×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יב) וַיִּקְח֨וּ אֶת⁠־ל֧וֹט וְאֶת⁠־רְכֻשׁ֛וֹ בֶּן⁠־אֲחִ֥י אַבְרָ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב בִּסְדֹֽם׃
And they took Lot, the son of Avram's brother, and his possessions, and went their way, as he was dwelling in Sedom.
תורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״ם המשוחזראבן עזרא א׳רד״קחזקוניר״י אבן כספימזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהאור החייםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
[מז] 1ויקחו את לוט וגו׳, כך עשו ללוט, נתנו אותו בסירה ונטלו אותו עמהם, כל כך למה והוא יושב בסדום לקיים מה שנא׳ (משלי י״ג:כ׳) הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע. (בראשית רבה מ״ב)
[מח] 2בן אחי אברם, שהיו מתפארין ואומרין שָׁבינו בן אחי אברהם והוכיח סופן שלא באו אלא בשבילו. (מדרש הגדול)
[מט] 3ויקחו את לוט ואת רכושו וגו׳, בשעתא דאתחברו כל אינון מלכין לאגחא קרבא עליה דאברהם אתייעטו לאעברא ליה מן עלמא וכיון דשלטו בלוט בר אחוא דאברהם מיד אזלו דכתיב ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם וילכו, מ״ט בגין דדיוקניה דלוט הוה דמי לאברהם ובג״כ וילכו דכל ההוא קרבא בגיניה הוה, מאי טעמא בגין דהוה אברהם אפיק בני עלמא מפולחנא נוכראה ואעיל לון בפולחנא דקב״ה, ותו קב״ה אתער לון בעלמא בגין לגדלא שמא דאברהם בעלמא ולקרבא ליה לפולחניה, ורזא דמלה כיון דאברהם אתער למרדף אבתרייהו כדין אלהים אל דמי לך (תהלים פ״ג:ב׳) עד דאתקשר כולא באברהם וכד אתקשר כולא באברהם כדין אתברו כלהו מלכין מקמיה כו׳. (זח״א פ״ו:)
1. עי׳ לעיל מאמר נב. בסירה, בבית הסוהר (מת״כ). ובמדרש הגדול והוא ישב כתיב גנאי הוא ללוט שביקש להיות ראש בסדום. ועי׳ ב״ר פ״נ, ופרדר״א פכ״ה.
2. נראה דדריש כן מהא דשינה הכתוב ולא כתיב לוט בן אחי אברם, והפסיק באמצע, את לוט ואת רכושו בן אחי אברם לרמז דזה היה אצלם העיקר מה ששבו את בן אחי אברם ולא בא כאן הכתוב להשמיענו מי היה לוט דכבר הזכיר זאת מקודם, ואם היה כותב כסדר לא היה ניכר הטעם הנ״ל. ועפי״ז יש להעיר מ״ש בספר רביד הזהב כאן מדלא כתיב לוט בן אחי אברם ואת רכושו למדו המורים דמשתעי קרא הכי, נ״מ למ״ש הב״י אע״ז סי׳ קכ״ט לענין גט, ולהנ״ל י״ל דאין ראיה מכאן דמשתעי קרא הכי דכאן בדיוק כתבה התורה כן להדגיש הכוונה הנ״ל-ועי׳ לקמן מאמר מט, סג. שכ׳ דדיוקניה דלוט הוה דמי לאברהם ובג״כ וילכו. ולפי״ז י״ל ג״כ הדיוק בקרא ויקחו את לוט ואת רכושו והמה חשבו בשעה שלקחו אותו שזה בן אברם אבל באמת זה היה בן אחי אברם ונודע להם שטעו אחר שהלכו.
3. עי׳ לעיל מאמר מח. בבאור. ומ״ש דדיוקניה דלוט הוי דמי לאברהם מבואר כן לעיל פי״ג מאמר כו. ולקמן מאמר סג.
וּשְׁבוֹ יָת לוֹט וְיָת קִנְיָנֵיהּ בַּר אֲחוּהִי דְּאַבְרָם וַאֲזַלוּ וְהוּא יָתֵיב בִּסְדוֹם.
They captured Lot and his wealth. [Lot was] Avram’s nephew. Then they went on their way. He had been living in Sedom.
ונסבו ית לוט וית ממונה בר אחויא דאברם ואזלו והוא הוה שרי בסדום.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ממונה בר אחוי״) גם נוסח חילופי: ״סגולה בריה דאחוי״.
ושבו ית לוט וית קנייניה בר אחוי דאברם ואזלו והוא יתיב בסדום.
And they made captive Lot the son of Abram's brother, and his property, and went. And he had dwelt in Sedom.
וַיּקְחוּ אֶת לוֹט וגו׳ – כָּךְ עָשׂוּ לְלוֹט נָתְנוּ אוֹתוֹ בְּסִירָה וְנָטְלוּ אוֹתוֹ עִמָּהֶם, כָּל כָּךְ לָמָּה: וְהוּא ישֵׁב בִּסְדֹם (בראשית י״ד:י״ב), לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ (משלי י״ג:כ׳).
וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכוּשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם – כָּךְ עָשׂוּ לְלוֹט, נָתְנוּ אוֹתוֹ בְּסִירָה וְנָטְלוּ אוֹתוֹ עִמָּהֶם, כָּל כָּךְ לָמָה, וְהוּא יוֹשֵׁב בִּסְדוֹם, לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר, ״הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם״ וְגוֹ׳.
ואכ׳דו לוטא בן אכ׳י אברם וסרחהא ומצ׳ו והו מקים פי סדם.
א. וסרחה] ב2
ולקחו את לוט בן אחי אברם ורכושו והלכו, והוא יושב בסדום.
והוא יושב בסדם – מי גרם לו זאת? ישיבתו בסדום.
והוא ישב בסדם FOR HE DWELT IN SODOM – What made this happen to him? The fact that he was dwelling in Sodom (Bereshit Rabbah 42:7).
ויקחו את לוט1מה גרם גרם לו שנשבה לפי שהוא יושב בסדום. לקיים מה שנאמר הולך את חכמים יחכם ורוע כסילים ירוע (משלי י״ג:כ׳).
1. מה גרם. ב״ר פמ״ב. ילקוט רמז ע״ב. ורש״י עה״ת.
והוא ישב בסדום – ישיבתו בסדום יחיד בלא קרובים גרמה לו.⁠1
1. שוחזר מחזקוני, ועיינו בהרחבה בשחזור פירוש רשב״ם האבוד לבראשית א׳–י״ז, עמ׳ 341 ואילך.
והואא היה ביום ההוא יושב בסדום.
א. בכ״י לוצקי 827 ופרנקפורט 150 נוספו כאן בין השיטין המלים ״יושב בסדום״.
WHO DWELT IN SODOM. Lot was dwelling in Sodom on that day.⁠1
1. His tent was usually outside of Sodom, cf. Gen. 13:12 (Weiser). Krinsky suggests that Ibn Ezra intends to say that Lot's tent was close to Sodom on that day, or by that day he had become a dweller in Sodom. On the other hand, Filwarg suggests that Ibn Ezra is trying to explain why yoshev (dwelt; literally, dwells) is in the present when all the verbs pertaining to this incident are in the past. Ibn Ezra's point is that "dwelling" is to be understood as: was dwelling.
ויקחווהוא ישב בסדם – כמו שאמר למעלה: ויאהל עד סדם (בראשית י״ג:י״ב) ועדין היה יושב שם כאשר היתה המלחמה הזאת.
ויקחו ..והוא יושב בסדום. The Torah had already told us in 13,12 where Lot had settled. This was only meant to tell us that he had not moved from these since he took up residence there in the first place. Or, whereas at the beginning he had actually not resided within the city, by now he had moved into Sodom proper.
והוא ישב בסדום – ישיבתו בסדום יחיד בלא קרובים גרמה לו.
דבר אחר: מפני פחד התגר נכנס לו בעיר.⁠1
1. בדומה בספר הג״ן בראשית י״ט:א׳.
והוא יושב בסדום, "and he dwelled in Sodom;⁠" note the singular mode; none of his relatives lived in Sodom. This accounted for his being taken captive alone. Alternate explanation: he had taken up residence there so as not to be considered a rival of the Sodomites. Or he entered the city now that he was afraid of being solitary against the warring nations.
בן אחי אברם – תארו בזה להצעה במה שעתיד לזכור התעוררות אברם עליו.⁠1
1. התורה מתארת כאן את יחס הקרבה של לוט לאברם, כהקדמה (אקספוזיציה) להבנת המניע של אברם בהצלת לוט.
מי גרם לו זאת ישיבתו בסדום. דאם לא כן והוא יושב בסדום למה לי:
ולפי שלוט היה בסדום וכבר היה נכלל כמו שאמר ויקחו את רכוש סדום הנה הוצרך הכתוב לכתוב ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם להגיד שאמרפל שהוא נמרוד כדברי חכמינו ז״ל כי כן היה מלך שנער להיותו שונא את אברהם מאד כיון לקחת את לוט ואת כל אשר לו כי שמע כי היה יושב בסדום ולכן אחרי שיצאו עם כל רכוש סדום בשמעו שהיה שם לוט חזר שמה בעבורו כי היה שקול בעיניו כנגד כל השבי.
והנה אמרו והוא יושב בסדום בא להודיעם למה יצא אחר כך מלך סדום לקראת אברהם ולא יצא גם כן מלך עמורה כי היה זה בעבור שלוט היה יושב בסדום ובעבורו חשב המלך שיהיה לו עשר ידות באברהם.
ויקחו את לוט בן אחי אברם – התאמצו לשבות את לוט מפני שהיה בן אחי אברם שידעו עשרו, והיו מצפים שיפדהו אברם בהון רב.
ויקחו את לוט בן אחי אברם, they made a special effort to capture Lot because he was Avram’s nephew. They were aware of his wealth. They were expecting that Avram would pay a heavy ransom for the release of his nephew.
מי גרם לו זאת כו׳. דאם לא כן ״והוא יושב בסדום״ למה לי (כ״ה ברא״ם), שכבר כתב זה למעלה (יג, יב):
ויקחו וגו׳ בן אחי אברם וגו׳ – טעם שהוצרך לומר בן אחי אברם, גם טעם אומרו והוא יושב בסדום ללא צורך שכבר ידענו כי שם קנה מקומו, יכוין לומר שהמלכים ידעו כי לוט זה הוא בן אחי אברם ואף על פי כן לקחו אותו והוליכוהו בשביה, ונתן הכתוב הטעם שלא חששו לכבוד אברהם והוא היה נכבד ומעולה בעיני כל העולם כי להיותו יושב בסדום, והוא על דרך אומרם ז״ל מואב טהר בסיחון ע״כ, הרי שהגם שפטר ה׳ מואב מיד ישראל כיון שנמצאו בסיחון הותר להם. כמו כן לוט הגם היותו בן אחיו של איש שלומם אף על פי כן כיון שנמצא בסדום הותר להם. ובזה מצאנו נחת רוח לטעם אברהם אשר לא קרא לשלום לד׳ מלכים להשיב לוט ואם לא ישלימו אז יכם כאשר הכם, אלא הטעם הוא להיות שידוע היה להם לוט היותו בן אחי אברהם, ולזה רמז הכתוב באומרו וישמע וגו׳ כי נשבה אחיו פירוש שנשבה אחר שידוע שהיה אחיו של אברהם ובזה גילו כי אויבי אברהם הם ולזה רדף אחריהם ויכם.
ואם תאמר הלא הדין הוא עם ד׳ מלכים שלקחוהו מתוך העיר המורדת בהם. ויש לומר שמה שאנו אומרים טהרו בסיחון הוא לאומה שאין לנו עמה לא שלום ולא מלחמה אבל אנשי שלום לא נדין לשבותם, וצא ולמד מה שעשו ישראל לקני שציוו עליו (שמואל א ט״ו) סרו רדו מהעמלקי וגו׳ וכמו כן היה להם לצוות עליו לעבור מביניהם אם הם אנשי שלום עם אברהם.
ויקחו את לוט, They took Lot, etc. The reason the Torah adds that Lot was Abraham's nephew and that he lived in Sodom, something we have known for a long time, is to tell us that these kings were very well aware of who Lot was. This did not deter them from taking Lot captive. The Torah stresses that these kings deliberately ignored the fact that they were provoking a man of international repute when they took his nephew into captivity. None of this would have happened to Lot had he not chosen to live in Sodom. The matter can be compared to Israel capturing a substantial part of Moab though God had forbidden Israel to provoke war with Moab or to attack it (Deut. 2,9). Once the Emorite king Sichon had defeated Moab in war, the lands captured by Sichon were no longer considered as Moabite territory, and Israel took possession of them. Here too, once Lot had chosen to throw in his lot with the Sodomites he was no longer considered as part of Abraham's entourage, and was not entitled to the protection Abraham could have afforded him. This also explains why Abraham did not try to secure Lot's release by peaceful means. He knew that the 4 kings knew very well whom they had taken prisoner. If Lot's relationship with Abraham had not stopped them, there was no point for Abraham to warn those kings before attacking them. Lot's capture was a hostile act against Abraham.
Should you argue that the four kings had merely reacted against the insubordination of the five kings associated with the king of Sodom, and that Lot was their legitimate booty, as per the comparison we have drawn with Sichon and the Moabites, this is not an accurate comparison after all. That comparison was valid when there existed neither a state of peace nor a state of war between two parties. Abraham and the four kings were at peace, and the four kings should have warned Lot to leave Sodom before making war just as did King Saul with the Kenites before he attacked the Amalekites (Samuel I 15,6).
ויקחו את לוט ואת רכושו בן חי אברם וילכו – לא כללו בכתוב אחד,⁠1 להגיד כי אחר שכבר הלכו עם רכוש סדום ואמורה, שמעו כי לוט יושב בסדום, ושבו שנית לסדום לקחת את לוט ואת רכושו. ועל כן זכר ״בן אחי אברם״ באחרונה, ולא אמר ״ויקחו את לוט בן אחי אברם ואת רכושו״, כנותן טעם למה בעבור איש אחד ורכושו שבו שנית לסדום? לפי שהיה בן אחי אברם, ובשנאתם את אברם על דבריו ועל אמונותיו, כי היה מֵעֵבֶר-לנהר ונודע להם בשנער ובעילם כשחלק עליהם ועל תועבותיהם, כמו שאמרו חז״ל.⁠2
והוא יושב בסדום – למעלה3 אמר ״ויאהל עד סדום״, וזה כאיש אהל ומקנה שהוא לפעמים רועה במקום זה ופעמים במקום אחר. וכשאירע המלחמה הזאת כבר היה תושב בסדום, כי בחר לו העיר הזאת למושב לו, וגם זה טעם על צאת מלך סדום לבדו לקראתו כמו שאפרש בעז״ה.
1. לצרף יחד פסוקים יא-יב.
2. בראשית רבה לח, ח.
3. בראשית יג, יב.
ויקחו את לוט – הוציאו הכתוב מכלל הרכוש כי יש צורך בהודעה זאת לסיפור שיבא, ועוד כי אולי לקחו את לוט בכונה בעבור שידעו שהוא בן אחי אברם, כי אמרפל שהוא נמרוד היה שונא לאברם, ולזה הוסיף כאן בן אחי אברם:
והוא ישב בסדם – לפי שבחר לו לוט את כל ככר הירדן לרעות מקנהו פעם כה ופעם כה, לכן סיפר כי אז היה יושב בסדום דוקא ולא בשאר מקומות הככר, וישיבתו שם בין אנשים רעים גרמה לו הצרה הזאת, ועוד הוא הקדמה למה שיספר אח״כ שיצא מלך סדום לבדו לקראת אברם, להודיענו למה לא יצא עמו גם מלך עמורה, כי היה זה בעבור שלוט היה יושב בסדום, ובעבורו חשב המלך שאברם ישיב לו את השבי:
בן אחי אברם – כבר ידענו מי הוא לוט, ולא בא הכתוב כאן רק להודיענו שלא לקחו את לוט ורכושו מסבת היותו נכלל תוך שאר יושבי העיר ההיא רק לסבה פרטית שבו, כי רכוש כל שאר התושבים לקחו משנאתם אותם לסבת מרדם בהם ולהלחם עמהם. אבל את לוט לקחו לסבת היותו בן אחי אברם, ואברם להיותו חולק עליהם באמונת אלהות ופרסם ברבים אמונה הכוזבת אשר עמהם לכן שנאוהו כל האומות, כמו שאמר מלכי צדק, אשר מגן צריך בידך, ובפרט אמרפל מלך שנער, שהוא נמרוד לרבותינו, והוא אשר חרץ משפט מות על אברם להפילו בכבשן האש באור כשדים על ששיבר האלילים, ואין שנאה כשנאת הדת, לכן כאשר מצאו את לוט שבו אותו ואת רכושו למען הכעס את אברם. ויתכן שבכונה לא המיתו את לוט רק השאירוהו בחיים, פן ישתדל אברם לפדותו מהם, עי״ז יבוא גם הוא לידם וימצאו מקום להנקם גם בו, ובמכדרשב״י (זהר פ״ו ב׳) כל ההוא קרבא בגיני׳ דאברהם הוה מאי טעמא בגין דהוה אברם אפיק בני עלמא מפולחנא נוכראה ואעיל לין בפולחנא דקב״ה.
והוא יושב בסדום – בתחלה נטה אהלו קרוב לסדום, אבל אח״כ ישב בעיר סדום עצמה, ועי״כ בזזו את כל רכושו.
He was (then) living in Sodom. At first he had pitched his tent near Sodom, but later he settled in the city of Sodom proper, and so it was that they looted all his possessions.
בן אחי אברם וגו׳ והוא ישב בסדם – נודע לנו כבר מהפרקים הקודמים שלוט היה בן אחיו של אברהם, ושהוא יושב בסדום. לכן, חייבת להיות סיבה כלשהיא מדוע הדבר חוזר ונשנה בפסוק. לוט לא היה יליד סדום, וכאשר הגיע לסדום בראשונה, היה ידוע לכולם כבן אחי אברהם. אילו נשאר במצבו זה, היה ניצל מן השבי. ואף שהתגורר בסמוך לשדה המערכה, כזר בארץ הייתה פוסחת עליו נקמת כדרלעומר. אבל לוט נעשה כבר ״תושב״ סדום, והיו לו שם זכויות אזרח, על כן היה עליו לסבול יחד עם האחרים.
בזאת מונחת אזהרה לבני משפחת אברהם, אזהרה שהתאמתה במאות שנות הסטוריה יהודית. מי ששומר אמונים לייעודו ולגורלו כיהודי יצטרך להקריב דברים רבים; ומאידך, יינצל מהרבה צרות, שהרי יינשא על כנפי השכינה.
הגטאות שבודדו אותנו שמשו לא רק לרעתנו, אלא גם העניקו לנו יתרונות. אלה שגרו בין כותלי הגטו היו מוגנים בימי הביניים מפגעים רבים, שאלה היושבים בחוץ נפלו להם קרבן. היהודים לא נחשבו טובים דיים להיות שופטים ושוטרים, או להמנות על חבורות האבירים. הם לא הורשו להשתתף בתחרויות, ולא לקחו חלק בעסקי עולם. אך מאידך גיסא גם לא היה להם חלק בעינוי, שחיטה, חניקה או שריפה של בני אדם. לעתים קרובות היו הם הקרבנות, אבל אף פעם לא המתעללים. ידיהם לא היו מוכתמות בדם אדם, וכאשר השיג הגורל את הקיסרים וצבאותיהם, נותרו היהודים מוגנים בגטאותיהם. יש להם לשמוח שרק עתה הם נקראו להשתתף בעסקי עולם, כאשר אומות העולם מנסות לכל הפחות להתנהג בצדק ובצורה אנושית.
אנשים השקועים כליל בתאוותיהם החמריות אינם לומדים מנסיונם, אך ללוט היה ללמוד מנסיונו ומכאן והלאה להתרחק מאנשי סדום. ואף על פי כן, כאשר פגעה בסדום הפורענות האחרונה, לוט עדיין היה שם.
והוא ישב בסדם: כל זה מיותר1. ללמדנו שלא תאמר דלוט היה אז במערכי מלחמה ושבוהו, לא כן, אלא יושב אז בסדום, ומכל מקום לקחו אותו אע״ג שלא הלכו לסדום לבוז כמו שכתבתי2, מכל מקום בשביל זה ביחוד הלכו לסדום ולקחו אותו3, ומזה מבואר דכוונתם היתה להרגיז את אברם4.
1. הערת רוב המפרשים.
2. בפסוק הקודם.
3. וכך פירש המלבי״ם.
4. עיין ב׳הכתב והקבלה׳ בענין זה.
והוא ישב וגו׳ – לוט נשאר בסדום. הוא לא יצא למלחמה, ולכן הוא נשבה.
ויקחו וגו׳ – ידענו מן הפרק הקודם על פרידת לוט מאברם ועל בחירתו בסדום למקום מושב לו. לכן נראה כל הפסוק הזה, ובמיוחד הסיפא שלו, כמיותר, שכן אין בו אלא קביעת עובדות ידועות זה מכבר או עובדות מובנות מאליהן, וקביעתן לא צריכה אלא לאפשר הבנת המסופר להלן למי שלא ידע אותן. אלא שבספר מלחמות ה׳, שבו מקורו של פרק זה והוא שוקע בתורה ללא כל שינוי, לא היה כמובן מקום לסיפור עניניו הפרטיים של לוט כפי שהם באים בפרק הקודם.
תורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״ם המשוחזראבן עזרא א׳רד״קחזקוניר״י אבן כספימזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהאור החייםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשנצי״ברד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144