Bereshit 12 – בראשית יב‏ – Mikraot Gedolot

[סח] ¹ואברכה מברכיך, א״ר יהודה שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם, מי שנותנין לו ס״ת לקרות ואינו קורא, כוס של ברכה לברך ואינו מברך, והמנהיג עצמו ברבנות, כוס של ברכה לברך ואינו מברך, דכתיב ואברכה מברכיך. (ברכות נה)

[סט] ²וא״ר יהושע בן לוי כל כהן שמברך מתברך, ושאינו מברך אין מתברך, שנא׳ ואברכה מברכיך. (סוטה לח:)

[ע] ³אלא ר״ע ברכה לכהנים מנא ליה, אר״נ בר יצחק מואברכה מברכיך. (חולין מט)

[עא] ⁴ואברכה מברכיך, אמר ר׳ ירמי׳ החמיר הקב״ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו, בכבודו כתיב (שמואל א ב׳:ל׳) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו ע״י אחרים, ובכבודו של צדיק כתיב ואברכה מברכך ומקללך אאור אנא. (בראשית רבה לט)

[עב] ⁵ואברכה מברכיך, כיון שבא אברהם אמר הקב״ה אינו דרך כבוד לפני שאהיה אני זקוק לברך את בריותי, אלא הריני מוסר את הברכות לאברהם ולזרעו וכל מי שקובעין בו ברכה אני חותם על ידיהם, שנא׳ והיה ברכה, ואברכה מברכיך מהו ואברכה מברכיך, אמר הקב״ה הריני מוסר את הברכות לכל מי שאתה מברך ואני חותם על ידיך. (תנחומא ישן ברכה ס״ח)

[עג] ⁶לכה ארה לי יעקב (במדבר כ״ג:ז׳) מי שהוא מארר לבניו של יעקב לעצמו הוא מארר, שכן כתיב ומקללך אאר ומברכיך ברוך. (תנחומא בלק יב)

[עד] ⁷מברך רעהו בקול גדול גו׳ קללה תחשב לו (משלי כ״ז:י״ד) כך בלעם הרשע כו׳ התחיל נושא קולו והי׳ מברכן בקול גדול כדי שישמעו האומות מה ברכות הוא מברכן, ויכניסו בהן עין רעה ויבואו ויעשו מלחמה עם ישראל, א״ל הקב״ה אני אמרתי לזקן ואברכה מברכיך ומקללך אאר, אותה קללה תחשב לאותו האיש. (ילמדנו בלק)

[עה] ⁸ד״א ואברכה מברכיך זה מלכי צדק, שנאמר ברוך אברם לאל עליון (בראשית י״ד:י״ט) ומקללך אאר, זה נמרד הרשע, שכיון שכפר (אברהם) בע״ז שלהן ויצא מהן היו מחרפין אותו ומקללין אותו והוא שומע ושותק לכך אמר לו הקב״ה ומקללך אאר. (מדרה״ג לך ג)

[עו] ⁹ד״א ואברכה מברכיך זה משה, ומקללך אאר זה בלעם. מברך נקבע שמו בישראל, שנא׳ זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג׳:כ״ב), מקלל נעקר שמו מן העולם שנ׳ (יהושע י״ג:כ״ב) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב. (מדרה״ג לך ג)

[עז] ¹⁰כל שהוא אויב ושונא לישראל כאלו הוא אויב ושונא למקום, וכן הוא אויבי המקום שנא׳ ואיבתי את אויביך וצרתי את צורריך, ונאמר ואברכה מברכיך ומקללך אאר כו׳. (מדרש הגדול בהעלותך)

[עח] ¹¹ונברכו בך וגו׳, ואמר ר׳ אלעזר מאי דכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה, אמר ליה הקב״ה לאברהם, שתי ברכות טובות יש לי להבריך בך, רות המואביה ונעמה העמונית. (יבמות סג.)

[עט] ¹²ונברכו בך וגו׳, הגשמים בזכותך, הטללים בזכותך. (בראשית רבה לט)

[פ] ¹³ר׳ נחמיה אמר, אמר הקב״ה לאברהם אבינו ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך, אין תימר דלהוי עתירין הרי עתירין מינן, אלא לשאלה כשהן נכנסין לצרה הם נשאלים לנו ואנן מגלין להם. (בראשית רבה לט)

[פא] ¹⁴ונברכו בך, והיתה האשה לאלה (במדבר ה׳:כ״ז), שיהיו בני אדם אומרין יארעוך כשם שאירע לפלונית כו׳ אבל בצדיקים כתיב והתברכו בזרעך כל גויי הארץ (בראשית כ״ב:י״ח, כ״ו:ד׳), שיהיו אומרים מי שברך את אברהם יברכך שנא׳ (בראשית מ״ח:כ׳) בך יברך ישראל לאמור ישימך אלהים כאפרים וכמנשה, ונברכו בך כל משפחות האדמה, מי שברך את אברהם יברכך ואומר (ירמיהו ד׳:ב׳) והתברכו בו גוים ובו יתהללו. (תנחומא)

[פב] ¹⁵א״ר לוי הוא שהקב״ה אמר לו ונברכו בך כל משפחות האדמה שעלה אלהים בדור הפלגה והפיץ מהם שלשים משפחות שנ׳ (בראשית י״א:ח׳) ויפץ ה׳ אותם, א״ר לוי אמר הקב״ה ממך אני מעמידן הוא שהקב״ה אמר לו ונברכו בך, והעמיד ממנו שלשים משפחות ואלו הן י״ב נשיאים שהעמיד מישמעאל, וט״ז בני קטורה (בראשית כ״ה:כ״ג), ושני גוים בבטנך הרי שלשים משפחות. (תנחומא ישן חיי שרה)

[פג] ¹⁶ונברכו בך לעתיד לבוא, כדכת׳ (ישעיהו ס״א:ט׳) ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים כי הם זרע ברך. (מדרש הגדול לך)

[פד] ¹⁷ונברכו בך כל משפחות האדמה, שיהיו שואלין לך לברכן. (מדרש החפץ כ״י)

[פה] ¹⁸כל משפחות האדמה, אפילו משפחות הדרות באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל. (יבמות סג.)

[פו] ¹⁹ונברכו בך כל משפחות האדמה, שבזכותו לא פרע הקב״ה מעשרה דורות שהיו כולם רשעים מנח עד אברהם. (מדרש אגדה)

שערי ציון: לעיל מאמר סא. פ״ב מאמר נג. תנחומא לך ט. לקמן פי״ד פסוק א. ז״ח כד.

1. ואברכה מברכיך, והמברך ברכת המזון מברך לבעל הבית (רש״י) ומיירי באורח שאוכל אצל בעה״ב שתקנו עבורו ברכה לבעה״ב בעת שמברך על הכוס וכיון שמסלק א״ע מלברך הרי מגלה דעתו שאינו רוצה בברכת ה׳ שנאמר ואברכה מברכיך, ועי׳ לקמן מאמר סט. ועפמ״ש בס׳ חסידים מכת״י סי׳ תקנד. דאם באברהם כתיב ואברכה מברכיך כ״ש כשמברך ה׳ שיהא מבורך, אולי י״ל דס״ל דנותנין כוס לברך ואינו מברך קאי כפשוטו אפי׳ באינו אורח, ודמי להא דנותנין לו ס״ת לקרות, וניחא שאמרו שמקצרין שנותיו משום שמראה שאינו רוצה להוסיף ברכה לה׳.

2. ואברכה מברכיך, ואני אברכם אישראל קאי כר״ע בחולין מט. כו׳ (רש״י) מובא לקמן מאמר ע. ועי׳ לעיל מאמר סה. דהוא כר׳ ישמעאל דואני אברכם קאי על הכהנים. ובמדרש הגדול אינו גורס כל כהן רק כל המברך, אבל ברור דריב״ל מיירי בכהן כמבואר בגמ׳ שם, וצ״ב לשון כל שאינו מברך אינו מתברך, דמאי קמ״ל ריב״ל בזה, והרא״ש במגלה פ״ג סכ״ב לא הביא רק תחלת הלשון. אמנם הרי״ף הביא כמו לפנינו, והרמב״ם בפט״ו הי״ב מנ״כ שינה קצת דהביא מתחלה כל שאינו מברך, ונראה משום דהביא בסופו הלימוד מקרא ומכאן נלמד רק דכל כהן המברך מתברך ולא ההיפך. ואולי י״ל הכוונה דאם כהן אינו מברך אפי׳ הוא מתברך מכהנים אחרים בתוך הקהל אינו מתברך, דהברכה לכהנים הוא רק כשהם מברכים וזה נלמד מקרא ואברכה מברכיך, דמיירי בכהנים שהם נקראים מברכיך ומפרשי הע״י פרשו בא״א.

3. אלא ר״ע דדורש כשהוא אומר ואני אברכם הוא אומר כהנים מברכים לישראל והקב״ה מסכים על ידם, ועי׳ לעיל מאמר סט. והתוס׳ שם כת׳ ואברכה מברכיך, ואפילו עכו״ם המברכים את ישראל מתברכין, כדאיתא בירושלמי ברכות פ״ח ה״ח דההוא עכו״ם דיהיב שלמא לר׳ ישמעאל אמר לו מלתך כבר אמורה, פרוש איני צריך להחזיר לך שלום שברכתך כתובה מואברכה מברכיך. ולפנינו בירושלמי מובא לקמן כז, כט, דורש כן מקרא אורריך ארור ומברכיך ברוך. ועי׳ לקמן מאמר עה. ולעיל מאמר סה. בבאור הבאתי מדברי הרבעה״ת עיי״ש וצרף לכאן.

4. מדרש שמואל פ״ח, ועי׳ במדרה״ג כאן, וברכנו בחיי ויקרא ה, טו.

5. בפסקתא דר״כ פסקא וזאת הברכה, אלא הריני מוסר את הברכות לך לכל מי שאתה מכרכר אני חותם עליה. ועי׳ במקומות שציינתי לעיל מאמר סד. וצרף לכאן, ובמדרש הגדול חיי שרה כה, יא, בסגנון אחר, אלא הריני מוסר הברכה לאברהם ולזרעו והראוי לברכה יברכוהו, והראוי לקללה יקללוהו ואני מסכים על ידם שנאמר ואברכה. מברכיך ומקללך אאר. ועי׳ תנ״י לך, אברהם בא עמך בהבטחה מפני שאמרת לו ואברכה מברכיך, ובויק״ר יא ז. ותנחומא שמיני ס״ט אברהם אוהבו של הקב״ה היה וכתיב בו ונברכו בך, ובשבילו היה הקב״ה נזקק לכל העולם.

6. עי׳ במדב״ר פ״כ סט״ז.

7. מובא בילק״ש בלק רמז תשסו. ועי׳ לקמן מאמר עו. ובתרגום יוב״ע כאן.

8. עי׳ בפי׳ הרמב״ן כאן.

9. לעיל מאמר עד.

10. מובא בספרי זוטא בהעלתך צד רסז.

11. שתי ברכות. כמו מבריך את הגפן. (רש״י) דורש ונברכו מלשון המבריך והמרכיב. וכ״כ ברבעה״ת ונברכו בך כי יתערבו כל המשפחות שהכל יתאוו להתחבר עמך ונברכו לשון המבריך. ובחזקוני ונברכו לשון המבריך המרכיב, כלומר בך יתערבו משפחות שרי הארץ ולא תחשב כנכרי וגר ביניהם ולפיכך כ׳ כאן משפחות האדמה ועי׳ בפי׳ רמב״ן וברקנטי מזה.

12. בלקח טוב כ׳ ע״ז ועד היום הזה ישראל אין להם שדות וכרמים והם מתפללים בכל יום, ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה, ומהרש״ב בהערות מביא דברי צרור המור פ׳ בחוקותי כי פרצה אמונה זו לאורך ימים גם בין העמים, ובגלל תפלת ישראל על הגשמים קבלו אותם בארצם.

13. דלהוי עתירין כו׳ אם לעושר הרי הם עשירים ממנו אלא לשאלה. ובמדרש מביא מקודם מהפסוקים גבי יעקב, יוסף, דניאל, מרדכי, שנתברכו בשבילם. והנה לפנינו בפסוק ליתא תיבת ״ובזרעך״ רק לקמן (כה, יד) ובמנח״י הגירסא ונברכו בך וגו׳. אמנם בלקח טוב מביא ג״כ הגירסא כל משפחות האדמה ובזרעך וע״ז קאי הדרש שהביא המדרש מהפסוקים מיעקב ויוסף וכו׳ וכן סיים בסוף הוי אומר ובזרעך, עיי״ש בהערות מהרש״ב, (ובתרגום הפשיטא כאן יש ג״כ הוספת ובזרעך וצ״ל דהוא אשיגרת לישנא מפסוק (כח יד) כנ״ל. וראה בס׳ ציוני כאן כ׳ ואעשך לגוי גדול עד כל משפחות האדמה ובזרעך, והוא כלשון המדרש.

14. מאמר זה מובא בלקח טוב נשא בשם התנחומא ובספרי נשא פי״ח הוא בשינוי לשון ומניין שהצדיקים ברכה לרשעים כו׳ ואומר ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך (בראשית כח, יד). עיי״ש בתורה שלמה, ומהפסוק שלפנינו לא הביא, וברש״י כאן וזהו פשוטו וכו׳. ולפנינו בתנחומא מקור הדברים והמפרשים לא הרגישו בזה. ובמדרש הגדול כאן, ונברכו בך, שכל המתברך מתברך בשמו והוא כנ״ל, ובילקוט המכירי תהלים קו, יא, גורס בב״ר פל״ט א״ח מה הטל הזה סימן ברכה לעולם הה״ד ונברכו בך.

15. עי׳ לעיל בתורה שלמה פי״א מאמר סט. ובבאור.

16. עי׳ מאמר פא.

17. ע׳ לעיל מאמר פ.

18. בויק״ר יא, ז. ותנחומא שמיני ס״ט אברהם אוהבו של הקב״ה היה וכתיב ונברכו בך ובשבילו היה הקב״ה נזקק לכל העולם כולו. הדרות באדמה. יש מפרשים כפשוטו אפי׳ אנשים שדירתם המה בתוך האדמה, ולדעתי זה דוחק. דמאי רבותא היא, ועי׳ מ״ש לעיל בבאור מאמר עח. דהרבותא להיפך דמשפחות שרי הארץ יתברכו בו, ונ״ל דדורש השם משפחות האדמה על עמים וגוים שדרים על אדמתם ומתפרנסים ממנה ואינם מהשבטים הנודדים ממקום למקום, וראה בראשית כח. יד. עמוס ג. ב. ועפ״ז י״ל הכוונה דאפי׳ אלה המשפחות החשובות שדרים בתמידות על אדמתם ג״כ יתברכו באברהם. וי״ל עוד בסגנון אחר ע״פ המאמר לעיל עט. הגשמים בזכות אברהם עיי״ש מ״ש מלקח טוב, וזה דקאמר אפילו המשפחות הדרות באדמה וכל חיותם הוא רק מעבודת אדמה יתברכו ג״כ בשביל ישראל, משום שהגשמים בזכות ישראל.

19. לעיל מאמר ב. בבאור.

וַאֲבָרֵךְ מְבָרְכָךְ וּמְלָטְטָךְ אֲלוּט וְיִתְבָּרְכוּן בְּדִילָךְ כֹּל זַרְעֲיָת אַרְעָא.

I will bless those who bless you, and he who curses you, I will curse; and because of you, blessed will be all the families of the earth.”

וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה

וַאֲבָרֵךְ מְבָרְכָךְ וּמְלָטְטָךְ אֵילוּט וְיִתְבָּרְכוּן בְּדִילָךְ כָּל זַרְעֲיָת אַרְעָא

מְבָרְכֶיךָ – מְבָרְכָך,ְ ביחיד?

א. ״נתינה לגר״ העיר שאונקלוס תרגם צורת הרבים ״מְבָרְכֶיךָ״ – ״מְבָרְכָךְ״ ביחיד, כדי להשוותו עם וּמְלָטְטָךְ, צורת יחיד. ולא דייק: בארמית של ת״א משמשת צורת הקניין -ָךְ ליחיד וגם לרבים, כגון ״וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה״ (בראשית מד לא) ״וְיַחֲתוּן עַבְדָּךְ יָת סֵיבַת עַבְדָּךְ אֲבוּנָא בְּדָווֹנָא לִשְׁאוֹל״.⁠¹

קִלֵּל, אֵרַר – לָט

ב. ״וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר״ – ״וּמְלָטְטָךְ אֵילוּט״. דלות הלשון הארמית מחייבת לתרגם שני פועלי הקללה קִלֵּל, אֵרַר בפועל משותף לָט שזולתו אינו קיים בלשון הארמית.⁠² ואכן ״קלל״, ״ארר״ ו״קבב״ מתורגמים כולם לָט, השווה: ״ומקלל אביו ואמו״ (שמות כא יז) ״וְדִילוּט אֲבוּהִי וְאִמֵּיהּ״, ״אָרָה לי את העם הזה״ (במדבר כב ו) ״לוּט לִי יָת עַמָּא הָדֵין״, ״קָבָה לי אֹתוֹ״ (במדבר כב יא) ״לוּט לִי יָתֵיהּ״.⁠³ ואף על פי שמצינו בארמית גִּדֵּף כתיוב״ע ״בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ״ (מלכים א כא יג) ״גַדֵיף נָבוֹת קֳדָם ה׳ וּמַלְכָּא לָט״, בארמית של ת״א פועל גִּדֵּף אינו קיים: ״את ה׳ הוא מגדף״ (במדבר טו לא) ״קֳדָם ה׳ הוּא מַרְגֵּיז״.⁠⁴

ומשיתוף שורש לָט עם השם לוֹט, דרשו חז״ל שלוט הוא מקולל.⁠⁵ ומהרש״א הסתמך על לשון לָט שהוא היפוך אותיות טַל לפרש דרשת חז״ל⁶.

ג. ״וְנִבְרְכוּ״ – ״וְיִתְבָּרְכַן״ בלשון נקבה כמשפט, מוסב אל ״מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה״. ובמקצת נוסחים מתורגם בשיבוש ״וְיִתְבָּרְכוּן״ בזכר.

וְנִבְרְכוּ בְךָ – בזכותך

ד. לפי המיוחס ליונתן ״וְנִבְרְכוּ בְךָ״ – ״וְיִתְבָּרְכוּן בָּךְ״, הכוונה היא ששמו של אברהם ישמש מטבע לשון ברכה, כרש״י.⁠⁷ ואף על פי שביאור זה מתאים למלים ״וֶהְיֵה בְּרָכָה״ (פסוק ב), אונקלוס לא פירש כך מחמת הפועל הפסיבי וְנִבְרְכוּ וגם בגלל הדגשת ״כל משפחות האדמה״. לכן תרגם ״וְיִתְבָּרְכַן בְּדִילָךְ״, בזכותך – קישור סיבתי – ובדרך זו תרגמו גם שאר התרגומים.⁠⁸ אבל להלן ״בך יברך ישראל לאמר״ (בראשית מח כ) – מכיוון ש״יְבָרֵךְ״ היא צורת פעיל – תרגם ״בָּךְ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לְמֵימַר״. אבל יש שפירשו את השינוי ״בְּדִילָךְ״ במגמתו הכללית של ת״א להפליג בשבחם של ישראל: תרגומו ״וְיִתְבָּרְכוּן בְּדִילָךְ״, דומה לתרגום ״והתברכו בזרעך כל גויי הארץ״ (בראשית כב יח) ״וְיִתְבָּרְכוּן בְּדִיל בְּנָךְ כָּל עַמְמֵי אַרְעָא״. משני התרגומים עולה כי בזכות אברהם ובזכות בניו תתברך כל האנושות.⁠⁹ בדרך זו תרגם גם ״ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך״ (בראשית כח יד) ״וְיִתְבָּרְכוּן בְּדִילָךְ כָּל זַרְעֲיָת אַרְעָא וּבְדִיל בְּנָךְ״.

1. ״באורי אונקלוס״, ״מרפא לשון״.

2. ולא כ״חליפות שמלות״ שנדחק בדבריו.

3. אבל ״אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל״ (שמות כב כז) ״לָא תַקִיל״, עיין שם הטעם.

4. גִּדֵּף בא במקרא במשמע בִּזָּהּ, חֵרֵף כגון ״אֶת מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ״ (מלכים ב יט כב) ונראה שגידוף רך יותר מקללה: בעוד שגידוף אלה הם דברי בוז, לקללה מתווספת משמעות של מַאֲוַיִּים ורצון להרע. אבל בלשון חז״ל גידוף זהה לקללה השווה ״ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל״ (ויקרא כד יא) וברש״י: ״שנקב שם המיוחד וגדף״.

5. ב״ר, פרשה מד יא: ״לוט לוטא לא ירית לאברם״ (לוט המקולל אינו יורש את אברהם). זוהר, לך לך, עח ע״א: ״וילך אתו לוט, דא איהו נחש דאתלטיא״.

6. תענית ד ע״א: ״אמר לה הקדוש ברוך הוא [לכנסת ישראל]: בתי, את שואלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש [גשם], אבל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם, שנאמר אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל. ועוד שאלה שלא כהוגן אמרה לפניו: רבונו של עולם, שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך״. ופירש מהרש״א ב״חידושי אגדות״ שם: ״דכשזוכין ישראל הוא טל לברכה, ובהפך יהיה הטל לקללה. לָט תרגום של קללה. ושיעור מלקות ל״ט. כי פעולת טל לברכה תהפך לל״ט ולקללה. וע״ז שאלה כ״י: במה שתהיה לנו כטל – שימני כחותם; מלת טַל, ולא כחתימה שנעשית ממנה בהפך שהיא לָט״.

7. רש״י: ״ונברכו בך כל משפחות האדמה – יש אגדות רבות וזהו פשוטו: אדם אומר לבנו תהא כאברהם. וכן כל ונברכו בך שבמקרא וזה מוכיח: בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה (בראשית מח כ)״.

8. על פי ״מרפא לשון״. ואמנם בת״י ות״נ: ״בזכותך״ כבמדרש: ״ונברכו בך, הגשמים והטללים בזכותך״ (ב״ר לט יד) אבל בפשיטתא: ״ונתברכן בך״, כמיוחס ליונתן.

9. רפל, ת״א, עמ׳ 75.

ואברך ית מן דמברכך יתך ומן דלאיט יתך יהוי ליט^א ויתברכון בזכותך כל (זעזר) זרעיותא^ב דארעא.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״ית מן ... יהוי ליט״) נוסח אחר: ״מברכך כאהרן כהנא ומל⁠(ל){ט}⁠טך אלוט כבלעם רשיע⁠(י)⁠א״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״זרעיותא״) גם נוסח חילופי: ״זרעייוות״.

ואבריך ית כהניא דפרסין ידיהון בצלו ומברכין ית בנך ובלעם דמלטט יתהום אילוט ויקטלוניה לפיתגם דחרב ויתברכון בך כל זרעית ארעא.

And I will bless the priests who will spread forth their hands in prayer, and bless thy sons; and Bileam, who will curse them, I will curse, and they shall slay him with the mouth of the sword; and in thee shall be blessed all the generations of the earth.

ואברך מאן די בריך יתך ומן דלייט יתך יהוי ליט ויתברכון בזכותך כל זרעית ארעא.

And I will bless him who blesseth thee, and he who curseth thee shall be accursed; and in thy righteousness shall all the generations of the earth be blessed.

[יב] וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ – אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה הֶחְמִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל צַדִּיק יוֹתֵר מִכְּבוֹדוֹ, בִּכְבוֹדוֹ כְּתִיב: כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלוּ (שמואל א ב׳:ל׳), עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וּבִכְבוֹדוֹ שֶׁל צַדִּיק כְּתִיב וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, אֲנָא. תַּנְיָא אֵלּוּ בְּרָכוֹת שֶׁאָדָם שׁוֹחֶה בָּהֶם, בְּאָבוֹת תְּחִלָּה וָסוֹף, מוֹדִים תְּחִלָּה וָסוֹף, וְהַשּׁוֹחֶה עַל כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה מְלַמְּדִין אוֹתוֹ שֶׁלֹא לָשׁוּחַ. רַבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, כֹּהֵן גָּדוֹל תְּחִלַּת כָּל בְּרָכָה שׁוֹחֶה, וְהַמֶּלֶךְ בִּתְחִלַּת כָּל בְּרָכָה וְסוֹף כָּל בְּרָכָה שׁוֹחֶה. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, הַמֶּלֶךְ מִשֶּׁהָיָה כּוֹרֵעַ לֹא הָיָה נִזְקָף עַד שֶׁהָיָה גּוֹמֵר כָּל תְּפִלָּתוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה׳ אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח ה׳ מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם (מלכים א ח׳:נ״ד). וְאֵיזוֹ כְּרִיעָה וְאֵיזוֹ בְּרִיכָה, רַבִּי חִיָּא רַבָּה הֶרְאָה כְּרִיעָה לִפְנֵי רַבִּי וְנִפְסַח וְנִתְרַפֵּא. וּבַר סִיסִי הֶרְאָה בְּרִיכָה לִפְנֵי רַבִּי וְנִפְסַח וְלֹא נִתְרַפֵּא. וְנִבְרְכוּ בְךָ, הַגְּשָׁמִים בִּזְכוּתְךָ, הַטְּלָלִים בִּזְכוּתְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדְּכָי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וגו׳ (אסתר ב׳:כ״ב). זֶה מָהוּל וְזֶה עָרֵל, וְחָס עָלָיו, אֶתְמְהָא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי (תהלים קי״ט:ק׳), אָמַר, יַעֲקֹב בֵּרַךְ אֶת פַּרְעֹה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה (בראשית מ״ז:ז׳), יוֹסֵף גִּלָּה לוֹ, דָּנִיֵּאל גִּלָּה לִנְבוּכַדְנֶצַר, אַף אֲנִי כֵן וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ, אִין תֵּימַר דְּלֶהֱוֵי עַתִּירִין, הֲרֵי עַתִּירִין אִנּוּן מִינָן, אֶלָּא לִשְׁאֵלָה, כְּשֶׁהֵן נִכְנָסִים לְצָרָה הֵם נִשְׁאָלִים לָנוּ וְאָנוּ מְגַלִּין לָהֶם.

דָּבָר אַחֵר: וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶךָ – אָמַר לוֹ: עָתִיד אֲנִי לְהַעֲמִיד מִבְּנֵי בָנֶיךָ שֵׁבֶט שֶׁמְּבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל, זֶהוּ שֵׁבֶט לֵוִי. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמִי מְבָרֵךְ לְאוֹתוֹ שֵׁבֶט? אָמַר לוֹ: מִשֶּׁהֵן מְבָרְכִין לְיִשְׂרָאֵל אֲנִי מְבָרֵךְ לְאוֹתוֹ שֵׁבֶט, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם (במדבר ו׳:כ״ז). אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה שֵׁבֶט לֵוִי מְבָרֵךְ אֶתְכֶם, וְלֶעָתִיד לָבֹא אֲנִי בִּכְבוֹדִי אֲבָרֵךְ אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: יְבָרְכֶךָ י״י נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ (ירמיהו ל״א:כ״ב).

Another explanation of And I will bless those who bless thee (ibid. 12:3). The Holy One, blessed be He, said to him: I will cause a tribe to descend from among your sons that will bless Israel, and it will be called the tribe of Levi. “Master of the Universe,” he replied, “but who will bless that tribe?” The Holy One, blessed be He, responded: When they bless Israel, I will bless them, as it is said: So shall they put My Name upon the children of Israel, and I will bless them (Num. 6:27). The Holy One, blessed be He, said unto Israel: In this world the tribe of Levi will bless you, but in the world-to-come I Myself will bless you, as it is said: The Lord blessed thee, O habitation of righteousness, O mountain of holiness (Jer. 31:22).

ואברכה מברכיך – ¹מיכאן לכהנים שכל כהן המברך מתברך.

ונברכו בך כל משפחות האדמה – שבזכותו לא פרע הקב״ה מעשרה דורות שהיו כולם רשעים מנח ועד אברהם.

ונברכו בך – ²שהגשמים והטללים יורדין בזכות אברהם.

1. מיכן לכהנים. ביב״ע ואברך ית כהניא דפרסין ידיהן בצלו ומברכין ית בנך.

2. שהגשמים והטללים יורדין כו׳. ב״ר פל״ט אות י״ב ולקח טוב וילקוט רמז ס״ה.

רמז סה

וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ – הֶחְמִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל צַדִּיק יוֹתֵר מִבִּכְבוֹדוֹ. כְּתִיב: וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, אֲנָא. וּבִכְבוֹדוֹ כְּתִיב: ״כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ״. וְנִבְרְכוּ בְךָ. הַגְּשָׁמִים בִּזְכוּתְךָ, הַטְּלָלִים בִּזְכוּתְךָ. הָדָא הוּא דִכְתִיב: ״וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדְּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדְּכָי״. זֶה מָהוּל וְזֶה עָרֵל, וְחָס עָלָיו, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן״, יַעֲקֹב בֵּרַךְ אֶת פַּרְעֹה, ״וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה״, יוֹסֵף לֹא גִלָּה לְפַרְעֹה אֶת חֲלוֹמוֹ, דָּנִיֵּאל לֹא גִלָּה לִנְבוּכַדְנֶצַּר אֶת חֲלוֹמוֹ, אַף אֲנִי ״וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה״. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. אִם לְעֻתְרָא, אִנּוּן עֲתִירִין מִנַּן. אֶלָּא כְּשֶׁנִּכְנָסִין לְצָרָה, הֵן שׁוֹאֲלִין לָנוּ וְאָנוּ מְגַלִּין לָהֶם. [כתיב ברמז תשט, נשא אות קלב].

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב: וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, אֲפִלּוּ מִשְׁפָּחוֹת הַדָּרוֹת בָּאֲדָמָה אֵין מִתְבָּרְכִין אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. ״כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ״, אֲפִלּוּ סְפִינוֹת הַבָּאוֹת מִגַּלְיָא לְאַסְפַּמְיָא אֵין מִתְבָּרְכוֹת אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: שְׁתֵּי בְּרִיכוֹת טוֹבוֹת יֵשׁ לִי לְהַבְרִיךְ בְּךָ: רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שְׁלשָׁה דְבָרִים מְקַצְּרִין יָמָיו שֶׁל אָדָם. מִי שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִקְרוֹת וְאֵינוֹ קוֹרֵא, דִּכְתִיב: ״כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ״ וְכוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְבָרֵךְ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, דִּכְתִיב: וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמַנְהִיג עַצְמוֹ בְּרַבָּנוּת, דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: מִפְּנֵי מָה מֵת יוֹסֵף קֹדֶם אֶחָיו, מִפְּנֵי שֶׁהִנְהִיג עַצְמוֹ בְּרַבָּנוּת.

ואבארך מבארכיך ואלען שאתמיך ויתבארך בך ג׳מיע עשאיר אלארץ׳.

ואברך את מברכיך, ואקלל את מקללך¹, ויתברכו בך כל משפחות האדמה.

1. ״לען״ (لعن) משמעותו ״לקלל״ במובן של קללה חמורה או ארור - זו קללה בעלת משמעות דתית או רוחנית חזקה, כמו נידוי או הרחקה מרחמי ה׳. ״שתם״ (شتم) משמעותו ״לקלל״ במובן של גידוף או העלבה מילולית - זו יותר קללה במובן של דיבור פוגעני או מבזה. בביטוי ״ואלען שאתמיך״, רס״ג בחר להשתמש ב״שתם״ (مشاتم - משתמים/מגדפים) כשם העצם לתיאור אלה שמקללים את אברם, אבל בחר ב״לען״ כפועל שמתאר את מה שה׳ יעשה להם. מי שיקלל את אברם בקללות ״רגילות״ (שתם) יקבל בתמורה קללה אלוהית חמורה יותר (לען). המעליב את אברם יקבל נידוי אלוהי.

ונברכו בך – יש אגדות רבות, וזה פשוטו: אדם אומר לבנו: תהא כאברם. וכן כל ונברכו בך שבמקרא, וזה מוכיח: בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים^א כאפרים וכמנשה (בראשית מ״ח:כ׳).

א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1 חסר: ״אלהים״.

ונברכו בך WILL BE BLESSED THROUGH YOU – There are many Midrashim about this but this is the simple meaning is: A man says to his son, “May you be like Avram.” and so [is the meaning of] all “blessed through you” in Scripture. Here is the proof: “Through you shall Israel bless, saying, ‘May God make you like Ephraim and Menasheh’” (Bereshit 48:20).

ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך – ¹הגשמים בזכותך והטללים בזכותך. ²כל משפחות האדמה ובזרעך. ³יעקב בירך את פרעה שנאמר ויברך יעקב את פרעה (בראשית מ״ז:י׳). וכתיב נחשתי ויברכני ה׳ בגללך (שם ל׳:כ״ז). ויברך ה׳ את בית המצרי בגלל יוסף (שם ל״ט:ה׳). דניאל לנבוכדנאצר גילה הסוד. מרדכי הציל את אחשורוש. ⁴דכתיב ותגד אסתר למלך בשם מרדכי (אסתר ב׳:כ״ב). הוי וזרעך.

⁵ועד היום הזה ישראל אין להם שדות וכרמים. והם מתפללים בכל יום. ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה. הוי אומר ובזרעך.

1. הגשמים בזכותך. ב״ר פל״ט. וילקוט רמז ס״ה.

2. כל משפחות האדמה ובזרעך. וכ״ה בכ״י פלארענץ. הדרש מוסב על ובזרעך. וכמו שסיים הוי אומר ובזרעך. אולם בקרא לא כתיב כלל מלת ובזרעך. וראיתי שגם בב״ר פל״ט מובא כן אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. ובעל נזה״ק נדחק שצ״ל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. אולם על הפסוק שלפנינו כוון הדורש. וי״ל עוד כיון דמצינו ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך ביעקב (בראשית כ״ח י״ד) ובכח הדרש כל מה שנאמר לאברהם נאמר בישראל לקמן פסוק מ״ז והוא בב״ר פמ״ט לכן מביא את הכתוב הזה מיעקב על אברהם.

3. יעקב ברך את פרעה. ב״ר פל״ט.

4. דכתיב ותגד אסתר. בקרא כתיב ותאמר אסתר.

5. ועד היום הזה. הם דברי המחבר מדנפשיה. כי באמת פרצה האמונה זו לארך ימים גם בין העמים כמבואר בארוכה בספר צרור המור פ׳ בחוקותי על הפסוק ונתתי גשמיכם בעתם ומובא גם ביד אבי שלום פ׳ אמור כי בגלל תפלת ישראל על הגשמים קבלו אותם בארצם.

ומקללך^א – ¹שיהיו מעטי׳, והטעם שיהיו מקוללין^ב אותן שיקללו^ג אותך.⁠² (כ״י המבורג 52 בשם פי׳ הר״ר יוסף קרא, והשוו חזקוני)⁠³

1. בכ״י, פירוש זה בא כתשובה לשאלה על ההבחנה בפסוק בין המברכים והמקללים: ״תימ׳ למ׳ לא אמ׳ ומקלליך לשון רבי׳ כמו שאמ׳ ומברכיך״.

2. השוו ראב״ע שמעטים יהיו אפילו מעיקרא.

3. לשון חזקוני: ״ומקללך – לשון יחיד, ללמדך שמברכין מרובין על מקללין.⁠״

א. בכ״י: ״ומקלליך״.

ב. בכ״י: ״מקולקלין״.

ג. בכ״י: ״שיקלקלו״.

ואברכה מברכיך – מי שיברך אותך יהי ברוך, כלומר אוהביך אני אוהב.

ונברכו בך – לשון על ברכי יוסף (בראשית נ׳:כ״ג) ולשון מבריך ומרכיב (בבלי סוטה מ״ג:), כלומר בך יתערבו משפחות שרי האדמה, כי לא תחשב כגר וכנכרי ביניהם. אישרונט אנטייץ בלעז. ולפיכך כתב כאן: משפחות האדמה. וכן ביעקב כתוב: ונברכו (בראשית כ״ח:י״ד), משקל רפי, לשון ויברך הגמלים (בראשית כ״ד:י״א), ולכך כתוב שם: משפחות האדמה (בראשית כ״ח:י״ד). אבל אצל והתברכו בזרעך (בראשית כ״ב:י״ח, כ״ו:ד׳) משקל דגש שהוא לשון ברכה ממש, לא כתוב משפחות, אלא גויי הארץ, בעקדת יצחק (בראשית כ״ב:י״ח) וביצחק בואלה תולדות (בראשית כ״ו:ד׳).⁠¹

1. שוחזר מכ״י אוקספורד 31/8 וליקוט אוקספורד-מינכן, ועיינו בהרחבה בשחזור פירוש רשב״ם האבוד לבראשית א׳–י״ז, עמ׳ 103, 291 ואילך.

מברכיך – רבים.

ומקללך^א – יחיד.

א. כן בכ״י פריס 176. בכ״י לוצקי 827: מקללך.

THEM THAT BLESS THEE. This word is in the plural.

AND HIM THAT CURSETH THEE. This word is in the singular.

^אחכם גדול אמר בספרו: כי ונברכו בך – מגזרת: הברכת האילן,⁠¹ ולא ידעתי מי הביאו בצרה הזאת.

רק ונברכו מבנין נפעל, על דרך נכבד, כי מתברך הוא כמו: מתכבד. והנה הטעם: שיהיו משפחות האדמה בעבורו מבורכות.

1. ראב״ע כאן משיג על פירושו של רשב״ם – עיין פירוש רשב״ם המשוחזר.

א. ביאור זה מופיע בכ״י לפני הביאור לפסוק ב׳.

ומקללך – לשון יחיד, ולא כן מברכיך, כי אהוב היה לכל רואיו.⁠¹

ומלת ארירה קשה מקללה, ואאור מפעלי הכפל, על דרך: יסוב אותו סביב (מלכים א ז׳:כ״ג).

1. השוו ר״י קרא שיהיו מועטים בגלל שיקוללו.

וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה

אין לי ספק שכאשר הוא {אברהם}, עליו השלום, חלק על שיטתם של האנשים כולם, גידפו אותו התועים הללו, גינו אותו וזלזלו בו. ומכיוון שסבל זאת למען האל יתעלה, והעדיף את האמת על כבודו, נאמר לו: ואברכה מברכיך ומקללך אָאֹר, ונִברכו בך כל משפחֹת האדמה (בראשית י״ב:ג׳). סופו היה מה שאנו רואים היום, שרוב תושבי (כדור) הארץ מסכימים להעריצו ולהתברך בזכרו, עד כדי שמתייחשׂים אליו מי שאינם מצאצאיו. אין חולק עליו ואין מי שאינו מכיר בגדולתו. (רמב״ם מורה נבוכים ג׳:כ״ט)

וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן

ולשון ספרי ואהבת את ה׳ אהבהו על הבריות כאברהם אביך שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן ור״ל כמו שאברהם מפני שהיה אוהב כמו שהעיד הכתוב אברהם אוהבי וזה בעוצם השגתו קרא בני האדם להאמין בשם מרוב אהבתו כן אתה אהוב אותו עד שתקרא אליו בני האדם. (רמב״ם ספר המצוות מצוות עשה ג׳)

שאדם יטען לנבואה מכיוון שהאל דיבר אליו ושלח אותו - זה לא נשמע מעולם לפני משה רבנו. ואל יטעה אותך מה שנאמר על אודות האבות שנזכר שהאל דיבר אליהם ונגלה אליהם, כי אין אתה מוצא אופן זה של נבואה כדי שהם יזמנו את בני-האדם או ידריכו את זולתם, באופן שיאמר אברהם, או יצחק, או יעקב, או מי שקדם להם, לאנשים: ״אמר לי האל עשׂו כך״ או ״לא תעשׂו״ או ״שלחני אליכם״. זה לא היה מעולם. אלא הפנייה (האלוהית) היתה אליהם (אל האבות) במה שנוגע אליהם בלבד, ולא זולת זה. כוונתי, במה שנוגע לשלמותם, ולהדריכם מה יעשׂו, ולבשׂרם מה יארע בעתיד לצאצאיהם, ולא זולת זה. הם היו מזמנים את בני-האדם על סמך העיון והלימוד, כפי שברור, לדעתנו, מדבריו: ואת הנפש אשר עשֹו בחרן (בראשית י״ב:ה׳). (רמב״ם מורה נבוכים א׳:ס״ג)

ואברכה מברכיך – כלומר: אהב אוהביך ואשנא משנאיך. כלומר: לא תתן ללבך לאמר: אין לי קרוב וגואל בארץ, ואם ישנאני אדם ויבקש לי רעה מי יעמד נגדו, ואם יאהבני מי ישלם לו גמולו. כי אדם שיש לו קרובים כולם אוהבים המכבדו והמהנהו, ואני אהיה לך לאוהב^א ולגואל.

ונברכו בך – המתברכים יהיו בך מתברכים, שיאמרו להם מברכיהם: היה כאברהם, כמו: בך יברך ישראל לאמר (בראשית מ״ח:כ׳).

א. בכ״י מינכן 52 (בשיכול אותיות): לאהוב.

ואברכה מברכיך – AND I WILL BLESS THOSE WHO BLESS YOU – That is to say: I will love those who love you and I will hate those who hate you. Meaning: do not let your heart say: I have no relative or avenger in the land, and if a person hates me or seeks my ill, who would stand against him, and if he loves me, who would pay him back what he deserves. Because a person who has relatives, everyone loves the one who respects him and benefits him, and I will be for you one who loves and avenges.

ונברכו בך – THEY WILL BE BLESSED THROUGH YOU – Those who are blessed will be blessed through you; that the ones who bless them will say to them: May you be like Avraham. Similar to (Bereshit 48:20): "Through you shall Israel bless, saying ['May God make you like Ephraim and Menashe'].⁠"

ונברכו בך כל משפחות האדמה – שרה מזרעו של שם, קטורה מיפת, הגר מחם, מאלה נפצה הארץ. (כ״י אוקספורד 271/8, מינכן 50)

ואברכה מברכיך – בעלי בריתך ומבקשי טובתך, כמו ענר אשכל וממרא, וזולתם שלא נזכרו אני אברך אותם בגללך, ויכירו כי באהבתם אותך תרבה טובתם, כמו שנאמר בדבר יוסף: ויברך י״י את בית המצרי בגלל יוסף (בראשית ל״ט:ה׳) ונאמר ביעקב אבינו נחשתי ויברכני י״י בגללך (בראשית ל׳:כ״ז).

ומקללך אאר – בקללה לא אמר לשון רבים, כי מעטים יהיו המקללים אותו ומבקשי רעתו.⁠¹

ונברכו בך כל משפחות האדמה – כל המשפחות שתגור בתוכם כמו ארץ כנען וארץ פלשתים וארץ מצרים, אשלח בהם ברכה מיום שתגור ביניהם לזכותך,⁠² כדי שיאהבוך וינשאוך.

1. כן בראב״ע פירוש ב׳.

2. כן בראב״ע פירוש ב׳.

ואברכה מברכך, your allies and those who seek your welfare.” A reference to Oner, Eshkol, and Mamre, Avram’s allies, as well as others whom the Torah has not named. The blessing‘s effect is that people displaying sympathy and love for Jews will be recompensed by God. A prominent example of this is that the house of Potiphar was blessed as a result of Potiphar’s positive attitude to Joseph, his Hebrew slave. (Genesis 39,5) Even Yaakov’s arch enemy Lavan, admitted that his presence with him had resulted in God making him rich. (Genesis 30,27)

ומקללך אאור, it is not customary to use the plural mode when speaking of curses. Seeing that there would be very few people, if any, who would curse Avram, this is hinted at in the use of the singular mode in the word ומקללך, “someone who curses you.”

ונברכו בך כל משפחות, all the families of the earth within whose radius Avram would make his residence, such as the land of Canaan, Egypt, and the land of the Philistines, would experience a special blessing due to the proximity of Avram.

ואברכה מברכיך – אל תחשוב בלבך לומר אין לי קרוב וגואל בארץ, כי אני אוהבך אאהב, ומשנאיך אשנא.⁠¹

ואברכה מברכיך ומקלליך אאר – ואם תאמר: במקום אחר מצינו שקדמה קללה לברכה, כדכתיב: אורריך ארור ומברכיך ברוך (בראשית כ״ז:כ״ט), לפי שהצדיקים תחילתן ייסורין וסופן שלוה.

אלא יש לומר: קרא פתח בברכה ברישא, כדכתיב: ואברכך, והיה ברכה, ואיידי דקאי בברכה נקט נמי: ואברכה מברכיך, והדר נקט: ומקלליך אאר.

ומקללך – לשון יחיד, ללמדך שמברכין מרובין על מקללין.⁠²

ונברכו – משקל רפי, לשון מבריך ומרכיב (בבלי סוטה מ״ג:), כלומר בך יתערבו משפחות שרי הארץ, ולא תחשב כנכרי וגר ביניהם, ולפיכך כתיב כאן משפחת האדמה.

1. שאוב מר״י בכור שור.

2. שאוב מר״י קרא.

ואברכה מברכיך, "I will bless those who bless you.⁠" You must never think that there are no people on earth that are psychologically close to you and are potential saviours of you, for I love those who love you and I hate the people who hate you. [in other words I know that there are people who love you. Ed.]

ואברכה מברכיך ומקללך אאור, "I will bless those who bless you, and curse those who curse you;⁠" you may question why elsewhere God uses the reverse order, i.e. "he who curses you, and I will bless him who blesses you" (Genesis 27,29). The reason for that formulation is that as a general rule, the righteous first experience trials and tribulations in their lives, whereas their relative serenity does not occur until they are well advanced in age. [When Yaakov was well advanced in years and thought the time had come for him to "retire,⁠" according to Rashi in his commentary on B'reshit Rabbah 84,3, he attributes his problem with Joseph to Yaakov expecting worry free life in this world also. Ed.] The answer to the above question is that we must distinguish between who does the blessing and cursing. When the subject is a human being, a righteous person who bestows a blessing, he will commence by mentioning the negative first and the positive as the conclusion (as did Yitzchok when he blessed Yaakov, thinking that Esau was righteous, as in Genesis 27,29) When the subject is God Himself, as when God blessed Avraham, here, it is more appropriate that He should commence by mentioning the positive aspects first. Furthermore, as generally speaking there are likely to be more people who bless a man such as Avraham, seeing that they are the majority, they are mentioned first, whereas the Torah speaks of מקללך, "he who curses you,⁠" in the singular mode, not "they who curse you,⁠" in the plural mode ונברכו, a weak conjugation, according to Rashbam, in the sense of refining through mixing. Through intermarriage with your descendants many nations will become spiritually uplifted. This is also why the Torah refers here to: משפחות האדמה, "the families on earth.⁠"

ואברכה מברכיך – אמ׳ לו עתיד אני להעמיד שבט לוי ממך שהוא מברך ישראל ואני אברכם (במדבר ו:כז).

בחולין (תוספות חולין מט. ד״ה ואברכה מברכיך, ירושלמי ברכות ח:ח, סוכה ג:י): ההוא גוי דפגע בר׳ ישמעאל יהב ליה שלמא. א״ל איני צריך להחזיר לך שנ׳ ואברכה מברכיך כו׳.

ד״א ואברכה מברכיך – פר״ש בפרש׳ תולדות (בראשית כז:כט ד״ה אורריך ארור ומברכיך ברוך¹) צדיקים תחילתן תוגה ואחריתן שמחה. ורשעים להיפך. וכאן פתח תחלה בברכה. וי״ל שיש לחלק בין ברכת הבורא לברכת בשר ודם.

וי״מ דהדר כתי׳ לבסוף ונברכו בך. לפי׳ הקדים בברכה שגם סופו היה שלום.

ומקללך אאור – והקש׳ אביו של הרי״ח למה לא אמ׳ אם יקללוך אבטל הקללה. ותרץ שבני אדם שנולדים באותו מזל שאפי׳ אם יקללו צדיק גמור קללתם מתקיימת. כך אמ׳ הק׳ הקללה אי אפשר לבטל אלא אם יקלליך אקללם כדי שלא יקללוך.

1. לשון רש״י: אורריך ארור ומברכיך ברוך. ובבלעם הוא אומר מברכיך ברוך ואורריך ארור (במדבר כד:ט). הצדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה, וארריהם ומצעריהם קודמין למברכיהן, [לפיכך הקדים קללת אוררים לברכת מברכים]. והרשעים תחילתן שלוה וסופן ייסורין, לפיכך בלעם מקדים ברכה לקללה.

ואברכה מברכך – רמז לו שיעמוד ממנו שבט לוי המברכים את ישראל והוא ית׳ יברך גם אותו, זהו ואברכה מברכך כמו כה תברכו וגו׳ ואני אברכם וכמו שאמרו ז״ל כהן המברך מתברך.

ד״א רש״י פי׳ בפ׳ תולדות אצל מה שבירך יצחק ליעקב אוררך ארור ומברכך ברוך שהצדיקים תחילתן יסורים ואחריתן שלוה והרשעים להפך שלכך כתיב [בבלעם] תחלה אוררך ארור וכאן למה פתח בברכה, וי״ל שיש לחלק בין ברכת השי״ת לברכת בו״ד, וי״מ דכאן שאני דחזר וסיים ונברכו בך וגו׳ דהוי תחלה וסוף שלוה.

ומקללך אאור – הקשה אביו של הרי״ח למה לא הבטיח שיסור ויבטל קללת המקללו ומה תועלת יש לאברהם שיקלל אח״כ המקלל ג״כ, ותירץ כי במזלא תליא מלתא דיש לך אדם שלפי מזלו ידבקו ביותר קללותיו אף בצדיק גמור, לכן לכמו זה אין תרופה אלא שיאררו הוא ית׳ תחלה כדי שלא יבא לידו לקלל את אברהם.

ואברכה מברכיך ומקללך אאר זה יורה שאנשי אור כשדים היו מבזים אותו ומקללין אותו, ולכך אמר לו שילך אל הארץ אשר יראנו, ושם יברך מברכיו ויקלל מקלליו ואם יחיד יקללנו יואר, כן פי׳ הרמב״ן. ואמר עוד, כי התורה תקצר בויכוח שהיה בינו ובין הכשדים כאשר קצרה בענין דור אנוש ע״כ.

ויתכן לפרש ומקללך על נמרוד המלך כי כשיואר המלך יואר העם. ומן הנראה עוד כי אנשי אור כשדים עובדי ע״ז במינים רבים חלוקים, יש שהיו עובדים מין אחד ממיני ע״ז כגון מולך, והיו חכמיהם מפרסמים באומתם שכל הנותן מזרעו למולך יצליח זרעו הנשאר לו ויהיה לגוי גדול, ויש עובדין מין אחר וחושבין שבו יצליחו בממונם, ויש שהיו עובדים מין אחר וחושבין שבו יגדל שמן ויתפרסם בעולם, ויש עובדים מין אחר וחושבין שבו יהיה העובד עצם ברכה להפיק כל רצונו עד שכל המתקרבים אליו יתברכו מברכתו. ולכך הזכיר לו הש״י כנגד כל המינין האלו, ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה, מפני שכל הכחות כולן שהן מיני ע״ז אין בידם להוסיף ולגרוע אלא כפי מה שנמסר להם בפקודתם, וכ״ש שאין להם כח לעשות דבר והפכו, שהרי כוכב מאדים גם כי יעמוד לימין האדם ויהיה בעוזריו אין כח בידו לעזור ולא להועיל כי אם בפורענו׳ ובדרכי ההיזק לא בדרכי הטובה, וכן זולתם משא כחות המטיבים או מריעים, אין בהם כח להועיל אלא כפי מה שנמסר להם בלבד, יהיה טוב או רע אין להם כח לעשות הפכו, ולכך הוסיף כאן ואברכה מברכיך ומקללך אאר, כי הוא דבר והפכו, אין כח זה ביד הכחות כולן כי אם ביד הכח הקדמון העליון, חלק יעקב יוצר הכל הוא, ממנו יבא הרע והטוב, כענין שאמר הנביא (ישעיהו מ״ה:ז׳) אני ה׳ עושה כל אלה.

ובמדרש ואברכה מברכיך, הכהנים מברכין לישראל שנא׳ (במדבר ו׳:כ״ז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. אמר הקב״ה אני מברך לאותו השבט. אמר הקב״ה בעוה״ז שבט לוי מברך אתכם, אבל לעתיד לבא אני בכבודי אברך אתכם, הה״ד (ירמיהו ל״א:כ״ג) יברכך ה׳ נוה צדק הר הקדש.

ונברכו בך – ע״ד הפשט כנגד מה שהכל מקללים אותך עכשיו אתה עתיד שיתברכו כל האומות מברכותיך.

וע״ד המדרש ונברכו בך, הגשמים והטללים בזכותך. ונברכו בך, יעקב ברך את פרעה, יוסף גלה לו החלום. דניאל גלה לנבוכדנצר, כשהם נכנסים לצרה הם שואלים אותנו ואנו מגלים להם, הה״ד ונברכו בך, ע״כ בבראשית רבה.

וע״ד הקבלה ונברכו בך, הברכה מלמעלה מדתו של אברהם תחלת המדות. ולזה רמזו במה שדרשו ונברכו בך, שתהא ברכתם עוברת בך. והענין שהוא תחלה לקבל הברכה וממנו תתפשט הברכה בכל העולם. וזה ענין שכתוב (תהלים קי״ז:א׳-ב׳) שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו, וזה מבואר.

ואברכה מברכיך ומקללך אאור, "and I will bless those who will bless you, and those who curse you I will curse.⁠" This implies that the people of Ur Casdim were cursing Avraham and that had prompted God to tell him to move to a land He would show him. There he would become a source of blessing instead of the recipient of curses. God would henceforth curse those who cursed Avraham, be they individuals or groups of people. This, at any rate is Nachmanides' interpretation of our verse. He adds that the Torah did not want to elaborate on the causes why Avraham was so disliked, just as it had not spent many words on describing the religious arguments which went on during the time of Enosh.

There is, however, another approach to the meaning of the words "and the one who curses you I shall curse.⁠" It may refer to King Nimrod.⁠" The Torah did not need to write the word ומקללך in the plural as once God curses the King of a nation this means that the entire nation will suffer the curse. It appears likely that the people of Ur Casdim engaged in a variety of forms of idolatry, different sections of the populace believing in and worshiping different deities. Some people served the Moloch, believing that if they sacrificed one of their children to that god, he in turn would grant them success in the rest of their endeavours. The Moloch's priests promised that his adherents would become great nations. Other people, interested less in political success but in economic success, would worship another deity which symbolised such success. Still others believed that by worshiping the right deity they themselves might be appointed by that deity to become its prophet and to enjoy its powers on earth. Considering all these factors, God promised Avraham that He would make him into a great nation, that He would bless him, that He would make him a great name, and that he himself would become a source of blessing, all in order to counter the various claims to the contrary which the different followers of different deities promised to their followers. These words were a message that all the claims made by the various priests of the various deities were devoid of content and that they had no power to influence their followers' fates either positively or negatively. None of the forces of nature considered as primary sources of power by those who worshiped them has the power to cause any changes in the universe except within the parameters set for them by their Creator. They most certainly could not act in a manner which is the opposite of their generally perceived function. It was extremely foolish to expect that a planet such as Mars which is perceived as a harbinger of war and bloodshed should become a source of blessing.
This is why God added: "and I will bless those who bless you, and those who curse you I shall curse,⁠" to underline that only God Himself is the source of both blessings and curses. The only power in the universe which is able to influence events in our lives in either direction is the Creator Himself who has created the other forces to act as His agents. This is what the prophet meant when he said (Jeremiah 10,16) לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא, "not like this is the portion of Yaakov; for it is He who formed all things.⁠" He meant that both good and evil emanate only from Him. This is also why Isaiah 45,7 said: "I the Lord do all these things.⁠"

A homiletical approach (Tanchuma Lech Lecha end of section 4) sees in the words ואברכה מברכיך, "and I will bless those who will bless you,⁠" a reference to the Priests who extend God's blessing to the Israelites seeing that after the Torah commanded the Priests to bless the Israelites, the Torah (Numbers 6,27) concludes with the words ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, "let them place My Name upon the children of Israel, and I shall bless them.⁠" This is equivalent to God saying: "I will bless this tribe.⁠" God said: "in this world the tribe of Levi will bless you, whereas in the world to come I will bless you directly.⁠" This is also more directly alluded to in Jeremiah 31,23 יברכך ה' נוה צדק הר הקדש, "the Lord bless you, abode of righteousness O holy mountain.⁠"

ונברכו בך, "and through you will be blessed, etc.⁠" The plain meaning of these words is that in proportion to all the curses that have been heaped upon you at this time, in the future all these nations will be amongst those who bless you.

A Midrashic interpretation (Bereshit Rabbah 39,19) of these words: "the dew and and the rain [nature's way of spreading blessing, Ed.] will be due to your merit.⁠" The words ונברכו בך, "through you will be blessed all the nations of the earth,⁠" were first fulfilled when Yaakov blessed Pharaoh (and the famine ended). They were fulfilled when Joseph revealed the meaning of his dream to Pharaoh, enabling him to take measures to insulate his people against the devastating effect of seven years of famine. Similarly, Daniel interpreted Nebuchadnezzar's dream with beneficial effects for him Whenever the Gentile nations experience troubles they will turn to the Jews for advice and blessings and we will reveal to them what to do. Thus far Bereshit Rabbah.

A kabbalistic approach sees in the words ונברכו בך a message that the blessing will filter down from above, seeing that Avraham represents the highest emanation- so that he will be the first one to receive it from God- and he will channel it through the lower emanations. The author quotes an unknown text according to which all the blessings the Gentile nations receive will come to them only via Avraham. This is also why David said (Psalms 117,1-2) שבחוהו כל העולם, "praise Him, all you peoples... for great is His steadfast love for us and His faithfulness endures forever.⁠" [The structure of these two verses indicates that the Jews and their relationship to God are the only reason that God suffers the existence of the other nations at all. Compare Bamidbar Rabbah 1. Ed.]

ונברכו בך – לשון הברכה אישרונ״ט אנטיי״ץ.

ואברכה מברכיך – מדרש תנחומא אמר לו הקב״ה לאברהם ממך יצא שבט שמברך את בני זהו שבט לוי שיצאו ממנו כהנים שמברכים את ישראל אמר לו אברהם ואותו שבט מי מברכו אמר לו אני אברכנו כדכתיב ואני אברכם הה״ד ואברכה מברכיך ונ״ל דהיינו מה שאז״ל במס׳ חולין ברכה לכהנים מנא לן מאברכה מברכיך.

ונברכו בך וגו׳ – כי יתערבו כל המשפחות שהכל יתאוו להתחבר עמך ונברכו לשון המבריך.

ואברכה מברכך, "I shall bless those who bless you.⁠" According to Midrash Tanchuma, section 4 on our portion, G–d had told Avraham that from him would come forth a tribe who would bless His (G–d's) children. He referred to the priests who would come forth from Aaron and who would bless the Jewish people, as is written in Numbers 6,27: ושמו את שמי על בני ישראל, ואני אברכם, "so shall they put My name on the Children of Israel;⁠" when Avraham asked: "who will bless them (the priests)?⁠" G–d answered: "I shall bless them.⁠" I believe that this is the correct interpretation of what the Talmud tractate Chulin folio 49 meant when the question was asked: "whence do we know that the priests themselves will be blessed, and the Talmud pointed to our verse as the answer to this question, i.e. "I shall bless those who bless them.⁠"

ונברכו בך כל משפחות האדמה, "and all the families of the earth shall count themselves blessed if they can establish family ties with you.⁠" The root of the word ונברכו is the same as that of מבריך, "to graft.⁠" They will consider it an accomplishment to have Abrahamitic blood in their veins.

ואברכה מברכיך – לומר שמבורכיו יהיו רבים ומקולליו אפי׳ יהיה אחד אני אאור אותו.

וי״א: רמז לו שעתידין לצאת ממנו כהנים שיברכו את ישראל ואני אברכם:

ונברכו בך כל משפחות האדמה – שכל המשפחות יתברכו בו לא זרעו בלבד.

וי״מ: ונברכו לשון המבריך הגפן שמכל משפחות האדמה נדבקו בו שנשא שרה שבאה משם והגר שבאה מחם וקטורה שבאה מבני יפת:

ואברכה מברכיך, "I will bless those who will bless you.⁠" The plural ending in the word מברכיך is a hint that there will be more people blessing you than people cursing you. Some commentators say that the verse is a prophecy concerning the priests who will be descended from Avraham and whose task it will be to bless the people.

ונברכו בך כל משפחות האדמה, "and all the families on earth will be blessed through you.⁠" Not only Avraham's direct descendants will be blessed through him, but far wider circles, all the families on earth. Some commentators derive the expression from the causative form of the root ברך, meaning to refine through genetic improvement, מבריך. The term is applied especially to improving the qualities of certain grapes and the wine they produce. In our case it would mean that all the families of the earth would be improved through intermarriage with descendants of Avraham. Avraham having married Hagar, of Egyptian descent and siring a son from her would be a case in point. Later on, he married Keturah who was of the descendants of Yaphet and sired 6 sons from her.

ואברכה מברכיך – בגימטריא כהנים המברכים בניך. על כן מברכיך לשון רבים ומקללך לשון יחיד.

ומקללך אאור – בגימטריא זה בלעם הבא לקלל בניך.

ואברכה – ב׳ במסורה הכא ואידך ואברכה שמך לעולם. שבדכו ברכה שאין לה הפסק וזהו ואברכה שמך לעולם.

(דבר אחר:) ואברכה מברכך – פר״ש בפרשת תולדות (כ״ז כ״ט) צדיקים (ש)⁠תחלתן יסורין אחריהן שמחה, ורשעים להפך, וכאן פתח תחלה בברכה. וי״ל שיש לחלק בין ברכת הבורא לברכת בשר ודם, וי״מ דהדר כתיב לבסוף ונברכו בך לפיכך פתח בברכה שגם סופו היה שלוה. ועי״ל כדי לסמוך והיה ברכה לאברכה מברכך.

ומקללך אאור – הקש׳ הרי״ח למה לא אמר אם יקללוך אבטל הארירה כי מה הנאה יש לאברהם מהיזק אחרים, כיון שגם הוא ינזק. ותי׳ יש בני אדם שנולדים באותו מזל שאפי׳ אם יקללו צדיק גמור חלה הקללה, ולכך אמר אקללם כדי שכל אחד יתפחד שלא יקללוך.

ואברכה מברכיך ומקללך אאור – כל מחשב בזה סבה כלל באומרו ״מברכיך״ לשון רבים ״ומקללך״ לשון יחיד הוא מכוין כונות – כמו שאמר המורה¹ (מורה נבוכים ג׳:כ״ו) – ² לא כיון בם אומרם. אבל ^א כל אלו הפנים נכונים וכזה ״נעליך״ (שמות ג׳:ד׳) נעל⁠[ך]⁠^ב (יהושע ה׳:ט״ו), ורבים לאין מספר.⁠³

ונברכו – על שלמות התנועה, ואולם ״והתברכו״ (בראשית כ״ב:י״ח) על מה שבין, ואין סבה למה בכאן ״ונברכו״ ובמקום אחר ״והתברכו״, אבל הכל נכון.⁠⁴ ברוך הנותן לשכוי בינה.⁠⁵

1. מקומן הטבעי של המילים ׳כמו שאמר המורה׳ הוא בסוף המשפט לאחר המילה ׳אומרם׳. ייתכן ושלש מילים אלו הם גלוסה מאוחרת שנכנסה שלא במקומה.

2. בעניין טעמי פרטי המצוות.

3. אין צורך לנמק מדוע התורה כתבה ״מברכיך״ בלשון רבים אבל ״מקללך״ לשון יחיד, אלא השימוש בזה על פני זה הוא שרירותי. שתי האפשרויות, שימוש בלשון רבים או שימוש בלשון יחיד (׳כל אלו הפנים׳), נכונות מבחינה לשונית, שכן ניתן להשתמש בזה תמורת זה. השווה לעיל על ט׳, כו ובהערה.

4. בניין נפעל מציין – פעולה שכבר נסתיימה (׳שלמות התנועה׳). בניין התפעל מציין פעולה מתמשכת (׳מה שבין׳, כלומר בשלב ביניים בין תוצאה שהיא עדיין רק בכח לבין תוצאה הקיימת כבר בפועל). ראה לעיל על ו׳, ט ולקמן על דברים כ״ח, סח. ״ונברכו״ פירושו שיהיו מבורכים, ופירוש ״והתברכו״ הוא שה׳ יעשה מעשה ויברך אותם. ואין סיבה הכרחית להעדפת זה על זה במקומות שונים. ברתוקות כסף באור ב: ההתפעל הוא תנועה חלקית בלתי מושלמת.

5. ברוך שנתן ללב להבין את פירוש הפסוק (׳שכוי׳ הוא לב – ראה רש״י וראב״ע על איוב ל״ח:ל״ו). השווה לקמן על מ״ט, י, סוף ד״ה אמר המחבר אחר שזוהי כונת נותן התורה.

א. בכה״י: המילה ׳על׳ נמחקה.

ב. בכה״י: ׳נעל׳, ואחריו רווח, אשר ייתכן כי נועד לאות ך.

התועלת השני הוא גם כן במידות, והוא שראוי לאדם שישתדל בכל עוז שיהיו אוהביו רבים ושונאיו מעטים, כי בזה יִשְׁלַם הקיבוץ המדיני. הלא תראה שאברם, השלם זה השלמות המפורסם, כשייעדו ה׳ יתעלה שיברך מברכיו ויאור מקללו, זכר מברכיו בלשון רבים להיות אוהביו רבים, ומקלליו בלשון יחיד להיותם מעטים.

וכן כל ונברכו בך. פי׳ עם מלת בך ולכך הביא ראיה מבך יברך ישראל אף על פי שהאחד מבנין הדגוש והאחר מבנין נפעל:

[א] ואברכה מברכיך

[1] ברכות פרק תשיעי דף נה ע״א (ברכות נה.)

[ב] ונברכו בך כל משפחות האדמה

[1] יבמות פרק שישי דף סג ע״א (יבמות סג.)

[2] חולין פרק שלישי דף מט ע״א (חולין מט.)¹

1. ציטוט ב לא מופיע בגמ׳ שם, וצריך ביאור למה מכוונת ההפניה?. ומאידך, ציטוט א ׳ואברכה מברכיך׳ כן מובא בגמ׳ שם, וצריך ביאור מדוע לא נכתבה ההפניה לחולין גם בציטוט א?
לעניין השאלה הראשונה, ייתכן שרבנו התכוון למסקנת הגמ׳, שממנה מובן הרעיון הטמון בפסוק זה, וכפי שנמצא מספר פעמים בספר, ישנם הפניות שכוונתן לנושא הנמצא בפסוק ונכתב באותה הגמ׳, כגון פרשת וישב מ, יא.
לשון הגמ׳:
׳וסימנך ישמעאל כהנא מסייע כהני מאי היא, דתניא ״כה תברכו את בני ישראל״, רבי ישמעאל אומר למדנו ברכה לישראל מפי כהנים, לכהנים עצמן לא למדנו, כשהוא אומר ״ואני אברכם״ הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקדוש ברוך הוא מברך לכהנים. רבי עקיבא אומר, למדנו ברכה לישראל מפי כהנים מפי גבורה לא למדנו, כשהוא אומר ״ואני אברכם״ הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקדוש ברוך הוא מסכים על ידם. אלא רבי עקיבא ברכה לכהנים מנא ליה?, אמר רב נחמן בר יצחק מ״ואברכה מברכיך״. ומאי מסייע כהני?, דמוקי לה לברכת כהנים במקום ברכה דישראל׳.
למסקנת הגמ׳, הן לר׳ ישמעאל והן לר׳ עקיבא יש פסוק ממנו לומדים שהקב״ה מברך את הכהנים, שאלה הגמ׳ מדוע רק רבי ישמעאל מכונה ׳כהני מסייע כהני׳? ותירצה שלשיטת ר׳ ישמעאל [שלמד מ׳ואני אברכם׳] יש עדיפות לכהנים, משום שברכתם נאמרה בסמוך לברכת ישראל, ומשמע שמתברכים הם יחד עם שאר ישראל [ע״פ רש״י]. לעומתו, לשיטת ר׳ עקיבא שברכת הכהנים נלמדה מהנאמר לאברהם ׳ואברכה מברכיך׳, אין הברכה דווקא לכהנים, אלא הבטחה לאברהם שמי שיברך את זרעו יבורך, ומכאן למדו שגם כהנים המברכים את ישראל יבורכו.
ייתכן שרבנו שהפנה את הציטוט ׳ונברכו בך כל משפחות האדמה׳ לגמרא זו, רצה להרחיב את הסבר הגמרא לעדיפות דברי רבי ישמעאל, ולומר שכבר מצינו שנהג הקב״ה כך גם במקום אחר, כשבחר לברך את כל ברואיו, כתב ברכתם בסמוך לברכה שנאמרה לאברהם ׳ונברכו בך כל משפחות האדמה׳.
ובזה ניתן להסביר מדוע לא כתב הפניה לציטוט הקודם ׳ואברכה מברכיך׳, כיון שעיקר דברי הגמ׳ שם להוכיח שר׳ ישמעאל הוא בבחינת ׳כהנא מסייע כהני׳ מהפסוק ׳ואני אברכם׳, ואילו הפסוק ׳ואברכה מברכך׳ הוא דווקא להוכיח את שיטת ר׳ עקיבא, ולכן נמנע רבנו להזכיר את שיטת ר׳ עקיבא כדי לשמר בזכרונו את המסקנה שהיא לשיטת ר׳ ישמעאל.

ואברכה מברכיך ומקללך אאר – מה שלא נאמר ואאר מקלליך כדרך שאמר ואברכה מברכיך, כי לאדם מערכי לב, קודם שמוציא איזו דיבור מן השפה ולחוץ כי הוא מעריכו תחלה בלב ובמחשבתו וידוע שלטובה הקב״ה מצרף מחשבה למעשה אבל מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה שנאמר (תהלים ס״ו:י״ח) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה׳ וכתיב (ישעיהו ס״ה:כ״ד) טרם יקראו ואני אענה וגו׳ לפי שקודם שהאדם מוציא מפיו בשאלתו ובבקשתו כבר היה מחשב בלבו לבקש על ככה על כן הקב״ה יענהו משמי קדשו, קודם שיקרא לאפוקי בשר ודם השואל דבר מחבירו צריך לפרש בשפתיו כי אין אדם יודע מה בלבו של חבירו אבל הקב״ה בוחן לבבות ממלא כל משאלות לבו כמ״ש (תהלים כ׳:ה׳) יתן לך כלבבך וגו׳ וכמו שנאמר (משלי ט״ז:א׳) לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון. רצה לתקן בזה קושיא זו והוא אם באמת הקב״ה ימלא שאלתו אחר שנערך הדבר בלבו של אדם א״כ למה זה צוה ה׳ על התפלה בפה. על זה אומר ומה׳ מענה לשון כי זה מתת ה׳ הוא שנתן מענה לשון לאדם, כמרז״ל (יבמות סד.) שהקב״ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, לפי שנמשלים אצל השי״ת כילד שעשועים אצל אביו אם הוא מבקש דבר מאביו אע״פ שאביו יודע מה שהבן צריך מ״מ רוצה האב שיוציא הבן מפיו מבוקשו לפי שהאב משתעשע בדבור שפתיו של הבן. כך אומר הקב״ה לישראל השמיעני את קולך כי קולך ערב לגשת לי. ואין הש״י רוצה להתנהג עמנו כדרך השרים שאין מניחין לדבר בפניהם הרבה ומיד כאשר יבינו כוונת השואל אומרים לו קצר דבריך או כלה מדברותיך וצא, אבל הקב״ה בחסדו אינו כן כמ״ש (תהלים כ״א:ג׳) תאות לבו נתת לו ואעפ״כ וארשת שפתיו בל מנעת סלה. לפי שאנו בעיניו ית׳ כשעשוע ילד ובן יקיר. ז״ש אע״פ שטרם יקראו ואני אענה מ״מ כל עוד שהם מדברים ואני אשמע כי לא מנעתי מהם ארשת שפתותיהם.

וזהו שנאמר, און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה׳ ושמא תאמר שגם לענין הטובה הוא כן ת״ל אכן שמע אלהים הקשיב בקול תפלתי. כי אצל התפלה אין הדבר כן אלא שומע בקול תפלתי אע״פ שעדיין לא הוצאתי הדבור מפי וא״ת א״כ איפה למה בקש ה׳ מידי רמוס חצריו להתפלל לפניו, ע״ז אמר ברוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי. כי אני נותן הודיה לשמו ית׳ שבחסדו לא הסיר תפלתי וחפץ בארשת שפתי כאמור. לכך נאמר ואברכה מברכיך כי המברך אותך חושב בה בלבו קודם שמוציא הברכה מפיו ומחשבה טובה חשובה כמעשה ע״כ אני מברכו קודם שיצא הברכה מפיו. אבל במקללים אין הדבר כן אלא ומקללך לאחר שהוציא הקללה מפיו אז אאר אותו אבל לא קודם שהוציאה מפיו, כי מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה.

טעם אחר לדבר, לפי שאינו דומה מוריק מכלי מלא וגדוש למוריק מכלי חסר כדרך שמצינו בברכת כהנים (במדבר ו׳:כ״ג) כה תברכו את בני ישראל אמור להם. שהשליח ציבור אומר תחלה אל הכהן יברכך ה׳ כי הש״ץ הוא סרסור בין הקב״ה ובין הכהנים והוא אומר תחלה אל הכהן יברך ה׳ ומוריד עליו השפע דרך הצנורות כדי שיהיה הכהן כלי מלא ברכת ה׳ ואח״כ יוריק הכהן מן כלי מלא על ישראל כי אז חלה הברכה ביותר כשהמשפיע נמצא בו הברכה בעצם וראשונה, כי איך יברך מי שאינו מבורך בעצמו. על כן נאמר ואברכה מברכך שקודם שיברכך אני אברכו תחלה כדי שיהיה כלי מלא ברכת ה׳ ויוריק עליך מן כלי מלא וגדוש. אבל בקללה אין שייך דבר זה כלל לכך נאמר ומקללך אאר אח״כ ולא קודם. ומה שנאמר מברכיך לשון רבים ומקללך לשון יחיד, הורה כי רבים יברכוהו, אבל מקללים לא יהיו רבים אלא יחידים מוקצים ופחותים כנמרוד וחביריו, שבטלה דעתם אצל כל אדם.

ומקללך אאר – היה לו לומר ומקללך אקלל או ואוררך אאר ושינוי זה קשה גם בפסוק (שמואל א ב׳:ל׳) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו כי היה לו לומר ובוזי יתבזו. ונראה כי שלשה לשונות אלו כל אחת קשה משל חברתה וסדר מדריגתן. בזיון, קללה, ארור, כי בזיון לשון קל מכולם, והוא כשב ואל תעשה שהמבזה אינו נוהג כבוד במבוזה, כמו שכתוב (במדבר ט״ו:ל״א) כי דבר ה׳ בזה. אמרו רז״ל (עיין ברכות ח.) זה המניח ספר תורה והולך לו. ולשון קללה משמש גם כן לשון בזיון. כמו שפירש״י על פסוק כי קללת אלהים תלוי (דברים כ״א:כ״ג) ויש במשמעותו גם כן קללה נמרצת ממש קרוב ללשון ארור. אבל לשון ארור אמרו רז״ל (שבועות לו.) ארור. בו נדוי, בו חרם, בו קללה, כי לשון זה כולהו איתנהו ביה. וידוע שהכל לפי המבייש והמתבייש כי הפחות ושפל אנשים אם יבזה או יקלל איש זקן ונשוא פנים אין די בזה כשהוא יקבל גם כן בזיון או קללה כי אין הצר שוה בנזק, כי השפל אינו מקפיד על בזיונו ויהי כמצחק בעיניו, לפיכך לא היה יכול לומר אצל השי״ת ובוזי יתבזו, כי אין זה שוה בנזק המלך ה׳ צבאות שהאדם האוחז בחבלי בוז ובזוזי דבזוזי (כתובות קיב:) ובזה דברי מלך אל רם ונשא ה׳, לפיכך יוסיף ה׳ לו קללה וקלון על כבודו ויקללנו קללה נמרצת לפי ערך המבזה. וכן אברהם שהיה אב המון גוים וכל בני דורו כאין נגדו על כן אין די כשיקבלו מקלליו קללה, אלא מקללך אאר אוסיף להם מארה לפי ערכם. אבל במברכים ומכבדים המדה שוה לברך מברכיו ולכבד מכבדיו.

ומה שנאמר כאן ומקללך ואצל השי״ת אמר ובוזי, לפי שלשון קללה אינו שייך כלפי מעלה כי מה יתן ומה יוסיף ויותר שייך בו לשון בזיון במי שאינו נוהג כבוד כראוי בדבר ה׳. ובשר ודם ראוי להיות מן הנעלבים שלא להקפיד על בזיונו אבל על הקללה ראוי להקפיד. ומ״ש כאן ואברכה מברכך ולהלן נאמר כי מכבדי אכבד. אין שתי הברכות דומין זה לזה כי הברכה לאדם הוא תוספת שפע וריבוי, וזה אין שייך כלפי מעלה כי מה יתן לו בברכתו, אלא ענינם ברכה של הודיה, ואם כן מה ענין הברכות זו לזו שיאמר כי מברכי אברך. ואצל האדם אין שייך לומר ואכבדה מכבדך כי אין דמיון לכבוד שהאדם עושה עם חבירו אל הכבוד שחכמים ינחלו מאת ה׳ אבל הברכות דומין זה לזה כי ודאי אין ביד האדם ליתן הברכות מידו ממש זולת שהוא מברכו ייטיב ה׳ עמך, ובאותה ברכה שהוא מברכו יברך ה׳ גם את המברך.

מְבָ֣רְכֶיךָ: גלגל בבי״ת. [מְבָ֣רְכֶ֔יךָ].

וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ: מצאתי כתוב בנסחא כ״י מסרה זו, כל לשון ברכה דטעם בבי״ת, נקראת לעולם הרי״ש בשוא בלא פתח, כמו ¹והתבָֽרְכו בו (תילים ע״ב),⁠^א וכל לשון ברכה דטעם בכ״ף לעולם נקראת הרי״ש בשוא ופתח כגון ²וַאֲבָרֲכָה֙ מְבָרֲכֶ֔יךָ, וכל דדמי׳ להו׳, בר מן חד ³וּלְעִלָיאָ <וּלְעִלָאָה ק'> בָרְכֵ֔ת (דניאל ד׳), עכ״ל. וכן כתב ר׳ אלייא המדקדק ⁴בפרק שירה, ובעל ⁵לוית חן בפ״ח מהשער השני. וכן כתבו גם בלשון אכילה כשהטעם בלמ״ד, כמו בעצבון תֹאכֲלֶנָה, ⁶וכמ״ש שם, וכן במלה שיש בה שתי אותיות דומות, והראשונה ראויה להנקד בשוא אז תנקד בחטף, כמו ⁷רִבֲבוֹת אלפי ישראל, וכן ⁸בְהַרֲרָם שעיר לפי מקצת ספרי׳ כמו שכתב ר׳ אלייא ⁹בס׳ הרכבה אות הבי״ת במלה זו. ¹⁰וכתבו שיש מהן יוצאי׳ מן הכלל. ¹¹ובמכלול (דף צ״ד) כתוב זה לשונו, ופעמי׳ יבארו שתיהן אע״פ שתקדם להם תנועה קטנה, אבל ישימו מאריך עם הת״ק ובאות הראשונה מן הדומות שוא ופתח, ע״ש. ובמקצת ספרים כולן בשוא לבד, ומקצתן כולן בחטף פתח, ¹²כמ״ש במזמור י״ז על מִמְתִים, ובפ׳ בהעלתך על מלת רבבות. ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה או אם שניהם טובי׳. ואני בתומי אלך בדרך הספרי׳ שהם כולם בשוא לבד, והמדקדק לקרותן כהוגן תבא עליו ברכה.⁠^ב [וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ].

1. וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ: יר׳ ד ב.

2. וַאֲבָרֲכָה֙ מְבָרֲכֶ֔יךָ: פסוקנו.

3. וּלְעִלָיאָ <וּלְעִלָאָה ק'> בָרְכֵ֔ת: דנ׳ ד לא.

4. בפרק שירה: השיר הי״ב, נב ע״א (נדפס בשיבוש בשל דילוג מחמת הדומות).

5. לוית חן: שער שני פרק ח, כה ע״א.

6. וכמ״ש: מ״ש בר׳ ג יז (׳בעצבון תאכלנה׳).

7. רִבֲבוֹת אלפי ישראל: במ׳ י לו.

8. בְהַרֲרָם שעיר: בר׳ יד ו.

9. בס׳ הרכבה: ׳בהררם׳, ה ע״א.

10. וכתבו: לוית חן שם, כה ע״א.

11. ובמכלול: עא ע״ב.

12. כמ״ש: מ״ש תה׳ יז יד (׳ממתים׳ וכו׳); במ׳ י לו (׳רבבות׳).

א. [״וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ׳ הוא ביר׳ ד ב. ואילו בתה׳ עב יז נאמר ׳וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ׳. השווה דקדוקי הטעמים, מהד׳ דותן, שער כא (עמ׳ 140), שהובאו בו שני הפסוקים להדגמת הכלל הזה.]

ב. אף שקבע ׳ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד׳, יש מקומות שבהם העדיף נורצי את הנוסח שבחטף, כגון בר׳ ג יז (׳בעצבון תאכלנה׳). ראה גם הערתי שם.

ואברכה מברכיך וגו׳ – ברכה זו כנגד מה שהעלים ממנו הארץ ולא הודיעו קודם לצאתו, ונסיון זה גדול הוא שיצא מארצו אל השדה מבלי דעת אן יפנה והוא לא הרהר לזה הבטיחו כי לא יפחד מדבר כי הוא יברך וכו׳ ובמקום אשר יחנה שם יצו ה׳ אתו את הברכה ובזה כל מקום אשר ידרוך כף רגלו הצלחתו ומעלתו עמו.

ויש לשאול למה שינה לשונו בענין הברכה אמר ואברכה מברכיך הקדים ברכתו לברכתם ובקללה הקדים קללתם לקללתו. הטעם הוא כי המברך יקדים ה׳ לברכו קודם שיברך לאברהם מה שאין כן המקללו לא יקדים ה׳ לאור אותו. והטעם הוא כי יחפוץ ה׳ להפחיד לבל יזלזל אדם בכבודו של אברהם. וזולת זה אם יקדים ה׳ לקלל מי שהוא עתיד לקלל לא יורגש הדבר כי הוא זה סיבה ויכשלו בדבר בני אדם גם בני איש. אבל בערך הברכה אין מכשול. ואם לצד ההטבה, הנה מבורכים בו כל המשפחות. גם טעם הקדמת ברכת המברכים כדי שתתקיים ברכתם לאברהם.

עוד יכוין לומר במה שנדקדק למה המברכים הזכירם בלשון רבים והמקללים הזכירם בלשון יחיד.

אכן יתבאר על דרך אומרם במסכת מועד קטן (ט:) שאמרו רבנן לבנו של רשב״י תזרע ולא תחצד וכו׳ ונתכוונו בזה לברכה. והגם שהוציאו דבריהם בלשון קללה הכל הולך אחר הכוונה הרי שברכוהו בנוסח קללה. וכנגד זו אמר ה׳ ואברכה מברכך וגם מקללך יש מין מקלל שהוא מברך גם אותו אברך, ולזה אמר לשון יחיד כי לא כל מקלל יברך אלא פרט שהוא מכוין לברכה אבל מברכיך את כולן יברך. ותיבת מקללך נמשכת גם כן למטה כשתהיה קללתו לקללה אאור. נמצאת אומר כי מכוין ה׳ לגמור כנגד המברכים לברך כולם, והמקללים הם ב׳ פרטים פרט א׳ יש שישנה בברכה ונמשכת התיבה למעלה, ופרט א׳ הם בארירה ונמשכה התיבה למטה.

עוד ירצה על זה הדרך, ואברכה מברכיך – פירוש כשיהיו לך בברכה אחת ב׳, שהם המקלל ומתכוין לברכה כמעשה שאמרו תזרע, וחזר האב וברכו, קבע ה׳ ברכה לשניהם, שלא תאמר כי עיקר המברך הוא הראשון ואין הב׳ אלא מפרש תלמוד לומר מברכיך כי שניהם יתברכו. ואומרו ומקללך יש גם כן להסמיכה למעלה, והוא על דרך אומרם במסכת תענית (כ.) וזה לשונם טובה קללה שקללן אחיה השלוני מברכה שברכם בלעם וכו׳, וכנגד מקלל כזה אמר שישנו בכלל הברכה ולזה רמז לשון יחיד כי לפרט זה דוקא יכוין לברך, ומקללך פרט אחר שאינו אלא מקלל לזה אאור.

ונברכו בך וגו׳ – וזה הוא ההפרש שבין מברכיך לשאינו מברך ולא מקלל כי מברכו יברכהו ה׳ בכבודו מפיו אבל שאר משפחות האדמה יתברכו מאמצעות אברהם.

ואברכה מברכך, I shall bless those who bless you. This additional blessing was to compensate Abraham for God's failure to tell him the destination he was headed for. After all, God did not even tell Abraham which country to head for! It was a tremendous test for Abraham to just leave his home, etc., without having the slightest idea where he was to make his new home. The fact that Abraham did not query God in his mind or by prayer is considered as extremely praiseworthy. As a result of this blind faith in God, Abraham encountered success wherever he went. His spiritual stature grew constantly.

We are entitled to ask why the wording of the Torah is different in respect to those who bless Abraham from that to those who curse him. In the former case God mentions that He will bless such people even before they have actually blessed Abraham. In the case of people who curse Abraham, God is not described as cursing such people until after they have actually cursed him. If God were to curse the potential curser prior to his cursing Abraham, that person would never become aware of the reason God cursed him. On the other hand, God does not cause any harm by blessing those who intended to bless Abraham already in anticipation of their good deed.

It is also noteworthy that the Torah speaks about the people who will bless Abraham in the plural, whereas the reference to anyone who might curse Abraham is phrased in the singular.

Perhaps this is best explained in connection with what the rabbis said to the son of Rabbi Shimon ben Yochai in Moed Katan 9. They wished him: תזרע ולא תחצד, "may you sow and not harvest,⁠" and a few more such strange sounding wishes. The Talmud describes how Rabbi Shimon bar Yochai explained to his son that though these wishes sounded like curses they were actually blessings. The reference to sowing and not harvesting was a blessing i.e. that he should father children but not have to bury them. It is not the actual phraseology that matters but the intent. God told Abraham that there are some people who clothe their curses in words that sound like blessings. He told him that He would also bless the individual who blessed Abraham in such an unusual manner as did the rabbis who blessed the son of Rabbi Shimon bar Yochai. The word מקללך applies both to what preceded it and to what follows it. Accordingly there are two kinds of people who might curse Abraham; the ones who dress up the curse to sound like a blessing, and the ones who curse outright. The first category is alluded to when you read the word ומקללך as if it belonged to the word מברכיך which preceded it. The other kind of curser is the one who curses without provocation and without hypocrisy. When the Torah says of God אאר, this refers to both categories of people cursing Abraham.

An alternate way of explaining this is based on the statement in Taanit 20: "better the curse of an Achiyah Hashiloni (a prophet, compare Kings I 14,15) than the blessing conferred upon the Jewish people by Bileam.⁠" The former used words of a curse to give the Jewish people an incentive to overcome the curse, the latter praised them excessively, hoping to lull them into a kind of spiritual nirvana that would make them easy prey for the evil urge. Concerning the person who bestows the kind of Achiyah Hashiloni's curse on Abraham, God says that He will bless a person who curses with such good intentions, whereas concerning the one who does the reverse, God will curse him though he couched his curse in words which seemed to convey a blessing.

ונברכו בך כל משפחות האדמה, and all the families of the world will receive a blessing thanks to you. This is the difference between people who bless you and those that are indifferent to you, neither blessing Abraham not cursing him. God will bless directly anyone who blesses Abraham; the ones who do not bless Abraham will receive only an indirect blessing, i.e. via Abraham.

ואברכה מברכיך – אחר שהבטיחו על עצמו ״וֶהְיֵה ברכה״, פירש לו ״ואברכה מברכיך״. הודיעו שאל ירך לבו לבוא לארצות נכריות, ויושביהם אנשים רעים, ויהיו שונאי נפשו וירעו עמו. אבל יתן חנו וגדולתו בעיניהן, שיהיו רבים מברכיו ומטיביו, כי יראו שברכת ה׳ בבית כל מברכיו, ושמברכיו יבורכו מה׳. כמו ״ויברך ה׳ את בית המצרי בגלל יוסף״,⁠¹ ויתאמץ כל אחד להיות בעל בריתו ומן המטיבים עמו. ועל כן אמר ״מברכיך״ בלשון רבים, כי באמת רבים יהיו.

ומקללך אאר – כמו ״ארור מקלה אביו ואמו״,⁠² ״כי ידע כי מקללים להם בניו״,⁠³ ובכלל זה הבזיון ודורש הרעה. ואמר ״ומקללך״ בלשון יחיד, להבטיחו כי רק אחד מעיר ושנים ממשפחה יהיו שלא יברכוהו במנחתם ובטובתם ובדרישת שלומם; ובהיותם מתי מספר מה יעשו לו? ומלבד זה אאר מקללך, וְיִוָּדַע לכל כי מארת ה׳ בבית מקללך ויחדלו מהרע עמך.

ונברכו בך כל משפחות האדמה – איננו כמו ״והתברכו בזרעך כל גויי הארץ״,⁠⁴ אבל ״ונברכו בך״ הבטחה שיהיו כל משפחות האדמה שתשכון בהם לברכה בפני בני אדם, ויאמרו ״אשרי המחוז והמשפחה הפלונית שאברהם יושב בקרבם״. כי לפי שהודיעו שיעבור מעיר לעיר וממשפחה למשפחה, ובכל מקום שידרוך בו יברך אותו ה׳ לרגלו, יהיו כל משפחות האדמה שישב עמהם נתברכים מפי האחרים; ועל כן לא זכר הזרע. ואם נאמר על ישועת העמים כלם ע״י תורת ישראל ודרכיהם, היה לו לומר ״כל גויי הארץ״, גם יצטרך להזכיר הזרע. כי בימיו לא נתקיימה ההבטחה הזאת, אבל הכתוב כלו ענין אחד, ושב על אברהם לבדו. והחל ״וֶהְיֵה ברכה״, ובאר שכל כך תגדל ברכת ה׳ בכל אשר לו, וברכת שכניו ורעיו בגללו, שיהיו נברכים בו כל משפחות האדמה שיבוא בקרבם. גם יברכו זו לזו ״תזכה שישכון אברהם בארצך ובין אנשי משפחתך״.

1. בראשית לט, ה.

2. דברים כז, טז. רבינו בא לחדש פירוש של ״מקלליך״ שהיא גם לשון הקלת הכבוד, נוסף לקללה היפך ברכה.

3. שמו״א ג, יג.

4. בראשית כב, יח.

ונברכו – בפרשת וירא¹ פירש הרשב״ם שהוא ענין תערובות עמים בזרעו. ודבר תימה הוא, שהוא מדמה אותו ללשון ״מבריך אילן״ בלשון חכמים, לפי שלא אמר ״והתברכו״, ומה ענין מבריך לתערובות, הוא קוראו מבריך לפי שהוא כופף הענף כעין ברכים ותוקעו בארץ שיצא להלן. ואין הפרש משמעות בין ״ונברכו״ ובין ״והתברכו״, שכן רוב הנפעלים במקרא באים במשמעות התפעל. ונמכר לך (ויקרא כ״ה:ל״ט), המכרו לו (ויקרא כ״ה:נ׳), או השיגה ידו ונגאל (ויקרא כ״ה:מ״ט) – והתגאל, ונשמרתם מאד (דברים ד׳:ט״ו ועוד), וכן כמעט רובן.

1. לפנינו הוא ברשב״ם בפרשת ויצא כ״ח י״ד, וברשב״ם ״המשוחזר״ גם כאן: ונברכו בך – לשון על ברכי יוסף (בראשית נ׳:כ״ג) ולשון מבריך ומרכיב (בבלי סוטה מ״ג:), כלומר בך יתערבו משפחות שרי האדמה, כי לא תחשב כגר וכנכרי ביניהם. אישרונט אנטייץ בלעז. ולפיכך כתב כאן: משפחות האדמה. וכן ביעקב כתוב: ונברכו (בראשית כ״ח:י״ד), משקל רפי, לשון ויברך הגמלים (בראשית כ״ד:י״א), ולכך כתוב שם: משפחות האדמה (בראשית כ״ח:י״ד). אבל אצל והתברכו בזרעך (בראשית כ״ב:י״ח, כ״ו:ד׳) משקל דגש שהוא לשון ברכה ממש, לא כתוב משפחות, אלא גויי הארץ, בעקדת יצחק (בראשית כ״ב:י״ח) וביצחק בואלה תולדות (בראשית כ״ו:ד׳).

מברכיך – לשון רבים, ומקללך לשון יחיד, כי מעטים יהיו המקללים אותו. וטעם ברכה זו, כי קרוב להאמין שכאשר חלק אברם על דעת אנשי דורו עכו״ם היו מגנים ומקללים אותו, ולפי שסבל הכל בעבור השם, לכך הבטיחו כאן ואברכה מברכיך ומקללך אאור:

ונברכו בך – שיהיו מבורכים בעבורך ובזכותך לא מסבתם:

ונברכו בך – לא מצאנו לשון ברכה בכל המקרא כ״א בבנין הכבד הדגוש ובהתפעל שגם הוא דגוש ולא מצאנוהו במשקל קל לעולם כ״א בתיבת ונברכו, לכן אמר רוו״ה שהוא מלשון מבריך ומרכיב כלומר בך יתערבו משפחות שרי הארץ ולא תחשב כנכרי וגר ביניהם, לפיכך כתיב משפחת האדמה וכפי׳ הרשב״ם לקמן (כ״ח י״ד). וכ״ד רבותינו (יבמות ס״ג) שתי בריכות טובות יש לי להבריך בך רות המואבי׳ ונעמה העמונית.

ונברכו בך – הנכון כפירוש רש״י שהכוונה כמו בך יברך ישראל לאמור ישימך אלהים כאפרים וכמנשה (בראשית מ״ח:כ׳), ולדעת זאת הסכים געזעניוס באוצר שלו, ובתחלה היה מסכים עם ראזנמילר ואחרים שפירשו כתרגומו בדילך, כי על ידו ועל יד זרעו ישובו לאמונת הייחוד. והנה ונברכו ענינו כמו והתברכו כי הנפעל מתחלתו אינו אלא התפְעֵל בלתי דגוש, כמו בנין אתפְעֵל בארמי, כמו השמר לך שענינו שמור עצמך, וכבר התקומם האפודי בספרו מעשה אפוד נגד החושבים שעקר הוראת הנפעל היא להורות על קבלת הפעולה.

will bless themselves in you (ve-nivrekhu vekha). Rashi correctly explains that the phrase is parallel to, “Israel will bless [him whom he wishes to bless] in your name, saying, ‘May God make you like Ephraim and Manasseh’” (Gen. 48:20). Gesenius concurred in this opinion in his Lexicon, though originally he agreed with Rosenmuller and others, who rendered the phrase according to its translation in the Targum, be-di-lakh (“in yours”): through him and his descendants, people would return to the belief in one God.

The form ve-nivrekhu [in the nif ’al conjugation] is equivalent to ve-hitbarekhu [in the hitpa’el], for the nif ’al is basically a hitpa’el without a dagesh [i.e., it is reflexive rather than passive], like the itpe’el form in Aramaic. For example, hishamer lekha [in the nif ’al] means “guard yourself.” The Efodi [Profiat Duran], in his book Ma’aseh Efod, argued against those who thought that the principal function of the nif ’al conjugation was to denote receiving action [i.e., passive].

ומקללך אאר – לא ״אוררך אאור״, אלא ״מקללך״. היפוכה של ״ברכה״ הוא ״קללה״ ו״מארה״. ״קל״ ו״קללה״ נגזרים משורש ״קלל״. נמצאת הוראת ״קלל״: להפחית או להוריד מהמשקל בחפצים גשמיים, או ליטול מאדם את האמצעיים החמריים. ״ארר״ קרוב ל״חרר״ (לחרוך, לייבש); וגם ל״ערר״, השורש של ״ערירי״ (מחוסר בנים) ו״ערער״ (מבודד). נמצא שאין הוראת ״ארר״ רק לשלול ממישהו אמצעים חומריים, אלא גם לכלות את כחו ולהתיש את חיותו הפנימית. הוראת ״קלל״ היא כלפי חוץ, בעוד שהוראת ״ארר״ היא כלפי פנים – לשלול מאדם את חיותו הפנימית. להיות ״ארור״ פירושו להיות ״ערער״ ו״ערירי״: תש כחו ונס ליחו. לעומת זאת, ״ברכה״ הוראתה: לתת כח להתפתחות פנימית וחיצונית. כך, ״ברכה״ לענין דגים (להלן מח, טז) מציינת התפתחות חיצונית, ואילו ״ברכה״ לענין שבת (שמות כ, יא) מציינת התפתחות פנימית רוחנית.

במילים אחרות, ה׳ אומר לאברהם: ארד אתך לגלות, ואברך כל אומה בהתאם לכבוד שהיא מעניקה לרוח היהודית. לאף אומה אין את היכולת לקחת מצאצאיך את חיותם הפנימית. אך הכח בידיהם לרדות בצאצאיך, לצמצם את תנאי הקיום שלהם, ולשלול מהם את האמצעים להתפתחותם. אומות אלו – לא אקלל אלא – ״אאר״: אטול מהם את כח החיים הפנימי הנצרך להתפתחותם העצמית.

נמצינו למדים שלא תצלח דרכן של האומות אם תעמודנה לשטן בדרכך, או אם לא תכבדנה את עקרונותיך ולא תסייענה להתפתחותך. ואין צריך לומר גם ש״משפחות האדמה״ יתברכו בך, וככל שירבו לתת כבוד לעקרונותיך, כך תגדל הברכה שתוענק להם. אך הקב״ה מבטיח לאברהם, שבסופו של דבר ״כל משפחות האדמה״ יתברכו בו: ״עתידין כולן לייסד את חייהן על הבסיס שעליו מיוסדים חייך״.

״קלל״ קרוב ל״גלל״ ו״ילל״. ״גלל״: לגלגל, גלגל, מעגל. דבר מתגלגל אם אין לו נקודת משענת על שטחו החיצוני – כשאין בו משטח שמקביל לארץ; הווי אומר, הוא לגמרי עגול. בהשאלה ברמה הרוחנית – ״קלל״; שהרי זה בדיוק גורלו של ה״מקולל״: הוא אינו מוצא מנוחה באף מצב בחייו, אין לו קרקע לעמוד עליה ונשללים ממנו כל עזרה ותמיכה. הוא מנודה על ידי הכל, ומבחינה רוחנית הוא נע ונד. ביטוי ל״קללה״ הוא ״יללה״, נהי כאוב.

דבר שאינו יכול לנוח על מקומו, לא מחמת צורתו החיצונית, אלא בגלל חסרון של חומר וממשות, נקרא ״קל״. בניגוד לכך, דבר שאינו צריך שום קשר עם משהו מן החוץ, שכן יש בו כבר כל מה ששייך לו; דבר שמקובץ בתוך עצמו ושלם ומושלם כמו מעגל, מצוין על ידי השורש ״כלל״. ״כלכל״ – לספק צרכי מישהו; היינו להביא לתוך תחומו, כביכול, כל מה שהוא צריך. ״כלכל״ מופיע במובן ההשגה השכלית בפסוק ״וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת⁠־יוֹם בּוֹאוֹ״ (מלאכי ג, ב), היינו: לכלול במושג את כל מה ששייך אליו, לרדת לעומקו של המושג.

ואברכה – הוא כמ״ש המורה (ח״ג פכ״ט) וז״ל ואין ספק אצלי שאברהם באשר חלק על דעות בני אדם כולם שהיו התועים ההם מגנים ומבזים אותו, וכאשר סבל הכל בעבור השם אמר ואברכה מברכיך והיה אחרית ענינו מה שנראהו היום מהסכם רוב אנשי העולם להגדילו ולהתברך בו עד שיתיחס אליו מי שאינו מזרעו ואין חולק עליו, ואמר מברכיך בלשון רבים כי המברכים יהיו רבים שהם רוב אנשי העולם שקבלו דעותיו ואמונתו ובעבור זה יברכם ה׳, ומקללך בלשון יחיד שזה לא ימצאו רק יחידים אאור אותם, עד שלבסוף, על ידך יבורכו כל משפחות האדמה, שעל ידך יכירו כי יש אל עליון, ויודע להם שרשי האמונה ויתברכו מה׳. ויש הבדל בין משפחות האדמה ובין מ״ש (לקמן יח) ונברכו בו כל גויי הארץ, כי משפחות האדמה מציין הפחותים עובדי האדמה, ואמרו ביבמות אפי׳ משפחות הדרות באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל.

I WILL BLESS. It is indeed as Rambam¹ has written: “I do not doubt that when Avraham attacked the doctrines of his fellow-men who adhered to erroneous views, he was denounced and scorned. And when he submitted to this treatment for the sake of God, God said to him, I will bless those who bless you... the result was that, as we see today, most people of the world agree in acclaiming him; and being proud of him, so that even those who are not his descendants claim to be his descendants — and there is no one who opposes his views...”

In connection with this, it will be noted that the plural form appears first — those who bless you — for, indeed, those who bless him or are proud of him will be many, since most humanity will have accepted his views and his belief; and it is on account of this that God will bless them. Subsequently, the singular form appears — him that curses you — for only an individual few will curse, and them God will curse.

AND THROUGH YOU SHALL BE BLESSED ALL THE FAMILIES OF THE EARTH. For through you they will come to recognize that there exists God-on-High and to know the principles of faith — and as a result, they will be blessed by Him.

{Why the duplication: you shall be a blessing — shall be blessed all the families of the earth?}

Now, there is a difference between ‘families of the earth’ and ‘nations of the earth’ — as in² all the nations of the earth are to be blessed through him. The first describes the lowest earth laborers, and the Talmud has already stressed that even those tribes which dwell inside the earth owe their blessings to Israel³.

1. Maimonides, Guide, III, 29 — Friedlander translation.

2. Gen. 18:18.

3. Yevamoth 63a.

ומקללך אאר – המקל בכבודך אענישהו, וזהו הגדר בין שרש קלל שהוראתו האמיתית היא כמו קללת שמעי לדוד, הָקֵל בכבוד איש, ובין שרש ארר שהוראתו האמתית היא כמו בפסוק ארור אתה בעיר והבאים אחריו (פרשת תבא) קשה יום ובלתי מצליח.

ואברכה – מי שמברך את אברהם, הרי הוא יהיה ראוי להתברך.

ומקללך – במספר יחיד,⁠^א לעומת ״מברכיך״ שבא במספר רבים. אין הקב״ה מניח, כי יהיו רבים אשר יקללו את אברהם; ואם בכל זאת יימצא כזה אשר ירחיק לכת ויקללו, או אז — ״אאר״ (המקור — ארר).

ונברכו בך וגו׳ – רבים מבארים צורה זו בסביל, כלומר יבורכו על ידיך. אך אילו היתה זאת כוונת הכתוב, היה מקום לצורת הפועל; ועוד, להלן¹ באה לענין זה צורת ההתפעל — ״והתברכו בזרעך״ וגו׳. לכן נראה שיש לבאר כאן את צורת הנפעל במשמעות ההתפעל,⁠² כפירושם של רש״י ורוב הפרשנים החדשים — כל גויי הארץ יתברכו בכך, כלומר יברכו את עצמם להיות מאושרים כמוך (השווה להלן מ״ח:כ׳, וירמיהו כ״ט:כ״ב).

1. כב, יח וכן כ״ו:ד׳.

2. Reflexiv.

א. {בנדפס: יחד.}

ואברכה מברכיך ומקללך אאור – פירוש כי המברכים אם יברכם השם יהיה סיבה שיברכו את אברהם ולאחר ברכת השי״ת יתוספו המברכים והמקלל לאחר שיאור אותו השי״ת הלא לא יהיה שום איש מקלל את אברם בראותו כי השי״ת מעניש המקלל לכן הקדים המקלל לקללת השי״ת אותו והבן.

ואברכה מברכיך – מכאן אמרו, מי שנותנין לו כוס של ברכה לברך ואינו מברך מתקצרים ימיו, שנאמר ואברכה מברכיך.⁠¹ (ברכות נ״ה.)

ואברכה מברכיך – א״ר יהושע בן לוי, כל כהן שמברך מתברך, ושאינו מברך אינו מתברך, שנאמר ואברכה מברכיך.⁠² (סוטה ל״ח:)

ואברכה מברכיך – כתיב (פ׳ נשא) כה תברכו את בני ישראל, למדנו ברכה לישראל, ברכה לכהנים מניין אמר רב נחמן בר יצחק – ואברכה מברכיך³ (חולין מ״ט.) ונברכו בך. א״ר אלעזר מאי דכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה, אמר לי׳ הקב״ה לאברהם, שתי ברכות טובות יש לי להבריך בך, רות המואביה ונעמה העמונית.⁠⁴ (יבמות ס״ג.)

כל משפחות האדמה – א״ר אלעזר, מאי דכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה, אפילו משפחות הדרות באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל⁵ (שם שם).

1. איירי באורח ובעל הבית דכשהאורח מברך ברהמ״ז הרי הוא מברך לבעה״ב, וצ״ל דסבת הסירוב בזה – שאינו אוהב לבעה״ב ואינו רוצה לברכו, ולפי״ז יתבאר מה שקשה לכאורה מנ״ל דמתקצרים ימיו, והא כתיב רק ואברכה מברכיך, משמע דאלה אשר לא יברכוך לא יתברכו גם הם, אבל גם לא יקוללו, וכמ״ש בקדושין ס״א ב׳ אם לא תיטיב לא קללה ולא ברכה, וכן בדרשא הסמוכה כל כהן שמברך מתברך ושאינו מברך אינו מתברך ותו לא, אך לפי מש״כ דאיירי באורח שאינו אוהב לבעה״ב ואינו רוצה לברכו, א״כ הוא אכזרי בשתים, חדא שאוכל משלו וגם אינו רוצה לברכו, וא״כ סימן הוא שרוצה בקללתו, לכן הוי בכלל ומקללך אאור.

2. צ״ל דאיירי שאינו מברך משום איזו סבה, כגון משום מום או משום אבילות וכדומה, אז הוא רק אינו מתברך אבל גם אינו בכלל קללה, משא״כ אם בלא כל סבה אינו רוצה לברך אז הוא גם בכלל קללה, ומקללך אאור, וע׳ מש״כ בדרשא הקודמת.

3. וע׳ לפנינו בפ׳ נשא בפסוק ואני אברכם. וכתבו התוס׳ וז״ל, ואפילו נכרים המברכין את ישראל מתברכין כדאיתא בירושלמי ברכות (פ״ח ה״ח) ההוא נכרי דיהיב שלמא לר׳ ישמעאל, אמר לי׳, מלתך כבר אמורה, פירוש, איני צריך להחזיר לך שלום שברכתך כבר אמורה ואברכה מברכיך, עכ״ל, ולפנינו בירושלמי מובא הפסוק ומברכיך ברוך דס״פ תולדות, ויובא לפנינו שם. –
ודע דאיתא במדרשים בס״פ תולדות בברכת יצחק ליעקב ארריך ארור ומברכיך ברוך, שהעירו דבבלעם כתיב מברכיך ברוך ואורריך ארור, הקדים ברכה לקללה, וביצחק הקדים קללה לברכה, ותרצו משום דצדיקים תחלתן יסורים וסופן שלוה, לכן הקדים קללה לברכה, וברשעים תחלתן שלוה וסופן יסורים לכן הקדים ברכה לקללה, ע״כ. וצ״ע מכאן שהקדים הקב״ה לאברהם בברכה וסיים בקללה. ואפשר י״ל משום דאברהם כבר סבל עד כה יסורים, כנודע באגדות מהפלתו לכבשן האש ומטלטולו וגלותו ועוד, וא״כ כבר סבל ערך היסורים שדרך הצדיקים לסבול מתחלה ולכן לא חש לפתוח אצלו בברכה, משא״כ ביעקב עד צאתו מבית אביו הי׳ יושב בשלוה. וגם י״ל פשוט דבאמת יש להקדים הברכה להקללה כמו שהוא בכ״מ בתורה, הברכה והקללה, רק יצחק בסיום דבריו לא רצה לסיים בארור והפך הסדר. (מזה אולי יש סמך למנהג בני ישראל לסיים אמרותיהם בדבר טוב) ולא כן עשה בלעם הרשע שסיים את דבריו בארור ולא בברוך.

4. ונראה דדייק הלשון ונברכו דלפי פשוטו הול״ל והתברכו, וכמו דכתיב בס״פ וירא, ודריש ונברכו מלשון מבריך את הגפן (משנה כלאים ז׳:א׳), ודריש על רות ונעמה שיצאו מהן מלכים ונביאים, מרות – דוד המלך, ומנעמה אמו של רחבעם יצא אסא ויהושפט חזקיה וישעיהו הנביא.

5. לא נתבאר מי ומה הם משפחות הדרות באדמה, והלא כל העולם דרים באדמה [וכמו שהקשו כהאי גונא בשבת פ״ה א׳ על הלשון יושבי הארץ אטו כו״ע יושבי רקיע הם, עיי״ש ולפנינו ס״פ וישלח) ונראה דקאי על כל משפחות הבעלי חיים שהם דרות על האדמה ממש, וכן מצינו בלשון חז״ל דקרו לבהמות וחיות גדולי קרקע (עירובין כ״ז ב׳ ובכ״מ) גם י״ל דקאי על פראי אדם השוכנים בנקיקי הסלעים וכדומה. ודריש כן מדלא כתיב כל גויי הארץ כלשון הפסוק ס״פ וירא והתברכו בזרעך כל גויי הארץ.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון