Bereshit 12 – בראשית יב‏ – Mikraot Gedolot

[קנא] ¹ויראו אותה שרי פרעה ויהללו וגו׳, ר׳ יוחנן אמר מתעלה והולכת, חד אמר אנא יהיב מאה דינרין ואיעלל עמה. וחד אמר אנא יהיב מאתן ואיעלל עמה. (בראשית רבה מ)

[קנב] ²ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה וגו׳, כיון שראה אברהם כך התחיל בוכה ומתפלל לפני הקב״ה, ואומר רבונו של עולם זו היא בטחוני שבטחתי בך ועכשיו עשה למען רחמיך וחסדיך ואל תביישני מסברי, ואף שרה צווחת ואומרת רבונו של עולם אני לא הייתי יודעת כלום, אלא כיון שאמר לי שאמרת לו לך לך האמנתי לדבריך ועכשיו נשארתי יחידה מאבי ומאמי ומבעלי ובא רשע זה ויתעולל בי, עשה למען שמך הגדול ולמען בטחוני בדבריך, א״ל הקב״ה חייך אין דבר רע נוגע בך ובבעליך הה״ד לא יאונה לצדיק כל און ורשעים מלאי רע (משלי י״ב:כ״א) ופרעה וביתו אני אעשה בהן דוגמא, דכ׳ (בראשית י״ב:י״ז) וינגע ה׳ את פרעה נגעים גדולים. (תנחומא לך סי׳ ה)

[קנג] ³ויראו אותה, נוח לרשעים שיהיו סומין שעיניהם מביאין רעה לעולם כו׳, וכתיב ויראו אותה שרי פרעה כו׳. (במדב״ר כ)

[קנד] ⁴ויהללו אותה אל פרעה, מלמד שהכל סוכין ביפיה. (מדרש הגדול)

[קנה] ⁵ותקח האשה בית פרעה, ד״א קח את אהרן (ויקרא ח׳:ב׳) א״ל הקב״ה פתה אותו בדברים לפי שהוא בורח מן השררה, אין קח אלא לשון פיתוי כו׳, וכן הוא אומר באמנו שרה ותוקח האשה בית פרעה ולא היתה מבקשת לילך. (תנ״י צו א״ה)

[קנו] ⁶ותקח האשה, אין לשון ויקח (בראשית ב׳:ט״ו) אלא לשון עילוי כשם שאתה אומר ותוקח האשה בית פרעה. (שם בחקותי א״ה)

[קנז] ⁷ותקח האשה, ותלקח אסתר בית המלך (אסתר ב׳:ח׳) ותלקח בעל כרחה ושלא בטובתה, כמו שנאמר באמנו שרה, ותקח האשה בית פרעה בעל כרחה ושלא בטובתה. (אגדת אסתר פ״ב ז)

[קנח] ⁸ותקח האשה, נסיון החמישי שנלקחה שרה אשתו לפרעה לאשה, שנאמר ותקח האשה בית פרעה כו׳, ר״ט אומר באותו הלילה שנלקחה שרה אמנו אותו הלילה ליל פסח היה. (פרדר״א פכ״ו)

[קנט] ⁹ותקח האשה בית פרעה, אפשר שיקחו אשה ולא יצעק בעלה ויקרע בגדיו, אלא כיון שנלקחה הניחוה בבית לבדה ולא קרב אליה פרעה, שנא׳ ותקח האשה בית פרעה ולא נאמר ותקח האשה אל פרעה. (מדרש אור האפלה כתב יד)

[קס] ¹⁰כתיב ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה, האי קרא לדרשא הוא דאתי, תלת פרעה הכא חד בההוא זמנא, וחד ביומוי דיוסף, וחד ביומוי דמשה כו׳, פרעה קדמאה בשעתא דאתנסיבת שרה לגביה, רמז לאומנין וציירו ההוא דיוקנא באדריה על ערסיה בכותלא, לא נח דעתיה עד דעבדו דיוקנא דשרה בנסירו, וכד סליק לערסיה סליק לה עמיה כו׳, כל מלכא דאתי אבתריה הוה חמי ההוא דיוקנא מציירא ציורא והוו עאלין קמיה בריחין, כד סליק לערסיה הוה אתהני בההוא ציור בגין כך מלכא אלקי הבא יתיר מכלא. (זח״ב נ״ט)

שערי ציון: לעיל פי״א מאמר קא. תנ״י חיי שרה נט. תנחומא לך סח.

1. במדרש אגדה מסיים ומתוך דברים אלו ותוקח האשה בית פרעה. ובלק״ט ויהללו אותה אל פרעה מתעלה היתה והולכת. במנח״י מפרש דהדרש מלשון ותקח, כמו דדרשינן כעין זה באסתר פ״ו גבי ותלקח אסתר ולא העיר מהמדרש המובא לקמן מאמר קנו. דמפורש כן. עי״ש בבאור. ולעיל פ״ב מאמר רכ.

2. תנ״י א״ח, ובס׳ הישר עה״ת כאן מבואר ג״כ באריכות התפלה שהתפללה שרה.

3. ראה לעיל בתורה שלמה פ״ט מאמר קלד, פ״ג מאמר כז.

4. לעיל פי״א מאמר קא. מספרי במדבר כ״ד. ע״ש.

5. במדרש אגדה צו שם גורס שלא היתה מבקשת לילך והיו מפתין אותה, ועי׳ לעיל בתורה שלמה פ״ב מאמר רכ, רכא. ומ״ש בבאור וצרף לכאן. ובתנחומא קרח א, ובמד״ר שם יח, אין ויקח אלא משיכת דברים רכים וכן ותקח האשה בית פרעה.

6. לעיל מאמר קנא. ומ״ש בבאור, ולעיל בתורה שלמה פ״ב מאמר רכ, ויקח, עילה אותי.

7. במדרש הגדול כאן, ותקח, בעל כרחה ושלא בטובתה. ובהערות מביא דבילקוט שמעוני רמז פ״ח מביא כן גבי לקיחת שרה לבית אבימלך, ולא ראה כי מפורש כן במדרש לפנינו. ודבר פלא בפי׳ הרד״ק כאן שכ׳ ארז״ל אמר ותקח שמשמעו בעל כרחה לפי שהיתה אשת איש, לא כאסתר דכ׳ בה ותלקח אסתר שמשמעו ברצונה, לפי שהיתה ברצונה פנויה והולכת להנשא למלך ע״כ, ולפנינו מפורש להיפך, וכ״מ בכ״מ דגבי אסתר הי׳ באונס.

8. בילק״ש כאן מביא בשינוי לשון, ועי׳ לקמן מאמר קסד.

9. תחלת המאמר הוא בפדר״א פכ״ו בסגנון אחר ואינו קורע בגדיו ״אלא בעצה לקחה״ שלא קרב אליה, וברד״ל נתקשה בזה וגורס שלא יקרב אלי׳ וז״ד, וכהגירסא שלפנינו נכון. ועי׳ בת״י כאן לפלטין דפרעה. ומובא בערוך ע׳ פלט ג, בית פרעה תר״י פלטורין דפרעה. ועי׳ בתיב״ע.

10. דאתנסיבת, עי׳ לעיל מאמר קנח. לפרעה לאשה. ולקמן מאמר קסד. מפרד״א דכתב לה בשטר כתובה כל ממונו. בס׳ הישר כאן מביא ספור באריכות דהיה איש א׳ שמו רקיון בארץ שנער חכם ומשכיל בכל חכמה אך עני ורש, וע״י תחבולה עלה בידו לשכור אנשי חיל ולא הניח לקבור במשך שנה א׳ שום מת לכל אנשי מצרים עד שישלמו לו ר׳ כסף, ואסף עי״ז עושר רב וכשנודע הדבר למלך מצרים והביאו אותו למשפט. הוטב מאד בעיני המלך, ויאמר לו לא תקרא עוד רקיון כי אם פרעה יהיה שמך אחרי שפרעת מס מן המתים, ויקראו את שמו פרעה וימלוך רקיון פרעה תחת יד אשוריש מלך מצרים ויאהבוהו מאוד כל יושבי מצרים ויכתבו מכתב וחוק לקרוא לכל מלך אשר ימלוך עליהם ועל זרעם במצרים פרעה על כן כל מלכי מצרים אשר ימלכו במצרים מהיום ההוא והלאה יקראו את שמם פרעה עד היום הזה.

וַחֲזוֹ יָתַהּ רַבְרְבֵי פַּרְעֹה וְשַׁבַּחוּ יָתַהּ לְפַרְעֹה וְאִדְּבַרַת אִתְּתָא לְבֵית פַּרְעֹה.

Pharaoh’s officials saw her and praised her to Pharaoh. The woman was taken to Pharaoh’s house.

וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה

וַחֲזוֹ יָתַהּ רַבְרְבֵי פַרְעֹה וְשַׁבַּחוּ יָתַהּ לְפַרְעֹה (ח״נ: לְוָת פַּרְעֹה) וְאִידְּבַרַת אִיתְּתָא לְבֵית פַּרְעֹה

קֳדָם פַּרְעֹה או לְוָת פַּרְעֹה?

א. מכיוון שלשון ״וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה״ קשה, היו שתרגמו ״וְשַׁבַּחוּ יָתַהּ קֳדָם פַּרְעֹה״ (ת״נ), שהללוה לקראתו, כלומר לפניו.⁠¹ אבל ברוב הנוסחים ״וְשַׁבַּחוּ יָתַהּ לְפַרְעֹה״ (או: לְוָת פַּרְעֹה) כרש״י: ״ויהללו אותה ביניהם לומר ראויה היא למלך״, וכתב רמב״ן: ״וזה דעת אונקלוס שאמר וְשַׁבַּחוּ יָתַהּ לְוָת פַּרְעֹה״.

תרגום לכבוד שרה

ב. ״וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה״ – ״וְאִידְּבַרַת אִיתְּתָא״. כל לקיחת בני אדם מתורגמת בפועל ״דבר״ (הנהיג, הוביל בדברים) כלעיל ״וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ״ (ה) ״וּדְבַר אַבְרָם יָת שָׂרַי אִתְּתֵיהּ״, זולת ליקוחי נישואין שתרגומם הקבוע הוא בפועל ״נסב״ כגון, ״וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים״ (בראשית יא כט) ״וּנְסֵיב אַבְרָם וְנָחוֹר לְהוֹן נְשִׁין״, ועיין שם בטעם הדבר.

הואיל ובפסוקנו לא הוזכרו נישואין, נאמר רק ששרי נלקחה לבית פרעה, תרגם ״וַתֻּקַּח האשה״ – ״וְאִידְּבַרַת אִיתְּתָא״ כמשפט. כנגד זאת קשה תרגום ״וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה״ (פסוק יט) ״וּדְבַרִית יָתַהּ לִי לְאִיתּוּ״; הרי פרעה אומר שלקחה לאשה כלומר לנישואין, ואם כן היה לו לתרגם ״וּנְסִיבִית יָתַהּ לִי״?⁠² לקושי זה רומזת הערת המסורה³:

לקיחה דמתרגמינן ״דבירא״ דחזי להון ״נסיבא״ ג׳ באוריתא: ״ואקח אותה״, ״ויהי בערב״, ״נשיא הארץ״.

פירוש: בשלשה פסוקים שבהם ״לקח״ מתייחס לליקוחי אשה, אונקלוס תרגם בפועל ״דבר״ על אף שראוי היה לתרגם ״נסב״, ואלו הם:

״ואקח אותה לי לאשה״ (פסוק יט) ״וּדְבַרִית יָתַהּ לִי לְאִיתּוּ״

״ויהי בערב ויקח את לאה בתו״ (בראשית כט כג) ״וּדְבַר יָת לֵאָה״

״וירא אותה שכם... נשיא הארץ ויקח אתה״ (בראשית לד ב) ״וּדְבַר יָתַהּ״

טעם השינוי לא נתברר, אבל כמה ממפרשי אונקלוס פתרו אותו על פי העיקרון התרגומי של שמירת כבוד האבות בענייני אישות⁴: מכיוון ש״נסב״ בניגוד ל״דבר״ עלול להתפרש כתפישת האשה בידים וכאינוסה מעדיף אונקלוס בהקשרים אלה לתרגם ״דבר״. השינוי התרגומי שומר על כבודה של שרה – בניגוד לפשט הכתוב – שכן הודאת פרעה ״ואקח אותה לי לאשה״ נותנת מקום להשערה שגם שכב עמה.⁠⁵ במיוחד לאור העובדה שבסיפור אבימלך מודגש ״ואבימלך לא קרב אליה״ (בראשית כ ד). ואולם אונקלוס המתרגם ״וּדְבַרִית יָתַהּ לִי לְאִיתּוּ״ (ולא: וּנְסִיבִית), מספק מידע זה בדרכו שלו.⁠⁶

אבל אפשר שהטעם שונה: אונקלוס מבחין בין נישואין הנעשים בכשרות שתרגומם ״נסב״ לבין הנעשים שלא כדין, הנרמזים ב״דבר״. לדרך זו מציין ״דבר״ דווקא את מנהג ההפקר שנהגו בשרה.⁠⁷

ה״א המגמה

ג. בפסוק הקודם תרגם ״וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה״ – ״לְמִצְרָיִם״, כי ה״א המגמה מתורגמת באמצעות למ״ד הכיוון כמבואר להלן ״הֶרָה נָסוּ״ (בראשית יד י) ״לְטוּרָא עֲרַקוּ״. גם כשה״א זו חסרה במקרא, הארמית משלימה אותה באמצעות למ״ד כבפסוקנו: ״בֵּית פרעה״ – ״לְבֵית פַּרְעֹה״. וכן השלים למ״ד אצל ״בית״ בשמונה מקומות נוספים, כהערת המסורה.⁠⁸

1. וראה רד״צ הופמן.

2. זולת דפוס איקסר (משנת ר״נ) שאכן גרס ״ונסיבית״, בכל כתבי היד דפוסים ישנים ובתאג׳ מופיע נוסח ״ודברית״.

3. ברלינר, מסורה, עמ׳ 12. על הערת מסורה זו הקשה יא״ר לפסוקנו: ״ולא הבנתי, ויהי בערב דלאה למה חזי ליה?⁠״. כלומר, מדוע חשבה המסורה שתרגום ״ויקח את לאה״ – ״⁠ ⁠׳ודבר״ הוא חריג, שהרי תרגומו דומה לתרגום ״ותקח שרי... את הגר... ותתן אותה לאברם אישה לו לאשה״ (בראשית טז ג), ״ותקח את זלפה שפחתה ותתן אותה ליעקב לאשה׳ (בראשית ל ט), שתורגמו: ״ודברת״. לכן הגיה ״באורי אונקלוס״ (בראשית כ ג): ״ואומר אני שסימן ״ויהי בערב״ הוא ט״ס, וצ״ל ״והיא בעלת״, שמוסב על פסוק ״הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעלת בעל״, שתרגמו: דדברתא״. ואכן יש עוד שלושה פסוקים שלא נזכרו במסורה, וגם בהם לק״ח מתורגם בדב״ר: בפסוקנו ״ותֻקח האשה בית פרעה״ – ״ואדברת אתתא לבית פרעה״; ״ויקח את שרה״ (בראשית כ ב) ״ודבר ית שרה״; ״הנך מת על האשה אשר לקחת״ – ״על עיסק אתתא דדברתא״.

4. לעיקרון זה ראה בהרחבה להלן ב״מעשה ראובן״ (בראשית לה כב).

5. ואע״פ שמירושלמי כתובות סוף פרק ז [לא ע״ד] : ״וינגע ה׳ את פרעה נגעים גדולים (בראשית יב יז) וגו׳. אמר ר׳ ברכיה: על דטלסמן למגע בסמה דמטרונ׳⁠ ⁠⁠״ [על שהעז לנגוע בגופה של המטרונה], כבר הראה ש׳ ליברמן שניב יווני זה אינו מוכיח מגע מיני (הנ״ל, יוונית ויוונות בארץ ישראל, ירושלים תשנ״א, עמ׳ 32-30). וזה שלא כלשון הזוהר ״בשעתא דאתנסיבת שרה לגביה״ (וארא, ל ע״א) וראה ״תורה שלמה״ הערה קס, וכן במדרש המובא ברד״ק: ״אמרו רז״ל: בשרי אומר וַתֻּקַּח שמשמעו בעל כרחה לפי שהיתה אשת איש. באסתר אומר וַתִּלָּקַח (אסתר ב ח) שמשמעו ברצונה, לפי שהיתה פנויה והולכת להנשא למלך״. וראה גם ״תורה שלמה״ הערה קנז בשם אגדת אסתר. משני המקורות האחרונים משתמע לכאורה אינוסה של שרה.

6. שלא כמיוחס ליונתן המדגיש דבר זה במפורש (״ולא קריבית לותה״ [יב יט]). ״נפש הגר״ (כרך א מבוא, עמ׳ 15): ״אלא כך פירש אונקלוס: ׳ואקח אותה לי לאשה׳ – ׳ודברית יתה׳, נהגתי אותה על מנת שתהיה לי אחר כך לאשה אבל עדיין לא בתורת אישות לקחתיה״.

7. כך ״לחם ושמלה״ (לבראשית יב טו); ״חליפות שמלות״ (לבראשית ו ב). ואמנם לפועל דב״ר יש קונוטציות של לקיחה באונס, הובלה בכח וכיוצא בהם (כגון תיוב״ע למל״ב כ ט ״שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך – עַד לָא אַדְּבַר מִלְוָתָךְ״) להשערה זו ניתן להביא תימוכין במיוחד מחילופי התרגום במעשה דינה (בראשית פרק לד): לקיחתה בתחילה כנגד רצונה מתורגמת ״וּדְבַר יָתַהּ״ (ב). ואולם משעה שמדובר בהסכם נישואין מתחלף התרגום: ״קח לי את הילדה הזאת לאשה״ (ד) ״סַב לִי״; ״ואת בנתינו תקחו לכם״ (ט) ״תִּיסְּבוּן לְכוֹן״; ״ואת בנתיכם נקח לנו״ (טז) ״נִסַּב לָנָא״; ״את בנתם נקח לנו״ (כא) ״נִסַּב לָנָא״.

8. קליין, מסורה, עמ׳ 45: בית דמתרגם לבית ט׳ באוריתא: וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה [בֵּית פַּרְעֹה], קוּם עֲלֵה [בֵית אֵל, בר׳ לה א], ודבתריה [וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל, שם לה ג], [כִּי] הוּבְאוּ [בֵּית יוֹסֵף, בר׳ מג יח], רֵאשִׁית [בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה׳, שמ׳ כג יט; שם לד כו], [בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית] עֲבָדָיו (שמות ח כ), [לֹא תָבִיא] אֶתְנַן זוֹנָה [וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה׳, דב׳ כג יט].

וחמון יתה רברבנוי^א דפרעה ושבחו יתה קדם פרעה ואד⁠(כ){ב}⁠רת אתתה לפלטירין^ב דפרע׳.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״רברבנוי״) גם נוסח חילופי: ״רברבני״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לפלטירין״) גם נוסח חילופי: ״לפלטין״.

וחמון יתה רברבי פרעה ושבחו יתה לפרעה ואידברת אינתתא לבית מלכותא דפרעה.

and the princes of Pharoh beheld her, and praised her to Pharoh; and the woman was conducted to the royal house of Pharoh.

ואידברת אתתא לפלטין דפרעה.

And the woman was conducted to the palace of Pharoh.

וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה – רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִתְעַלָּה וְהוֹלֶכֶת, חַד אֲמַר אֲנָא יָהֵיב מְאָה דִנָּרִין וְאֵעָלֵל עִמָּהּ. וְחַד אֲמַר אֲנָא יָהֵיב מָאתָן וְאֵעָלֵל עִמָּהּ. אֵין לִי אֶלָּא בַּעֲלִיָּתָן בִּירִידָתָן מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר: וַיִּמְשְׁכוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ מִן הַבּוֹר (ירמיהו ל״ח:י״ג), מַעֲלִין אוֹתוֹ. אֵין לִי אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, בָּעוֹלָם הַבָּא מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר: וּלְקָחוּם עַמִּים וֶהֱבִיאוּם אֶל מְקוֹמָם (ישעיהו י״ד:ב׳).

(טז-כ)

[ו] וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וגו׳ וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ – רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רַבָּה אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ צֵא וּכְבשׁ אֶת הַדֶּרֶךְ לִפְנֵי בָנֶיךָ, אַתְּ מוֹצֵא כָּל מַה שֶּׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם כְּתִיב בְּבָנָיו, בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ (בראשית י״ב:י׳), בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב: כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ (בראשית מ״ה:ו׳). בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב: וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה (במדבר כ׳:ט״ו). בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: לָגוּר שָׁם, וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב: לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ (בראשית מ״ז:ד׳). בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב: וְהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ (בראשית מ״ג:א׳). בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב, בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב: וּפַרְעֹה הִקְרִיב (שמות י״ד:י׳). בְּאַבְרָהָם כְּתִיב וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ, וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב: כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ (שמות א׳:כ״ב). בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וגו׳, וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב: וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת (שמות א׳:כ׳). בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרַיְמָה, וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה (שמות א׳:א׳). בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה, וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב: וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב (תהלים ק״ה:ל״ז). בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה, וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב: וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם (שמות י״ב:ל״ג). בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו, וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב: אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ל״ג:א׳).

וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה – כֵּיוָן שֶׁרָאָה אַבְרָהָם כָּךְ, הִתְחִיל בּוֹכֶה וּמִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זוֹ הִיא בִטְחוֹנִי שֶׁבָּטַחְתִּי בְּךָ, וְעַכְשָׁו עֲשֵׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וְאַל תְּבַיְּשֵׁנִי מִסִּבְרִי. וְאַף שָׂרָה צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדַעַת כְּלוּם, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁאָמַר לִי שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ לֶךְ לְךָ, הֶאֱמַנְתִּי לִדְבָרֶיךָ, וְעַכְשָׁו נִשְׁאַרְתִּי יְחִידָה מֵאָבִי וּמֵאִמִּי וּמִבַּעְלִי, יָבֹא רָשָׁע זֶה וְיִתְעוֹלֵל בִּי, עֲשֵׂה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּלְמַעַן בִּטְחוֹנִי בִּדְבָרֶיךָ. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חַיַּיִךְ, אֵין דָּבָר רָע נוֹגֵעַ בִּיךְ וּבְבַעְלִיךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָע (משלי י״ב:כ״א). וּפַרְעֹה וּבֵיתוֹ אֲנִי אֶעֱשֶׂה בָהֶן דֻּגְמָא, דִּכְתִיב: וַיְנַגַּע י״י אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי.

And the princes of Pharaoh saw her, and praised her unto Pharaoh (Gen. 12:15). When Abraham saw this, he began to weep, and to supplicate the Holy One, blessed be He: “Master of the Universe, is this to be my reward for my abiding faith in You? For the sake of Your compassion and Your loving-kindness, do not put my trust in You to shame.” Sarah likewise cried out: “Master of the Universe, I knew nothing at all, but when he told me that you commanded him: Get thee out of thy country, I trusted in Your word. Now I have been separated from my father, my mother, and my husband, and this evil man will approach me and abuse me. Act for the sake of Your great name, and because of my trust in Your word.” The Holy One, blessed be He, replied: You may be certain that no harm will befall you or your husband, as it is written: There shall no mischief befall the righteous, but the wicked are filled with evil (Prov. 12:12).

Furthermore, I will make an example of Pharaoh and his household, as it is said: And the Lord plagued Pharaoh and his house with great plagues because of the word of Sarai (Gen. 12:17).

וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְּלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה – מִתְעַלָּה וְהוֹלֶכֶת דֵין אָמַר: אֲנָא יָהִיב מֵאָה דִינָרִין וְאֵיעָלֵל עִמָּהּ וְהֲדֵין אָמַר: אֲנָא יָהִיב מָאתָן דִינָרִין וְאֵעָלֵל עִמָּה, אֵין לִי אֶלָּא בְּעֲלִיָּתָן בִּירִידָתָן מִנַּיִן, (ירמיהו ל״ח:ו׳) ״וַיִּקְחוּ אֶת יִרְמִיָּה וְגוֹ׳⁠ ⁠⁠״ מַעֲלִין אוֹתוֹ אֵין לִי אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, לְעוֹלָם הַבָּא מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וּלְקָחוּם עַמִּים (רַבִּים) וֶהֱבִיאוּם אֶל מְקוֹמָם״.

רמז סח

וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה – עֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ וְעָמַד בְּכֻלָּן. הַנֵּס הָרִאשׁוֹן, כְּשֶׁנּוֹלַד בִּקְּשׁוּ כָּל גְּדוֹלֵי מַלְכוּת וְהַקּוֹסְמִים לְהָרְגוֹ, וְנֶחְבָּא בָּאָרֶץ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁלֹּא רָאָה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ, וּלְאַחַר כָּךְ יָצָא מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּמָאַס בָּאֱלִילִים. הַנֵּס הַשֵּׁנִי, נֶחְבַּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין עֶשֶׂר שָׁנִים, שָׁלֹשׁ בְּכוּתָא וְשֶׁבַע בְּכַרְדוֹ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבַע בְּכוּתָא וְשָׁלֹשׁ בְּכַרְדוֹ, וְאַחַר כָּךְ נְתָנוּהוּ בְּתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ, וּמֶלֶךְ הַכָּבוֹד פָּשַׁט יַד יְמִינוֹ וְהִצִּילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית ט״ו:ז׳) ״אֲנִי ה׳ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים״. הַנֵּס הַשְּׁלִשִׁי, טִלְטְלוֹ מִבֵּית אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר, (לעיל פסוק א) ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ״, וְהַטִּלְטוּל קָשֶׁה לָאָדָם יוֹתֵר מִכָּל. הַנֵּס הָרְבִיעִי, ״וַיְּהִי רָעָב בָּאָרֶץ״ וְלֹא בְּכָל הָאֲרָצוֹת, אֶלָּא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן לְנַסּוֹתוֹ וּלְהוֹרִידוֹ לְמִצְרַיִם. הַנֵּס הַחֲמִשִׁי, נִלְקְחָה שָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה, וְאוֹתָהּ לַיְלָה הָיָה יוֹם טוֹב שֶׁל פֶּסַח, וְהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל פַּרְעֹה וְעַל בֵּיתוֹ נְגָעִים, לְהוֹדִיעַ שֶׁכָּךְ הוּא עָתִיד לְהַכּוֹת אֶת אַרְצוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, ״עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה״ פַּרְעֹה מֵאַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ כָּתַב לָהּ שְׁטַר כְּתוּבָּתָהּ מִכָּל מָמוֹנוֹ, בֵּין כֶּסֶף בֵּין זָהָב, בֵּין עֲבָדִים בֵּין שְׁפָחוֹת וְקַרְקָעוֹת, וְכָתַב לָה אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן, לְפִיכָךְ יָשְׁבוּ יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, וְכָתַב לָהּ אֶת בִּתּוֹ, הָגָר מִפִּלַּגְשָׁיו לְשִׁפְחָה. וְאַף אֲבִימֶלֶךְ לְקָחָהּ, וְיָּרַד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ וְשָׁלַף חַרְבּוֹ עָלָיו לְהָרְגוֹ. הַנֵּס הַשִּׁשִּׁי, בָּאוּ עָלָיו כָּל הַמְּלָכִים לְהָרְגוֹ, וְאָמְרוּ נַתְחִיל רִאשׁוֹן בְּבֶן אָחִיו וּבִשְׁבִיל לוֹט, לָקְחוּ אֶת כָּל רְכוּשׁ סְדוֹם וַעֲמוֹרָה וּבָא מִיכָאֵל וְהִגִּיד לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית י״ד:י״ג) ״וַיָּבֹא הַפָּלִּיט״ הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, (קהלת י׳:כ׳) ״וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר״. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פָּלִיט, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְסַמָּאֵל מִקְּדוּשָּׁתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם אָחַז בִּכְנָפוֹ שֶׁל מִיכָאֵל לְהַפִּילוֹ עִמּוֹ, וּפְלָטוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיָּדוֹ. לְפִיכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ פָּלִיט. וְעָלָיו אָמַר יְחֶזְקְאֵל, (יחזקאל ל״ג:כ״א) ״בָּא אֵלַי הַפָּלִיט מִיְּרוּשָׁלַיִם לֵאמֹר הֻכְּתָה הָעִיר״. הִשְׁכִּים אַבְרָהָם וְלָקַח שָׁלֹשׁ תַּלְמִידָיו עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא וְאֶת אֱלִיעֶזֶר וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם עַד דָּן, וְשָׁם נִתְעַכֵּב מִפְּנֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנֶּאֱמַר, ״וְאֶת הָאֶחָד בְּדָן״. וְשָׁם הִנִּיחַ שְׁלֹשָׁה תַּלְמִידָיו וְלָקַח אֶת עַבְדּוֹ אֱלִיעֶזֶר שֶׁמִּנְיַן אוֹתִיּוֹת שְׁמוֹ שְׁמוֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם עַד מִשְּׂמֹאל לְדַמֶּשֶׂק. (בראשית י״ד:ט״ו) ״וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה״, הוּא הַלַּיְלָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם ״וַיָּשֶׁב אֶת כָּל הָרְכוּשׁ״. עָמַד אַבְרָהָם וְהָיָה מִתְפַּלֵּל, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים לֹא בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי, אֶלָּא בְּכֹחַ יְמִינְךָ שֶׁאַתָּה מָגֵן לִי בָּעוֹלָם הַזֶּה ובָעוֹלָם הַבָּא, וְעָנוּ הָעֶלְיוֹנִים וְאָמְרוּ, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ מָגֵן אַבְרָהָם.

וראהא רוסא פרעון ומדחוהא ענדה פאכ׳ד׳ת אלי מנזלה.

וראו אותה שרי פרעה ושיבחו אותה לפניו, ונלקחה אל ארמונו.

אל פרעה^א – היללוה ביניהם לומר: הגונה זו אל המלך.

א. כן בכ״י לייפציג 1, המבורג 13, ליידן 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, לונדון 26917: ״ויהללו אותה אל פרעה״.

ויהללו אותה אל פרעה AND THEY PRAISED HER TO PHARAOH – They praised her among themselves saying, "She is suitable for the king".

ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה – ¹מתעלה היתה והולכת.

ותקח האשה בית פרעה – ²אמרו אין זו ראוי׳. אלא לפלטין.

1. מתעלה היתה והולכת. בב״ר פ״מ וילקוט שם ר׳ יוחנן אמר מתעלה והולכת וכו׳ ועי׳ ביפ״ת.

2. אמרו אין זו ראויה אלא לפלטין. וכן הביא רש״י עה״ת הללוה ביניהם לומר הגונה זו למלך.

ויהללו – קל הלמ״ד הראשון להקל על הלשון, והיה ראוי להדגש, [וכמהו: ואתפללה]⁠^א (דניאל ט׳:ד׳).

ותקח האשה – מהבנין הכבד הנוסף, ואם לא נמצא, והשלם – ותשלכי (יחזקאל ט״ז:ה׳).

א. ההוספה בכ״י לוצקי 827. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח. בכ״י לוצקי 827: וכמהו ואתפלל. בכ״י פרנקפורט 150 (בכתב אחר): וכמהו ואתפללה בדניאל.

[AND PRAISED]. The dagesh which should have been placed in the first lamed of va-yehalelu¹ (and praised) is omitted in order to simplify the word's pronunciation.⁠² Va-etpalelah (and I prayed) (Dan. 9:4) is identical.⁠³

AND THE WOMAN WAS TAKEN. Va-tukkach (and she was taken) is a hofal. This is so even though it is not found in the hifil.⁠⁴ Va-tushlekhi (but thou wast cast out) (Ezek. 16:5) is an example of a hofal wherein the entire root is present.⁠⁵

1. Va-yehalelu (they praised) is a pi'el. According to the rules of Hebrew grammar a dagesh is placed in the middle letter of the root in a verb conjugated in the pi'el.

2. Va-yehalelu is, as noted above, a pi'el and should thus have a dagesh in its middle root letter. However, a dagesh would double the lamed. Thus the word would read as if there were three lameds in it, viz., va-yehallelu, and complicate its pronunciation.

3. Va-etpalelah is in the hitpa'el. Here, too, a dagesh is placed in the middle root letter. However, it is omitted in our word for the reasons indicated in note 37.

4. Hofal is the passive form of hifil. If a word is found in the passive voice we would expect it to be found in the active voice as well. However, this is not the case with the root lamed, kof, chet, which is found in the hofal and not in the hifil.

5. In the root lamed, kof, chet (take) the lamed drops out in the imperfect. In shin, lamed, caf (cast) no letter drops out. It belongs to those verbs classified as shelemim, whole roots.

ולא נדגש למ״ד ויהללו אותה – להקל על הלשון.

וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה – ראו רמב״ם ליקוט בראשית י״ב:א׳.

ושבחו אותה עד שבאו גם השרים לראותה. והשרים הללו אותה אל פרעה ושלח ולקחה. ולא בדק אחריה, אלא ששמע מן שריו כי אמר להם: אחותי היא. ולכך לקה מיד, {ו}⁠לא^א היה ראוי שיבא אליו מאמר מאת הקב״ה.⁠¹

ותוקח האשה בית פרעה – כלומר: לבית {פרעה}⁠^ב הובאה, ולא למטתו, כי קפצו עליו מיד יסורין ונגעים עד שלא היה ראוי לא לה ולא לאחרת. ולא הוצרך לפרש בו: ולא קרב אליה (בראשית כ׳:ד׳).

1. עיין ר״י בכור שור בראשית כ׳:ה׳,ט״ז.

א. כך בליקוט אוקספורד-מינכן. בכ״י מינכן 52: כי לא.

ב. ההשלמה מליקוט אוקספורד-מינכן.

And they praised her until the officers also came to see her. And the officers PRAISED HER TO PAROH and he sent and took her. And he did not check into her, but rather heard from his officers that he [Avram] had told them: She is my sister. Therefore he was struck immediately, and he (Paroh) was not worthy of an utterance to come to him from the Blessed Holy One.⁠¹

ותוקח האשה בית פרעה – AND THE WOMAN WAS TAKEN TO PAROH'S HOUSE – Meaning: To the house of Paroh she was brought, and not to his bed, because the tribulations and afflictions jumped on him immediately until he was not capable, not with her nor with any other woman. And there is no need to be explicit there [as it is in the case of Avimelekh]: "and he did not come close to her" (Bereshit 20:4).

1. Cf. Avimelekh (Bereshit 20:3).

ויהי כבוא – מבואר הוא.

ויראו – ותֻקח האשה – אמרו רבותינו ז״ל: בשרי אמר ותקח שמשמעו בעל כרחה לפי שהיתה אשת איש. באסתר אמר: ותלקח אסתר (אסתר ב׳:ח׳,ט״ז) שמשמעו ברצונה, לפי שהיתה פנויה והולכת להנשא למלך.

ויראו...ותקח, our sages, in comparing the abduction of Esther, and that of Sarai, point out that whereas with Esther the word used is ותלקח, here the word used by the Torah is ותקח, a pual (strong passive) mode, as opposed to a nifal-passive mode. (compare Torah Shleymah item 157 on this) In Sarai’s case, the formulation reflects the fact that she was a married woman, so that her abduction was a violation of her and her husband’s rights, whereas in Esther’s case it was “merely” a violation of her rights. According to our author Esther had been agreeable to participating in the contest.⁠¹

1. The passive form would only reflect that none of the girls were active, but were selected by the king’s servants who had to decide if they had a chance to appeal to the king.

וטעם ויראו אותה שרי פרעה – כי כאשר ראו אותה המצרים אמרו: ראוייה זו לשרים הגדולים, והנה הביאוה אליהם. וגם הם יראו לנפשם מנגוע בה, כי מפני היופי הגדול ידעו כי המלך יחפץ בה מאד.

[ויהללו אתה – ביניהם, לאמר: ראויה זו למלך, לשון רבינו שלמה.⁠^א וזה דעת אנקלוס שאמר: ושבחו יתה לות פרעה.

או: שהללוה אל המלך עצמו ושלח ולקחה.]⁠^ב

א. כן בכ״י לוצקי 869 (שם: ״רש״י), דפוס רומא. בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, דפוס ליסבון חסר: ״לשון רבינו שלמה״.

ב. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.

AND THE PRINCES OF PHARAOH SAW HER. The purport¹ thereof is that when the Egyptians saw her they said, "This one is worthy of the great princes,⁠" and so they brought her before them. But they were also afraid of touching her for due to her great beauty, they knew that the king would desire her exceedingly. "And they praised her among themselves saying, 'This one is worthy of the king.'" Thus the language of Rashi.
This is in accordance with the opinion of Onkelos who says, "And they praised her for Pharaoh.⁠"² Or it may be that they praised her to the king himself, and he sent for her and took her.

1. Ramban is aiming to answer the following question: In the preceding verse it says, And the Egyptians saw the woman. Why does it say here again, And the princes of Pharaoh saw her?

2. Meaning that they praised her among themselves by saying that she is suitable for Pharaoh.

ויראו אותה שרי פרעה – כאשר ראו המצרי׳ אמרו ראוי׳ היא זאת לשרים גדולים והביאוה אליהם וגם הם יראו לנפשם מנגוע בה מרוב יופיה כי ידעו כי המלך יחפוץ בה ויהללו אותה ביניהם לומר ראויה היא למלך:

ויראו אותה שרי פרעה, "When the ministers of Pharaoh saw her, etc.⁠" When the local Egyptians saw this beautiful woman they said that she is suitable for highly placed ministers, etc. But even when they brought her to such ministers they were afraid to touch her themselves, preferring to bring her to the King, having decided that she was suitable only for the King himself.

ותוקח האשה בית פרעה – לא היה מחוייב שיכתוב בכאן ׳ופרעה לא קרב אליה׳ או זולת זה כמו שכתב באבימלך (בראשית כ׳:ד׳), וכבר הודעתיך כי הסִפור פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה והכל נכון.⁠¹

1. אין הכרח כי התורה תכתוב בפירוש שפרעה לא קרב אליה, כפי שכתבה התורה באבימלך (בר, כ׳:ד׳), אלא התורה לפעמים מאריכה ולפעמים מקצרת, ושני הסגנונות מתאימים.

הללוה ביניהם. דאם לא כן לפרעה מיבעי ליה:

ואז ויראו אותה שרי פרעה ובראותם שלמות יפיה ותארה אמרו ראויה זו למלך ולא נגעו ידיהם בה וזהו ויהללו אותה אל פרעה והוא רצה ללקחה ולשום כתר מלכות בראשה עם היות שלא היה מכיר אותה ואת משפחתה כמו שעשה אחשורוש בלקוחי אסתר ולכן ותוקח האשה בית פרעה כי הנה לא אמר ויקחה פרעה אלא ותיקח בית פרעה כלומר אל אחת מארמנותיו כדי שיקחנה אח״כ בכבוד גדול בפני השרים והסגנים כמו שראוי לאשת המלך והותרה בזה השאלה הי״ג.

ויראו אתה שרי פרעה – והם בטלו מחשבת ההמון.

ויראו אותה שרי פרעה, they quickly quashed any hopes the commoners had entertained relating to marrying this woman.

הללוה ביניהם. דאם לא כן הוי למכתב ׳וישלח פרעה ויקח אותה׳ כמו שכתוב גבי אבימלך, ומדכתיב ״ותקח האשה בית פרעה״ שמע מינה שלא לקחה פרעה, אלא שהשרים לקחו אותה אל המלך. ולי נראה דרש״י הוקשה לו בלשון ״ויהללו אותה אל פרעה״, לפי שההלול קאי על שרה לא יתכן לומר על זה ״אל פרעה״, דמאחר שיש לו פעול – והוא אותה – לא יתכן לומר ״אל פרעה״ כי אם גבי דבור שייך לומר ׳וידבר הדברים אל המלך׳, משום שכל דבור הוא מדבר עם אדם, ולכן שייך בו ״אל״, אבל כאן דכתיב ״ויהללו אותה״ לא יתכן לומר ״אל פרעה״, כי אם ׳ויהללו אותה לפני פרעה׳, וכמו שלא יתכן לומר ׳ויברכו אותה אל ראובן׳, וכן בהלול נמי שאין חילוק ביניהם, וזה קל להבין ואמת:

וַיְהַלְֿלוּ: קל הלמ״ד הראשונה להקל על הלשון, וכמוהו ¹ואתפללה דדניאל, ²ן׳ עזרא. [וַיְהַלְלוּ].

1. ואתפללה: דנ׳ ט ד.

2. ן׳ עזרא: על אתר.

הללוה ביניהם לומר וכו׳. דאל״כ היה לו לכתוב לפני פרעה או לפרעה:

They praised her among themselves saying ... Otherwise it should have written לפני פרעה or לפרעה, [rather than אל פרעה].

ויראו אותה שרי פרעה – בכתוב זה לא אמר ״את יפיה״, כי יזכיר חסד שני שגמל ה׳ עמו. שכאשר המצרים שראו אותה העבירו קול בעיר, ונשמע הדבר בית המלך. גם קצת השרים כבר ראו אותה, אז באו והשכימו שרים גדולים לפתחו של אברהם אבינו ע״ה, והמלך עצמו שלחם לראות ולבקר טיב האשה היפה הזאת, שִׂכְלָהּ וחכמתה ומנהגיה, אם יש בה גם תכסיסי השררה והמוסר והכבוד כבנות הגדולים, או כי רק יפה היא, וזולת זה היא בעלת הפחיתיות כאחת הנשים הפחותות. ולכן בכתוב זה נאמר ״ויראו אותה״, ולא אמר ״את האשה״ כמו שנכתב אצל ההמון שהם הסתכלו ביופי אשה. והשרים באו לראות אותה ואת מעשיה ודבריה. ומלת ״ויראו״ כמו ״על כן ראיתי פניך״.⁠¹ וכן [מלת] ה״רְאִיָה״ על ההבחנה והבקור כמו ״ותרא האשה״,⁠² ״ויראו בני האלהים״,⁠³ ושם פרשתיו. ועל שניהם⁴ נכתב ״ויראו״, שהיו באים לשאול בשלום אברהם ואשתו, והתמהמהו בביתו לראות טיב האשה היפה, אם היא יפת נפש כמו שהיא יפת תואר. ואין תורת ה׳ ספר דברי הימים, אבל הדעת מכרעת שבבואם אליה דברו כפי מחשבתם עם אחיה אברהם, וראו שהוא גם הוא נכבד מאד, לו תואר ולו הדר, וחכמת אלהים בקרבו. והבינו שהם מגזע נשיאים ונכבדים, ונהגו בהם השרים כבוד גדול, ולא שלחו לשונם לדבר אליה כשפת המתאוים. וכל שכן שלא מלאום לבם לנהוג בה מנהג הפקר. אבל כל אחד התאמץ להטיב עם האורחים הנכבדים האלו, להנעים להם ימי גרותם בארץ, כי הסכימו שיתחתנו עם המלך, וכמו שיבאר.

ויהללו אותה אל פרעה – כשחזרו השרים אל המלך ספרו לו את הגדולות שראו בה, הן עוצם היופי ויותר מזה שִׂכְלָהּ וחכמתה וטוב טעמה. גם הגידו לו כבוד אברהם ודבריו וגודל נפשו, איש אשר רוח אלהים בו, ושאיננו נגד כבוד המלך להתחתן עמה.

וַתֻּקַח האשה בית פרעה – המלך שלח אחריה שרים ונכבדים, להביאה אל ארמונו, ושם תשב כאחת הגבירות, עד יכינו הכל לנישואיה. ואין ספק כשבאו שרי המלך לדבר אליה שתתחתן למלך התחלחלה האשה מאד, ונתנה אמתלאות בחכמתה לבלתי היות לאיש. אולי אמרה לשלוחי המלך שהיא אחות אברהם, אבל היא בעולת בעל בארץ אחרת. אך מרוב אהבתו אליה לא הועיל כל זה שהתנצלה, כי לוקחה אל בית המלך. וזהו ״ותוקח״, מן הפעול, שהיתה הלקיחה בעל כרחה. ולולי כן היה כתוב ״ויקחו אותה אל בית פרעה״. והנאני פירוש ר״ן ז״ל שהביא רי״י אברבנאל ז״ל בשמו, כי אמר שפרעה רצה ללקחה וְלָשׂוּם כתר מלכות בראשה, עם היות שלא היה מכיר אותה ואת משפחתה, כמו שעשה אחשורוש בלקוחי אסתר. ולכן לא אמר ״וַיִקָחֶהָ פרעה״, אלא ״וַתֻּקַח האשה בית פרעה״, כלומר אל אחת מארמנותיו, שיקחנה אח״כ בכבוד גדול לעיני השרים והסגנים, כמו שראוי לאשת מלך, ויפה דבר. והיתה גם זאת סבה מאת ה׳. שאם היה לוקח אותה לזנות, היה מבקש למלאות תאותו מיד, והיתה הצדקת מצטערת מאד. וכרגע היה צריך להביא עליו נגעים גדולים שלא יטמאנה, והיה חרון וקצף בבית המלכות. גם לא היה פנאי להטיב עם אברהם בעבורה, וכמו שיזכור. עכשיו נתגלגלו כל הדברים בכבוד, שלוקחה אל ארמון להתחתן עמו, וטרם בוא יום חתונתו שקבע, היה מכבד אותה ואת אברהם, ולא עלה על לבו לגעת בה, כי זה נגד כבודו וכבודה, ובזה הצילה ה׳ מכל רע.

1. בראשית לג, י.

2. שם ג, ו.

3. שם ו, ב.

4. גם אברהם גם שרה.

ויראו אתה שרי פרעה – קרה להפך ממה שחשב אברם, כי שרי פרעה בראותם שלמות יופיה אמרו ראויה זו למלך, ושאר העם לא תבעו אותה עוד, ולזה אמר תחלה ויראו המצרים, ואח״כ ויראו אותה שרי פרעה:

ותקח האשה – אין זה לשון נישואין, כי לא אמר ויקחה פרעה לאשה, אלא לוקחה לביתו כדי שישאנה אח״כ בכבוד גדול:

פרעה – אומרים כי בלשון קופטי, שהוא המצרי, uro ענינו מלך pi הוא כמו ה״א הידיעה, ומזה pi-uro ומזה furo המלך, והיה זה כנוי לכל מלכי מצרים. והחכם Rosellini אומר שהמלה מן Re, שענינו שֶמש, ואני מוסיף כי אולי גם Uro נגזר מן Re והמלכים נקראו בשם הנגזר מן השם המורה שמש, וכן ביירוגליפיצי של המצרים נמצא צורת שמש בין סימני שלטון המלכים.

ותקח – פֻעַל בצורת הָפְעַל, כמו יֻקַם {בראשית ד׳:ט״ו}, יֻתַץ {ויקרא י״א:ל״ה} ואחרים.

Pharaoh. It is said that in the Coptic, i.e. Egyptian language, uro means “king” and pi is the definite article, and from this was formed pi-uro, which became furo, “the king”; this was the title of all the kings of Egypt. The scholar Rosellini says the word was derived from Re, meaning “sun.” I would suggest that uro, too, was derived from Re, and that the kings were called after the sun. In the Egyptian hieroglyphics, the image of the sun is found among the symbols of royal rule.⁠¹

was taken (va-tukkah). The Hebrew is in the pu’al conjugation [of the root lakaḥ] but takes the form of the hof ’al, similar to yukkam, yuttats, etc.

1. {Translator's note: Modern scholarship derives Pharaoh from pr-‘o, or per-‘o, meaning “Great House.”}

פרעה. כתב ראב״ע לפי דעתי כי אין פרעה שם עצם רק שם תאר והוא מלשון מצרים ע״כ, והשערת ראב״ע נתאמתה בדקדוק במה שהשיגו האחרונים בחקירותם, ולא בלבד מצאו ששם פרעה הוא לשון מצרי אבל נודע ג״כ שהוא שם אלוה ועל שמו היה נקרא המלך, והמנהג הזה המפיץ אור גדול על מליצות ושמות קשי ההבנה שבתנ״ך ושבהם טעו הטועים עוד תראנו זכור לטוב ע״פ ה׳ נסי. ובזה יסתלק הדוחק ותבין היטב אומרו בס׳ ירמיה ועל פרעה מלך מצרים ועל אלהיה ועל מלכיה ועל פרעה ועל הבוטחים בו והכוונה בפרעה השני לאלוה הנקרא בשם זה, Phre ורוח האמת נוססה בו בהרב חיד״א בס׳ חומת אנ״ך שנתכוון לכל הדברים והאמת האלה ע״ש. ונעוץ מדרשו בפשטו של מקרא כי אחדים המה, וזה לאות כי רוח האמת מסך ה׳ בקרב חכמינו.

אל⁠־פרעה – לקראת פרעה, כלומר הללו אותה בפניו.

פרעה – יוסף בן מתתיהו¹ באר את המלה פרעה — המלך (piˉouro; ההברה pi = ה״א הידיעה במצרית), ואילו לאחרונה זיהו אגיפטולוגים² את המלה ב⁠־הבית הגדול (perˉaa או pherˉao שבכתב החרטומים).

בית פרעה – השווה ״והוא ישב פתח⁠־האהל״,⁠³

״שבי אלמנה בית⁠־אביך⁴ ועוד.

1. עתיקות ח׳:ו׳:ב׳.

2. השווה Ebers, Aegyten u. d. B. B. Moses, p. 263.

3. להלן י״ח:א׳.

4. להלן ל״ח:י״א.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון