Bereshit 14 – בראשית יד‏ – Mikraot Gedolot

[מה] ¹ויקחו את כל רכוש סדום ועמורה ואת כל אכלם, רי״א זו עבודה, ורבי נחמיה אמר אלו הכותבות. (בראשית רבה מ״ב)

[מו] ²ויקחו את כל רכוש וגו׳, נסיון הששי באו אליו אמרפל וכל חבריו להרגו, אמרו נתחיל ראשון בבן אחיו, ואח״כ נתחיל בו ובשביל לוט לקחו את כל רכוש סדום ועמורה, ואח״כ שבו את לוט ואת רכושו שנאמר ויקחו את כל רכוש סדום ועמורה וגומר [ויקחו את לוט]. (פרדר״א פכ״ז)

1. עבודה בדפ״ר הגיר׳ עבורה פי׳ כל דגנם וכ״כ במת״כ, ויש פירושים שונים בגירסא שלפנינו, ובמנח״י גורס לא [זה] עבודה ואת כל אכלם, ומפרש דמתמה לא זה עבודה וטרחה שלקחו את כל אכלם, ור״נ משיב ואת כל, אילו כותבות. ובלק״ט איתא ויקחו את כל רכוש סדום ועמורה זה הממון ואת כל אכלם אלו הכותבות. וכן בילק״ש מביא רק הדרש אלו הכותבות. וגי׳ נכונה איתא במדרש אגדה, ואת כל אכלם ״ואפילו״ הכותבות. היינו דדריש מתיבת כל שאפילו הכותבות לקחו. ואולי צ״ל ״אילו״ במקום ״אפילו״. וכותבות היינו תמרים שזה היה רוב מאכלם.

2. עי׳ לעיל מאמר ב.

וּשְׁבוֹ יָת כָּל קִנְיָנָא דִּסְדוֹם וַעֲמוֹרָה וְיָת כָּל מֵיכַלְהוֹן וַאֲזַלוּ.

They captured all the wealth of Sedom and Amorah and all their provisions and they went on their way.

וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ

וּשְׁבוֹ יָת כָּל קִנְיָנָא דִסְדֹם וַעֲמוֹרָה וְיָת כָּל מֵיכַלְהוֹן וַאֲזַלוּ

״לקח״ המתורגם ״שבה״

״וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם״ – ״וּשְׁבוֹ״. התרגום קשה, כי לפי הכלל שנתבאר ברש״י (לבראשית מג טו) פועל ״לקח״ מתורגם באמצעות הפעלים ״נסב״ או ״דבר״: ״בדבר הנִקח ביד מתרגמינן וּנְסֵיב ודבר הנקח בהנהגת דברים מתרגמינן וּדְבַר״. לפי זה בפסוקנו המדבר בלקיחת הרכוש מתבקש לתרגם ״ויקחו״ – ״וּנְסִיבוּ״ ובפסוק הבא ״ויקחו את לוט״ – ״וּדְבַרוּ״. אבל אונקלוס תרגם שניהם בלשון שִׁבְיָה: ״ויקחו את כל רְכֻשׁ סדם״, ״ויקחו את לוט״ – ״וּשְׁבוֹ״. וכן תרגם פעם נוספת: ״ויקחו את כל השלל ואת כל המלקוח״ (במדבר לא יא) ״וּשְׁבוֹ״, מדוע?

יא״ר הסתפק בהערה ״תרגמו ע״פ ענינו״ מבלי לפרש. ואולם בבדיקה מדוקדקת מתברר שפועל ״שבה״ בת״א נתייחד ללקיחה בשבי דווקא כאשר מתקיימים שני תנאים: [א] קיום יסוד של כפייה, היינו ה״לקיחה״ מתבצעת בחזקה כנגד רצון הנלקח; [ב] עשיית הדבר בשעת מלחמה. הואיל ורק שלושת הפסוקים הללו מקיימים את שני התנאים, לכן רק בהם ״לקח״ מתורגם בפועל שב״ה.⁠¹

בכך יובן ת״א לשני פסוקים נוספים שגם בהם מדובר בלקיחה בשבי אבל אין בהם שימוש בשב״ה: ״וַתֻּקַּח האשה בית פרעה״ (בראשית יב טו) ״וְאִידְּבַרַת אִיתְּתָא״, ״וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ״ (במדבר כא כו) ״וּנְסֵיב״. בפסוק הראשון הלקיחה אמנם נעשתה בכפייה, אך לא בשעת מלחמה; ואילו בפסוק השני הלקיחה היתה בעת מלחמה, אך קרקע אינה ״נשבית״, לכן תרגם בשניהם בפועל הקבוע.

1. לשלושת הפסוקים נשתמרה הערת מסורה: ״ויקחו דמתרג׳ ושבו ג׳ באורי׳, את כל רכוש ודבתריה, השלל״ (לנדאואר, מסורה, עמ׳ 76; קליין, מסורה, עמ׳ 46). ההערה מפנה את תשומת הלב לחריגה התרגומית. וראה יא״ר כאן; ״נפש הגר״, מבוא, ב, עמ׳ 16; ״באורי אונקלוס״, בר׳ ב טו.
בין התרגומים הנדירים ואף היחידאיים ללק״ח בולט מגוון התרגומים המצוי בת״א ללקיחה הקשורה בפעולה מלחמתית. שלש פעמים בשורש שב״ה, פעם אחת בשורש בז״ז: ״ואת אשר בשדה לקחו״ (בראשית לד כח) ״בזו״, ופעם אחת בקנ״ה: ״ולקחת אתנו לעבדים ואת חמרינו״ (בראשית מג יח) ״ולמקני יתנא״. ובמקצת נוסחים שבכתבי היד (שפרבר) פעמיים משמש גם שורש כב״ש: ״ויקח ישראל את כל הערים״ (במדבר כא כה) ״ונסיב״ (ח״נ: וכבש); ״ונקח בעת ההִוא את הארץ״ (דברים ג ח) ״ונסיבנא״ (ח״נ: וכבשנא). לטעם המגוון שבתרגומיו אלה דווקא, ראה ר״ב פוזן, ״העקיבות התרגומית בתרגום אונקלוס״, ירושלים תשס״ד, עמ׳ 48 – 52.

ונסבו ית כל ממונהון דסדם ודעמרה וית כל מזוניהון ואזלו.

ונסיבו ית כל קניינא דסדום ועמורה וית כל מזונהון ואזלו.

And they took all the property of Sedom and Amora, and all their food, and went.

וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם – רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר זוֹ עֲבוֹדָה. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר אֵלּוּ הַכּוֹתָבוֹת.

ואת כל אכלם – ¹ואפילו הכותבות.

1. ואפילו הכותבות. ב״ר פמ״ב אות ז׳ לדעת ר׳ נחמיה, ומובא בלקח טוב, ופי׳ כותבות הוא תמרים שזה היה רוב מאכלם.

וְאֶת כָּל אָכְלָם – אֵלּוּ הַכּוֹתְבוֹת.

פאכ׳דו ג׳מיע סרח סדם ועמרה וג׳מיע טעאמהם ומצ׳ו.

ולקחו את כל רכוש סדום ועמורה ואת כל מזונם וילכו.

ויקחו את כל רכוש סדום ועמורה – ¹זה הממון.

ואת כל אכלם – אלו הכותבות.

1. זה הממון. הוספתי כמו שהוא בכ״י פלארענץ. ובב״ר הגי׳ ר׳ יהודה אומר זו עבודה ר׳ נחמיה אמר אלו הכותבות. ופי׳ כותבות הוא תמרים שזה היה רוב מאכלם.

ויקחו – סדם ועמרה – כי עמק השדים הוא בגבולם ושם היתה המלחמה אבל אדמה וצבוים ובלע לא היו מאותו הצד. ולקחו את כל רכוש סדם ועמורה מהערים האלה ובנותיהן, ורכוש כולל המטלטלין והמקנה.

ואת כל אכלם – שהיה להם בבתים, ואת העם שבו.

ויקחו את כל רכוש סדום ועמורה, the עמק השדים was within the boundaries of those 2 kingdoms, whereas the satellite towns Admah and Tzoyim and Bela were not situated in that part of the terrain. The word רכוש includes both chattels which are inert and animals which can walk on their own.

ואת כל אכלם, and all the food they had stored up at home as well as all the inhabitants.

וכאשר נשלם הנצחון לארבעת המלכים פשטו על ארץ סדום ועמורה ויקחו את כל רכושם ואת כל אכלם כי לא רצו לשלול שלל עוד בערי הככר.

ויקחו את כל רכוש סדום ויקחו את לוט ואת רכושו – בכאן נראה כי כל כוונתם היתה בעבור אברהם ולוט כי לא היה לו לומר אלא ויקחו את כל רכוש סדום ואת לוט ואת רכושו. לכן מה צריך לומר ויקחו את לוט פעם אחרת. ועוד מה צריך לומר בן אחי אברם כי ידוע היה. אבל מזה נראה כי סבת המלחמה לא היתה אלא בשביל אברם. לכן חזר לומר לקיחה אחרת בלוט. כי תכליתם היה זה. ולזה אמר בן אחי אברם בסבת היות אחי אברם. או שחשבו שהיה אברהם אחר שהיו דומים זה לזה ולכן אחר שלקחו אותו וילכו לדרכם כי כבר השיגו המבוקש. ויבא הפליט ואולי היה מהם כדי שיצא אברהם ויקחוהו. והוא שוכן באלוני ממרא עם בעלי בריתו ולא רצה ליקח מהם עזר כי אולי היו עובדי ע״ז ואין מעצור לה׳ להושיע בין רב למעט. וזה כענין שלש מאות איש המלקקים. אבל הם הלכו אתו מעצמם אחר שהם בעלי בריתו והם לא היו בכלל ילידי ביתו. ולכן לא סיפר שלקח מהם וז״ש וחלק האנשים אשר הלכו אתי מעצמם ענר אשכול וממרא. ולזה נתכוונו רז״ל באומרם שלא הוליך עמו אלא אליעזר שעולה שי״ח. להורות שהוא לא בטח ברוב חיל אלא בחסד ה׳ ולכן לא הוליך עמו אלא אליעזר לרמוז שבטח בחסד האל ולא בחיל ולא בכח. אבל ענר אשכול וממרא לפי שהיו בעלי בריתו הלכו אתו מעצמם עם אנשים רבים:

ויקחו את כל רְכֻש: כן הוא בהעתק מס׳ הללי, ובשם ירושלמי רכוש ע״כ. וכן יש מחלוקת זה על ¹את כל הרכֻש שבסמוך, ועל ²והרכֻש קח לך. ובהעתק ישן כתו׳ כל רכש הרכש והרכש פלוגתא אם הם חס׳ או מל׳, ע״כ. אבל בספרי׳ מדוייקי׳ שלשתם חסרי׳. וכ״כ ³הרמ״ה ז״ל, ⁴ואת כל רְכוּשם דויקח אברם, מל׳ וא״ו כתי׳, וכל לישנ׳ באוריית׳ דכות׳ מל׳, בר מן א׳ חס׳, וסי׳ ⁵יהיו לבהמתם ולרכֻשם (דמסעי). ⁶ויקחו את כל רכֻש סדום ועמרה חסר וא״ו כתי׳, וכל לישנ׳ דרכש באורית׳ דכות׳ חס׳, בר מן א׳ מל׳, ונמס׳ עליו רכש הרכש, כל אורית׳ חס׳ בר מן א׳ ⁷דותפתח הארץ את פיה, דכתי׳ הָרְכוּש מל׳ וא״ו. ⁸ויקחו את לוט ואת רְכֻשו חס׳ וא״ו כתי׳, ודכות׳ ואת כל רְכֻשוֹ ⁹דוינהג את כל מקנהו (פ׳ ויצא), ודכות׳ בלישנ׳ ¹⁰וגם את לוט אחיו וּרְכֻשוֹ כלהו׳ חסרי׳ וא״ו. [רכש].

1. את כל הרכֻש: להלן פס׳ טז.

2. והרכֻש קח לך: להלן פס׳ כא.

3. הרמ״ה: רכ״ש.

4. ואת כל רְכוּשם: בר׳ יב ה.

5. יהיו לבהמתם: במ׳ לה ג.

6. ויקחו את כל: בר׳ יד יא.

7. דותפתח הארץ: במ׳ טז לב.

8. ויקחו את לוט: בר׳ יד יב.

9. דוינהג את כל מקנהו: בר׳ לא יח.

10. וגם את לוט אחיו: בר׳ יד טז.

ויקחו את כל רכוש סדום ועמורה – כסף וזהב וכל אשר להם. וכן לקחו את כל אכלם שלא ישאר להם מה לאכול ולא ירדפו אחריהם.

את כל רכש – כולל גם נפשות בני אדם, כי כן אמר אח״כ מלך סדום לאברם תן לי הנפש:

וילכו – ככלות המלחמה שבו דרך הגלעד והבשן שהיו כבר משועבדים להם כדי לשוב אל מקומם אצל נהר פרת, והיו הולכים לעבר המזרחי של הירדן, כי אילו הלכו למערבו היו צריכים להלחם עם שאר מלכי כנען שהיו אז בא״י, והכתוב לא כתב עוד מלחמה אחרת, ועוד הדבר מוכח ממה שאכתוב להלן (פסוק י״ד):

רכש ביסודו מורה: נכסים מטלטלים שאין בהם רוח חיים. אבל בהמשך למדים אנו שהם לקחו אתם גם בני אדם. וגם אלה נקראים כאן ״רכוש״, מכיון שהובלו בכח כשבויים נטולי רצון משלהם.

אכלם כולל לא רק את אספקת המזון של הצבא אלא גם את כל אוצרות המזון שהיו מאוחסנים בבנייני הערים.

ויקחו וגו׳ וילכו – זוהי תופעה אופיינית החוזרת על עצמה שוב ושוב בתקופות מאוחרות יותר. צבאות באים וכובשים, לא כדי להתיישב בארץ, אלא כדי לקחת אתם כל מה שאפשר לקחת, לרבות התושבים. כך עשה שלמנאסר וכך גם נבוכדנצר. לפעמים מיישבים הכובשים את הארץ במתישבים חדשים, ולפעמים מותירים אותה ריקה ושוממה.

ויקחו את כל רכוש וגו׳ ואת כל אכלם: מבואר שלא בזזו עיירות סדום ועמורה¹, אלא מה שמצאו במקום המערכה לקחו², ומנהג מלחמות האומות לפנים היה ליקח עמם אוצרות מלכים לבד מאוכל לצרכי המלחמה (וכמו שכתבתי בספר דברים – לג,יח – על הפסוק ״ולזבולן אמר״), כל זה לקחו ולא יותר.

1. כי לא כתוב שחזרו לסדום וכו׳. אך הרד״ק כותב שעמק השידים היה בגבול סדום ועמורה, לכן אין צורך לכתוב שהלכו לשם.

2. ואיך הגיע ׳כל רכוש סדום ועמורה׳ לכאן למקום המלחמה, על כך כותב רבינו...

ויקחו את⁠־כל וגו׳ – עתה, עם שוך הקרבות, התפנו לביזת הערים העזובות לנפשן.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון