[יח]
1ויהי ריב, כי יהיה ריב
(דברים כ״ה:א׳) אין שלום יוצא מתוך מריבה וכה״א ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט מי גרם ללוט ליפרש מן הצדיק ההוא הוי אומר זו מריבה. (ספרי תצא רפו)
[יט]
2ויהי ריב, אילי מואב יאחזמו רעד
(שמות ט״ו:ט״ו) ד״א אמרו עכשיו הן באין לעורר מריבה שבין אבינו לאברהם שנ׳ ויהי ריב בין רועי מקנה אברם וגו׳. (מכלתא בשלח טו)
[כ]
3ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט וגו׳, ר׳ ברכי׳ בשם ריבר״ס אמר בהמתו של אבינו אברהם היתה יוצא זמומה, ובהמתו של לוט לא היתה יוצאת זמומה, היו אומרים להם רועי אברהם, הותר הגזל, היו אומרים להם רועי לוט, כך אמר הקב״ה לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת
(בראשית כ״ד:ז׳), אברהם פרדה עקרה ואינו מוליד, למחר הוא מת, ולוט בן אחיו יורשו ואין אכלין מדידהון אינון אכלין, אמר להם הקב״ה כך אמרתי לו לזרעך נתתי אימת לכשיעקרו ז׳ עממים מתוכה והכנעני והפריזי אז יושב בארץ וגו׳ עד עכשיו מתבקש להו זכות בארץ.
(בראשית רבה מא)
[כא]
4ויהי ריב, ומנין שהצדיקים תחלתן מריבה וסופן שמחה, אברהם היתה מריבה בילדותו ושמחה בסופו, בילדותו מהו אומר ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין וגו׳, ובסופו וה׳ ברך וכו׳
(בראשית כ״ד:א׳). (סדר אלי׳ זוטא מכ״י פי״א)
[כב] 5ויהי ריב, כד איתא תיגרא בין אחיא מתייתבין נוכריא דכתיב ויהי ריב, וכתיב והכנעני והפריזי אז יושב בארץ. (ירושלמי)
[כג] 6ויהי ריב בין רועי מקנה אברם וגו׳. מה כתיב ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט (דא יצר הרע) דבכל יומא ויומא בהאי עלמא אינון סיען ומנהיגין דנשמתא ואינון סיען ומנהיגין דיצה״ר אינון בקטרוגא מקטרגין אלין באלין וכל שייפין דגופא בצערא בינייהו בין נשמתה וההוא נחש דקא מגיחין קרבא בכל יומא. (זח״א פ)
[כד] 7ד״א והכנעני והפרזי אז ישב בארץ, שהיו אז יושבים שלוים ושקטים, בלא שום סכסוך עליהם ואפ״ה לא יכלו להזיק לאברהם אבינו, לכך נאמר והכנעני אז בארץ. (פסקתא זוטרתי)
[כה] 8ויהי ריב בין רועי וגו׳, רב כתיב חסר יו״ד דבעי לוט למהדר לפולחנא נוכראה דפלחי יתבי ארעא, וסופיה דקרא אוכח דכתיב והכנעני והפריזי אז יושב בארץ. (זח״א פ״ד ע״א)
1. במכילתא דרשב״י שמות כא, יח. דורש אותו מאמר על הפסוק וכי יריבון אנשים. ומסיים ואומר וכי יהיה ריב מי גרם להן ללקות הוי אומר זו מריבה וע׳ בלק״ט תצא שם.
2. לפנינו במכלתא בקצור. ולשון זה מובא בילק״ש בשלח ר׳ רנא. ובמכלתא דרשב״י שם הגי׳ עכשו הן באין לגבות מריבה. ועי׳ בגנזי שכטר ח״א קטע בשם מכלתא דר׳ שמעון צד שסד. דרש זה בשינוי לשון.
3. בתרגומים כאן, ובלק״ט, ומדרה״ג, מובא דרש זה. ובפס״ר פ״ג באריכות ומוסיף, אמר להם רועים של לוט אנו הם שאנו צריכים למחות בידכם וכו׳ שאתם יודעים שסוף בהמתו של אברהם לחזור ללוט מפני שאינו מוליד אין אתם זנין כראוי מפני שאתם יודעים שאין לאברהם בן ולמחר הוא מת ולוט יורשו, אתם עושים עצמכם צדיקים מבהמותיו של אחר ביותר כו׳. ומי לחשך שעל הדברים הללו היו מדיינים אמר ר׳ יהודה בר סימון קרא סופו של פסוק והכנעני והפריזי אז יושב בארץ מה הדבר הזה אלא מתוך שהיו מדיינים על כך שנא׳ ויהי ריב בין רועי, אמר להם הקב״ה והכנעני והפריזי אז יושב בארץ, הן שאמרתי לאברהם שאני נותן לבניו את הארץ לבניו לא לרשע הזה שאתם סבורים ואפילו מה שאמרתי לאברהם שאני נותן לבניו את הארץ אימתי כשאגרש את הכנעני ואת הפריזי מתוכה לאברהם עדיין לא נתתי בנים והכנעני והפריזי בתוכה עד עכשיו בעלים עליה ואתם אומרים כן. זמומה פי׳ חסומות וע״י שהיו יוצאות אינם חסומות היו משחתות את הזרעים ואת אילנות של אחרים (מדרה״ג) עד עכשיו ראה לעיל פי״ב מאמר צט.
4. לעיל מאמר ד. מירושלמי קדושין אף גדלו וברכו בנערותו.
5. מאמר זה מובא בספר דרשת אבן שועי״ב בשם ירושלמי ומסיים ע״ז כלומר מחלקותם גרמה ישוב לנכרי. ועיין לקמן מאמר כח בבאור. ולפנינו בירושלמי לא נמצא זה המאמר. ובוודאי כוונתו למדרש ירושלמי אשר הראשונים קורים בשם ירושלמי. וראיתי בס׳ חצי מנשה (לונדון תרס״א) פרושים על התורה מראשונים מכת״י לונדון מביא ג״כ מאמר זה וז״ל והכנעני, ירושלמי כדאית תגרא בין אחיא מתותבין נכריא, כלומר כשמריבין האחים מתישבים הנכרים ע״כ. וחבל שהמו״ל לא הביא בפנים הספר המקורים אשר מהם שאב. וכן בס׳ מדרשי התורה להקדוש אשתרוק ז״ל כאן מביא כאמרם תיגרא דבין אחיא מיתבין נכסיא, [צ״ל נכריא]. וכ״ה בס׳ תולדות יצחק למהרי״ק בשם רז״ל. וכעין משל זה מבואר בב״ר פ״ס א״ג ה״ה דברייתא אמרי בין חייתא למחבלתא אזל ברא דעלובתא, עי״ש.
6. לקמן מאמר לב, סוף המאמר. ובז״ח קיח. ומובא בלבנת הספיר כאן.
7. לעיל פי״ב קט. ובמדרש אגדה כאן ד״א והכנעני והפריזי באותה שעה נכנסו ועברו על השבועה אבל שאר עממים עדיין לא נכנסו לשם. ועי׳ לעיל פי״ב מאמר קח, קט.
8. לפנינו במסורה ריב מלא ועי׳ מ״ש ע״ז במנחת שי לעיל בבאור מאמר ה.