1. בשע״ו אותיות, פי׳ תיבת שלום בגימ׳ שע״ו כמו עשו. וע״ז הוא דפריך דאיך נפרש תיבת עשו דכתיב גבי מלחמה ומתרץ כו׳ דהמלחמה היתה ג״כ בשלום. ושע״ו באותיות, מפרש בהגהות צ״ל ושוע באותיות והוא שועה מלשון של תפלה ובזה עולה היטב הסיום מלמד.

2. בתנחומא לך א״ח. עשו מלחמה את ברע שהיה רע לשמים ולבריות, ברשע שנעשה רשע, שנאב שהיה שונא לאב שבשמים, שמאבד שאמר אעלה באבר על במתי עב. וכ״ה במדרה״ג דרשת הב״ר ותנחומא, ובלק״ט גורס רק ר״מ דורש שמות, ולא ריב״ק, וכ״ה גירסת הב״ר כת״י. ובמדרש אגדה הוא בשנוי לשון, ברע שכל ימיו היה ברע. שנאב שהיה שונא לאבינו שבשמים, ושמאבר שאמר מי יתן לו אבר ואעלה ואשב לי ברקיע ואעשה לי שם. בלע שהיתה ראוי׳ שתבלע דיוריה אלא היא צוער. וע״פ גרסתו מיושב מה שהקשו על הדרש בלע שנתבלעו דיוריה דהרי כתיב בקרא לקמן יט. לבלתי הפכי את העיר. דהכוונה שראויה שתבלע. ועי׳ בפי׳ הרמב״ן כאן הטעם שלא נזכר שם המלך מפני שהיתה עיר קטנה ולא הי׳ לו שם על פני חוץ, ועי׳ בס׳ לבנת הספיר מ״ש בזה, וכפי׳ הרע״ב, ובמס׳ כלה רבתי פ״ג איתא תנא ואלו שהיו עם אברם חייבים היו יותר, מהם ושמותיהן אתה יודע כינוי שמותיהן. ברע ברעה, ברשע ברשעתה, שנאב שנא אביו, שמאבר שם (אבר). בלע בולע. ע״כ. וכ״ה בכת״י מדרש אור האפלה ושמאבר ששם לו אבר. ובחמדת הימים את ברע שגדל ברע, ואת ברשע שגדל ברשע כו׳. שמאבר שביקש לשים אבר לעלות לשמים דכתיב אעלה וגו׳ ומלך בלע שבולע ממון שבעולם על הבריות בלע כד״א ותסיתני בו לבלעו חנם. ועי׳ בפי׳ הרע״ב כאן על פרש״י מנ״ל לדרוש כל אלו השמות לגנאי ולמה לא דרש כמו כן ברע וברשע. ותימא שלא הביא דברי הב״ר הנ״ל. ויש להעיר מ״ש בפענח רזא מלך צבוים צביים כתיב לומר שהיתה ארץ צבי כדאיתא בכתובות קיב. גם האנשים קלי מרוץ כאחת הצבויים. ע״כ. ואולי י״ל דמשום זה דרשו גם השם שמאבר כנ״ל שרצה לשום אבר לעלות לשמים.

3. באדר״נ נו״ב פל״ח, ובפרקי דרבינו הקדוש פרק אחד עשר. ויש שנוי בדבר אחד בין אדר״נ נו״א לנו״ב, בנו״ב מביא קרא שבת שבתון ״היא״ באחרי מות. ובנו״א איתא והיא לא נתפשה במדבר ה, יג. ובפרקי דרבינו הק׳ איתא כמו בנוסח ב׳. ובירושלמי תענית פ״ד ה״ב אי׳ שלשה ספרים מצא בעזרה כו׳ ״וספר היא״ כו׳ באחד מצא כתוב תשע היא ובשנים כתוב אחת עשרה היא וקיימו שנים ובטלו אחד. ובמס׳ סופרים פ״ו איתא מאמר זה בשנוי. באחד מצאו כתוב אחד עשר הוא ובשנים מצאו כתוב אחד עשר היא וקיימא שנים ובטלו אחד. והכוונה שמצאו כתוב דאע״פ שהכתיב ״הוא״ הקרי ״היא״ ועי׳ במפרשי הירושלמי שם. ובאו״מ מעתיק דברי הפרקא דרה״ק בהוספת לשון משלו ובהרבה טעותים.