בארות הרבה היו שם. הוסיף מלת שם כי בזולת זה יהיה פירושו העמק עצמו היה בארות בארות אם כן יחסר בי״ת ממלת עמק כאלו אמר ובעמק השדים בארות בארות חמר ומכפל מלת בארות שפירושו בארות ועוד בארות כמו ביום השבת ביום השבת שפירושו ביום השבת ועוד ביום השבת דהיינו בכל שבת ושבת למדנו שבארות הרבה היו שם:

שנוטלין משם אדמה לטיט של בנין. ופירוש בארות חמר שנתהוו על ידי נטילת החמר לא בארות שבתוכן חמר שאם כן האי ויפלו שמה ויטבעו שמה מיבעי ליה כמו ויטבע ירמיהו בטיט גם לא יהיה יוצא משם מלך סדום לקראתו:

ומדרש אגדה שהיה הטיט בהם. ופי׳ בארות חמר כמשמעו שבתוכן חמר ומה שיצא מלך סדום משם לקראתו היה על פי הנס ומה שאמר ויפלו ולא ויטבעו הוא מפני שאף על פי שלגבי טיט נופל לשון טביעה לגבי בארות נופל לשון נפילה:

וכיון שיצא זה מן החמר האמינו באברהם למפרע. בב״ר והרמב״ן ז״ל כתב ואני תמה במדרש הזה כי האומות שלא היו מאמינים שעשה הקב״ה נס לאברהם בראותם נסו של מלך סדום לא יוסיפו אמונה בשם ית׳ כי מלך סדום עובד כוכבים היה והנה נסו אז יחזיק עובדי כוכבים או שיאמינו בכל הנסים שיהיו בכשפים או מקרה באפשרות רחוקה ונסו נותן ספק בלב המאמינים בנסו של אברהם ואולי יפרשו ויצא מלך סדום לקראתו שיצא מן הבור כשעבר אברהם עליו כי נעשה לו נס לכבוד אברהם שיצא לקראתו לברכו ולכבדו ואפשר כי אברהם בשובו הביט בבור ההוא כי חפץ להציל המלכים ולהשיב להם רכושם ונעשה הנס על ידו ואם נעשה למלך סדום נס לכבוד אברהם כל שכן שיש להאמין שנעשה נס לאברהם להציל ממות נפשו עכ״ד אבל אין דעתי נוחה בפירושו זה שאם לא היה הנס רק בעת שעבר אברהם לפניו או בעת שהביט בבור שהיה טבוע בו למה לא הזכיר זה רבי עזריא במדרשו כשדרש שבשעה שירד אברהם אבינו ע״ה לכבשן האש ונוצל יש מקומות שהיו מאמינים ויש מקומות שלא היו מאמינים וכיון שירד מלך סדום לחמר ונוצל התחילו מאמינים באברהם למפרע הל״ל וכיון שירד מלך סדום לחמר ונוצל בשעה שעבר אברהם אבינו מלפניו או בשע׳ שהביט בבור להצילו התחילו מאמינים באברהם למפרע שהרי אין זה מהדברי׳ שמקצרים בהם רז״ל במדרשותיהן לפי שכל השורש והעיקר לאמונת העם בנסו של אברהם אבינו אינו אלא מפני שנסו של מלך סדום היה על ידי אברהם אבינו ע״ה ואיך יתכן שיקצר בו אבל פי׳ המדרש הזה לפי דעתי היא מפני שבאותם הזמנים לא נתפרסם עדיין בעולם מציאות נסים שהן חוץ מטבעו של עולם כהצלת איש מתוך כבשן האש או מתוך החמר מפני שכל מיני עבודות כוכבים שבעולם לא היו פועלים רק ממין הפעולות שהן מטבעו של עולם אבל שום עבודות כוכבים שיפעל פועל שיהיה חוץ מטבעו של עולם לא נשמע ולא נהיה בעולם ולכן כששמע יתרו כל אותן הנסים והנפלאות שנעשו על ידי משה רבי׳ ע״ה שהיו כלן חוץ מטבעו של עולם אמר עתה ידעתי כי גדול ה׳ מכל האלהים וכן פרעה מלך מצרים שהיתה מלאה עצבים מכל מיני עצבים שבעולם לא האמין בשם ית׳ רק על ידי המכות שהיו חוץ מטבעו של עולם ואלו היו גם פעולות העבודת כוכבים וכל אותן העצבים שהיתה ארץ מצרים מלאה מהם חוץ מטבעו של עולם לא היה מאמין באלוה ית׳ על ידן שהרי בשתי המכות הראשונות שעשו גם החרטומים בלהטיהן כמותן לא האמין באלוה ית׳ וזאת ראיה גדולה שלא נשמע להם כלל מכל אותן הפעולות שנעשו ע״י העבודת כוכבים שלהם שום פועל שיהיה חוץ מטבעו של עולם ולכן כששמעו האומות שנוצל אברהם אבינו ע״ה מתוך כבשן האש שהוא חוץ ממנהגו של עולם לא היו מאמינים בו וכשראו שמלך סדום נוצל מן החמר שהוא חוץ ממנהגו של עולם התחילו להאמין גם בנסו של אברהם אפילו אותן האומות שהיו מכחישים ואומרים שלא נוצל אברהם ולא שום איש מתוך כבשן האש מעולם מפני שזהו חוץ מטבעו של עולם אם כן כשראו נסו של מלך סדום שהיה חוץ מטבעו של עולם האמינו גם במציאות נסו של אברהם והודו בו לא שמפני שראו נסו של מלך סדום האמינו בנסו של אברהם שהיה מהאלוה ית׳ כמו שחשב הרמב״ן ז״ל והביאו זה להקשות ולומר אדרבה בראותם נסו של מלך סדום לא יוסיפו אמונה בהש״י כי מלך סדום עובד עבודת כוכבים היה והנה נסו יחזיק עובדי עבודת כוכבים אבל מה שנתאמת להם מנסו של מלך סדום הוא מציאות נסו של אברהם בלבד לא מציאותו מהאלוה ית׳ אבל מה שאמת להם שמציאות נסו של אברהם היה מהאלוה ית׳ הוא ממה שקבל תרח על אברהם בנו לפני נמרוד על שכתת גילוליו והשליכו לכבשן האש ונוצל שזה הנס אמת להם שהמציל אותו הוא האלוה ית׳ שהיה הוא המאמין בו והם היו הכופרים בו ושבעבור זה השליכוהו בכבשן האש והשם הצילו הפך כונת׳ ומה שטען מנסו של מלך סדום שהיה מעובדי עבודת כוכבים שהוא מחזיק עובדי עבודת כוכבים אינה טענה כי מאחר שכל הפעולות שבאו ע״י כל מיני עבודת כוכבים שבעולם לא היו אלא על פי טבעו של עולם ולא נשמע מעולם שיפעל שום עבודת כוכבים פועל יוצא מטבעו של עולם הוכרחו להודות בעל כרחם שנסו של מלך סדום שהיה חוץ מטבעו של עולם אינו מפעולות עבודת כוכבים אלא שנעשה לו לסבה מן הסבות ולו נתכנו עלילות: