Bereshit 13 – בראשית יג‏ – Mikraot Gedolot

[יג] ¹וגם ללוט ההלך את אברם, אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי, בתר מרי ניכסי ציבי משך, אמר ליה דכתיב וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואוהלים. (ב״ק צג.)

[יד] ²וגם ללוט ההלך את אברם וגו׳, ד׳ דברים טובים היו ללוט בעבור אברם כו׳ וילך אתו לוט (בראשית י״ב:ד׳), וגם ללוט ההולך את אברם כו׳, וגם את לוט אחיו ורכושו השיב (בראשית י״ד:ט״ז), וישלח את לוט מתוך ההפכה (בראשית י״ט:י״ח), וכנגדו היו בניו צריכים לפרוע לנו טובות, לא דיין שלא פרעו לנו טובות אלא רעות כו׳, ונכתב חטא שלהם בד׳ מקומות כו׳, לא יבא עמוני ומואבי (דברים כ״ג:ד׳) כו׳, עמדו ד׳ נביאים וחתמו גזר דינם כו׳, כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה (צפניה ב׳:ט׳). (בראשית רבה מ׳)

[טו] ³אשריהם לצדיקים ולדובקיהם שנא׳ וגם ללוט ההולך את אברם (תנ״י בראשית אכ״א)

[טז] ⁴ואוהלים, ר׳ טוביה ב״ר יצחק אמר שני אוהלים רות המואביה ונעמה העמונית כו׳. (בראשית רבה מ״א)

1. ציבי מלשון שומן. ומשל הוא דטוב להתחבר עם עשיר. ועי׳ לעיל מאמר ב.

2. איכ״ר א, י. ועי׳ נזיר כג. ובלק״ט לא דיין לצדיקים שזוכין לעצמן, אלא שמזכין גם לאחרים הנדבקין עמהם.

3. לעיל מאמר ב.

4. במדרש אגדה ואהלים רות המואביה ונעמה העמונית אשר יצאו ממנו ואין אהלים אלא נשים שנא׳ מנשים באהל תבורך. ועי׳ בתורה שלמה לעיל פי״ב מאמר עח. וב״ר פ״ג.

וְאַף לְלוֹט דְּאָזֵיל עִם אַבְרָם הֲווֹ עָאן וְתוֹרִין וּמַשְׁכְּנִין.

Lot, who went with Avram, also had sheep, cattle, and tents.

וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים

וְאַף לְלוֹט דְּאָזֵיל עִם אַבְרָם הֲווֹ (ח״נ: הֲוָה) עָן וְתוֹרִין וּמַשְׁכְּנִין

א. ״הַהֹלֵךְ את אברם״ – ״דְּאָזֵיל עִם אַבְרָם״. זה אחד מארבעים פסוקים בהם תרגם ״אֶת״ – ״עִם״, ללמדנו כי ״אֶת״ האמורה כאן אינה מלת-מושא אלא מלת יחס. רשימת הפסוקים מופיעה בבר׳ ד א.

הָיָה – הֲווֹ ברבים

ב. הפועל ״הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים״ ביחיד, מתורגם ״הֲווֹ עָן וְתוֹרִין וּמַשְׁכְּנִין״ ברבים, כדרכו להתאים הפועל לשאר חלקי המשפט וכמבואר לעיל ״יהי מְאֹרֹת״ (בראשית א יד) יְהוֹן נְהוֹרִין״. וראה כעין זה בפסוק הבא. ובמקצת נוסחים מתורגם ״הֲוָה עָן וְתוֹרִין וּמַשְׁכְּנִין״ בשיבוש ובניגוד להערת המסורה.⁠¹

1. קליין, מסורה, עמ׳ 45: הָיָה דמתרגם הֲווֹ ג׳ באוריתא: וְגַם לְלוֹט [הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר] (פסוקנו), וְלֹא הָיָה מַיִם (במדבר כ ב), [וְלֹא הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם] לִשְׁתּוֹת (במדבר לג יד).

ולחוד ללוט דהוה אזל עם אברם^א הוה ען ותורין ומשכינין.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אזל עם אברם״) גם נוסח חילופי: ״מדבר בזכוותיה דאב׳⁠ ⁠⁠״.

ואוף ללוט דהוה מידבר בזכותיה דאברם הוו עאן ותורין ומשכנין.

And also unto Lot, who was remembered through the righteousness of Abram, there were sheep and oxen and tents.

וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם וגו׳ – אַרְבָּעָה דְּבָרִים טוֹבִים הָיוּ לְלוֹט בַּעֲבוּר אַבְרָם, וַיֵּלֶךְ אַבְרָם וגו׳ וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט (בראשית י״ב:ד׳). וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם. וַיָּשֶׁב אֶת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט (בראשית י״ד:ט״ז). וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים וגו׳ וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ וגו׳ (בראשית י״ט:כ״ט). וּכְנֶגְדָּן הָיוּ בָנָיו צְרִיכִים לִפְרֹעַ לָנוּ טוֹבוֹת, לֹא דַּיָּן שֶׁלֹא פָּרְעוּ לָנוּ טוֹבוֹת אֶלָּא רָעוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר וגו׳ וְעַתָּה לְכָה נָא אָרָה לִי אֶת הָעָם (במדבר כ״ב:ה׳-ו׳). וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּירְשׁוּ אֶת עִיר הַתְּמָרִים (שופטים ג׳:י״ג). וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב וּבְנֵי מִדְיָן [ועמון] וְעִמָּהֶם מִן הָעַמּוֹנִים עַל יְהוֹשָׁפָט (דברי הימים ב כ׳:א׳). וְעוֹד כְּתִיב: יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ (איכה א׳:י׳). וְנִכְתַּב חֵטְא שֶׁלָּהֶם בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת: לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם (דברים כ״ג:ד׳-ה׳), וּכְתִיב: עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה וגו׳ (מיכה ו׳:ה׳). כִּי לֹא קִדְּמוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת בִּלְעָם לְקַלְלוֹ (נחמיה י״ג:ב׳), וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם (יהושע כ״ד:ט׳). עָמְדוּ אַרְבָּעָה נְבִיאִים וְחָתְמוּ גְּזַר דִּינָם, אֵלּוּ הֵם: יְשַׁעְיָה וְיִרְמְיָה צְפַנְיָה וִיחֶזְקֵאל. יְשַׁעְיָה אָמַר: מַשָּׂא מוֹאָב כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה (ישעיהו ט״ו:א׳). יִרְמְיָה אָמַר: לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת יֹרְשָׁיו אָמַר ה׳ (ירמיהו מ״ט:ב׳). יְחֶזְקֵאל אָמַר: לִבְנֵי קֶדֶם עַל בְּנֵי עַמּוֹן וּנְתַתִּיהָ לְמוֹרָשָׁה לְמַעַן לֹא תִזָּכֵר בְּנֵי עַמּוֹן בַּגּוֹיִם, וּבְמוֹאָב אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה׳ (יחזקאל כ״ה:י׳-י״א). צְפַנְיָה אָמַר: לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה׳ צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה וגו׳ (צפניה ב׳:ט׳).

[ד] הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים – רַבִּי טוֹבִיָּה בַּר יִצְחָק אָמַר שְׁנֵי אֹהָלִים, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית, דִּכְוָתָה: קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וגו׳ (בראשית י״ט:ט״ו), רַבִּי טוֹבִיָּה בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר שְׁנֵי אֹהָלִים, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יִצְחָק אָמַר שְׁתֵּי מְצִיאוֹת, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית.

אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי (תהלים פ״ט:כ״א), הֵיכָן מְצָאתִיו בִּסְדוֹם.

ואהלים – ¹רות המואביה ונעמה העמונית אשר יצאו ממנו, ואין אהלים אלא נשים, שנאמר מנשים באהל תבורך (שופטים ה׳:כ״ד).

1. רות המוביאה ונעמה העמונית. ב״ר פמ״א אות ד׳ ומובא בלקח טוב ועיי׳ יבמות ס״ג ע״א וברש״י שם.

רמז ע

וְגַם לְלוֹט הַהוֹלֵךְ אֶת אַבְרָם וְגוֹ׳ – אַרְבָּעָה דְּבָרִים טוֹבִים הָיָה לוֹ לְלוֹט בַּעֲבוּר אַבְרָהָם. {א} (בראשית י״ב:ד׳) ״וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלָיו ה׳ וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט״ {ב} וְגַם לְלוֹט הַהוֹלֵךְ אֶת אַבְרָם {ג} (בראשית י״ד:ט״ז) ״וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכוּשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכוּשׁוֹ״. {ד} ״וַיְּהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְּשַׁלַּח אֶת לוֹט״. וּכְנֶגְדָּן הָיוּ.

צְרִיכִין לִפְרֹעַ לְבָנָיו טוֹבוֹת, וְלֹא דַּיָּן שֶׁלֹּא פָּרְעוּ לָהֶם טוֹבוֹת אֶלָּא רָעוֹת {א} הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, (במדבר כ״ב:ד׳-ו׳) ״וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם״ {ב} ״וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו [אֶת] בְּנֵי עַמּוֹן״ {ג} (דברי הימים ב׳ כ׳:א׳) ״וְאַחֲרֵי כֵן בָּאוּ (אֵלָיו) [בְנֵי] מוֹאָב וּבְנֵי עַמּוֹן״ {ד} וְהֲדֵין (איכה א׳:י׳) ״יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ״ וְנִכְתָּב חֵטְא שֶׁלָּהֶן בְּאַרְבַּע מְקוֹמוֹת. {א} ״לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ״ {ב} (מיכה ו׳:ה׳) ״עַמִּי זְכָר נָא מַה יָעַץ״ {ג} (נחמיה י״ג:ב׳) ״כִּי לֹא קִדְּמוּ... יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם [וּבַמָּיִם] וַיִּשְׂכֹּר (עליך) [עָלָיו] אֶת בִּלְעָם לְקַלְּל⁠[וֹ] וְעָמְדוּ אַרְבָּעָה נְבִיאִים וְחָתְמוּ גְּזַר דִּינָם. יְשַׁעֲיָהוּ אָמַר: (ישעיהו ט״ו:א׳) ״מַשָּׂא מוֹאָב כִּי בְּלֵיל שֻׁדַד עָר מוֹאָב נִדְמָה״ וְגוֹ׳. וְיִרְמִיָהוּ אָמַר: ״הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה״. וִיחֶזְקֵאל אָמַר: (יחזקאל כ״ה:י׳-י״א) ״לִבְנֵי קֶדֶם עַל בְּנֵי עַמּוֹן וּנְתַתִּיהָ לְמוֹרָשָׁה לְמַעַן לֹא תִזָּכֵר בְּנֵי עַמּוֹן בַּגּוֹיִּם וּבְמוֹאָב אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים״. צְפַנְיָה אָמַר: ״לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה׳ צְבָאוֹת וְגוֹ׳ כִּי מוֹאָב כִּסְדוֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמוֹרָה״.

הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים – שְׁנֵי אֹהָלִים רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הַעַמּוֹנִית וְדִכְוָתֵיהּ (בראשית י״ט:ט״ו) ״קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְּנוֹתֶיךָ הַנִמְצָאוֹת״ שְׁתֵּי מְצִיאוֹת, רוּת הַמּוֹאָבִיָה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית. (תהלים פ״ט:כ״א) ״מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי״, הֵיכָן מְצָאתִיו, בִּסְדוֹם.

ואיצ׳א ללוט אלסאיר מע אברם כאן גנם ובקר ואכ׳ביה.

וגם ללוט, ההולך עם אברם, היה צאן ובקר ואוהלים.

ההלך את אברם – מי גרם לו שהיה לו זאת? הילוכו עם אברם.

ההלך את אברם WHO WENT WITH AVRAM – Who caused him to possess all this? His going with Avram (Bereshit Rabbah 41:3).

וגם ללוט ההולך את אברם – לא דיין לצדיקים שזוכין לעצמן. אלא שמזכין גם לאחרים הנדבקין עמהם. ¹ותחת שהיה ללוט עזר מן אברהם. עמדו בניו לשלם רעות לישראל. דכתיב וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור (במדבר כ״ב:ה׳). וכן הנביא אומר לישראל עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב (מיכה ו׳:ה׳). לפיכך ²הנביאים חתמו גזר דינם. יחזקאל אמר לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשה (יחזקאל כ״ה:י׳). וצפניה הנביא אמר לכן חי אני נאום ה׳ צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה (צפניה ב׳:ט׳).

היה צאן ובקר ואהלים – ³ר׳ טובי׳ ב״ר יצחק אמר שני אוהלים. רות המואביה. ונעמה העמונית.

1. ותחת שהיה ללוט עזר. עיין ב״ר פמ״א. וילקוט רמז ע׳.

2. הנביאים חתמו גזר דינם. עיין ב״ר פמ״א וילקוט רמז ע׳ שחושב גם ישעיה וירמיה.

3. ר׳ טובי׳ בר יצחק. ב״ר וילקוט שם. ועיין יבמות ס״ג ע״א וברש״י שם רות המואבית ונעמה העמונית יצאו מהם מלכים ונביאים נעמה אמו של רחבעם ויצאה ממנה חזקיה ואסא ויהושפט דהוו צדיקים גמורים וישעיה נביא עכ״ל.

צאן ובקר ואהלים – אצל רועה מקנה שייך לומר אהלים, שצריכים הרועים להעתיק אהליהם ממקום שכילה המרעה ונוטים שם במקום אחר שיש מרעה.⁠¹

1. שוחזר מליקוט אוקספורד-מינכן, ועיינו בהרחבה בשחזור פירוש רשב״ם האבוד לבראשית א׳–י״ז, עמ׳ 86 ואילך.

ואהלים – לפי דעתי: שאהל שהוא לשון יחיד על משקל: קדש, והוא הנמצא [בכל המקרא. ולשון]⁠^א רבים ממנו: כי באהלים (ירמיהו ל״ה:ז׳), כמו: בקדשים לא יאכל^ב (ויקרא כ״ב:ד׳), [{ו}⁠בחדשים ובשבתות (יחזקאל מ״ה:י״ז) שהוא כמו: חדש. אבל]⁠^ג ואהלים בחולם בין האל״ף והה״א, לשון יחיד ממנו, כמו: גורל, ואם לא נמצא.

א. ההוספה בכ״י לוצקי 827. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.

ב. המלים ״לא יאכל״ הושלמו מכ״י פריס 176 וחסרות בכ״י לוצקי 827.

ג. ההוספה בכ״י לוצקי 827. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.

AND TENTS. I believe that ohel (tent), in the singular, follows the paradigm of kodesh (holy). It is always found in Scripture following this form.⁠¹ In the plural, its alef is vocalized with a chataf kamatz, as in the verse ye shall dwell in tents (Jer. 35:7).⁠² It is vocalized like the word kodashim in he shall not eat of the holy things (ba-kodashim) (Lev. 22:4). However, when the alef of the Hebrew plural for tents is vocalized with a cholam, the singular is vocalized like goral (lot).⁠³ The latter is so even though this form for tent (ohal) is not found in Scripture.⁠⁴

1. Kodesh is vocalized cholam, segol. Similarly, ohel. The latter is the term used in the Bible for tent.

2. The plural of kodesh is similarly vocalized with a chataf kamatz beneath the kof.

3. Vocalized cholam kamatz. In our verse tents (ohalim) is vocalized with a cholam. Hence its singular cannot be ohel, for the singular of ohalim is ohal (cholam kamatz). Ibn Ezra's point is that the Hebrew word for tent can come in two forms, ohel or ohal.

4. If this is so, we would expect to find the form ohal in Scripture. However, it does not appear there. Nevertheless, Ibn Ezra insists that what he says is so.

ואֹהלים – בלי אות משמש בראשונה, כי בָאֳהָלִים תשבו (ירמיהו ל״ה:ז׳), והוא על דרך דקדוק הלשון.

וגם ללוט – וגם לרבות על מה שאמר: ואברם כבד מאד (בראשית י״ג:ב׳).

ההלך את אברם – להודיע כי בזכות אברם היתה לו הטובה ההיא לפי שהיה הולך אתו ונשמע אליו.

ואהלים – להודיע כי מטלטלין רבים היו לו ובני בית רבים והיה צריך לאהלים רבים, ומלת ואהלים בחלם האל״ף וכן: איש לאהליו (שמואל א ד׳:י׳), ויששכר באהליך (דברים ל״ג:י״ח), ועל דרך משקל אהל היה האל״ף בקמץ חטף, כמו מן קדש – קדשים, מן חֺדֶש – חֲדַשים, וכן בא: באהלים תשבו (ירמיהו ל״ה:ז׳), השכוני באהלים (שופטים ח׳:י״א). אולי זה שבא האלף בחלם הוא משקל גוֺזַל, תוֺלַע.

וגם ללוט, the word וגם is meant to add that even Lot, who had only been a member of Avram’s entourage, was showered with wealth while Avram stayed in Egypt.⁠¹

ההולך את אברם, his new found wealth was due only to the fact that he was an fellow traveler of Avram.

ואהלים, an indication that he had so many chattels that it required many tents to accommodate them. The word אהלים is spelled with the vowel cholem on the letter aleph, as it is also in Samuel I 4,10 and in Deut. 33,18 ויששכר באהליך According to the regular rules of grammar, the letter א in אהל should have the vowel chataf kametz as is the case in Jeremiah 35,7 and in Judges 8,11. Perhaps when the letter א has the vowel cholem, this is an indication that the noun is in a different declination, a declination known as גוזל תולע.⁠²

1. clearly a very short time if God punished Pharaoh already on the same night that he had taken Sarai.

2. I confess not to know what this is.

וגם ללוט ההולך את אברם – דע כלל אחד, כי אם תרצה לעמוד על דעותי בפירוש התורה, יהיו מונחים לפניך ספרי זה וספר טירת כסף לפחות וזכור זה.⁠¹

1. בטירת כסף, עמ׳ 74 מרחיב ריא״כ על המריבה בין רועי לוט לרועי אברם.

וזכר אחר כן שגם ללוט היה צאן ובקר ואהלים, מפני שהיה הולך עם אברם, ובזכותו נתברך,

התועלת השביעי הוא בדעות, והוא להודיענו אופן נפלא מאד מההשגחה האלהית. והוא, שכאשר היה האדם מושגח, יקרה שיהיו אוהביו ואנשי ביתו מושגחים בעבורו, כי לאהבתו אותם יצטער אם יִקְרֵם רע וישמח בטוב אשר יִקְרֵם, ולזה יקרה מהשגחת ה׳ יתעלה בו שיהיו אלו האנשים מושגחים. הלא תראה שלוט, מפני שהיה הולך עם אברם, הצליח ה׳ יתעלה קניניו, והיה לו צאן ובקר ואהלים. והנה הרחבנו המאמר בזה האופן מההשגחה ברביעי מספר מלחמות ה׳ (פרק ו), ובביאורנו לספר איוב.

הלוכו עם אברם. דאם לא כן בלוט לחודיה סגי כמו וישא לוט ויבחר לו לוט:

סיפור הפרדת לוט מאברהם ובאיזה סבה.

וגם ללוט ההולך את אברם וגומר עד ויהי בימי אמרפל. עתה יספר הכתוב איך נפרד לוט מאברהם ובאיזו סבה היתה הפרדתם והוא שכאשר ראה סבת הסבות ית׳ שהוא לא רצה להפרד ממנו סבב סבובים אחרים להפרידם לפי שהיה לוט באמת בהיותו בחברת אברהם מונע דבוקו באלהים ומעיק להשגת נבואתו ולזה ספר שגם ללוט היה צאן ובקר ואהלים ועבודה רבה והוצרך לפרט ולומר ללוט ההולך את אברם וידוע שאין לוט אח׳ אבל היה להודיע שהברכה הבאה ללוט במקנהו ורכושו לא היה מפאת עצמו אלא בעבור שהיה הולך את אברהם ומן ברכתו יבורך גם הוא.

ואמר וגם ללוט – אעפ״י שלא היה ראוי לפי שהלך עם אברהם בזכותו היו לו צאן ובקר ואהלי׳. ולפי שרמזתי לך למעלה בענין אדם ונח ענין ארבעה שנכנסו לפרדס. אגיד לך בכאן מהרשום בכתב אמת בקצרה מה שאזכור ממה שכתבתי בפירוש התורה ובפירוש מסכת אבות במשנת בן זומא. ארבע שנכנסו לפרדס החכמה לחבר את האהל להיות אחד הן בן עזאי ובן זומא רבי עקיבא ואלישע אחר. בן עזאי הציץ ומת עליו הכתוב אומר יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו כמוזכר בחגיגה. ואלו הארבעה ירדו לגן לרעות בגנים וללקוט שושנים והוא מסתרי התורה. ואמר כי קצת מהם נטרפו ולא יכלו להשיג השגה שלימה. ולכן אמרו כי אחד מהם נדבקה מחשבתו למעלה ולא השיג אמתת הדבר עד שנתפרדה חבילה. ובן זומא הציץ ונפגע מצד רוח עועים ונטרף ונשתבש. עליו אומר דבש מצאת. רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. ואף רבי עקיבא בקשו מלאכי השרת לדוחפו אמר להם הקדוש ברוך הוא הניחו לו לזקן כדאי הוא להשתמש בכבודי. אלישע אחר קצץ בנטיעות לפי שנכנס ולא ידע ליזהר וטעה בייחוד והפריד הבנין והוא נרגן מפריד אלוף. ולכן תמצא שחלק בן זומא משנתו לארבעה חלקים כנגד ארבעה שנכנסו לפרדס. ולכן אמר בן זומא אומר איזהו חכם הלומד מכל אדם לפי שהוא הציץ ונפגע מצד חסרון החכמה ולא נתישב בדברי החכמה. לזה אמרו אם כן הוא איזהו חכם הלומד מכל אדם לפי שאני רואה שמקרה הכסיל גם לי יקרני. וכן קשרתי שם זאת המשנה עם סוף הפרק שאמר. רבי אלעזר חסמא אומר קינין ופתחי נדה הן הם גופי הלכות תקופות וגימטריאות וכו׳. רבי אלעזר חסמא היה תלמיד רבי עקיבא כמוזכר בויקרא רבה ונקרא חסמא לפי שחסמוהו שלא ידע לברך ברכת חתנים וכיוצא בו מהדברים הקלים. ולכן אמר כי החכם אינו ראוי ליקרא חכם אם לא ידע בכל אלה. ולכן אמר כי קינים ופתחי נדה הם גופי הלכות וכן תקופות וגימטריאות אף על פי שהם דברים קלים הם פרפראות לחכמה ונותנות טעם לחכמה. והחכם לא יקרא חכם אם לא ידע כל זה כמו שקרה לי בדבר קל שחסמוני ולא ידעתי להשיב. ולכן אמר בן זומא סמך לזה. אחר שבדברים קלים כאלו יקרא החכם חכם. לכן אני אומר איזהו חכם הלומד מכל אדם ואפילו ברכת חתנים או ברכת אבלים או קשר של תפילין ואין לאדם להתבייש כי דוד אמר מכל מלמדי השכלתי ולא היה לו בשת. ונתן טעם לזה כי עדותיך שיחה לי ומה שאומר לי (דעתי). הקטן שבתלמידים הוא מהתורה. כדאמרינן במדרש קהלת על פסוק דברי חכמים כדרבונות מנין שאם שמע אדם דבר תורה אפילו מהקטן שבתלמידים יהא דומה עליו כשומע מפי הסנהדרין שנאמר בעלי אסופות. ואין אסופות אלא סנהדרין שנאמר אספה לי שבעים איש. ולא כשומע מן הסנהדרין אלא כשומע מפי משהע״ה שנאמר כלם נתנו מרועה אחד. ולא כשומע מפי משה אלא כשומע מפי יחידו של עולם שנאמר כלם נתנו מרועה אחד דכתיב ה׳ אחד עד כאן. לפי שהתורה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא וכמו שהשם אחד כן נתן לנו תורה אחת ולכן כשאני שומע תורה מפי הקטן אין לי בושת לפי שהתורה מדברת עמי וזהו כי עדותיך שיחה לי מדברת עמי. ולכן אמר בן זומא איזהו חכם הלומד מכל אדם ואמר איזהו גבור הכובש את יצרו כנגד בן עזאי הציץ ומת לפי שנכנס לפנים ממחיצתו. ולכן יש לו לאדם לכבוש יצרו ורוחו בעניין שלא יטרף ולא ימות. ועליהם אמר שלמה ע״ה למה תשומם על הטירוף. וכן למה תמות בלא עתך כמו שקרה לבן זומא ולבן עזאי וזהו שאמרו במה שהורשית התבונן אין לך עסק בנסתרות. ולכן אמר דוד אביר הרועים גדול הסנהדרין במזמור השמים מספרים. אחר שספר מעלת התורה כאומרו תורת ה׳ תמימה. פקודי ה׳ ישרים יראת ה׳. שבכל פסוק יש י׳ תיבות כמניין י׳ דברות וי׳ ספירות וי׳ מאמרות. ולפי שכאן כלולים כל סודות התורה והאדם נגרר אחריהם כמו אחר הדבש. אמר ומתוקים מדבש ונופת צופים. ולכן אמר דבש מצאת אכול דייך. ואין לך להמשך אחר מתיקותם אחר שהם כבשונו של עולם. וזהו גם עבדך נזהר בהם שהיה חכם וראש הסנהדרין נזהר בהם ומה יעשו האחרים. ועל זה אמר איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר ומושל ברוחו מלוכד עיר. איזהו עשיר השמח בחלקו. כנגד רבי עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום. לפי שהיה עשיר בתורה והיה דורש בתגי אותיות תלי תלים של הלכות והיה שמח בחלקו בהשגתו ולא היה נכנס לפנים ממחיצתו. ולכן ירד לסוף הדברים בלי ערבוב וטירוף וזכה למעלת השלום בעולם הזה ובעולם הבא וזהו אשריך בעוה״ז וטוב לך לעה״ב. ומהראייה הזאת תוכל להבין הדבר על בוריו. איזהו מכובד המכבד את הבריות כנגד אלישע אחר שקיצץ בנטיעות הגן והפריד אלוף ונפק וחטא. לפי שחשב ח״ו שהיו שתי רשויות ומיעט כבוד המקום ולא חס על כבוד קונו. ולכן לקח הדבר ברמז כנגד כבוד השם לקח כבוד הבריות. ואמר איזהו מכובד משום כבוד אלהים הסתר דבר. אבל מן הראייה שהביא תוכל להבין העניין שאמר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו. והוא מאמר השם על בני עלי שהיו מבזים את השם ואת מזבחו. וזהו כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו כי בוזי השם ומכבדים עצמם יקלו מעצמם. וזה נאמר על אלישע אחר:

ואלו הד׳ הם כנגד ארבע אחרים שכתובים בתורה ברמז. והם אדם הראשון שנכנס לגן החכמה ועבר מאמר השם וקיצץ בנטיעות הגן ואכל מפרי עץ הדעת טוב ורע ונגזר עליו מות תמות בעה״ז ובעה״ב כמו שהיה באלישע אחר. לולי רחמי ה׳ לפי שהיה יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא ואם הוא ימות העולם כולו יחרב ויבש. ולכן אמרו עץ שאכל אדם הראשון גפן היתה וי״א חטה היתה וי״א תאנה היתה והוא יין חמר מלא מסך מצד נחש הקדמוני. נח גם כן וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה אהל הראשון. כי שם הוא מקום הטעות ליודעים ונכנס לפרדס החכמה ולא עמד בעצמו ונטרפה דעתו כשכור. ויתגל שגלה הסוד ולא עמד על תכונתו מצד נחש הקדמוני. וזהו ארור כנען כמו שפירשתי למעלה. והוא כנגד בן זומא שהציץ מן החרכים ונפגע מצד הצר הצורר ונדחף לחוץ. אברהם עליו השלום נכנס לפרדס החכמה ויעבר אברם בארץ וירד לארץ מצרים כי שם כל הכשופים וחכמות חיצוניות מצד טמאה ופגע בכולם ולא הזיקוהו ועמד בעצמו. לפי שהיה שלם בכל החכמות וידע שיש יתרון לחכמה מן הסכלות ולכן נכנס בשלום ויצא בשלום דכתיב ויעל אברם ממצרים. וכן ואברם כבד מאד ומיושב בדעתו בכל החכמות הנמשלות לכסף ולזהב. וילך למסעיו שעלה ממדרגה למדרגה מנגב ועד בית אל. כסדר הייחוד הרמוז בסוד הקרבנות דתנן עלה לכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית. וזהו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה. כי עלה למעלה וירד למטה כדרך הייחוד ממטה למעלה וממעלה למטה. והוא היה כנגד רבי עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום כמו אברהם. בני אהרן נכנסו לפרדס החכמה ונכנסו לפנים ממחיצתם דכתיב בקרבתם לפני ה׳ וימותו וטעו בעץ הגן ולקחו איש מחתתו לחתות אש. מיקוד ויתנו בהם אש וישימו עליה קטורת ולא אמר וישימו עליהם. וכאן סוד עונם כי לא ידעו להזהר מאש זרה ושתו מהיין ששתה נח כאומרם שתויי יין נכנסו למקדש. והכל טעם א׳ בעניין שבזה מתו בלא עתם לפי שהתבוננו במה שלא הורשו. והם היו כנגד בן עזאי שקצץ ומת ועליהם נאמר יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו. קצרתי ועליתי בקנצי למילין ואם הייתי מאריך יותר אולי היה הדבר מובן יותר אלא מיראת האריכות והשם יכפר בעדי:

[א] וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים

[1] בבא קמא פרק שמיני דף צג ע״א (בבא קמא צג.)

מי גרם וכו׳. דאם לא כן ״ההולך את אברהם״ למה לי:

לשון קצר. דאין לומר כמשמעו, דאם כן ׳ולא נשאה׳ מיבעי ליה, שהארץ לשון נקיבה, ואותם שנמצאו שהם לשון זכר – הם זרים ויוצאים מן הכלל נגד מספר הרב שמצינו שהם לשון נקיבה. ואפשר שאותם גם כן יש לתרץ על דרך לשון קצר:

מי גרם שהי׳ לו זאת וכו׳. דקשה לרש״י דלעיל (פסוק א) כתיב ויעל אברם וגו׳ ולוט עמו הנגבה:

What brought this about? Rashi is answering the question: It is already written (v. 1), "Avram went ... together with Lot into the south,⁠" [so why is it repeated?]

וגם ללוט ההולך את אברם – אין צורך לומר שהולך עמו במסעיו כי מפורש למעלה ״ולוט עמו״; ובתחלת הענין אמר ״וילך אתו לוט״. אבל הוא כמו ״הולך את חכמים יחכם״,⁠¹ ״אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים״.⁠² ולכבודו של לוט נכתב, שלא הלך בדרכי יושבי ארץ כנען וגם לא למד מתועבות המצרים. כי הולך הוא תמיד את אברם ללכת [בדרך] החכמה ובדרך טובים כאשר יְיַעֲצֶנוּ, כדרך ״אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט״.⁠³ ובגלל זה גם אותו ברך ה׳ והיה לו צאן ובקר ואהלים.

צאן ובקר ואהלים – כשפרט קניני אברהם לא זכר בתוכן אהלים. ואם⁴ היה לו הרבה כאמרו ״היה שם אהלה״.⁠⁵ גם לרש הרועה בשדה יש אהל לחסות בו. ולדעתי הודיעה התורה שבדרך מצרים בשובו לקח לו לוט אשה מבנות הארץ, והיה לו מאז ואילך מקום מיוחד לשבתו ולשבת אשתו ואנשי ביתו. כי מתחלה ישב בין אהלי אברהם, וכשראה שברכו ה׳ בצאן ובקר לרוב והתעשר, נשא אשה והיה בפני עצמו, ולכן זכר אהלים באחרונה. ואין ספק שגם הוא התעשר במצרים כי השָׂרים והמלך נתנו גם ללוט מתנות בעבור היותו בן אחי אברהם, או אח לשרה, ולא זכרו הכתוב. ואפשר שעליו נאמר ג״כ ״ההולך את אברם״ ושב על היותו עמו במצרים.

1. משלי יג, כ.

2. תהלים א, א.

3. בראשית יח, יט.

4. ואמנם.

5. בראשית יג, ג.

ההלך את אברם – כבר ידענו שהיה הולך עם אברם, אלא בא להודיע שהברכה הבאה ללוט במקנהו ורכושו לא היה אלא בעבור שהיה הולך עם אברם הצדיק ומברכתו יבורך גם הוא:

ואֹהָלים – נתחלף החטף קמץ הראוי להיות באל״ף בחלם על דרך לשון סורי, להרחבה יתרה לאות הגרון, ע׳ דקדוקי 183 §, סימן רכ״ז, ואוהב גר עמוד צ״ה.

and tents (וְאֹהָלִים). The ḥataf kamats that should properly have been under the alef is replaced with a ḥolam, as occurs in the Syriac, to draw out the guttural sound (see my Grammar § 183, siman 357, and Ohev Ger, p. 95).

וגם ללוט ההלך את אברם היה – יש לשים לב לטעם האתנחתא בתיבת ״אברם״. ״וגם ללוט, ההולך את אברם, היה״ – לפני שהכתוב מזכיר מה היה לו, הוא עוצר לרגע. וכאן אנו שואלים את עצמנו לְמָה עלינו לצפות מלוט. סוף כל סוף, לוט היה שאר בשרו של אברהם, שהלך לא רק ״עם אברם״ אלא ״את אברם״, והיה קרוב אליו קירבה יתירה; ומתוך חייהם המשותפים ויחסיהם הקרובים, ראה לוט מקרוב את דרך חייו של אברהם. אברהם, למרות הבדידות, היה מזמין עוברי אורח לתוך ביתו, ודרך הכנסת האורחים שלו, עורר אצלם את המודעות לה׳ – היוצר אדם בצלמו, גואל אותו מתאוות אנוכיות, ומעורר בו את הרצון להיות מקור ברכה – ״להיות ברכה״, ולא רק להיות ״מבורך״.

צאן ובקר ואהלים – והנה אומר כאן הכתוב: גם לוט, שהתלוה לאברהם, קיבל משהו מאברהם ורכש לעצמו. אך מה היה הדבר שקיבל לוט מאברהם? צאן ובקר ואוהלים! הוא לא קנה דבר מרוחניותו של אברהם. הוא התלוה לאברהם משום שהדבר הביא לו רווח חמרי.

וְאֹהָלִים – הצורה המלאה, לא אֳהָלִים. לוט חדל להיות מבני ביתו של אברהם; הייתה לו את העצמיות שלו – המעגל העצמאי בו הוא היה בעל הבית. אהל אברהם היה אהל שרה (אהלה); הנהגת הבית הייתה מופקדת בידיה, ואברהם החשיב כתפקידו – ״לקרוא בשם ה׳⁠ ⁠⁠״. לא כך היה אצל לוט. לוט סבר שתפקידו – לרכוש צאן ובקר ואהלים, ולא הייתה לו כל הרגשה לייעודו הרוחני של אברהם.

זהו ביאור הטעם המפסיק, השם דגש על תיבת ״אברם״, ובכך יובן כל ההמשך.

וגם ללוט מצד שהלך את אברם היה לו צאן ובקר ורכוש בפ״ע בזכות אברהם, ובכ״ז לא שם זאת על לבו כמו שיבאר.

LOT. Because he went with Avram, (he) also had flocks and herds and his own wealth. It was all because of Avraham, but Lot was not appreciative of this fact, as now becomes clear.

ההלך את אברם וגו׳¹: דכמו אברם הגיע לזה² בשביל חכמתו, דכל אדם באו לשאול לו בעצה או בתפילה או דבר חכמה, כמו שכתבתי לעיל (יב,טז), כך היו נדרשים ללוט באשר הוא היה אמצעי בין אברם ובין הבאים לפניו להגיד להם דעת אברם. ובשביל זה העניקוהו, וגם נתחכם יותר בזה האופן. והיינו דכתיב לעיל פסוק א׳ ״ולוט עמו״³, דמשמעו מקורב יותר מלשון ״אתו״⁴ דכתיב לעיל (יב,ד)⁵, וכמו שכתבתי בספר במדבר (יא,יז⁶. כב,כ⁷). והוא משום שעד כה היה לוט בתורת משרת פשוט, אבל במצרים הגיע לו להיות בתורת תלמיד המקבל.

1. שאלת כל המפרשים, מדוע נכתבה הוספה זו ״ההולך את אברם״, פשיטא. ועיין ברש״י.

2. לעושרו.

3. וכן פירש המלבי״ם.

4. שיטת הגר״א המפורסמת בפרשת בלק. ועיין ׳קדמת העמק׳ אות ט׳, וכן להלן כב,ג. כב,ה. כד,נד. ועוד.

5. ״וילך אתו לוט״. אמנם בפסוקנו כתוב ״ההולך את אברם״ ולא ׳עם׳, אך בפסוקנו כל המשפט מיותר ובא ללמד את ההשוואה בינו לאברהם.

6. ״וירדתי ודברתי עמך שם״.

7. ״אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם״.

ההלך את⁠־אברם – להראות שכל רכושו בא לו ללוט רק הודות להליכתו את אברם, ואף על פי כן ויתר לו אברם.

ואהלים – בחולם במקום קמץ חטופה. ״אהלים״ כולל גם את יושביהם של אהלים אלה וכליהם.

וגם ללוט וגו׳ – אמר לי׳ רבא לרבה בר מרי, מנא הני מילי דאמרי אינישי בתר מרי נכסי ציבי משוך,⁠¹ אמר לי׳, הכתיב וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים² (ב״ר, צ״ג.)

1. ציבי היא זיעה שמנה [ע׳ חולין קכ״ד א׳ הנוגע בציב היוצא ממנו], ור״ל הנוגע במשוח בשמן נעשה משוח גם הוא.

2. משל הוא ללוט שהי׳ אצל אברהם שהי׳ עשיר נתעשר גם הוא, ועל זה מרמז הלשון וגם ללוט ההולך את אברם הי׳ וגו׳, אשר לכאורה הלשון ההולך את אברם מיותר, דהא כבר ידענו שהלך עמו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון