Bereshit 14 – בראשית יד‏ – Mikraot Gedolot

[כד] ¹ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר, בעל קורה טעין בעוביה. (בראשית רבה מ״ב)

[כה] ²והמלכים אשר אתו ויכו את רפאים בעשתרות קרנים, בעשתרא דקרנא, ואת הזוזים בהם, ית זיותנה דבהון, ואת האמים בשוה קריתים, תרתין קריין אינון. (בראשית רבה מ״ב)

[כו] ³ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר, זה שה״כ (ישעיהו כ״ו:כ׳) לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדיך חבי כמעט רגע עד יעבר זעם, אין לך מי שעמד כנגד השעה ולא נדחק. וכל הנותן מקום לשעה שעה חוזרת וניתנת בידו, תדע לך הרי א״א שברח מפני נמרוד ונתן מקום לשעה, חזרה שעה ונתנה אותה בידו, ונטל בזה ששה עשר מלך לפי שאמרפל וחבריו נלחמו עם מלך סדום וחבריו ונצחום ונטל את ביזתם נמצא נטל ביזת תשעה מלכים, ולא עוד אלא כשהיו באים בדרך להלחם עם מלך סדום הרגו שבעה מלכים בדרכם ונטלו את ביזתם דכתיב ובארבע עשרה שנה וכו׳ ונמצא נטל ביזת ששה עשר מלכים. (מדרש הגדול לך)

1. עי׳ פירש״י כאן, וברכות סד. ובא לפרש הטעם שנזכר כאן מתחלה כדרלעומר ובפסוק א׳ נזכר בראשונה אמרפל, משום דכאן הוא נכנס בעובי הקורה מפני שמרדו בו.
וראיתי להביא כאן מ״ש במדרש הבאור כת״י, בפסוק זה י״ב שנה עבדו וי״ג שנה מרדו, מכאן סמכו חכמים שבן שלשה עשרה יצא מרשות אביו, עי׳ ב״ר פס״ג א״ט. ועי׳ ז״ח כד; ואפשר היה לומר הכוונה בהרמז דבי״ג שנה מורד היצ״ט בהיצה״ר, עי׳ אדר״נ פט״ז וקהלת רבה פ״ד פ״ט, וא״י למי כוון באמרו סמכו חכמים, עי׳ לקמן פט״ו מאמר קיח, בבאור.

2. בלקח טוב בעשתרות קרנים הרים גבוהים מקום שאין חמה זורחת. עי׳ סוכה כ. ועי׳ רש״י דברים א, ד. עשתרות הוא לשון צוקין וקושי כמו עשתרות קרנים ועשתרות זה הוא עשתרות קרנים שהיו שם רפאים שהכה אמרפל שנאמר ויכו את רפאים בעשתרות קרנים. וראה ברש״י דברים ז, יג. וברבינו בחיי בדברים א, ד. ונקרא עשתרות קרנים ע״ש שעולים שם באותן ההרים הצאן אשר להם קרנים כגון היעלים והעזים והכבשים כו׳. והרד״ק כ׳ והמקום הזה הוא בין ב׳ הרים גדולים ולכן נקרא קרנים וכבר זכרוהו רבותינו ז״ל. ועי׳ בלקח טוב פ׳ תבוא ועשתרות צאנך. ומענין רפאים, מבואר במדרש אגדה דברים יא, ח. והוא נשאר מיתר הרפאים (דבר׳ ג, יא.) מאותן שהרגו אמרפל וחביריו, שנ׳ ויכו את הרפאים בעשתרות קרנים. ית זיותנה דבהון, בב״ר מכת״י הגי׳ זיוותניה דבהון, ומפרש בעלי זיו שבהם כלו׳ ברפאים, ועי׳ בתרגומים ודורש בְהָם במו בְהָם. ועי׳ בערה״ש ע׳ זיו. תרתן קריין אינון, שתי עירות היו ששמן שוה, וי״ג תרתין נינוה אינון עי׳ במנח״י.

3. עי׳ תנחו׳ ויצא א״ה. שבעה מלכים, צ״ע דבקרא איתא רק חמשה. ועי׳ מ״ש לעיל בבאור מאמר ח. וצרף לכאן. ואולי חושב האימים בשוה קריתים בתרתי כדרש הנ״ל דהוי שתי עירות.

וּבְאַרְבַּע עַסְרֵי שְׁנִין אֲתָא כְדָרְלָעֹמֶר וּמַלְכַיָּא דְּעִמֵּיהּ וּמְחוֹ יָת גִּבָּרַיָּא דִּבְעַשְׁתְּרָת קַרְנַיִם וְיָת תַּקִּיפַיָּא דִּבְהָמְתָא וְיָת אֵימְתָנֵי דִּבְשָׁוֵה קִרְיָתָיִם.

In the fourteenth year, Kedorlaomer came together with the kings that were with him and they defeated the mighty ones in Ashteros Karnayim, the powerful ones in Ham, and the ones that incite fear at Shaveh Kiryasayim,

וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם

וּבְאַרְבַּע עַסְרֵי שְׁנִין אֲתָא כְּדָרְלָעֹמֶר וּמַלְכַיָא דְּעִמֵּיהּ וּמְחוֹ יָת גִּבָּרַיָּא דִּבְעַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם וְיָת תַּקִּיפַיָּא דִּבְהָמְתָא וְיָת אֵימְתָנֵי דִּבְשָׁוֵה קִרְיָתָיִם

תרגום שם האומות

א. העמים שהוכנעו על ידי כדרלעומר אינם מתורגמים כשמות כגון רְפָאִים – רְפָאֵי, זוּזִים – זוּזֵי, אלא לפי תכונתם ואופיים. והטעם: מפסוקי חומש דברים ״וְהַמֹּאָבִים יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים... . וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים״ (דברים ב יא, כ) עולה שהשמות נקבעו על שם מעשיהם.⁠¹ ו״מרפא לשון״ כתב שהטעם לשוני: רְפָאֵי עשוי להשמע כלשון רפיון או רפואה וזוּזֵי – כמטבעות.⁠²

רפאים – ענקים, מתים

ב. לתרגום ״רְפָאִים״ – ״גִּבָּרַיָּא״ ייתכנו שני ביאורים: [א] תרגם גבורים כתרגום ״ענקים״ כגון ״ילידי הענק״ (במדבר יג כב) ״בְּנֵי גִּבָּרָא״, ולמד זאת מהכתוב ״רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כָּעֲנָקִים״ (דברים ב יא); [ב] רְפָאִים הוא כינוי למֵתִים כגון ״מֵתִים בַּל יִחְיוּ רְפָאִים בַּל יָקֻמוּ״ (ישעיהו כו יד), ״הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה פֶּלֶא אִם רְפָאִים יָקוּמוּ יוֹדוּךָ סֶּלָה״ (תהלים פא יא). לפי זה ״וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים״ היא מליצה: ״נקראים רפאים על שם שכל הרואה אותם ידיו מתרפות״ (רש״י לדב׳ ב יא), ״שכל הרואה אותם ימות לבו וְיֵחָשֵׁב מהרפאים שהם מתים״ (ראב״ע כאן) והתרגום ״יָת גִּבָּרַיָּא״ הוא ביאור הכוונה.

זוזים – חזקים, למניעת כפל

ג. כתב רש״י ״הזוזים – הם זמזומים״, כי גם הם מן הרפאים ככתוב ״רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים״ (דברים ב כ). ואולם שלא לכפול תיבת גִּבָּרַיָּא תרגם ״וְאֶת הַזּוּזִים״ – ״וְיָת תַּקִּיפַיָּא״, החזקים.⁠³ אבל בדברים תרגם ״זַמְזֻמִּים״ – ״חַשְׁבָּנֵי״, עיין שם הטעם.

בְּהָם – בְּהָמְתָא, בָּהֶם

ד. אונקלוס תרגם את השם הָם בתצורה ארמית; ״הזוזים בְּהָם״ – ״תַּקִּיפַיָּא דִּבְהָמְתָא״. אבל התרגום הירושלמי ״את הזוזים בהם – ית זיותנה דבהון״ הוא ביאור מדרשי: זוּזִים – בעלי הזיו שבהם [ברפאים] ובְּהָם כמו בָּהֶם.⁠⁴

ה. ״הָאֵימִים״ – ״אֵימְתָנֵי״. עיין להלן ״אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם״ (בראשית לו כד) ״גִּבָּרַיָּא״ וצרף.

עַשְׁתָּרֹת – קרא ותרגום

ו. השם עַשְׁתָּרֹת מועתק כצורתו כעדות ״מרפא לשון״: ״בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם – קרא ותרגום״. וכמוהו: ״אשר יושב בְּעַשְׁתָּרֹת באדרעי״ (דברים א ד) ״דְּיָתֵיב בְּעַשְׁתָּרוֹת בְּאֶדְרֶעִי״. כנגד זאת ״וְעַשְׁתְּרֹת צאנך״ (דברים ז יג) מתורגם ״וְעֶדְרֵי עָנָךְ״ לשון עשירות ועיין שם בביאורנו. ומסתבר ש״עשתרות״ ו״קרנים״ שבעבר הירדן נקראו כך גם בארמית ולכן לא תרגמם. וכן עולה מהמיוחס ליונתן שדרכו לזהות שמות גאוגרפיים אבל את אלה הניח כצורתם.⁠⁵

1. ״נתינה לגר״ בשם רש״ד ב״ביאור״.

2. ולדעתו מטעם זה תרגם הַקֵּינִי (בראשית טו יט) שָׁלְמָאֵי ולא קֵינָאָה שמשמעו אומנות הצורפים כבתיוב״ע ״וּרְתֻקוֹת כֶּסֶף צוֹרֵף״ (ישעיהו מ יט) ״וְשֵישְלָן דִכסַף קֵינָאָה מְאַחֵיד לֵיה״.

3. אבל ב״שדה ארם״ (עמ׳ 16) כתב ש״תַּקִּיפַיָּא״ מיוסד על דמיון צלילי שבין זוּזִים לעַזִּים, ורחוק.

4. תרגום זה הוזכר גם בב״ר מב ד. בְּהָם – בָּהֶם מתורגם גם בפשיטתא ובתרגום השבעים, וראה ״נתינה לגר״.

5. עַשְׁתָּרֹת היא עיר קדומה במרכז הבשן שנקראת גם ״עשתרות קרנים״. העיר נתכנתה על שם אלילת הפריון הכנענית שצויירה כפרה בעלת קרנים ומכאן כינויה ״קרנים״ [ולדעת רמב״ן (לדברים א ד) ״ועשתרות קרנים היו הרים גבוהים שעליהם מצודות סלעים ידמה אותם הכתוב לקרני הבהמות״. השווה סוכה ב ע״א: ״העושה סוכתו בעשתרות קרנים, הכי נמי דלא הוי סוכה?⁠״]. שני השמות ״עשתרות״ ו״קרנים״ נשתמרו גם אצל הארמים יושבי הבשן ולכן לא נתרגמו. וכן רמז הנביא במליצתו החריפה ובכפל משמעות בפסוק ״הַשְּׂמֵחִים לְלֹא דָבָר הָאֹמְרִים הֲלוֹא בְחָזְקֵנוּ לָקַחְנוּ לָנוּ קַרְנָיִם״ (עמוס ו יג). הרומז גם לעיר ״לֹא דְבָר״ שבצפון הגלעד (שמואל ב יז כז) ול״קרנים״ שבמרכז הבשן בחלק הארמי (י׳ קוטשר, ״מלים ותולדותיהן״, עמ׳ 88).

ובא⁠((בר))[רב]⁠עה עשרי שנין אתא כדר לעומר ומלכיא דהוו^א עמה וקטילו ית גיברייה בעשתרתא דקרנים וית זיותניה דבהון וית אמתניה דהוון שריין בגווה דקרתה^ב.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דהוו״) גם נוסח חילופי: ״דהוון״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דקרתה״) גם נוסח חילופי: ״קרייתה״.

ובירביסרי שנין אתא כדרלעמר ומלכיא דעימיה ומחו ית גובריא דבעשתרות קרנים וית תקיפיא דבהמתא וית אימתני דבשוה קריתים.

And in the fourteenth year came Kedarlaomer and the kings who were with him, and smote the Giants (gibboraia) which were in Ashtaroth-Karniam, and the Strong who were in Hametha, and the Terrible who were in the plain of Kiriathaim,

וקטולו ית זיבריא דבעשתרות קרנים וית זויתניא די בהון וית אמתניא אילין דשריין דבנוה קרתא.

And they slew the giants who were in Ashtaroth-Karnaim,⁠^a the famed^b who were among them, and the formidable who inhabited the city which they had built,

a. "The horned Ashtaroth,⁠" i.e., the Moon and Venus.

b. Or, "illustrious.⁠"

וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר – בַּעַל הַקּוֹרָה טָעֵין בְּעָבְיָהּ.

וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם – בְּעַשְׁתְּרָא דְקַרְנָא.

וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם – יָת זִיוְתָנָה דִּבְהוֹן.

וְאֶת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם – תַּרְתֵּין קִרְיָן אִינוּן.

ופי אלסנה אלראבעה עשר אקבל כדרלעמר ואלמלוך אלד׳ין מעה פקתלו אלשג׳עא אלד׳ין בעשתרות קרנים ואלדהאקין אלד׳י פיהם ואלהיובין אלד׳י פי שוה קריתים.

ובשנה הארבע עשרה הגיע¹ כדרלעומר והמלכים אשר איתו, והרגו את הגיבורים אשר בעשתרות קרניים ואת האצילים² אשר בהם, ואת האימתנים אשר בשווה קריתיים.

1. המילה ״אקבל״ (أقبل) נושאת משמעות של תנועה לכיוון מסוים עם כוונה או מטרה. ״אקבל כדרלעמר״ מתאר את התקדמותו המכוונת של כדרלעומר - הוא לא סתם ״בא״ או ״הגיע״, אלא התקדם בכוונה תחילה למטרה צבאית.

2. ״אלדהאקין״ (الدهاقين) - מונח פרסי שמתייחס לאצילים או בעלי אחוזות

ובארבע עשרה שנה – למרדן.

בא כדרלעמר – הוא היה בעל המעשה ונכנס בעובי הקורה.

והמלכים – אלה שלשה מלכים.

זוזים – הם זמזומים.

ובארבע עשרה שנה AND IN THE FOURTEENTH YEAR – of their rebellion.

בא כדרלעמר CHEDORLAOMER CAME – He was the most interested part, and therefore he took the initiative (lit. "he entered the thickest part of the beam") (Bereshit Rabbah 42:6).

והמלכים AND THE KINGS [THAT WERE WITH HIM] – These are the [other] three kings.

הזוזים – These are Zamzumim (see Devarim 2:10, 2:20).

ובארבע עשרה שנה – במרדותו.

בא כדרלעומר – ¹למדנו שישיבתה של סדום נ״ב שנה. שלמדנו מצוער דכתיב אמלטה נא. והיתה קרובה יישובה של צוער מן של סדום שנה. הרי נ״ב שנה. ושלוותם עד עשרים ושש. כי כשהיה אברהם אבינו בן מ״ח שנה נבנית סדום אחר הפלגה. טול שתים עשרה שנה וארבע עשרה הרי כ״ו. הוא השנה שיצא אברהם אבינו מחרן. דכתיב ואברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן. ואז השיב את כל רכוש סדום וישבו בשלוה כ״ו שנה. עד שנהפכה בשנת תשעים ותשע לאברהם כשנתבשרה שרה. ואותה שנה עלתה לו שנה לכאן ולכאן להשלמת כ״ו.

ויכו את רפאים בעשתרות קרנים – ²הרים גבוהים מקום שאין חמה זורחת.

ואת הזוזים בהם – ³כלומר החומה שבהם. ד״א לשון המה והממה.

1. למדנו שישיבתה של סדום. עיין סד״ע פ״א. ובגמרא שבת י׳ ע״ב. וברש״י ותוס׳ שם.

2. הרים גבוהים מקום שאין החמה זורחת. עיין סוכה ב׳ ע״א העושה סוכתו בעשתרות קרנים פירש״י עשתרות קרנים שני הרים גדולים והשפלה ביניהם ומתוך גובה ההרים אין חמה זורחת שם בשפלה עכ״ל. וכן הערוך ערך עשתרת כתב פי׳ מקום שאין חמה זורחת שם עכ״ל. ונקרא קרנים יען שהוא בין שני הרים.

3. כלומר החומה שבהם. וכן בכ״י פלארענץ. לא ידעתי לכוון פירושו על הזוזים. ובב״ר פמ״ב ואת הזוזים בהם ית זיותנה דבהון. וכן בתרגום ירושלמי ית זיותנייא דבהון. וכתב המתורגמן וז״ל הזוזים *בהם* ת״י זיוותניא דבהון וכן בב״ר וכן העתיק ירונימו בלשון לאטין כמו *בהם* וזהו חידוש עכ״ל. וכן השבעים העתיקו כן. ועי׳ באוצר מלין מהרב דר׳ לעווי ערך זיוותן.

רפאים – שכל^א הרואה אותם ימות לבו בקרבו,⁠^ב ויחשב מהרפאים שהם מתים. [והעד: מתים בל יחיו רפאים בל יקומו (ישעיהו כ״ו:י״ד).]⁠^ג

האימים – שיש מהם אימה.

א. כן בכ״י פריס 176. בכ״י לוצקי 827: כל.

ב. המלה ״בקרבו״ נתווספה ע״פ כ״י פרנקפורט 150, אך חסרה בכ״י לוצקי 827, פריס 176, ורוב עדי הנוסח.

ג. ההוספה בכ״י וינה 39, קמברידג׳ 1014 (חלקי). ההוספה חסרה בכ״י לוצקי 827, פריס 176, ועוד עדי נוסח.

THE REPHAIM. They were called Rephaim (ghosts) because their appearance was so terrifying that whoever saw them died and was considered to be one of the Rephaim, one of the dead.⁠¹

THE EMIM. They were so called because they were frightening.⁠²

1. Rephaim has the meaning of dead, shades or ghosts. Cf. Is. 14:9. They were called Rephaim because those who saw them were frightened to death. Rephaim were thus considered to be death-inducing.

2. Emah means fear.

ואת הזוזים – גוי.

ויכו את רפאים וגו׳ – כל אילו הארצות היו לאותן המלכים שמרדו,⁠^א ולכך השחיתום.

א. בכ״י מינכן 52: שמירדו.

ויכו את רפאים וגו'‏ – AND THEY STRUCK THE REFA'IM etc. – All these lands belonged to the kings that rebelled, and for that they destroyed them.

ובארבע עשרה שנה – את רפאים בעשתרות קרנים – הכו הענקים שהיו בעשתרות קרנים, והמקום הזה הוא בין שני הרים גבוהים ולכן נקרא קרנים, וכבר זכרוהו רבותינו ז״ל. והמקומות האלה שזוכר הם^א קרובים לארץ סדם ועמרה, ואולי היו בעזרתם לפיכך הכו אותם כדרלעומר והמלכים אשר אתו.

א. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״הם״.

ובארבעה עשר .. את רפאים בעשתרות קרנים, they defeated the giants who lived at that place. The place עשתרות קרנים was so named seeing it was situated between two mountains, so that the word קרנים, “horns,” describes the way in which these mountains protruded from the earth’s surface. Our sages in Sukkah 2 already mentioned that all the places mentioned in these verses are not far from Sodom and Gomorrah. Perhaps the inhabitants had supported the insubordination of Sodom and satellites and that is why they were attacked.

בא כדרלעומר – יגיד הכתוב גבורת המלך הזה עם המלכים אשר אתו שהכו את הגבורים שהיו יושבים בערי החוזק והמבצר, וזהו בעשתרות קרנים, כי חוזק הבהמה הם הקרנים, והכו ג״כ לאותן שהיו עשירי העם עם ההמון שלהם, זהו ואת הזוזים בהם, ולמדך הכתוב שכיון שהכו את הרפאים והם הגבורים בתוך הערים הבצורות, אין צ״ל הגבורים שהיו במישור, זהו ואת האימים אשר בשוה קריתים. האמים הם הגבורים המטילים אימה, בשוה קריתים באורו בערי המישור. ואין צ״ל עובדי האדמה שהיו במקום מבצר בהר שלהם הוא שעיר, זהו ואת החורי בהררם שעיר, וידוע כי בני החורי היו עובדי האדמה וכן דרשו רז״ל למה נקרא שמם חורי על שם שמריחין את העפר כחויא. וטעם עין משפט הוא הסלע שבקדש שבו עתיד משה שיהא נדון בו. וטעם בחצצן תמר בחציון של תמר, הוא ארץ ישראל שהיא באמצעות העולם, שהאמורי יושב בה. והאריך הכתוב בספור המלחמה הזאת ובגבורתו הגדולה של כדרלעומר והמלכים אשר אתו שנצחו ה׳ המלכים עם הגבורים הגדולים היושבים בערי המבצר ועם ההמון הגדול שלהם, כדי שיתפרסם מזה ענינו של אברהם אבינו בגבורתו הגדולה שנצח את המלכים הנוצחים, וכענין שכתוב אחרי שובו מהכות את כדרלעומר ואת המלכים אשר אתו.

בא כדרלעומר, "Kedorleomer came, etc.⁠" The Torah wants to describe the power of this king as well as that of the kings who joined him and who defeated the various mighty kings who dwelled in fortified cities. This is the true meaning of the words בעשתרות קרנים. The word קרנים, "horns,⁠" symbolizes strength seeing that the strength of a bull is represented by its horns. They even defeated the wealthy amongst them [reference to the name זוזים, derived from זוז, coin. Ed.] Seeing that these four kings defeated the kings (Refaiim) who resided in fortified cities as well as the ones who dwelled in the mountains, there was no need to mention that they overran the cities in the valley. According to Bereshit Rabbah 26,16, שוה קריתים is a reference to cities in the valley. The אימים were people who had inspired fear amongst all the people around them. The חורי בההרם שעיר were tillers of the soil in mountainous territory. According to Tanchuma these people were able to "smell" the earth, i.e. their sense of smell told them about what a particular piece of earth was best suited for. According to another Midrash the name עין משפט refers to Kadesh, the place where Moses would be judged when he hit the rock instead of speaking to it The name חצצן תמר is an allusion to חציון של תמר, another name for the land of Israel which is situated in the very center of the earth. (חציון from the word חצי "half.⁠") The main reason the Torah provides us with all these details of the military exploits of Kedorleomer and Arafel and their allies is to provide the background to the tremendous military achievement of Avram and his 318 warriors in the latter half of this chapter. This is why the Torah underlines in verse 17 אחרי שובו מהכות את כדרלעומר ואת המלכים אשר אתו "after he (Avram) returned from defeating Kedorleomer and the kings who were with him.⁠"

ובארבע עשרה – ב׳ ריש פסוק הכא ואידך (מלכים ב י״ח) ובי״ד למלך חזקיהו עלה סנחרים. לומר לך כשם שבאו האומות על חזקיהו ונפלו בידו כך באו על אברהם ונפלו בידו.

רפאים זוזים ואימים – הם שמות מורים על גודל האנשים ההם וחוזקם, כמו שתרגם אנקלוס. והנה סיפר לנו זה, להודיע לנו גבורת אלו המלכים אשר ניצח אותם אברם במספר מעט מהאנשים.

זוזים הם זמזומים. שאחר שהרפאים נקראים בג׳ שמות רפאים ואימים וזמזומים והוזכרו פה הרפאים והאימי׳ יהיו הזוזים הם הזמזומים בהכרח:

והמלכים אשר אתו – אשר היו אתו בפשרת עמק השדים ובתוכם אמרפל.

ויכו את רפאים... ואת הזוזים... ואת האימים – שהיו כולם עבדים לחמשת מלכים ונלחמו בעדם. ובזה הודיע שהיו החמשה מלכים גדולים, והודיע גבורת הארבעה מלכים שנצחום, ומזה נודע גודל גבורת אברהם ותחבולות מלחמתו, וחסדיו עם אחיו, שמסר עצמו להתגבר עליהם ולהושיע מחרב מפיהם את בן אחיו ואת רכושו, ומשיניהם השליך טרף, ויותר ממה שבקש, בחמלת ה׳ עליו.

והמלכים אשר אתו, the ones who had been signatories to the compromise deal 12 years previously, amongst whom had also been Amrafel.

ויכו את הרפאים...ואת הזוזים...ואת האימים, all of these people had been subservient to the group of 5 kings headed by the king of Sodom, and had even fought wars on behalf of their masters. By telling us all this, the Torah wanted us to know that the five kings were not just paper tigers, pushovers. By inference, it enables us to imagine the military power of the four kings who defeated the five kings afterwards. Having once appreciated all this, we can image what a tremendous feat Avram accomplished when he defeated the four kings under the leadership of Kedorleomer. He must have possessed outstanding military skills in order to have accomplished this. It also testifies to the act of selfless love he displayed for his nephew, when he endangered himself and his men to such a degree in order to free him from captivity. Most of all, it gives us a chance to marvel at the mercy God showed both to Lot and to Avram in this sequence of events.

והמלכים אשר אתו אלו ג׳ מלכים. ולא מלכים אחרים, שאם היו עוד אחרים היה הכתוב מזכירם למעלה גבי ״ויהי בימי אמרפל וכו׳⁠ ⁠⁠״ (פסוק א):

הם זמזמים וכו׳. שהכתוב מוכח שלא נכתב אלו האומות רק להגיד שגבורים היו אלו המלכים, שהרי נצחו אלו הגבורים, ואפילו הכי נצחם אברהם (רש״י פסוק ט), דאם לא כן מאי בא להגיד לך במה שכבר עשו מלחמה, ואם כן קשיא מהיכא ידעינן שאלו הזוזים היו גבורים – שהכתוב בא לספר גבורות מלחמות המלכים הד׳ שנצחו אותם, ולפיכך צריך לומר שהם זמזמים שהכתוב אומר בפרשת דברים (ב, כ) שהיו ענקים, ומגיד לך הכתוב שנצחו אותם המלכים הארבע:

הַזוּזִים: זי״ן ראשונה בדגש.⁠^א [הַזּוּזִים].

הָאֵימִים: דין לחו׳ מל׳ דמל׳ בתרין יו״דין, ושאר׳ חסרי׳ יו״ד קדמאה ומל׳ יו״ד תניין בליש׳ כתי׳, ומסורת׳ דמסר׳ עליה תרין מלאי׳ דילמא בשאר קרייא, דאילו באוריית׳ לא אשכחן מל׳ דמל׳ לבד מן דין קדמא׳, ¹הרמ״ה ז״ל. וכן ²במסורת שלנו ב׳ מל׳ בליש׳, וחברו ³וּבָאֵימִים יִתְהֹלָלוּ (ירמיה נ׳). <ומה שנמצא בספ' ר"ג כתי' האמים אין לסמוך עליו.> [האימים].

בְשָוֵה: הוא״ו בצירי, לא בסגול. [בְּשָׁוֵה].

1. הרמ״ה: אי״ם (מראש ההערה ועד כאן).

2. במסורת שלנו: מ״ג-ד על אתר.

3. וּבָאֵימִים יִתְהֹלָלוּ: יר׳ נ לח.

א. הערה זו מופיעה בכ״י ל אך אינה נמצאת בכ״י א.

למרדן וכו׳. ר״ל במלת למרדן שלא תפרש המקרא כן שנים עשר שנה עבדו ובשלש עשרה לעבדן מרדו ובארבעה עשרה שנה לעבדן בא כדרלעומר וגו׳ דא״כ היה לו לומר ובי״ג כמו שנקט אחר כך ובארבע עשרה שנה לכך מפרש למרדן ר״ל דמה שכתיב וי״ג שנה מרדו לא קאי אאותן י״ב שנה דלעיל אלא י״ג שנה בפני עצמן מרדו ועל אותן י״ג שנה אמר אחר כך ובי״ד שנה:

הם זמזומים. רוצה לומר דרש״י דייק מדכתיב הכא רפאים ואימים וכתיב גבייהו הזוזים ובפ׳ אלה הדברים (דברים ב׳:י״א) כתיב רפאים ואימים וזמזומים ודאי הזוזים היינו זמזומים:

Of their rebellion ... By saying, "Of their rebellion,⁠" Rashi is telling us that it does not mean they served Kedorlaomer for twelve years, and the next year they rebelled, and the next year Kedorlaomer came. For then it should have said ובשלש עשרה שנה, as it says afterwards, ובארבע עשרה שנה. Rather, Rashi is saying that after serving for twelve years, they rebelled for a thirteen year period. And the very next year, i.e., in the fourteenth year, "Kedorlaomer came.⁠"

These are the Zamzumim. Rashi knows this because it is written here Rephaim and Aimim, and mentions the Zuzim with them — while in Devarim 2:11, it mentions Rephaim, Aimim and Zamzumim. Thus, Zuzim must be Zamzumim.

ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר – ארבעה המלכים היו בברית אחד להכניע העמים שיעבדום, והיה לדעתי אמרפל עם אריוך זוג אחד, וכדרלעומר ותדעל זוג שני. ואמרפל גדול מכדרלעומר, כי זְכָרוֹ תחלה בראש הספור, אלא שחלקו ביניהם העמים שיכבשו, ונפל בחלק מלך עילם הגוים שסביבות ארץ כנען עד נהר פרת. ובחלק מלך שנער נפלו הגוים שהן מצד שני לנהר פרת. ולכן האמים והזוזים והחורי והרפאים הוצרכו לעבוד את כדרלעומר, ועל כן אמר ״עבדו את כדרלעומר״ לבד, כי הוא בעל המלחמה הזאת להשיב אותם תחת עולו. ועמו באו שלשה המלכים האחרים להיות לו לעזר. ואם היתה המלחמה בחלקו של אמרפל, יהיה הוא הראש במלחמה, וכדרלעומר וחבריו יעזרוהו, ולכן בכל הספור יזכור בראש את כדרלעומר.

ויכו את רפאים בעשתרות קרנים – הרפאים הם שעבדו את כדרלעומר, והיא ארץ עוג מלך הבשן, שהיא ארץ רפאים, כמו שאמר ״חבל הארגוב לכל הבשן ההוא יקרא ארץ רפאים״,⁠¹ וכתוב ״כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים״,⁠² ונאמר עליו ״ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי״,⁠³ והוא המקום בעצמו שנזכר כאן עשתרות קרנים, ושם נאספו למלחמה והכום כדרלעומר וחבריו.

ואת הזוזים בהָם – גם הם מן המורדים, והיא ארץ בני עמון, וגם היא ארץ רפאים, כמו שאמר עליה ״ארץ רפאים תחשב אף היא, רפאים ישבו בה לפנים, והעמונים יקראו להם זמזומים״.⁠⁴ ובלי ספק שהוא עצמו שֵׁם זוזים משפחה ממשפחות הרפאים, והעמונים שונאיהם קראום לגנאי ״זמזומים״, אנשי זמה ומזמה רעה. והוסיפו שתי ממי״ן אחרי שתי הזי״ן. והמה נאספו במקום ששמו ״הָם״, ושם הכום כדרלעומר וחבריו.

ואת האמים בשוה קריתים – וכן אלו מן המורדים, והיא ארץ מואב, וגם היא ארץ רפאים, כאמרו ״האמים לפנים ישבו בה וגו׳ רפאים יחשבו אף הם כענקים, והמואבים יקראו להם אמים״,⁠⁵ בעבור מוראם ופחדם. ו״קריתים״ אחת מערי מואב שנאמר ״ועל קריתים ועל בית גמול ועל בית מעון״.⁠⁶ ו״שוה״ היא ״עמק שוה״⁷ לפני עיר קריתים, ושם נאספו להלחם, ושם הכום כדרלעומר וחבריו.

1. דברים ג, יג.

2. שם ג, יא.

3. שם א, ד.

4. שם ב, כ.

5. שם ב, יא.

6. ירמיה מח, כג.

7. בראשית יד, יז.

את רפאים – בהם פגעו תחלה בצאתם משנער ועילם שבעבר הנהר, ובאו אל עשתרות מנגב לנהר. ואחריהם פגעו בזוזים, הם זמזומים, בגבול שבני עמון ירשו אחרי כן. ואחריהם באימים יושבי ער, שעתיד מואב לרשת. וכשבאו בקצה דרומית מזרחית של כנען, מצאו החרי בהר שעיר. ומשם פנו למערב אל מדבר פארן שירש עמלק לאחר זמן. ובבואם לשוב לארצם דרך ארץ כנען, יצאו חמשה אלה לקראתם להלחם.

ובארבע עשרה שנה – אעפ״י שכבר בשנה הי״ג הסכימו למרוד בו, עכ״ז לא היו יכולים להלחם עמו להיותו רחוק מהם הרבה, אבל בשנה י״ד נתגלגל הדבר שכדרלעומר יצא ממקומו ועשה מלחמות רבות עד שלבסוף בא לחצצון תמר שהוא סמוך לעמק השדים, ואז באו גם מלכי הככר להלחם עמו:

ויכו את רפאים – הרפאים היו מבני כנען שנאמר ואת הרפאים (לקמן ט״ו כ׳) ועקר מושבם היה בבשן שהיא ממלכת עוג שנאמר בה ההוא יקרא ארץ רפאים (דברים ג׳ י״ג), אלא שלהיותם חזקים מאד גברה ידם גם בממלכות אחרות עד שהיו מושלים בכל עבר מזרחי של הירדן, כי נתפשטו בארץ עמון שנאמר רפאים ישבו בה לפנים (שם ב׳ כ׳), גם בארץ מואב שנאמר רפאים יחשבו אף הם (שם ב׳ י״א), אלא שהוסבו שמותם, כי העמונים קראום זמזומים (שהם לדעתי הזוזים הנזכרים כאן), והמואבים קראום אימים, וכל הרפאים האלה הכה עתה כדרלעומר, ולא השמידם לגמרי אלא החלישם ונתנם למס עובד, ואחר שנים באו בני לוט ויורישום לגמרי שנאמר וישמידם ה׳ מפניהם (שם ב׳ כ״א), וסיפר הכתוב השמדת העמים האלה שהיו מבני כנען, להודיענו שגם קודם כבישת הארץ ע״י יהושע החל ה׳ לקצות בבני כנען, שהקיאה אותם הארץ בחטאותיהם, ועל כן הביא עליהם המלכים הללו להכניעם, והוא שאמר הכתוב ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם (ויקרא י״ח כ״ח), וכמו שיתבאר שם:

את רפאים – ספור המלחמה שעשו ארבעה מלכים את החמשה ושארבעה הכו את רפאים והזוזים והאימים והחורי, נראים דברי מותר, אחר שלא הי׳ בענין זה פעולה נמשכת לאברהם, והי׳ הספיק לומר ויצא מלך סדום ומלך וגו׳ ויערכו מלחמה בעמק השדים את כדרלעומר וגו׳, וכל שאר הספור אין בו צורך כלל, ואמר הרא״ש שבא להודיע שאלו המלכים נצחו במלחמתם את רפאים הזוזים והאימים והחורי, ואלו הם אשר ניתנו לבני לוט ולבני עשו (כנראה בפ׳ דברים), והורה לנו שבדין ירושה באו בני לוט ובני עשו אל המקומות האלה, אחר שאברם נצחם הרי כל מה שכבשו באותה מלחמה זכה בה אברם, ועשו ולוט ירשו אותם מאברהם, לזה בא הספור מלכידת אותן העיירות.

בא כדרלעמר – הנכון כדעת דון יצחק, כי כדרלעמר וחבריו לא באו על מלכי סדום ועמורה אלא על הרפאים וחבריהם, ומלך סדום שכבר מרד בהם בשנה הקודמת ולא נתן המס, כשראה אותם חוזרים לארצם בבזה רבה נפל עליהם פתאום, כסבור לקחת את כל השלל.

את רפאים – שם אומה שכבר נכרתה בימי משה, ככתוב כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים (דברים ג׳:י״א). והוא היה מולך בעשתורת ובאדרעי היא ארץ הבשן אשר היתה לחצי שבט המנשה.

הזוזים בהם – לא נודעו.

האימים – נזכרו בדברים ב׳:י׳ והיו יושבים בארץ מואב.

Chedorlamor came. Abravanel correctly explains that Chedorlaomer and his allies came to attack not the kings of Sodom and Gomorrah, but the Rephaites and their allies. However, when the king of Sodom, who had already rebelled against them in the previous year and rendered no tribute, saw them returning to their lands with many spoils, he attacked them suddenly, intending to take all the spoils.

the Rephaites (Refa’im). A people who had already disappeared in Moses’ time, as it is written, “For Og king of Bashan was the only one who remained of all the other Rephaim” (Deut. 3:11). Og ruled in Ashtaroth and Edrei, the land of Bashan, which passed to the half-tribe of Manasseh.

the Zuzites in Ham. Unidentified.

the Emites. Mentioned in Deut. 2:10; they lived in the land of Moab.

ובארבע – ובשנת הארבע עשרה בא כדרלעומר והמלכים אשר אתו, כי היו מקושרים שיעזור כ״א לחברו נגד המורדים, ויכו את רפאים באשר בצד הדרומי לארץ כנען קרוב לסדום ישבו עמים רבים גבורים, על הארץ שאח״כ ישב שם עוג מלך הבשן ובצדו עמון ובצדו מואב ובצדו שעיר, כמו שתראה שישראל בהליכתן ממערב למזרח על מצר הדרומי לא״י עברו ארץ אדום ומואב ועמון עד עוג, והתיראו המלכים פן יתחברו כולם לעזר למלכי ערי הככר, לכן הכו את כ״א בפ״ע, ועשתרות קרנים הוא היה אח״כ ארץ עוג אשר הוא לבדו נשאר מיתר הרפאים, ר״ל מן המוכים בימי אמרפל, ואת הזוזים שם היו אח״כ ארץ בני עמון כמ״ש (דברים ב) רפאים ישבו בה והעמונים יקראו להם זמזומים, ואת האימים בשוה קריתים שם היה אח״כ ארץ מואב, שקריתים נחשב בין ערי מואב וכמ״ש האמים לפנים ישבו בה.

{Why does the Torah relate at such great length the wars of the kings, etc?}

IN THE FOURTEENTH YEAR. In the fourteenth year came Chedorlaomer and his allies, since their alliance stipulated that they aid each other against uprisings.

DEFEATED THE REPHAIM...THE ZUZIM...THE EMIM. In the southern part of the land of Canaan, not far from Sodom, were to be found many powerful nations. This same region was later the home of Og the king of Bashan, and near him Amon, and near him Moav, and near him Seir — as can be deduced from the account of the Israelites’ later travels, west to east. As they advanced along the southern boundary of Erez Israel, they passed the lands of Edom and Moav and Amon — and reached Og¹. The allies feared that these nations would join together to help the kings of the cities of the plain, so they attacked them one by one².

Ashteroth-Karnaim later became the land of Og — he being the only one of the Rephaim (giants³) who survived the defeat in the time of Amraphel. The verse then mentions the Zuzim — whose location later became the land of the descendants of Amon; as it is written⁴, Rephaim dwelt there earlier and the Amonim call them Zamzumim. As for the Emim at Shaveh-Kiryathaim — this region later became the land of Moav. The city of Kiryathaim is, in fact, one of the cities of Moav; as it is written⁵, the Emim dwelt there before.

1. E.g., Num. 21:33.

2. Hence the individual listing.

3. See Deut. 2:11. —— Moshe was the one who finally killed him.

4. Deut. 2:20.

5. Ibid. 10.

את רפאים וגו׳: כל אלו ידועים לגבורים כמבואר בספר דברים (ב,כ)¹, ומזה מובן גבורת ד׳ מלכים.

{הזוזים: המה זמזומים².}

1. ״ארץ רפאים תחשב אף היא, רפאים ישבו בה לפנים... עם גדול ורב ורם כענקים״. וכן שם פסוק י״א ״רפאים יחשבו אף הם כענקים״.

2. כך פירש ברש״י. ועיין ב׳דברי דוד׳ (לבעל הט״ז) על רש״י.

ואת הזוזים בהם. בהעתקת השבעים תרגמו בהם עמהם ואף כי תורתינו אינה צריכה חזוק סוף הפסוק יורה שהם שם מקום.

בא כדרלעמר – ארבעת המלכים באו מן הצפון דרומה, והם הכו עמים אחרים, עוד לפני שהתקיפו את סדום וחברותיה, לכאורה או משום שהללו בקשו למנוע מהם את המעבר דרך ארצם או משום שהראו נכונות לבוא לעזרת סדום וחברותיה. תחילה התקיפו את הרפאים — הענקים — שבחלק הצפוני של עבר הירדן מזרחה. רפאים⁠־ענקים אלה שבבשן היו מפורסמים עוד בתקופה הרבה יותר מאוחרת; השווה דברים ג׳:י״א, יהושע י״ג:י״ב.

עשתרת קרנים – או בקיצור — עשתרות, היתה בירת הבשן, המוזכרת גם כמקום מושבו של המלך עוג.⁠¹

הזוזים – מן הסתם זהים עם הזמזומים,⁠² שהיו יושבים בארץ עמון.

בהם – אולי אין זה אלא שמה העתיק של בירת עמון — רבת עמון.

האימים – בדברים ב׳:י׳ הם מוזכרים כתושביה הקדומים של ארץ מואב.

בשוה קריתים – כלומר במישור קריתים. קרוב לוודאי שהכוונה לאזור בצפון הארנון, שכן, בימי קדם השתרעה ארץ מואב מעבר לארנון צפונה.⁠³ קריתים זו היתה בנחלת שבט ראובן.⁠⁴ ועם זאת מזכירים אותה הנביאים האחרונים⁵ כשייכת לארץ מואב.

1. יהושע י״ב:ד׳.

2. דברים ב׳:כ׳, וכרש״י (המ׳).

3. במדבר כ״א:כ״ו.

4. במדבר ל״ב:ל״ז, יהושע י״ג:י״ט.

5. ירמיהו מ״ח:כ״ג, יחזקאל כ״ה:ט׳.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון