×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ז) וַֽיְהִי⁠־רִ֗יבא בֵּ֚ין רֹעֵ֣י מִקְנֵֽה⁠־אַבְרָ֔ם וּבֵ֖ין רֹעֵ֣י מִקְנֵה⁠־ל֑וֹט וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י אָ֖ז יֹשֵׁ֥ב בָּאָֽרֶץ׃
There was strife between the herdsmen of Avram's livestock and the herdsmen of Lot's livestock, and the Canaanites and the Perizzites were then dwelling in the land.
א. וַֽיְהִי⁠־רִ֗יב ל=וַֽיְהִי⁠־רִ֗יב בגעיה ימנית
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובהגהות ר״י קרא על פירוש רש״יאבן עזרא א׳אבן עזרא – דקדוק המליםר״י בכור שוררד״קחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזארמב״ןמנחת יהודהטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצררלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנוגור אריהכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםמלאכת מחשבתר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןעודהכל
[יח] 1ויהי ריב, כי יהיה ריב (דברים כ״ה:א׳) אין שלום יוצא מתוך מריבה וכה״א ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט מי גרם ללוט ליפרש מן הצדיק ההוא הוי אומר זו מריבה. (ספרי תצא רפו)
[יט] 2ויהי ריב, אילי מואב יאחזמו רעד (שמות ט״ו:ט״ו) ד״א אמרו עכשיו הן באין לעורר מריבה שבין אבינו לאברהם שנ׳ ויהי ריב בין רועי מקנה אברם וגו׳. (מכלתא בשלח טו)
[כ] 3ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט וגו׳, ר׳ ברכי׳ בשם ריבר״ס אמר בהמתו של אבינו אברהם היתה יוצא זמומה, ובהמתו של לוט לא היתה יוצאת זמומה, היו אומרים להם רועי אברהם, הותר הגזל, היו אומרים להם רועי לוט, כך אמר הקב״ה לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת (בראשית כ״ד:ז׳), אברהם פרדה עקרה ואינו מוליד, למחר הוא מת, ולוט בן אחיו יורשו ואין אכלין מדידהון אינון אכלין, אמר להם הקב״ה כך אמרתי לו לזרעך נתתי אימת לכשיעקרו ז׳ עממים מתוכה והכנעני והפריזי אז יושב בארץ וגו׳ עד עכשיו מתבקש להו זכות בארץ. (בראשית רבה מא)
[כא] 4ויהי ריב, ומנין שהצדיקים תחלתן מריבה וסופן שמחה, אברהם היתה מריבה בילדותו ושמחה בסופו, בילדותו מהו אומר ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין וגו׳, ובסופו וה׳ ברך וכו׳ (בראשית כ״ד:א׳). (סדר אלי׳ זוטא מכ״י פי״א)
[כב] 5ויהי ריב, כד איתא תיגרא בין אחיא מתייתבין נוכריא דכתיב ויהי ריב, וכתיב והכנעני והפריזי אז יושב בארץ. (ירושלמי)
[כג] 6ויהי ריב בין רועי מקנה אברם וגו׳. מה כתיב ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט (דא יצר הרע) דבכל יומא ויומא בהאי עלמא אינון סיען ומנהיגין דנשמתא ואינון סיען ומנהיגין דיצה״ר אינון בקטרוגא מקטרגין אלין באלין וכל שייפין דגופא בצערא בינייהו בין נשמתה וההוא נחש דקא מגיחין קרבא בכל יומא. (זח״א פ)
[כד] 7ד״א והכנעני והפרזי אז ישב בארץ, שהיו אז יושבים שלוים ושקטים, בלא שום סכסוך עליהם ואפ״ה לא יכלו להזיק לאברהם אבינו, לכך נאמר והכנעני אז בארץ. (פסקתא זוטרתי)
[כה] 8ויהי ריב בין רועי וגו׳, רב כתיב חסר יו״ד דבעי לוט למהדר לפולחנא נוכראה דפלחי יתבי ארעא, וסופיה דקרא אוכח דכתיב והכנעני והפריזי אז יושב בארץ. (זח״א פ״ד ע״א)
1. במכילתא דרשב״י שמות כא, יח. דורש אותו מאמר על הפסוק וכי יריבון אנשים. ומסיים ואומר וכי יהיה ריב מי גרם להן ללקות הוי אומר זו מריבה וע׳ בלק״ט תצא שם.
2. לפנינו במכלתא בקצור. ולשון זה מובא בילק״ש בשלח ר׳ רנא. ובמכלתא דרשב״י שם הגי׳ עכשו הן באין לגבות מריבה. ועי׳ בגנזי שכטר ח״א קטע בשם מכלתא דר׳ שמעון צד שסד. דרש זה בשינוי לשון.
3. בתרגומים כאן, ובלק״ט, ומדרה״ג, מובא דרש זה. ובפס״ר פ״ג באריכות ומוסיף, אמר להם רועים של לוט אנו הם שאנו צריכים למחות בידכם וכו׳ שאתם יודעים שסוף בהמתו של אברהם לחזור ללוט מפני שאינו מוליד אין אתם זנין כראוי מפני שאתם יודעים שאין לאברהם בן ולמחר הוא מת ולוט יורשו, אתם עושים עצמכם צדיקים מבהמותיו של אחר ביותר כו׳. ומי לחשך שעל הדברים הללו היו מדיינים אמר ר׳ יהודה בר סימון קרא סופו של פסוק והכנעני והפריזי אז יושב בארץ מה הדבר הזה אלא מתוך שהיו מדיינים על כך שנא׳ ויהי ריב בין רועי, אמר להם הקב״ה והכנעני והפריזי אז יושב בארץ, הן שאמרתי לאברהם שאני נותן לבניו את הארץ לבניו לא לרשע הזה שאתם סבורים ואפילו מה שאמרתי לאברהם שאני נותן לבניו את הארץ אימתי כשאגרש את הכנעני ואת הפריזי מתוכה לאברהם עדיין לא נתתי בנים והכנעני והפריזי בתוכה עד עכשיו בעלים עליה ואתם אומרים כן. זמומה פי׳ חסומות וע״י שהיו יוצאות אינם חסומות היו משחתות את הזרעים ואת אילנות של אחרים (מדרה״ג) עד עכשיו ראה לעיל פי״ב מאמר צט.
4. לעיל מאמר ד. מירושלמי קדושין אף גדלו וברכו בנערותו.
5. מאמר זה מובא בספר דרשת אבן שועי״ב בשם ירושלמי ומסיים ע״ז כלומר מחלקותם גרמה ישוב לנכרי. ועיין לקמן מאמר כח בבאור. ולפנינו בירושלמי לא נמצא זה המאמר. ובוודאי כוונתו למדרש ירושלמי אשר הראשונים קורים בשם ירושלמי. וראיתי בס׳ חצי מנשה (לונדון תרס״א) פרושים על התורה מראשונים מכת״י לונדון מביא ג״כ מאמר זה וז״ל והכנעני, ירושלמי כדאית תגרא בין אחיא מתותבין נכריא, כלומר כשמריבין האחים מתישבים הנכרים ע״כ. וחבל שהמו״ל לא הביא בפנים הספר המקורים אשר מהם שאב. וכן בס׳ מדרשי התורה להקדוש אשתרוק ז״ל כאן מביא כאמרם תיגרא דבין אחיא מיתבין נכסיא, [צ״ל נכריא]. וכ״ה בס׳ תולדות יצחק למהרי״ק בשם רז״ל. וכעין משל זה מבואר בב״ר פ״ס א״ג ה״ה דברייתא אמרי בין חייתא למחבלתא אזל ברא דעלובתא, עי״ש.
6. לקמן מאמר לב, סוף המאמר. ובז״ח קיח. ומובא בלבנת הספיר כאן.
7. לעיל פי״ב קט. ובמדרש אגדה כאן ד״א והכנעני והפריזי באותה שעה נכנסו ועברו על השבועה אבל שאר עממים עדיין לא נכנסו לשם. ועי׳ לעיל פי״ב מאמר קח, קט.
8. לפנינו במסורה ריב מלא ועי׳ מ״ש ע״ז במנחת שי לעיל בבאור מאמר ה.
וַהֲוָת מַצוּתָא בֵּין רָעַן בְּעִירֵיהּ דְּאַבְרָם וּבֵין רָעַן בְּעִירֵיהּ דְּלוֹט וּכְנַעֲנָאָה וּפְרִזָּאָה בְּכֵן יָתֵיב בְּאַרְעָא.
There was a quarrel between the herdsmen of Avram’s flocks and the herdsmen of Lot’s flocks. The Canaanites and the Perizzites were then living in the land.

וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ
וַהֲוָת מַצוּתָא בֵּין רָעַן בְּעִירֵיהּ דְּאַבְרָם וּבֵין רָעַן בְּעִירֵיהּ דְּלוֹט וּכְנַעֲנָאָה וּפְרִיזָאָה בְּכֵין יָתֵיב בְּאַרְעָא
רִיב – מַצוּתָא, דִּינָא
א. רִיב מתורגם מַצוּתָא וגם דִּינָא: רִיב שמחוץ לכותלי בית המשפט, קטטה ומחלוקת – מַצוּתָא [כלשון ״הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ״ (ישעיהו נח ד)], אבל רִיב המתברר בבית-דין – דִּינָא. לדוגמה: ״וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שמות יז ו) מתורגם ״נִסֵּיתָא וּמַצּוּתָא עַל דִּנְצוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שבאו בקטטות וטענות על הקב״ה. וכמוהו ״הֵמָּה מֵי מְרִיבָה״ (במדבר כא יג) ״אִינּוּן מֵי מַצּוּתָא״. אבל ״וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ״ (שמות כג ג) ״לָא תְרַחֵים בְּדִינֵיהּ״, כי מדובר במשפט. וכן ״כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט״ (דברים כה א) ״אֲרֵי יְהֵי דִין בֵּין גַּבְרַיָּא״, ״וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב״ (דברים יט יז) ״דִּילְהוֹן דִּינָא״, ״וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב״ (דברים כא ה) ״כָּל דִּין״, בכל אלה הכוונה ל״ריב״ המתברר בבית דין ולכן תרגם דִּינָא.
הואיל וריב הרועים התפרש לאונקלוס כקטטה, תרגם ״וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם״ – ״וַהֲוָת מַצוּתָא״.⁠1 וכן בפסוק הבא: ״אַל נָא תְהִי מְרִיבָה״ – ״לָא כְּעַן תְּהֵי מַצּוּתָא״. אבל חז״ל פירשוהו כהִתְדַּיְּנוּת משפטית ובדרך זו הלכו גם תרגומי ארץ ישראל שתרגמו ״ויהי ריב״ – ״וַהֲווֹ דַיָינִין״.⁠2 ואולם בפסוק הבא גם המיוחס ליונתן תרגם ״אַל נא תהי מריבה״ – ״לָא כְּעַן תְּהֵי מַצּוּתָא״ ואפשר שכוונתו לפרש: אל יהפך הדיון המשפטי לקטטה.
ב. לטעם ״רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם״ – ״רָעַן״ ו״רֹעֵי גְרָר״ (בראשית כו כ) ״רָעֲוָתָא דִגְרָר״, עיין בפסוק הבא.
אָז – בְּכֵין, עַד כְּדוֹן
ג. ״וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ״ – ״בְּכֵין יָתֵיב בְּאַרְעָא״, אבל המיוחס ליונתן שתרגם ״כְּנַעֲנָאֵי וּפְרִיזָאֵי דְעַד כְּדוֹן יַתְבִין בְּאַרְעָא״ (שעדיין יושבים בארץ) אחז בלשון מדרש חז״ל כדי לבאר את סיבת הריב.⁠3 בדרך דומה פירשו גם שאר התרגומים כמבואר לעיל בפסוק ״וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ״ (בראשית יב ו), עיין שם.
1. ולהתאמת הנושא מַצוּתָא שבמשקל נקבה עם הפועל ״ויהי ריב״ בזכר, תרגם ״וַהֲוָת מַצוּתָא״ בנקבה.
2. המיוחס ליונתן, ת״י ות״נ. גם רש״י (על פי ב״ר פרשה מא) פירש ריב כדיון משפטי: ״ויהי ריב – לפי שהיו רועים של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל, והם אומרים נתנה הארץ לאברם, ולו אין יורש, ולוט יורשו, ואין זה גזל, והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברם עדיין״. אבל רמב״ן פירשו כקטטה: ״ועל דרך הפשט היתה המריבה על המרעה כי לא נשא אותם הארץ״, כת״א. ועיין ״נפש הגר״.
3. ב״ר מא ה: ״ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט, רבי ברכיה בשם רבי יהודה ב״ר סימון אמר בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאה זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאה זמומה, היו אומרים להם רועי אברהם, הותר הגזל, היו אומרים להם רועי לוט כך אמר הקב״ה לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת, ואברהם פרדה עקרה ואינו מוליד, למחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו ואין אכלין מדידהון אינון אכלין, אמר להם הקב״ה כך אמרתי לו לזרעך נתתי, אימתי לכשיעקרו שבעה עממים מתוכה, והכנעני והפרזי אז יושב בארץ, עד עכשיו מתבקש להם זכות בארץ״.
והוו דייניןא בין רעוי דבעיראב דאברם ובין רעוי דבעירהג דלוט רעוי דאברם הוון זממיןד בעירהון עד זמן דהוון מטין לביתה מרעי ורעוי דלוט לא הוון זממיןו בעירהון אלא מבקרין ואזלין ברם (ברם) מפקדים הוון רעווי דאברם מן אברם רבוניהו׳ למימר לא תנטוןז לכנעניא ופריזיא עדח כען אנון שריין בארעא.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דיינין״) גם נוסח חילופי: ״מצוי׳⁠ ⁠⁠״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דבעירא״) גם נוסח חילופי: ״נכסוי״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דבעירה״) גם נוסח חילופי: ״נכסוי״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״זממין״) גם נוסח חילופי: ״מזממין״.
ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מטין לבית״) גם נוסח חילופי: ״אתיין לאתר״.
ו. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״זממין״) גם נוסח חילופי: ״מזממין״.
ז. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״רבוניהו׳ למימר לא תנטון״) גם נוסח חילופי: ״צדיקא למ׳ לא ת⁠{ה}⁠כון״.
ח. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לכנעניא ופריזיא עד״) גם נוסח חילופי: ״לכנענאי ופריזאי דעד״.
והוו דיינין בין רעאי גיתיה דאברם ובין רעאי גיתיה דלוט דרעאי דאברם הוו מיפקדין מיניה לא ת⁠{ה}⁠כון בכנענאי ובפריזאי דעד כדון אית להום רשותא בארעא והוו זממין בעיריהון דלא ייכלון גזלה עד דהוו אתיין לאתר מרעיהון ורעי דלוט הוו מבקרין ואזלין ואכלין בחקלי כנענאי ופריזאי דעד כדון יתבין בארעא.
And contentions arose between the shepherds of Abram's flock, and the shepherds of the flocks of Lot; for the shepherds of Abram had been instructed by him not to go among the Kenaanaee and the Pherizaee, who, as yet, had power in the land, and to restrain the cattle that they should make no depredation in going to the place of their pasture: but the shepherds of Lot would go and feed in the grounds of the Kenaanaee and Pherizaee who yet dwelt in the land.
והוה דיינין בין רעויי נכסוי דאברם ובין רעוויי נכסוי דלוט רעויי דאברם הוון זממין בעיריהון עד זמן דהוון אתין לאתר מרעי רעוויי דלוט לא הוון זממין בעירהון אלא מבקרין ואזלין ברם מפוקדין הוון רעוי דאברם מן אברם צדיקא ריבוניהון לא תהכון לכנענאי ולפריזאי עד כען אית להון רשו בארעא.
And there was strife between the shepherds of Abram's cattle and the shepherds of the cattle of Lot. The shepherds of Abram restrained their beasts until the time of their coming to the place of their pasture; but the shepherds of Lot did not restrain their beasts, but turned them free, and went. But Abram's shepherds had been instructed by Abram their righteous master, Go not to the Kenaanaee and Pherizaee; for as yet they have possession in the land.
[ה] וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט – רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיְתָה יוֹצְאָה זְמוּמָה, וּבְהֶמְתּוֹ שֶׁל לוֹט לֹא הָיְתָה יוֹצְאָה זְמוּמָה. הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם רוֹעֵי אַבְרָהָם הֻתַּר הַגָּזֵל, הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם רוֹעֵי לוֹט כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת (בראשית י״ב:ז׳), וְאַבְרָהָם פִּרְדָּה עֲקָרָה וְאֵינוֹ מוֹלִיד, לְמָחָר הוּא מֵת וְלוֹט בֶּן אָחִיו יוֹרְשׁוֹ וְאִין אָכְלִין מִדִּידְהוֹן אִינוּן אָכְלִין. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי (בראשית ט״ו:י״ח), אֵימָתַי לִכְשֶׁיֵּעָקְרוּ שִׁבְעָה עֲמָמִים מִתּוֹכָהּ.
וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז ישֵׁב בָּאָרֶץ – עַד עַכְשָׁו מִתְבַּקֵּשׁ לָהֶם זְכוּת בָּאָרֶץ.
ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט1אמרו רועי מקנה אברם לרועי מקנה לוט מפני מה אתם מוציאים לרעות בהמות לוט ואינן זמומות, והיא אוכלת מן הגזל, והיו עונים רועי מקנה לוט אתם אומרים שאנו עשינו שלא כהוגן שאתם מוציאים מקנה אברם לרעות והם זוממות ואנחנו לא כן עושים, אין אתם יודעים כי הארץ נתנה ה׳ לאברהם, ואברם פרדה עקרה, ולוט בן אחיו יורש אותו והמקנה של לוט אם היא רועה מה שרועה משלו היא רועה, 2והכנעני והפריזי אז יושב בארץ, אמר להם הקב״ה עדיין הכנעני והפריזי יושב בארץ ואתם אומרים שהארץ נתונה לאברם, דבר אחר: והכנעני והפריזי. באותה שעה נכנסו ועברו על השבועה אבל שאר עממים עדיין לא נכנסו לשם.
1. אמרו רועי מקנה אברהם. ב״ר פמ״א אות ה׳ ילקוט רמז ע׳, ועיי׳ פסיקתא רבתי פסקא ג׳ אות ג׳ ובלקח טוב, ורש״י עה״ת.
2. דבר אחר: והכנעני. עיי׳ פסיקתא רבתי שם, ובלקח טוב, ורש״י עה״ת.
וַיְּהִי רִיב בֵּין רוֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רוֹעֵי מִקְנֵה לוֹט – בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיְתָה יוֹצְאָה זְמוּמָה וּבְהֶמְתּוֹ שֶׁל לוֹט לֹא הָיְתָה יוֹצְאָה זְמוּמָה. אָמְרוּ לָהֶם רוֹעֵי אַבְרָהָם, הוּתַּר הַגֶּזֶל אָמְרוּ לָהֶם רוֹעֵי לוֹט, כָּךְ אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, ״לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת״, וְאַבְרָהָם פְּרֵדָה עֲקָרָה וְאֵינוֹ מוֹלִיד, לְמָחָר מֵת וְלוֹט בֶּן אָחִיו יוֹרְשׁוֹ וְאִין אֹכְלִין מִן דִּידְהוֹן אָכְלִין. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי אָמַרְתִּי ״לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת״, אֵימָתַי לִכְשֶׁיַּעֲקְרוּ שִׁבְעָה עֲמָמִין מִתּוֹכָהּ, וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז בָּאָרֶץ עֲדַיִן וּמְבַקֵּשׁ לָהֶן זְכוּת בָּאָרֶץ.
פכאנת כ׳צומה בין רעאה מאשיה אברם ורעא מאשיה לוט ואלכנעאניון ואלפרזיון חיניד׳ מקימון פי אלבלד.
והייתה מריבה בין רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, והכנענים והפריזים אז יושבים בארץ.
ויהי ריב – לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעין בהמתן בשדות אחרים, ורועי אברהם מוכיחין אותן על הגזל, והן אומרים: נתנה הארץ לאברהם, ולו אין יורש, ולוט יורשו, ואין זה גזל. והכתוב אומר: והכנעני אז בארץ,⁠א ולא זכה בה אברהם עדיין.
א. כן בכ״י לייפציג 1, המבורג 13, ליידן 1, ובדפוס ריגייו (ואלקבץ באופן משובש), וכן לשון הפסוק בבראשית י״ב:ו׳. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, פרמא 3204 ובדפוס רומא מופיע כלשון הפסוק כאן: ״והכנעני והפרזי אז יושב בארץ״.
ויהי ריב THERE WAS A QUARREL because Lot’s shepherds were wicked men and grazed their cattle in other people’s fields, and Avram’s shepherds would rebuke them for this act of robbery, and they would reply, “The land has been given to Avram, who has no heir, so Lot will be his heir. This is not robbery.” Scripture, [however,] states: “The Canaanite [and the Perizzite] abode then in the land,” and Avram had not yet taken possession of it (Bereshit Rabbah 41:5).
ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט1ר׳ ברכיה בש״ר יהודה ב״ר סימון אומר בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאת 2זמומה מפני הגזל. ושל לוט לא היתה יוצאת זמומה. היו אומרים רועי אברם וכי הותר הגזל. אמרו רועי לוט אברם פרדה עקרה הוא ואינו מוליד. למחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו. והן אוכלין משלו. אמר הקב״ה אני אמרתי לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת. אימתי כשיעקרו שבעת עממין מתוכה. 3לכך נאמר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ.
ד״א: והכנעני והפרזי אז יושב בארץ – שהיו אז יושבים שלוים ושקטים. בלא שום סכסוך עליהם ואפ״ה לא יכלו להזיק לאברהם אבינו. לכך נאמר והכנעני אז בארץ.
1. ר׳ ברכי׳. ב״ר פמ״א. ילקוט רמז ע׳. ועיין פסיקתא רבתי פסקא ג׳ אות ג׳.
2. זמומה. זמם היה נותן בפיהם כדי שלא ירעו בשדות אחרים.
3. לכך נאמר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ. עיין פסיקתא רבתי פסקא ג׳ אות ג׳ א״ר יהודה ב״ר סימון קרא סופו של פסוק והכנעני וגו׳ מה הדבר הזה כו׳ ע״ש.
והכנעני והפריזי וגומ׳ – אילו ואילו ממעטים את המרעה. (גיליון כ״י וינה 23 בשם ר׳ יוסף)⁠1
1. השוו ר״י בכור שור וחזקוני.
וטעם והכנעני והפרזי כרעו (בראשית י״ב:ו׳). ויתכן היות הפרזי מבני כנען, והוא אחד מהנזכרים (בראשית י׳:ט״ו-י״ח), ויש לו שני שמות, כאשר מצאנו שני שמות לבן שמואל (שמואל א ח׳:ב׳, דברי הימים א ו׳:י״ג), ושלושה לאבי אביו (שמואל א א׳:א׳, דברי הימים א ו׳:י״ב, דברי הימים א ו׳:י״ט).
[AND THE CANAANITE AND THE PERIZZITE DWELT THEN IN THE LAND.] This is to be understood as its counterpart (Gen. 12:6).⁠1 It is possible that Perizzi was a son of Canaan and was included in the list of Canaan's sons under a different name. He, like the prophet Samuel's son2 and grandfather,⁠3 had two names.⁠4
1. That is, Ibn Ezra's comments on And the Canaanite was then in the land (Gen. 12:6) also apply here.
2. I Sam. 8:2 states, Now the name of his (Samuel's) first-born was Joel. However, I Chron. 6:13 states, And the sons of Samuel: the first-born Vashni. Thus Samuel's first-born had two names.
3. The name of Samuel's great grandfather is given as Elihu (I Sam. 1:1), Eliab (I Chron. 6:12) and Eliel (I Chron. 6:19). Thus he had three names. All these sources agree that Samuel's grandfather's name was Jeroham. Therefore Ibn Ezra must have meant Samuel's great-grandfather rather than his grandfather. Krinsky and Weiser suggest that grandfather is short for great-grandfather.
4. Gen. 10:15-18 lists the 10 sons of Canaan. The Perizzites are not mentioned. Ibn Ezra surmises that he is mentioned under a different name.
מקנה אברם – בעבור היותו סמוך, הוא בקמץ קטן.⁠1
1. כלומר: בצירה.
והכנעני והפריזי אז יושב בארץ – שלא תתמה ארץ טובה כארץ ישראל לא תוכל לישא שני בני אדם, לכך נאמר כי הכנעני והפריזי היו שם עמהם.
והכנעני והפריזי אז יושב בארץ – AND THE CANAANITES AND THE PERIZZITES WERE THEN DWELLING IN THE LAND – So that you should not wonder, a good land like the land of Israel cannot carry two people? Therefore it says that the Canaanites and the Perizzites were there with them.
ויהי ריב – טעם והכנעני – פרשנוהו, והוסיף הנה והפרזי, כי גם הפריזי היה יושב בארץ הזאת שהיה שם בית אל והעי.
ויהי ריב, we already explained the meaning of the words והכנעני אז בארץ on 12,6. In this verse the tribe פריזי has been mentioned which had not been featured previously. This tribe also resided in the region of Beyt El and Ai.
בין רועי מקנהא אברם ובין רועי מקנהב לוט – ולא היה בידם להרחיב מקומם למרעה מקניהם, שהרי הכנעני והפריזי אז יושב בארץ.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568 חסרה מלת: ״מקנה״.
ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568 חסרה מלת: ״מקנה״.
בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט, "between Avram's shepherds and Lot's shepherds.⁠" Neither of them could locate additional grazing land which was not privately owned. The reason was that the Canaanites had claimed all that land as theirs.
ויהי ריב בין רועי מקנה אברם – וא״ת מדוע רבו. אם אין להם די (המרעה) [במרעה] יקחו הרבה. ת״ל והכנעני והפריזי אז בארץ. ואי אפשר לגר תושב להרחיב מקומו.
ויהי ריב בין רועי וגו׳ – וא״ת מה להם ולריב מי שלא מספיק לו מרעה במקום א׳ ירחיב צעדו וגבולו למרעה אחר, וי״ל כי הכנעני והפריזי אז יושב בארץ ואין לאורח ואכסניא גר תושב להרחיב מקומו.
ויהי ריב בין רועי וגו׳ והכנעני וגו׳ – פירש״י ועדיין לא זכה אברהם, וא״ת והלא קרקע אינה נגזלת וא״כ לא זכה בה כנען מתחלה שהרי נפלה בחלקו של שם, וי״ל דע״י מלחמה יכולין לקנות בחזקה וכח כדאמרינן בשחיטת חולין עמון ומואב טהרו בסיחון.
והכנעני והפריזי וגו׳ – מה ענינו לכאן אלא שלא תאמר ותתמה איך לא נשאה אותם הארץ לשבת יחד וכי לא תספיק לב׳ ב״א לכן אמר לנתינת טעם לפי שהכנעני וגו׳ והיו ג״כ עמהם בארץ.
ויהי ריב – כתב רבינו שלמה: לפי שהיו רועיו של לוט מרעין בשדות אחרים והיו רועיו של אברם מוכיחין אותם על הגזל, והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל, והכתוב אומר: והכנעני והפריזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברם עדיין. ומדרש רבותינו הוא (בראשית רבה מ״א:ה׳).
ואני תמה כי המתנה שנאמרה לאברהם, לזרעו היתה שנאמר למעלה: לזרעך אתן את הארץ הזאת (בראשית י״ב:ז׳), והיאך יירשנו לוט. אולי שמעו הרועים המתנה וטעו, והכתוב אומר כי גם ללוט גם לאברם איננה עתה. ולפי זה, מה שאמר תחלה: כי היה רכושם רב (בראשית י״ג:ו׳) לאמר כי מפני הרכוש הרב לא ישא אותם הארץ, והוצרכו רועי לוט להכניס מקניהם בשדות שיש להם בעלים וזאת סיבת המריבה.
ועל דרך הפשט: היתה המריבה על המרעה כי לא נשא אותם הארץ (בראשית י״ג:ו׳), וכאשר היה מקנה אברם רועה באחו היו רועי לוט באים בגבולם ורועים שם. והנה אברם ולוט היו גרים ותושבים בארץ, ופחד אברהם פן ישמעו הכנעני והפרזי יושבי הארץ כובד מקניהם ויגרשום או יכו אותם לפי חרב ויקחו להם מקניהם ורכושם, כי ישיבת הארץ עתה להם ולא לאברהם. [וזה טעם: והכנעני והפרזי כי הזכיר שהיו עמים רבים יושבים בארץ ההיא ולהם ולמקניהם אין מספר, ולא ישא הארץ אותם ואת אברם ולוט, וממלת אז יראה לי כי העמים היו בארץ בימים ההם יושבי אהל ומקנה,⁠1 נאספים מקצתם אל עיר אחת ורועים שם שנה ושתים ונוסעים משם אל גבול אחר אשר לא רעו אותו, וכן יעשו תמיד כמנהג בני קדר. והכנעני והפרזי היו אזא בארץ הנגב ובשנה האחרת יבואוב שם היבוסי והאמורי חליפות.]⁠ג
1. השוו ללשון הפסוק בבראשית ד׳:כ׳.
א. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״אז היו״.
ב. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״יבא״.
ג. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.
AND THERE WAS A QUARREL. Rashi wrote, "Because Lot's shepherds grazed their cattle in other people's fields, Abram's shepherds rebuked them for this act of robbery, but they replied, 'The land has been given to Abram, and he has no [son as an] heir, and so Lot will be his heir. Hence this is not robbery.' Scripture however states, And the Canaanite and the Perrizite abode then in the land, so that Abram was not yet the legitimate owner.⁠" This is a Midrash of our Rabbis.⁠1
But I wonder: The gift of the Land declared to Abram was for his children, as it is said above, Unto thy seed will I give this land,⁠2 so how can Lot inherit it? Perhaps the shepherds heard of the gift and they mistook its meaning, for Scripture states that in the meantime, the land belonged neither to Abram nor to Lot. Accordingly, the verse stating at the outset, for their possessions were great,⁠3 intended to say that because of their extensive possessions, the land could not support them, and Lot's shepherds therefore found it necessary to bring their cattle into fields that had owners. This was the cause of the quarrel.
By way of the plain meaning of Scripture the quarrel concerned the pasture as the land could not support them both. When Abram's cattle were grazing in the pasture, Lot's shepherds would come into their territory and graze their cattle there. Now Abram and Lot were both strangers and sojourners in the land. Abram, therefore, feared that the Canaanite and the Perrizite, who inhabit the land, might hear of the abundance of their cattle, [whose great number was made apparent when Lot's shepherds encroached on Abram's land, thereby combining the flocks], and drive them out of the land or slay them by sword and take their cattle and wealth since the mastery of the land belonged to them, not to Abram. This is the purport of the verse, And the Canaanite and the Perrizite. Scripture thus mentioned that there were many peoples dwelling in that land, they and their cattle being innumerable, and the land could not support them and Abram and Lot.
From the word oz (then) — [And the Canaanite and the Perrizite abode 'then' in the land] — it appears to me that the nations dwelling in the land at that time were those who live in tents and have cattle, some of them converging on one district and grazing there for a year or two and then journeying from there to another district in which they had not previously pastured. And so they continued to do, as is customary among "the children of the east.⁠"4 The Canaanite and the Perrizite were thus "then" in the land of the south, and in the following years the Jebusite and the Amorite would come there.
1. Bereshith Rabbah 41:6.
2. Above, 12:7.
3. (6) here.
4. See Judges 6:3.
והכנעני והפרזי אז יושב בארץ – אל תתמה על ארץ טובה כארץ ישראל למה לא נשאה אותם לכך כתוב פסוק זה דגם אלו היו עמהם. ורש״י פי׳ בענין אחר ולדבריו ניח׳ שפי׳ כאן ולא אחר ולא נשא אותם הארץ וגו׳.
ויהי ריב וגו׳ – פירש״י לפי שהיה רועיו של לוט מרעים בשדות אחרים כו׳. והרמב״ן פי׳ שלא היו מרעים בשדות אחרים בשביל הירושה שהרי מפורש שזרעו יירשנה ולוט אינו מזרעו אלא קאי אקרא דלעיל כי היו רכושם רב לומר מפני הרכוש הרב לא נשא אותם הארץ והוצרכו רועי לוט לרעות בשדות שיש להם בעלים וזה סבת המריבה שהוכיחם על זה. ולפי הפשט היתה המריבה על המרעה וזהו שאמר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ ולא יכלו לרעות כאשר ירצו מפני יושבי הארץ וזו היתה סבת הריב:
ויהי ריב, "A quarrel had broken out, etc.⁠" Rashi explains that the quarrel had its origin in Lot's shepherds allowing their herds to graze in pastures belonging to others, whereas Avraham objected, respecting private property of the Canaanites.
Nachmanides writes that they were actually not grazing in fields owned by others seeing God had already promised the entire country to Avraham and his descendants. Seeing that Lot was not an heir of Avraham, his sheep were not entitled to graze anywhere without express permission of the owners. The plain explanation of our verse is that the quarrel originated due to what has been written in verses 5 and 6 that due to the extensive flocks and herds of both Avraham and Lot, there was not enough grazing land (land not privately owned) so that the shepherds felt obliged to allow their flocks to eat whatever they could find. This is the reason why the Torah records that at that time the Canaanite and the Perisite were dwelling in the land, i.e. they owned it. There was no land which was hefker, ownerless.
רועי – ב׳ במסורה הכא ואידך ולא דרשו רועי את צאני. מלמד שהוכיחם על שלא היו רועים הצאן כראוי וע״ז היה הריב וזהו ולא דרשו רועי את צאני.
ומפני זה היה ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט, לרצות כל אחד מהם להחזיק במרעה הטוב. ובעת ההיא החזיקו הכנעני והפריזי בארץ ההיא — והם שתי משפחות ממשפחות כנען, כמו שקדם (ח״א באה״פ יב, ו).
ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט. כי לא תאונה לצדיק עוד חברתו כאשר נצטוה מתחלה להתרחק מבית אביו לגמרי.
ואמר והכנעני והפריזי אז יושב בארץ כו׳ – לומר שכבר נכנסו בעת ההיא שתי משפחות כנען בארץ ההיא וכבשו חלקם וישבו בה ועם כל זה היו הם בשלום כמו שאמרנו וזה יתדבק למה שיאמר להלן וה׳ אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך כו׳ כמו שיבא.
ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל. בראשית רבה דהכי משמע מסיפיה דקרא דקאמר והכנעני והפריזי אז בארץ שעדיין לא זכה בה אברם ויש בה משו׳ גזל דאם לא כן מה ענין זה לכאן ועוד הרי כבר הודיענו זה למעלה והכנעני אז בארץ:
והכתוב אומר והכנעני. פי׳ הב״ה היה משיבן זה והכי איתא בבראשית רבה א״ל הב״ה לזרעך אתן את הארץ הזאת אימתי כשיעקרו ז׳ עממין הימנ׳ והכנעני והפריזי עד עכשו מתבקש להם לז׳ עממים זכות בארץ. ואם תאמר היה לו להשיבם שעתיד אברם להיות לו יורשים. י״ל דעדיפא מיניה קאמר להו דאפי׳ לדידכו יש כאן גזל מאחר שעד עכשו מתבקש לז׳ עממין זכות בארץ:
והנה סמך לזה והכנעני והפריזי אז יושב בארץ להגיד שהיתה המריבה ההיא סכנ׳ לשניהם מפאת הכנעני והפריזי שכבר נתישבו בארץ ההיא. ואולי בהגיע באזניהם רוב עשרם ומקניהם של אברם ולוט ומריבתם על מרעה הארץ אשר לא להם יכום לפי חרב ויגזלו כל אשר להם.
אחר כך אמר ויהי ריב בין רועי מקנה אברם – לפי שהיו מוכיחין אותם על הגזל. ויאמר אברם אל תהי מריבה ביני וביניך. לפי שידוע כשיש מלחמה בארץ מצד מלך נכרי שבא על הארץ אין ראוי ללחום בני המלכות אלו עם אלו עד שיושלם מלחמת המלך הנכרי ואז ישארו הם במלכות. לכך אמר לו אברהם אתה יודע כי הכנעני והפריזי הולכים ולוחמים בארץ וזה הריב של רועי ורועיך הוא בלא זמן. וזהו ויהי ריב בין הרועים בזמן שהכנעני הולך בארץ. ולכן אמר לו אברהם אל נא תהי מריבה כי אין עתה זמנה אחר שהמלחמה לנו פנים ואחור ואם ירצו ללחום אנשים אחים אנחנו ואנו נשארים בארץ וזה דרך הלצה. ופשוטו ידוע כי הם היו לוחמים על המרעה כאומרו ולא נשא אותם הארץ ולכן היו מריבין. ואז אמר לו אברהם אל נא תהי מריבה בשעת הפרידה כי אנשים אחים אנחנו והיא בושה גדולה לנו הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי בשלום. כי יותר ראויה לך ההפרדה ויותר בנקל תעשנה משתשאר אתה בארץ ואלך אני. וכל זה סבה אלהית כדי שיתפרש מן הרשע. ולוט היה רוצה בזה גם כן כי היה נראה לו שהיה אסור בכבלי ברזל בהיותו עם אברהם לפי שהיו הפכים זה לזה ולכן קבל דבריו ושתק. כי היה לו לומר איני רוצה להפרד מאהבתך כי לא נשאר לי אב אחר אלא אתה. ולכן וישא לוט את עיניו שהלך אחר מראה עיניו ואחר שרירות לבו ואחר התאוות לפי שהארץ היתה טובה ולא זכר ברית אבות וצדקת אברהם. ויפה אמרו ויסע לוט מקדם מקדמונו של עולם. ולכן אמר ויבחר לו לוט ולא אמר ויבחר לוט כי בבחירה ורצון מאס בטוב ובחר ברע. ולכן אמר ויבחר לו לוט ולא אמר ויבחר לוט אלא ויבחר לו בבחירת עצמו בלי שום סבה אלא שלבו הרע הניעהו. וזהו ויפרדו איש מעל אחיו בלבבם. אברם ישב בארץ כנען בארץ הקדושה. ולוט ישב בארץ טמאה ובמושב לצים. וזהו ואנשי סדום רעים וחטאים של לוט. ואמר רעים וחטאים עם ה׳ ועם אנשים:
ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט – היתה ביניהם מריבה לראות מי נדחה מפני מי מן המרעה שימצאו.
והכנעני והפרזי אז ישב בארץ – ולכן היה הריב בין שני אחים גרים מבאיש את ריחם בעיני התושבים, כי בהיות מריבה בין האחים הגרים יחשבו אותם התושבים לאנשי ריב וישאו קל וחומר בעצמם.
ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט, there was an argument between who would succeed to drive out the other from the available grazing land they would find.
והכנעני והפריזי אז יושב בארץ. This is why a quarrel between two brothers who lived side by side was especially embarrassing and harmful to the image of Avram among the surrounding tribes. When those tribes would see the brothers quarrel, they would assume that neither of them was a peace-loving individual and they would reason that they had even more reason to quarrel with either one of those recent immigrants.
ויהי ריב שהיו מרעים כו׳. דאם לא כן ״והכנעני והפריזי״ סיפא דקרא מה עניינו לכאן, אלא לגלות מה היה הריב (כ״ה ברא״ם):
ולוט יורשו. אף על גב שמי שגוזל אביו גם כן גזילה איכא, דבר זה שאני, שאין הקב״ה נותן ארץ בכללה לאיש יחיד אלא לו ולזרעו, ולפיכך היה לוט רוצה גם כן להחזיק בארץ מפני שהוא יורשו. ואם תאמר אחר שידעו שהקב״ה נתן הארץ לאברהם אם כן ידעו גם כן מה שכתיב (לעיל יב, ז) ״לזרעך אתן את הארץ״, ואין לוט קרוי זרעו, אין זה קשיא, כי סבור היה שההבטחה לא תתקיים באברהם, שאפשר להבטחה שתשתנה על ידי שום חטא (ברכות ד.), ואם כן מה שאמר ״לזרעך אתן הארץ״ – לא נתקיים שיהיה הארץ לזרעו, אבל מכל מקום הארץ יהיה לו בודאי, שהיו אומרים שכבר זכה בארץ כשבא לארץ, ומאחר שזכה בו – שוב ליכא למימר שלא תתקיים ההבטחה. ואם תאמר ולמה צריך הכתוב לומר ״והכנעני והפריזי אז בארץ״ – ׳שלא זכה בו עדיין׳, תיפוק ליה שלא יהיה לוט יורשו, ואין זה קשיא, דהכתוב בא לומר שהיה ריב בין רועי אברהם ובין רועי לוט, ובשביל כך אמר אברהם ״הפרד נא מעלי״ (פסוק ט), ואם זכה בו אברהם לא היה צריך לומר הפרד מעלי, רק יתן אברהם רשות שירעו בכל מקום, דהא כל הארץ לאברהם, ואז לא יהיה ריב, אלא שלא זכה אברהם עדיין בארץ:
ויהי ריב בין רועי מקנה אברם וגו׳ – רש״י פי׳ סמיכת והכנעני והפריזי אז יושב בארץ לומר, שלא זכה בה אברם עדיין וקשה למה הזכיר כאן והפריזי ולמעלה אמר והכנעני אז בארץ, וכאן הזכיר יושב ולא הזכיר זה למעלה, ויש אומרים שר״ל אלו שני אומות גדולות הכנעני והפריזי נתישבו בארץ בלא מריבה ושני רועים אלו לא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו, וקשה עוד וכי בעבור זה הפרד נא מעלי, הנה רועי אברם עשו את שלהם והוכיחום על הגזל ואם המה לא קבלו תוכחתם הנה המה את נפשם הצילו.
ויותר קרוב לשמוע, שרועי אברם הוכיחום על הגזל, והמה טענו כל הארץ היא של אברם כו׳, וחשב אברם שאם יושבי הארץ יראו שהוא מחזיק בארץ בחזקת שהיא של אברם ואני מתי מספר, פשיטא שיתאספו עלי והכוני על כן הזכיר גם הפריזי שהיו אנשיו גבורים עד שישבו בערי הפרזות כהוראת שם פריזי וכסימן שמסר משה למרגלים. וכן יעקב היה מתירא מן הפריזי ביותר שאמר (בראשית ל״ד:ל׳) עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפריזי ואני מתי מספר וגו׳ ולכך הזכיר כאן ישיבה לומר שעד עכשיו הם יושבים בשלוה עמדי וע״י שיראו כי רועי מחזיקים בשדות בחזקת שהיא שלי וילחמוני חנם, לפיכך הפרד נא מעלי. על כן הלך לוט ונתישב אצל אנשי סדום שאינן מקפידין על הגזל, לפיכך סמך לומר ואנשי סדום רעים וחטאים. להורות שבעבור שהיו חטאים בממונם ולא הקפידו על הגזל נתיישב לוט אצלם.
ויהי רִיב: כתוב בספר הזוהר רב כתי׳ חס׳ יו״ד. אך בכל הספרי׳ מל׳, וכן ראוי, כי לא נמנה 1במסורת רק ו׳ חס׳ בליש׳ וסי׳ נמס׳ במ״ג פ׳ משפטים על פסוק ולא תענה על רִב, ואין זה מהם. וזה לשון 2הרמ״ה ז״ל, 3ויהי רִיב בין רעי מקנה אברם, מל׳ יו״ד כתי׳, וכל לישנ׳ דריב באוריית׳ דכותי׳ מל׳, בר מן א׳ חס׳ יו״ד, וסי׳ 4ולא תענה על רִב. [ריב].
1. במסורת: מ״ג-ד שמ׳ כג ב.
2. הרמ״ה: רו״ב.
3. ויהי רִיב: פסוקנו.
4. ולא תענה על רִב: שמ׳ כג ב.
לפי שהיו רועיו של לוט כו׳. דרש״י רוצה לפרש למה היה הריב ולמה נאמר עתה והכנעני יושב בארץ ל״פ שהיו וכו׳ והכתוב אומר והכנעני פירוש הקב״ה היה משיב זה. ואין להקשות היה להם לומר עדיין אברהם מוליד יורש דיש לומר דעדיפא מיניה קאמר דאפי׳ לדידהו שלא ידעו שסופו להוליד מ״מ הרי הכנעני וכו׳:
ולא זכה בה אברם עדיין. דאל״כ יתן להם אברם רשות לרעות בכל מקום שירצו. [גור אריה]:
Because Lot's shepherds were ... Rashi is answering the questions: Why did they quarrel, and why does it say here, "The Canaanites ... were then living in the land"? Rashi explains: [They quarreled] "because Lot's shepherds were wicked and grazed their animals in others' fields ... .⁠" And the verse says, "The Canaanites ... were then living in the land" because this was Hashem's response [to their claim that it is not robbery]. And we need not ask why Avraham's shepherds did not respond that Avraham will still beget an heir, for the response they gave was a better one, in that even Lot's shepherds, who did not know that Avraham would still beget an heir, [had to admit that] "the Canaanites ... were then living in the land.⁠"
So that Avram did not yet possess it. Otherwise, Avram would give them permission to graze wherever they wish. (Gur Aryeh)
ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט והכנעני והפריזי אז ישב בארץ – אין הנדון דומה לראיה שיהיה ריב בין לוט ואברהם לפי שהכנעני אז בארץ? גם יקשה על אמרו יושב ולא יושבים? ומה שהביא כאן הפריזי ולמעלה בראש הפרשה לא זכר אלא הכנעני לבדו? {ה} אלא אמת ויציב הדבר כי ינצו אנשים ויתקוטטו יחדו ישיש וישמח האמצעי שביניהם והשלישי יהנה מתלונותם ובהצותם זה עם זה. וכבר שגור בפי כל המשל בין שני אנשים מריבים השלישי שמח. ובהפך האהבה בין חברים מקשיבים היא סבת כל הטוב ושאויביהם ייראו מהם וישבו המה לבטח. זהו רצונו של מקרא כי ריב ומדון אברהם ולוט היה שלות הכנעני והפריזי שהיו יושבים בארץ בהשקט. ולמדנו שהכנעני לא עשה כמעשיהם. וגם בהיותם שתי אומות כנעני ופריזי מכל מקום שלום ביניהם ולגוי אחד יתחשב וכלם בשם כנעני יקראו ובהיותו חבור עצבים הנח לו ויושבים לבטח לעם אחד לכן כתב יושב לשון יחיד. ולמעלה והכנעני אז בארץ כי היו כאיש אחד חברים בשם כנעני ולהודיענו זה האריך הכתוב:
ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט – זהו1 דבר משפט, אלו אומרים עשיתן שלא כדין, ואלו טוענין כנגדן. כמו ״ועמדו שני האנשים אשר להם הריב״.⁠2 ״ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע״.⁠3 ואילו היה לוט דבק באברהם ונכנע מפניו כמקדם לא היה הדבר בא לכלל מריבה, כי יחליט אברהם את הדין ויורם מה יעשו. וזה אות שלא שמע לוט עוד לעצת אברהם והיה טוען כנגדו ואומר ״דברי רועַי טובים ונכוחים, והדין עמי״. והריב אשר לרועים היתה ג״כ בין אברהם ללוט.
והכנעני והפריזי אז יושב בארץ – מלת הכנעני פרשתיה בסדר נח.⁠4 ופריזי לא נזכר בין תולדות כנען. ולדעתי היא משפחה אחת מבני בני כנען שנהיו למשפחות. ומשפחות הפריזי גברה בארץ ולקחה ממחוזות הראשונים. ויראה כי תפשה מארץ החוי והיה זה בימי אברהם ולכן לא נזכר בתוך בני כנען, כי לא היה מהם. ועתה הודיע שבשוב אברהם ממצרים היה הכנעני והפריזי יושב אז בארץ שישב שם אברהם, והוא עי ובית אל ושכם וסביבותיהן והתחזקו בה שנים רבות. ולכן במראה בין הבתרים זכר את הפריזי, ולא זכר את החוי. כי היתה ארץ החוי אז לפריזי. ובימי יעקב גברו החוי, והיו שניהם מולכים בארץ, מקצת לפריזי ומקצת לחוי. ולכן כתוב ״שכם בן חמור החוי נשיא הארץ״5 שהיה מושל בשכם. ועדיין היו הכנעני והפריזי בארץ גם בעת ההיא כאמרו ״להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפריזי״.⁠6 וכן נשארו תמיד שניהם בארץ עד ימי משה. כי בדבר ה׳ למשה זכר שניהם במראה הסנה ואמר ״והפריזי והחוי והיבוסי״,⁠7 וכן בפרשת משפטים8 ״והפריזי והכנעני והחוי והיבוסי״. ועל שתי אלה כנעני וחוי שעשו גבורות ומלחמות בארץ מדור לדור אמר ״ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי ואת הכנעני ואת החתי מלפניך״.⁠9 ואולי הפריזי אחת ממשפחות החתי היתה ונחשבה בפני עצמה בעבור היותה ראש ממלכה בארץ. ועל זה נאמר כאן ״והכנעני והפריזי אז יושב בארץ״ ומושלים בה. כי כבוא אברם לכנען אמר ״והכנעני אז בארץ״ ולא אמר ״יושב בארץ״ כי אז היה הולך וכובש. ועכשיו בעת ריב הרועים היו שני הגוים הרעים והעצומים האלה יושבים לבטח בארץ, ולפניהם יבוא כל ריב. וראה אברהם כי לוט אינו נכנע עוד מפניו ואפשר שיבוא ריב ומצה ביניהם ויצטרך הדבר לבוא לפני המושלים בארץ, והמושלים היו הכנעני והפריזי אנשי מדון ומלחמה, ויגיע להם קלון ויבאשו בעיני יושבי הארץ.
1. ביאור מלת ״ריב״.
2. דברים יט, יז.
3. שם כא,ה.
4. בראשית י, יח.
5. שם לד, ב.
6. שם לד, ל.
7. שמות ג, ח.
8. שם כג, כג.
9. שם כג, כח
ויהי ריב – על דרך הפשט היתה המריבה על המרעה, כי לא נשא אותם הארץ, וכאשר היה מקנה אברם רועה באחו היו רועי לוט באים בגבולם ורועים שם, והנה אברם ולוט היו גרים בארץ, ופחד אברם פן ישמע הכנעני והפריזי שכבר נתישבו בארץ ההיא את רוב עשרם ומריבתם על מרעה הארץ אשר לא להם, ויכום לפי חרב ויקחו להם מקניהם ורכושם, וזה טעם אמרו:
והכנעני והפרזי אז ישב בארץ – למעלה לא זכר רק הכנעני גם לא אמר שם שהיה יושב, אלא אמר סתם והכנעני אז בארץ, והטעם כי כשעבר אברם בשכם בפעם הראשונה אז התחיל הכנעני לכבוש א״י והיה מתפשט והולך באותה מדינה, ובמשך הזמן בעוד אברם במצרים נתחבר הפריזי עם הכנעני ואז גברה ידם כ״כ עד שבשוב אברם ממצרים כבר נתאחזו שם ונתישבו בארץ, ולכן פחד אברם יותר, אמנם עכ״ז לא כבשו עדיין את כל ארץ כנען, כי בסמוך סיפר שמלכי צדק היה מלך שלם, שהיא ירושלים:
והכנעני והפרזי וגו׳ – נראה שבזמן שהיה אברהם במצרים בא שָם הפרזי.
the Canaanites and the Perizzites, etc. Apparently, during the time that Abram was in Egypt, the Perizzites had entered the land.
והכנעני והפרזי אז ישב בארץ – לעיל (יב, ו) אמר הכתוב בדרך כלל: ״והכנעני אז בארץ״; כאן הוא מוסיף ״והפריזי״, ומדגיש: ״אז יושב בארץ״. אברהם ולוט היו זרים בארץ ויכלו להרשות לצאנם לרעות רק באדמות הפקר, ואלו היו מועטות. יותר מאומה אחת ישבה כבר בארץ. אילו הייתה בארץ אומה אחת בלבד, הייתה אותה אומה משתלטת על שטחים המספיקים לצרכיה המיידיים, תוך כוונה להרחבת גבולותיה בעתיד כאשר יהיה צורך בכך. לא כן הדבר במצב שבו אומות רבות שוכנות בארץ. במקום שכזה, כל אומה מרחיבה את גבולותיה מיידית, ומחזיקה בשטחים גדולים, אף אם אינה צריכה להם לעת עתה, פן תקדום שכנתה ותתפוס את השליטה עליהם ראשונה. משום כך נותרו שטחי מרעה מעטים בלבד לאברהם וללוט.
ויהי ריב בין רועי מקנה – שכאשר חדלה האהבה בין האחים, עשה זה פרי בין עבדיהם, וחז״ל בארו שהיה הריב על שרועי לוט היו מרעין בשדות אחרים, כי היו משרתיו רשעים כאדוניהם שנטה מארחות אברהם שמאס בבצע מעשקות. והכנעני והפרזי תחלה כתיב והכנעני אז בארץ שאז נכנס הכנעני והיה לוחם וכובש בשכם, ובעת ששב אברהם ממצרים נתוסף עליו פרזי וכבר כבשו גם בבית אל, והתישבו שם כי נכנעו העמים לפניהם, ועז״א אז יושב בארץ, וספר זה משני טעמים. האחד, שמצד זה היה בנקל שריב הזה יעש באושים, כי יגיע דברי ריבותם באזני שכניהם, ויכניסו א״ע בתגר זה כאדוני הארץ ושופטיה, ובשגם לחז״ל שהיה הריב ע״י שרועי לוט היו מרעים בשדות אחרים כמ״ש עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפרזי וכו׳, זאת שנית היא הצעה לתוכחת אברם אל לוט.
This led to quarreling between the herdsmen of Avram’s cattle and those of Lot’s cattle. For when love between brothers disappears, it bears fruit among their servants. Our Sages have explained1 that the quarrel arose because Lot’s shepherds would herd their flocks in fields that did not belong to them. The servants were as evil as their master, who had diverged from the ways of Avraham and his hatred of unjust gain2.
{Why does ‘The Canaanites and Perizzites....' precede: ‘Lot chose...the plain of the Yarden’?}
THE CANAANITES AND THE PERIZZITES. Earlier the narrative had written that the Canaanites were then in the land — it was then that the Canaanites had entered the land, waging and conquering in the vicinity of Shekhem. But at the time when Avraham returned from Mizraim, the Perizzi had joined them — and together they had conquered in Bethel, as well, settling the territory of the defeated nations. The last is disclosed by the statement that they were then dwelling in the land.
We are informed of this for two reasons. First, these circumstances easily led to their private feud reaping bad grapes3: their neighbors heard of it and intervened by right of being the rulers of this land4 and its judges. Also, these neighbors were directly and threateningly involved, since Lot’s shepherds had herded flocks in their fields. A situation arose like the one about which it is written5, You have brought woe upon me, making me odious among the inhabitants of the land, among the Cannanites and the Perizzites; and I being few in number, they shall slay me; and I shall be destroyed, I and my house. This then was another reason for Avraham to reprove Lot.
1. Gen. R. 41:5.
2. Isa. 33:15.
3. Isa. 5:2.
4. Gen. 42:30.
5. Gen. 34:30.
עד: ויהי ריב: אירע מעשה שהיה לחרפה וחילול השם שהיה ריב בין הרועים1. ותניא בספרי פרשת תצא (פיסקא ע״ו): ״כי יהיה ריב בין אנשים וגו׳ אם בן הכות הרשע״ (דברים כה,א), אין שלום יוצא מתוך מריבה, וכן הוא אומר ״ויהי ריב בין רועי וגו׳⁠ ⁠⁠״, מי גרם ללוט לפרוש מן הצדיק ההוא הוי אומר זו מריבה, וכן הוא אומר ״ועמדו שני האנשים אשר להם הריב״, מי גרם לזה ללקות הוי אומר זו מריבה2. פירשו חז״ל ד״בן הכות הרשע״ הגיע עבור הריב, שדיבר קשות כל כך עד שהתבוננו השופטים שראוי ללקות3. וכך הענין בלוט, שיצאו דברים מפי הרועים שאינו כדאי לשומען. (וכוונת הספרי ׳אין שלום יוצא מתוך מריבה׳, שזה אינו כתוכחה דאיתא במדרש רבה פרשת וירא (נד,ג) שתוכחה מביאה לידי שלום ואהבה, אבל לא כן ריב).
והכנעני והפרזי אז ישב בארץ4: והיה5 חילול השם בדבר6, שהרי ידעו גדולת וקדושת אברהם וביתו לשם ה׳ {והנה המה יושבים בלא ריב ומחלוקת, ובין אברהם ולוט יש ריב, ויהא חילול השם לומר דאמונת אברהם אבינו מביאה לזה.} וזה הגיע7 שלא יכול אברם לסבול עוד.
1. לא כפי ההבנה הפשוטה שהמצב של ״לא נשא אותם הארץ לשבת יחדו״ גרם לריב קבוע בין הרועים. אלא ״ויהי ריב״ הוא תחילת נושא, סיפור חדש, שבעקבותיו הוכרחו להפרד. והדבר נתמך מלשון הכתוב, כי אם ״ויהי ריב״ משמעותו כהסבר רש״י או הרמב״ן (כל אחד בשיטתו) המתאר מצב מתמשך של מריבות בין הרועים, הול״ל בלשון רבים ׳ויריבו׳ וכדו׳.
2. והביאו רש״י שם על אתר.
3. קצ״ע, שהרי מלקות לא ניתנים אלא על לאו שיש בו מעשה, ולא על דיבורים קשים ככל שיהיו.
4. מיותר לכאורה, שהרי כבר הוזכר לעיל יב,ו. ועיין רש״י ד״ה ויהי ריב.
5. כשהתפרסם הריב ההוא שהוזכר בתחילת הפסוק שהיה לחרפה וחילול השם.
6. וכעין זה ברמב״ן, עיי״ש.
7. גרם.
והכנעני והפרזי – שני גוים נתישבו בארץ ההיא, על כן צר המקום לאברהם ולוט (מהח״ר יצ״ק).
ריב – מסתבר שהריב פרץ על אדות שדות מרעה או על אדות בארות; השווה להלן כ״א:כ״ה, כ״ו:כ׳.
והכנעני והפרזי וגו׳ – להסביר מדוע אין שדות המרעה מספיקים לבהמת שניהם. מלבד הכנעני, שכבר היה שם (ראה לעיל י״ב:ו׳), נוסף גם הפריזי לארץ הזאת.⁠1 לכאורה היה מקומה של הערה זו לפני פסוק ו. דומה איפוא, שכוונתה לומר עוד דבר — מכיוון שעמים זרים היו יושבים בארץ, היה במריבות אלה משום סכנה, שכן בנקל ימנו אלה עצמם לשופטים בין הצדדים הרבים וישעבדום לעצמם. היתה זו סיבה נוספת לשאוף לשלום — ולפרידה.
1. יש מן המבקרים שרואים גם מסיפא זה משום תוספת ״העורך״, אחר זמן משה, כמו בפסוק המקביל י״ב:ו׳ (הערה 18, שם).
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובהגהות ר״י קרא על פירוש רש״יאבן עזרא א׳אבן עזרא – דקדוק המליםר״י בכור שוררד״קחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזארמב״ןמנחת יהודהטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצררלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנוגור אריהכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםמלאכת מחשבתר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144