Bereshit 13 – בראשית יג‏ – Mikraot Gedolot

[ח] ¹וילך למסעיו, א״ר יהודה אמר רב מנין שלא ישנה אדם מאכסניא שלו מן התורה, שנאמר עד המקום אשר היה שם אהלו בתחילה, ר׳ יוסי ברבי חנינא אמר מהכא וילך למסעיו, מאי בינייהו איכא בינייהו אכסנאי דאקראי. (ערכין טז:)

[ט] ²וילך למסעיו וגו׳, במסעות שהלך בהן חזר, א״ר ב״ר מנחם הלך לפרוע הקפותיו. (בראשית רבה מ״א)

[י] ³בין בית אל ובין העי, א״ר אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאלמלא הקדים אברהם תפלה לצרה בין בית אל ובין העי, לא נשתייר מרשעי ישראל שריד ופליט. (סנהדרין מד:)

[יא] ⁴וילך למסעיו, לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאלמלא א״א לא הקדים תפלתו לצרה לא נשתייר משונאיהם של ישראל, אימתי הקדים אברהם אבינו תפלה לצרה כיון שנפטר מבית אבותיו שנאמר וילך למסעיו מנגב ועד בית אל ואיזה קריאה שקרא אברהם, אמר יוסף בן עוזיאל היה יודע אברהם אבינו מעשה עכן שהיה עתיד לעשות, וראה בנבואתו שלא ישתייר משונאיהם של ישראל עד אחד לפיכך קרא בשם ה׳, ואמר, רבון עולמים ענני, ומה נחור וחרן שלא ידעו שמך ולא הלכו בארחותיך מעולם ולא נפרדו מבית אבותיהם והרי בניהם ובני בניהם יחיו וירשו ארץ, ואני שנפרדתי מבית אבי ולא עברתי על צוויך והרי בני נתחייבו כלייה, אמר לו הקב״ה בני כבר נכתבה גזירה על בניך שלא יותר מהם אלא אחד בלבד, ושמו יאיר בן מנשה, וארבה את זרעו זרע יעקב ועכשיו שהקדמת תפלה לצרה לפני, לא יהרג מהם אלא יאיר בן מנשה בלבד כדי שלא ישמד ישראל, מיד ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה (בראשית י״ב:ט׳). (אלפא ביתא דבן סירא א)

שערי ציון: לעיל מאמר ב. לעיל פי״ב מאמר קמא. זח״א מט: פג. פ. ז״ח כד.

1. למסעיו בדרך שהיה רגיל לחנות ממסע למסע שלא שינה בית מלוניו. דאקראי כגון אכסנאי שבדרך שלן שם במקרה בעלמא ששקעה לו חמה למאן דאמר מאהלו לא חשיב אלא אכסניא קבועה ומאן דאמר ממסעיו חשיב אפילו דאקראי (פירש״י). ובפי׳ רבנו גרשום מפרש להיפך אכסניא דאקראי שאין אדם רגיל שם אלא לפי שעה נזדמנה לו אם צריך לקבוע שם למאן דאמר למסעיו [למסעות] תדירות אבל דאקראי לא. ועי׳ בחדא״ג וע״י מה שנתקשו בפירש״י. ואולי י״ל פי׳ חדש דלאו משום דדייקו מקראי, רק הכוונה דריב״ח דלמד ממסעיו הוא כמ״ד בב״ר לפנינו מאמר ט. דמסעות שהלך בהם חזר וכו׳ הלך לפרוע הקפותיו. א״כ לדידיה דא״א הלך לפרוע הקפותיו יש ללמוד דרק בכה״ג שלווה מהאכסניא אסור לו לשנות אבל באופן אחר אין ראיה, וזהו דקאמר דנ״מ באכסניא ארעי היינו דדווקא אכסניא קבע שדרכה ללוות יש לומר שאסור לשנות כמו שעשה אברהם משא״כ אכסניא ארעי כמו שפירש הר״ג שאין אדם רגיל לבוא שם אין דרכה ללוות מותר לשנות, ומאן דדריש ממקום אשר הי שם וכו׳ ולא ס״ל הדרש שפרע הקפותיו ממילא י״ל דאפילו באכסניא ארעי ג״כ אסור לשנות. ובמדרש הגדול מביא הגמ׳ וגורס אכסניא דְאִיקַרְיא. ועי׳ בערוך ערך אקראי, וצ״ע. ומה שהקשה המהרש״א שם על הרא״מ, עי׳ בפירש״י סוף שמות מבואר כן להדיא כמ״ש הרא״מ מקום חנייתן אף הוא קרי מסע וכן וילך למסעיו, והר״מ רמז לזה. אהלו לפנינו אהלה. ועי׳ לעיל פי״ב מאמר קכ. ובזח״א פג. וילך למסעיו למסעו כתיב, ובמנחת שי הביאו, ובאהלו לא העיר. ועי׳ בזהר מט. למסעו מיבעי ליה מאי ״למסעיו״ ומפורש להיפך.

2. ובמדרש הגדול הלך לפרוע להקב״ה מה שנטל באשראי ובאמנה. ובערוך ערך קל א. הקפותיו פי׳ לפרוע מה שנטל באשראי ובאמנה.

3. עי׳ מ״ש לעיל בתורה שלמה פי״ב מאמר קכד. בבאור וצרף לכאן. וכן בילק״ש הביא מאמר זה כאן. ועי׳ לפנינו מאמר יא. ובמדרש אגדה וילך למסעיו כו׳, על שעשה לו הקב״ה נסים והביא על פרעה נגעים, וגם הטיב לו פרעה.

4. לעיל מאמר י. ולעיל פי״ב מאמר קכד. בבאור. וכאן מפורש דהתפלה שהתפלל אברהם היתה עכשו אחר שחזר ממצרים. וצ״ע סוף הלשון מיד ויסע אברם הלוך ונסע הנגבה דפסוק זה איתא לעיל יב, ט. ומוכח מזה כדעת הב״ר לעיל וסותר א״ע. וכן מבואר בס׳ האורה לרש״י ס״ח שמביא מאמר הגמ׳ סנהדרין ומסיים שנא׳ וילך למסעיו מנגב וכתיב בתריה אל מקום המזבח.

וַאֲזַל לְמַטְּלָנוֹהִי מִדָּרוֹמָא וְעַד בֵּית אֵל עַד אַתְרָא דְּפַרְסֵיהּ תַּמָּן לְמַשְׁכְּנֵיהּ בְּקַדְמֵיתָא בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין עָי.

He continued on his travels from the south to Beit El, until the place where he originally had set up his tent, between Beit El and Ai.

וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי

וַאֲזַל לְמַטְּלָנוֹהִי מִדָּרוֹמָא וְעַד בֵּית אֵל עַד אַתְרָא
דְפַרְסֵיהּ תַּמָּן לְמַשְׁכְּנֵיהּ בְּקַדְמֵיתָא בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין עָי

שורשים רחבי-משמע

נטייתו של אונקלוס לדיוק משתקפת בין היתר במלים ושורשים רחבי-משמע המתורגמים אצלו על ידי ביטויים יחודיים לעניין כבפסוקנו: ״הָיָה שָׁם אָהֳלֹה״ – ״דְפַרְסֵיהּ תַּמָּן לְמַשְׁכְּנֵיהּ״.⁠¹ וכעין זה: ״אֵם כָּל חָי״ (בראשיתג כ) אִימָא דְכָל בְּנֵי אֱנָשָׁא״ וראה שם דוגמאות נוספות.

1. ואכן אונקלוס מתרגם ע״י ״פרס״ כל הקשור בנטיית אוהל: כך ״וַיֶּאֱהַל״ (פסוק יב), ״וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל״ (שמות מ יט) וגם ״וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וַיֵּט אָהֳלֹה״ (בראשית לה כא).

ואזל למטלנוי מן דרומא עד ביתאל^א עד אתרא די פרס תמן משכניה בקדמיתא^ב בין ביתאל ובין עייה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דרומא עד ביתאל״) גם נוסח חילופי: ״דרום ועד לביתאל״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בקדמיתא״) גם נוסח חילופי: ״מן שירויה״.

ואזל למטלנוי מן דרומא ועד ביתאל ותב עד אתרא דפרסיה תמן למשכניה מן אוולא בין ביתאל ובין עי.

And he proceeded in his journeyings from the south unto Bethel, and returned to the place where he had outspread his tabernacle at the first, between Bethel and Ai,

וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו – בַּמַּסָּעוֹת שֶׁהָלַךְ, בָּהֶן חָזַר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי מְנַחֵם הָלַךְ לִפְרֹעַ הַקָּפוֹתָיו.

וילך למסעיו – על שעשה לו הקב״ה נסים, והביא על פרעה נגעים, וגם הטיב לו פרעה.

וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו – בַּמַּסָּעוֹת שֶׁהָלַךְ בָּהֶן חָזַר וְהָלַךְ לִפְרֹעַ הֲקָפוֹתָיו.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מִנַּיִן שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה אָדָם אַכְסַנְיָא שֶׁנֶּאֱמַר, (אֶל) [עַד] הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אוֹמֵר: מְהָכָא, וַיֵּלֵךְ לְמַסָּעָיו מַאי בֵּינַיְיהוּ, אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ אַכְסַנְיָא דְּאַקְרָאי עַד הֵיכָן לֹא יְשַׁנֶּה אָדָם אַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ, רַב אָמַר: עַד הַכָּאָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עַד שֶׁיַּפְשִׁיל לוֹ כֵּלָיו לַאֲחוֹרָיו בְּהַכָּאָה דִידֵיהּ כּוּלֵי עַלְמָא לֹא פְּלִיגֵי בְּהַפְשָׁלַת כֵּלָיו לַאֲחוֹרָיו נַמִּי לֹא פְּלִיגֵי, כִּי פְּלִיגֵי בְּהַכָּאָה דִדְבִיתְהוּ מַר סָבַר כֵּיוָן דְּלְדִידֵיהּ לֹא קָא מְצַעֵר לֵיהּ מַאי נַפְקָא לֵיהּ מִינֵהּ וּמַר סָבַר אָתֵי לְאַטְרוּדֵי כָּל כָּךְ לָמָּה דְּאָמַר מַר אַכְסַנְיָא פּוֹגֵם וְנִפְגָּם.

פמצ׳י פי מראחלה מן אלקבלה אלי בית אל אלי אלמוצ׳ע אלד׳י כאן ת׳ם כ׳באה פי אלאבתדא בין בית אל ובין עי.

ובכן הלך במסעותיו מהדרום עד בית אל, אל המקום שהיה שם אוהלו בתחילה, בין בית אל ובין עי.

וילך למסעיו – כשחזר^א היה לן באכסניות שלן בהן כשהלך לשם.⁠^ב למד דרך ארץ שלא ישנה אדם מאכסניא שלו.

דבר אחר: בחזרתו פרע אקפותיו.⁠^ג

מנגב – ארץ מצרים בדרומה של ארץ כנען.

א. כן בכ״י לייפציג 1, המבורג 13, ליידן 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917 נוסף כאן: ״ממצרים לארץ כנען״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, המבורג 13, ליידן 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917: ״למצרים״.

ג. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י המבורג 13: ״הקפותיו״.

וילך למסעיו HE WENT ON HIS JOURNEYS – When he returned, he stayed in the same inns as when he went there. This teaches good manners that a person should not change his place of lodging (Arachin 16b).

Another interpretation: Upon his return he paid off his bills (Bereshit Rabbah 41:3).

מנגב FROM THE SOUTH – The land of Egypt is south of the land of Canaan.

וילך למסעיו – רבי אומר ¹במסעות שהלך בם חזר. ²א״ר אלעזר ב״ר מנחם הלך לפרוע הקפותיו.

1. במסעות. ב״ר פמ״א.

2. א״ר אלעזר. ב״ר שם וילקוט שם. ורש״י עה״ת.

מנגב – ארץ ישראל, שהיא ארץ יהודה.

עד בית אל – שהיא בצפון, כי היא מחלק יוסף.

וילך למסעיו – מסע אחר מסע, מעט מעט, לפי שהיה כבד מאד במקנה (בראשית י״ג:ב׳) והלך דרך הדרום זהו פירוש מנגב, כי מצד נגב היו מסעיו והלך עד בית אל עד המקום – והוא ההר.

אהלה – בה״א כמו בו״ו.

בתחלה – כמו שאמר ויט אהלה (בראשית י״ב:ח׳).

וילך למסעיו, one journey after another; he traveled small distances each time, due to the enormous possessions he had. He continued from a southerly location. The word מנגב means that having already arrived in the south, i.e. Egypt, he now had to travel in a northerly direction to reach the place in the land of Canaan from which he had traveled to Egypt. He now resumed what we had already become familiar with as “his journeys, i.e. in a southerly direction. He continued as far as a place called Beyt El. Eventually, he came to the site of his altar where he gave thanks to God for his deliverance from Egypt. He had retraced his steps all the way to Beyt El.

וילך למסעיו – פרש״י כשחזר ממצרים לארץ כנען היה לן במסעיו ואוונין שלן בהם בהליכתו. וחברו במסכ׳ ע״ז פר׳ השוכר דשכיח למובן מאוונא לאוונא ופרש״י שם ממסע למסע מהלך יום אחד למהלך יום אחד כמו נטל ועבר מאוונין דסנחריב.

וילך למסעיו – רוצה לומר שהלך לפי המסעות הראויות לו לרגל המלאכה אשר לפניו, ולא הלך במהירות כדי שלא ימית המקנה.

הלך לו במסעות ואיזונין שלן בהם בהליכתו למצרים. ויהיה למ״ד למסעיו במקום בי״ת כלמ״ד איש הרגתי לפצעי ואיזונין לשון מסעות הוא כמו שאמרו בפרק השוכר מזבן מאזונא לאזונא ופרש״י ממסע למסע וקר׳ חניותיו בשם מסעיו לפי שאין חניה בלא מסע שחזר ונסע משם כמו שפרש״י בפסוק בכל מסעיהם:

ארץ מצרים בדרומה של ארץ כנען. ולכן כתוב מנגב ועד בית אל במקום ממצרים ועד בית אל:

וילך למסעיו – שהם מסע הרועים הנוסעים ממקום למקום בכלות המרעה ממקום הראשון.

וילך למסעיו, this is why he traveled on his routes, i.e. the routes all the shepherds took when journeying in that direction.

[א] וילך למסעיו

[1] ערכין פרק שלישי דף יו ע״ב (ערכין טז:)

[ב] עד המקום אשר היה שם אהלה בתחילה

[1] ערכין שם¹

1. לשון הגמ׳ שם:
׳אמר רב יהודה אמר רב, מנין שלא ישנה אדם באכסניא שלו מן התורה, שנאמר (אל) [״עד] המקום אשר היה שם אהלו בתחלה״. רבי יוסי ברבי חנינא אמר, מהכא, ״וילך למסעיו״ מאי בינייהו?, איכא בינייהו אכסנאי דאקראי׳.
רבנו מציין בציטוט א את דעת רבי יוסי בר חנינא, ובציטוט ב את דעת רב, אף שלכאורה הם חולקים. ועיין לעיל פרשת בראשית ב, ד, שם רבנו נוהג אחרת במחלוקת בית הלל בית שמאי, ומצטט רק את הציטוט השייך לשיטת בית הלל. כנראה כיון ששם קיימת סתירה בין הדרשות ולכן הוא מעדיף את שיטת בית הלל, משא״כ כאן בסוגית הגמרא ביבמות. להלן ההסבר:
רש״י שם ד״ה ׳דאקראי׳ ביאר שיש מחלוקת בין רב לרבי יוסי ברבי חנינא האם מותר לשנות אכסניה שלן בה בדרך מקרה, לרב שלמד דין זה מ׳אהלו׳ משמע שאברהם הקפיד ללון רק במקום שהייתה לו אכסניא קבועה. ואילו לרבי יוסי ברבי חנינא שלמד דין זה מ׳וילך למסעיו׳, משמע שאברהם הקפיד ללון אפילו באכסניא שהזדמן אליה במקרה.
אבל ה׳עיון יעקב׳ הקשה על דברי רב לפי שיטת רש״י, הרי באותו פסוק כתוב גם ׳למסעיו׳, אם כן משמע שגם אכסניה ארעית אסור לשנות? ולכן כתב שלולי פרוש רש״י היה אפשר לומר שלפי כולם אסור לשנות גם באכסניה ארעית, והמחלוקת ביניהם רק לעניין הדרשה.
רבנו שציטט מתוך הפסוק את הציטוטים השייכים לשתי הדרשות, כנראה סובר כפירושו של ה׳עיון יעקב׳ שאין מחלוקת בין התנאים, ולכן אפשר לצטט את דעות שניהם. עיין כיו״ב גם לקמן יז, ה הערה 13**.

למדך דרך ארץ וכו׳. כדי שלא להוציא לעז על הבעל בית שראה בו דבר רע שלא ירצה להתארח אצלו, וגם שלא להוציא לעז על עצמו שבעל בית אינו רוצה בו, שראה בו דבר רע:

פרע הקפותיו. אף על גב שאין סברא כלל לומר שלא היה ביד אברהם ממון לפרוע, אלא שעת רעבון היה, והיה מתיירא מן הליסטים, והיה מראה עצמו כאילו אין לו. וכן עשה יעקב בשעת רעבון שאמר ״למה תתראו״ (להלן מב, א), להראות עצמם כאילו הם רעבים:

לְמַסָעָיו: ¹בספ׳ הזוהר <דף פ"ג> למסעו כתי׳, ובכל הספרי׳ חדשים גם ישני׳ ובהללי מל׳. <²וכן בזוהר פ׳ בראשית דף מ״ט וילך למסעיו, למסעו מיבעי ליה, מאי למסעיו וכו׳>.⁠^א וגם ³הרמ״ה ⁴והמאירי ז״ל כתבו דמל׳ יו״ד הוא. ובעל א״ת טרח לקיים דברי ⁵הזוהר שלא יחלוק עם הספרי׳, ע״ש, וצ״ע. [למסעיו].

הָ֨יָה שם: מלעיל, הקדמא בה״א בספרי׳ כ״י וגם ברוב ספרי הדפוס. [אֲשֶׁר⁠־הָ֨יָה].

1. בספ׳ הזוהר: בראשית, פג ע״ב.

2. וכן בזוהר: בראשית, מט ע״ב.

3. הרמ״ה: נס״ע.

4. והמאירי: לך לך פרשה ב, כט ע״ב.

5. הזוהר: בראשית, פד ע״א.

א. אפשר שתוספת זו אינה מיד נורצי.

למדך דרך ארץ שלא ישנה אדם וכו׳. ולפי פירוש זה ק׳ א״כ הל״ל במסעיו לכן אמר ד״א בחזרתו פרע הקפותיו וא״כ הל״ל ויחזור למסעיו מהו וילך לכן צריך ג״כ לפי׳ הראשון. [מהרש״ל]:

ארץ מצרים בדרומה וכו׳. דקשה לרש״י והא לעיל כתיב הנגבה וא״כ הכא נמי היה לו לכתוב וילך למסעיו הנגבה על זה פירש ארץ מצרים וכו׳ כלומר הנגב קאי על מצרים וק״ל:

This teaches good manners that a person not change ... This explanation raises a question: Why does it not say במסעיו? Thus Rashi offered another explanation: "On his return trip he paid the debts he incurred.⁠" But according to that explanation it should say ויחזור למסעיו. Why does it say וילך? Thus we need the first explanation as well. (Maharshal)

Egypt is south of ... Rashi is answering the question: Above it says [that he was traveling to] הנגבה. If so, why is it not written here וילך למסעיו הנגבה? Thus Rashi explains that Egypt is in the south. Accordingly, הנגבה [in our verse] refers to Egypt.

וילך למסעיו – זכרה התורה כן שהלך באותן מסעות עצמן ממקום למקום שעבר בהן בלכתו למצרים להודיענו שלום אברהם בארץ כנען. שאילו קרהו נזק או חרפה באחד המקומות האלו לא היה שב אליהן בשובו ממצרים, אעפ״י שבעברו היה במחסור וגם בעת צרה שדרך אדם¹ לשלול העוברים, עשו לו כבוד. ויפה אמרו חז״ל² שפרע הקפותיו. מדבריהם למדנו שהלך מצרים בחוסר כל, וזה כדברינו.

מנגב ועד בית אל – כשבא הנגבה לכנען הלך בדרך מסעו למצרים עד בית אל שהלך משם. ולולי שפרט זאת, היה אפשר לומר למסעיו הראשונים, ושחזר לחרן, או מסעות אחרים שעשה לפנים בארץ כנען.

עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה – יֵרָאֶה כי בית אל היתה עיר מערי הכנענים, והלך שם אברהם בשובו ממצרים לנוח ממסעיו, ולקנות שם דברים הצריכים לו. כי בעיירות מצויים כל צרכי בני אדם, ולכן אמר ״מנגב ועד בית אל״. אבל לפי שהוא היה איש מקנה ויושב אהלים, הלך אחרי כן מעיר בית אל, ושב למקומו הראשון אל ארצו שבין עי ובין בית אל. ועל כן הוסיף ״עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה, בין בית אל ובין העי״, לא שהלך לשדה אחר שבין שתי העיירות הללו. ולמדנו שהיה חביב אליו המקום ההוא ושלא הרעו עמו יושבי הארץ. ולכן מה שאמר בפרשה למעלה שנסע אברם הלוך ונסוע הנגבה, איננו בעבור נזק שקרהו, וכמו שבארנו שם.

1. בעת מצוקה כלכלית, דרך של כמה קלי-דעת לשדוד רכושם של עוברי דרך, למען יפרנסו בכך את עצמם.

2. בראשית רבה מא, ג.

בתחלה – בתחלת בואו אל הארץ, וכבר נטה אהלים במקום אחר. אבל המזבח היה הראשון שבנה אמר בו בראשונה.

למסעיו – הראשונים, שלא שינה לילך בדרכים אחרים, רק כל נסיעותיו שנסע יום יום בתחלה נסע גם עתה:

מנגב – שב על למסעיו, ושיעורו וילך למסעיו אשר מנגב (של א״י) ועד בית אל:

וילך למסעיו – נ״ל ענינו שהיתה הליכתו נחלקת במסעות הרבה שהיה נוסע ושוהה וחוזר ונוסע, וכיוצא בזה ללשונותם {בראשית ל״ז:ט״ו}, שנחלקו ללשונות הרבה, למינהו {בראשית א׳:י״ב} שנחלק למינים הרבה; ואם היתה הכוונה שלן באכסניות שלן בתחלה (כדעת רש״י וראזנמילר) היה לו להזכיר לשון חנייה לא לשון נסיעה, כי המלון עשוי לחנות בו, לא לנסוע בו, ראיה גמורה לדברַי ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין למסעיהם (שמות י״ז:א׳) והם לא הלכו בדרך ההוא מתמול שלשום.

He journeyed in various stages (va-yelekh le-massa’av, lit. “he went according to his journeys”). In my opinion, this means that his traveling was divided into many journeys; he would travel, rest, and travel again. Similar idioms are li-leshonotam (lit. “according to their languages”), i.e. they were divided into many languages, and le-minehu (lit. “according to its kind”), i.e. divided into many kinds.

If the meaning of this phrase was that Abram stayed in the same inns in which he had stayed before (as per Rashi and Rosenmueller), the text would have used the term “encampment” [ḥanayah] rather than “journey,” for an inn is for encamping, not journeying. Positive proof for my opinion is found in the verse, “All the community of the children of Israel departed from the desert of Sin, in various movements [le-mas’eihem]” (Exod. 17:1) – they had never gone that way before.

אהלה – גם כאן, הכתיב הוא ״אהלה״, לכאורה ללמדנו שיחסיו של אברהם עם שרה לא השתנו, למרות מה שאירע עם פרעה (עיין לעיל יב, ח).

וילך למסעיו – ר״ל שתכלית הליכתו לא היה לשכון במקום מיוחד רק לנסוע ממקום למקום לאסוף אנשי המקום ולדרוש לפניהם יחוד ה׳ ופנות האמונה, ומ״ש מנגב אין פירושו שהלך מדרום לצפון, כי הדרך ממצרים לא״י הוא מצפון לדרום, רק פי׳ שהלך ממערב למזרח בדרומה של א״י ברצועה שהי׳ שייך אח״כ לשבט יהודה, עד שבא לבית אל, ומבית אל הלך עד המקום שהיה שם אהלו בתחלה, שהיה מזרחית לבית אל כמ״ש בית אל מים.

AND HE BACKTRACKED FROM THE NEGEV TO BETHEL. He kept traveling, for his purpose was not to find a permanent location but to travel from one place to another to gather the local populace and speak to them about the unity of God and the foundations of faith.

The words from the Negev (or, literally, ‘from the south’) do not mean to convey that they traveled in a northerly direction — as the road from Mizraim to the land of Israel is north-to-south¹. What is meant is that he traveled from the western to the eastern part of southern Israel, along the strip that later belonged to the tribe of Yehuda, until he reached Bethel. From Bethel he then proceeded to the place where his tent had formerly been; i.e., east of Bethel — as it is indeed written above: he departed to the hill country east of Bethel and pitched his tent, with Bethel on the west.

1. Perhaps because it states above (13:1) that Avraham ascended to the south — and hence the path is north-to-south. Alt.: from the northernmost tip of Mizraim to the southernmost part of Israel the direction is south (or at least south-east).

וילך למסעיו מנגב ועד בית אל¹: בשעה שהגיע לנגב ארץ ישראל רצה אח״כ להגיע לבית אל מקום המזבח, השתהה² בדרך למסעיו של המרעה לפי המקנה, כמו שכתב הספורנו³. משא״כ⁴ עד שהגיע לנגב והיה עליו מצות עשה לשוב לארץ ישראל⁵, וגם כי נכסף לשאוף רוח התורה⁶ שאין קץ לאהבתה, כמו שאמרו במדרש רבה שיר השירים על הפסוק (שה״ש ח,ז) ״אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה וגו׳⁠ ⁠⁠״ – ׳אם יתן איש הון ביתו באהבת התורה שאהב רבי יוחנן את התורה שמכר כל נכסיו כדי ללמוד תורה׳ וכו׳. כך היה אברהם אבינו כשביקש לשאוף רוח הנגבה לא המתין על המקנה על כל אשר לו, ועזב אותם ביד אנשיו⁷. אבל אחר שבא לשם רצה לילך לבית אל למקום המזבח, שהיה מסוגל אז שם יותר לקרוא בשם ה׳, באשר היה בין שני כרכים, מכל מקום לא היה הדבר נחוץ כל כך⁸, על כן חש לשמירת המקנה והלך למסעיו⁹. ושמירת הנכסים דוחה על פי דין כמה מדות חסידות, כמו שכתבתי לעיל (יב,ה) ולהלן (לג,יז)¹⁰, ובספר דברים (ג,יט)¹¹, אלא שנצרך לזה משקל טוב ומדויק¹². {וכאשר מבואר מדאיתא בחולין (טז,א)¹³ ובזבחים (צז,א)¹⁴ לימוד מאברהם אבינו, למדנו דיש ללמוד מכל מעשיו תורה ומוסר, א״כ גם מזה יש ללמוד ההבדל בין ההולך לתורה¹⁵ להולך להקריב לעבודה¹⁶. והדעת נותנת להבדיל, כי תורה בחד יומא שוה הרבה, וכל הקודם ביום עדיף¹⁷, משא״כ עבודה.}

בתחלה¹⁸: תחילת קביעת אהלים¹⁹ היתה שם, דבשכם לא קבע אוהל כלל.

{בתחלה: הראהו ה׳ אשר במלחמת עי ישוב אח״כ אל המקום אשר נגרשו משם במלחמה הקודמת.}

1. ובנסיעתו ממצרים ״הנגבה״ לא מוזכר ״למסעיו״.

2. ובנסיעה הזאת מהנגב לבית אל השתהה.

3. ז״ל: ״וילך למסעיו״ – שהם מסע הרועים הנוסעים ממקום למקום בכלות המרעה ממקום הראשון. וכן פירש הרד״ק.

4. לפני כן.

5. מצוות ״לך לך... אל הארץ אשר אראך״, וכשהסתיימה הסיבה של הרעב נותרה המצוה כבעבר.

6. שהיא מוצלחת בנגב, כפי שכתב רבינו בפסוק א׳ ולעיל יב,ט.

7. ולכן לא מוזכר שם ״וילך למסעיו״. אך קצ״ע מדברי הספורנו בפסוק א׳ על המילים ״כבד מאד״ (בהליכתו ממצרים לא״י), שכתב וזה לשונו: והוצרך להתנהל לאטו, אע״פ שהיה חפץ לשוב מהרה אל מקום המזבח.

8. למהר הליכתו, כי כבר היה בתוך א״י.

9. ואם תשאל, מדוע לא השאיר מקנהו גם עתה ביד אנשיו והלך מהר לבית אל, ע״כ עונה רבינו...

10. בהרחב דבר.

11. על הפסוק ״רק נשיכם וטפכם ומקנכם ידעתי כי מקנה רב לכם, ישבו בעריכם״...

12. מתי שמירת הנכסים תדחה מדת חסידות ומתי להיפך.

13. מנין לשחיטה שהיא בתלוש, שנאמר ״ויקח את המאכלת לשחוט״ (להלן כב,י).

14. סכין ועולה גופה מנלן, דכתיב...

15. הליכת אברהם הנגבה.

16. הליכת אברהם מהנגב לבית אל.

17. ׳ותלמוד תורה כנגד כולם׳ (פאה א,א).

18. קשה לרבינו, הרי המקום הראשון שהגיע אליו היה שכם. ועוד, מדוע כאן ״בתחילה״ ובפסוק הבא ״בראשונה״.

19. כך פירש הרד״ק.

למסעיו – לפי תרגום השבעים, הוולגטה, רש״י ואחרים פירושו, שחזר על כל התחנות, שבהן חנה בדרכו למצרים; אך לנו נראה יותר נכון לפרש ״למסעיו״ — לאט לאט, כלומר לא במסע אחד רצוף כי אם תחנה תחנה; השווה שמות י״ז:א׳, מ׳:ל״ו, במדבר י׳:ב׳ ועוד.

ועד – הו״ו כאילו מותחת קו מנקודת המוצא אל המטרה.

בתחלה – אי אפשר לומר כאן ״בראשונה״, כאמור בפסוק הבא, וכן להיפך, אין מקום לומר בפסוק הבא בתחילה, כאמור כאן. לגבי הקמת האהל נאמר ״בתחלה״, מכיוון שהקמת האהל שבבית⁠־אל היתה הקמת האהל המקורית, ואילו לגבי הקמת המזבח אי אפשר לומר כך, שהרי כבר הקים אברם מזבח קודם לכן, בשכם.⁠¹

1. לעיל י״ב:ז׳.

וילך למסעיו וגו׳ – אמר רב יהודה אמר רב, מניין שלא ישנה אדם מאכסניא שלו, שנאמר עד המקום אשר היה שם אהלו בתחלה, ור׳ יוסי ב״ר חנינא אמר, דכתיב וילך למסעיו, מאי בינייהו, אכסניא דאקראי איכא בינייהו¹ (ערכין ט״ז:)

1. פירש״י למ״ד אשר הי׳ שם אהלה בתחלה משמע אכסניא דקבוע, אבל אכסניא דאקראי כגון שנקרה לו במסעו כגון ששקעה עליו חמה מותר לשנות, ולמ״ד מן וילך למסעיו אפילו אכסניא דאקראי אין לשנות, עכ״ל, ואין זה מבואר כל צרכו, כי אם באמת במשמעות הלשון וילך למסעיו אפילו אכסניא דאקראי, א״כ מאי טעמא דמ״ד דלא ס״ל כן אחרי דמפורש כתיב וילך למסעיו, וגם בכלל אינו מבואר איפה במשמע בלשון וילך למסעיו אפילו אכסניא דאקראי, אבל לולא פירושו הו״א דמאן דיליף מן וילך למסעיו סמיך על הדרשא דאיתא במ״ר כאן פרשה מ״א, וילך למסעיו, במסעות שהלך בהן חזר, וטעם הדרשא דמדייק איך הם שלו, ודרש על שכבר הלך בהן בנסעו למצרים, ולפי״ז מבואר שצמצם לחנות בכל מקום ומקום שכבר הלך בהן, ומבואר אפילו אכסניא דאקראי, ומאן דלא יליף מן וילך למסעיו לא מדייק כן, וס״ל דהוא מעין הלשון אלה מסעי בני ישראל, וע׳ במ״ר כאן ס״פ מ׳.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון