Bereshit 13 – בראשית יג‏ – Mikraot Gedolot

[יז] ¹ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדו ואם תמה אתה על הדבר שלא היתה הארץ יכולה לשאת אותם, לאו מפני רכושם שהיה רב אלא מפני הדינים שהיו בין הרועים כמ״ש ויהי ריב בין רועי. (פס״ר פ״ג)

שערי ציון: לעיל מאמר ב. ז״ח קיח.

1. לעיל מאמר ב. התחלת המאמר ולקמן מאמר כ. בבאור, ובמדרש הגדול כאן איתא ולא נשא אותם הארץ, והלא דברים קל וחומר ארץ שמחזקת כמה אוכלוסין אינה מחזקת אותן, אלא קשה היא המחלוקת שאין העולם יכול לעמוד בה ע״כ והוא כהנ״ל. ובלק״ט ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו זשה״כ כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. ועי׳ תרגום ירושלמי כאן.

וְלָא סוֹבַרַת יָתְהוֹן אַרְעָא לְמִתַּב כַּחְדָּא אֲרֵי הֲוָה קִנְיָנְהוֹן סַגִּי וְלָא יְכִילוּ לְמִתַּב כַּחְדָּא.

The land was unable to support them that they might dwell together, for their wealth was so great that they were unable to dwell together.

וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו

וְלָא סוֹבַרַת יָתְהוֹן אַרְעָא לְמִיתַּב כַּחְדָּא אֲרֵי הֲוָה קִנְיָנְהוֹן סַגִּי וְלָא יְכִילוּ לְמִיתַּב כַּחְדָּא

רד״ק על פועל ״נשא״

א. על פועל ״נשא״ כתב רד״ק: ״וכל הנכנסים בשורש הזה, כולם נכנסים בעניין אחד; הנשיאה והנטילה, וקל הוא להפריש מעט ביניהם כל אחד לפי מקומו״ (״שרשים״, נשא). ואולם מכיוון שפעלים מגזרת נש״א מתורגמים אצל אונקלוס ב-18 שורשים שונים (!), כלל לא פשוט ״להפריש מעט ביניהם״ ונתבארו במקומם.⁠¹

נשא – נטל, סבר

ב. הפעלים ״נשא״ ו״נטל״ קרובים במשמעם כבפסוק ״וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם״ (ישעיהו סג ט). לכן אונקלוס מתרגם בדרך כלל ״נשא״ בפועל ״נטל״; בין ״נשא״ במשמע הֵרִים, הִגְבִּיהַּ כגון, ״וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים״ (שמות יט ד) ״וְנַטֵּילִית יָתְכוֹן״, ובין ״נשא״ במשמע הֶעֱבִיר, טִלְטֵל ממקום למקום כגון, ״וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן״ (בראשית נ יג) ״וּנְטַלוּ יָתֵיהּ בְּנוֹהִי לְאַרְעָא דִכְנַעַן״. ואם כן מדוע תרגם כאן ״וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ״ – ״וְלָא סוֹבַרַת יָתְהוֹן אַרְעָא״? ב״מתורגמן״ (ערך סָבַר) קבע כלל בדבר:

כל לישנא ״נשא״ שהוראתו לישנא סֵבֶל מתורגם בלישנא ״סברא״

פירוש: מן הפסוק ״וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל״ (ישעיהו מו ד) עולה שפועל נָשָׂא בא גם בהוראת סָבַל, שבארמית הפך לסָבַר על פי חילופי אותיות למנ״ר.⁠² לכן בת״א, כל נָשָׂא שהוא ״לישנא סֵבֶל״ מעניין טיפול וכלכלה, מתורגם באמצעות סָבַר כבפסוקים הבאים³: ״כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק״ (במדבר יא יב) ״סוֹבַרְהִי בְּתוּקְפָּךְ כְּמָא דִּמְסוֹבַר תּוּרְבְּיָנָא יָת יָנְקָא״, ״וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ״ (במדבר יא יז) ״וִיסוֹבְרוּן עִמָּךְ... וְלָא תְסוֹבַר אַתְּ בִּלְחוֹדָךְ״, ״לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם״ (דברים א ט) ״לְסוֹבָרָא יָתְכוֹן״, ״אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי״ (דברים א יב) ״אֵיכְדֵּין אֲסוֹבַר בִּלְחוֹדַי״, ״כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ״ (דברים א לא) ״כְּמָא דִּמְסוֹבַר גַּבְרָא יַת בְּרֵיהּ״. ולמקצת נוסחים גם ״נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ״ (שמות טו יג) מתורגם ״סוֹבַרְהִי בְּתוּקְפָךְ״ לשון נושא וסובל, ועיין שם בביאורנו. על דרך זו פירש אונקלוס גם כאן ״וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ״, הארץ לא ״סבלה״ אותם במשמע לא כלכלה אותם – ״וְלָא סוֹבַרַת יָתְהוֹן אַרְעָא״. וכמוהו: ״וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם״ (בראשית לו ז) ״לְסוֹבְרָא יָתְהוֹן״.⁠⁴ וכן בלשון הכְּתוּבָּה: ״וַאֲנָא אֲפְלַח וְאוֹקִיר וַאֲסוֹבַר יָתָךְ״ – ואני אעבוד ואכבד ואכלכל אותך.⁠⁵

התאמת זכר ונקבה

ג. להתאמת פועל נָשָׂא בזכר עם הָאָרֶץ ממין נקבה, שינה אונקלוס גם את הפועל ״וְלֹא נָשָׂא״ ללשון נקבה: ״וְלָא סוֹבַרַת יַתְהוֹן אַרְעָא״. אבל רש״י פתר את הקושי באמצעות ״מקרא קצר״, ולפירושו נושא הפסוק הוא ״מרעה הארץ״ שגם הוא ממין זכר:

ולא נשא אותם – לא היתה יכולה להספיק מרעה למקניהם. ולשון קצר הוא וצריך להוסיף עליו, כמו ״ולא נשא אותם מרעה הארץ״. לפיכך כתוב ״ולא נשא״ בלשון זכר.

ויש להעדיף את פתרונו של אונקלוס בין משום שבפסוק הדומה ״וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם״ הפועל הוא בלשון נקבה, ועוד שההטעמה ״וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו״ אינה עולה יפה עם פירוש רש״י המפרשו על ״מרעה הארץ״.⁠⁶

אזהרת מסורה

ד. בפסוקנו נרשמה הערת מסורה המזהירה מטעות בתרגום מלים הומוגרפיות (השוות בכתיבתן) וזה לשונה: ״סימן: לָשֶׁבֶת – כלהו לְמִיתַּב תרגום בר מן לְשֶׁבֶת – לָקֳבֵיל תרגום. מִשֶּׁבֶת – מִלְּמִיתַּב תרגום״.⁠⁷ פירוש, כל לָשֶׁבֶת מתורגם לְמִיתַּב כבפסוקים ״וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו״, ״כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר״ (בראשית יט ל), ״וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁׁ״ (שמות ב כא) – ״לְמִיתַּב״. אבל לְשֶׁבֶת מתורגם לָקֳבֵיל: ״וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אשר נטה לְשֶׁבֶת עָר״ (בראשית כא טו) ״לָקֳבֵיל לְחָיַת״ ואילו ״כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו״ (בראשית לו ז) ״מִלְּמִתַּב כַּחְדָּא״. ואולם ההערה אינה מדוייקת.⁠⁸

1. תרגומי ״נשא״ באמצעות ״נטל״ או ״סבר״ נתבארו בפסוקנו. לתרגומי ״נשא עון״ (שבק, סלח, קבל) ראה ״גדול עוני מִנְּשֹׂא״ (בראשית ד יג). צירופי ״נשא״+אבר גוף מתורגמים בפעלים שונים: על ״נשא פנים״ ראה ״נשאתי פניך״ (בראשית יט כא) ״נְסֵיבִית אַפָּךְ״. על ״נשא עין״ (זקף), ״נשא יד״ (הרים, קיים), ״נשא רגל״ (נטל) ראה בפסוק ״וַיִּשָּׂא עֵינָיו״ (בראשית כד סג) ״וּזְקַף עֵינוֹהִי״. לתרגומי ״נשא ראש״ (דכיר, קבל, עדה) ראה ״ישא פרעה את ראשך״ (בראשית מ יג). ל״נשיאת לב״ ראה ״כל איש אשר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ״ (שמות לה כא) ״דְּאִתְרְעִי לִבֵּיהּ״. ל״נשיאת נפש״ ראה ״נֹשֵׂא את נפשו״ (דברים כד טו) ״מָסַר יָת נַפְשֵׁיהּ״. ועיין גם ״וגמליהם נשאים נכאת״ (בראשית לז כה) ״טעינין שעף״ וכן בתרגומים היחידאיים ״לא תִשָּׂא את שם ה׳ אלהיך״ (שמות כ ו) ״לָא תוֹמֵי״, ״לא תשא שֵׁמַע שוא״ (שמות כג א) ״לָא תְּקַבֵּיל״, ״לא חמור אחד מהם נשאתי״ (במדבר טז טו) ״שחרית״, ״כי אשא אל שמים ידי״ (דברים לב מ) ״ארי אתקינית בשמיא״.

2. לחילופי למנ״ר עיין לעיל ג ח ״לרוח היום״.

3. אבל בתרגומי א״י משמשים סָבַל וגם סָבַר ללא הבחנה ברורה ולמשל ״גדול עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא״ (בראשית ד יג) מתורגם במיוחס ליונתן ״תַּקִיף מְרוֹדִי מִלְסוֹבְלָא״, וכן בת״י: ״סַגִין אִנוּן חוֹבוֹיֵי לְמִסְבּוֹל״. אבל ״וְהוּא כִלְכַּל אֶת הַמֶּלֶךְ״ (שמואל ב יט לג) תרגם יוב״ע ״וְהוּא סוֹבַר יָת מַלְכָּא״.

4. ומצינו בת״א ״סבר״ בהוראות נוספות שנתבארו במקומם: במשמע חָשַׁב כגון, ״אם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בנו״ (בראשית לז ח) ״אוֹ שׁוּלְטַנוּ אַתְּ סְבִיר לְמִשְׁלַט בַּנָא״ (או שלטון אתה חושב לשלוט בנו) וגם בהוראת קִוָּה כגון, ״לישועתך קויתי ה׳⁠ ⁠⁠״ (בראשית מט יח) ״לְפוּרְקָנָךְ סַבַּרִית ה׳⁠ ⁠⁠״.

5. וכתב ב״ספר זכרון״ (לשמות טו יג): ״ובלשון חז״ל סברה וקבלה (כתובות עז ע״א) כלומר סבלה. ולפי דעתי שפירוש ״סברי מרנן״ הוא מענין זה, כלומר; היסבלו רבותי שאנוכי הצעיר אברך בפניכם? והוא על דרך נטילת רשות כמו שרגילין לומר ברשות רבותי. והוא הנכון והקרוב לענין יותר מכל מה שראיתי״.

6. ״מרפא לשון״.

7. ברלינר, מסורה, עמ׳ 12: קליין, מסורה, עמ׳ 45.

8. כי גם ״מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם״ (בראשית טז ג) מתורגם ״לְמִתַּב אַבְרָם״. ואילו ״עָרִים לָשָׁבֶת״ (במדבר לה ב) ״לְמִיתָּב״, בקמץ כהערת ברלינר.

ולא אסחנ׳^א יתהון ארעא למשרי כחדה ארום הוה ממוניהון^ב סגין ולא הוון יכלין למשרי^ג כחדא.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אסחנ׳⁠ ⁠⁠״) גם נוסח חילופי: ״סבלת״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ממוניהון״) גם נוסח חילופי: ״סגולהון״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״סגין ולא הוון יכלין למשרי״) גם נוסח חילופי: ״סגיא ולא יכלו למש׳⁠ ⁠⁠״.

ולא סוברת יתהום ארעא למיתב בחדא ארום הוה קיניינהון סגי ולא יכילו למיתב כחדא.

And the land could not sustain them to dwell together, because their possessions were great, and they were not able to dwell together.

סגולתהון.

Their treasures.

ולם יחמלהמא אלבלד אן יקימא פיה ג׳מיעא אד׳ כאן סרחהמא כת׳ירא פלם יטיקו אן יקימו ג׳מיעא.

ולא נשאה אותם הארץ לשבת בה יחד, כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדיו.

ולא נשא – לא היתה יכולה להספיק מרעה למקניהם.

ולא נשא אותם – לשון קצר, וצריך להוסיף עליו, כמו: ולא נשא אותם מרעת^א הארץ, לפיכך כתב: ולא נשא, בלשון זכר.⁠^ב

א. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34: ״מרעה״.

ב. ביאור זה צויין כתוספת בכ״י ויימר 651 והוא מופיע בגיליון בכ״י פרנקפורט 19. הוא חסר בכ״י מינכן 5, ס״פ 118, אך הוא מופיע בכ״י לייפציג 1, המבורג 13, פירנצה III.3, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י מינכן 5 מופיע במקומו: ״ולא נשא עם הארץ להכניס אברם עם לוט ביניהם ביחד מפני כי היה רכושם רב.⁠״

ולא נשא WAS UNABLE TO BEAR THEM – It [i.e. the pasturage (מרעה) of the land] was unable to provide sufficient pasture for their livestock.

ולא נשא אתם WAS UNABLE TO BEAR THEM – is an elliptical phrase, and [a word] must be added to it, such as “the pasturage of the land was unable to bear them”. This is why the masculine verb נשא is used [matching the gender of מרעה, “pasturage”, rather than a feminine verb matching הארץ, “the land”].

ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדו – זה שאמר הכתוב כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים (תהלים קכ״ה:ג׳).

ולא נשא אותם הארץ – לא מוסב על הארץ, הארץ לשון נקבה. אלא ולא נשא מעשה הארץ אותם, ומקרא קצר, כמו אם יחרוש בבקרים (עמוס ו׳:י״ב) ולא פירש מי החורש.⁠¹

1. שוחזר מליקוט אוקספורד-מינכן, ועיינו בהרחבה בשחזור פירוש רשב״ם האבוד לבראשית א׳–י״ז, עמ׳ 298 ואילך.

יחדו – לשון רבים או שנים: ויענו כל העם יחדו (שמות י״ט:ח׳), [וילכו שניהם יחדו (בראשית כ״ב:ו׳).]⁠^א והיא מלה זרה, ואין פירושה כמו: יחד, רק כמו: יחיד.

א. ההוספה בכ״י לוצקי 827. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.

TOGETHER. Yachdav (together) can refer to two (as in our verse) or to many, as in And all the people answered together (yachdav) (Ex. 19:8). This word does not follow the rules of Hebrew grammar.⁠¹ Yachdav is not synonymous with yachad (together). Yachdav means acting like one person.⁠²

1. It does not have a yod between the chet and the vav as do all other similar plural forms (Weiser).

2. That is, their individuality is blended, as in And all the people answered together (yachdav) (Ex. 19:8), which means that all the people answered as if they were one person. Yachad implies two people acting at the same time, but each one by himself (Weiser).

הארץ – לשון זכר, כמו: נעתם ארץ (ישעיהו ט׳:י״ח).⁠¹

1. ראב״ע כאן חולק על הפירוש המובא ברש״י ורשב״ם.

ולא נַשָא – בא ארץ בלשון זכר וכמוהו: נעתם ארץ (ישעיהו ט׳:י״ח).

לשבת יחדו – כי היה צר להם מקום המרעה שם לרעות מקניהם יחד עם מקנה אנשי הארץ.

כי היה רכוש אברם ולוט רב – לפיכך היה ריב בין רועיהם, כי אלה אומרים אנחנו נרעה מקננו ואלה אומרים אנחנו נרעה מקננו והיה המקום צר להם ודוחקים זה את זה.

ולא נשא אותם הארץ, in this instance the noun ארץ is treated as a masculine noun, as it is also in Isaiah 9,18 נעתם ארץ, “the earth was shaken.”

לשבת יחדו, for there was not enough grazing land to support their herds as well as those of the other inhabitants of the land.

כי היה, for the possessions of Avram and Lot together was too great. As a result, a quarrel broke out among the respective shepherds. Each group of shepherds wanted to use the same meadows on which to graze their flocks.

ולא נשא אתם – מצינו גם במקום אחר ארץ לשון זכר: יסוב כל הארץ כערבה^א (זכריה י״ד:י׳), בעברת י״י צבאות נעתם ארץ (ישעיהו ט׳:י״ח). ובפסוק אחר אנדרוגינוס: אבל אומללה^ב ארץ (ישעיהו ל״ג:ט׳)

כי היה רכושם רב – ודבר זה גרם מריבה.

א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568: ״בערבה״.

ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568: ״אומלל״.

ולא נשא אותם, "the land did not offer sufficient virgin land to support their combined flocks and herds.⁠" The Bible using the term ארץ, as if it were masculine here, is not a unique example. It also occurs in the masculine mode in Zachariah 14,10, as well as in Isaiah 9,18, and in Isaiah 33,9.

כי היה רכושם רב, "for their possessions were so vast.⁠" The point the Torah is making is that, contrary to what could be expected, poverty leads to strife about sharing the little one owns, in this instance excessive wealth led to strife.

ולא נשא – ב׳ במסורה הכא ואידך ולא נשא דוד מספרם. שהיה להם רכוש הרבה אין מספר.

והיה רב מקניהם עד שלא יכלה הארץ להכיל אותם יחדו כי לא תספיק להם למרעה.

לפיכך כתב ולא נשא בלשון זכר. אין לפרש דס״ל לרש״י שארץ לשון נקבה היא בכל מקום דאם כן מה יעשה בפסוק שרץ ארצם צפרדעי׳ אך בגורל יחלק את הארץ נעתם ארץ אלא ה״ק לפי מה שפירשנו הפסוק הזה שהוא קצר וצריך להוסיף עליו מלת מרעה מפני שאין המניעה מצד הארץ רק מצד המרעה נוכל לפרש גם כן שאין הארץ פה בלשון זכר כמו בקצת המקומות מאחר שמלת נשא דבקה עם המרעה:

ולא נשא אתם הארץ – מרעה הארץ לא היה מספיק לשניהם, לפיכך,

ולא נשא אותם הארץ, the grazing land available in that region was inadequate for their combined herds.

לפיכך כתב ולא נשא בלשון זכר. דקשה לרש״י דהרי הארץ לשון נקבה וא״כ לא הל״ל נשא לשון זכר וע״ק וכי אפשר זה שהארץ אינה יכולה לסבול ולישא בני אדם ל״פ להספיק מרעה רוצה לומר דנשא קאי אמרעה ומרעה לשון זכר:

The text, therefore, reads ולא נשא, in the masculine form. Rashi is answering the question: Since הארץ [which is the subject] is feminine, why does it say נשא in the masculine? And there is a further question: Why was the land unable to bear [the weight of] people? Thus Rashi explains, "It could not provide enough מרעה (pasture).⁠" In other words, נשא refers to the [implied word] מרעה, which is masculine.

ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדו – המפרשים ז״ל כלם אמרו שלא היה מרעה הארץ מספיק לשניהם, כי היה רכושם רב. ולפי שלא היה מקום מרעה לשניהם היה ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מרנה לוט. ובעיני יפלא בהיות כל הארץ לפניהם כמו שאמר אברהם עצמו, איך לא מצאו בדרך אהבה ואחוה פשר הדבר? ולא ימצא מרעה למקנה שתי משפחות בארץ שמנה ורחבה כזו? גם לשון הכתוב אינו מתפרש בדברים אלו. יאמר ״ולא יכלו לשבת יחדו כי היה רכושם רב״ או ״ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדו כי היה רכושם רב״. ולמה כפל הדבור פעמים?⁠¹ ויותר זר בעיני לפרש מלת ״רכושם״ [רק] על המקנה [בלבד], (וכתוב) [והיה לו למקרא לכתוב] ״ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קנינו אשר רכש בארץ כנען״ וגו׳ ויאמר ״כי היה רכושם רב משבת יחדו ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם מפני קניניהם״. וכאן לא זכר ״המקנה״ שהוא העיקר, יאמר ״ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדו מפני מקניהם״ ולמה לא אמר ״כי היה רכושם רב משבת יחדו״.⁠²

וכפי הנראה משפט הספורים, לא דבק לוט אחרי שובו ממצרים באברהם כמקדם כי התעשר ונשא אשה מבנות החוטאים יושבי הארץ ושני הדברים [האלו] הטו את לבבו ללכת אחרי הבצע. גם אשתו הסתה אותו לדברים שאינן כדעת אברהם, ולולי זאת חלילה שהיה אברהם מצוהו ״הפרד נא מעלי״. וגם לוט היה לו לחלות פני אברהם שישב עמו, ואם טוב בעיניו יגרש את הרועים שחרחרו ריב מעל פניו. גם היה טוב בעיניו לעזוב הרכוש כלו מלעזוב את אברהם בחיר ה׳. ובלכתו מאתו איך הלך לסדום וישב אתם? ואנשיה רעים וחטאים לה׳ מאד. גם התחתן עם המורדים האלה. אין זה אלא שעלו מחשבות על לבבו וניסת מאשתו ומאנשי ביתו שלא יכנע עוד לאברהם ולמנהגיו. ואברהם ראה כל זה והחריש לו ולא עזבו, כי חסיד היה, עד שנהיתה המריבה בין הרועים, וראה כי מרה תהיה באחרונה. ושלום איננו עמו כתמול שלשום, אז אמר לו ״הפרד נא מעלי״ וכמו שאפרש. והתורה העלימה כל זה, כי כן דרכה לסתום ולרמוז במאמרים. וזהו ענין הכתוב ״ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדו״, ובו הפסיק הטעם. ואיננו בעבור המקנה, שלא היה מרעה [מספיק] לשניהם. אלא דומה לאמרו ״קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל, לא תוכל הארץ להכיל את כל דבריו״,⁠³ וכן ״ולא נשא אותם הארץ״, משפט הארץ וסדר ההנהגה בארץ, לא נשא אותם לשבת יחדו. כי נבדלו במחשבותיהם ובמנהגיהם. וגם בעבור עושר ומקנה שניהן שכל אחד פרץ בארץ ובא בגבול רעהו וזהו שפירש למה לא נשא אותם הארץ. ואמר כי היה רכושם רב וכאמרו שם ״כי היה רכושם רב משבת יחדו״.⁠⁴ והשני, בעבור פרוד לבבות שהיה ביניהם ומחלוקת בדעות ובמעשים ועליו אמר ״ולא יכלו לשבת יחדו״.⁠⁵ ואילו היה לוט טהור-לב כאברהם לא היו מתפרדים בעבור רכושם הרב. וככה עשו ויעקב נפרד עשו מאחיו בעבור רכושם הרב ולא היה עושה זאת אם היה תם כיעקב, אבל חמדת הקנינים ובקשת השררה הסיתוהו ויכלו לו.⁠⁶ וכן לוט. ופרידת שניהם היתה בעצת ה׳ כי אחרית דבר יעיד שאין ללוט ולזרעו חלק ונחלה באברהם וזרעו, וכן אין לעשו וזרעו חלק ונחלה ביעקב וזרעו.

1. לשון המקרא: ״ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו... ולא יכלו לשבת יחדיו״.

2. רבינו עונה על שאלות אלו בהמשך דבריו להלן.

3. עמוס ז, י.

4. זהו פירוש תחילת הפסוק.

5. זהו פירוש סוף הפסוק.

6. מליצה על פי ירמיה לח, כב.

ולא נשא – ולא סבל, והכונה שלא היתה יכולה להספיק מרעה למקניהם:

כי היה רכושם רב – ר״ל מקניהם כי רכוש כולל הכל:

נשא – עיין דקדוקי 592 §.

could…bear (נָשָׂא). See my Grammar § 592.⁠¹

1. {Translator's note: Because the subject of the verb is the feminine ha-arets (“the land”), the proper form would have been נָשְׂאָה (nas’ah). However, in his Grammatica della lingua ebraica §592 (Padua, 1853-1869), Luzzatto explains that this word came to be pronounced נָשָׂה (nasah), as if the alef had dropped out, but was spelled נָשָׂא in order to indicate all the letters of the root.}

ולא נשא אתם הארץ לשבת יחדו – מדוע לא? הכתוב אינו אומר: ״כי היה ׳מקניהם׳ רב מדי מכדי שישא אותם המרעה המצוי בארץ״. אילו היה הכל מצורף לעדר אחד, למשק בית אחד, הייתה עשויה הארץ להספיק להם. אך הארץ לא הספיקה ״כי היה ׳רכושם׳ רב״, משום שרכושם – כספם וזהבם ושאר נכסיהם – היו רבים מדי. אם אין אחדות ואימון הדדי – יש צורך באהלים, ארונות, ותיבות, ושכל אחד מהם ארוז בנפרד. משום שעושרם היה רב, ומשום שלא היו מתאימים ולא יכלו לחיות ביחד, לא יכלה הארץ לשאת אותם. אילו היו אברהם ולוט מתאימים אישית והיו יכולים לחיות ביחד – לא היה צורך בארץ מרעה נפרדת. אבל משום שהדבר היחיד שנחשב בבית לוט היה רווח, בה בשעה שבבית אברהם הייתה נתונה תשומת הלב גם לעניינים נעלים יותר; מכיון שהם לא עשו ברכושם את אותו שימוש (מה שמבדיל בין איש לרעהו, היא לא הדרך בה הוא מרוויח את הונו, אלא דרך שימושו בו) – לכן לא יכלה הארץ לשאת את שניהם. לוט היה צריך ארץ מרעה משלו, כדי שאף טלה אחד לא יתבלבל בין שני העדרים.

שאלות:

למה כפל ולא נשא אותם הארץ, ולא יכלו לשבת יחדו, למה אמר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ. היל״ל בקצור ויבחר לוט את ככר הירדן וישב בערי הככר. מ״ש כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה כבר הבטיח לו בראשונה. ולמה אמר קום התהלך בארץ.

ולא נשא אותם הארץ – וזה היה משני טעמים א] כי היה רכושם רב וצר להם המקום ב] ולא יכלו לשבת יחדו, כי לוט התחיל להתפרד מדעות אברהם וממנהגיו, וזה עורר שנאה ביניהם בלב, וכמ״ש שנאה תעורר מדנים, כי האחים והקרובים ימחלו זל״ז על נזקי שכנים ולא ירע בעיניהם זב״ז, רק אם יש שנאה ביניהם תצמיח ריב ומדון, וכן היה פה שע״י שנעשה קצת שנאה ביניהם צר להם המקום והקפידו זע״ז, ועי״כ,

{Why could not the land let them, and why could they not remain together?}

THE LAND DID NOT PERMIT THEM TO STAY TOGETHER. For two reasons: (1) Their possessions were so great, making the one location inadequate for both of them: (2) They could not remain together after Lot began to turn away from Avraham’s principles and way of life — which stirred feelings of hostility between them. It is written¹, Hatred stirs up strifes — whereas close brothers forgive damage done and do not see evil in each other. Only when there is hatred between them do strife and dispute flourish² — and so, too, here. As soon as there was some hostility between them, the site became too confining, yet both refused to yield.

1. Prov. 10:12.

2. Hab. 1:3.

ולא יכלו לשבת יחדו: הוא כפל לשון¹. ובא ללמדנו, דלא משום שלא הספיק מרעה הארץ לצאנם², כמו דכתיב להלן (לו,ז)³ ״ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם מפני מקניהם״. אלא משום שהיו הטבעים רחוקים, ולא היה לוט לצוותא לאברם כי אם מרחוק, אבל יחדיו לא יכלו לשבת⁴. ובאשר ״היה רכושם רב״ היו מוכרחים לפגוש זה בזה⁵, והיתה פגישתם⁶ למשא על אברם. ומכל מקום לא מצא אברם עדיין לב להגיד לו להפרד,

1. ״ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדו״ – ״ולא יכלו לשבת יחדו״.

2. כפי המשמעות הפשוטה של ״לא נשא אותם הארץ״.

3. בהקשר ליעקב ועשו.

4. וכעין זה פירש במלבי״ם.

5. כלומר, התורה מציינת שלולא ״כי היה רכושם רב״ לא היתה הבעיה של ״לא יכלו לשבת יחדו״ גורמת בהכרח שיפרדו. א״כ שיעור הכתוב – ״ולא נשא אותם (את אברהם ולוט) הארץ לשבת יחדיו״, (ומדוע לא נשארו רחוקים זה מזה) ״כי היה רכושם רב״ (והיו מוכרחים לפגוש זה בזה, והתוצאה היתה ש) ״ולא יכלו לשבת יחדיו״.

6. קירבתם.

נשא – בלשון זכר, אף על פי שמוסב על ארץ, וכן הוא בישעיהו ט׳:י״ח, ס״ו:ח׳ ועוד; אך ראה רש״י ד״ה ולא נשא. הארץ לא יכלה לספק די מספוא לבהמת שניהם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון