתחים, והשלמים בחזה ושוק וחלבים, והחטאות והאשם לחלביהן.

ואת הצפור לא בתר – נתן התור והגוזל איש לקראת רעהו כי גם הם היו בברית, אבל לא בתר אותם בתוך כי בכל העוף הקרב נאמר: לא יבדיל (ויקרא א׳:י״ז). ובבראשית רבה (בראשית רבה מ״ד:י״ד): הראה לו הקב״ה שמבדילין בעולת העוף ואין מבדילין בחטאת העוף.

א. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״בני״.

AND HE DIVIDED THEM IN THE MIDST. This he did in order that He make the covenant with him, to pass between these parts.
He thereby alluded to Abraham that all sacrifices of cattle and fowl will be from these species since the gozeil (young pigeon) mentioned here¹ is identical with the ben yonah (young pigeon) mentioned in the Book of Leviticus.⁠² Here it is called gozeil to indicate that only the young of this specie are fit for sacrifices. Now even though all young fowl are called gozlim — as it is said, As an eagle that stirreth up her nest, hovereth over 'gozalav' (his young ones)³ — Abraham understood on his own that the command of the Eternal applied to the kind which was to be selected [by the Torah, namely, young pigeons]. It may be that Abraham followed his own will in offering a young pigeon, and Scripture selected forever the specie which the patriarch had offered.
Thus did Abraham know that the sacrifices would be of these species and that all of them would be divided into parts: the Whole-offering into its pieces,⁠⁴ the Peace-offering into the breast, shoulder and fats,⁠⁵ and the Sin-offering and the Guilt-offering into their fats.⁠⁶

BUT THE BIRD HE DID NOT SPLIT. He placed the turtle-dove⁷ and the young pigeon opposite each other for they too were in the covenant, but Abraham did not split them in the middle since concerning all fowl offered on the altar it says, He shall not separate it.⁠⁸ In Bereshith Rabbah the Sages said,⁠⁹ "The Holy One, blessed be He, indicated to him that in a bird Whole-offering, the ministering-priest severs both the gullet and the windpipe, but in a bird Sin-offering he does not sever" [the head from the body, as he must cut one and not both of the organs].⁠¹⁰

1. In (9) above.

2. 1:14.

3. Deuteronomy 32:11.

4. Leviticus 1:12.

5. Ibid., 7:30-32

6. Ibid., 4:31; 7:2-5.

7. In (9) above.

8. Ibid., 1:17.

9. 44:14.

10. See Rashi, Leviticus 1:15 and 5:8. The principle is derived from the following textual inference: Since Abraham was asked to bring both "a turtle-dove and a young pigeon,⁠" why does Scripture conclude by saying, And the bird [hatzipor — singular] he did not split? This is to indicate that of the two kinds of sacrifices to be brought from fowl, namely, the Sin-offering and the Whole-offering, only one would be subject to the injunction not to separate it, and Scripture later specifies that this is the bird Sin-offering. (Leviticus 5:8.)

ואת הצפור לא בתר – מה שבתר הבהמות ולא העופות. לפי שהבהמות רמז לעובדי אלילים שנמשלו לבהמות שנאמר (תהלים כ״ב:י״ג) סבבוני פרים, וכתיב (דניאל ח׳:כ׳) האיל אשר ראית, וכתיב (שם) והצפור השעיר, והם עתידים להיות כלים, אבל ישראל נמשלו ליונה, שנאמר (שיר השירים ה׳:ב׳) יונתי תמתי, וכתיב (שם ב) יונתי בחגוי הסלע, וישראל יהיו קיימים לעולם, ועל כן לא בתר העופות.

ואת הצפור לא בתר, "and he had not cut the bird in half.⁠" The reason Avram had cut up the four-legged animals but not the birds was that the former represent the idolatrous Gentile Nations, and these have been compared to animals as it says (Psalms 22,13) סבבוני פרים רבים, "many bulls surround me.⁠" It is also written in Daniel 8,20 האיל אשר ראית, "the ram that you saw ....are the kings of Medes and Persia.⁠" In verse 21 of the same chapter the king of Greece is described as הצפיר השעיר, the "he-goat.⁠" On the other hand, in Song of Songs 5,2 and 2,14 the Jewish people are compared to doves. Seeing that Israel will continue to exist indefinitely, Avram did not cut up the birds representing it.

ויבתר אותם בתוך – פרש״י בפר׳ בא דברית בין הבתרים היתה בשנת ע׳ לאברהם. וק׳ שהרי הברית היתה בארץ ישראל שנ׳ לתת לך את הארץ הזאת ואברהם בהיותו בן ע׳ שנה עדין לא יצא מחרן שנ׳ ואברהם בן ע״ה שנה בצאתו מחרן וי״ל לפי דברי סדר^א עולם ניחא דתניא התם אברהם אבינו כשנזכר בברית בין הבתרים בן ע״ה שנה היה וגו׳ ואותה שנה שיצא מחרן שנת הרעב היתה וירד למצרים ועשה שם ג׳ חדשים בא וישב באלוני ממרא היא השנה שכבש המלכים ע״כ. וקשי׳ דאכתי איך יתכן לומ׳ דברי׳ בין הבתרי׳ היה בשנת ע׳ לאברהם הרי מיד אחר מלחמת המלכי׳ שהיתה בשנת ע׳ לאברהם כדפרי׳ כתוב אחר הדברים האלה והזכיר שם ברית בין הבתרים. וגם פי׳ שם אחר בסמוך לאחר שהרג המלכים. וי״ל דדבור בין הבתרים מתחיל מויאמר ה׳ באלוני ממרא אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים ואין מוקדם ומאוחר בתורה שהיה אותו דבור קודם מלחמת המלכים. אבל אחר הדברים האלה דבור אחר הוא נהיה לאחריהם ותדע דאית׳ בברכות מיום שברא הקב״ה עולמו לא היה אדם שקראו אדון להקב״ה עד שבא אברהם וקראו אדון. שנא׳ ויאמר ה׳ אלהים במה אדע כי אירשנה. ואי הכל דבור אחד דלעיל מיניה הוי ליה לאיתויי ויאמר ה׳ אלהים מה תתן לי אלא ע״כ כדפרי׳. ותדע נמי דלאו הכל דבור אחד הוא דבהך פרשה כתו׳ הבט נא השמימה וספור את הכוכבים וגו׳. משמע שדבר עמו בלילה ולאלתר כתו׳ ויהי השמש באה וגו׳. משמע שדבר עמו ביום. אלא ע״כ כדפרי׳ ואע״ג דבפ״ק דפסחים אמרי בחד ענינא מאי דמוקדם מוקדם וכו׳. שאני הכא דלא אפשר וכה״ג אמרי התם גבי׳ סקול יסקל או ירה יירה וגו׳.

א. כן בכ״י. בדפוס: יסוד.

ואת הצפור לא בתר – פשט העוף לא היה צריך לבתר בשנים כי העוף לא היה משולש רק תור וגוזל אבל העגלה משולשת ועז משולשת הם היו צריכין לבתר אחד מהם לשים החלקים לכאן ולכאן. על ברית בין הבתרים כתיב והנה תנור עשן ולפיד אש מכאן מוכיח במדרש שהראה השם לאברהם שעבוד מלכיות וגם הראה לו גיהנם פתוחה תנור עשן זה גיהנם אש לא נופח לפיד אש זו השעבוד שהאומות מבעירין חמתם חדשים לבקרים אמר הקב״ה לאברהם בחר לך א׳ משני דרכים הללו שיגזרו על בניך אמר לפניו רב״שע חלילה לזרעי שיהיה שקוע בגיהנם טוב להם שעבוד אולי תחנן לקול שועתם למען כבוד שמך המחולל בגוים בעודם שרויים ביניהם וזה שאמר הכתוב ע״י משה איכה ירדוף א׳ אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם מכרם וה׳ הסגירם פי׳ צורם זה אברהם שנקרא צור כדכתיב הביטו אל צור חוצבתם ואחרי כן כתיב הביטו אל אברהם אביכם כלו׳ אברהם מכרם כשבחר השעבוד לבניו וה׳ הסגירם לשון אל תסגיר עבד אל אדוניו מסרם בידי אדונים קשים עד כי ברחמיו יגאלנו בקרוב אמן. ועוד מצאתי סייג למדרש הזה במסכת עירובין על מה שאמר אברהם מוציא פושעי ישראל מגיהנם מלאת י״ב חדש לבד מן הבא על הגויה דלא מבשקר ליה פירוש אינו מכירו דמשכא ליה עורלתיה ויש לתמוה מאי שנא אברהם יותר משאר אבות והלא מצינו על אותה דרשא כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו פ׳ ר׳ עקיבא כי עתיד יצחק לעזור ולגאול את ישראל אלא למאי שפירשנו ניחא שיש טענה מספקת בפי אברהם לפני השם שיאמר תנאי ואמנה היו דברינו שלא ישתקעו בני בגיהנם וטענתו טענת בריא.

ויבתר אותם בתוך – לכרות ברית לעבור בין הבתרים וגם רמז לו כי מאלו המינים יהיו כל הקרבנות בבהמה ובעוף כי גוזל הוא בן יונה ואמר גוזל מפני שלא הוכשרו במין ההוא אלא קטנים אע״פ שכל קטני העופות נקראים גוזלים דכתיב כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף הבין אברה׳ בעצמו המין המובחר או שהקריב בן יונה לרצונו והכתוב בחר לעולם במין שהקריב אברהם ורמז שכל הקרבנות ינתחו אותם לנתחי׳ העולה לנתחי׳ והשלמים לחזה ושוק וחלבים וחטאת ואשם לחלביהן:

ואת הצפור – דהיינו תור וגוזל כי הכל בכלל צפור:

ואת הצפור לא בתר – רמז שבעוף נאמר לא יבדיל:

ויבתר אותם בתוך, "he halved them down the middle.⁠" This was in order to conclude a covenant and to pass between them. The procedure also served as a symbol that in future all animal sacrifices would consist only of either of the species that were now in front of him. The only species of fowl acceptable as a sacrifice on the altar is the dove, either when a תר, or when a גוזל. [the difference has to do with the age of the bird. Ed.] The reason the term גוזל is used at all, is that only very young pigeons qualify as sacrifices, and we know from Deut. 32,11 כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף, "as the eagle that awakens its nest, hovers over her young, etc.⁠" It is clear that גוזל is very young bird. [otherwise it would have already flown from the nest. Ed.] Avraham did not have to be told which species of bird would be acceptable to God as a sacrifice. It is also possible that he chose a pigeon as the species of bird in question without any direct or indirect prompting by God, and that the Torah respected Avraham's choice and henceforth whenever one of his descendants brought a bird offering it had to be of that species. There is a hint here that all the animal sacrifices had to be cut up after being slaughtered, the burnt offering into its various parts, [although all of them were burned up. Ed.] and the peace offering in accordance with the parts that were allocated to the priest, rib-cage, right upper leg and cheek-bones, and the sin offering into its constituent parts so that the fat parts were separate for being burned up on the altar.

ואת הצפור, "and the bird, etc,⁠" a reference to the pigeon which is part of the generic term צפור.

ואת הצפור לא בתר, "but he did not divide up the bird.⁠" The expression בתר instead of הבדיל is a bit unusual, as in the legislation concerning bird offerings the Torah uses the expression לא יבדיל "he must not separate the head from the body completely.' (Leviticus 1,17)

ואת הצפור לא בתר – לפי שהאומות נמשלו לפרים ולאילים ולשעירים, לפיכך בתר את הבהמה, כך פר״ש. וקשה והלא גם ישראל נמשלו לבהמות שנ׳ (יחזקאל ל״ד ל״א) ואתן צאני צאן מרעיתי.

בַּתָּוֶךְ – באמצעי.⁠¹

1. נראה שכוונת ריא״כ היא שבתר את הבהמה האמצעית מכל שלושה ממין אחד.

ויבתר אֹתם בַּתָּוֶךְ – רוצה לומר שחילק הבהמות לחצאין, כי כן היה דרך כורתי הברית שהיו חולקין דבר אחד לחצאין והיו עוברים בין החלקים ההם, להורות על שהם שָׁבוּ כמו גוף אחד, לחוזק האהבה אשר ביניהם.

איש בתרו – רוצה לומר איש הבתר שבתר, והרצון בזה שהוא שׂם אחד אחד מהבתרים שבתר לקראת הבתר אשר היה זוגו, כי איש ואשה יֵאָמֵר בכמו זה הענין בלשוננו. אמר בכרובים: ׳ופניהם איש אל אחיו׳ (שמות כה, כ), וביריעות: ׳אשה אל אחֹתה׳ (שמות כו, ג).

ואת הצִּפֹּר לא בתר – רוצה לומר התור והגוזל. ויִדְמֶה שכבר שׂם אחד מהם בפאה האחת והאחר בפאה השנית.

ולקח לו אברם את כל אלה, וחילק כל אחד מהם — זולת העוף — לשני חצאים, ונתן כל אחד מהחלקים נוכח חבירו; והעוף לא בתר אבל שׂם התור בפאה האחת והגוזל בפאה השנית; כמו שסידרה התורה בדמיון זה בעולת בהמה, שיהיו מנתחים אותה לנתחיה, ולא יעשו כן בעולת העוף.

ואין מקרא יוצא מידי פשוטו. דאם לא כן למה היה צריך לעבור בין הבתרים, דאי בא לומר באיזה זכות יתקיימו – אפשר לומר לו בעל פה שיתקיימו בזכות הקרבנות, אלא עיקר הדבר בא לכרות ברית עמו כדרך כורתי ברית, אלא שבחר אלו המינים לרמוז בו גם כן קיום ישראל בארץ, כי אחר שעל כל פנים יש ליקח בהמה ולבתרה בתוך ולעבור בין בתריו – רמז לו עם זה קיום ישראל:

לפי שהאומות וכו׳. ומה שהאומות נמשלו לבהמות, לפי שהבהמה גדולה, והאומות גדולים בכמותם, אבל תור וגוזל הוא קטון, נגד ישראל שהם קטנים בכמות. ועוד כי הבהמות יש להם גוף עב וגס, וכזה הם האומות, והעוף יש לו חומר דק, ולפיכך הם פורחים באויר. ולפיכך ישראל נמשלים בהם שגם אין להם חומר גס ועב. ולפיכך העופות הם מוכנים להגיד העתידות, וכדכתיב (ראו קהלת י, כ) ״כי עוף השמים יוליך הקול״, וכן תמצא בישראל הנבואה מה שלא תמצא בשום אומה:

ויקח לו את כל אלה ויבתר אותם בַּתָּוֶךְ – [כתב רמב״ן] ״ידע שאלה יהיו הקרבנות, וכל הקרבנות יבתרו, העולה לנתחיה, והשלמים לחזה ושוק והחלבים, והחטאת והאשם לחלביהן. ואת הצפור לא בתר בתוך, כי בכל העוף הקרב נאמר ׳לא יבדיל׳⁠ ⁠⁠״. מפירוש הרמב״ן ז״ל. אבל רש״י ז״ל אחר שזכר מדרש חכמים שרמז על הקרבנות, אמר ״ויבתר אותם, חלק כל אחד לשני חלקים. ואין המקרא יוצא מדי פשוטו. לפי שהיה כורת ברית עמו לשמור הבטחתו להוריש לבניו את הארץ, כדכתיב ׳ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית לאמר׳¹ וגו׳ ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריה, כמו שנאמר ׳העוברים בין בתרי העגל׳,⁠² אף כאן תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים, הוא שלוחו של שכינה שהוא אש״. ופירושו מחוור כפי הפשט. וזהו לדעתי שבתר העגלה והעז והאיל, ואת הצפור לא בתר, לפי שבהתור הוא לכרות ברית, וה׳ לא כרת ברית על ירושת הארץ כי אם לאברהם יצחק ויעקב. ולכן נשבע לתת להם את ארץ כנען שיירשוה בזכותם לבניהם. ולכן העגלה והעז והאיל שהם נגד שלשה האבות כמו שאמרנו, בתר אותם. אבל התור והגוזל שרומזים על הבנים לא בתר אותם לעבור בין בתריהם. לא כמו שאמר רמב״ן ז״ל ״נתן התור והגוזל איש לקראת רעהו, כי גם הם היו בברית אבל לא בתר אותם בתוך״. ולפירושנו לא היו התור והגוזל לעבור ביניהם, ומה שצוה לקחתם יתבאר בכתוב הסמוך.

1. פסוק יח.

2. ירמיה לד, יט.

ויבתר – בברית קרוי ״בתר״ ובשאר ענינים קרוי ״נתוח״, ונתח אותה וגו׳ (ויקרא א׳:ו׳).

ויבתר – חתכם כל אחד לשני חלקים, שכן דרך כורתי ברית בימים ההם לחלק בהמה ולעבור בין בתריה, ובחרו בזה המעשה להורות על ההסכמה שעשו ביניהם, הכריתה מורה על היות הדבר נגזר ונפסק כאילו כבר עשוי, וההעברה בין הגזרים מורה על אחדות הכונה והרצון בכורתי הברית, וכמו שאין החצי האחד שלם בלתי צרוף עם החצי שכנגדו, כן אין רצון אחד מהם שלם בלי רצון חבירו, והשם יתעלה ברצותו לעשות ברית עם אברם בחר במעשה ההוא הנהוג אז, ונתן לו בזה הבטחה וקיום על דבריו. וזולת זה בהיות מדרך החכמה העליונה לרמוז במעשה אחד לענינים רבים, כן היה בזה רמז לקרבנות והעבודה שיעבדו בניו בארץ אשר ינחילם, כי בתר הבהמות בתוך לרמוז לכל קרבן בהמה שצריך לנתחו לנתחים או ירימו ממנו החזה והשוק או החלבים, אבל הצפור לא בתר כי כן בכל העוף הקרב נאמר לא יבדיל. ועוד בא המעשה הזה לרמוז אל אומות העולם הנמשלים לפרים ואילים ושעירים שנאמר סבבוני פרים רבים (תהלים כ״ב י״ג), ואומר האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס (דניאל ח׳ כ׳), ואומר והצפיר השעיר מלך יון (שם כ״א), וישראל נמשלו לבני יונה שנאמר יונתי בחגוי הסלע (ש״ה ב׳ י״ד), לפיכך בתר הבהמות רמז שיהיו האומות כלים והולכים, ואת הצפור לא בתר, רמז שיהיו ישראל קיימים לעולם:

ואת הצפר לא בתר – אלא נתן התור והגוזל איש לקראת רעהו:

ויבתר – ענין חילוק לשנים, וממנו בתרים (ירמיהו ל״ד:י״ח וי״ט) וממנו ג״כ בחלוף אותיות ברית (כדברי ר׳ יוסף זארק¹ בספרו רב פעלים), וכן בערבי בטר ענינו חתיכה ובקיעה. והנה כיון שצוהו ה׳ לקחת לו את כל אלה הבין אברהם שהיה ה׳ רוצה לכרות עמו ברית, ולפיכך כרת הבהמות ההן לשנים.

ויתן איש בתרו לקראת רעהו – מכל אחת מן הבהמות נתן בתר אחד לקראת הבתר האחר, ולפי הדקדוק היל״ל ויתן מאיש או לאיש בתרו לקראת רעהו, אבל כך נוהגין בלשון הקודש לומר מליצה שלֵמָה במקום תואר הפועל, והנה בתרו לקראת רעהו הוא כעין תואר הפעל, נתן כל אחד באופן זה שיהיה בתרו לקראת רעהו, וכיוצא בזה {בראשית ל״ב:י״ב} והכני אם על בנים (אהוד לולי). ולדעת תלמידי אליעזר אליה איגל שיעור הכתוב ויתן איש לקראת רעהו, ומלת בתרו היא מאמר מוסגר והיא פירוש למלת איש, לא נתן הבהמה כולה אלא מחציתה, וזה מסכים יפה עם בעל הטעמים שחיבר איש בתרו במקף. ורמבמ״ן תרגם איש בתרו; כאילו כתוב כל א׳ מהבתרים ואין זה פירוש מדוקדק.

1. {על ר׳ יוסף זארק, ראו במאמריו של סילבר כאן וכאן.}

he divided them (va-y’vater). The Hebrew root batar yields betarim (“parts”), as in Jer. 34:18 (betarav, “its parts”) and 19 (bitrei, “the parts of”). With metathesis it also yields berit (“promise,” “covenant”), as R. Joseph Zark [Zarko] wrote in his book Rav Pe’alim. So also in Arabic, רטב denotes cutting and splitting. Since God commanded him to bring Him all these things, Abram understood that God wanted to make a covenant with him, and so he cut the animals in two [without having to be told to do so].

and he placed each one’s half opposite the other (va-yitten ish bitro li-k’rat re’ehu). The more grammatically correct form would have been va-yitten me-ish (or le-ish) bitro li-k’rat re’ehu, but Hebrew idiom uses an entire phrase in place of an adverb. Here, bitro li-k’rat re’ehu is a kind of adverbial phrase meaning that he placed each one in such a way so that its half faced the other. A similar usage is ve-hikkani em al banim (“and strike me [mercilessly, as one who kills] the mother upon the children,” Gen. 32:12) (Ehud Lolli).

According to my student Eliezer Elijah Igel, the main phrase is va-yitten ish li-k’rat re’ehu (“and he placed each one facing the other”), and the word bitro (“its half”) is parenthetical, modifying the word ish (“each one”); i.e., he did not place the whole animal but its half. this explanation conforms well with the interpretation of the accentuator, who connected the words ish bitro with a makkaf (hyphen). Mendelssohn translated the phrase as if it meant “each one of the halves,” but this is an inexact rendering.

ויקח לו את כל אלה ויבתר אותם – שאברם כבר הכניע את חומרו בכל חלקיו לעבודת ה׳, אם את כח דמיונו שלא נטה כחוט השערה מהאמונה האמתיית, אם את כח המתעורר שמאס בבצע, ואמר אם מחוט ועד שרוך נעל, ואם כח המתאוה, כמ״ש חז״ל שאברם כרת ברית עם היצה״ר, וע״ז ציין שבתר אותם לגזרים, היינו שבטל כחות גופו והמית אותם בל ישלטו שלטת, ואמר שבתרם בתוך, כי בכל מדה יש שני קצות והדרך האמצעי, ושני הקצוות הם רעים והדרך האמצעי הוא טוב והוא הנמצא בתוך, וע״כ רמז במ״ש עגלה משולשת, על שני הקצוות והאמצע, והוא אחז דרך התוך והאמצעי, ונתן את הבתרים איש לקראת רעהו, ששני הקצוות ינגדו זא״ז וישובו אל השווי שהוא האמצע, אבל את הצפור לא בתר, כי העוף בת שמים שהיא נפשו האלהית לא מתה בקרבו, רק היתה חיה ורבת פעלים ומושלת על כל כחות גויתו.

HE BROUGHT THEM ALL THESE AND SPLIT THEM. Meaning: Avram had already succeeded in subduing his physical-material nature in all its parts and to have them submit to the worship of God. Including his imaginative (images-producing) faculty — so that he did not deviate in the least (‘not a hair’s breadth’) from the true faith; his acquisitive urge (or power — koah) — so that he despised gain, (revealed by his) saying, I will not take as much as a thread or a sandal strap; his passionate faculty — our Sages declaring¹ that Avram had established a covenant with his evil inclination. The narrative stresses that he had cut them into shreds; he nullified his body forces, killing them to prevent their domineering and importuning (‘harlotry’²).

SPLIT THEM IN THE MIDDLE. Now, in respect of every trait there are the two extremes as well as the median path. The extremes are evil, while the median is good — and it is to be found in the middle³. That same matter is alluded to by the three heifers — the two extremes and the middle — the verse stressing that Avraham had taken the central or middle path. Hence: placing each half opposite the other; the two extremes stand in opposition to each other and only at the mid-point is equilibrium achieved.

BUT HE DID NOT DIVIDE THE BIRD. For the bird, i.e., his divine soul, is of the heaven — and had not died within him. It was alive, complete with good deeds⁴ — and in control of all his corporeal powers.

1. See also Malbim—I, p. 208ff: measuring the cave of Avraham.

2. Ezek. 16:30 — How weak is your heart, says the Lord God, seeing that you do all these things, the work of an importunate harlot.

3. I.e., not that it is anywhere between the extremes, or elsewhere entirely, but it is the same distance, so to speak, from either extreme.

4. 2Sam. 23:20.

{ויתן איש בתרו: אין הלשון מדויק, והכי מיבעי ׳ויתן את הבתרים איש לקראת רעהו׳. ונראה, דמשום דלא היה אפשר לצמצם שיהיו הבתרים אחד מכוון נגד השני, והיו הבתרים מצמצמים את עצמם בדרך נס, כדרך הברית שעשה משה רבינו בחלוקת הדם¹, כדאיתא בזבחים (צו,א)² ׳מי חלקן, מלאך בא וחלקן׳, הכי נמי ״איש״ פירושו, הבתר, נתן בתרו לקראת רעהו במקום חתך זה כנגד זה בצמצום.}

1. ביום חמשה בסיון לפני מתן תורה, בפרשת משפטים (שמות כד,ו) ״ויקח משה חצי הדם וישם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח״.

2. לפנינו איתא בויק״ר ו,ה.

ואת הצפר לא בתר – עגלה עז ואיל המשולשים (שלישים לבטן וחשובים, עגלא תלתא בל״א או שהגיעו לשליש ימיהם, בבלי סנהדרין ס״ה:) והמבותרים רומזים לג׳ דורות השעבוד, והצפור שלא בתר רומזת לדור הרביעי שיצאו חפשי.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון