Bereshit 14 – בראשית יד‏ – Mikraot Gedolot

[כב] ¹שתים עשרה שנה עבדו, נמצא מן הפלגה ועד שיצא אברהם אבינו מחרן כ״ז שנים הן: שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעמר ושלש עשרה שנה מרדו ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר, אותה השנה שיצא בה אבינו אברהם מחרן היא היתה שנת הרעב וירד למצרים ועשה שם שלשה חדשים ובא וישב באלני ממרא אשר בחברון והיא השנה שכבש בה את המלכים. (סדר עולם פ״א)

[כג] ²שתים עשרה שנה עבדו וגו׳, ר׳ יוסי אומר י״ב וי״ג הרי כ״ה, ארשב״ג כולהון י״ג שנה היו, מה מקיים רשב״ג ובארבע עשרה שנה אלא בי״ד למרדן. (בראשית רבה מ״ב)

1. בסדר עולם מכת״י הגיר׳ כ״ו שנים, וכ״ה במדרה״ג, וגיר׳ אחרת כ״ב, ושיטת הסדר״ע הוא כר״י לקמן מאמר כג. ועי׳ בתרגומים כאן, ובשבת יא. מובא לקמן יט, ב. ושלותה כ״ו, דכתיב שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר וי״ג שנה מרדו ובי״ד שנה כו׳ והיא כשיטת הסדר עולם.
ובאע״ז כ׳ וטעם ושלש עשרה בשלש עשרה כמו כי ששת ימים עשה ה׳ (הוא כשטת רשב״ג במדרש). ובעל סדר עולם חברם ודעתו רחבה מדעתנו. ועי׳ בתריב״ע כאן וכ״ה בתרגום הפשיטא, ובהערות מביא דגם בתשובת דונש בן לברט על מנחם מפרש וי״ג שנה מרדו לא יתכן אלא בתוספות ב׳.

2. דעת ר״י כהסדר עולם לעיל מאמר כב. מה מקיים, המפרשים נדחקו בזה וכ׳ להגיה דצ״ל מה מקיים ר״י. ובב״ר מכת״י הגי׳ ומה מקיים ול״ג רשב״ג, ולפ״ז שפיר יש לפרש דהשאלה לר״י ומפרש בארבע עשרה שנה היינו למרדן. ולרשב״ג הפי׳ לעבדן ועי׳ פירש״י כאן.

תַּרְתַּא עַסְרֵי שְׁנִין פְּלַחוּ יָת כְּדָרְלָעֹמֶר וּתְלָת עַסְרֵי שְׁנִין מְרַדוּ.

[For] twelve years they had served Kedorlaomer, and for thirteen years they rebelled.

שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ

תַּרְתַּא עַסְרֵי שְׁנִין פְּלַחוּ יָת כְּדָרְלָעֹמֶר וּתְלַת עַסְרֵי שְׁנִין מְרַדּוּ

המרד נמשך שלוש עשרה שנה

האם המרד נמשך שלוש עשרה שנה, או שהמרד פרץ בשנה השלוש עשרה? ראב״ע סובר כדרך השניה ולדעתו ״וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה״ הוא כמו ״שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳⁠ ⁠⁠״ (שמות כ י) = בְּשֵׁשֶׁת יָמִים. וגם כאן פירושו ״וּבִשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ״, בשנה השלוש עשרה. שתי הדעות הובאו במדרש: ״ר׳ יוסי אמר שתים עשרה ושלש עשרה הרי כ״ה. ר׳ שמעון בן גמליאל אמר כולם י״ג היו״ (ב״ר מא ד). המיוחס ליונתן שתרגם ״וּבִתְלִיסֵירֵי שְׁנִין מְרַדּוּ״ מפרש כרשב״ג: הם מרדו בשנה השלוש עשרה ובשנה הארבע עשרה בא כדרלעומר. אבל אונקלוס שתרגם ״וּתְלַת עַסְרֵי שְׁנִין מְרַדּוּ״, פירש כר׳ יוסי: המרד נמשך שלוש עשרה שנה, ובעקבותיו פירש כך גם רש״י.⁠¹

1. רש״י: ״ובארבע עשרה שנה – למרדן, בא כדרלעומר״. ובשבת יא ע״א הוסיף ביאור: ״עשרים ושש דכתיב שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר... ושלש עשרה מרדו... הרי עשרים וחמש שנים, ושנת עשרים ושש נהרג כדרלעומר״.

תרתין עשרה^א שינין פלחו קדם כדר לעמר ובתלת^ב עשרי שנין מרדו ביה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עשרה״) גם נוסח חילופי: ״תרתי⁠{ ע׳}״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ובתלת״) גם נוסח חילופי: ״ותלת״.

תרתיסירי שנין פלחו ית כדרלעמר ובתיליסירי שנין מרדו.

Twelve years they had served Kedarlaomer; and in the thirteenth year they had rebelled.

שתים עשרה גו׳ – ובארבע עשרה ¹למרדן.

1. למרדן. ב״ר פמ״ב אות ו׳ ועש בחידושי הרד״ל.

את׳נתי עשר סנה אטאעו כדרלעמר ות׳אלת׳ עשר עצוה.

שתים עשרה שנה שירתו את כדרלעומר, ובשלוש עשרה¹ מרדו בו.

1. מכך שרס״ג תרגם ״ות׳אלת׳ עשר עצוה״, ברצף מהמספר לפועל בלי לציין את הזמן באמצע, מוכח שהמספר הוא סידורי ולא מונה, ומכאן שהכוונה שבשנה השלוש עשרה מרדו בו, ולא שמרדו שלוש עשרה שנים. כן הבין גם ר׳ יהודה בן בלעם בפירושו כאן את דעת רס״ג בתפסיר, וכן פירש רס״ג גם בפירושו: ״פסרת ושלש עשרה שנה מרדו ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר פי אלסנהֿ אלת׳אלת׳הֿ עשר ואלראבעהֿ עשר לאני ג׳עלת כל ואחדהֿ מנהא סנהֿ לילא תכון ת׳לת׳ עשר סנהֿ וארבע עשר פד׳לך כ״ז סנהֿ סוא אלי״ב אלאואיל.⁠״ ובתרגום לעברית: ״פירשתי ׳ושלוש עשרה שנה מרדו ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר׳ [שמדובר] בשנה השלוש-עשרה והארבע-עשרה, כי עשיתי כל אחת מהן לשנה, כדי שלא יהיו שלוש-עשרה שנה וארבע-עשרה [שנה], וזה [מגיע ל]⁠עשרים ושבע שנה, מלבד שתים עשרה [השנים] הראשונות.⁠״

שתים עשרה שנה עבדו – חמשה מלכים הללו את כדרלעמר.

שתים עשרה שנה עבדו TWELVE YEARS THEY SERVED – i.e. these five kings [served] Chedorlaomer.

וטעם ושלש עשרה – בשלש עשרה,⁠^א כמו: כי ששת ימים עשה י״י (שמות כ׳:י׳).

ובעל סדר עולם (סדר עולם רבה א׳) חברם,⁠^ב ודעתו רחבה מדעתנו.

א. כן בכ״י פריס 176 וכן נוסף בגיליון בכ״י לוצקי 827 (ואולי הושמט ע״י הדומות). בכ״י לוצקי 827 נוסף כאן ״שנה מרדו״.

ב. בכ״י לוצקי 827 נוספו כאן המלים ״כפי דעתו״ בין השיטין.

[AND IN THE THIRTEENTH YEAR THEY REBELLED.] U-shelosh esreh (and the thirteenth) should be interpreted u-ve-shelosh esreh (and in the thirteenth).⁠¹ It is similar to the word sheshet (six) in for in six (sheshet) days the Lord made the heaven and earth (Ex. 20:10).⁠² However, the author of the Seder Olam did not interpret it this way. He combined the years mentioned in our verse.⁠³ His mind was greater than ours.

1. The verse literally reads: U-shelosh esreh shanah (and thirteen years). Ibn Ezra says, u-shelosh esreh should be read as if a bet were prefixed to shelosh, i.e., u-ve-shelosh esreh.

2. The verse literally reads: for six days the Lord made heaven and earth. Thus sheshet is to be read as if written ve-sheshet (in six).

3. Cf. Seder Olam I. The Seder Olam interprets u-shelosh esreh shanah to mean, and 13 years; i.e., they rebelled 13 years. It adds these 13 years to the 12 years mentioned previously in our verse and claims that the Bible deals with a 25-year period, 12 of service and 13 years of rebellion.

ושלש עשרה שנה מרדו – חסר בי״ת, כמו: הנמצא בית י״י (מלכים ב י״ח:ט״ו), כי ששת ימים (שמות כ׳:י׳). והעד: ובארבע עשרה שנה (בראשית י״ד:ה׳).

שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדׇרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ

מקרא דכת׳ י״ב שנה וכו׳ ושלש עשרה שנה, הרי כ״ה. ושנת ארבע עשרה, הרי כ״ו. (רמב״ם בבלי שבת י״א.)

שתים עשרה שנה עבדו – שהיו לו עבדים נושאי מנחה.

ושלש עשרה שנה – פירושו ובשנת שלש עשרה.

מָרַדו – מרדו בו ולא הביאו לו מנחה.⁠¹ וכדרלעומר היה ראש לשלשה המלכים.

1. השוו ללשון הפסוק בשמואל א י׳:כ״ז.

שתים עשרה שנה עבדו, they were enslaved to Amrafel, paying annual taxes to him.

ושלש עשרה שנה, these words mean the same as if they had been written in the ordinal form, i.e. “during the thirteenth year.”

מרדו, their rebellion consisted of their not paying the annual taxes. Contrary to the impression created that Amrafel was the leader seeing he was named first, the leading king in that group of three was Kedorleomer.

ושלש עשרה שנה מרדו – שעורו ובשלש עשרה, כלומר בשנת י״ג מרדו, וכן כי ששת ימים שיעורו בששת.

ושלש עשרה שנה מרדו, "and in the thirteenth year they rebelled.⁠" The word שלש in this instance is to be understood as a cardinal number rather than as an ordinal number. We find an example of such use of the word in Exodus 20,11, where the Torah writes כי ששת ימים עשה ה' instead of כי בששה ימים עשה ה'.

ושלש עשרה – כטעם ובשלש עשרה.⁠¹

1. בשנה השלש עשרה מרדו, כדעת רס״ג, ראב״ע ורד״ק, ולא כדעת חז״ל שפירשו שבמשך שלש-עשרה שנה לא עבדו את כדרלעמר אלא מרדו בו (סדר עולם פרק א׳; שבת יא.; וכן ברש״י לפסוק ה). השווה לעיל על ז׳, ד.

ושלש עשרה שנה מרדו – אפשר ששלש עשרה שנה מרדו, או שבשנה השלש עשרה מרדו, ואין לנו הכרח בזה.

ולהודיע כח החמשה הנצוחים גם הם סופר שסבת המלחמה הית׳ כי מתחלה היה כדרלעומר מושל בכל החמשה מלכים הנזכרים בפרשה ולסבת מרד חמשת המלכים שנתאמצו כנגדן נקשרו עליו י״ג שנים.

חמשה מלכים הללו. שהרי הד׳ מלכים מחברת כדרלעומר היו:

ובארבע עשרה שנה למרדן. שהם כ״ו לשעבודן שא״ת הכל י״ד ובשלש עשרה שנה מיבעי ליה דומיא דובארבע עשרה שנה והאומרים שהוא בחסרון בי״ת כמו ששת ימים עשה יבטל דעתם מדעת בעל סדר עולם ומב״ר:

ויראה ששם השלימו על תנאים ידועים ומכלל שיעבדו החמשה מלכים מסדום ובנותיה את כדר לעומר כי הוא היה הגדול מארבעת מלכים הלוחמים בם ועל זה נאמר שתים עשרה שנה עבדו את כדר לעומר כי זה יצא מהתחברותם והסכמתם. וזכר שלהיות חמשת המלכים ההם מסדום ומבנותיה אנשי רשע הפרו בריתם ומרדו בכדר לעומר ולא עבדוהו והוא אמרו ושלש עשרה שנה מרדו שרוצה לומר ובשלש עשרה שנה מרדו ויתסר הבי״ת כמו כי ששת ימים עשה ה׳, הנמצא בית ה׳. או יהיה פירושו שמרדו בו י״ג שנים כלה וכן הוא בסדר עולם ובמסכת שבת והיה המרד שלא שלחו לו את חקו מדי שנה בשנה כמו שעושים המלכים המשועבדים למלך אחר.

עבדו את כדרלעמר – מפשרה שעשו שם י״ב שנה, ואחר כך מרדו.

עבדו את כדרלעמר, after the compromise they had reached 12 years ago. Afterwards, they rebelled.

[א] את כדרלעומר

[1] חולין פרק שלישי דף סה ע״א (חולין סה.)¹

[ב] שתים עשרה שנה עבדו

[1] שבת פרק ראשון דף יא ע״א (שבת יא.)

1. רבנו הקדים את ציטוט א אף שהוא כתוב בפסוק אחרי ציטוט ב. להבנת הדברים עיין בגמ׳ חולין שם:
...׳אלא כתיב ״היענה״ וכתיב ״בת היענה״, ושאני הכא דפסק ספרא לשתי תיבות, ומדפסיק להו ספרא תרתי תיבות ש״מ תרי שמות נינהו. אלא מעתה ״את כדר לעומר״ דפסק להו ספרא בתרי הכי נמי דתרתי שמי נינהו? אמרי, התם בשתי תיבות פסיק להו בשני שיטין לא פסיק להו, אבל הכא אפילו בשני שיטין נמי פסיק להו׳.
בגמ׳ הנ״ל מבואר שמסורת בידינו לגבי המילה ׳בת היענה׳ שהסופר מניח רווח בין תיבת ׳בת׳ לתיבת ׳יענה׳ ומחלק לשתי תיבות, מכאן משמע שהם שני שמות, ׳בת׳ פירושו ביצת היענה ובא ללמד שביצת עוף טמא אסורה, ואילו ׳היענה׳ היינו המין עצמו ובא ללמד שהעוף הקרוי יענה אסור. שאלה הגמ׳, א״כ גם השם ׳כדר לעומר׳ שיש מסורת שהסופר מחלק לשתי תיבות יהיה במשמעו שני שמות? והרי ברור שהכוונה לאדם אחד שהיה מלך עילם.
הקשה החתם סופר (שו״ת חת״ס ח״ב יו״ד סי׳ עח), מדוע הגמרא מקשה מפסוק ד ׳את כדר לעמר׳ ולא מקשה מפסוק א ׳כדר לעומר מלך עילם׳? (פשוט לחת״ס כי יש עניין דווקא להזכיר את הפסוק הראשון בתורה העוסק בעניין, עיין לעיל פרשת נח י, ח, בהערה שם, והוא כדברי המהרש״א שהבאנו שם). ותירץ התפארת יעקב, משום שאת השם כדרלעומר בפס׳ א אפשר לפרש שאינו שם של אדם אחד, אלא הוא שם של שר הצבא שנקרא ׳כדר׳ שהוא השר של ׳לעומר׳ ועל כן נקרא ׳כדרלעמר׳. ולכן בפס׳ א שנכתב בו שארבע מלכים עשו מלחמה, אפשר לפרש שהמלך עצמו לא יצא למלחמה אלא רק שר הצבא ׳כדר׳, אבל בפס׳ ד שכתוב בו שכלם עבדו את ׳כדרלעמר׳ שם וודאי הכוונה למלך, ומשם באמת יש ראיה שהוא שם אחד, ולכן הגמ׳ דנה דווקא בפס׳ ד.
לפי דברי התפארת יעקב, אפשר להבין מדוע רבנו הקדים את הציטוט ׳את כדרלעמר׳ לציטוט ב שנאמר ראשון בפסוק. לו היה נכתב ציטוט א ׳את כדרלעמר׳ במקומו בסוף הפסוק היה מקום לטעות ולשייך את זה לפסוק ט שגם שם כתוב ׳את כדרלעמר׳, שהרי רבנו לא מיספֵר את הפסוקים ע״י איות א-ב וכו׳ (כמבואר בהקדמה שהפסוקים מזוהים לפי הציטוט), וההפניה הבאה אחרי פסוק ד היא רק בפסוק יג, וכיון שבפסוק ט גם מדובר במלחמה, א״כ גם כאן היה אפשר לומר ש׳כדרלעמר הכוונה לשר הצבא ׳כדר׳ של ׳עמר׳ כפי שניתן לפרש בפסוק א, שאין הכוונה לאדם אחד, והרי כוונת הגמרא להוכיח ש׳כדרלעמר׳ הוא שם אחד. לכן הקדימו כדי שיהא ברור שהכוונה לפסוק ד, וכאן ברור שמדובר באדם אחד שהוא המלך.

חמשה מלכים וכו׳. לא כל המלכים שנזכרו בלשון ״כל אלה חברו״ (פסוק ג), דהא לא מרדו רק חמשה מלכים:

ובי״ד למרדן. לא בי״ד לתחילת עבודתם, שהרי שלש עשרה שנה שלימות מרדו, כדכתיב ״ושלש עשרה שנה מרדו״, ואם לא היו מורדים רק שנת י״ג הוי למכתב ׳ובשלש עשרה שנה מרדו׳:

לפי שהיה בעל המעשה וכו׳. דאין לומר שמשום חשיבותו, שהרי אמרפל חשוב יותר אחר שזכרו תחלה (פסוק א), ואם כן למה אמר הכתוב ״בא כדרלעומר״:

וּשְלֹש עשרה: הלמ״ד בחולם ברוב ספרי׳ כ״י מדוייקי׳, וכן ראיתי בדפו׳ קדמון, וכ״כ א״ת. [וּשְׁלֹשׁ].

שתים עשרה שנה – התורה קצרה ולא כתבה המלחמה שהיתה אז כשחברו המלכים האלה יחדו, אם הכניעו את האומות עושי מלחמה. רק מכתוב זה שמענו שהכניעו אותם, ושקבלו עליהם להיות עבדים אל כדרלעומר מלך עילם, לתת לו מדי שנה בשנה מנחה ומס שקצבו עליהם. ושלא יכנסו בברית עם שונאיהם כשיעלו עליהם, וכיוצא, והחזיקו באמונתם שתים עשרה שנה. אבל אחרי כן הפרו ברית, ומרדו שלש עשרה שנה, ובין כלם כ״ה שנה, וזה חשבון רז״ל ב״סדר עולם״.⁠¹ ויש מפרשים ושלש עשרה כמו ובשלש עשרה שנה, כמו ״ששת ימים עשה ה׳ ״.⁠² שבשנת שלש עשרה מרדו, שלא שלחו המס המוטל עליהם, או שפשטו בגבול אלה המלכים לשלול ולבוז.

1. פרק א.

2. שמות כ, יא. כלומר חסרה כאן אות ב׳ ״בששת״

ושלש עשרה – כמו ובשלש עשרה, והכונה כי אחר שעבדו י״ב שנה, בשנה הי״ג מרדו:

עבדו – העלו לו מס ומנחה.

ושלש עשרה – ובשלש עשרה כלומר ובשנת שלש עשרה, כן דעת רשב״ג בבראשית רבא {בראשית רבה מ״ב} ותרגום ירושלמי וראב״ע ואחרים, אבל רבי אסי (בסדר עולם ובבר׳ רבא) ואנקלוס ורש״י פי׳ שהמרידה נמשכה י״ג שנה.

they had served (avedu). Rendered forced labor and tribute.

and in the thirteenth (u-sh’losh esreh shanah, lit. “and thirteen years”). That is, in the thirteenth year; this is the opinion of R. Simeon ben Gamliel in Genesis Rabbah and of the Jerusalem Targum, Ibn Ezra, and others. However, R. Assi (in Seder Olam and Genesis Rabbah), Onkelos, and Rashi interpreted this to mean that the rebellion lasted for thirteen years.

אומה המבקשת לפרוק מעליה עול זר חייבת תחילה לשחרר את עצמה – הווי אומר, לקבל את עול המוסר. זאת הם שכחו לעשות, ברוב גאוותם.

מרדו – ״מרד״: למרוד; ״עֲנִיִּים מְרוּדִים״ (ישעיהו נח, ז): אנשים אומללים. ״מרט״: לתלוש שער; להשחיז מתכת. ״מרט״ ביסודו, מורה: להאבק נגד גסות; להציב שנינות מול דוקרנות או לעמוד נגדה בכח. ״מרט״, במובן המיכני, דומה ל״מרד״ במובן הרוחני: לחדול מכניעה להתנהגות נוקשה, להשיב בחריפות על יחס חריף. ״מרודים״: אנשים עלובים. כל אחד תולש את שערותיהם ללא שיסבול כל התנגדות מצידם, ונוהג בהם בנוקשות וגסות; ולדעת הכל זקוקים הם לשיפור נוסף, כפי שמקוננת ציון: ״יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ״ (איכה א, ז).

שתים – ועפ״י התחברות הזה עבדו את כדרלעומר שתים עשרה שנה, ובשלש עשרה מרדו ולא נתנו לו מס, או שהמרד נמשך שלש עשרה שנה.

TWELVE YEARS LATER. For twelve years they complied with the terms of the treaty and served Chedorlaomer. But in the thirteenth year they rebelled, refusing to pay him taxes. Or else it may mean that the revolt lasted thirteen years.

שתים עשרה וגו׳: שלא תאמר דהסיבה¹ היתה מפני שהיה פתאום ולא הכינו עצמם למלחמה כמו ד׳ מלכים אלו שיצאו בהכנה לכך, על כן פירש הכתוב שהיה במרידה, וא״כ ידעו שיבואו עליהם למלחמה להחזירם לעבדות, ומסתמא הכינו עצמם בכל האפשר.

1. שחמשת המלכים נוצחו במלחמה.

עבדו – כלומר שלמו מסים.

מרדו – כלומר סרבו לשלם מסים; השווה מלכים ב י״ח:ז׳. ואף כי אין הכתוב מזכיר את הנושא, הרי ברור שהנושא הוא — חמשת המלכים.

ושלש⁠־עשרה שנה – כאן בא המספר היסודי במקום המספר הסידורי. הבי״ת חסרה; השווה להלן ט״ו:ט״ז.⁠¹

1. איוולד § 287 k, 300 § 300 a .

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון