Bereshit 13 – בראשית יג‏ – Mikraot Gedolot

קריאה בשם ה׳ – בראשית י״ב:ח׳, בראשית כ״א:ל״ג, בראשית כ״ו:כ״ה

[יב] ¹אל מקום המזבח אשר עשה שם וגו׳, ומאן עשה ומאן מזבח אלא אשר עשה שם דא קב״ה, דאיהו עבד תמן האי מזבח, ואתקין לה על תריסר אבנין למספר שבטי בני יעקב כו׳ ומזבח דא עשה שם בראשונה כד אתברי עלמא עלאה כו׳ ומיכא״ל כהנא רבא קאים ומקריב עלה קרבנין דנשמתין כיון דנשמתא סלקא תמן מה כתיב ויקרא שם אברם בשם ה׳ נשמתא קארי תמן ואצרירא בצרורא דחיי כו׳. (זח״א פ.)

1. לעיל בתורה שלמה פ״ב מאמר קל״ב. ועי׳ זח״א פד, ולק״ט תולדות כא. ויעתר יצחק לה׳ לשם שקרא אברהם אבינו שנ׳ ויקרא שם אברהם בשם ה׳.

לַאֲתַר מַדְבְּחָא דַּעֲבַד תַּמָּן בְּקַדְמֵיתָא וְצַלִּי תַּמָּן אַבְרָם בִּשְׁמָא דַּייָ.

To the site of the altar which he made there at first. And Avram prayed there in the Name of Hashem.

אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם ה׳

לַאֲתַר מַדְבְּחָא דַּעֲבַד תַּמָּן בְּקַדְמֵיתָא וְצַלִּי תַּמָּן אַבְרָם בִּשְׁמָא דַּה׳

מסורה על צַלִּי

בהערת מסורה לת״א נרשם בפסוקנו: ״ויקרא – ד׳ דמתרגם צלי. וסימן: ויבן שם (בראשית יב ח), אל מקום (פסוקנו), ויטע אשל (בראשית כא לג) ויכרו שם (בראשית כו כה)״.⁠¹ לטעם ההערה ראה לעיל ״ויקרא בשם ה׳⁠ ⁠⁠״ (בראשית יב ח).

1. קליין, מסורה, עמ׳ 45.

עד אתר מדבחה די בנה תמן^א בקדמיתא וצלי^ב תמן אברם בשם ממרה די״י.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עד אתר מדבחה די בנה תמן״) גם נוסח חילופי: ״לאתר מדבחה די צלי תמן״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בקדמיתא וצלי״) גם נוסח חילופי: ״מן שירויה ופלח צלי״.

לאתר מדבחא דעבד תמן בשירויא וצלי תמן אברם בשמא די״י.

to the place of the altar which he had made there at the beginning; and Abram prayed there in the Name of the Lord.

אל מקום המזבח – מה תפלה התפלל שם, יודע היה אברהם מעשה עכן שהיה עתיד לעשות ורואה ברוה״ק שלא ישתייר משונאיהם של ישראל עד א׳ לפיכך קרא בשם ה׳ ואמר רבון העולמים (נהגני) [ענני] ומה נחור ותרח שלא ידעו שמך ולא הלכו באורחותיך ולא נסעו מבית אביהם הרי בניהם [ובני בניהם יחיו וירשו ארץ, ואני שנפרדתי מבית אבי ולא עברתי על צוויך והרי בני] נתחייבו כליה. א״ל הב״ה אברהם כבר נגזרה גזרה שלא יותר מהם אלא א׳ בלבד ושמו יאיר בן מנשה והייתי מרבה את זרעו כזרע יעקב, ועתה שהקדמת תפלה לצרה לא יהרג מהם אלא יאיר בן מנשה בלבד כדי לפדות הנשארים, הה״ד ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש (יהושע ז׳ ה׳), אנשים לא נאמר אלא איש, זה יאיר בן מנשה שהיה גדול כרובה של סנהדרין, לפיכך יקדים אדם תפלה לצרה.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם תְּפִלָּה לְצָרָה, שֶׁאִלְמָלֵי לֹא הִקְדִּים אַבְרָהָם אָבִינוּ תְּפִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי לֹא נִשְׁתַּיְּרוּ מִיִּשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט, וּכְתִיב (איוב ל״ו:י״ט) ״הֲיַּעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר״.

אלי מוצ׳ע אלמד׳בח אלד׳י צנעה ת׳ם אולא פדעי ת׳ם אברם באסם אללה.

אל מקום המזבח אשר עשאו שם בראשונה, וקרא שם אברם בשם ה׳.

אשר עשה שם בראשנה – ואשר קרא שם אברם בשם י״י.

וגם יש לומר: ויקרא שם עכשיו בשם י״י.

אשר עשה שם בראשונה WHICH HE HAD ORIGINALLY MADE THERE and WHERE AVRAM HAD CALLED UPON THE NAME OF HASHEM [when he originally made the altar (in Chapter 12)].

But it can also be explained as meaning that he CALLED THERE now UPON THE NAME OF HASHEM.

אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה – ¹מכאן אמרו רבותינו ז״ל אל ישנה אדם בית אשפיזכנו. מפני אכסניא פוגם ונפגם. ²פירוש פוגם. אומרים בני אדם אילולא לא מצא דבר שלא כהוגן בבית אכסניותו. לא היה משנה אכסניותו. ונפגם אומרים בני אדם אילו לא מצא בו בעל הבית דופי לא היה מניחו לצאת מביתו.

ויקרא שם אברם בשם ה׳ – ³זו תפלה.

1. מכאן ארז״ל. ערכין ט״ז ע״ב. ובגמרא שם תראה שמוסב על הכתוב עד המקום אשר שם אהלו בתחלה כי ז״ל מנין שלא ישנה אדם באכסניא שלו מן התורה שנא׳ עד המקום אשר היה שם אהלו בתחלה. ובגמרא שם מובא בטעות אל המקום. וז״ל עד המקום.

2. פי׳ פוגם. מפרש דברי חז״ל פוגם ונפגם וע״ש בפירש״י.

3. זו תפלה. עיין סנהדרין מ״ד ע״ב.

ויקרא שם – יחסרו הפעולים. וטעם: אל עולם (בראשית כ״א:ל״ג) – תקיף לעד.

ויקרא שם אברם – על שהשיבו שלם. אי נמי, סיפור דברים הוא: אל מקום המזבח אשר בנה שם בתחילה בשם י״י.⁠¹ ונראה: דאיתא להא ואיתא להא.

1. כלומר, ״ויקרא שם אברם בשם י״י״ הוא רק סיפור מה שאירע בפעם הראשונה שהגיע אברהם למקום זה.

ויקרא שם אברם – AVRAM CALLED THERE – Because He returned him whole. Alternatively, it is an account of the matter: TO THE PLACE OF THE ALTAR THAT he had built THERE originally IN THE NAME OF HASHEM.⁠¹ And it appears: that this is true and this is true.

1. In other words, "Avraham called there in the name of Hashem" is simply a recounting of what had occurred the first time Avraham had arrived at the place.

אל מקום המזבח – הוסיף לבאר עוד להודיע כי לא נטה אהלה במקום אחר באותו ההר אלא באותו מקום שעשה שם המזבח בראשונה, וכל זה להודיע כי ראוי לאדם לקבוע מקום לתפלתו ולעבודתו את י״י, כי יותר לבו נכון במקום שהוא רגיל בו.

ויקרא – וקרא שם פעם אחרת בשם י״י.

אל מקום המזבח, the Torah details further that Avram did not only return to the mountainous region of which we had been told in 12,8 but that he returned to exactly the place where he had prayed previously. We are to learn from this how important it is for a person to appoint a definitive spot from where to offer his prayers on a regular basis. It is easier to concentrate when one is in familiar surroundings. Now that he had returned to this altar, Avram preached a second time in the name of the Lord,⁠¹

1. no doubt telling people of his miraculous escape from Egypt, laden with new riches.

ויקרא שם אברם בשם י״י – גם זה תפלה, אם סידור שמונה עשרה שהוא בידינו היום או זולת זה.⁠¹ ואני תמה מהמון העם האומרים כי הפילוסופים מבני דתנו אינם מתפללים, ואולם הביאם לזה חשבם כי אין בתפלה רק בקשת צרכים, כי אינם שמים לב זולת זה, עם היותם חושבים שהפילוסופי׳ אינם מאמינים בהשגחה.⁠² וכמה הם רחוקים מן האמת, וזה תחלה כי אין יודע ומאמין בהשגחה על השלמות הגמור כמו הפילוסופים מבני דתנו, והעד המורה.⁠³ והשנית, כי הדבר היותר נקל בתפלתינו הוא בקשת הצרכים, אבל העיקרים הנכבדים^א הוא ההודאות לשם⁴ עם סדור יוצר⁵ שבאו בכלל זה פנות נכבדות מחכמות הטבע והאלוקות⁶, ובכלל, ביאור לדעת שיש שם מצוי ראשון והוא אחד⁷ שהם השתי מצות הראשיות שיש לנו,⁠⁸ ומי שיבין מה שהוא אומר בתפלה ידע זה.

1. קריאה בשם ה׳ כאן, כמו לעיל י״ב, ח (ראה בפירוש שם), היא תפילה (ולא קרבן), בין אם הייתה תפילה שמונה עשרה המצויה בידינו היום בין אם הייתה בנוסח אחר. ריא״כ רומז כאן לגמרא בברכות כו ע״ב: ״אברהם תקן תפלת שחרית…״.

2. המון העם סברו שהפילוסופים היהודים אינם מתפללים, משום שצירפו שתי טעויות: האחת, כי כל מהות התפילה היא בקשת הצרכים, והשניה, כי הפילוסופים אינם מאמינים בהשגחה. על כן סברו כי אין הפילוסופים רואים טעם ותועלת בתפלה. דברים דומים כתב ריא״כ בטירת כסף עמ׳ 7, ובפירושו למשלי א׳, בעשרה כלי כסף ח״א עמ׳ 16-17.

3. כנגד הטעות השנייה של המון העם, קובע ריא״כ כי הפילוסופים היהודים מאמינים בהשגחה בשלמות, והראיה לכך היא הרמב״ם אשר היה מגדולי המאמינים בהשגחה. ראה מורה הנבוכים ג׳:י״ז.

4. כנגד הטעות הראשונה, טוען ריא״כ כי בקשת הצרכים בתפילה היא החלק השולי שבה, והעיקר בתפילה הוא ההודאה לה׳.

5. הברכה הראשונה של קריאת שמע, ברכת ׳יוצר אור׳, שענינה שבח ה׳ על המאורות.

6. בברכת יוצר יש תכנים של תיאור טבע העולם, וגם של מטפיסיקה, בקשר בין הטבע לבין סיבתו – ה׳.

7. בקריאת שמע מצהירים עלידיעת מציאות ה׳ וייחודו.

8. ראה ספר המצוות לרמב״ם – שתי מצוות העשה הראשונות הם ידיעת מציאות ה׳ וייחודו.

א. המילה גדולים מופיעה בכה״י ותוקנה ל׳הנכבדים׳ בשולי כה״י.

והנה כל עוד שישב במצרים לא בנה מזבח ולא קרא בשם ה׳ כי היתה הארץ מלאה גלולי׳ אבל בבאו אל הארץ בנה המזבח שבנה בראשונה וקרא בשם אלהיו כמשפט אלהי הארץ.

ואשר קרא שם אברם וכו׳. רש״י רצה לתרץ שלא תקשה כאן כיון דכבר עשה מזבח וקרא שם א״כ למה נאמר ג״כ ויקרא שם אברם וגו׳ ל״פ ואשר קרא שם וכו׳ רוצה לומר דקרא רוצה להודיעך לאיזה מקום הולך למקום דקרא שם כבר בשם:

And where "Avram called...⁠" Rashi is answering the question: Since Avraham already made an altar there and called in the Name of Hashem, why does it tell us here [again], "And there Avram called...⁠"? Thus Rashi explains that the verse is informing us where he went: to the place from where he had already called in the Name of Hashem.

אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה – לזבוח זבח תודה לה׳ שהיה עמו בכל הדרך אשר הלך. ואשר הצילו מיד פרעה מלך מצרים ומיד עמו, ואשר החיה ברעב נפשו, ואשר נתן לו גם עושר גם נכסים, ולכן הלך אל המקום ההוא. כי אם בעבור המושב והמרעה, היה בין הנגב והמקום ההוא מקומות רבים נאותות להתישב שם. כי בכל מקום שעבר והיה קובע שם דירתו היו משפחות האדמה ההיא שמחים כאמרו ״ונברכו בך כל משפחות האדמה״,⁠¹ וכמו שבארנו טעמו אשר כל עצמו לא הלך לבית אל רק להגיע אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה, בהיות שם בית תפלתו ומקום מוכן להשראת השכינה וזהו ״בראשונה״ כמו ״ראשון הוא לכם לחדשי השנה״.⁠² ולכן לא הלך משם עד שאמר לו ה׳ ״קום התהלך בארץ״³ וגו׳, ואז החל לנסוע עד שבא לחברון. וכשבא שם חזר ובנה שם מזבח חדש, וכמו שיבא בעז״ה.

ויקרא שם אברם בשם ה׳ – היה אפשר לפרש לפי שבנה מזבח באלון מורה, שעליו אמר ״אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה״, שהיה ראשון וקודם למזבח אצל בית אל, אמר ״ויקרא שם״ ששב על ״אל מקום המזבח״ כלומר לאותו מזבח שקרא שם בשם ה׳ שהוא השני בין עי ובין בית אל הנזכר למעלה בכתוב. אבל ״ויקרא שם אברם״ משמע שהוא ענין אחר, ואינו שב על תחלת המקרא אלא הודיע שאעפ״י שימים רבים נסע משם והיה במצרים שהתמעט כבודו בין הגוים וסר חנו, ולא אבו עוד שמוע לחכמתו, [לא כך היה] אלא ככחו אז כחו עתה,⁠⁴ שחזר וקרא בשם ה׳, ופרסם חכמה ודעת לרבים. והיו יושבי הארץ שמחים בשובו אליהם ונהרו אליו לשמוע תורה מפיו. וכיון שהודיע הכתוב כן בשובו ממצרים ידענו שכה היה משפטו כל ימי היותו בארץ כנען, ושוב אין צורך להזכיר זה. על כן לא נזכר כן בבואו לחברון עד שבא אל ארץ פלשתים שהיא אומה אחרת וכמו שאפרש שם בעז״ה.

1. בראשית יב, ג.

2. שמות יב, ב.

3. בראשית יג, יז.

4. מליצה על פי יהושע יד, יא.

ויקרא שם אברם – אינו מחובר אל מה שלמעלה, ואין כונת הכתוב לומר שעתה חזר אל המקום אשר בו קרא בשם ה׳ בפעם הראשונה, כי אין בזה הודעה להכרת המקום, אלא פירושו שגם עתה בשובו אל המקום ההוא קרא שנית בשם ה׳ כמנהגו:

ויקרא – ואשר קרא שם אברם בשם ה׳, וגם יש לומר ויקרא שם עכשו בשם ה׳ (רש״י). ומה״ר שלמה דובנא כתב כי לשון ויקרא שם מורה על הפירוש הראשון, ולי נראה בהפך.

and Abram preached…there (va-yikra sham). This may be understood either as, “…and where Abram had preached the name of God,” or as, “…and then Abram preached the name of God there” (Rashi). Dubno wrote that the form va-yikra sham shows that the first explanation is correct, but I think it shows the opposite.

אל – ומגמת פניו היה אל מקום המזבח אשר עשה שם במקום ההוא, שהגם שכבר עשה מזבח בשכם, קורא מזבח זה בשם ראשונה, מצד שקרא שם בשם ה׳ לפרסם אלהותו ברבים, שזה לא עשה בשכם שהיה רק מזבח מצד שנראה אליו ולא קרא שם ה׳ בפרסום, ולא תקע שם אהלו ימים רבים, שעז״א אשר היה שם אהלו בתחלה, ובאהל לא יצדק לשון ראשונה כמ״ש בבאורי לישעיה.

THE PLACE OF THE ALTAR. It is thus clear that all along he was aiming for this site, the location of the altar which he had built. Although he had erected an earlier altar in Shekhem, it is this particular altar that the verse describes as the first; for it was here and not in Shekhem that Avram invoked the name of the Lord, to proclaim Him to the multitudes. Nor had he pitched his tent in Shekhem for any length of time, that being the reason the term ‘formerly’ appears in the previous verse — where his tent had formerly (‘ba-thila’) been — rather than ‘at first’ (ba-rishona), as in the present verse, which would have been inappropriate¹.

1. See author’s explanation on Isaiah 1:26. “Rishon (first) is a sequencing term (an ordinal number), after which comes ‘second’: thila, however, does not imply the existence of a following ‘second’. Since he constructed two altars, the term ba-rishona (‘at first’) identifies the earlier one (the ‘first’ one). But he did not establish a permanent second tent, hence ba-rishona would not have been appropriate.”

בראשנה¹: בפעם הראשונה שהיה באותו מקום², אבל לא היה תחילה³ למזבחות שהרי עשה גם בשכם.

{בראשונה: ונתקדש אותו המקום, וטוב לעשות שם שנית. ומזה למדנו⁴ לקבוע בית הכנסת וכדומה במקום שהיה שם כבר, וכדאיתא חולין (צא,ב) ׳אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי׳.}

ויקרא שם אברם: מכאן מבואר משמעות ״ויקרא בשם ה׳⁠ ⁠⁠״, הוא שהקריא ופרסם שם ה׳⁵. שאין לפרש שקרא הקרבנות שעל המזבח בשם ה׳, וכדאיתא שלהי מנחות (קי,א) – כל מקום שנאמר קרבן אמור ביו״ד ה״י וכו׳⁶, דא״כ קאי האי ״ויקרא בשם ה׳⁠ ⁠⁠״ על העבר שקרא אז⁷, וא״כ הכי מיבעי לכתוב ׳אשר עשה שם אברם בראשונה ויקרא בשם ה׳⁠ ⁠׳⁸. אלא הוא דבר בפני עצמו, דבשוב אברם לשם קרא גם כן בשם ה׳ בתפילה⁹ ובפרסום שמו וזכרו בפי הבריות¹⁰.

1. קשה לרבינו, הרי אברהם כבר עשה מזבח בשכם (לעיל יב,ז), א״כ מהו ״בראשונה״ כאן בין בית אל ובין העי. ועיין ברש״י.

2. אך הדבר צ״ע, כי לפי״ז התורה רומזת שבנה שם מזבח, ומדוע לא כתבה כך בפירוש. ועיין גם במשך חכמה.

3. וזו הסיבה שבפסוק זה לא נקטה התורה לשון ׳עשה שם בתחילה׳ כפי שנקטה בפסוק הקודם בהקשר לאהלו, כי מלת ״בראשונה״ ניתן להסביר ׳בראשונה באותו מקום׳.

4. כך כתב הרד״ק בפסוקנו.

5. (או התפלל). כדעת הרד״ק, הראב״ע והרמב״ן לעיל יב,ח, ומקורם בב״ר לט,טז.

6. תניא אמר רבי שמעון בר עזאי, בוא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות, שלא נאמר בהן לא ״אל״ ולא ״אלהים״, אלא ״ה׳⁠ ⁠⁠״, שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק (רש״י: לאומרים רשויות הרבה הן...).

7. בפעם הקודמת, שהרי עכשיו לא היה כאן מזבח, אלא הגיע ל״מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה״, א״כ עכשיו לא העלה קרבנות. (ועיין הערה 25 וצ״ע).

8. ללא המילים ״שם אברם״ הנותנים משמעות של קריאה עכשוית. יש להעיר שרש״י בפירושו הראשון אכן הסביר את הפסוק במשמעות של לשון עבר, וז״ל: ׳ואשר קרא שם אברהם בשם ה׳⁠ ⁠׳, ועיין.

9. שתי המשמעויות במושג ׳קריאה בשם ה׳⁠ ⁠׳ המובאים בראב״ע לעיל יב,ח.

10. שתי המשמעויות במושג ׳קריאה בשם ה׳⁠ ⁠׳ המובאים בראב״ע לעיל יב,ח.

ויקרא וגו׳ – יש מי שרואה בסיפא זה המשך של משפט היחס שמתחיל במלים ״אשר עשה״.⁠¹ אך החזרה על הנושא — אברם — מראה, שלפנינו משפט ראשי נוסף.

1. רש״י בפירושו הראשון, ועוד (המ׳).

אל מקום המזבח כו׳ – נראה דאמרו מנחות דף יו״ד אי כתב רחמנא על דם האשם כו׳ נתקנח לא, כתב רחמנא על מקום כו׳. לכן הדבר מובן שהמקום שבנה אברהם מזבח בהלכו משם עבדו הגוים לעצביהם א״כ המזבח נאסר וכמו שגנזו אבני המזבח ששקצום מלכי יון (עו״ג דף נ״ב). אבל המקום המחובר לא נאסר שכתוב על ההרים כו׳ ולא ההרים עצמן כיון שאין בהן תפיסת ידי אדם לכן כתוב אל מקום המזבח שרק המקום נשאר בקדושתו.

ובזה יבואר מה שדרשו על מקרא עד מקום שכם להתפלל על בני יעקב כשיבואו להלחם בשכם. דאז לא ישאר מהעיר רק המקום לבדו וזה ביאור הקרא ה׳ אהבתי מעון ביתך ובזמן שאין שכינה רק מקום משכן כבודך שהמקום קדוש ואין ארון ואין שכינה וכמו שאמרו תלפיות אפילו בשעה שהוא תל כל פיות פונים אליו ודו״ק.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון