×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ו) וַיַּעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙ בָּאָ֔רֶץ עַ֚ד מְק֣וֹם שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵל֣וֹן מוֹרֶ֑ה וְהַֽכְּנַעֲנִ֖יא אָ֥ז בָּאָֽרֶץ׃
Avram passed through the land to the site of Shekhem,⁠1 to Elon Moreh,⁠2 and the Canaanites were then in the land.
1. the site of Shekhem | עַד מְקוֹם שְׁכֶם – See R"Y Bekhor Shor who notes that perhaps Tanakh refers to Shekhem in this manner since at this point it was not yet built. Radak, instead, suggests that "מְקוֹם" means "the border of ".
2. Elon Moreh | אֵלוֹן מוֹרֶה – See Targum Onkelos who translates this as the "plain of Moreh" and Ibn Ezra who points to Bereshit 14:6 as possible support. Others suggest that Elon is the name of a tree which served as a landmark (perhaps as a site of worship), associating it with the אלה, a terenbinth, or perhaps the אלון, an oak (Ibn Ezra, Shadal, Hoil Moshe). Moreh is likely the proper name of an individual who owned the tree or plain (Radak, Ramban). Alternatively, Moreh refers to a teacher or oracle.
א. וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י ל=וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י בגעיה ימנית
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)בראשית רבהבראשית רבתימדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״ם המשוחזראבן עזרא א׳ר״י בכור שוררד״קרי״דחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםטור הפירוש הארוךמושב זקניםר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנותולדות אהרןגור אריהכלי יקרשפתי חכמיםאור החייםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןעודהכל
[צט] 1ויעבר אברם בארץ וגו׳, עד עכשו נתבקש להם זכות בארץ. (בראשית רבה ל״ט)
[ק] 2ויעבר אברם בארץ, מלמד שהיה מסבב ומעיין במתנה שהנחילו הקב״ה. (ילמדנו)
[קא] 3ויעבר אברם בארץ, מכאן למדנו ענותנותו של אברהם, וכי לא היה חמור לרכוב עליו שהרי נאמר בו (בראשית י״ג:ב׳) ואברם כבר מאד במקנה בכסף ובזהב, אלא מלמד שלא הנהיג עצמו בגסות הרוח. (מדרש הבאור כת״י)
[קב] 4עד אלון מורה, ברכות וקללות כיצד, כיון שעברו ישראל את הירדן, באו אל הר גריזים ואל הר עיבל, שבשומרון שבצד שכם שבאצל אלוני מורה, שנאמר (דברים י״א:ל׳) הלא המה בעבר הירדן וגו׳, [בארץ הכנעני וגו׳ אלוני מורה] ולהלן הוא אומר ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה, מה אלון מורה האמור להלן שכם, אף אלון מורה האמור כאן שכם. (משנה סוטה ז׳:ה׳)
[קג] 5עד מקום שכם, עד מקום ראשי הגבולין. (ילמדנו)
[קד] 6עד מקום שכם, הראה לו הקב״ה שעתידים בניו להרוג בשכם. (מדרש אגדה)
[קה] 7ד״א ויעבר בארץ, כיון שהגיע לשכם אמר לו הקב״ה, כן עתידין בניך להקליט נפשות משפיכות דמים, מלמד ששכם אחת מערי מקלט היא שנ׳ (יהושע כ׳:ז׳) ויקדישו את קדש בגלגל ואת שכם בהר אפרים. (מדרש החפץ כ״י)
[קו] 8עד אלון מורה, אמר לו הקב״ה כן עתיד להתנות עם בניך שלא לעבור על בריתי, ואיזה זה יהושע בן נון שהתנה עם ישראל בגלגל ואמר להם בחרו לכם היום את מי תעבדו (יהושע כ״ד:ט״ו). (מדרש החפץ כ״י)
[קז] 9והכנעני אז בארץ, מלמד שהיה הכנעני רואה את אברהם ואומר ראו זקן זה הולך בארץ ודומה כמשוגע, וכיון ששמע כך אמר לו הקב״ה התהלך בארץ, והיה מחרק את שיניו עליו, ואמר אם אני אראהו בתוכה מיד אני הורגו. (ילמדנו)
[קח] 10והכנעני אז בארץ, לפי שא״י נפלה בחלקו של שם כמו שנאמר ומלכי צדק מלך שלם (בראשית י״ד:י״ח). נח החרים בשעה שחלק הקב״ה את הארץ לשלשת בניו, שלא יהא אחד מהם נכנס לתחום חברו, וז׳ עממין עברו בארץ ישראל ועברו על החרם, לפיכך צוה הקב״ה כי החרם תחרימו, ובעת שעבר אברהם לא היה עדיין נכנס לשם אלא הכנעני בלבד, לפיכך נפלה ארץ ז׳ עממים לישראל לפי שנפלה כל הארצות לז׳ עממים בחלקו של שם, וכ״ה אומר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל (דברים ל״ב:ח׳). (מדרש אגדה)
[קט] 11והכנעני אז בארץ, מה ת״ל, אלא שאע״פ שהיה הכנעני בארץ לא הנזק מהם. ד״א שאע״פ שהיה הכנעני בארץ לא למד ממעשיהם. (פסקתא זוטרתי לך)
[קי] 12והכנעני אז בארץ, רמז לו שדור שמיני יירש את הארץ, אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה, הרי שבעה דורות, ויהושע מכניסן לארץ שהוא דור שמיני, מנין אז. (מדרש הגדול לך)
[קיא] 13כתיב הכא ויעבור אברם בארץ, וכתיב התם (שמות ל״ג:י״ט) אני אעביר כל טובי והוא רמז לקדושה דארעא דאתי מאתר עלאה כדקא חזי. (ספרא דר׳ ייסא סבא בזח״א עט)
שערי ציון: זח״א עג. עט: פ. זח״ב צא. ז״ח כד.
1. ברד״ל גורס דדרש זה קאי על והכנעני אז בארץ, והפי׳ עד עכשיו נתבקש להם זכות בארץ, כי לא שלם עונם עד עכשיו להתגרש משם (בפי׳ ב״ר) וכלשון זה בב״ר פ״מ עיי״ש, אמנם מלשון המדרש הגדול כאן נראה דהיה גירסא אחרת לפניו בב״ר, ובילמדנו מובא בילקוט תלמוד תורה איתא ויעבור אברם בארץ, עד עכשו נתבקש להם זכות ״הארץ״. ובמדרש הגדול ד״א ויעבר אברם בארץ, לבקש להם זכות בארץ לידע איזה מקום שסוף בניו לעשות בו זכות ומודה לשם עליו, ואיזה מקום שסופן לחוב בו ומבקש רחמים עליו. וראיתי להביא כאן מ״ש בספר מנורת המאור לר״י אלנקאוה הנדפס מקרוב מכת״י ח״ב צד שע, וז״ל והתקיעה היא העברת קול פשוט, כמו שאמרתי, אותו הקול יוצא ועובר ובוקע רקיעים, עד שמגיע אצל אברהם אבינו ע״ה, ורמז לדבר ויעבר אברם בארץ, פירש שבהעברת קול של שופר, אברהם מתעורר ממקומו ועובר בארץ, ומיד אברהם מתעורר ומבקש רחמים על בניו, והב״ה מטה כלפי חסד בזכות אברהם, לפי שמדת אברהם היא מדת חסד כדא׳ תתן אמת ליעקב חסד לאברהם, ע״כ, ועיקר מאמר זה מבואר בזהר ח״ג צט. כמו שמסמן בהערות שם. אמנם הרמז מקרא ויעבר אברם ליתא לפנינו ואולי הי׳ זאת לפניו בזהר כי הרבה שינוים יש בהמאמרים שמביא מהזהר בשם מדרש יהי אור מאשר נדפס לפנינו.
2. מאמר זה מילמדנו מובא בילקוט תלמוד תורה כת״י נדפס באו״מ כת״י ח״א עי׳ לעיל בבאור מאמר צט, ולקמן מאמר קז.
3. במדרש הגדול כאן מביא מאמר בשם ר״א כל המהלך ד׳ אמות בא״י מובטח שהוא בן עוה״ב, שנ׳ אתה מחסי חלקי בחיים (תהלים קמד). (בכתובות קיא. הוא בשם ר״י ומביא מקרא אחר ורוח להולכים בה, ישעי׳ מב). ונראה דסומך כאן על הקרא ויעבר אברם בארץ דמפרש ג״כ שהלך ברגליו. ובעיקר דרש זה עי׳ שבת קנב. דעל סוס מלך, דעל חמור בן חורין, ודמנעלו ברגלוהי איניש. ועי׳ לקמן כב, ג, ויחבוש את חמורו. ומ״ש שם בבאור.
4. ראה רש״י כאן, ובראב״ע וחזקוני ואלוני מורה ואלוני ממרא חד הוא, וכ״ה בתרגום הפשיטא, ובמדרש אגדה הראה לו הר גריזים והר עיבל שהוא אצל אלוני ממרא, וברע״ב כאן כ׳ דנרמז בתיבת אלון מורה אלון לשון אלה ומורה לשון הוראה וכאלו כתוב אלון ההוראה, כמו שאמר ששם קבלו שבועת התורה, ועי׳ בזח״א פ. אלון מורה, אלו בתי מדרשות דאולפין ומורים תמן תורה ברבים, וי״ל דזה הוא גם כוונת השבעים שמתרגמים כאלו כתיב אלון רם וכ״ה בספר היובלים פי״ג ב. עד מקום שכם עד אלון רם. ובמדרש אור האפלה כת״י איתא אלון מורה למה נקרא שמו מורה שהמרה בעבודתו, עי׳ לק׳ יד, יג. וביב״ע כאן ״דהוה מיירי״ ופי׳ כנ״ל מלשון מורה.
5. לעיל בבאור מאמר ק.
6. ברש״י כאן מביא דרש בסגנון אחר, ובפי׳ הרד״ק מביא דברי רש״י בפסוק זה באריכות ונראה מלשונו דהיה לפניו באיזה מדרש.
7. ראה רש״י כאן ולעיל מאמר קד.
8. לעיל מאמר קב. ולקמן מאמר קפד. בבאור.
9. מאמר זה מובא בילקוט תלמוד תורה כת״י ונדפס בלקוטים באו״מ כת״י ח״א. ועי׳ לעיל מאמר ק.
10. ראה ברש״י כאן, וברבעה״ת, ובפי׳ התוס׳ בהדר זקנים, ובחזקוני שהאריך בענין זה, ובתו״כ פ׳ אחרי פ״ט א״ה. והראב״ע כאן כ׳ יתכן שארץ כנען תפשה כנען מיד אחר, ואם איננו כן יש לו סוד והמשכיל ידום. וענין הסוד הזה ראיתי מבואר בשו״ת מהר״ם בר ברוך סי׳ תקיד. בזה״ל, והכנעני אז בארץ, פי׳ שהולך וכובש הארץ מזרעו של שם גם בכאן פי׳ ר״א אבן עזרא סוד ופי׳ הרמב״ן שהמלאך של שם היה כבוש וכפוף לפני מלאך של כנעני כי אין אומה נופלת למטה אא״כ שר שלה נופל קודם כדכתי׳ ביום ההוא יפקוד ה׳ על צבא [מרום] במרום ועל מלכי אדמה באדמה כלו׳ שהשר למעלה נפל קודם וכו׳ ע״כ [ובסי׳ תקיג. שם מביא מ״ש הרמב״ן לפרש הסוד שכ׳ האע״ז ויקרא טז, ח. והוא לפנינו בפי׳ הרמב״ן שם], ודברים אלו מובאים גם בס׳ ציוני כאן בשם הרב וכוון להרמב״ן. ועי׳ גם ברקאנטי כאן, ובס׳ אמרי נועם לר״י דיליטקא״ש פ׳ לך מביא דברים אלו שכתבו בשם הרמב״ן בשם רבינו יהודה החסיד. אמנם הראב״ע בעצמו מבאר ברמז כוונת הסוד בדברים א. ב. עיי״ש שכ׳ ואם תבין סוד כו׳ והכנעני אז בארץ כו׳. ועי׳ בפי׳ הראב״ע בדברים לד, ו. ובכתב יד ספר צפנת פענח לר׳ אלעזר אשכנזי (חבר ספרו שנת קכד.) נדפס קצת לקוטים ממנו בס׳ מקדמוניות היהודים צד קלו, חולק על מ״ש האע״ז בדברים א. ב. וכ׳ אין אני מודה לדבריו כי כל התורה ברוח הקודש כתבה משה, ועי׳ סנהד׳ צט. ובס׳ מקור חיים בריש דברים מ״ש לפרש דברי האע״ז ובשאר מפרשי האע״ז - והנראה לדעתי כי מ״ש הרמב״ן כאן על האע״ז אולי הי׳ קודם שראה דברי האע״ז בפ׳ דברים הנ״ל, לכן לא הביא דברים אלו בפירושו כאן, כי חזר מזה.
11. עי׳ לעיל מאמר קז.
12. במדרש הבאור כת״י איתא בסגנון אחר, והכנעני אז בארץ היה לו לומר והכנעני בארץ אלא להודיעך שאין ישראל יורשין הארץ אלא אחר שמונה דורות מנין אז, והם אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה ובני משה נכנסו לארץ.
13. עי׳ לעיל מאמר צט.
וַעֲבַר אַבְרָם בְּאַרְעָא עַד אֲתַר שְׁכֶם עַד מֵישְׁרֵי מוֹרֶה וּכְנַעֲנָאָה בְּכֵן בְּאַרְעָא.
Avram passed through the land until the place of Shechem, until the Plain of Moreh. The Canaanites were then in the land.

וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ
וַעֲבַר אַבְרָם בְּאַרְעָא עַד אֲתַר שְׁכֶם עַד מֵישְׁרֵי מוֹרֶה וּכְנַעֲנָאָה בְּכֵין בְּאַרְעָא
שכם מימות אברהם?
א. בניית שכם מיוחסת לירבעם בן נבט ככתוב ״וַיִּבֶן יָרָבְעָם אֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם״ (מלכים א יב כה), לכן פירש רוו״ה שאברהם הגיע עד למקום של איש ששמו שכם כי העיר טרם נבנתה. אבל מת״א ״מְקוֹם שְׁכֶם״ – ״אֲתַר שְׁכֶם״ [ולא: אַתְרָא דִשְׁכֶם], מוכח שסובר ששכם הקדומה היתה קיימת בימי אברהם. ועוד, מכיוון שהוזכרה כעיר מקלט (יהושע כ ז) ברור שירבעם לא בנאה אלא רק חיזק חומותיה.⁠1
זיוף השומרונים
ב. בכל התרגומים הארמיים ״עַד מְקוֹם שְׁכֶם״ מתורגם ״עַד אֲתַר שְׁכֶם״, כת״א. זולת השומרונים שתרגמו ״מדינת שכם״, ״אולי להגדיל בזה ערך שכם כזיוף הכותים בפסוק אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה בתוספת שאינה בכתוב״.⁠2
אָז – בְּכֵין
ג. ״וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ״ – ״וּכְנַעֲנָאָה בְּכֵין בְּאַרְעָא״, כתרגומו הקבוע למלת אָז במשמע בָּעֵת הַהִיא: ״אָז יָשִׁיר״ (שמות טו א) ״בְּכֵין שַׁבַּח״, ״אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת״ (שמות ד כו), ״וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ״ (שמות יב מד) – ״בְּכֵין״.⁠3 אבל שאר התרגומים שינו מתרגומם הקבוע למלת אָז ופירשו ״והכנעני אז בארץ״, עדיין בארץ. מסתבר שתרגמו כך כדי להשוות עם תרגומם המדרשי להלן ״וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ״ (בראשית יג ז) עדיין בארץ, כמבואר שם.⁠4 ואולם תרגומם מסייע לפירצה שנרמזה בראב״ע כאילו כאן הוספה מאוחרת בתורה, ואונקלוס נשמר מכך.⁠5
מֵישְׁרֵי מוֹרֶה, ברבים
ד. לתרגום אֵלוֹן עיין להלן ״אֵיל פארן״ (בראשית יד ו) ״מֵישַׁר פָּארָן״. והטעם שתרגם ״אֵלוֹן מוֹרֶה״ – ״מֵישְׁרֵי מוֹרֶה״ בלשון רבים ולא כתרגום ״אַלּוֹן בָּכוּת״ (בראשית לה ח) ״מֵישַׁר בְּכִיתָא״, ״כִּכַּר הַיַּרְדֵּן״ (בראשית יג י) ״מֵישַׁר יַרְדְּנָא״ בלשון יחיד, השיב יא״ר שתרגם על פי הכתוב ״אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה״ (דברים יא ל) ״מֵישְׁרֵי מוֹרֶה״, ״ואולי היו כעין שני מקומות, וכמו מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן״ (בראשית ל לז) ״חוּטְרִין דִּלְבָן רַטִּיבָן וּדְלוּז, לפי שהיו רבים״.⁠6
1. ״חליפות שמלות״ ו״נתינה לגר״. וכן ברד״ק למל״א יב כה: ״ודאי עיר בנויה היתה אלא פי׳ ויבן שחזק חומות העיר ובנה בה היכל מלך״. וראה גם ״נפש הגר״ ולהלן ״עיר שכם״ (בראשית לג יח).
2. ״תרגומנא״. וראה בהרחבה בפסוק ״אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה״ (דברים יא ל) על זיופי השומרונים.
3. אָז מתורגמת בקביעות בְּכֵין. ובהשפעת הארמית כך גם במגילת אסתר ״וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת״ (אסתר ד טז), ואז אבוא. ומכאן בעמידה לימים נוראים ״ובכן צדיקים יראו וישמחו״ אבל בחילופי נוסחים: ״ואז צדיקים״.
4. המיוחס ליונתן לפסוקנו תרגם: ״וּכְנַעֲנָאֵי בְּכֵן הֲווֹ בְּאַרְעָא דְעַד כְּדוֹן לָא מָטָא זִמְנָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵירְתָהּ״. ולהלן יג ז: ״כְּנַעֲנָאֵי וּפְרִיזָאֵי דְעַד כְּדוֹן יַתְבִין בְּאַרְעָא״. ת״נ לשני הפסוקים: עד כען [ולא: בכין]. פשיטתא לשני הפסוקים: עדכיל [ולא: הידין, כתרגומו הקבוע]. עד כדון/ עד כען/ עדכיל משמעם: עד עתה.
5. מלת אָז (בעת ההיא) ניתנת להתפרש בשתי דרכים: אז – ולא לפני כן, אז – ולא אחרי כן. רש״י בעקבות המדרש מפרש כדרך הראשונה: ״והכנעני אז בארץ – היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו״. כלומר, קודם היתה בידי שם ורק אז נכבשה בידי הכנעני. אבל אם נפרש ״אז – ולא אחרי כן״ יקשה, כי הכנעני היה בארץ גם בעת שמשה כתב את התורה ובהכרח שהתיאור ״ולא אחרי כן״ נכתב אחר זמנו של משה. לכך רמז ראב״ע כאן בפירושו השני: ״והכנעני אז בארץ יתכן שארץ כנען תפשה כנען מיד אחר. ואם איננו כן יש לו סוד והמשכיל ידום״. וחזר על כך בהערתו לדב׳ א א: ״ואם תבין סוד השנים עשר (דברים לד א-יב) גם ״ויכתוב משה״ (דברים לא ט), ״והכנעני אז בארץ״ (בראשית יב ו), ״בהר ה׳ יראה״ (בראשית כב יד), ״הנה ערשו״ (דברים ג יא) תבין האמת״. בביאור כוונתו כתב מפרשו הקדום של ראב״ע ר׳ יוסף בן אליעזר יליד ספרד ואיש ירושלים (בערך 1335 עד 1388) בספרו ״צפנת פענח״: ״ולפי זה נראה שלא כתב משה זאת המלה בכאן, רק יהושע או אחד משאר הנביאים כתבוה״ [״צפנת פענח״ נכתב קרוב לשנת 1386 בדמשק ובירושלים, לפי הזמנת הנגיד ר׳ דוד בן הנגיד ר׳ יהושע, דור חמישי, בן אחר בן, מהרמב״ם. נדפס לראשונה בשנת תפ״ה (1722) באמשטרדם בשם ״אהל יוסף״, בקובץ הפירושים לראב״ע על התורה ״מרגליות טובה״ ומחדש במהדורה מדעית, בידי הרב ד״ר דוד הרצוג (א: קראקא, 1911; ב, ברלין 1930)]. המתרגמים ״אז בארץ״ במשמע עדיין בארץ, מסייעים בעקיפין לטענת ראב״ע ״אז – ולא אחרי כן״ הגם שבוודאי לא לכך התכוונו. וראה ״נתינה לגר״ ו״אור התרגום״.
6. אבל הרב צובירי ב״פרשה מפורשה״ גרס ״מֵישַׁר מוֹרֶה״, על פי נוסחים עתיקים.
ועבר אברם עד אתרה שכם ועד משריה חזווה וכנעניאא עד כען הוון שריין בארעא.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וכנעניא״) גם נוסח חילופי: ״וכנענאי״.
ועבר אברם בארעא עד אתר שכם עד מישר דהוה מיירי וכנענאי בכין הוו בארעא דעד כדון לא מטא זימנא דבני ישראל למירת⁠(א){ה}
And Abram passed through the land unto the place of Shekem, unto the plain which had been showed. And the Kenaanites were then in the land; for the time had not yet come that the sons of Israel should possess it.
משרי חזוזא.
The plain (or valley) of vision.
[טו] וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ וגו׳ – עַד עַכְשָׁיו נִתְבַּקֵּשׁ לָהֶם זְכוּת בָּאָרֶץ.
ויעבר אברם בארץ עד מקום [שכם] – שהטה שכמו לקבל עליו גזרת המקום. עד אלון מורה. שהיה מורה לכל באי עולם לקבל אלהותו של הב״ה עליהם. והכנעני אז בארץ, להודיע שבחו של אברהם שהכנעני עדיין בארץ, וכשאמר לו (ו)⁠לזרעך אתן (בראשית י״ב ז׳) לא הרהר אלא האמין.
ויעבר אברם בארץ – כיון שהגיע לשכם, א״ל הב״ה כאן עתידין בניך למקלט נפשות מש״ד. מלמד ששכם אחת מערי המקלט היתה שנאמר ויקדישו את קדש בגליל [וגו׳ ואת שכם בהר אפרים] (יהושע כ׳ ז׳) כיון שהגיע לאלון מורה א״ל הב״ה כאן עתידין להתנות עם בניך שלא לעבור על בריתי, ומי היה זה, זה יהושע בן נון שהתנה עם ישראל (בגליל) [בשכם] הה״ד בחרו לכם היום (שם כ״ד ט״ו).
עד מקום שכם – הראה לו הקב״ה שעתידים בניו להרוג בשכם.
עד אלון מורה1הראה לו הר גריזים והר עיבל שהוא אצל אלוני מורה.
והכנעני אז בארץ2לפי שארץ ישראל נפלה בחלקו של שם, כמו שנאמר ומלכי צדק מלך שלם (בראשית י״ד:י״ח). נח החרים בשעה שחלק הקב״ה את הארץ לשלשת בניו, שלא יהא אחד מהם נכנס לתחום חבירו, וז׳ עממין עברו בארץ ישראל ועברו על החרם, לפיכך צוה הקב״ה כי החרם תחרימו, ובעת שעבר אברהם לא היה עדיין נכנס לשם, אלא הכנעני בלבד, ולפיכך נפלה ארץ ז׳ עממים לישראל לפי שנפלה כל הארצות לז׳ עממים בחלקו של שם, וכן הוא אומר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל (דברים ל״ב:ח׳).
1. הראה לו הר גריזים. כן הביא גם רש״י, ועיי׳ סוטה ל״ב ע״א.
2. לפי שארץ ישראל נפלה בחלקו של שם. עיי׳ רש״י עה״ת.
פטאף אברם פי אלבלד אלי מוצ׳ע נאבלוס ואלי מרג׳ ממרה ואלכנאעניון חיניד׳ פיה.
ועבר1 אברם בארץ עד מקום שכם ועד אלון מורה, והכנענים היו אז בה.
1. המילה ״טאף״ (طاف) בערבית מביעה תנועה מעגלית או סיבובית - היא מתארת הליכה סביב או מעבר במקומות שונים בצורה מקיפה. בהקשר הזה, ״פטאף אברם פי אלבלד״ מתאר שאברם לא רק עבר בארץ בצורה ליניארית, אלא הסתובב בה, סייר בה, עבר במקומות שונים בה, לשם היכרות מעמיקה עם השטח והתנועה בו מכיוונים שונים. המשמעות של ״טאף״ קרובה יותר ל״סייר״ או ״הסתובב״ בעברית מודרנית, עם דגש על ההיכרות המעמיקה עם השטח.
ויעבר אברם בארץ – נכנס לתוכה.
עד מקום שכם – להתפלל על בני יעקב כשיבאו בשכם.⁠א
אלון מורהבהראהו הר גריזים והר עיבל, ששם קיבלו ישראל שבועת התורה.⁠ג
א. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, דפוס רומא: ״לשכם״. בכ״י לונדון 26917: ״להיכנס בשכם״. בדפוס סביונטה: ״להלחם לשכם״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, המבורג 13, ליידן 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, ברלין 1221, ס״פ 118, נוסף כאן: ״הוא שכם״. מלים אלה מופיעות בגיליון בכ״י פרמא 3204 ובין השיטין בכ״י פריס 156.
ג. כן בכ״י המבורג 13, ליידן 1. בכ״י אוקספורד 165: ״שקיבלו עליהם שם ישראל את שבועת התורה״. בכ״י מינכן 5, פרמא 3204: ״שקיבלו עליהם ישראל שם שבועת״. בכ״י לייפציג 1 חסר: ״ישראל שבועת״ וכתוב רק: ״ששם קיבלו התורה״.
ויעבר אברם בארץ AND AVRAHAM PASSED THROUGH THE LAND – he entered it.
עד מקום שכם UNTO THE PLACE OF SHECHEM – In order to pray for Yaakov's sons, [anticipating the time] when they would come to [fight against] Shechem.
אלון מורה THE PLAIN OF MOREH – [This is Shechem (Sotah 32a).] He showed him Mount Gerizim and Mount Ebal where Israel accepted the oath to observe the Torah (cf. Devarim 11:29-30).
והכנעני אז בארץ – מה ת״ל. אלא שאע״פ שהיה הכנעני בארץ לא הנזק מהם.
ד״א שאע״פ שהיה הכנעני בארץ. לא למד ממעשיהם.
והכנעני אז בארץ – משה כתב התורה בסוף מ׳ שנים, וכבר היו מוחזקים בקרקע בימי משה ויהושע. לכך נאמר והכנעני אז בארץ, לפי שכתוב: לזרעך אתן את הארץ הזאת (בראשית י״ב:ז׳), לכך כתב משה כי באותם הימים לא היו עדיין מוחזקים ישראל. וכן לפנינו במריבת רועי אברהם ולוט כתיב: והכנעני והפרזי אז יושב בארץ (בראשית י״ג:ז׳), לפי שכתוב בסוף הפרשה: וי״י אמר אל אברהם אחרי הפרד לוט מעמו וגו׳, כי לך אתננה (בראשית י״ג:י״ד-י״ז). שכך כתב משה: באותו הזמן לא היו מוחזקים בניו, לכך אמר לו הקב״ה: כי לך אתננה, וכמו שאתה רואה את הארץ נחלקת לי״ב חלקים לכנען ובניו, כמו כן אחלקנה לזרעך.⁠1
1. שוחזר מכ״י אוקספורד 31/8 ופענח רזא כ״י לונדון 27128/7, ועיינו בהרחבה בשחזור פירוש רשב״ם האבוד לבראשית א׳–י״ז, עמ׳ 223 ואילך.
גם זה מקום שכם, משה קראו כן, כי שכם לא היה בימי אברהם.
אלון – כמו: אלה, והם עצים.
ויש אומרים: שדה, כמו: איל פארן (בראשית י״ד:ו׳).
מורה – יש אומרים: שהוא ממרא בעל ברית אברהם (בראשית י״ד:י״ג).
ויתכן שהוא אחר, ויהיה אלון מורה שם מקום.
והכנעני אז בארץ – יתכן שארץ כנען תפשה כנען מיד אחר. ואם איננו כן, יש לו סוד, והמשכיל א[יבין ו]⁠ידום.
א. ההוספה בכ״י לוצקי 827 ובכ״י פרנקפורט 150 יש תיקון בנוסח. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
[SHECHEM.] Shechem1 was the name used by Moses because it was the name by which the city was known in his time. Shechem was not yet born in Abraham's day.⁠2
TEREBINTH. Elon (terebinth) has the same meaning as elah (terebinth).⁠3 They are trees. Others say that elon means a field,⁠4 as in unto El paran (Gen. 14:6).
MOREH. Some identify him with Mamre, the confederate of Abraham. However, it is possible they are not to be so identified and Elon Moreh is the name of a place.
AND THE CANAANITE WAS THEN IN THE LAND. It is possible that the Canaanites seized the land of Canaan from some other tribe at that time.⁠5 Should this interpretation be incorrect, then there is a secret meaning to the text. Let the one who understands it remain silent.⁠6
1. Like Ur of the Chaldees.
2. According to Ibn Ezra, Shechem was named after Shechem son of Hamor. Cf. Gen. 34:2.
3. Cf. Is. 6:13 and Hos. 4:13. Elon is a type of elah (Krinsky).
4. That is, the field of Paran, as seen from Gen. 14:6. See also Onkelos on this verse.
5. The Canaanite was then, not before this, in the land. Cf. Rashi: "The Canaanite was then engaged in conquering the land of Israel from the seed of Shem.⁠"
6. The verse implies that the Canaanite was in the land then but not now (Krinsky). Since the Canaanite was in the land during the days of Moses, this clause would appear to be post-Mosaic.
ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם וגו׳ – כי היה הולך וממתין שיבא דבר מאת הקב״ה, כמו שאמר: אל הארץ אשר אראך (בראשית י״ב:א׳), ולא בא עד שבא למקום שכם, כי הכנעני אז בארץ – ולא היה מקום פנוי ראוי לדירה עד שם. ועוד היה רוצה הקב״ה שיהא רואה כמה מתנה גדולה נתן לו הקב״ה כשאמר לו: לזרעך אתן את הארץ וגו׳ (בראשית י״ב:ז׳).
מקום שכם – עדיין לא היה שכם, אלא לאחר זמן נבנה שכם במקום ההוא. וכשבא המאמר ידע כי אז הראהו המקום שהיה ראוי לו לדור.
ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם וגו'‏ – AVRAM PASSED THROUGH THE LAND UNTIL THE SITE OF SHEKHEM – Because he was going and waiting for a word to come from the Blessed Holy One as He said "To the land that I will show you" (Bereshit 12:1), which did not come until he came to the site of Shekhem, because THE CANAANITES WERE THEN IN THE LAND – and there was not a place that was unoccupied and appropriate for habitation until there. And also, the Blessed Holy One wanted him [Avram] to see what a great gift He gave him when He told him: "I will give this land to your offspring etc.⁠" (Bereshit 12:7).
מקום שכם – THE SITE OF SHEKHEM – It was not yet Shekhem; but rather, after time, Shekhem was built in that place. And when the communication came, he knew that He then showed him the place where it was appropriate for him to dwell.
ויעבר אברםעד מקום שכם – ר״ל עד גבול שכם, אולי אלה המקומות שזכר הם בהכנס אדם לארץ כנען בבאו מחרן, ובא עד שכם וישב שם, ואחר כן עד אלון מורה.
ובדרש: כי ראה בנבואה כי בשכם יענו את דינה ובני יעקב יעשו נקמה באנשי שכם, והתפלל שם לאל להצילם מהערים אשר סביבותיהם ושמע האל תפלתו, כמו שאומר: ויהי חתת אלהים וגו׳ (בראשית ל״ה:ה׳).
עד אלון מורה – ראה ששם יקבלו ישראל עליהם התורה לקיימה בברוך וארור, כמו שנאמר: אצל אלוני מורה (דברים י״א:ל׳), והתפלל עליהם לאל שיטה את לבבם לטובה ויקבלו עליהם התורה בשבועה.
אֵלוׄן, ואֵלונֵי – מישור כתרגומו, ומורה שם אדם נקרא המישורא ההיא על שמו.
והכנעני אז בארץ – כי אלה המקומות היו לכנעני שהוא משבע אומות, כמו שכתוב: בארץ הכנעני היושב בערבה (דברים י״א:ל׳).
ומה שאמר אז בארץ – להודיע מעשה האל ורצונו לאוהביו, כי אברם היה עובר בארץ עם מקנה רב מאד והיו רועים במרעה הארץ בכל מקום שהיה עובר שם ובעלי מקומות המרעה לא היו אומרים לו דבר, וזה היה דבר גדול ומעשה נס מאת האל, והכיר אברם בזה כי היה מקים לו האל מה שיעדו בברכה.
ויש מפרשים (רש״י בראשית י״ב:ו׳): כי אמר אז בארץ להודיע כי מתחלה לא היתה לו הארץ אלא לבני שם, והכנעני כבשה מבני שם. והעד לדעת רבותינו ז״ל: ומלכי צדק מלך שלם (בראשית י״ד:י״ח) שאמרו שהוא שם בן נח, ואם כן ירושלם לא כבשוה הכנעני עדין.⁠ב
א. בכ״י מוסקבה 495 יש כאן דיטוגרפיה ונכפלו המלים: ״כתרגומו... המישור״.
ב. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״ואם כן ירושלם לא כבשה הכנעני עדין״.
ויעבר אברם..עד מקום שכם, until the outskirts of Shechem. Perhaps the locations mentioned in the Torah are the ones that any traveler who came from Charan to the land of Canaan encounters in the order in which they appear in our paragraph. Avram may have briefly lived in these locations until God told him to move on and criss cross the land in 13,17. According to a Midrash quoted by Rashi, Avram saw a prophetic vision of the rape of Dinah in that town, and how the sons of Yaakov would avenge that deed. He therefore stopped there and offered a prayer on behalf of the family of Yaakov, asking God to save them from the pursuit and hatred of the Emorites who would try and avenge their compatriots. We know that this prayer was answered from Genesis 35,5 ויהי חתת אלוהים על הערים וגו', “the fear of God was on these cities, etc.”1
עד אלון מורה, he foresaw that there the Jewish people (at Mount Gerizim and Mount Eyval) would confirm that the Torah was binding for them,⁠2 The word אלון is an allusion to the oath the people would swear in that location not to violate those commandments. (compare Deuteronomy 11,30) Avram prayed here to God asking Him to make the hearts of the people amenable at that time to take upon themselves this oath.
מורה, according to Onkelos this is the name of an individual, just as כנעני. אלון is the name of a plain, this plain bearing the name of a man known as מורה.
והכנעני אז בארץ, all these places belonged to the Canaanite, one of the 7 tribes making up that nation. We encounter such a reference to the Canaanites as a generic term in Deuteronomy 11,30 בארץ הכנעני אשר יושב בערבה, “in the land of the Canaanite who dwells in the Aravah, wilderness.”
אז בארץ, this is to teach us how God deals with those whom He loves. Avram was traveling through the land of the Canaanite with his herds and flocks. He was not challenged by anyone as being guilty of encroaching on their property, stealing their grazing land, etc. This was proof that God was with him. Avram was well aware that this was a demonstration of God’ keeping His promise to him that his very presence would be considered a blessing for the people surrounding him. There are commentators (Rashi) who say that the reference to the Canaanite occupying that land אז, at that time, means that until shortly before that time the whole land had belonged to Shem and his descendants, and that only at that time had the Canaanites begun to dispossess the Semites in that land. The proof quoted for this theory is 14,18 ומלכי צדק מלך שלם, that this king was Shem, the son of Noach who was still king in Jerusalem at that time. In other words, at the time Avram came to the land of Canaan, the Canaanites had not yet captured Jerusalem.
1. according to Eliyahu Mizrachi, the words עד מקום שכם instead of עד שכם, are hard to justify otherwise.
2. especially those commandments that are essentially observed in private, their observance by individuals being difficult to confirm.
והכנעני אז בארץ – פירש המורה: היה הולך ותופס ארץ ישראל מזרעו של שם שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו ומוכיח מכאן שבחלקו של שם נפלה ארץ ישראל והא פ׳ שלח כתיב וחברון ז׳ שנים וכו׳ אפשר שבנה חם לבנו כנען הקטן קודם שיבנה את צוען למצרים בנו הגדול אלמא בחלקו של חם נפלה והוא בנאה לכנען בנו. י״ל דודאי של כנען היתה אבל לקחה שם מן הדין מפני שכנען עבדו של שם דכתיב ויהי כנען עבד למו וזה היה נוטלה וי״מ שהלך שם על חם בחיילות ולקחה ממנו והכנעני בא עליו ולקחה ממנו. ואני אומר כנעני היינו כנען בנו של חם כמו מצרי ערבי.
עד מקום שכם – שהרי באותו הפרק לא הייתה שם עיר בנויה, רק המקום.⁠1
עד אלון מורה – פר״ש: הראהו הר גריזים והר עיבל, כדכתיב בפרשת ראה: אצל אלוניא מורה (דברים י״א:ל׳), ואלון מורה ואלוני ממרא אחד הם.
והכנעני אז בארץ – פר״ש: שהיהב הולך וכובש ארץ ישראל מזרעו של שם וכו׳, לפי שחם אביו של כנעןג גדול שנתים משם דודו. ועוד פר״ש: בחלקו של שם נפלה כשחלק נח וכו׳. חז״ק: שהרי בפרשת שלח ובפרשת עקב פר״ש עצמו: שחם בנה חברון לבנו כנען, אם כן משמע שארץ כנען נפלה לחלקו של חם.
אלא יש לומר שמה, שפר״ש כאן: שהיה כובש את ארץ ישראל מזרעו של שם, שמא היינו במקצת הארץ ולא בכולה, במצר צפוני מזרחי ועלה לחלקו של שם, ובאותו חלק הייתה ירושלים. וארץ בני כנען הייתה מתפשטת לצד מצרים אחיהם בדרומו של עולם, ובה הייתה חברון.
אבל לפי לשון התלמוד שבמסכת כתובות (בבלי כתובות קי״ב.) ניחא, איפשר אדם בונה ביתד לבנו קטן ואחר כך לבנו גדול וכו׳, דלא בחם מיירי כלל אלא בנח, וכן פירושו: איפשר דנח בנה חברון לשם בנו הקטן ברישא, והדר בנה צוען לחם בנו הגדול ממנו, בתמיה. ואלא מאי? אלא בודאי בנה צוען לחם ברישא, והדר בנה חברון לשם בנוה הקטן ממנו, דחם גדול היה משם שנתים, כדאיתא בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין ס״ט:). והא דקחשיב שם ברישא, דרך חשיבותא קא חשיב. והשתא ניחא שפיר דחברון לחלקו של שם נפלה. והכנעני אז בארץ – שהיה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם בחזקה.
והכנעני אז בארץ – על שם העתיד נכתב, כשהיו ישראל מוחזקים בקרקע, לכך נופל בו לשון אז – כלומר אז בימי אברהם היה הכנעני בארץ, וכן לפנינו: והכנעני והפריזי אז יושב בארץ (בראשית י״ג:ז׳).⁠2
1. שאוב מר״י בכור שור.
2. שאוב מרשב״ם.
א. כן בפסוק. בכ״י אוקספורד 568: ״אלון״.
ב. כן בכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568 חסרה מלת: ״שהיה״.
ג. המלים ״של כנען״ נוספו בגיליון בכ״י אוקספורד 568.
ד. כן בכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568 חסרה מלת: ״בית״.
ה. כן בכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568 חסרה מלת: ״בנו״.
עד מקום שכם, as far as the location of Sh'chem (in Moses' time). During Avraham's time the city of Sh'chem did not exist yet
עד אלון מורה, "as far as the terebinth at Moreh;⁠" according to Rashi, this is a reference to the mountains of Gerizim and Eyvol, which God showed Avraham on this occasion as a location where the Israelites would confirm their loyalty to the Torah. The Torah refers to this location again in Deuteronomy 11,30. According to our author, Elon Moreh and Elon mamre are the same location.
והכנעני אז בארץ, "and the Canaanite was at that time in the process of conquering the Holy Land from the descendants of Shem. (according to Rashi) The justification appears to have been that Cham his father was senior to his brother Shem by two years. Rashi explains further that originally that land had been bequeathed by Noach to his son Shem. This is why God told Avraham that in due course, He would give that land back to Avraham's descendants, as he was a descendant of Shem. In Numbers 13,22 as well as in Deuteronomy 11,10 Rashi states that Cham had built the city of Chevron for his son Canaan. According to this it would appear that the land of Canaan (Holy Land) had been given by Noach to his son Cham. We must therefore understand what Rashi wrote here as referring not to Shem personally, but as to one of Shem's descendants. Perhaps he referred only to part, the northern section of Eretz Yisrael. His section included Jerusalem. The major section of the land of Canaan spread southwards in the direction of Egypt. Chevron was already part of the southern section. However, if we look at the wording in the Talmud in Ketuvot 112, where the Talmud challenges the underlying assumption that Cham built a city for his younger son Canaan before he built a city for his older son Mitzrayim, this sounds peculiar. According to the Torah in Numbers 13,22 Chevron was built seven years before Tzoan of Egypt. Clearly then the Torah had not spoken of Cham having built these cities, but of Noach. We may assume that the interpretation of the passage we quoted from the Talmud is to be understood as a question, i.e. "surely this is unbelievable?⁠" [This is the way it appears in our versions of the Talmud. Ed.] Noach built Chevron for his younger son Shem, and subsequently he built Tzoan for his son who was 2 years older than Shem. The Torah, according to the Talmud, wished to state that the city of Chevron was seven times more successful than the city Tzoan. [The word שנים, usually meaning "years,⁠" may also be used instead of פעמים, "repeated times.⁠" Ed.] If we accept this interpretation, the line that the Canaanites were at that time trying to wrest the land of Shem from him, i.e. to conquer Chevron and Jerusalem, makes much better sense.
והכנעני אז בארץ, the word: אז, "then,⁠" (in the past) indicates that the Torah did not speak about the political situation at the time when the Jewish people were in possession, but about the political situation at the time when Avraham first wandered through that land.
והכנעני אז בארץ – היה כובש את ארץ ישראל. (כחלוק) [כשחלק] נח את הארץ לבניו נפלה בחלקו של שם שנ׳ ומלכי צדק מלך שלם (בראשית יד:יח). ועל הגדה יסד הפייט1 (שפשו) [טפשו] בני כנען כי נכרים הם באדמת בני שם זרע (ה)⁠מלוכה.
ד״א והכנעני אז בארץ – ועדין לא זכה בה אברהם. וא״ת והלא קרקע אינה נגזלת (סוכה ל:, לא., בבא קמא צה., צה:). אם כן לא זכה בה כנען. וי״ל על ידי המלחמה יכולה לקנות בחזקה כדאמ׳ בחולין (ס:, גיטין לח., סנהדרין צד:) עמון ומואב טהרו [ב]⁠סיחון.
ד״א אל תתמה שלא יכלה לשאת שני בני אדם לפי שהכנעני והפריזי אז בארץ וישבו בארץ עמהם.
1. בפיוט למוסף של יום ב׳ של ראש השנה. הפיוט אתחיל ״אהללה א-להי אשירה עוזו כו׳⁠ ⁠⁠״.
עד מקום שכם – פירש״י להתפלל על בני יעקב שעתידין להלחם בשכם, וקשה איך א״כ אמר ואנכי הולך ערירי וסבר הי׳ שלא יהי׳ לו בנים, וי״ל דודאי מתחלה בטח גם לבו בהבטחת לך לך להנאתך וכו׳ ושם אעשך לגוי גדול וכו׳, אבל אח״כ מששהה כ״כ הרבה בלי זרע נתייאש מלהוליד עוד וסבר שגרם החטא כענין קטונתי וגו׳ ביעקב, ר״י.
ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם – אומר לך כלל, תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול הזכירוהו רבותינו בלשון קצרה, אמרו (תנחומא לך לך ט׳): כל מה שאירע לאבות סימן לבנים. ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעים וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשב בהן כאלו הן דברים מיותרים אין בהם תועלת, וכולם באים ללמוד על העתיד. כי כאשר יבא המקרה לנביא משלשת האבות, יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו. ודע כי כל גזירת עירין, כאשר תצא מכח גזרה אל פועל דמיון, תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים. ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות, כמאמר ירמיהו שצוה לברוך: והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשור עליו אבןא והשלכתו אל תוך פרת ואמרת ככה תשקע בבלב וגו׳ (ירמיהו נ״א:ס״ג-ס״ד). וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת: ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה לי״י וחץ תשועה בארםג (מלכים ב י״ג:ט״ז-י״ז). ונאמר שם: ויקצוף עליו איש האלהים ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה ועתה שלש פעמים תכה את ארםד (מלכים ב י״ג:י״ט). ולפיכך החזיק הקב״ה את אברהם בארץ ועשה לו דמיונות בכל העתיד להעשות בזרעו, והבן זה. ואני מתחיל לפרש הענינים בפרט בפסוקיהם בעזרת השם.
א. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״אבן״.
ב. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״ככה תשקע בבל״.
ג. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 (במקום ״ויור ויאמר... בארם״): ״וגו׳⁠ ⁠⁠״.
ד. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 (במקום ״אז הכית... את ארם״): ״וגו׳⁠ ⁠⁠״.
AND ABRAM PASSED THROUGH THE LAND. I will tell you a principle by which you will understand all the coming portions of Scripture concerning Abraham, Isaac, and Jacob. It is indeed a great matter which our Rabbis mentioned briefly, saying:⁠1 "Whatever has happened to the patriarchs is a sign to the children.⁠" It is for this reason that the verses narrate at great length the account of the journeys of the patriarchs, the digging of the wells, and other events. Now someone may consider them unnecessary and of no useful purpose, but in truth they all serve as a lesson for the future: when an event happens to any one of the three patriarchs, that which is decreed to happen to his children can be understood.
Concerning all decisions of "the guardians [angels],⁠"2 know that when they proceed from a potential decree to a symbolic act, the decree will in any case be effected. It is for this reason that the prophets often perform some act in conjunction with the prophecies, just as Jeremiah commanded Baruch his disciple, And it shall be, when thou hast made an end of reading this book, that thou shalt bind a stone to it, and cast it into the midst of the Euphrates, and thou shalt say: Thus shall Babylon sink.⁠3 Likewise is the matter of Elisha when he put his arm on the bow [held by Joash, King of Israel]: And Elisha said, Shoot. And he shot. And he said, The Eternal's arrow of victory, even the arrow of victory against Aram.⁠4 And it is further stated there, And the man of G-d was wroth with him, and said, Thou shouldst have smitten five or six times; then hadst thou smitten Aram till thou hadst consumed it whereas now thou shalt smite Aram but thrice.⁠5 It is for this reason that the Holy One, blessed be He, caused Abraham to take possession of the Land and symbolically did to him all that was destined to happen in the future to his children. Understand this principle. Now, with the help of G-d, I will begin to explain in detail the subject matter of the verses.
1. Tanchuma Lech Lecha, 9.
2. Daniel 4:14.
3. Jeremiah 51:63-64.
4. II Kings 13:17.
5. Ibid., (19).
עד מקום שכם העברה זו, והעתקתו מן ההר שאמר ויעתק משם ההרה, ומה שנטה את אהלו בין בית אל ובין העי, הכל היו פעולות ודמיונות ממה שעתיד לבא לזרעו, כמו שאז״ל האבות סימן לבנים, ובזה מצינו מנהג הנביאים שעושים מעשה נבואות, והכל לחוזק הענין שהם מתנבאים עליו, וכדי להורות שהוא עתיד לבא לידי מעשה ולהתקיים על כל פנים, ומזה החזיק הש״י לאברהם בארץ ועשה לו דמיונות בכל העתיד לעשות לזרעו.
והכנעני אז בארץ – על דרך הפשט הכנעניים אומה חזקה היו יושבי הארץ ההיא, ולפי שהיה אברהם מתפחד מהם הרבה בהיותו עובר בארצם, ע״כ לא היה בונה מזבח עד שבא אל מקום שכם ונראה לו ה׳ ית׳ ואמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת, ואז נסתלק פחדו, והוברר לו הענין כי זאת הארץ אשר הבטיחו עליה ובנה מזבח לה׳ על בשורת הארץ, זהו שאמר ויבן שם מזבח לה׳ הנראה אליו. ואמר אז ולא אמר מאז, כי מימות נח נתנה הארץ ההיא לכנעני העבד המקולל, ורצה להפקידה בידו כדי שלא יחזיק בה אחר. ועוד תכלול מלת אז כי הארץ ההיא אקלים שביעי, וכן הוא רביעי ואמצעי. וזהו שאמר שלמה על המדה הידועה (משלי ל״א:כ״ד) וחגור נתנה לכנעני, כי החגור באמצע הגוף.
ועוד יתכן לומר מפני שלא אמר יושב בארץ כשם שהזכיר למטה בסמוך והכנעני והפרזי אז יושב בארץ כי אין הכונה על אומה היושבת, רק על הכח הממונה עליה, ויאמר הכנעני על הכח של מעלה שנקרא כנעני על שם האומה, והוא אלהי האומות שהזכיר יהושע לישראל ואמר (יהושע כ״ד:ט״ו) בחרו לכם היום את מי תעבדון אם את אלהים אשר עבד אבותיכם אשר מעבר הנהר ואם את אלהי האמרי אשר אתם יושבים ארצם ואנכי וביתי נעבוד את ה׳, כי כן מצינו בשר של מצרים שנקרא מצרים על שם האומה, זהו שכתוב (שמות י״ד:י׳) והנה מצרים נוסע אחריהם ולא אמר נוסעים.
וידוע מדרך הקבלה גם חכמי המחקר מסכימים בזה, כי הדבר הדבק נקרא על שם הנדבק בו, גם הנדבק נקרא ע״ש הדבק, וכן מצינו שכחן של ישראל נקרא ישראל וזהו שכתוב (תהלים כ״ד:ו׳) מבקשי פניך יעקב סלה כן דרשו רז״ל (תהלים קי״ח:ב׳) יאמר נא ישראל סבא. מכאן כי הדבק נקרא על שם הדבר הנדבק, והנדבק על שם הדבק. ועם זה יתבררו לך כמה ענינים שבתורה. ואין לך לתמוה אם נקרא המלאך או הנביא בשם המיוחד או מקום המקדש ג״כ, והוא מה שדרשו ז״ל שנקרא שמו של משיח ה׳ שנא׳ (ירמיהו כ״ג:ו׳-ז׳) וזה שמו אשר יקראו ה׳ צדקנו. וכן ירושלים שכתוב בה (יחזקאל מ״ח:ל״ה) ושם העיר מיום ה׳ שמה, אל תקרי שמה אלא שמה. וכן המלאכים שנקראים תמיד בשם המיוחד.
עד מקום שכם,⁠"as far as a place called Shechem. This traversing of the land by Avraham and his moving away towards a mountain of which the Torah (verse 8) speaks as well as the fact that he established his tent (residence) between a place called Ai and a place known as Bet El are all references to matters and places which acquire significance for the Jewish people later on in their history. At this time, these places had not been known by the names reported here in the Torah. This is what the sages (Tanchuma Lech Lecha, 9) had in mind when they said מעשי אבות סימן לבנים, "experiences in which the patriarchs were involved him served as a preview of things that would occur in the lives of their descendants.⁠"
והכנעני אז בארץ, "and the Canaanite was in the land at that time.⁠" The plain meaning of these words is that the Canaanite, a powerful people, dominated that land at that time. Avraham was afraid of them and this is why we did not hear of his building an altar, i.e. preaching his religion, at that time until God appeared to him at Shechem and promised him that his descendants would inherit the land of Canaan. Then Avraham was no longer afraid and it became clear to him that this was the land that God had promised him and this is why the Torah says in verse 7: "he built an altar to the God who had appeared to him.⁠" This was a way of thanking God for this assurance (compare Bereshit Rabbah 39,16) that his descendants would inherit the land. The reason the Torah writes the word אז instead of writing והכנעני היה מאז בארץ, is that the Canaanite had already lived in that land since the days of Noach. This made it easy for God to dispossess them in due course; they were after all a nation cursed to be slaves and as slaves had no legal claim to any property.
Another reason for the word אז is that the word is an acrostic composed of 'אקלים ז, the seventh climate. [This is a hyperbole for the central region, the words "middle climate" referring to a region devoid of extremes. Ed.] It may also be referred to as the land of the fourth, i.e. the central "climate". Concerning this central "climate,⁠" Solomon wrote in Proverbs 3124, וחגור נתנה לכנעני, "she gave the belt to the Canaanite.⁠" As is well known, a belt is worn around a person's middle. What Solomon meant was that this central piece of the earth was given to the Canaanites on a temporary basis until its true owner, the Jewish people, would be awarded it by God on a permanent basis.
Another meaning of the word אז in our verse may be connected to the Torah's failure to describe the Canaanite as יושב בארץ, "dwelling permanently in the land.⁠" The Torah only referred to the Canaanites as being present in the land. This is in contrast to Genesis 13,7 where the Torah did use the term יושב, "was dwelling,⁠" when describing the tenure of the Canaanite and the Perizite in that land. The reason is that in that verse the Torah did not refer to a people which had its inheritance in that land but only to two tribes which had control of it at that time. The reason the Torah referred to the Canaanite with the ה הידיעה, the letter ה which indicates that the noun referred to is one that we are familiar with [the definitive article], is that it represents a celestial force known as "Canaanite.⁠" This is a force from which the 70 nations derive their power on earth as we know from Joshua who said to the Israelites (Joshua 24,15) [at the time when the Israelites on the East Bank of the Jordan had built a public altar, something that aroused suspicions of their national and religious secession — Ed.] בחרו לכם היום את מי תעבדון אם את אלוהים אשר עבדו אבותיכם אשר בעבר הנהר ואם את אלוהי האמור אשר אתם יושבים בארצם ואנכי וביתי נעבוד את ה'. "Choose this day which ones you are going to serve, the gods that your forefathers served beyond the Euphrates or those of the Emorites in whole lands you are settled; but I and my household will serve the Lord.⁠" We find that the celestial representative of the Egyptian nation is called מצרים by the Torah when we read in Exodus 14,10 והנה מצרים נוסע אחריהם, "and here Egypt (instead of the Egyptians) was traveling behind them.⁠" Had the Torah referred to Egyptian nationals, human beings, the word for "traveling" should have been נוסעים instead of the singular נוסע.
These are concepts which we are familiar with through our study of Kabbalah. Even the scientists of our day agree with these concepts.
We also find that the spiritual force of Israel is referred to as ישראל. This is the meaning of Psalms 24,6 מבקשי פניך יעקב סלה, "Yaakov who seek Your Presence Selah.⁠" The psalmist refers to the spiritual concept "Israel" who are distinguished by the virtue of seeking out God.⁠"
Our sages always in Bereshit Rabbah 74,8 also interpret Psalms 118,2 יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו, "Let Israel declare, "His steadfast love lasts forever,⁠" in the same spirit. They interpret the word "Israel" as "ישראל סבא, the traditional description of the spiritual concept "Israel.⁠" Such verses only prove that the "glue" is named in accordance with the object that it sticks to, and vice-versa i.e. the object that the glue sticks to is named in accordance with the glue which enables it to stick to it. Once we understand this principle a number of subjects in the Torah which appeared problematical can be understood.
The fact that a prophet or angel has a special name should not be something that surprises you; neither should the fact that the site of the Holy Temple has a special name. This is what the sages in Bava Batra 75 had in mind when they explained that the verse in Jeremiah 23 6 וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו, "and this is the name he shall be named: "'The Lord is our Vindicator.⁠" You see that even a human being may carry the name of the Lord. Similarly, the city of Jerusalem bears the name of God as we see from the very last verse in the Book of Ezekiel 48,35 ושם העיר מיום, ה' שמה and the name of the city from that day onwards "the Lord is there". The Talmud suggests to change the vowels under the word "Shemah" (its name), to "shammah.⁠" (there). Similarly, it is nor surprising to find unusual sounding names for angels, i.e. God's agents.
והכנעני אז בארץ – פ״ה שהכנעני הולך וכובש הארץ שנפלה בחלקו של שם בתחלה שנא׳ ומלכי צדק מלך שלם. וקשה שהרי ארץ ישראל היה לכנען שנא׳ וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים. ועוד קשה למ״ר הרי״ט דאמר לקמן כי לא שלם עון האמורי עד הנה ומה בכך אם לא שלם עון האמורי אם דינו היה בארץ ישראל. לכך נראה דודאי חצי ארץ ישראל היה לשם והשאר לכנען. א״נ י״ל כשהיה כנען נארר אבד ארצו ונתנה לשם והיינו דכתי׳ כי לא שלם עון האמורי לאבדם עד הנה.
והכנעני אז בארץ – פירש״י שהיה הולך וכובש מזרעו של שם שהארץ בחלקו של שם נפלה כשחלק נח לבניו הארץ. ותימה דבפרשת שלח לך פירש״י על קרא דוחברון שבע שנים נבנתה דמצרים נתן לבנו הגדול אלא שהיתה מבונה מכל טוב על אחת משבעה בצוען וכן מסיק בסוטה פרק ואלו נאמרין אלמא משמע דחברון שהיא מארץ ישראל נפלה בחלקו של חם. וי״ל דפלוגתא היא שהרי בת״כ מסיק מפני מה זכו הכנעניים לישב בארצם מ״ז שנה יותר מן המצריים כיצד ז׳ שנבנית חברון קודם צוען מצרים וארבעים שנה שישבו ישראל במדבר לאחר שחרבה מצרים לפי שבררו חלק לאברהם הצדיק ואמרו לו נשיא אלהים אתה בתוכנו.
והכנעני אז בארץ, "and the Canaanites were in the land at that time.⁠" Rashi interprets these words as meaning that at that period the Canaanites were in the process of capturing that land from the descendants of Shem whose king had ruled there in Jerusalem, then known as Shalem. It had been allocated to him by his father Noach. The difficulty with Rashi's interpretation is that Rashi, when commenting on Hebron in Numbers 13,22, states that Hebron had been founded seven years earlier that Tzoan of Egypt. We know Cham had given that city (Chevron) to his oldest son1. It follows that Canaanites must have been in that land already long before Avraham came to it. This is also the conclusion in the Talmud, tractate Sotah folio 34. We must therefore assume that the details of this subject are the subject of a disagreement of the sages, and that Rashi was forced to side with one side, and chose this without mentioning that there is another opinion. [In the commentary of Haketav vehakabalah by Rabbi Mecklenburg, translated by this editor, the word שבעה in Numbers 13,22, is not understood as a number but as a reference to something superior, and the observation that fathers often treat younger sons with more affection than they have for the firstborn. According to the Bible, Canaan was Cham's youngest son; (although that raises the question why Noach cursed him, instead of Cham's eldest son) Ed. It is interesting that the Canaanites were allowed to exist without retribution by G–d for 47 years longer than the Egyptians, 7 years although they had been founded sooner, and 40 years because the first generation of Israelites had forfeited their right to inherit the land of Canaan as the result of the spies having badmouthed the land claiming that it devoured its inhabitants, and anyway could not be conquered by them. They were granted this extension because they agreed to have Avraham's wife Sarah buried in Chevron.
1. [Kush and Mitzrayim having been twins? Compare table in Chronicles of Mossad Harav Kook Ed.]
ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם – פי׳ להתפלל על בני יעקב כשיבאו להלחם בשכם אע״פ שאמר ואנכי ערירי היה ירא שמא גרם החטא כשאיחר מלהוליד. וכתב הרמב״ן נכתבו כל המסעות ומאורעות של האבות כי הם סימן לבנים כי כל גזרת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל הפועל בדמיון תהיה הגזירה מתקיימת על כל פנים ולכך עשו הנביאים מעשים בנבואה כמאמר ירמיהו שציוה לברוך והיה ככלותך לקרוא את הספר תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת וכן ענין אלישע ויאמר ירה ויור ויאמר חץ תשועה לי״י וחץ תשועה לארם לפיכך עושה הקב״ה דמיונות לאבות כדי לקיים הדבר לבנים וזהו רמז כמו שבניו כבשו זה המקום תחילה קודם שנשלם עון האמורי כך החזיק הוא באותו מקום תחילה. לכך אמר והכנעני אז בארץ לומר אע״פ שהכנעני אז בארץ החזיק הוא באותו מקום והלך משם ונטה אהלו בין בית אל ובין העי כי הוא המקום אשר כבש יהושע בתחלה. ויתכן עוד שהזכיר והכנעני אז בארץ להורות על ענין הפרשה לומר כי אברם אז בארץ כנען ולא הראהו השם הארץ אשר יעדו ועבר עד מקום שכם והכנעני אז בארץ ואברם ירא ממנו ולכן לא בנה מזבח לשם ובבואו במקום שכם באלון מורה נראה אליו השם והבטיח אותו בנתינות הארץ וסרה יראתו כי כבר הבטיח בארץ דכתיב אשר אראך ואז בנה מזבח לשם לעובדו בפרהסיא. ואלון מורה זהו מקום שכם ונקרא ג״כ אלון מורה כדכתיב מול הגלגל אצל אלוני מורה ושם הר גריזים והר עיבל בשכם. ואמר לי״י הנראה אליו כי הודה לשם וזבח לו זבח על שנראה אליו כי הנה לא נראה אליו ולא נתוודע אליו לא במראה ולא במחזה ולא אמר לו לך לך אלא בחלום או ברוח הקודש.
וי״מ: והכנעני אז בארץ להודיע חסדי המקום עם אברה׳ שאע״פ שהכנעני אז בארץ ואברהם היה עובר בארצו במקנה רב ורועה במרעיהם לא הריעו עמו שהשם נתן בלבם שלא יעשו עמו רעה:
ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם, "Avram traversed the country (traveling in a southerly direction) as far as the site of the town of Shechem.⁠" The location is mentioned to tell us that he offered a prayer there concerning the sons of Yaakov, who he foresaw, would encounter many problems associated with that location and who would engage in a war there in order to free their sister Dinah who had been captured and raped. This in spite of the fact that when he had described himself as ערירי, unable to sire offspring, God had assured him that he would not only have children but that he would found a great nation. He was concerned that perhaps due to a sin on his part, this promise would be long delayed in being fulfilled.
Nachmanides writes that all the journeys of Avraham which are recorded here, as well as those of Yitzchok and Yaakov after him, are recorded to serve as illustrations of the principle מעשה אבות סימן לבנים, that the affairs of the patriarchs foreshadow experiences which occurred in the lives of their offspring during the history of the Jews as a people. The decrees announced by the prophets (the "wakeful ones,⁠" according to Daniel 4,14) were based on their interpreting events in the lives of the patriarchs as foreshadowing the fate of their children and children's children. When the prophets engaged in what appear to be merely symbolic actions [such as Jeremiah 51,63-64 giving instructions to Baruch, his disciple, to tie a stone to the book of Jeremiah after he has finished reading it, and to throw it into the river Euphrates and to say at that moment: "thus shall Babylon sink and never rise again, because of the disaster that I will bring upon it.⁠"] Baruch was instructed to perform this act so as to make God's decree more than just a potential judgment on the Babylonians. By performing a tangible, visible act, the decree was transformed from something merely potential to something actual, though the time for realization had not yet been determined. In a similar manner, all the stories related in detail about the patriarchs serve as the catalyst for eventual repetition in the lives of the Jewish people. We find a similar example in the days of Elisha (Kings II 13,15) who instructed King Joash to get a bow and arrows and to shoot out the window. Having shot an arrow, Elisha proclaimed this gesture to have been a symbol of victory for the people of Israel. He then instructed the king to pick up the arrows he had shot. The King complied. He was then instructed to strike the ground. The King struck the ground three times and stopped. (without having been told to stop) Elisha was very angry at the King and told him that if only he had continued another five or six times, he would have annihilated Aram. As it were, he would defeat the armies of Aram only three times. [Elisha was already sick at the time, close to death, and therefore especially frustrated by the King's action. Ed.] The Bible does not tell us stories like this merely to embellish the study of our history. These symbolic actions are extremely important in helping certain decrees of God which were in the realm of the potential only, to become translated into reality. God provided the patriarchs with opportunities to perform such symbolic gestures, which in the course of Jewish history would prove to have been the trigger setting in motion important historic developments. This is the meaning of מעשה אבות סימן לבנים.
The Torah stated והכנעני אז בארץ, that "the Canaanite was then in control of the land of Canaan,⁠" a banal statement, for why else would the land be described as the land of the Canaanites? There is a far deeper meaning to this statement. Among other meanings, the Torah is on record that Jews had already moved around unopposed in the land of Canaan at a time when the time was not yet ripe for this people to be expelled from that land on account of what the Torah described as עון האמורי, "the sin of the Emorite.⁠" (Genesis 15,16)
It is also possible that the reason why the Torah saw fit to write the line והכנעני אז בארץ, is to explain why it took Avraham such a long time before he built the first altar dedicated to monotheism. He had been afraid, as the land was owned by the Canaanite and he could not expect that they would take kindly to a stranger publicly challenging their religious convictions. It was only after God had appeared to him and given him assurances that he was no longer afraid to do what he had in mind to do already previously. The promise that his children in due course would inherit this land, a promise given in verse 7, encouraged him to become an evangelist on behalf of his God.
Elon (Moreh) (verse 6) is none other than Shechem. (Nablus in our time) The addition of the word מורה appears in connection with this location which is also defined as being opposite Gilgal and Mount Gerizim elsewhere. (compare Deut. 11,30) The meaning of the words ה-אל הנראה אליו, appears to imply that God instructed Avraham to build the altar at that location The word מורה, from הוראה, "instruction,⁠" was appended to the name of the place Elon to remind us that Avraham had received Divine instructions there. The very word אליו "directly to him,⁠" is indicative of the fact that this revelation was of a more advanced nature than any previous communication by God to Avraham.
There are some commentators who feel that the words והכנעני אז בארץ, were meant to stress the loving kindness of God towards Avraham in that He protected Avraham every step of the way in spite of the fact that the land was owned by a hostile nation [which had already succeeded in driving the Semites out of most of that land. Ed.] Avraham traversed this land with substantial herds, as if the whole land belonged to him. He was not challenged and not molested.
עד מקום שכם – פר״ש שבא להתפלל על בניו, וא״ת והלא אמר ואנכי הולך ערירי. וי״ל מתחלה הי׳ סבור שיהיו לו בנים ע״י תפלה וכששהא להוליד אז נתיאש.
והכנעני אז בארץ – פר״ש הולך וכובש מזרעו של שם. ומקשין הא בסוף כתובות (קי״ב א׳) וסוטה בפ׳ אלו נאמרין (ל״ד ב׳) אמר חברון שבע שנים נבנתה לפני כו׳, איפשר אדם בנה בית לבנו קטן כו׳. משמע דכנען בנאו (אלא) [אלמלא] שנפלה בחלקו של חם והוא בנאה לכנען בנו. והיאך כבשוה בני (שם) [חם] באותו זמן. כתיב ויהי גבול הכנעני מצידון, וצידון הוא בצפון א״י כדכתיב בישעיה (כ״ג ב׳) משמע שא״י היתה של ארץ כנען ודלא כפרש״י שפי׳ שהיתה בחלקו של שם. ועוד ראייה דא״י חלקו של כנען היתה מהאי קרא יצב גבולות עמים למספר בני ישראל (דברים ל״ב ח׳), וכדפרש״י לעיל בפרשת נח, ודלא כפרש״י שלקחוה באלמות, כי אדרבה ירשוה ולטובתן של ישראל עשה הקב״ה כן כדי שתהא נחה ליכבש לישראל שאלו י״ב ואלו הן י״ב הכל כדפרש״י לעיל בפר׳ נח. ושמעתי שה״ר יצחק תי׳ דשל כנען היתה אבל לקחה ממנו שם, מן הדין מפני שכנען היה עבד כדכתי׳ ויהי כנען עבד וכו׳ ועבדא דמאן נכסי דמאן. ואין נראה מפי׳ ר״ש שפי׳ שלשם נפלה כשחלק נח את הארץ, וה״פ איפשר אדם בונה כשיצא נח מן התיבה, וחלק את הארץ לבניו, וכי קודם בנה את ארץ ישראל לשם שהוא קטן שבבניו כדאיתא בפר בן סורר ומורה (סנהדרין ס״ט ב׳). אח״כ בנה מצרים לבנו חם וחם הוא הגדול שבבניו. וראייה מילמדנו דדריש כאהלים נטע י״י כיון שיצא נח מן התיבה חילק הארץ לבניו כו׳.
ד״א והכנעני אז בארץ – פי׳ ועדיין לא זכה בה אברהם, וא״ת והלא קרקע אינה נגזלת אפי׳ לא זכה בה כנען, וי״ל ע״י המלחמה יכולה לקנות בחזקה, כדאמר בחולין (ס׳ ב׳) עמון ומואב טיהרו בסיחון.
אאיפשר אדם בונה בית וכו׳ הקשה ה״ר יצחק מאי קא מתמה דשמא כנען עצמו בנאו, ויכול להיות שהקטן נתעשר קודם הגדול. ונ״ל דשפיר קא מתמה ומוכח דהיתה מעולה ז׳ פעמים מצוען דאי לאשמעינן דכנען נתעשר ובעצמו בנאה מאי קמ״ל הא דז׳ שנים פשטיה דקרא לפי הפי׳ דבר הנבנה קודם ז׳ שנים, ז׳ פעמים.... מכרם של שנה זו. ומיהו בפ׳ והיה עקב פי׳ אחר שנבנה ז׳ שנים מקודם והיינו מדרש ת״כ.
א. ביאור זה מופיע בגיליון כ״י ששון.
והכנעני אז בארץ – וכן אמרו עוד ״והכנעני והפריזי אז יושב בארץ״ (בראשית י״ג:ז׳). מה נבקש בזה סודות וחידות כמו שאמ׳ א״ע?⁠1 אבל אמר זה בכאן לסבות:⁠2 תחלה,⁠3 לומר כי עם היותו4 חזק ומושל ומחזיק בארץ, הבטיח השם לאברהם כי עוד תהיה לזרעו (ז),⁠5 ואברהם עצמו היה הולך בארץ ההיא כאילו הייתה שלו (בראשית י״ב:ו׳-ט׳), ומחלק אותה עם לוט (בראשית י״ג:ח׳-ט׳). וזה כאילו אמ׳ בזה השם לאברהם: ׳אל תירא ואל תחת בעבור היות כגובה ארזים גובהו6 והוא מושל בגאות׳.⁠7 ודומה לזה מה שאמר השם למשה על פרעה בעת שהיה מתאמץ יותר ״עתה תראה אשר אעשה לפרעה״ (שמות ו׳:א׳).⁠8 ושנית,⁠9 להעירנו שכנען ואחיו היו תמיד נטרדים בסבת מלכי אשור העולים עליהם כמו שיעיד על זה באמרו עוד ענין אמרפל (פרק י״ד), וכאשר התבאר עוד בעניינינו בספרי הנביאים, וכן הענין גם היום.⁠10 והפליג השם כי עם היות טבע המחוז ההוא11 כן הנה השם יְעָדוֹ לנו וּשְמָרוֹ לנו מכל מלכי אשור.⁠12 רק כי שבנו לענין הקודם כאשר חטאנו לו ית׳, וצמחה הצלחת החיה הראשונה, ר״ל – התחלת פולא,⁠13 והיותר גדול שבה אשר היה נבוכד נצר.⁠14
1. זה לשון ראב״ע כאן: ״יתכן שארץ כנען תפשה כנען מיד אחר. ואם איננו כן, יש לו סוד, והמשכיל ידום״. כלומר, לדעת ראב״ע, ההדגשה ׳אז׳ מציינת את היות הכנעני בארץ באותה תקופה דווקא, בניגוד לתקופה אחרת. אם הניגוד הוא לתקופה קדומה יותר – אז המשמעות היא שכנען תפס את הארץ מיד עם אחר, כך שבתקופה קדומה לא היה כנען בארץ. אם הניגוד הוא לתקופה מאוחרת יותר, אז ההנגדה היא לתקופה שלאחר כיבוש הארץ על ידי ישראל, והפסוק כתוב מנקודת מבט של זמן המאוחר מזמן מתן תורה, ולכן ׳יש לו סוד׳ (ב׳פירוש הסודות של הראב״ע על התורה לר׳ יוסף אבן כספי׳, דברי ראב״ע מבוארים באופן אחר, אך כפי שהעיר לאסט בפתיחת הספר, ברור שייחוס הספר לריא״כ הוא מוטעה).
2. לדעת ריא״כ אין צורך בסוד. לדעתו ההדגשה ׳אז׳ אינה באה כניגוד לתקופה אחרת כלל, אלא הפסוק בא להדגיש שהכנעני היה אז בארץ, משום שנוכחות הכנעני בארץ בתקופת אברהם היא משמעותית, וכפי הסיבות המבוארות בהמשך דבריו.
3. סיבה ראשונה להדגשת היות כנען בארץ בתקופת אברהם.
4. היות כנען.
5. הסיבה הראשונה לכתיבת הפסוק היא לבאר את הצורך בחיזוק לאברהם, כי למרות שכנען שולט בארץ, זרעו של אברהם יירשנה. בטירת כסף, עמ׳ 73, ריא״כ מצרף לסיבה זו גם את ההטרדות לבני כנען, הנזכרים כאן בסיבה השנייה, ורואה אותם כקיום קללת כנען, מה שמוסיף לחיזוק אברהם: ״אמנם אמרו והכנעני אז בארץ, וכן אמרו עוד ״והכנעני והפרזי אז יושב בארץ״, מורה שאלו היו נטרדים שם לפעמים כי קללת נח התחילה להראות, והנה אע״פ שזרע כנען היה מתחזק בארץ ההיא, יעזור עוד השם לאברהם שתהיה נחלתו לזרעו״.
6. על פי עמוס ב׳:ט׳: ״ואנכי השמדתי את האמרי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו…״. והכוונה כאן היא לכנען.
7. על פי תהלים פ״ט, י: ״אתה מושל בגאות הים…״ אך בשינוי משמעות.
8. בשעה שהכביד פרעה יותר על בני ישראל, וחלשה דעתו של משה (שמות ו׳, כב-כג), חזקו ה׳.
9. הסיבה השנייה להדגשת היות כנען בארץ בתקופת אברהם.
10. השווה לעיל על י׳, ב: ״מלכות בבל ואשור הנקרא היום תת״ר״.
11. ארץ כנען.
12. אע״פ שטבעו של ארץ ישראל היה שאשור מרבה להלחם ביושבים בו, ושמר ה׳ את הארץ לבני אברהם מפני מלכי אשור. זוהי השקפה מעניינת על טבעה של הארץ – בכל הדורות מאברהם ועד היום. בעת הגלות – מתעורר הטבע הרגיל של הארץ.
13. פול היה מלך אשור אשר במלכים ב ט״ו, יט התחיל את הצרות לישראל אשר המשיכו עד לגלות ישראל בידי תגלת פלאסר ושלמנאסר (מלכים ב ט״ז-י״ז). באשר לזיהוי פול כתחילת הופעת החיה הראשונה מדניאל ז׳, ראה פרושו של ריא״כ למלכים ב ט״ו, יט ד״ה בא פול מלך אשור: ׳בזה התחילה הצלחת החיה הראשונה. ואם העיקר והתכלית היה נבוכדנצר, אבל צמחו לפניו פול ותגלת ושלמנסר וסנחריב, וכל אחד היה הולך וחזק…״.
14. כאשר שבנו להתנהג כמו בני כנען, אז קמו ממלכות אשור (מפול ואילך) ובבל (נבוכדנצר, אשר הגלה את יהודה), שהן החיה הראשונה בדניאל ז׳, ובייחוד הגדול שבהן שהוא נבוכדנצר, והגלו אותנו.
מהקשר הדברים כאן מוכח כי החיה הראשונה היא אשור. בדבריו בגביע כסף פרק ט״ו (״כמו שרמז יחזקאל ״עד בא עתו״ על נבוכדנצר, כלומר, זמן תיכף החיה הראשונה השחיתה גם היא את ישראל המשחיתים״) החיה הראשונה היא בבל. נראה שריא״כ כולל יחד את אשור עם בבל, כפי העולה מפירושו על ט׳ ב, בו הוא מזהה את התתרים הכובשים של זמנו כ׳מלכות בבל ואשור׳ יחד, וכפי העולה מדבריו בפירושו למלכים המצוטט כאן בהערה הקודמת.
א. בכה״י: פיל.
והנה עבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה, ושם קבע דירתו. והנה היה הכנעני אז בארץ ההיא, רוצה לומר שאז החזיק בה והוציא ממנה העם אשר היה בה. והנה קרא הכנעני אחת ממשפחות כנען, כי ׳כנעני׳ היה שֵׁם נאמר בכלל על כל משפחות כנען, ובפרט על משפחה מיוחדת ממנו; והעד - מה שאמר אחר זה ׳והכנעני והפרִזי אז יֹשב בארץ׳ (יג, ז), ולפי שהארץ ההיא היתה ארץ כנען, כמו שסופר בתורה במקומות רבים, ידענו שפריזי הוא משפחה מיוחדת ממשפחות כנען.
[ה] ויעבור אברם בארץ כו׳ והכנעני כו׳ – אמר כי עבר הוא וכל מחנהו זה בארץ ההיא הנכריה עד מקום שכם עד אלון מורה בשלום ובהשקט אין שטן ואין פגע רע עם היות שהיתה שעת חירום שהכנעני אז היה עולה. על הארץ ההיא והולך וכובש אותה מיד בני שם כמו שכתב רש״י ז״ל וליוצא ולבא אין שלום מבלעדיו.
נכנס לתוכה. לא שעבר מקצה אל קצה כפי׳ העברה בכל מקום דא״כ הארץ מיבעי ליה ועוד קשיא עד מקום שכם שהיא בתוכה:
להתפלל על בני יעקב כשיבאו לשכם. דאל״כ עד מקום שכם למה לי:
מורה הוא שכם דעד אילון מורה הוא פי׳ של עד מקום שכם כאלו אמר עד מקום שכם שהוא עד אילון מורה דאל״כ מאי עד אילון מורה והלא סוף מהלכו לא היה רק עד מקום שכם כדמשמע ממלת עד:
הראהו הר גריזים והר עיבל ששם קבלו ישראל שבועת התורה. כדכתיב אצל אלוני מורה דאל״כ עד אילון מורה למה לי:
והנה אמר ויעבור אברם בארץ, כי היה הולך בדרך ההעברה מבלי יישוב. וזכר הכתוב שהכנעני היה אז בארץ, רצונו לומר שאז התחיל לכבוש מקומות מהארץ ההיא, כמו שכתב רש״י שהיה הולך וכובש הארץ מזרעו של שם. אבל אחר זה אמר: והכנעני והפריזי אז יושב בארץ, לפי שכבר נתישב בה הכנעני הכובש והפריזי שהיא אומה אחרת שנתחברה אליו. כי הנה כמו שכתב רש״י, הארץ ההיא בחלקו של שם נפלה, והתגבר הכנעני אז לכבוש חלק ממנה. ונראה שלא נפלה ירושלם בידו כי ביד מלכי צדק הייתה, והוא היה מבני שם בן נח, או הוא עצמו כדבריהם ז״ל. והנה הודיע הכתוב זה, אם להגיד שעם כל זה לא נמנע הצדיק ללכת בדרכו במצוות השם, ובטח בו ועבר בארץ בהיות רבים לוחמים בה, וליוצא ולבא אין שלום, כמו שיעשו אנשי המלחמה. ועם היות הכנעני גוי אכזרי מבני חם, אויב לאנשי עבר הנהר להיותם מבני שם, עד שלזה נראה האלוהים לאברהם ואמר לו לזרעך נתתי את הארץ הזאת. רצונו לומר, הלא תראה הכנעני כובש הארץ מיד בני שם ומתגבר בה, התחשוב כי כן יהיה תמיד? דע לך שלא תישאר הארץ ביד אלו, כי כולם יצאו ממנה, וזרעך יירשנה. וגם זה שהכנעני עושה, הוא התחלת ירושת בניך, כי בזולת זה איך תצא הארץ מיד בעליה כל בני שם, ותינתן למשפחה אחת לבדה מהם. אמנם כשייקחה הכנעני מהם בחזקה, יהיה משפט אלוהי להוציאה מידו ולתתה לבניך, וינערו רשעים ממנה.
ויעבר אברם בארץ – לא התעכב במקום ממנה עד שנראה אליו האל יתברך כאשר יעדו באמרו ״אל הארץ אשר אראך״ (פסוק א׳).
ויעבר אברם בארץ, Avram did not stop anywhere in his journey south through the land of Canaan until God appeared to him as He had said: “to the land which I will show you.” (verse 1).
[א] ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם
[1] סוטה פרק שביעי דף לב ע״א (סוטה לב.) ודף לג ע״ב (סוטה לג:)
נכנס לתוכה. לא שהיה עובר הארץ כולה ויצא מתוכה כמשמעות ״ויעבור אברם״, דאם כן ׳הארץ׳ מיבעיא ליה, לא ״בארץ״, אלא שעדיין היה בארץ (כ״ה ברא״ם):
להתפלל וכו׳. דאם לא כן למה ״עד מקום שכם״ דווקא:
הוא שכם. דאם לא כן הרי לא הלך רק עד שכם, אלא שהוא שכם, וכתב לך ״אילון מורה״ מפני שהראה לו שיקבלו ישראל שם שבועת התורה, ואצל זה כתיב אילון מורה-״הלא המה בעבר הירדן אצל אלוני מורה״ (ראו דברים יא, ל). ואם תאמר למה הראה לו מקום הר גריזים והר עיבל יותר משאר מקומות, אם בשביל קבלת התורה – די הוי כשיאמר לו הדברים בעל פה, ולמה הוצרך להראות לו, אלא נראה שהראה לאברהם מעלת הארץ שבא לשם, שיש מקומות בארץ ישראל קשורים במעלה העליונה הן לברכה הן לקללה, והראה לו הר גריזים והר עיבל ששם קבלו התורה על ידי ברכה וקללה, ואיך אלו המקומות קשורים בכח האלקים למעלה. ובלאו הכי נמי לא קשה, כי המקום גורם (סנהדרין יד ע״ב), שכיון שבא למקום שיהיה לעתיד כל אלו הדברים הגדולים – באה עליו הנבואה מכל אלו הדברים:
היה הולך וכובש כו׳. כדמשמע ממלתא ״אז״, דמשמע אז ולא קודם לכן, ועיין בפרשת בראשית:
עד מקום שכם עד אלון מורה – הראהו קבלת התורה והשבועה שבהר גריזים והר עיבל הראה לו קבלת התורה להורות שבזכות קבלת התורה זכה לייעוד לזרעך אתן את הארץ כמ״ש (תהלים ק״ה:מ״ד) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצורו. וכלפי שאמר למעלה ומקללך אאר הורה שזה יהיה עד אלון מורה ולא עד בכלל כי כל המברכים והמקללים שבהר גריזים והר עיבל יהיו בהסכמת השי״ת ולא יאור את המקללים ההם כי קללתם היא לשם התכלית וברכה תחשב.
נכנס לתוכה. משום דכל ויעבור שבמקרא משמע דעבר הארץ ולא דר שם הוצרך לפרש דזה אין פירושו כן אלא נכנס לתוכה ומנ״ל לרש״י לפרש כן י״ל דדייק מדכתיב בארץ ולא כתיב הארץ או י״ל דדייק מדכתיב עד מקום שכם ושכם היא בארץ כנען:
להתפלל על בני יעקב. דקשה לרש״י למה לא השמיענו הכתוב שבא לסוכות שהיא ראשונה בגבול א״י כדמשמע לקמן בפרשת וישלח (בראשית ל״ג:י״ז) ועל זה פירש להתפלל א״נ דקשה לרש״י למה נאמר עד מקום שכם ולא כתיב עיר שכם כדכתיב גבי יעקב (שם) ויבא עיר שכם ועל זה פי׳ שבא להתפלל וכו׳ ומשום הכי נקט מקום דכל המתפלל צריך לקבוע מקום לתפלתו ודלא כפי׳ הרא״ם שפי׳ דאל״כ עד מקום שכם למה לי: וא״ת כיון שאברהם ידע זה בנבואה א״כ למה אמר אח״כ (להלן ט״ו:ב׳) ואנכי הולך ערירי הן לי לא נתת זרע וגו׳ שהי׳ חושש שימות בלי זרע וי״ל שמ״מ היה דואג שימשך הדבר שלא יוליד עד הזקנה ויקח אליעזר את ממונו. [מהר״ן] ע״ש:
הראהו הר גריזים. דקשה לרש״י הא כתיב עד מקום שכם עד אלון מורה וכיון דשכם הוא למה קרא אלון מורה ומפרש הראהו הר גריזים והר עיבל ושם כתיב אלון מורה בפרשת ראה (דברים י״א:ל׳): ששם קבלו וכו׳. כי אלון לשון אלה ומורה לשון הוראה וזהו תורה. [מהרש״ל]:
He entered it. ויעבור usually means "he passed through" the land but did not dwell there. Thus Rashi needed to explain that here it is different, and means, "He entered it.⁠" Rashi knows this because here it is written בארץ, not הארץ. Alternatively, because it is written: "Until the place of Shechem,⁠" and Shechem is in Eretz Canaan.
To pray for Yaakov's sons. Rashi is answering the question: Why does it not recount that he came to Sukkos, the city closest to Eretz Yisrael's boundary — as we see in Parshas Vayishlach (33:17)? Thus Rashi explains that [he came to Shechem] to pray. Alternatively, Rashi is answering the question: Why does it say, "The place of Shechem,⁠" and not, "The city of Shechem,⁠" as it is written later (33:18), "Yaakov arrived safely at the city of Shechem"? Thus Rashi explains that he came to pray, and it says "place" because he who prays should set for himself a fixed place for his prayer. This is preferable to Re'm's explanation, that otherwise there is no reason to say, "Until the place of Shechem" [at all]. One might ask: If Avraham knew all this prophetically, why did he say later (15:2-3): "My Master, God, what will You give me since I continue to be childless ... and the manager of my household is Eliezer of Damascus. Behold, You have not given me children ... .⁠"? We see he feared he would die without children! The answer is: Despite [his knowing about Yaakov's sons], Avraham feared he would not have children until very old age, and Eliezer would take his wealth. (R. Noson)
He showed him Mount Gerizim. Rashi is answering the question: If Shechem is the same as the Plain of Moreh — and it is written, "Until the place of Shechem" — why does it also need to be called the Plain of Moreh? Rashi answers, "He showed him Mount Gerizim and Mount Eival.⁠" And it is written [regarding the oath that was taken there], "The Plain of Moreh" (Devarim 11:30). Where Israel accepted ... [אלון מורה is so called] because אלון is from the root of אלה (oath), and מורה is from the root of הוראה, which is Torah. (Maharshal)
He gradually conquered. Rashi is answering the question: "Then" is qualifying word, implying that in Avraham's days it was so, but afterwards, the Canaanites were not in the Land. But how can this be? They were still there in Moshe's days! Thus Rashi needed to explain that it means "then but not before.⁠" For [in Avraham's days,] the Canaanites began conquering the Land.
For it fell to the share of Sheim. This indeed contradicts what Rashi said in (Bamidbar 13:22) וחברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים. [There Rashi said that Cham built Hebron, implying that all of Eretz Yisrael belonged to Cham — not Sheim — from the start.] Yet we can answer that these Aggados disagree with each other. But we cannot answer that all of Eretz Yisrael fell to Cham, except for Jerusalem and its vicinity which fell to Sheim. For Rashi says here, "He [the Canaanite] gradually conquered Eretz Yisrael from the descendants of Sheim,⁠" implying that all of Eretz Yisrael was Sheim's. (Re'm) However, the answer that only Jerusalem and its vicinity was Sheim's seems better. For "The Canaanite gradually conquered Eretz Yisrael" could refer to the small part of Eretz Yisrael that Cham's son Canaan did not already have. This is better than saying that the Midrashim disagree with each other. Mahara Ashkenazi writes: All Eretz Yisrael surely belonged to Sheim, as Rashi implies here. And what Rashi wrote on Bamidbar 13:22 should be understood as follows: If one man built two cities, it would make sense to identify which was built first. Thus if Cham was the builder, the Torah could very well be identifying which he built first, [by saying וחברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים]. But it cannot be that Cham built both Hebron and Zoan, due to Rashi's question there: "Could Cham have built Hebron for Canaan his youngest son, before building Zoan for Mitzrayim his eldest son?!⁠" Thus we see that Sheim built Hebron, while Cham built Zoan. Consequently, the Torah cannot be saying that Hebron preceded Zoan by seven years, as different people built them, and there is no reason to identify their respective order. It follows that there is no contradiction at all [between what Rashi said in Bamidbar and what he said here]. And the verse in Bamidbar means, [as Rashi concludes there,] "Hebron was built up with everything good, seven times more than Zoan.⁠"
As it is said: "Malki Zedek King of Shaleim.⁠" Malki Zedek is Sheim the son of Noach, as Rashi explains on 14:18. And King of Shaleim means King of Yerushalayim. [Thus, the Land originally was Sheim's].
ויעבר אברם וגו׳ – מודיע הכתוב כי היה אברהם עובר בארץ ממקום למקום ואין אומר אליו דבר מבני הארץ והגם שבעלי הארץ שהם כנען היו אז בארץ אשר עבר אברהם שמה לא פצה פיו וצפצף.
עוד ירמוז כי אברהם היה עובר ולא היה מחזיק עצמו בחשיבות אלא עברי, על דרך אומרו (לקמן י״ד י״ג) אברם העברי. וטעם אומרו והכנעני וגו׳ ולא הספיק במה שאמר בפסוק שלפני זה ארצה כנען, כאן הודיע זמן שנכנסה לרשות הכנעני, ומה שקדם ואמר ארצה כנען, אין ראיה, כי קראה כן על שם העתיד.
או אפשר שרמז בשם כנען על דרך מה שדרשו ז״ל (ילקוט) בפרשת שלח לך וגו׳ ארץ כנען שרמז אל ישראל שבאו מאברהם בן מאה שנה ושרה בת תשעים שנה הרמוזים בחשבון תיבת כנען לזה הוצרך להודיע והכנעני אז בארץ.
עוד ירצה בהודעת והכנעני לומר פתח הזכיה בארץ כי הכנעני היה אז בארץ שהוא עבד דכתיב (לעיל ט׳ כ״ה) עבד עבדים יהיה לאחיו אין לו קנין וכל התופס בקנייניו מבני שם או יפת יזכה בהם ובאדמתם, ובא הקב״ה וזיכה הדבר לאברהם, וזולת זה אם לא היה הכנעני אז בארץ אלא מבני יפת לא היה מקום להוציאם מידם אחר שזכו בה. ורז״ל אמרו (תו״כ פ׳ קדושים) כי של בני שם היתה ואברהם מבני שם זכה קודם בה, ולדרכם הודיע ה׳ כי לא זכה להיותו כנעני יד עבד כיד רבו.
עוד ירצה, להיות שרצה לומר ה׳ אל אברם לזרעך אתן את הארץ, ועד עתה יודע הייתי כי הארץ של שם היתה ואברהם מבני בניו הוא ואין ידוע כי של כנען היתה אז, ויאמר האומר מה נותן לו ה׳ דבר אשר שלו הוא מאז ומקודם, והגם שציינה מקודם לכנען כבר פירשתי שאין ראיה מזה, אשר על כן הודיע ה׳ והכנעני אז בארץ ולזה הוצרך ה׳ להבטיחו שיתננה לזרעו.
ויעבר אברם בארץ. Abram traversed the land. The Torah informs us that Abraham kept moving from one location to another without any of the local inhabitants challenging him. This in spite of the fact that the Canaanites ruled in the land at the time.
The verse also hints that Abraham behaved like an itinerant traveller, not pretending to be a man of stature. This characteristic of Abraham came to the fore later when others refer to him as אברם העברי, Abram the transient. The reason that the Torah mentions the presence of the Caaanite in the land only in this verse, and not in verse 5 where we would have expected it, is to indicate exactly when the land of Israel passed into the hands of the Canaanites (having previously belonged to the descendants of Shem). The fact that the expression ארצה כנען is used already in verse 5 means only that the Torah refers to the name the country would be known by subsequently.
Possibly the word כנען which has a numerical value of 190 is an allusion to Abraham and Sarah being 100 and 90 years old respectively when Isaac was born. The idea that this land would eventually be transferred to the Israelites therefore is already part of its very name. The latter became potential owners once Isaac was born.
Another lesson from the mention of the Canaanite "then being in the land,⁠" is that the Torah reminds us that Canaan was a slave, having been cursed by Noach who decreed that he should be עבד עבדים, "a slave to slaves (Genesis 9,25).⁠" Slaves do not possess property rights. The Canaanite taking over the land from the Semites eventually opened the way for the Israelites to dispossess, them. The Semites, who had come by the land legally, would have presented God with a legal problem He had to solve before He could have dispossessed them. Our sages have said that inasmuch as Abraham was a Semite, expelling the Canaanites and having the Israelites take over the land was only a return of the land to its rightful owners. Accordingly, the Torah phrases its description of the Canaanite presence in the land in such a way that the world understands that such a presence was never legal (compare Rashi and Nedarim 32).
Another reason the Torah mentions the presence of the Canaanites as conquerors in the land is to contrast this with God's promise to give the land to Abraham's descendants. Had the Torah not informed us of the fact that the descendants of Shem already lost most or all of the land to the Canaanites, we would not have considered God's promise as something special, seeing that Abraham was a descendant of Shem and as such already had a legal claim on that country.
ויעבור אברם בארץ – רצה לעבור את כל ארץ כנען לרחבה, מן הירדן עד הים הגדול, מטעם שפרשנו, ובא עד מקום שכם, כלומר עד המקום שנבנה שם אח״כ עיר שכם. והנה הלך לצד צפון, כי שכם בנחלת אפרים צפונה לירושלים, וחשב ללכת משם והלאה עד קצה ארץ כנען שהיא עכו על הים, ושם ישמע מה יוסף ה׳ דבר עמו. ועל כן הלך צפונה, כי חשב שיצוהו ללכת צפונה באחת מארצות בני יפת שלא נכבשה עדיין, לא נגבה בארצות בני חם שארצותיהם מלאים גלולים ותועבות.
עד אלון מורה – זהו הנזכר בפרשת ראה ״הלא המה בעבר הירדן וגו׳ מול הגלגל אצל אלוני מורה״.⁠1 ופירש רמב״ן ז״ל ״אלון מורה זהו במקום שכם ונקרא ג״כ אלוני מורה... ושם הר גריזים והר עיבל בשכם וקרוב לירדן שבאו שם בתחלת ביאתם לארץ... וכל אלון מורה ואלוני מורה נקראה המקום ההוא על שם איש ששמו מורה, אבל זה כנעני הוא מארץ הכנעני היושב בערבה״. ועוד אפרש2 בעז״ה.
והכנעני אז בארץ – לדעתי יאמר כשבא עד אלון מורה ורצה לעבור בארץ עוד, לא יכול, כי היה הכנעני אז בארץ. ואין והכנעני על תולדות כנען יושבי הארץ, כמו החתי והחוי והיבוסי, כי היא ארץ מושבותם, וידענו שהיו אז בארץ גם אחרי כן עד ימי יהושע. אבל פרושו כמו ״ואחר נפוצו משפחות הכנעני״.⁠3 ואת האמורי ואת הכנעני שקרא ״כנענים״ היושבים בכל הארצות שהפיצו משם בני כנען, וכמו שפרשנו בפ׳ נח. ועיקר שם כנעני הניחו על יושבי צידון וסביבותיה, שלקחו פלשתים מבני כנען. כי לפי שצידון בכור כנען היה, יאות לקרוא ליושבי ארצו בשם כנענים, וכמו שכתוב ״מתימן כל ארץ הכנעני ומערה אשר לצידונים״.⁠4 ובספר שופטים ״חמשת סרני פלשתים וכל הכנעני והצידוני והחוי יושב הר הלבנון״.⁠5 וכל אלה אומות אחרות שנלחמו בבני כנען ולקחו ארצות מידם, ולכן נקראים ״פלשתים״6 שתפשום. כמו ״גם מה אתם לי צור וצידון וכל גלילות פלשת״.⁠7 וגם8 בשם כנעני וחוי, וראיה [לזה שבתורה כתוב ״כי העמלקי והכנעני שם לפניכם״9 וגו׳, והוא מנגב ארץ ישראל ושם אמר ״וכל הכנעני והצידוני והחוי יושב הר הלבנון״,⁠10 והוא הקצה השני בצפון. וזה לא יתכן אם ״כנעני״ שם לבן אחד מבני כנען [ה]⁠יושב הארץ במחוז אחד מהן. אבל הוא כמו שאמרנו שנלחמו עמים רבים עם בני כנען ולקחו ממושבותם והתישבו בהם. וכלם נקראו ״כנענים״, ועליהן אמר ״והכנעני אז בארץ״, שבעֵת ההיא פשטו בארץ, שבאו מצידון ומהר הלבנון אל הארץ לשלול שלל ולבוז בז, ויירא אברם לעבור ממקומו והלאה.
1. דברים יא, ל.
2. בפסקא הבאה רבינו חולק על סוף דברי רמב״ן כאן.
3. בראשית י, יח.
4. יהושע יג, ד.
5. שופטים ג, ג.
6. לשון פלישה למקום לא להם.
7. יואל ד, ד.
8. אומות אלו הפולשות נקראו גם הן בשם ״כנעני״.
9. במדבר יד,מג.
10. שופטים ג, ג.
עד מקום שכם – לא נולד עדיין שכם בן חמור שעל שמו נקראת העיר כן, רק משה כתב השם שהיה לה בימיו:
אלון מורה – אלון הוא יער, והיה האלון לאחוזה לאיש כנעני אחד ששמו מורה, והוא סמוך לשכם וקרוב לירדן, אבל אלוני ממרא הוא מקום אחר בארץ חברון רחוק מן הירדן:
והכנעני אז בארץ – ארץ כנען בחלקו של שם נפלה, אבל התגבר אז הכנעני לכבוש חלק ממנה והיה נלחם בה, וסיפר הכתוב שעכ״ז לא נמנע הצדיק ללכת לדרכו במצות השם, ועבר בארץ בהיות רבים לוחמים בה וליוצא ולבא אין שלום, והוא בוטח באלהיו שלא יקרנו אסון:
ויעבר אברם בארץ – נכנס לתוכה כפירש״י, כי יש הפרש בין לשון עברה שאחריו שימוש מלת את ובין אשר אחריו שימוש הבי״ת, כי עם מלת את ענינו העברה מקצה לקצה כמו ויעבור את מעבר יבק, ויעבור את הנהר, אבל עם שימוש הבי״ת ענינו הכניסה לארץ גם ההתהלכות בארץ דוגמת ויעבור בכל ארץ מצרים, ולפי שאמר בפסוק הסמוך שכבר באו עד גבול ארץ כנען לכן פירש״י ויעבור נכנס לתוכה (רוו״ה).
עד מקום שכם – בעבור שמ״ם מקום בשו״א סמוך אל שכם, לכן ברור כי שכם הוא שם איש לא שם מקום, וטעמו מקומו של שכם, ולא מצאנו בכל המקרא שיאמר מקום ירושלים מקום ציון וכדומה, כמו שלא תאמר עיר ירושלים עיר ציון כמ״ש הרשב״ם לקמן (ל״ג י״ח), לכן פי׳ הראב״ע שמשה קראו כן בשם הנודע בימיו כי בימי אברהם עדיין לא נולד שכם (רוו״ה).
עד מקום שכם – עיר שכם היא יושבת בטבור א״י, ולולא שבחר דוד בירושלים להיותה בנחלת מטה יהודה, וגם היתה חביבה עליו כי היתה עיר בצורה ולא נכבשה עד ימיו והוא כבש אותה, היתה שכם או שילה עיר הממלכה; לפיכך כשהגיע אברהם לשם אמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת (בני בכורי ע״ה). ואולי אם היה מושב המלך ובית המקדש בשכם או שילה לא היו י׳ השבטים מורדים בבית דוד.
אלון מורה – אלון הוא עץ העומד דורות הרבה, והוא אצל בני קדם נזכר בסימני המקומות, כמו ההרים והנהרות, ומורה אולי היה שם אדם באיזה זמן, ואיננו ממרא, ומה שאמר מקום שכם אולי כי עדיין לא נבנתה שכם.
והכנעני אז בארץ – מפני שהוא בא לומר אח״כ לזרעך אתן את הארץ הזאת, הקדים להודיע לישראל כי גם בימי אברהם היתה הארץ ההיא ביד כנען שלא יחשבו שאולי בימים ההם היתה ביד אומה אחרת רעה וחטאה, ושהוריש האומה ההיא ונתן ארצה לכנעני, וא״כ יקשה לקחתה מידם, כי ירושה להם נְתנה ה׳; לכך הקדים והודיעם כי כשהבטיח ה׳ לאברהם ירושת הארץ כבר היתה ביד הכנעני.
up to the place of Shechem. The city of Shechem [Nablus] is situated in the center of the land of Israel, and if David had not chosen Jerusalem – because it was in the tribe of Judah’s portion, and because it was dear to him since it was a fortress that had never been conquered until he conquered it – then Shechem or Shiloh would have been the royal capital. Thus, when Abram arrived there, God said to him, “To your descendants will I give the land” (my late eldest son). It might even be said that if the king’s residence and the Temple had been in Shechem or Shiloh, the ten [northern] tribes would never have rebelled against the House of David. The term “the place [or ‘site’] of Shechem” may have been used because Shechem had not yet been built.
the terebinth of Moreh (elon Moreh). The terebinth [or “oak,” Hebrew elon or alon] is a tree that stands for many generations, and among the ancients it is mentioned in place names, just as mountains and rivers are. “Moreh” is perhaps the name of a man of some unknown era; it is not to be identified with “Mamre” (Gen. 13:18).
The Canaanites were then (already) in the land. Because God was about to say [next v.], “To your descendants will I give this land,” He first let Israel know that even in Abraham’s time, that land was in the hands of Canaan, so that they should not think that perhaps in those days it was possessed by some other evil and sinful people, and that God [later] dispossessed that people and gave its land to the Canaanites. If the Israelites had believed this, they would have been reluctant to take the land from them, thinking that God had given it to Canaan as an inheritance. Therefore He let them know early on that when He promised the inheritance of the land to Abraham, it was already in the hands of the Canaanites.
ויעבר – אברהם ״עבר״ בכל מקום, אך לא התיישב במקומות בהם עבר, מכיון שהמתין לסימן המובטח לו מה׳, שהיה אמור להראות לו היכן להתיישב.
והכנעני היה אז כבר בארץ, שכן בזמן שנכתבו שורות אלו, היו עדיין הכנענים בארץ. מלכתחילה, לא נועדה הארץ לצאצאי חם, אך בימי אברהם היא כבר עברה לידיהם.
אברהם הוסיף לנסוע, תוך ציפיה שה׳ יראה לו את המקום בו עליו להתיישב.
ויעבר אברם – כשבאו ארצה כנען ולא הגיע דבר ה׳ עבר הלאה, שגדר פעל ויעבור שעובר מעבר אל עבר, הלך ע״ד לעבור משם אל ארץ אחרת וכ״ז מן הנסיון, ולא תאמר שעבר רק חלק קטן, כי עבר עד מקום שכם ונסע הלאה, הגם שאז היה עת מלחמה כי הכנעני אז בארץ, שבחלק הארץ שעבר היה הכנעני נלחם וכובש את הארץ, והנסיעה בשעת חירום היא סכנה גדולה, וגם שתחת שהיה מקוה שבא״י ילוה אל בני שם שלא נשחתו עדיין, מצא שם שהכנעני מבני חם מתישבים בארץ, ובכ״ז לא הרהר אחר מדותיו.
{Why now, ‘The Canaanites were then in the land’ and later ‘The Canaanites and Perezzites were then…’?}
AVRAM PASSED THROUGH. When they arrived in the land of Canaan and there were no further instructions from God he continued on (va-ya’vor). The term yavor means passing from one side to the other, with the intention of continuing on even to another country — and this, too, was part of the test of Avraham1. And do not imagine that he continued on for only a small distance; rather, he came as far as the place of Shekhem and still kept on going. This, despite the fact that the Canaanites were then in the land; i.e., it was a time of war, with the Canaanites in the process of conquering that part of the land through which Avram was passing. His journey, then, took place during a period of emergency and great hazard — and instead of finding in the land of Israel the descendants of Shem who had not yet become corrupt, he found that the Canaanites, descendants of Ham, had occupied it. Nonetheless, he did not waver.
1. Also recall (Malbim—I, p. 390): a command from God to act remains in force until it is specifically countermanded. Hence, he continued to travel in fulfillment of the command to wander.
עד מקום שכם: עוד לא היתה עיר באותו מקום1, משום הכי כתיב ״מקום שכם״2. ועיין להלן (לג,יח) מה שכתבתי.
והכנעני אז בארץ: היה הולך וכובש ארץ ישראל, רש״י3. והידיעה הזו כאן4 באה ללמדנו5, ד״מורה״6 הלז אע״ג שלא היה מזרע הכנעני7, מכל מקום הרי הוא בכלל כנעני, מחמת שהכנעני כבש את הארץ הכל יקראו על שמו. תדע, שהרי אמר אברהם לעבדו ״לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בארצו״ (להלן כד,לז), והרי היו הרבה מבני שם בארץ ישראל, ומלכי צדק היה שמה8, ולמה לו לילך לחרן, אלא כל יושבי ארצו נשתעבדו אליו והרי הם בכלל כנענים, זולת אברהם שלא נשתעבד, וה׳ היה עמו.
1. כך כתב בפירוש ׳בכור שור׳ על התורה.
2. ולא כתב ׳עד שכם׳. ודלא כהרמב״ן שכתב שהיתה שם עיר שכם, ו״שכם בן חמור״ נקרא אח״כ ע״ש העיר, ועיין בראב״ע וב׳הכתב והקבלה׳. והשוה ״מקום המזבח״ (יג,ד) ובמפרשים שם.
3. ולא מצאנו מקור לרש״י בדברי חז״ל.
4. מדוע דוקא כאן הביאה התורה את העובדה הזאת לידיעתנו.
5. אך רש״י ענה על כך וכתב: לפיכך ״ויאמר אל אברם״ וכו׳, עיי״ש.
6. האיש ששמו ״מורה״ שעל שמו נקרא המקום ״אלון מורה״ (ומקורו ברמב״ן).
7. כי ״מורה״ ו״ממרא״ הם שני שמות לאדם אחד (כדעת הי״א בראב״ע), ו״ממרא״ הוא אמורי (להלן יד,יג) ולא כנעני. אך הרמב״ן סובר לא כך, אלא שהם שני מקומות ושני בני אדם (וכך סובר גם הרד״ק להלן יג,יח).
8. כפי שמביא רש״י כאן לראיה שבחלקו של שם נפלה א״י בתחילה.
אלניא מרה – אֵלון הוא יער של עצי האֵלה והאַלון Querceto ושד״ל תרגמו Terebinto רק הוא עץ שפל ובלתי מֵצַל ולא יצדק להעתיק בו שם אֵלָה ואחיו.
והכנעני אז בארץ – גם זה נכתב לחזק ידי ישראל למלחמה את בני כנען בהראותו להם מכמה שנים נתישב כנען בארץ ההיא, ואם כן עברו ד׳ דורות שאמר אלהים לאברהם ובאה העת ליטול הארץ מידם, וזהו שכתוב אחריו לזרעך אתן את הארץ הזאת.
א. כן בדפוס ראשון, וכן בפסוק בדברים י״א:ל׳. בפסוק שלנו: ״אלון מורה״
אברם מסייר בארץ כדי להכירה, למצוא בא מקומות יישוב מתאימים לו ולעדריו.
מקום שכם – המקום שבו עתידה לשכון העיר שכם, במרכז הארץ, בהרי אפרים. העיר נחרבה בימי מלחמת וספסינוס והוקמה מחדש בשם Flavia Neapolis. כיום היא נקראת נאבלוס.
אלון – הוא עץ האֵלה,⁠1 בעוד אשר השם אַלון מציין עץ אחר;⁠2 השווה אילן = עץ.
מורה – מסתבר שזהו שם העץ הזה.
והכנעני אז בארץ – השווה ראב״ע, שרואה במלים אלה סוד כמוס, אם אין רוצים לפרש כפשוטו ״יתכן שארץ כנען — תפשה כנען מיד אחר״, סוד שאין מקום לגלותו, ״והמשכיל ידום״3 אך כבר העירו4 שכוונת הכתוב להדגיש, כי הארץ היתה אז כבר בידי כנען, וכי משום כך היה צורך בהבטחתו ית׳ שיתן את הארץ, שנמצאת עתה בידי בני כנען — לבניו אחריו. מכאן, שבני כנען הגרו לארץ בתקופה מאוחרת למדי. כנראה היתה הארץ מיושבת בתחילה על ידי שבטים שמיים, אשר נאלצו לסגת לאט לאט מפני בני כנען.⁠5
1. Therebinte.
2. Eiche.
3. מבקרי המקרא מנסים להוכיח מכאן, שאכן חובר ספר בראשית אחר מות משה, שכן, לדעתם זוהי הערת מחבר שהוערה אחר שהכנעני גורש מהארץ, הערה שכוונתה לציין, שאז, בשעת בוא אברהם לארץ זו, הכנעני עודנו היה בה. אך לא קשה לעמוד על איולתו של ביאור זה — כאילו לא היה ידוע לכול, שבימי אברהם עוד לא גירשו בני ישראל את הכנענים.
4. רש״י ד״ה והכנעני (המ׳).
5. השווה Kurtz, Geschichte.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)בראשית רבהבראשית רבתימדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״ם המשוחזראבן עזרא א׳ר״י בכור שוררד״קרי״דחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםטור הפירוש הארוךמושב זקניםר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנותולדות אהרןגור אריהכלי יקרשפתי חכמיםאור החייםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144