×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ו) וְאֶת⁠־הַחֹרִ֖י בְּהַרְרָ֣םא שֵׂעִ֑יר עַ֚ד אֵ֣יל פָּארָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־הַמִּדְבָּֽר׃
and the Chorites in their hill country of Se'ir,⁠1 as far as Eil Paran,⁠2 which is by the wilderness.
1. in their hill country of Se'ir | בְּהַרְרָם שֵׂעִיר – This translation assumes that the word "ְּהַרְרָם" is a noun with a pronominal suffix (Radak). Cf. Ibn Ezra who claims that the word is a verb, meaning: "when they went up to the mountain".
2. as far as Eil Paran | עַד אֵיל פָּארָן – Alternatively: "near Eil Paran". The name might mean "the terebinth of Paran" after the trees within (Ramban, Shadal. See discussions above regarding Elon Moreh and Elonei Mamre). Cf. Onkelos who translates, "the plain of Paran" (as he had with regards to the other sites as well).
א. בְּהַרְרָ֣ם =א⁠(ס),ל <א⁠(ס)=בְּהַֽרְרָ֣ם מתג? אין בה מתג>
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)בראשית רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחרש״ילקח טובאבן עזרא א׳אבן עזרא – דקדוק המליםרד״קחזקונירמב״ןרלב״ג ביאור המילותמזרחיגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
[כז] 1ואת החרי, זו מטרפולים, ולמה הוא קורא אותה חורי שבררו אותה ויצאת להם לחירות בדור הפלגה. (בראשית רבה מ״ב)
[כח] 2בהררם שעיר, כלומר בהר שעיר. (פס״ז)
[כט] 3עד איל פארן, עד משריא דפארן. (בראשית רבה מ״ב)
1. ובמנח״י הגי׳ החרי, אליותריפוליס, בל״י עיר החרות. דורש חורי מל׳ חרות. ובשבת פה. דורש החורי הכתוב בפל״ו כ. בני שעיר החרי שמריחין את הארץ ראבי״א חורי שנעשו בני חורין מנכסיהם. ועי׳ לעיל פ״י מאמר נ. וצ״ב אמאי לא דרשו זאת בחרי דכתיב כאן. ואולי דורש באמת חרי דכ׳ כאן וכיון דהתחיל לדרוש הלשון יושבי הארץ דכתיב שם מביא גם הדרש על שם חרי. ובבאור לקמן פל״ו כתבתי להעיר על הא דפירש״י שנעשו חורין מנכסיהם, שנטרדו מנחלתם ולא הוצרכו לעבוד אדמתם כדכתי׳ (דברים ב) ובני עשו יירשום, וקשה להבין לפירש״י איך נקרא זה בן חורין כיון שנטרדו מנחלתם, ולפ״ד המדרש כאן, אולי י״ל הפיר׳ שנעשו בני חורין מנכסיהן, היינו שיצאו לחירות, וכמבואר בפי׳ ב״ר כאן ויצאת להם לחירות כלו׳ שנתקיימה בידם לפי שמצינו כתוב וימצאו בקעה בארץ שנער וכתיב ויפץ אותם משם אבל אלו בררו להם את החורי ונתקיימה בידם לעולם. ע״כ. ועפ״ז מובן שפיר הלשון נעשו בני חורין. ובס׳ חמדת הימים כאן כ׳ בני החורי למה שמם כן לפי שהיו מריחין בעפר כנחש מלשון חור פתן (ישעיהו יא, ח.) והוא קטן שבנחשים וארסו רע ממית מיד, ודרש זה מבואר ג״כ שם בשבת ודלא כפירש״י שם דחורי מלשון מריחים סרס הקרא ודרשהו. ונראה מלשונו דסובר דדרשו כן גם השם דהכי.
2. ברד״ק כאן מביא גירסת התרגום אונקלוס בטוריא דשעיר, וכ״ה בפשיטא ובשבעים ובפי׳ רס״ג. ועי׳ בערוך השלם גבל ג. ומ״ש רבינו סעדיה גאון באמונות ודעות מאמר ג. ומצאתי בקצת ספרים ששעיר רומזים בו אל הר סיני כמו שאמר ה׳ בצאתך משעיר (שופטים ה) ואחר כך אמר זה סיני. וראה באע״ז דברים לג, ד. מענין זה.
3. עי׳ בתרגומים ובפירש״י ורמב״ן.
וְיָת חוֹרָאֵי דִּבְטוּרָא דְּשֵׂעִיר עַד מֵישַׁר פָּארָן דִּסְמִיךְ עַל מַדְבְּרָא.
And the Chorites in their hills of Seir, as far as the Plain of Paran which is next to the wilderness.

וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר
וְיָת חוֹרָאֵי דִּבְטוּרַיָא (ח״נ: דִבְטוּרָא) דְּסֵעִיר עַד מֵישַׁר פָּארָן דִּסְמִיךְ עַל מַדְבְּרָא
בְּהַרְרָם – בהר או בהרים?
א. ברוב הנוסחים ״בְּהַרְרָם שֵׂעִיר״ – ״דִּבְטוּרַיָא דְּסֵעִיר״, ברבים. ואולם מכיוון ש״בְּהַרְרָם״ משמעו בהר שלהם כדרך הכפולים ״הַרְרֵי קֶדֶם״ (דברים לג טו), יש שתרגמו ״דִבְטוּרָא דְּסֵעִיר״, ביחיד. והמיוחס ליונתן שתרגם ״דִבְטַוְורַיָא רָמַיָא דִגְבָלָא״ (שבהרים הגבוהים של גבל) פירש בְּהַרְרָם כנוטריקון: בהר – רם, ותרגם שֵׂעִיר – גְּבָלָא על דרך ״גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק״ (תהלים פג ח).⁠1
אֵיל, אֵלוֹנֵי, כִּכָּר, עֲרָבָה, עֵמֶק, אָבֵל – מונחים טופוגרפיים
ב. ״אֵיל פארן״ – ״מֵישַׁר פָּארָן״. אונקלוס מבחין בין אֵלָה לבין אַלּוֹן. הראשון הוא עץ יער ותרגומו בּוּטְמָא כגון ״וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה״ (בראשית לה ד) ״תְּחוֹת בּוּטְמָא״. השני הוא מונח טופוגרפי למקום שטוח, מישור.⁠2 לכן כמו שתרגם ״כל ערי הַמִּישֹׁר״ (דברים ג יז) ״כֹּל קִרְוֵי מֵישְׁרָא״, תרגם גם ״תַּחַת הָאַלּוֹן״ (בראשית לה ח) ״בְּשִׁפּוֹלֵי מֵישְׁרָא״, ״אַלּוֹן בָּכוּת״ (בראשית לה ח) ״מֵישַׁר בְּכִיתָא״. וכן תרגם אֵיל, אֵלוֹנֵי, כִּכָּר, עֲרָבָה, עֵמֶק, או אָבֵל שלדעתו גם הם מונחים טופוגרפיים, השווה: ״כִּכַּר הַיַּרְדֵּן״ (בראשית יג י) ״מֵישַׁר יַרְדְּנָא״, ״וְהָעֲרָבָה וְהַיַּרְדֵּן״ (דברים ג יז) ״וּמֵישְׁרָא וְיַרְדְּנָא״, ״וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים״ (בראשית יד י) ״וּמֵישַׁר חַקְלַיָּא״, ״אֶל עֵמֶק שָׁוֵה״ (בראשית יד יז) ״לְמֵישַׁר מְפַנָּא״, ״אָבֵל הַשִּׁטִּים״ (במדבר לג מט) ״מֵישַׁר שִׁטִּין״, ״בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא״ (בראשית יד ו) ״בְּמֵישְׁרֵי מַמְרֵא״, ״אֵלוֹנֵי מֹרֶה״ (דברים יא ל) ״מֵישְׁרֵי מוֹרֶה״. וכן כאן: ״אֵיל פארן״ – ״מֵישַׁר פָּארָן״.
ואולם מהו הטעם לתרגום אַלּוֹן בהוראת מישור? מסתברת דעת החוקרים שהתרגום בא להפקיע מהאמונה בעצים מקודשים שאיפיינה את פולחן האֲשֵׁרָה הכנעני. הואיל ואבות האומה שפירסמו את אמונת היחוד, בוודאי נזהרו בציווי החוזר בכתובים רבים כגון ״אַבֵּד תְּאַבְּדוּן... אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן״ (דברים יב ב), לכן המירו המתרגמים את אַלּוֹן במונח טופוגרפי, מישור, והרחיבוהו גם למונחים נוספים וכל זה לשמירת כבודם של אבות האומה. עדות לכך היא המסורת הקדומה המשותפת לכל התרגומים ונקבעה גם במדרשי חז״ל.⁠3
מֵישַׁר פָּארָן – רש״י ורמב״ן
עם זאת רש״י ורמב״ן נחלקו בכוונת ת״א ״אֵיל פארן״ – ״מֵישַׁר פָּארָן״. לדעת רש״י אֵיל הוא שם פרטי למקום מסויים ולדעת רמב״ן הוא שם תואר: מקום עצי האלה. וזה לשון רש״י:
איל פארן, כתרגומו מישור. ואומר אני שאין אֵיל לשון מישור, אלא מישור של פארן אֵיל שמו, ושל ממרא אֵלוֹנֵי שמו, ושל ירדן כִּכָּר שמו, ושל שטים אָבֵל שמו; אָבֵל הַשִּׁטִּים (במדבר לג מט). וכן בַּעַל גָּד (יהושע יא יז) בַּעַל שמו. וכלם מתורגמין מישור וכל אחד שמו עליו.
כלומר מֵישַׁר אינו תרגום מילולי של אֵיל. אונקלוס פירש שהמקום היה אכן במישור, ואולם – טוען רש״י – שם המישור של פארן הוא אֵיל,⁠4 כמו אֵלוֹנֵי או כִּכָּר שגם הם שמות מקומות.
כנגד פירושו טען רמב״ן שלש טענות (ע״פ רא״ם): ראשית, אילו היה אֵיל שם פרטי כדעת רש״י, היה אונקלוס מתרגמו כלשונו, כדרכו בתרגום שמות פרטיים. שנית, אם כדברי רש״י ש״איל״ הוא מקום מסוים בפארן, מנין החליט אונקלוס כי מדובר במישור? אולי הוא בהר? ושלישית, לא יתכן ש״איל״ או ״אלוני״ הם שמות פרטיים שהרי ״אלוני״ בא בסמיכות ושם פרטי לא יבוא כנסמך. וזה לשונו:
ואלו היה כן היה אונקלוס מתרגמם בשמם: ״אילא דפארן״, ״אילוני דממרא״ כמנהגו בשמות. ומי הגיד לו במקומות הרבים ההם, המישור הם כולם או הרים הגבוהים?
לכן מפרש רמב״ן ״איל פארן״ ו״אלוני ממרא״ כשמות תואר לאותם מקומות. ומה שתרגם ״מישור״, כי עצי האלה והאלון נטועים בדרך כלל במגרשים מישוריים ואונקלוס ״רודף הענין לא המילות״:
אבל ״איל פארן״ מקום אילים; כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם (ישעיהו א כט), ו״אלוני״ – מקום אלונים; כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן (ישעיהו ו יג), אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן (יחזקאל כז ו). והנהוג בהם להיותם נטועים במישור לפני המדינות להיות לעיר כמו מגרש. וכן תרגום אַלּוֹן בָּכוּת (בראשית לה ח) מֵישַׁר בְּכִיתָא
ושם איננו שם העצם למקום רק הוא שם לאלון הנטוע שם כמו שמפורש ״תחת האלון״ (בראשית לה ח), אלא שהוא רודף הענין לא המילות.
והתרגום הירושלמי אמר ב״איל פארן״ ו״אלוני ממרא״ – ״מישרא״, כדעת אונקלוס. ואמר ב״אלון בכות״ – ״בלוט בכותא״. כי אלון בכות אצלו שם לאילן לא למקום. ואונקלוס סבר שהוא שם למקום כי היו בו אלונים רבים כמו אלוני ממרא ולכן אמר ״האלון״ (בראשית לה ח). והנה כולם שמות תואר.
ואילו כִּכָּר או אָבֵל, שגם הם מתורגמים בלשון מישור, אלה אכן מונחים טופוגרפיים גם בעברית: כִּכָּר (מגזרת כר) הוא מעניין התפשטות ומרוצת המים בשטח מישורי ומכאן תרגמו ״מישר״. גם אָבֵל הוא מושג טופוגרפי המציין מקום חרב (או רחב), והיינו ״מישר״:
אבל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן (בראשית יג י) לשון מישור ממש הוא, כי כן יקרא בלשון הקודש המקום שהמים מתפשטין בהם במרוצת המים הניגרים השוטפים שם. ולכן אמר וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט (בראשית יט יז). וכן כַּר נִרְחָב (ישעיהו ל כג), לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר (תהלים סה יד), פעמים יכפילו המלה ופעמים יסירו הכפל, כמו בַּת עָיִן (תהלים יז ח) וזולתם רבים.⁠5
ויקראו גם השלוחים המהירים בשם הזה: לַכָּרִי וְלָרָצִים (מלכים ב יא ד), שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת הַכָּרִי (מלכים ב יא יט), וכן וּבַכִּרְכָּרוֹת (ישעיהו סו כ) שם לגמלים המריצין שהזכירו בתלמוד ״גמלא פרחא״ (מכות ה ע״א). וממנו מְכַרְכֵּר (שמואל ב ו יד), כפולים.
ואָבֵל הַשִּׁטִּים (במדבר לג מט) וכן אָבֵל מְחוֹלָה (שופטים ז כב) תרגמו אותו מֵישַׁר הוא המקום הנחרב (נ״א: הנרחב) אין בו נטע ולא בנין. כי הלשון אצלם לשון חרבה ושממה כמו וַיַּאֲבֶל חֵל וְחוֹמָה (איכה ב ח), אָבַל תִּירוֹשׁ אֻמְלְלָה גָפֶן (ישעיהו כד ז).⁠6
כלל הדברים: לדעת אונקלוס הכתוב משתמש בכמה מלים עבריות – אַלּוֹן אֵיל, אֵלוֹנֵי, כִּכָּר, עֲרָבָה, עֵמֶק, אָבֵל – כדי לציין אותה צורת קרקע; מֵישַׁר. את המישרים מציין הכתוב על פי סימני היכר שונים. בשמות אנשים, כגון מַמְרֵא; בשמות מקומות, כגון מֹרֶה, פָּארָן, הַיַּרְדֵּן; וכן על פי תכונת המישר או מאורעות שארעו בו כגון, הַשִּׂדִּים, שָׁוֵה, בָּכוּת. ואילו הַשִּׁטִּים (במדבר לג מט) הוא ספק תכונת המישר, ספק שם מקום הסמוך לו.⁠7
עַל בהוראת סָמוּךְ
ג. רק בשני פסוקים שבהם אי אפשר לפרש עַל – למעלה ממקום מסוים, תרגם עַל בהוראת סָמוּךְ: בפסוקנו ״אשר על המדבר״ – ״דִּסְמִיךְ עַל מַדְבְּרָא״, וכן ״ועליו מטה מנשה״ (במדבר ב כ) ״וְדִסְמִיכִין עֲלוֹהִי שִׁבְטָא דִּמְנַשֶּׁה״, כהערת המסורה.⁠8 כנגד זאת רש״י מפרש עַל – סָמוּךְ גם בפסוקים נוספים על פי דרשות חז״ל כמבואר בפסוק ״ועליו מטה מנשה״.
1. ״חליפות שמלות״, וראה גם ״נתינה לגר ו״באורי אונקלוס״.
2. טופוגרפיה – מדע העוסק בתיאור פני הקרקע; הרים, עמקים, אגמים, נהרות וכו׳.
3. ראה מ״ד קאסוטו, ״מנח עד אברהם״, ירושלים תשי״ט עמ׳ 222 – 223 ובמחקרו המקיף של יואל אליצור ״אלון – מישר״, אשל באר שבע, ח (תשס״ג), עמ׳ 1 – 11 המשווה גם לתרגומים היווניים והרומיים. וכן במדרש ״והוא שכן באלני ממרא וגו׳ ר׳ יהודה אמר במישרי ממרא, ר׳ נחמיה אמר בפלטין דממרא״ (ב״ר מא).
4. אילת? עיין רד״צ הופמן.
5. ״כר״ הוא כמו ״ככר״ דוגמת ״בת עין״ כמו ״בבת עינו״ (זכריה ב יב).
6. ועיין ברא״ם המיישב את דברי רש״י. וראה גם ״תורה שלמה״ כד, עמ׳ לה.
7. על פי ד׳ רפל, ת״א, עמ׳ 171. וראה שם טבלת השוואה בין ת״א לתרגומים הארמיים, השומרוני, הרומי, והשבעים.
8. לנדויאר, מסורה, עמ׳ 104. ועיין גם ״אשר עד מֵידְבָא״ (במדבר כא ל) ״דִּסְמִיךְ עַל מֵידְבָא״, ובהערת המסורה שם.
וית חוורייא דהוון שרייןא בטורא דגבלא עד דגבולא דפארןב דסמיך למדברא.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חוורייא דהוון שריין״) גם נוסח חילופי: ״חורנאי אלין שריין״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דפארן״) גם נוסח חילופי: ״חזוזה״.
וית חוראי דבטווריא רמיא דגבליא עד מישר פארן דיסמיך ליצטר מדברא.
and the Choraee (dwellers in caverns) who were in the high mountains of Gebala, unto the valley of Pharan, which was nigh upon the edge of the desert.
וית חורואי אילין דשריין בטורא דגבלא עד מישר חזוזא דסמיך על מדברא.
and the cavern people who dwelt in the mountain of Gebala, unto the valley of vision which is nigh upon the desert.
וְאֶת הַחֹרִי – זוֹ מַטְרְפוֹלִין, וְלָמָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ חֹרִי, שֶׁבָּרְרוּ אוֹתָהּ וְיָצָאת לָהֶם לַחֵרוּת בְּדוֹר הַפְלָגָה.
עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר – עַד מֵשַׁרְיָא דְּפָארָן.
וְאֶת הַחוֹרִי – זוֹ מְטַרְפּוֹלִין שֶׁבָּרְרוּ אוֹתָה וְיָצְאָה לָה לְחֵירוּת בְּדוֹר הַפְּלָגָה עַד אֵיל פָּארָן, עַד מֵישְׁרָא דְּפָאַרָן.
ואלחוריין אלד׳ין פי ג׳בל שראה אלי מרג׳ פארן אלד׳י פי טרף אלבריה.
ואת החורים אשר בהר שעיר עד כיכר פארן אשר בקצה המדבר.
איל פארן – גשר. יתכן להיות כמו: אלון מֻצב (שופטים ט׳:ו׳) – מישר (תרגום יונתן, שופטים ט׳:ו׳).⁠1 (ספר השרשים ״איל״)
1. ועיין ביאורו לשמואל א ו׳:ל״א (א. ז. רבינוביץ)
בהררם – בהר שלהם.
איל פארן – מישר.⁠א
ואומר אני: שאין איל לשון מישור, אלא מישור של פארן: איל שמו. ושל ממרא: אלונים שמםב (בראשית י״ג:י״ח), ושל ירדן: ככר שמו (בראשית י״ג:י׳), ושל שטים: אבל השטיםג (במדבר ל״ג:מ״ט), וכן בעל גד: בעל שמו (יהושע י״א:י״ז). וכולן מתורגמין מישרא, וכל אחד שמו עליו.
על המדבר – אצל המדבר, כמו: ועליו מטה מנשה (במדבר ב׳:כ׳).
א. כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, אוקספורד 34: ״מישור״. בכ״י מינכן 5, לונדון 26917, ס״פ 118, דפוס רומא: ״כתרגומו: מישר פארן״, ובדומה בכ״י ברלין 1221 ופרמא 3204. והשוו לגיליון בכ״י לייפציג 1 שמצטט מתרגום ירושלמי.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1, אוקספורד 34 (שם: ״אילונים״). בכ״י אוקספורד 165: ״אלוני שמם״. בכ״י מינכן 5, המבורג 13 (לאחר מחיקה): ״אלונים שמו״. בדפוס רומא: ״אילוני שמו״.
ג. כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1 (שם: ״השיטים״), אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13 (לאחר מחיקה): ״אבל שמו״. בכ״י מינכן 5, לונדון 26917, דפוס רומא: ״אבל שמו אבל השטים״.
בהררם means IN THEIR MOUNTAIN.
איל פארן EL-PARAN – [As per the Targum,] plain [of Paran].
But I say that איל does not mean a plain, but rather the name of the plain of Paran was El. [Similarly,] the name of [the plain] of Mamre was Elonim; and the name of that of Jordan was Kikkar, and that of Shittim was called Avel of the Shittim, and Ba'al Gad – Ba'al was its name. All these are translated [in the Targum] as 'plain' (מישרא), but each had its own name.
על המדבר BY (lit. ON) THE WILDERNESS – next to the wilderness; similarly, "and next to him (עליו) shall be the tribe of Menasheh" (Bemidbar 2:20).
ואת החרי בהררם שעיר1כלומר בהר שעיר.
עד איל פארן2עד מישר פארן.
1. כלומר בהר שעיר. וכן ת״א בטוריא דשעיר. וכן פירש״י. ועי׳ במזרחי. ועי׳ בהמבאר מה שהביא בשם הרד״ק.
2. עד מישר פארן. ב״ר פמ״ב. ילקוט רמז ע״ב. וכן תרגום אונקלוס. ורש״י ז״ל פי׳ דבריו ועיין ברמב״ן עה״ת.
בהררם – מהבנין הדגוש, כמו: בדברם (שמות ז׳:ז׳). ופירושו: בעלותם אל הר שעיר.
IN THEIR MOUNT SEIR. Be-hareram (in their mount) is in the pi'el. Its meaning is: when they went up to Mount Seir.⁠1 It is like the word be-dabberam (when they spoke) (Ex. 7:7).⁠2
1. Ibn Ezra explains that be-hareram is not a noun with a pronominal suffix meaning their mountain. He holds that it is a verb with the pronominal suffix.
2. Which is a pi'el verb with a pronominal suffix.
ודקדוק בהררם – מהבנין הדגוש. ורבים אמרו: בהר של אנשי שעיר, ואיננו נכון.
ואת החרי בהררם שעיר – והכו את החרי בהר שלהם והוא הר שעיר כמו שאמר אלה בני שעיר החרי ישבי הארץ (בראשית ל״ו:כ׳). בהררם – שם, הנפרד הרר בשקל ארץ, גפן. ואלו היה מקור מן הדגוש כמו שאומרים קצת המפרשים (ראב״ע) היתה הה״א קמוצה והנה היא פתוחה. וכן תרגם אנקלוס: בטוריא דשעיר.
איל פארן – כתרגומו: מישר פארן.
על המדבר – הסמוך למדבר, כמו ועליו מטה מנשה (במדבר ב׳:כ׳). וכן הוא אומר: במדבר פארן (בראשית כ״א:כ״א).
ואת החרי בהררם שעיר, they also defeated the Chori on the mountain on which these people lived. We know that the area was mountainous from Genesis 36,20.
בהררם, the name of the place without the pronoun-suffix is הרר, with a vowel pattern similar to ארץ and גפן. If the word הררם were a derivative from a root in the piel mode, itself a noun in its own right, as some commentators claim, (including Ibn Ezra), the letter ה would have had to have the vowel kametz and not patach, as it does. Onkelos, in rendering it as דבטוריא דשעיר “in the mountains of Seir” also understands it as did Ibn Ezra. איל פארן means, as the Targum renders it, “the plain of Paran.” The words על המדבר mean the same as if the Torah had written סמוך למדבר, adjoining the desert. A similar construction is found in Numbers 2,20 ועליו מטה מנשה, “next to him the tribe of Menashe.”
בהררם – כמו בדברם (בראשית נ׳:י״ז), פירוש: בעלותם אל הר שעיר.⁠1
עד איל פארן אשר על המדבר – דוגמ׳: וסכות על הארון (שמות מ׳:ג׳), והוא עומד על הגמלים על העין (בראשית כ״ד:ל׳). אף כאן: אצל המדבר,⁠2 והוא מדבר העמים שהלכו בו ישראל ארבעים שנה.⁠א
1. שאוב מאבן עזרא, ובניגוד לגישת רש״י.
א. בכ״י אוקספורד 568 נכפל כאן: ״ומלך צביים כת׳ צבויים קרי.⁠״
בהררם, the ending is similar to Exodus 6,7 בדברם, so that the meaning of our phrase is: "when they were ascending Mount Seir.⁠"
עד איל פארן אשר על המדבר, the word על in this verse does not mean: "on, or above,⁠" but: "beside,⁠" as it does in Exodus 40,3, and in Genesis 24,30. The desert in question is the one the Israelites marched through for most of 40 years.
[איל פארן – כתרגומו: מישר פארן. ואני אומר שאין איל לשון מישור, אלא מישור של פארן: איל שמו, ושל ממרא: אילוני שמו, ושל ירדן: ככר שמו, ושל שטים: אבל שמו, וכולם מתורגמין: מישרא, וכל אחד שמו עליו. לשון רבינו שלמה.
ואלו היה כן, היה אנקלוס מתרגם בשמם: אילא דפארן, אילוני דממרא, כמנהגו בשמות. ומי הזכיר לו במקומות הרבים ההם המישור המה כולם או הרים הגבוהים, וממרא שם האיש אחי ענר ואשכול, בעלי ברית אברם (בראשית י״ד:י״ג), והמקום ההוא שלו, כמו שאמר: אילוני ממרא האמורי (בראשית י״ד:י״ג) כאשר פירשתי (רמב״ן בראשית י״ב:ו׳). אבל אילא פארן – מקום אילים: כי יבשו מאילים אשר חמדתם (ישעיהו א׳:כ״ט), ו׳אילוני׳ – מקום אשלים:⁠ב כאלה וכאלון (ישעיהו ו׳:י״ג), אלונים מבשן (יחזקאל כ״ז:ו׳), והנהוג בהם להיותם נטועים במישור לפני המדינות, להיות לעיר כמו מגרש, וכן תרגם ׳אלון בכות׳ (בראשית ל״ה:ח׳) – מישר בכיתא, ושם איננו שם העצם למקום רק הוא שם לאלון הנטוע שם כמו שמפורש: תחת האלון (בראשית ל״ה:ח׳), אלא שהוא רודף הענין לא המלות. והתרגום הירושלמיג אמר ב׳איל פארן׳ ו׳אילוני ממרא׳ – מישרא כדברי אנקלוס, ואמר ב׳אלון בכות׳ – בלוט בכיתא, כי ׳אלון בכות׳ אצלו שם לאילן לא למקום. ואנקלוס סבר שהוא שם למקום כי היו בו אלונים רבים, כמו ׳אילוני ממרא׳ ולכך אמר: האלון, והנה כולם שמות תאר. אבל ׳ככר הירדן׳ – לשון מישור ממש הוא, כן יקרא בלשון הקדש המקום שהנהרות מתפשטין בהם במרוצת המים הנגרים השוטפים שם. ולכן אמר: ואל תעמדד בכל הככר ההרה המלט (בראשית י״ט:י״ז), וכן: כר נרחב (ישעיהו ל׳:כ״ג), לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר (תהלים ס״ה:י״ד). פעמים יכפלו המלה, ופעמים יסירו הכפל כמו: בת עין (תהלים י״ז:ח׳) וזולתם רבים. ויקראו גם כן השלוחים המהירים בשם הזה: לכריה ולרצים (מלכים ב י״א:ד׳), שרי המאות ואת הכרי (מלכים ב י״א:י״ט), וכן: בכרכרות (ישעיהו ס״ו:כ׳) – שם לגמלים המריצים שהזכירום בתלמוד (בבלי מכות ה׳.): גמלא פרחא, וממנו: מכרכר, כפולים. ואבל השטים (במדבר ל״ג:מ״ט) וכן: אבל מחולה (שופטים ז׳:כ״ב) שתרגמו אותם: מישר, הוא המקום הנחרבו אין בו נטע ולא בנין, כי הלשון אצלם לשון חרבן ושממה, כמו: ויאבל חיל וחומה (איכה ב׳:ח׳), אבל תירוש אומללה גפן (ישעיהו כ״ד:ז׳).]⁠ז
א. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״אין״.
ב. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, רומא 44, דפוס רומא. בדפוס ליסבון: ״אלונים״.
ג. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״ירושלמי״.
ד. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״תעבר״.
ה. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״לכרים״.
ו. כן בכ״י פרמא 3255, רומא 44, דפוס ליסבון. בכ״י מינכן 138, דפוס רומא: ״הנרחב״.
ז. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.
'EIL PARAN.' It is translated in the Targum as "Plain of Paran.⁠" But I say that the word eil does not signify a plain. Rather, the lowland of Paran was called Eil, that of Mamre was named Eilonei, that of the Jordan was called Kikar, and that of Shittim was Abel. All these are translated in the Targum as meishra (plain), but each really had its own particular name. Thus the language of Rashi.
But if it were so,⁠1 Onkelos would have mentioned them in his Targum by their name — i.e., "Eila of Paran,⁠" "Eilonei of Mamre,⁠" — as is his custom with names. Besides, who told him2 whether these many places were all plains or high mountains [if Eil, Eilonei and Kikar were but proper names of these places]? Again, Mamre is the name of a person — as it is written, brother of Eshcol, and brother of Aner, and they were confederate with Abram3 — and that place was his, just as it says, 'Eilonei' Mamre the Amorite,⁠4 as I have explained.⁠5 Rather, Eil paran means a place of terebinths, as it is said, For they shall be ashamed 'me'eilim' (of the terebinths) which ye have desired;6 eilonei is a place of oaks, as it is said, As a terebinth, 'veka'alon' (and as an oak)7 Of the 'alonim' (oaks) of Bashan.⁠8 It was customary among them that these terebinths and oaks be planted in the plains before the cities which serve them as "an open land.⁠" And so did Onkelos translate alon bachuth9 as "the plain of Bechuta.⁠" There the word alon is surely not a proper noun of the location10 but only the name of the species of tree planted there, as is made explicit [in the same verse: and she was buried] …under the 'alon.'11 Onkelos' intent, however, is to convey the sense of the expression and not to merely translate the words.
Now the Targum Yerushalmi says with respect to both eil Paran and eilonei Mamre that they mean the plain of Paran and Mamre as Onkelos said, but in the case of alon bachuth,⁠12 he [Targum Yerushalmi] says it is the nut-tree of Bachut for he considers alon bachuth to be the name of a tree and not a place.⁠13 Onkelos, however, thought that alon bachuth is the name of a place, so called because there were many oak trees there, just as Eilonei Mamre [is the name of a place]. It is for that reason that Scripture there uses the word ha'alon.⁠14 Thus according to Onkelos they are all15 descriptive nouns.
But kikar hayarden16 is indeed the actual word for a plain, for kikar in the Sacred Language is the name for the place where the natural streams of rivers overflow. It is for this reason that the messenger who came to rescue Lot said, Stay not in all 'hakikar' (the plain; escape to the mountain.⁠17 Of similar usage are the expressions, Kar nirchav (wide pasture);18 'Karim' (the meadows) are clothed with flocks; the valleys also are covered over with corn.⁠19 Sometimes Scripture doubles the first letter of the word kar (meadow), making it kikar, and at other times Scripture discards the double form, as in, bath ayin (the apple of the eye).⁠20 There are many other such cases.
Swift couriers are also called by this name kar, as in 'lakari velaratzim;'21 The captains over hundreds and 'hakari.'22 The word bakirkaroth23 is also of the same root. It is the name for speedy camels such as "the flying camel" mentioned in the Talmud.⁠24 The word mecharkar,⁠25 containing the double use of kar, is a derivative of this word.
Abel Hashittim,⁠26 and also Abel Mecholah,⁠27 they28 translated to mean the plain of Shittim and Mecholah. It is [called Abel, which in Hebrew means "mourning"], because it is a desolate place, without plantings or structures for the word abel is, to them, an expression of destruction and waste, as in the verses: 'Vaya'avel' (And He made to mourn) the rampart and the wall;29 The new wine 'aval' (faileth), the vine fadeth.⁠30
1. That Eil, Eilonei and Kikar are the proper names of these places.
2. "Him" refers both to Rashi and Onkelos.
3. (13) here.
4. Ibid. Ramban's intent is to argue that since Mamre is the name of an individual, the word Eilonei could not be a proper name since two names cannot be in the constructive state.
5. Above, 12:6.
6. Isaiah 1:29.
7. Ibid., 6:13.
8. Ezekiel 27:6.
9. Genesis 35:8. And Deborah Rebekah's nurse died, and she was buried below Beth-el under the 'alon' and he called its name 'Alon Bachuth.'
10. As opposed to Rashi who says that the name of the place was Alon.
11. Genesis 35:8. And Deborah Rebekah's nurse died, and she was buried below Beth-el under the 'alon' and he called its name 'Alon Bachuth.'
12. Genesis 35:8. And Deborah Rebekah's nurse died, and she was buried below Beth-el under the 'alon' and he called its name 'Alon Bachuth.'
13. As opposed to Rashi who says that the name of the place was Alon.
14. And she was buried below Beth-el under 'ha'alon' (the oak). See Note 129 above. Ramban's intent is to say that since the word alon appears there with the definite article, (namely, ha-alon), it could not be a proper noun since the definite article is never attached to a proper noun. Hence in the end of the verse, which reads, And he called its name 'alon bachuth,' the word alon is also not a name designating a particular tree but a descriptive noun referring to a place containing many oaks. Hence Onkelos translates alon Bachuth as "the plain of Bechuta.⁠" According to Targum Yerushalmi, who takes alon bachuth to be the name of a particular kind of tree, the verse should have read, "And she was buried below Beth-el under alon,⁠" not ha-alon.
15. Eil Paran, Eilonei Mamre and alon bachuth. Hence in all these cases Onkelos translated "the plain of Paran… Mamre… Bechuta" as meaning a plain containing oak trees. Onkelos does this in keeping with his general method of conveying the intent of the verse rather than its strict translation since eil, eilonei and alon, strictly speaking, mean particular kinds of trees. Onkelos however felt free to say "the plain of Paran… Mamre… Bachuth" for his intent is but to convey the general meaning. Ramban continues to point that out in kikar hayarden, (13:11), where Onkelos said, "the plain of the Jordan,⁠" that is indeed the exact translation of the word kikar.
16. Above, 13:10.
17. Further, 19:17.
18. Isaiah 30:23.
19. Psalms 65:14.
20. Ibid., 17:8. The double letter form of the word would be babath ayin, with a double beth.
21. II Kings 11:4. It is usually translated: of the Carites and of the guard. According to Ramban its meaning is: of the couriers and the dispatchers.
22. Ibid., (19). Here too the usual translation is: the Carites. According to Ramban it means: the couriers.
23. Isaiah 66:20.
24. Makkoth 5a.
25. II Samuel 6:14. And David 'mecharkar' (danced) before the Eternal with all his strength.
26. Numbers 33:49.
27. Judges 7:22.
28. Onkelos and Jonathan
29. Lamentations 2:8.
30. Isaiah 24:7.
בהררם שעיר – רוצה לומר בעלותם להר שעיר.
בהררם בהר שלהם. כי שורש הר הרר והמ״ם מ״ם הכינוי ואיננו פועל כמו בדברם שפירש בעלותם אל ההר כי לא מצאנו פועל נגזר מזה השם ואין לגזור פועל משם העצם אלא אם כן נמצא כמו עוין מן עין והאזינו מן אוזן ותשלג מן שלג וכיוצא בהם והם מועטים אבל לא ידעתי איך תבא מלת שעיר אחר בהר שלהם כי היה ראוי לומר בהר שעיר שלהם לא בהר שלהם שעיר: ואומר אני שאין איל לשון מישור אלא מישור של פארן איל שמו עד וכלן מתורגמין מישור וכל אחד שמו עליו. שהמתרגם רודף אחר המכוון לא אחר המלה ברוב המקומות ומפני שהמכוון מכל אלה השמות אינו רק המישור לא השמות תרגמם כלם מישור והרמב״ן ז״ל טען ואמר שאלו היה כן היה אונקלוס מתרגם אותם כשמם אילא דפארן אילוני דממרא כמנהגו בשמות פי׳ בשמות העצם ומי הגיד לו במקומות הרבים ההם המישור המה כלם או הרים הגבוהים פי׳ אם איל ואילוני וככר וכן כלם הם שמות עצם כל אחד למקומו וממרא שם האיש אחי ענר ואשכול בעלי ברית אברם והמקום ההוא שלו כמו שאמר אילוני ממרא האמורי כאשר פרשתי פירושו ולא יסמך שם העצם הפרטי אבל איל פארן מקו׳ אילי׳ כי יבושו מאלי׳ אשר חמדתם ואילוני מקו׳ אלונים כאלה וכאלון אלונים מבשן פי׳ והם שמות תואר לא שמות עצם ומנהגו בהם לתרגם בם הענין והנהוג בה׳ להיות׳ נטועי׳ במישור לפני המדינות להיות לעיר כמו מגרש פירוש ומזה ידע המתרגם שהם מישור וכן תרגם אלון בכות מישר בכותא ושם איננו שם העצם למקו׳ רק הוא שם לאלון הנטוע שם כמו שמפורש תחת האלון אלא שהוא רודף העניין לא המלות והתרגום הירו׳ אמר באיל פארן ואילוני ממרא משרא כדברי אנקלוס ואמר באלון בכות בלוט בכותא כי אלון בכות אצלו שם לאילן לא למקום ואונקלס סובר שהוא שם למקום שהיו בו אלונים רבים כמו אלוני ממרא ולכן אמר תחת האלון והנה כלם שמות תואר פי׳ ושם יתרגם העניין לא המלה אבל ככר הירדן לשון מישור ממש הוא כי כן יקרא בלשון הקדש המקו׳ שהנהרות מתפשטין בהם במרוצת המים הנגרים השוטפים שם ולכן אמר ואל תעמוד בכל הככר ההרה המלט וכן כר נרחב לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר פעמי׳ יכפילו המלה ופעם יחסרו הכפל כמו בית עין וזולתם רבים ויקראו גם כן השלוחי׳ המהירים בזה השם לכרי ולרצים שרי המאות ואת הכרי וכן בכרכרות שם לגמלים המריצין שהזכירום בגמרא גמלא פרחא וממנו מכרכר כפולים ואבל השטים וכן אבל מחולה שתרגמו אותם מישר הוא המקום הנחרב אין בו נטע ולא בנין כי הלשון אצלם לשון חרבה ושממה כמו ויאבל חל וחומה אבל תירוש אומללה גפן עד כאן דבריו. ולא הבינותי דבריו בזה כי מה שטען שאלו היה כן היה אנקלוס מתרגם אות׳ בשמן אילא דפארן אילוני דממרא כמנהגו בשמות אינה טענה כי השמות שמתרגם אותם בשמם הם השמות שהמכוון בם הוא השמות ההם בעצמ׳ כשם מורה וממרא וירדן ובכות ושטים ולכן תרגמם בשמם ואמר משר מור׳ משר ממרא משר ירדנא משר בכותא משר שטין וכן שמות המקומו׳ ושמות האנשי׳ מתרגם אותם תמיד בשמם לזאת הסבה בעצמה מפני שאין בה שום ענין אחר זולתם ולכן תרגם ברע מלך סדום ברע מלכא דסדום וברשע מלך עמורה ברשע מלכא דעמורה ושנאב מלך אדמה שנאב מלכא דאדמה ושמאבר מלך צבויים שמאבר מלכא דצבויים מפני שכל אלה אין בם ענין אחר זולת השמות ההם בעצמם אבל שם איל ואילוני וככר ואבל ובעל ואילון שאין הכונה בם בעבור השמות ההם בעצמם רק בעבור המישור הנקרא באותם השמות תרגם אותם כלם בשם המישור ולא בשמותם וכן תרגם על דבר קרח על פלוגתא דקרח ובדב׳ בלעם בעצת בלע׳ ועל דבר שרי על עיסק שרי מפני שאין הכונה בם בשם הדבר במה הוא דבר רק במה הוא פלוגת׳ ובמה הוא עצה ובמה הוא עסק כל א׳ כפי מקומו והמתרג׳ רודף אחר הענין ולא אחר המלות כמו שכתב הוא בעצמו ומן התימה ממנו איך לא תפול קושיתו זאת גם לפירושו שפי׳ אל מאילים ואילוני מאלונים ואבל מן ויאבל חיל וחומה אם מפני שכשהם שמות התואר דרכו לתרג׳ אותם לפי הענין הנה יהי רקיע בתוך המי׳ שתרגם אותו במצעות מיא מענין אמצע ולא בגו מיא שהוא תרגום המלה ואיננו שם התואר וכן על דבר קרח תרג׳ אותו על פלוגתא דקרח ובמקו׳ אחר תרגם על דבר שרה על עסק שרה ובמקו׳ אחר תרגם בדבר בלע׳ בעצת בלע׳ ואיננו שם תואר וכמוהו רבים. ומה שטען עוד מי הגיד לו במקומות הרבים ההם המישור המה כלם או הרי׳ הגבוהים אינה טענה דאם כן רבי שמואל בר אמי שפירש גומר ומגוג אפריקא וגורמניאה ויון ותובל ומשך מצידוניאה ויתיניאה וישיניאה ובתירס פליגי בה רבי סימון ורבנן חד אמר זו פרס וחד אמר זו ותרקי ואמר רבי אבא בר כהנא פתרוסים וכסלוחים היו מעמידין הטליסין אלו גונבים נשותיהם של אלו ואלו של אלו מה יצאו מהם פלשתים כפתורי׳ פלשתי׳ גבורים ננסקי מאין להם כל אלו אם לא על פי הקבלה ואנקלוס הגר שקיבל מר״א ור׳ יהושע איך לא יהיו דבריו דברי קבלה ותרגם כפתורי׳ קפוטקאי ובין קדש ובין ברד בין רקם ובין חגרא ואין ספק שכל אלה אינם אלא ע״פ הקבלה שקבל מרבותיו ורבותיו מרבותיהם ועוד שזאת הטענה עליו להשיבה כי אף לפי דעתו שפי׳ איל פארן מקו׳ אלים ואלוני מקום אלוני׳ מי הגיד לו שהמקומות ההם הם מקו׳ מישור אם מפני שהמנהג בהם להיות נטועי׳ במישור לפני המדינות להיות לעיר כמו מגרש מי יודיענו שאיל פארן ואילוני ממרא הם מזה המין ולא יהיו הרים גבנוני׳ מיער צומח עצים מה׳ אילי׳ ומה׳ אלוני׳ והר האילי׳ מתיחס לפארן והר האלונים לממרא והרי התרגו׳ ירושלמי חולק בפי׳ אלון בכות עם אנקלוס הגר שהירושלמי תרגמו בלוט בכות ואנקלוס תרגמו מישר בכות ונראה שהם חולקי׳ בזה שהאחד סובר שהוא אילן מתייחס לבכו׳ והאחר סובר שהוא מישור שהיה בו אלון נטוע ומתיחס לבכות או שהמישור ההוא שמו אלון וכן באילוני ממרא פליגי ביה ר׳ יהודה ורבי נחמיא חד אמר במשרי ממרא וחד אמר בפלטין דממרא ונראה שהם חלוקי הקבלה דאם לא כן מי הגיד להם כל זה. ומה שטען עוד מאילוני ממרא שממרא שם האיש אחי ענר ואשכל בעלי ברית אברם המקום ההוא שלו כמו שאמר אילוני ממרא האמורי וחיי׳ מזה שלא יתכן להיות אילוני שם עצ׳ כי שם העצ׳ הפרטי לא יסמך אינה טענה כי כבר נמצא כמוהו צוען מצרי׳ גם בית לחם יהודה:
בהר שלהם. שהרי״ש הוא נוסף, והוא כמו בהר שלהם. והא דכתיב ״שעיר״ אחריו, ואין זה דרך הלשון, הלא מצאנו גם כן ״ותראהו את הילד״ (שמות ב, ו):
ואומר אני וכו׳. כלומר שדוחק לומר שכל השמות שהם ׳ככר׳ ׳אלוני׳ ׳אבל׳ פירוש מישור, דאם כן למה כתב פעם ״ככר״ (לעיל יג, יא) ופעם ״אלוני״ (שם שם יח) ופעם ״אבל״ (במדבר לג, מט) וכן כולם, אלא על כרחך כי של כל אחד ואחד היה שמו כך, ולפיכך זכר כל אחד ואחד בשמו. ולפיכך לא פירש רש״י על ״ככר הירדן״ ועל ״אלוני״, דעדיין לא זכר אלא שם ׳אלוני׳ ושם ׳ככר׳, אבל השתא דכתיב ״איל״ הוקשה למה שינה הלשון, שזכר בפרשה הזאת ג׳ פעמים ׳ככר׳ ׳אלוני׳ ׳איל׳. והקשה הרא״ם אם שם העצם הם אם כן הוי שם עצם פרטי, וכל שם עצם פרטי אינו נסמך, ותירץ הרא״ם דכן נמצא ״בית לחם יהודה״ (רות א, א):
בְהַרְרָם: במקצת ספרי׳ הרי״ש בחטף פתח, וכ״כ ר׳ אלייא 1בספר הרכבה שכן הוא במקצת ספרי׳, ונכון הוא 2כמשפט שתי אותיות דומות. וכן הביאו בספר 3טוב טעם פ״ז בחטף פתח. ועיין 4מה שכתבתי בריש סידרא על ואברכה מברכיך. [בְּהַרְרָם].
1. בספר הרכבה: ׳בהררם׳, ה ע״א.
2. כמשפט שתי אותיות דומות: עכ״ל ספר ההרכבה.
3. טוב טעם: פרק ז, ד״ה מתגי גרוניות.
4. מה שכתבתי: מ״ש בר׳ יב ג (׳ואברכה מברכיך׳).
אלא מישור של פארן איל שמו. דקשה לרש״י והלא על מלת אלוני ממרא (לעיל פסוק יג) נמי מתרגם מישור וא״כ אם חד מינייהו פירושו מישור ודאי השני לא פירושו מישור ל״פ ואומר אני וגו׳:
But that the plain of Paran was called איל. Rashi is answering the question: Onkelos translated אלוני (v. 13) as "the plain" of Mamrei. If אלוני means "plain,⁠" how can איל also mean "plain"? Thus Rashi explains, "I maintain that this does not mean...⁠"
ואת החורי בהררם שעיר – גם הם מן המורדים, והיא ארץ אדום, כמו שאמר ״אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ״,⁠1 כלומר שישבו בארץ טרם ירשו בני עשו את ארצם, כאמרו ״ובשעיר ישבו החורים לפנים, ובני עשו יירשום״.⁠2 והם נאספו למלחמה על הר שעיר, וגם הכום כדרלעומר וחבריו.
עד איל פארן – ומשם נסע כדרלעומר והמלכים אשר אתו עד איל פארן אשר על המדבר. וגם הם מרדו, והיא ארץ ישמעאל, כאמרו ״וישב במדבר פארן״,⁠3 והם בין מצרים לארץ אדום. כי ארץ אדום על ים סוף אילת ועציון גבר, ומשם עד גבול מצרים היא ארץ ישמעאל, וכאמרו ״וישכנו מחוילה עד שור אשר על פני מצרים״.⁠4 ותראה מזה שבאו המלכים מארץ עילם ואשור עד מעבר הירדן, והלכו על הסדר תחלה לארץ סיחון ועוג, ומשם לעמון הקרובה לה, ומשם למואב הסמוכה לה, ומשם לאדום הסמוכה למואב, ומשם לישמעאל הסמוכה לאדום. ומשם והלאה לא יכלו ללכת, כי היא ארץ מצרים ממלכה גדולה בפני עצמה, ואין להם דבר עמה.
ולדעתי פרטה תורה כל זה לצורך גדול, ללמדנו שבעבור היות הארצות האלה כלם מעון לאנשי משחית, ארץ כנען כולה ויושבי הככר וכן מעבר לירדן במזרח ובנגב ארץ ישראל, כי מסביב לה ארץ סיחון ועוג ועמון ומואב ואדום וישמעאל, על כן סבב ה׳ יתברך עלילות להביא עליהם מלכים אדירים מאשור ומעילם ומשנער להשמידם ולכלותם מעל אדמתם. והיה תחלת הריב הזה בימי אמרפל, שהחלו הרפאים והאמים וחבריהם לעשות מלחמה עם יושבי ערי הככר. כי רצו להתפשט גם מעבר לירדן לקחת ארצותם, וחברו יושבי הככר עם ארבעה המלכים והכניעום. וכשהחלו למרוד עלו עליהם והכום, ומאז ואילך לא מָשָׁה חרב מלחמה מארצם, והיו הולכים ודלים, עד שרבו בני לוט עמון ומואב ובני עשו וישמעאל, וירשו את ארצם. ואחר כך בצאת ישראל ממצרים כבשו גם סיחון ועוג שני מלכי האמורי ול״א מלכים שבעבר הירדן, ובאו הארצות האלה כולם ביד זרע אברהם כאשר דבר לו. ותדע שהיה התחלת הכבוש בימי אברהם, ולולי שהודיעה תורה מלחמת הגוים האלה עם המלכים שבשנער ועילם, היינו מתמיהים איך נהיתה ארצות הרפאים הענקים האלה ירושה לבני לוט? וסבורים היינו כי נלחם ה׳ להם באותות ובמופתים כאשר עשה לישראל, וזה כזב. כי לא עשה כן לכל גוי. עכשיו גלתה תורה היאך נסתבבו הדברים מה׳ ית׳ אשר לו נתכנו עלילות. על כן אמר ב״משנה תורה״5 ״ובשעיר ישבו החורים לפנים ובני עשו יירשום וישמידום מפניהם וישבו תחתם״,⁠6 כלומר ה׳ השמיד אותם מפניהם בחרב מלחמת העמים שבאו עליהם. ואחר שנשמדו, ירשו בני עשו שישבו ביניהם והרבו והפרו את ארצותם. וחתם ״כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו אשר נתן ה׳ להם״,⁠7 כלומר כאשר עשה ישראל כשנלחם עם מלכי כנען וה׳ עמהם, כן השמיד יושבי שעיר טרם ירשו בני עשו את ארצם. וכן אמר בבני עמון ״עם גדול ורב ורם כענקים, וישמידם ה׳ מפניהם וירשום וישבו תחתם״.⁠8 וזה על דרך שאמרנו. והוסיף ״כאשר עשה לבני עשו היושבים בשעיר, אשר השמיד את החורי מפניהם ויירשום וישבו תחתם עד היום הזה״. לפי שבבני עמון אמר וישמידם ה׳ מפניהם, דמה להן החורי שגם אותו השמיד ה׳. אבל אצל ישראל נאמר ״עד השמידך אותם״,⁠9 כי הם לקחו ארצם במלחמה על דרך פלא. גם מעבר לירדן נשמדו הרפאים, וישבו בארץ סיחון ועוג שני מלכי האמורי, ועל כן היתה נחלה לישראל. ונאמר ״כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים״ וגו׳, ובעבור זה כתבה תורה המלחמה הזאת.
בהררם שעיר – פירש ראב״ע ז״ל ש״הוא מבנין הדגוש כמו ׳בְַּדְּבָּרם׳,⁠10 ופירושו בעלותם אל הר שעיר״.⁠11 ורד״ק12 ז״ל חשב שאיננו כן מפני פתחות הה״א. גם רא״ם ז״ל השיב שאין לנו לגזור פועל משם העצם זולתי הנמצאים. ואני משיב לאיזו צורך נכתב, שהיה זה בעלותם אל ההר. (יאמר) [כלומר] בהר שעיר. אבל הפירוש כדברי רש״י ז״ל בהר שלהם, והוא שם [עצם] בפלס ״ארץ״, והשם כנוי כמו ״ארצם״. ורא״ם ז״ל דקדק על פירוש זה שהוא הפוך וראוי שיאמר בהר שעיר שלהם. אבל יותר תימה, לאיזו טעם הודיע שהוא הר שלהם? והחורי ידענו שהיה אדוני שעיר כמפורש בפרשת וישלח ובפרשת דברים. ולדעתי לפי שהארץ נקראת ״שעיר״, וההר אף הוא שמו שעיר, כי החורי משל בכל ארץ אדום, נקראת הכל על שמו שעיר. וכאמרו ״אלה אלופי החורי בני שעיר בארץ אדום״.⁠13 ואילו אמר ״ואת החורי בהר שעיר״, משמעותו לבד שהכו משפחת החורי יושבי ההר, לא שאר ארץ החורי. על כן אמר ״ואת החורי בהררם״, לא הר שלהם, אלא כשהוכו [החורי] בעמקים, רצו להשגב בהר שהיה מבטחם, וגם שם הכום. ומלת ״שעיר״ כמפרש שההר שבטחו בו הוא הר שעיר הידוע. וחסר [מלת] ״הר״ כמו ״והנבואה עודד הנביא״.⁠14
איל פארן – דברו על זה רש״י ורמב״ן ורא״ם ז״ל ויתבאר בעז״ה.
1. בראשית לו, כ.
2. דברים ב, יב.
3. בראשית כא, כא.
4. שם כה, יח.
5. ספר דברים.
6. דברים ב, יב.
7. שם.
8. שם ב, כ.
9. שם ז, כד.
10. שמות ז, ז.
11. פירש אשר ויזר: פירוש ראב״ע חולק על פירוש אונקלוס ורש״י שפירשו המלה מלשון ״הר״.
12. ספר השרשים, ערך: הרר.
13. בראשית לו, כא.
14. דהי״ב טו, ח. כלומר חסרה כאן מלת ״של״, כי היא מובנת.
ואת החרי – אחרי שעברו כל הבשן וארץ עמון וארץ מואב, כל צד מזרחי של הירדן, באו עתה בארץ אדום שהיא לדרומה של א״י, ושם הכו את החורי היושבים אז בשעיר שנאמר ובשעיר ישבו החרים לפנים (דברים ב׳ י״ב), ולא השמידוהו כי אח״כ באו בני עשו ויורישום לגמרי:
בהררם – בהר שלהם שהוא שעיר:
עד איל פארן – הוא מקום סמוך למדבר פארן שבו חנו ישראל אחרי צאתם ממצרים, ועד המדבר הזה פשטו המלכים הנוצחים, הרי שהלכו כל צד מזרח וכל צד דרום של א״י:
החורי – היושבים בשעיר קודם שיירשום האדומיים.
איל פארן – איל שם אילן כמו כי יבושו מאילים אשר חמדתם. (ישעיהו א׳:כ״ט) (רמב״ן והמתרגם האלכסנדרי וגעזעניוס) ונקרא המישור על שם האילן, כמו אלון מורה, אלוני ממרה.
פארן – חלק מֵעֲרב מדברית, גם תלמי הזכיר אומת Pharanitae, ונשאר שֵם פארן עד היום לעמק רחוקה מן Suez כ״ד פרסאות.
the Horites. The inhabitants of Seir before the Edomites drove them out.
the terebinth of (eil) Paran. Ayil is the name of a tree, as in, “For they will be ashamed of their sacred oaks [me-eilim] on which you set your desire” (Isa. 1:29) (Nachmanides, the Alexandrian translation, and Gesenius). Plains were named after the tree; e.g. Elonei Moreh, Elonei Mamre [translated by Onkelos as “the plains of Moreh,” “the plains of Mamre”].
Paran. Part of the Arabian desert. Ptolemy mentioned a people called the Pharanitae; the name Paran remains to this day as the name of a valley 24 parasangs [about 96 miles] from Suez.
ואת החורי – שאח״כ היה שם ארץ אדום כנודע, עד איל פארן שישב שם ישמעאל שהיה קרוב לגבול מצרים, ואגב מלמדנו כי אז כבר נכבשו הארצות לפני בני אדום ובני לוט, שהיה בהשגחת ה׳, כמ״ש כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר (שם ב ו) וכן שם (י יא, ושם כא כב) שה׳ השמיד הענקים ע״י ארבעה מלכים אלה, כדי שיוכלו בני עשו ובני לוט להתישב שם.
THE HORITES. Their territory later became the land of Edom, as is well known. They came as far as El-Paran, which is close to the border of Mizraim, and which later became the home of Yishmael. In passing we are being taught here that these lands which were to be given to the descendants of Edom (Esav) and of Lot, had already been conquered — in accordance with the divine plan1. As it is written: Because I have given Mount Seir to Esav for an inheritance2 — that having also been the reason that God caused the destruction of the giants by means of the four kings, since thereby it was made possible for the children of Esav and Lot to settle there.
1. Directly they could not get them, being then Shem to Shem.
2. Deut. 2:5,7.
בהררם שעיר: נמצא עברו מצפון ארץ ישראל עד עבר השני של דרום, שהרי שעיר שהוא אדום1 היה בדרומה של ארץ ישראל2, ובבל זה שנער3 מצפון. ועל כן כתיב במקרא הסמוך ״וישובו״4, דכבישתם שדה העמלקי היה בדרך חזרתם לצד צפון.
והודיע הכתוב כל זה, שמובן שלא במשך זמן קצר נעשה כל זה, והלא ידעו סדום ועמורה שבשובם משעיר יבואו עליהם שמרדו בהם, וא״כ מסתמא התחזקו בכל זה המשך כל האפשר למלחמה5.
{אשר על6 המדבר: זה הישוב נעשה בשביל הולכי מדבר הגדול, לפוש שם ולהצטייד וכדומה, משום הכי נקרא הוא ״על המדבר״.}
1. להלן פרק ל״ו.
2. וכך כותב המלבי״ם, ומוסיף: כמו שתראה ש⁠(עם) ישראל בהליכתו ממערב למזרח על מצר הדרומי לא״י, עברו ארץ אדום ומואב..
3. ״אמרפל מלך שנער״.
4. משמע שחזרו חזרה.
5. ובכל זאת נצחום ארבעת המלכים, דבר המגדיל את הנס של אברהם אבינו.
6. לפי כל המפרשים ״על״ משמעותו סמוך. אך ׳מדוע׳ כתבה התורה ״על״, על כך עונה רבינו.
החרי – זהו שם תושביה הקדומים של ארץ אדום; השווה להלן ל״ו:כ׳ ואילך.
בהררם שעיר – דהיינו ההרים שבין ים המלח ומפרץ ים אילת.
איל פארן – לפי התרגומים הרי איל פירושו — מישור, וכן רש״י, כלומר מישורו של פארן. לפי אחרים הרי זו אילת או אילה, במזרח מדבר פארן.⁠1
1. השווה דברים ב׳:ח׳.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)בראשית רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחרש״ילקח טובאבן עזרא א׳אבן עזרא – דקדוק המליםרד״קחזקונירמב״ןרלב״ג ביאור המילותמזרחיגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םנצי״ברד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144