[כו]
1ויאמר אברם אל לוט, אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו׳, רבי עזרי׳ כשם ריבר״ס אמר כשם שהיה ריב בין רועי אברם ובין רועי לוט כך הי׳ ריב בין אברם ללוט הה״ד ויאמר וגו׳ אל נא תהי מריבה ביני וביניך וגו׳.
(בראשית רבה מ״א)
[כז]
2אנשים אחים אנחנו, וכי אחים היו אלא שהיה קלסתר פניו דומה לו.
(בראשית רבה מ״א)
[כח]
3אנשים אחים, וישמע אברם כי נשבה אחיו
(בראשית י״ד:י״ד) וכי אחיו של לוט היה אלא ראה ענותנותו של אברהם אבינו אחר כל המריבה שעשו עמו שנא׳ ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט לא זכר אברהם אבינו את המריבה אלא קראו אחיו שנא׳ כי אנשים אחים אנחנו. (תנחומא ישן לך טו)
[כט]
4אנשים אחים אנחנו, כי ישבו אחים יחדיו
(דברים כ״ה:ה׳) מיוחדים בנחלה פרט לאחין מן האם. רבה אמר אחין מן האב יליף אחוה אחוה מבני יעקב, מה להלן מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם וכו׳, ולילף אחוה אחוה מלוט דכתיב אנשים אחים אנחנו וכו׳ מסתברא מבני יעקב הו״ל למילף משום דמפני וכו׳ ואיצטריך למכתב אחים, ואיצטריך למכתב יחדיו, דאי כתב רחמנא אחים ה״א לילף אחוה אחוה מלוט, וכי תימה לא מפני, לאיי אפנויי מפני, מדהוה ליה למכתב רעים, וכתיב אחים ש״מ לאפנויי כתב רחמנא יחדיו המיוחדים בנחלה.
(יבמות יז)
[ל]
5כי אנשים אחים אנחנו, ובן אחיו של אדם כאחיו ומנין אנו למדין מאברהם אבינו שאמר ללוט אל נא תהי׳ מריבה וגו׳ [כי אנשים אחים אנחנו] וכתוב אחד אומר וישמע אברם כי נשבה אחיו
(בראשית י״ד:י״ד) וכי אחיו היה והלא בן אחיו היה אלא ללמדך שבן אחיו של אדם כאחיו. (פרדר״א פל״ו)
[לא] 6ויאמר אברם אל לוט, נשמתא אהדרא לגבי יצה״ר ואמר ליה אל נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רועי ובין רועיך סטרין דילי וסטרין דילך, כי אנשים אחים אנחנו יצ״ט ויצה״ר קריבין דא בדא לימינא ודא לשמאלא. (זח״א פ:)
שערי ציון: זח״א פד. ז״ח כד, קיח:
1. פס״ר פ״ג. לק״ט.
2. לק״ט.
3. תנחומא לך אי״ג. אגדת בראשית פי״ג ולקמן מאמר כט, ל. ומ״ש בבאור. ובמדרה״ג וירא יח, א. אוטם אזנו משמע דמים ישעי׳ לג, טו. זה אברהם דכתיב אל נא תהי מריבה ועי׳ ב״ר פמ״א א״ח. ובס׳ דרשת אבן שועי״ב פ׳ לך כ׳ ואע״פ שנפרד ממנו במריבה קראו אחיו לרמוז למדותיו החשובות כי תמיד היה עובר על מדותיו, בתחלה ויהי ריב וגו׳ ואמר לו אם השמאל ואימינה וגו׳ ואע״פ שהוא היה העיקר ולוט הטפל דכתיב וילך עמו לוט השפיל עצמו לפניו, כי זו היא מדה חשובה, ואמרינן בירושלמי שעשה זה שלא ישמחו אנשי הארץ בריבם וכו׳, ע״כ. ולעיל מאמר כב, מובא סוף הלשון מהירושלמי עי״ש מ״ש בבאור וצרף לכאן ולעיל פי״ב מאמר קמו.
4. המיוחדין בנחלה הראוין לירש זה את זה. אחוה אחוה כי ישבו אחים. שנים עשר אחים בני אבינו. מלוט כי אנשים אחים אנחנו ותתייבם אשת אחי אבא שהרי בן אחיו היה. המיוחדים בנחלה. שחולקין נחלה אחת לאפוקי לוט שאין חולקין נחלה אחת. למכתב רעים היינו אנשים רעים (רש״י) הרמב״ן והרשב״א כאן הקשו דהשתא דס״ד דאחי האב נקרא אחים ממש א״כ לא הוי אפשר לי׳ לכתוב רעים ותי׳ דהכא לאו מופנה ממש קאמר אלא משום דגבי יבום כתיב אחים סתם היה בדין דכל שנקראו אחים בכלל, והלכך אף אחי האב בכלל, אי ילפינן מלוט, ומש״ה אמרינן הו״א ליליף אחוה אחוה מלוט וכ״ת התם לאו אחים דקורבה קאמר אלא אחוה דריעות וכדכתיב שמעוני אחי ועמי, שור אחיך, ולא ריבה הכתוב ביבום נשים חברים, לאי אפנויי מופנה דאחים דקורבה ממש קאמר, מדהו״ל למכתב ריעים וכתב אחים ואף אחי האב בכלל וכלן מיבמין להכי כתב רחמנא יחדיו המיוחדים בנחלה. ויש להעיר כי מדברי הפרדר״א לקמן מאמר ל. מבואר כמסקנת הגמרא כאן דמפרש כן דאחים דקרא היינו אחוה דקורבה, ולא אחוה דריעות, וכן פירש״י כאן אחים קרובים. ועי׳ ברב״ח ויצא כט, מא. כי אחי אביה הוא קרוב לאביה וכן כי אנשים אחים אנחנו. ולק״ט תולדות לו.
אמנם מהדרש לעיל מאמר כו. מבואר דפי׳ אחוה דכאן הוא מלשון ריעות וכן פירש באע״ז שמות ד, יא. ויצא אל אחיו כמו אנשים אחים, ומלשון הב״ר לעיל אין הכרע. ונראה דחז״ל באו להוציא בדרש זה מדעת הצדוקים וקראים מובא באע״ז דברים כה, ה. שפירשו אחים דכת׳ גבי יבם ר״ל קרובים, וכן פי׳ השמרונים דאחים היינו בן דודו וקרובו. ולזה באו להוציא דלא ליליף מאחים דכתיב גבי לוט דהיה בן אחיו ונקרא אחים ומשה״כ אצטריך יחדיו למעוטי. המיוחדין בנחלה לאפוקי לוט שאין חולקין נחלה אחת. הרשב״א כאן הקשה ע״ז דהרי לוט יורש את תרח ביחד עם אברהם ותי׳ כיון דלפעמים שאין לוט יורש כגון שאבי לוט קיים לא קרינן בו יחדיו, אבל אחים א״א לירש זה בלא זה, אבל לפי מה שפירש״י מקודם מיוחדין בנחלה שיורשין זה את זה קשיא, ונראה דמה שפיר׳ כאן עיקר ומביא פי׳ הר״ח דיחדיו המיוחד בנחלה למעט אחים מן האם וכ״ש אחים של לוט, ע״כ.
5. מקודם לזה לומד דבן אחותו של אדם קרוי בנו מובא לקמן כט, ט. וממדרש זה מבואר כמסקנת הגמרא דלעיל מאמר כט. דאחים דהכי היינו אחים דקורבה ולא אחים דריעות. ועי׳ נזיר כג, מה דכתיב אח נפשע מקרית עז זה לוט שפירש מאברהם (שנקרא אח לאברהם כדכתיב כי אנשים אחים אנחנו, רש״י).
6. לעיל מאמר כג. ובזהר חדש לך כד. ענין זה באריכות ויאמר אברם אל לוט הנשמה אומרת ליצה״ר אל נא תהי מריבה ביני ובינך מה עושה הצדיק הוה הולך לביה״מ קורא ושונה ומקטרג ליצה״ר ואומר הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי, סגיאין אית בעלמא דאת יכיל לן מן קדם דאבאישו עובדיהן אם השמאל ואימינה אם אתה רוצה להשמאיל אותי אני אימין אלך לצד ימין שלא אטה אשורי ימין ושמאל. ואם הימין ואשמאילה אע״פ שאראה שהיא טובה עצתך אעשה היפך רצונך יתאותך, ואמר רבי בן יצה״ר מה עושה באותה שעה שהוא רואה שלא נעשתה עצתו מה כתיב ביה ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן לאותם הרשעים שלא יקטרגו עמו ובשביל זה הדרך ויפרדו איש מעל אחיו, ואז הנשמה מה כתיב בה ואברם כבד מאד בכל מעשים טובים וישרים בתורה ומצות.