ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב – שב על ״וכל אשר לו״, שאיננו על מעט הנשאר בידו, אבל יצא ממצרים בעושר ובנכסים, כי היה כבד מאד, משא רב של קנינים. [״כבד״] כמו ״כֹּבֶד אבן״,⁠¹ כי הרבוי יכבד המשא, וזהו שאמר ״במקנה בכסף ובזהב״. ולולי שפרט כן היה אפשר לטעות ולפרש ״כבד״ כמו ״וידי משה כבדים״,⁠² ״ועיני ישראל כבדו מזוקן״.⁠³ אבל יצא בריא אולם. ומלת ״במקנה״ כולל צאן ובקר וחמורים וגמלים ואתונות שזכר למעלה. כמו ״הנה יד ה׳ הויה במקנך״,⁠⁴ ״וימת כל מקנה מצרים״,⁠⁵ ונזכר שם ״סוסים וחמורים וגמלים ובקר וצאן״,⁠⁶ כי כן יקראו כל הבעלי-החיים שהן למאכל או לעבודת האדם, לפי שהן מקנת כסף. לא כן חית הארץ והזוחלים שלא יקנום בני אדם. והוסיף בכתוב זה גם ״בכסף ובזהב״ שלא זכר למעלה, כי שם דִבֶּר על כבודו, שנחשב לשר וגדול, והיה לו כל הדברים שיש ביד השרים כל מיני מקנה גם עבדים ושפחות, וכל זה נקנה בכסף וזהב. ונודע שנתנו לו כסף וזהב רב כיד המלך, שבהן קנה כל אלה.

ושלא נחשוב לפי שקנה לו עבדים ושפחות ומקנה רב, תם כספו וזהבו, הודיע עתה שבצאתו משם היה [עדיין] כבד גם בכסף ובזהב. וְיֵרָאֶה שבלכתו למצרים כבר אבד רכושו שהוליך עמו מחרן בשנות הרעב. כי כל זמן שהיה עוד בידו להחיות נפשו ואנשי ביתו, לא יצא מארץ כנען שהראה לו ה׳, כל שכן להסתכן בנפשו בארץ מצרים. אבל כאשר כבד הרעב, ותם כל רכושו, הוצרך לעשות מה שעשה. והיה מחסד ה׳ לא לבד שהחיה נפשו, אבל העשירו מאד, כדי שבשובו לכנען לא חסר דבר. וזהו ״למען ייטב לי בעבורך״,⁠⁷ כי היה נצרך לטובת⁸ יושבי הארץ. ועל זה נכתב ״ולאברם הטיב בעבורה, ויהי לו צאן ובקר״ וגו׳. מכלל שקודם לכן לא נשאר בידו דבר מכל רכושו. ומטעם זה לא אמר ״צאן ובקר הרבה״ ו⁠[אפילו] אם היה רב, כי [אז] טעינו [לחשוב] שהיה בידו, והמלך הוסיף עד להרבה. עכשיו ידענו שחסרו ממנו. ודברי רש״י ז״ל אינן נכונים.⁠⁹ ומאחרית דבר נבין כל מה שאמר לשרה היה בעצת ה׳, שע״י שאמרה שהיא אחותו נתגלגל הדבר שחיו גם שניהם, ושברכם ה׳ בעושר וכבוד. ומאמר ״למען ייטב לי בעבורך״, דבר ה׳ בפיו אמת היה, כי ״ייטב״ בלשון יחיד ושב על מלך מצרים, כמאמר ״ולאברם הטיב בעבורה״. ולא זכר בכתוב זה עבדים ושפחות, כי גם הם קנין כסף ובכלל המקנה הם. גם היה אפשר לטעות שהיו בני ביתו עליו למשא לכלכלם.