וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר
וְיָת חוֹרָאֵי דִּבְטוּרַיָא (ח״נ: דִבְטוּרָא) דְּסֵעִיר עַד מֵישַׁר פָּארָן דִּסְמִיךְ עַל מַדְבְּרָא
בְּהַרְרָם – בהר או בהרים?
א. ברוב הנוסחים ״
בְּהַרְרָם שֵׂעִיר״ – ״
דִּבְטוּרַיָא דְּסֵעִיר״, ברבים. ואולם מכיוון ש״בְּהַרְרָם״ משמעו בהר שלהם כדרך הכפולים ״הַרְרֵי קֶדֶם״
(דברים לג טו), יש שתרגמו ״
דִבְטוּרָא דְּסֵעִיר״, ביחיד. והמיוחס ליונתן שתרגם ״דִבְטַוְורַיָא רָמַיָא דִגְבָלָא״
(שבהרים הגבוהים של גבל) פירש בְּהַרְרָם כנוטריקון: בהר – רם, ותרגם שֵׂעִיר – גְּבָלָא על דרך ״גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק״
(תהלים פג ח).
1
אֵיל, אֵלוֹנֵי, כִּכָּר, עֲרָבָה, עֵמֶק, אָבֵל – מונחים טופוגרפיים
ב. ״
אֵיל פארן״ – ״
מֵישַׁר פָּארָן״. אונקלוס מבחין בין אֵלָה לבין אַלּוֹן. הראשון הוא עץ יער ותרגומו בּוּטְמָא כגון ״וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת
הָאֵלָה״
(בראשית לה ד) ״תְּחוֹת
בּוּטְמָא״. השני הוא מונח טופוגרפי למקום שטוח, מישור.
2 לכן כמו שתרגם ״כל ערי
הַמִּישֹׁר״
(דברים ג יז) ״כֹּל קִרְוֵי
מֵישְׁרָא״, תרגם גם ״תַּחַת
הָאַלּוֹן״
(בראשית לה ח) ״בְּשִׁפּוֹלֵי
מֵישְׁרָא״, ״
אַלּוֹן בָּכוּת״
(בראשית לה ח) ״
מֵישַׁר בְּכִיתָא״. וכן תרגם אֵיל, אֵלוֹנֵי, כִּכָּר, עֲרָבָה, עֵמֶק, או אָבֵל שלדעתו גם הם מונחים טופוגרפיים, השווה: ״
כִּכַּר הַיַּרְדֵּן״
(בראשית יג י) ״
מֵישַׁר יַרְדְּנָא״, ״
וְהָעֲרָבָה וְהַיַּרְדֵּן״
(דברים ג יז) ״
וּמֵישְׁרָא וְיַרְדְּנָא״, ״
וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים״
(בראשית יד י) ״
וּמֵישַׁר חַקְלַיָּא״, ״אֶל
עֵמֶק שָׁוֵה״
(בראשית יד יז) ״
לְמֵישַׁר מְפַנָּא״, ״
אָבֵל הַשִּׁטִּים״
(במדבר לג מט) ״
מֵישַׁר שִׁטִּין״, ״
בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא״
(בראשית יד ו) ״
בְּמֵישְׁרֵי מַמְרֵא״, ״
אֵלוֹנֵי מֹרֶה״
(דברים יא ל) ״
מֵישְׁרֵי מוֹרֶה״. וכן כאן: ״
אֵיל פארן״ – ״
מֵישַׁר פָּארָן״.
ואולם מהו הטעם לתרגום אַלּוֹן בהוראת מישור? מסתברת דעת החוקרים שהתרגום בא להפקיע מהאמונה בעצים מקודשים שאיפיינה את פולחן האֲשֵׁרָה הכנעני. הואיל ואבות האומה שפירסמו את אמונת היחוד, בוודאי נזהרו בציווי החוזר בכתובים רבים כגון ״אַבֵּד תְּאַבְּדוּן... אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן״
(דברים יב ב), לכן המירו המתרגמים את אַלּוֹן במונח טופוגרפי, מישור, והרחיבוהו גם למונחים נוספים וכל זה לשמירת כבודם של אבות האומה. עדות לכך היא המסורת הקדומה המשותפת לכל התרגומים ונקבעה גם במדרשי חז״ל.
3
מֵישַׁר פָּארָן – רש״י ורמב״ן
עם זאת רש״י ורמב״ן נחלקו בכוונת ת״א ״אֵיל פארן״ – ״מֵישַׁר פָּארָן״. לדעת רש״י אֵיל הוא שם פרטי למקום מסויים ולדעת רמב״ן הוא שם תואר: מקום עצי האלה. וזה לשון רש״י:
איל פארן, כתרגומו מישור. ואומר אני שאין אֵיל לשון מישור, אלא מישור של פארן אֵיל שמו, ושל ממרא
אֵלוֹנֵי שמו, ושל ירדן כִּכָּר שמו
, ושל שטים אָבֵל שמו; אָבֵל הַשִּׁטִּים
(במדבר לג מט). וכן בַּעַל גָּד
(יהושע יא יז) בַּעַל שמו. וכלם מתורגמין מישור וכל אחד שמו עליו.
כלומר מֵישַׁר אינו תרגום מילולי של אֵיל. אונקלוס פירש שהמקום היה אכן במישור, ואולם – טוען רש״י – שם המישור של פארן הוא אֵיל,4 כמו אֵלוֹנֵי או כִּכָּר שגם הם שמות מקומות.
כנגד פירושו טען רמב״ן שלש טענות (ע״פ רא״ם): ראשית, אילו היה אֵיל שם פרטי כדעת רש״י, היה אונקלוס מתרגמו כלשונו, כדרכו בתרגום שמות פרטיים. שנית, אם כדברי רש״י ש״איל״ הוא מקום מסוים בפארן, מנין החליט אונקלוס כי מדובר במישור? אולי הוא בהר? ושלישית, לא יתכן ש״איל״ או ״אלוני״ הם שמות פרטיים שהרי ״אלוני״ בא בסמיכות ושם פרטי לא יבוא כנסמך. וזה לשונו:
ואלו היה כן היה אונקלוס מתרגמם בשמם: ״אילא דפארן״, ״אילוני דממרא״ כמנהגו בשמות. ומי הגיד לו במקומות הרבים ההם, המישור הם כולם או הרים הגבוהים?
לכן מפרש רמב״ן ״איל פארן״ ו״אלוני ממרא״ כשמות תואר לאותם מקומות. ומה שתרגם ״מישור״, כי עצי האלה והאלון נטועים בדרך כלל במגרשים מישוריים ואונקלוס ״רודף הענין לא המילות״:
אבל ״איל פארן״ מקום אילים; כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם
(ישעיהו א כט), ו״אלוני״ – מקום אלונים; כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן
(ישעיהו ו יג), אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן
(יחזקאל כז ו). והנהוג בהם להיותם נטועים במישור לפני המדינות להיות לעיר כמו מגרש. וכן תרגום אַלּוֹן בָּכוּת
(בראשית לה ח) מֵישַׁר בְּכִיתָא
ושם איננו שם העצם למקום רק הוא שם לאלון הנטוע שם כמו שמפורש ״תחת האלון״
(בראשית לה ח),
אלא שהוא רודף הענין לא המילות.
והתרגום הירושלמי אמר ב״איל פארן״ ו״אלוני ממרא״ – ״מישרא״, כדעת אונקלוס. ואמר ב״אלון בכות״ – ״בלוט בכותא״. כי אלון בכות אצלו שם לאילן לא למקום. ואונקלוס סבר שהוא שם למקום כי היו בו אלונים רבים כמו אלוני ממרא ולכן אמר ״האלון״
(בראשית לה ח). והנה כולם שמות תואר.
ואילו כִּכָּר או אָבֵל, שגם הם מתורגמים בלשון מישור, אלה אכן מונחים טופוגרפיים גם בעברית: כִּכָּר (מגזרת כר) הוא מעניין התפשטות ומרוצת המים בשטח מישורי ומכאן תרגמו ״מישר״. גם אָבֵל הוא מושג טופוגרפי המציין מקום חרב (או רחב), והיינו ״מישר״:
אבל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן
(בראשית יג י) לשון מישור ממש הוא, כי כן יקרא בלשון הקודש המקום שהמים מתפשטין בהם במרוצת המים הניגרים השוטפים שם. ולכן אמר וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט
(בראשית יט יז). וכן כַּר נִרְחָב
(ישעיהו ל כג), לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר
(תהלים סה יד), פעמים יכפילו המלה ופעמים יסירו הכפל, כמו בַּת עָיִן
(תהלים יז ח) וזולתם רבים.
5
ואָבֵל הַשִּׁטִּים
(במדבר לג מט) וכן אָבֵל מְחוֹלָה
(שופטים ז כב) תרגמו אותו מֵישַׁר הוא המקום הנחרב
(נ״א: הנרחב) אין בו נטע ולא בנין. כי הלשון אצלם לשון חרבה ושממה כמו וַיַּאֲבֶל חֵל וְחוֹמָה
(איכה ב ח), אָבַל תִּירוֹשׁ אֻמְלְלָה גָפֶן
(ישעיהו כד ז).
6
כלל הדברים: לדעת אונקלוס הכתוב משתמש בכמה מלים עבריות – אַלּוֹן אֵיל, אֵלוֹנֵי, כִּכָּר, עֲרָבָה, עֵמֶק, אָבֵל – כדי לציין אותה צורת קרקע; מֵישַׁר. את המישרים מציין הכתוב על פי סימני היכר שונים. בשמות אנשים, כגון מַמְרֵא; בשמות מקומות, כגון מֹרֶה, פָּארָן, הַיַּרְדֵּן; וכן על פי תכונת המישר או מאורעות שארעו בו כגון, הַשִּׂדִּים, שָׁוֵה, בָּכוּת. ואילו הַשִּׁטִּים
(במדבר לג מט) הוא ספק תכונת המישר, ספק שם מקום הסמוך לו.
7
עַל בהוראת סָמוּךְ
ג. רק בשני פסוקים שבהם אי אפשר לפרש עַל – למעלה ממקום מסוים, תרגם עַל בהוראת סָמוּךְ: בפסוקנו ״אשר
על המדבר״ – ״
דִּסְמִיךְ עַל מַדְבְּרָא״, וכן ״
ועליו מטה מנשה״
(במדבר ב כ) ״
וְדִסְמִיכִין עֲלוֹהִי שִׁבְטָא דִּמְנַשֶּׁה״, כהערת המסורה.
8 כנגד זאת רש״י מפרש עַל – סָמוּךְ גם בפסוקים נוספים על פי דרשות חז״ל כמבואר בפסוק ״
ועליו מטה מנשה״.
1. ״חליפות שמלות״, וראה גם ״נתינה לגר ו״באורי אונקלוס״.
2. טופוגרפיה – מדע העוסק בתיאור פני הקרקע; הרים, עמקים, אגמים, נהרות וכו׳.
3. ראה מ״ד קאסוטו, ״מנח עד אברהם״, ירושלים תשי״ט עמ׳ 222 – 223 ובמחקרו המקיף של יואל אליצור ״אלון – מישר״, אשל באר שבע, ח (תשס״ג), עמ׳ 1 – 11 המשווה גם לתרגומים היווניים והרומיים. וכן במדרש ״והוא שכן באלני ממרא וגו׳ ר׳ יהודה אמר במישרי ממרא, ר׳ נחמיה אמר בפלטין דממרא״
(ב״ר מא).
4. אילת? עיין רד״צ הופמן.
5. ״כר״ הוא כמו ״ככר״ דוגמת ״בת עין״ כמו ״בבת עינו״
(זכריה ב יב).
6. ועיין ברא״ם המיישב את דברי רש״י. וראה גם ״תורה שלמה״ כד, עמ׳ לה.
7. על פי ד׳ רפל, ת״א, עמ׳ 171. וראה שם טבלת השוואה בין ת״א לתרגומים הארמיים, השומרוני, הרומי, והשבעים.
8. לנדויאר, מסורה, עמ׳ 104. ועיין גם ״
אשר עד מֵידְבָא״
(במדבר כא ל) ״
דִּסְמִיךְ עַל מֵידְבָא״, ובהערת המסורה שם.