Bereshit 12 – בראשית יב‏ – Mikraot Gedolot

[קלח] ¹הנה נא ידעתי וגו׳, ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה (איוב ל״א:א׳), אמר רבא עפרא לפומיה דאיוב, איהו באחרניתא, אברהם אפילו בדידיה לא איסתכל, דכתיב הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, מכלל דמעיקרא לא הוה ידע לה. (ב״ב טז.)

[קלט] ²ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה וגו׳, כל השנים הללו הוא עמה ועכשיו הוא אומר לה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, אלא שע״י הדרך אדם מתבזה, וזו עמדה ביפיה, ר׳ זעירא בשר״ס אמר הלכנו בארם נהרים ובארם נחור ולא מצאנו אשה נאה כמותך, עכשיו שאנו נכנסים למקום כעורים ושחורים אמרי נא אחותי את וגו׳. (בראשית רבה מ)

[קמ] ³כיון שהגיעו (אברהם ושרה) לפולו של מצרים, ועמדו על היאור, ראה אברהם אבינו בבואה של שרה באותו נהר כחמה זורחת, מכאן שנו חכמים שכל הנשים בפני שרה כקוף בפני אדם, אמר לה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, מכאן אתה למד שלא היה יודע אותה קודם לכן כדרך הנשים. (תנחומא לך א״ה)

[קמא] ⁴כל מה שכתוב באבינו אברהם, כתיב בבניו כו׳, באברהם כתיב ויהי כאשר הקריב, בישראל כתיב (שמות י״ד:ט״ו) ופרעה הקריב, באברהם כתיב והרגו אותי ואותך יחיו, ובישראל כתיב (שמות א׳:כ״ב) כל הבן הילוד היארה תשליכוהו, באברהם כתיב אמרי נא וגו׳ למען ייטב לי בעבורך, ובישראל כתיב (שמות א׳:כ׳) וייטב אל׳ למיילדות, באברהם כתיב ויהי כבא אברם מצרימה, בישראל כתיב (שמות א׳:א׳) ואלה שמות בנ״י הבאים מצרימה, באברהם כתיב ואברם כבד מאד במקנה, בישראל כתיב (תהלים ק״ה:ל״ז) ויוציאם בכסף וזהב, באברהם כתיב ויצו עליו פרעה, בישראל כתיב (שמות י״ב:ל״ג) ותחזק מצרים על העם, באברהם כתיב וילך למסעיו, בישראל כתיב (במדבר ל״ג:א׳) אלה מסעי בני ישראל. (בראשית רבה מ׳)

[קמב] ⁵אשת חיל זו שרה, שנא׳ הנה נא ידעתי כי אשה וגו׳. (תנ״י חיי שרה א״ג)

[קמג] ⁶ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה כאשר קרב מבעי לי׳, מאי כאשר הקריב אלא כו׳ דאקריב גרמיה לקב״ה כדקא יאות, לבוא מצרימה לאשגחא באינון דרגין ולאתרחקא מנייהו ולאתרחקא מעובדי מצרים כו׳, כיון דנחת אברהם למצרים בלא רשו אשתעבידו בנוי במצרים ת׳ שנין דהא כתיב וירד וגו׳ ולא כתיב רד מצרים ואצטער כל ההוא ליליא בגינה דשרה. (זח״א פא:)

1. לקמן מאמר קט. ובמס׳ כלה רבתי פ״י איתא דרש רבא כל מי שיש בו ג׳ מדות הללו בידוע שהוא מזרעו של אאע״ה רחמן וביישן וגומל חסדים. ביישן נמי כדדריש רבא הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את ולא עד עכשיו, ועי׳ יבמות עט. דורש זאת מפסוק בעבור תהי׳ יראתו על פניכם, וראה מ״ש לקמן מאמר קט. בבאור, וראה באור זרוע הגדול באלפא ביתא אות ל״ט כ׳ ללמוד מג׳ הנ״ל דרכן של צדיקים שבצדיקים שלא להסתכל אפי׳ בנשותיהם, ובמדרש הגדול אחר שהביא לשון הגמ׳ סיים ואף בהא זימנא לא אסתכל בכל עיני׳ דכתיב הנה נא ידעתי ולא כתיב הנה נא ראיתי וזו היא נפש שפלה שהיתה בא״א, ועי׳ בזהר כאן, ומהרש״א וש״מ בע״י, וברד״ק כ׳ דהלימוד מלשון נא דהפי׳ עתה. ועי׳ מדרה״ג וירא יח, א.

2. ראה ברש״י כאן, וב׳ פירושים שבמדרש הם נגד הדרש בגמ׳ ב״ב לעיל מאמר קלח, ויש גרסאות בב״ר אלא שע״י הדרך אדם מתבזה והשאר לא גרסי. ובלק״ט סיים ע״ז שכל זמן שהיתה יושבת היתה מכוסה בצעיף, אחר שיצאה בדרך היתה מגולה לכך נאמר הנה נא ידעתי. ובדרש השני גורס אע״פ שהיו יפין לא נמצא כמותך. ובזהר כאן, עד ההיא שעתא לא אסתכל בדיוקנא דשרה בסגיאות צניעותא דהות ביניהון וכד קריב למצרים אתגלייא איהי וחמא בה, ד״א במה ידע אלא על ידא דטורח אורחא דב״נ מתבזה והיא קיימה בשפירו דילה ולא אשתני. ועי׳ רש״י כאן.

3. ראה ברש״י ובמדרש אגדה כאן הוא בסגנון אחר. ד״א הנה נא ידעתי, לעולם לא הביט באשתו וכשהקריב לבוא למצרים היה נהר ונכנסו הוא והיא נפלה בנהר והעמידה ובאו על שפת הנהר לנגב בגדיה והביט וראה את שוקה, מיד אמר לה הנה נא ידעתי, וכעי״ז הוא בתיב״ע כאן, ובריב״א עה״ת בשם מדרש סתם, וכן ברע״ב עה״ת כאן כ׳ ראיתי במדרש אגדה שעבר את הנהר וגלתה שוקה מתוך כך הכיר ביופיה, ולשון זה א״מ במדרש רק במדרש אגדה הנ״ל, ובסגנון אחר הוא במדרש אור האפלה כת״י, וז״ל ויהי כאשר הקריב אמרו לא נסתכל בצורתה של שרה עד שבאו למצרים ובילשו אותם בפתח הראשון שכך דרכן של כרכים אין אדם נכנס עד שיראו עבדי המלך צורתו וסחורתו ונתבייש א״א שראה אשתו ושמע אותן שהן אומרין כמה יפה האשה הזאת לפיכך הסתכל בה עמהן שנ׳ הנה נא ידעתי וכל מקום שנ׳ נא הוא באותה שעה. ובס׳ חמדת הימים כאן כ׳ הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, פירש במדרש האור שמרוב ענותנותו עד עכשיו לא נסתכל ביפיה וכשראה המצרים מתלחשין אמר אראה כיצד יפיה לכך אמר הנה נא ידעתי כי מקודם לא נסתכל, עכ״ל. וברור שכוון למאמר הנ״ל במדרש אור האפלה וקראו מדרש האור. ועי׳ לקמן ל, יא. בפי׳ דודאים מביא מדרש האור ונמצא בכ״י מדרש אור האפלה. [ובקונטרס חוברת שרידי תימן כותב דבס׳ חמדת הימים מביא מדרש האור שלא נזכר בשום מקום וחבל על דאבדין ולדעתי נראה ברור דקורא את המדרש הנ״ל בשם מדרש האור. ועי׳ מ״ש בתורה שלמה ח״ב במלואים והשמטות פ״ג אות ל].

4. לעיל מאמר קלה.

5. לקמן מאמר קמז.

6. עי׳ לעיל בבאור מאמר קכט.

וַהֲוָה כַּד קְרֵיב לְמֵיעַל לְמִצְרָיִם וַאֲמַר לְשָׂרַי אִתְּתֵיהּ הָא כְּעַן יָדַעְנָא אֲרֵי אִתְּתָא שַׁפִּירַת חֵיזוּ אַתְּ.

As he came near and was about to enter Egypt, he said to his wife Sarai, “Behold, I now realize that you are a woman of beautiful appearance.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ

וַהֲוָה כַּד קְרֵיב לְמֵיעַל לְמִצְרָיִם וַאֲמַר לְשָׂרַי אִיתְּתֵיהּ הָא כְּעַן יָדַעְנָא אֲרֵי אִיתְּתָא שַׁפִּירַת חֵיזוּ אַתְּ

כַּאֲשֶׁר – בִּזְמַן שֶׁ-

א. ״כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב״ – ״כַּד קְרֵיב״. בפסוקנו כַּאֲשֶׁר משמעה בִּזְמַן שֶׁ- ותרגומה כַּד. אבל לעיל ״כַּאֲשֶׁר דבר אליו ה׳⁠ ⁠⁠״ (פסוק ד) תרגם ״כְּמָא דְּמַלֵּיל עִמֵּיה ה׳⁠ ⁠⁠״ מן הטעם המבואר שם. גם אות היחס כְּ בהוראת כַּאֲשֶׁר מתורגמת כַּד כגון ״ויהי כבוא אברם מצרימה״ (פסוק יד) ״וַהֲוָה כַּד עַל אַבְרָם לְמִצְרָיִם״.⁠¹

הִקְרִיב – את מה?

ב. ניתן לפרש ״כאשר הִקְרִיב״ כפועל יוצא במשמע ״כאשר הקריב אברהם את מחנהו״ או כפועל עומד בהוראת ״כאשר התקרב אברהם״, ושתי האפשרויות בראב״ע:

כאשר הקריב – מחנהו. או הוא מהפעלים העומדים, כי ימצאו פעלים שיצאו ויעמדו.

ממסורות הניקוד של תימן ״כאשר הִקְרִיב״ – ״כַּד קְרֵיב״ [או: קְרִיב], מוכח שפירשו כפועל עומד, ״כאשר התקרב״. כי כשהוא פועל יוצא דוגמת ״הִקְרִב אֶת קָרְבָּנו״ (במדבר ז יט) מנוקד ״קָרֵיב יָת קוּרְבָּנֵיהּ״.⁠²

ג. ״יְפַת מַרְאֶה״ – ״שַׁפִּירַת חֵיזוּ״. אבל להלן ״ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה״ (בראשית כט יז) ״וְיָאֲיָא בְּחֶזְוָא״, עיין שם הטעם.

1. יא״ר, ״מרפא לשון״. אבל בפסוק הבא ״והיה כי יראו אתך המצרים״ [=כאשר יראו אותך] מתורגם ״וִיהֵי אֲרֵי יִחְזוֹן יָתִיךְ מִצְרָאֵי״ ולא כנוסחים שגויים הגורסים ״כַּד יִחְזוֹן״. משום ש״כי״ מתורגמת בקביעות אֲרֵי כמבואר להלן יח טו.

2. ראה כעין זה גם בפסוק ״ופרעה הקריב״ (שמות יד י).

והוה כדי קרב^א למיעו׳ למצרים^ב ואמר לשרי אתתה הא כען ידע אנא ארום^ג את שפירת חזי׳ את.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קרב״) גם נוסח חילופי: ״כיוון דקר׳⁠ ⁠⁠״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למצרים״) גם נוסח חילופי: ״{מצר}⁠ימה״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כען ידע אנא ארום״) גם נוסח חילופי: ״אנה ידע ארו׳⁠ ⁠⁠״.

והוה כמא דקריב למיעל לתחום מצרים ומטו לנהרא וגליאו בשריהון למיעבר ואמר אברם לשרי אינתתיה הא עד כדון לא איסתכלית בבישריך וכדון ידעית ארום אינתתא שפירת חזו אנת.

And it was, as he approached to enter the limit of Mizraim, and they had come to the river, and were uncovering their flesh to pass over, that Abram said to Sara his wife, Behold, until this I have not beheld thy flesh; but now I know that you art a woman of fair aspect.

[ד] וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה – כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ הוּא עִמָּהּ וְעַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר לָהּ: הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ (בראשית י״ב:י״א), אֶלָּא שֶׁעַל יְדֵי הַדֶּרֶךְ אָדָם מִתְבַּזֶּה וְזוֹ עָמְדָה בְּיָפְיָהּ. רַבִּי זְעֵירָא בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר הָלַכְנוּ בַּאֲרַם נַהֲרַיִם וּבַאֲרַם נָחוֹר וְלֹא מָצָאנוּ אִשָּׁה נָאָה כְּמוֹתֵךְ, עַכְשָׁו שֶׁאָנוּ נִכְנָסִים לִמְקוֹם כְּעוּרִים וּשְׁחוֹרִים.

א״ר יצחק גדול שנאמר באברהם ממה שנאמר באיוב, איוב אמר ומה אתבונן על בתולה (איוב ל״א א׳), הא באשתו נסתכל, אבל אברהם אבינו אפילו באשתו לא נסתכל שנאמר הנה נא ידעתי, מכלל דעד ההוא שעתא לא אסתכל בה. ואותה שעה למה הביט בה, לפי שבאו לעבור נהר א׳ וגלתה שוקיה וראה בבואה שלה במים כחמה זורחת.

הנה נא ידעתי – וכי תעלה על דעתך שלא הכיר בה אברהם עד אותה שעה, אלא כך אמרו רז״ל מיום שנכנסה שרה לביתו לא ראה צורת פניה עד אותה שעה, ואל תתמה על דבר זה. ארז״ל בחסיד א׳ שנשא אשה גדמת והיתה עמו י״ב שנים ולא הכיר בה. יום א׳ עשתה מריבה עם בת חמיה, א״ל יפה את עושה לי שלא הגדתי לאחי שידך קטועה, שמע אותו חסיד ואמר העבודה לא הבינותי בה כל השנים הללו שהיתה עמי. בא מעשה לפני חכמים ואמרו כמה צנועה זו שלא הכיר בה בעלה, וי״א כמה צנוע איש זה שלא הכיר באשתו.

הנה נא ידעתי – ¹אמר לה כשהיית בין היפות לא היתה חשובה יפה לפניך, ועתה אנחנו נכנסים למקום שחורים, לפי שמצרים היו מבניהם שהיו שחור, ואני יודע שאת חשובה כנגד כולם.

דבר אחר: הנה נא ידעתי – לעולם אברהם לא הביט באשתו, ²וכשהקריב לבוא למצרים היה נהר ונכנסו הוא והיא נפלה בנהר ועמידה ובאו על שפת הנהר לנגד בגדיה והביט וראה את שוקה, מיד אמר לה הנה נא ידעתי.

1. אמר לה כשהיית בין היפות כו׳ למקום שחורים, עיי׳ ב״ר פ״מ אות ד׳ ר׳ זעירא בשם ר׳ סימן אמר הלכנו בארם נהרים כו׳, ומובא בלקח טוב.

2. וכשהקריב לבוא למצרים היה נהר כו׳ וראה את שוקה. רש״י עה״ת הביא וז״ל מדרש אגדה עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם, ועכשיו הכיר בה על ידי מעשה וראיתי בפי׳ רבינו יהודה ב״ר אליעזר (ריב״א) שהביא דאיתא במדרש דעברה נהרא וגלתה שוקה ומתוך כך הכיר ביפיה, ולא נמצא מאומה מזה במדרש ב״ר, רק בתנחומא הנדפס מכבר לך אות ה׳ כיון שהגיעו לפילי של מצרים ועמדו על היאור ראה אברהם בבואה של שרה באותה נהר כחמה זורחת, ועיי׳ ביב״ע בראשי׳ י״ב י״א.

^אפלמא קרב מן דכ׳ול מצר קאל לשרי זוג׳תה אנא אעלם אנך אמראה ג׳מילה אלמנט׳ר.

א. מכאן שוב מכ״י סנקט פטרבורג.

וכאשר התקרב להיכנס למצרים, אמר לשרי אשתו: ״הנה אני יודע שאת אישה יפת מראה.

הנה נא ידעתי – מדרש אגדה: שעד עכשיו לא הכיר בה מרוב צניעות שבשניהם,⁠^א ועכשיו^ב על ידי מעשה.

דבר אחר:⁠^ג שעל ידי טורח הדרך אדם מתבזה, וזו עמדה ביופיה.

ופשוטו:⁠^ד הנה נא – הגיעה שעה שיש לדאג על יופייך, ידעתי – זה ימים^ה כי יפת מראה את – ועכשיו אנו באין בין אנשים שחורים ומכוערים, אחיהם של כושיים, ולא הורגלו באשה יפה. ודומה לו: הנה נא אדוני סורו נא (בראשית י״ט:ב׳).

א. כן בכ״י לייפציג 1, המבורג 13, ליידן 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5: ״מתוך צניעותה״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, פרמא 3204, דפוס רומא. בכ״י מינכן 5, ברלין 1221 נוסף כאן: ״הכיר בה״.

ג. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בדפוס סביונטה נוסף כאן: ״מנהג העולם״.

ד. כן בכ״י לייפציג 1, המבורג 13, ליידן 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא: ״ולפי פשוטו״. בדפוסי שונצינו, סביונטה נוסף כאן: ״של מקרא״.

ה. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י המבורג 13 נוסף כאן: ״רבים״.

הנה נא ידעתי BEHOLD NOW I KNOW – The Midrashic explanation is: Until now he had not noticed her [beauty] due to the great modesty of both of them, and now [he became aware of it] through this circumstance (Tanchuma Lekh Lekha 5).

Another explanation: Through the travails of travel, a person becomes unattractive, but she remained beautiful (Bereshit Rabbah 40:4).

However, the simple sense is: BEHOLD NOW the time has come that we must worry about your beauty. I HAVE KNOWN for years that YOU ARE BEAUTIFUL, but now we are coming to people who are black and ugly, brethren of the Cushites, who are not accustomed to [seeing] a beautiful woman. Similar to this, "Behold, now [there is cause for worry], my masters, turn aside now.⁠" (Bereshit 19:2).

ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה – ¹כל תיבה שצריכה למ״ד בתחלתה הטיל לה ה״א בסופה.

ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את – ²וכי כל השנים היתה עמו ועכשיו הוא אמר לה כי אשה יפת מראה את. אלא שעל ידי הדרך אדם מתבזה. ³שכל זמן שהיתה יושבת. היתה מכוסה בצעיף. אחר שיצתה בדרך היתה מגולה. לכך נאמר הנה נא ידעתי. ⁴ר׳ עזרי׳ בשם ר׳ יהודה ב״ר סימון אמר הלכנו בארם נהרים ובארם נחור. ולא מצינו אשה יפה כמותך. אע״פ שהיו יפין לא נמצא כמותך. ועכשיו שאנו נכנסין למקום כיאורים ושחורים לא כל שכן. לכך נאמר הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את.

1. כל תיבה. יבמות י״ג ע״ב.

2. וכי כל השנים. כן הוספתי עפ״י כ״י פלארענץ וכ״ה בב״ר פ״מ ילקוט רמז ס״ז. ועי׳ רש״י עה״ת.

3. שכל זמן כו׳. זה ליתא במדרש ב״ר ועי׳ ב״ב ט״ז ע״א אברהם אפי׳ בדידיה לא אסתכל כו׳.

4. ר׳ עזריה בשם ר׳ יהודה ב״ר סימון. וכ״ה בכ״י פלארענץ. ובב״ר פ״מ ר׳ זעירא בשם ר׳ סימון. ובילקוט שם בלי שם האומר.

הנה נא ידעתי – שיהרגוני ויקחו אותך כי אשה יפת מראה את – וקאי אקרא דבתריה והיה כי יראו אותך וגו׳. (דעת זקנים בדפוסים ובכ״י אוקספורד הונטינגטון 569 בשם פי׳ הרב יוסף קרא)⁠¹

1. פירוש דומה מופיע בר״י בכור שור, והשוו חזקוני.

הנה נא ידעתי – זה נא כמו שאר נא, לשון בקשה. והכי פירושו: בבקשה ממך לפי שידעתי כשיראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת, לפי שאת יפה, והרגו אותי, לפיכך אמרי נא וגו׳. וכן דרך המקרא לכתוב נא בתחילת הדבור, ולבסוף נא שני בעיקר הבקשה, כגון: אל נא תהי מריבה, הפרד נא (בראשית י״ג:ח׳-ט׳), אל נא אחי תרעו, הנה נא לי שתי בנות (בראשית י״ט:ז׳-ח׳).⁠¹ והכי פירושו: הנה נא ידעתי – מאז, כי אשה יפת מראה את.⁠²

1. עוד דוגמאות של ״הנה נא... נא...⁠״ מופיעות בבראשית ט״ז:ב׳, י״ט:ב׳, י״ט:י״ט-כ׳, כ״ז:ב׳ (עיינו רשב״ם שם).

2. שוחזר מפענח רזא כ״י לונדון 27128/7 בשם רשב״ם וליקוט אוקספורד-מינכן, ועיינו בהרחבה בשחזור פירוש רשב״ם האבוד לבראשית א׳–י״ז, עמ׳ 108 ואילך.

וכאשר הקריב – מחנהו.

או: תהיה מהפעלים העומדים, כי ימצאו פעלים שיצאו ויעמדו.

ומלת נא – כמו: עתה, וכן: הנה נא זקנתי (בראשית כ״ז:ב׳), אוי נא לנו (איכה ה׳:ט״ז), והיא הפוכה בלשון ישמעאל.

וטעם הנה נא ידעתי – שהיה כיופי^א שרה בארצה, רק במצרים וארץ הנגב לא היה כמוה, כי הצורות משתנות בעבור האויר.

א. כן בכ״י פריס 176. בכ״י לוצקי 827: כיפי.

WHEN HE WAS COME NEAR. When he caused his camp to come near.⁠¹ On the other hand, hikriv (when he came near) may be intransitive.⁠² These two interpretations are possible because there are verbs which can be transitive and intransitive.

[NOW.] Na means now. Na in Behold now (na), I am old (Gen. 27:2), and Woe (na) unto us (Lam. 5:16)³ are similar. The reverse of Hebrew is the case in Arabic.⁠⁴

[BEHOLD NOW, I KNOW.] There were women as beautiful as Sarah in her native country,⁠⁵ but in Egypt and the southern land there was none as beautiful. The reason for this is that people's appearance is shaped by the climate.⁠⁶

1. Ibn Ezra takes hikriv (he came near) to be a transitive verb, its meaning being: when he caused to come near, i.e., when he caused his camp to come near.

2. In this case hikriv is to be rendered, when he came near.

3. According to Ibn Ezra this should be rendered: woe now unto us.

4. The Arabic word for now is malan, rather than malna (Weiser).

5. Scripture emphasizes now I know, i.e., before I didn't. This is so because in the country from which she came there were other beautiful women. In Egypt Sarah's beauty stood out.

6. According to Ibn Ezra the climate of southern countries is not conducive to the development of beautiful women.

הנה נא ידעתי – ידוע שיש אויר מדינה טוב מאויר מדינה אחרת, עד שיהיו רובי הנולדים בה יפים. ושרה היתה במקום...⁠^א

א. כאן נקטע הפירוש בכתב היד.

{האומר שמלת נא לשון בקשה}⁠¹ ובפסוק השני יפרש הבקשה, מה יעשה במלת: יומת נא את האיש הזה (ירמיהו ל״ח:ד׳), אוי נא לנו כי חטאנו (איכה ה׳:ט״ז), שמע נא יהושע הכהן הגדול (זכריה ג׳:ח׳).

1. השוו לפירוש רשב״ם המשוחזר.

הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ

עין טובה היא ההסתפקות, ונפש שפלה היא הזהירות, ורוח נמוכה היא הענוה יתירה... והשלש מעלות ההן נתפרסמו לאברהם אבינו... זהירתו אמרו לשרה ביום בואו מצרימה. הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את ובא בפי׳ שלא הסתכל בצורתה הסתכלות שלימה רק ביום ההוא וזה תכלית הזהירות. (רמב״ם פירוש המשנה אבות ה׳:י״ט)⁠¹

1. השוו רמב״ם מורה נבוכים ג׳:מ״ט.

ויהי כאשר הקריב – הקריב מקנהו,⁠^א כי היה הולך לרגל המלאכה ולרגל ילדי נפשות ביתו, כי הקריב, פועל יוצא, וכן ופרעה הקריב (שמות י״ד:י׳), הקריב מחנהו.

הנה נא ידעתי – אף על פי שפירוש נא, עתה, לא רצה לומר שלא ידע קודם לכן, כי כן ידע מיום דעתו אותה. אבל כן הוא דרך הלשון, וכן הנה נא אדני (בראשית י״ט:ב׳) הנה נא מצא עבדך (בראשית י״ט:י״ט) וזולתם.

א. כן בכ״י מוסקבה 495, מינכן 28. בכ״י פריס 193: ״מחנהו״.

ויהי כאשר הקריב, not just he himself, but when he had brought his camp close to the Egyptian border. He was traveling slowly, in keeping with the pace of those animals that could not move quickly. Seeing that the word הקריב is in a transitive mode, the verse must refer to Avram’s entire entourage. We encounter the same construction when the Torah reports the pursuit of the Israelites by Pharaoh in Exodus 14,10, i.e. ויהי כאשר הקריב פרעה, when the reference is to Pharaoh and his army.

הנה נא ידעתי, even though the word נא generally describes a knowledge which one has just acquired, Avram did not want Sarai to think that he had only now discovered her good looks. He therefore used a formulation which indicated that he had been aware of her beauty ever since he had first met her. Similar constructions without the addition of ידעתי in the past tense are found in 19,2 הנה נא אדני, “now my lords,” or in 19,19 הנה נא מצא עבדך חן, “now that your servant has found favour.” The comparison with these examples shows that the addition of the word ידעתי in our example had as its purpose to reassure Sarai that he had not only suddenly discovered that she was physically attractive.

כאשר הקריב – מחנה שלו,⁠¹ דוגמ׳: ופרעה הקריב (שמות י״ד:י׳).

הנה נא ידעתי – פר״ש: ודומה לו: הנה נא אדוני סורו נא^א (בראשית י״ט:ב׳) דגבי לוט. כלומר שני נא אילו אינם כשאר ׳נא׳ שבמקרא שפירושם לשון בקשה, ושני ׳נא׳ אילו פירושם לשון^ב עכשיו.

כי אשה יפת מראה את – קאי אבתריה, כלומר הנה נא ידעתי על כי אשה יפת מראה את.⁠²

1. שאוב מאבן עזרא.

2. שאוב מר״י קרא, פירוש דומה בר״י בכור שור.

א. כן בכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568 חסרה מלת: ״נא״.

ב. כן בכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568 חסרה מלת: ״לשון״.

כאשר הקריב, "as he brought his camp closer.⁠" We find a sample of a similar construction, [instead of כאשר קרב "as he approached,⁠" as we would have expected. Ed.] in Exodus 14,10: ופרעה הקריב, "and Pharaoh brought his army closer to the camp of the Israelites.⁠"

הנה נא ידעתי, see Rashi's commentary on this formulation, and similar examples of it in Genesis 19,2, where Lot greets the angels. [Our author refers to the part of Rashi's commentary in which Avraham states that Sarai's physical beauty has for the first time become something critically important. [Similarly, he compares it to Lot, who at this juncture realised for the first time how critically important an offer of hospitality to these angels may become. Ed.] He also understands the word נא in this context not as a plea, but as a reference to time being of the essence in making a decision.

כי אשה יפת מראה את, "for you are an extraordinarily beautiful woman.⁠" This comment is an introduction to the verse following in which Avram suggests how to neutralise the danger to him that Sarai's beauty now poses.

הנה נא ידעתי – פרשב״ם זה נא כמו שאר נא ל׳ בקשה. וה״פ: בבקשה ממך לפי שידעתי כשיראו אותך המצרי׳ ואמרו אשתו זאת לפי שאת יפה והרגו אותי, לפיכך אמרי נא וגו׳. וכן דרך המקר׳ לכתו׳ נא בתחיל׳ הדבור ולבסוף נא שני בעיקר הבקשה, כגון: אל נא תהי מריבה הפרד נא, אל נא אחי תרעו הנה נא לי שתי בנות. וה״פ: הנה נא ידעתי מאז כי אשה יפת מראה את.⁠¹

1. מכ״י לונדון 27128.

הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את – לשון הנה הזמנת הדבר כמו, (בראשית י״ט:כ׳) הנה נא העיר הזאת קרובה, הנה האש והעצים, (בראשית כ״ב:ז׳) ויאמר הנני. ולשון נא הוא לשון פיוסין. ויאמר הכתוב.

ע״ד הפשט הריני מזומן ליפייס ממך, ומה הם הפיוסין ידעתי כי אשה יפת מראה את, והיה כי יראו אותך וגו׳, אמרי נא אחותי את, והכל נמשך לפסוק אמרי נא.

ועל דרך המדרש הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, אמר לה אברהם יגיעת הדרך ממעט היופי ומסלק זיו הפנים ואת עומדת ביפיך, הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. ודעת רז״ל שלא נסתכל בה מעולם עד אותה שעה, כי אברהם לענותנותו הגדולה היה כורת ברית לעיניו, וכענין שאמר איוב (איוב ל״א:א׳) ברית כרתי לעיני, כי הצדיקים כורתים ברית עם אבריהם שלא יזיקו אותם, כאדם הכורת ברית עם אויביו שלא יזיקוהו, וכד״א (שמות כ״ג:ל״ב) לא תכרות להם ולאלהיהם ברית, שאין לך אויב שיריע לאדם כרוע פעולותיו. ודרשו רז״ל עפרא בפומיה דאיוב שאמר ומה אתבונן על בתולה, באחריני לא מסתכל אבל בדידיה מסתכל אבל אברהם אף בדידיה לא מסתכל, שנא׳ הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את.

הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, "here now, I am well aware that you are a woman of beautiful appearance, etc.⁠" The word הנה usually appears as an introduction to something new as in Genesis 19,20 where Lot introduces his request to spare the town of Tzoar by saying הנה נא העיר הזאת קרובה "here, after all, is this city which is nearby.⁠" Another example of a new subject being introduced with the word הנה appears in Genesis 22,6 when Yitzchak prefaces his inquiry about where the lamb for the sacrifice is with the word הנה.

On the other hand, the word נא is usually an expression introducing a request which appeals to the goodwill of the other party as that particular request cannot be justified legally. The person making the request uses the word נא to put his opposite number in a forgiving mood, a state of mind in which it is easier to grant the request about to be made of him. When Avram wanted to get Sarai's approval to tell a white lie he prefaced his request by complimenting her on her beauty. No doubt Sarai was not unaware of her physical attractiveness.

According to Bereshit Rabbah 40,4 what Avram meant was that although under normal circumstances travel and the strains experienced on a journey detract from a woman's beauty, at least temporarily, he found that Sarai's beauty had not only not been diminished but appeared to have been enhanced further by that experience. This proved to be an unexpected source of danger to his life; hence he made this request that she should tell a white lie.
However, Tanchuma on Lech Lecha 5 claims that Avraham had never looked at Sarai in a way that made him notice her beauty as he had made a promise to his eyes not to use them in a manner which would arouse his desire for physical gratification. We find a reference to such conduct in Job 31,1 ברית כרתי לעיני, "I have covenanted with my eyes not to gaze at a maiden.⁠" It is not unusual to find that the righteous enter into such "covenants" with a number of their organs in order to ensure that these organs would not cause them any harm. This is similar to someone making a treaty with a former enemy that he would not harm him. The Torah urges us (Exodus 23,32) "do not make a treaty with them or their gods" (the Gentile nations resident in the land of Canaan). Our sages in Baba Batra 16 commented on this that there is no enemy who causes as much harm to another person as do his own deeds. Furthermore, our sages on that same folio comment עפרא לפומיה, "earth in his mouth.⁠" They ridiculed what appeared to be Job's superior piety by saying: "granted Job had undertaken not to look at other maidens but he had not denied himself the pleasure of admiring the beauty of his own wife.⁠" Avram, however, had not even looked at the beauty of his own wife prior to his arrival at the border of Egypt.

הנה נא ידעתי – פרש״י מדרש אגד׳ עד עכשיו לא הכיר ביפיה מתוך צניעותה ועכשיו על ידי מעשה דאית׳ במדרש דעברה נהרא וגלתה שוקה ומתוך כך הכיר ביפיה. עוד פרש״י ולפי פשוטו הנה הגיעה השעה שיש לי לידאג ביפיך. ודומה לו הנה נא אדוני סורו נא. שני נא הללו אינם כשאר נא שבמקרא כי שאר נא שבמקרא פי׳ לשון בקשה. ושני נא הללו לשון עכשיו. כך פי׳ חזקוני פי׳ כל שאר נא לשון בקשה ושתי נא הללו לשון דאגה.

הנה נא ידעתי – כדפרש״י כאן. וכן גבי לוט הוא לשון דאגה. שהרי פי׳ שם רש״י צריכים אנו לתת לב על הרשעים הללו שלא יכירו בכם עכ״ל. ושמעתי דנא דהכא והתם מוסב על מה שלא נכתב בפסוק איש על מקומו שפירש״י ודומה לו.

הנה נא ידעתי וגו׳ – פי׳ הרב יוסף קרא: הנה נא ידעתי שיהרגוני ויקחו אותך כי אשה יפת מראה את וקאי אקרא דבתריה והיה כי יראו אותך וגו׳.

הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, "I am well aware that you are a physically attractive woman;⁠" according to the interpretation of Rabbi Joseph Kara, the Torah abbreviated what Avraham said to Sarah, the full sentence including what is reported here as a separate sentence: "I know that because you are a beautiful –white skinned – woman as soon as they see you they will kill me and take you to the king's palace to be part of his harem. In order to save my life, say that you are my sister, instead of my wife.⁠"

הנה נא ידעתי – תמה אני מקדמוני המפרשים, איך התחכמו בכאן באמרו ׳נא׳. וזה כי ידוע מן ההגיון שאין הגבלת דבר בסתם מונע זולתו,⁠¹ ולכן צדקו יחד הַתַּחַת-הָפְכִיוֹת.⁠² ועוד, מה יש לו לאברהם לומר רק מה שהיה בעת ההיא.⁠³ ועוד, כי כן דרך העברי, כטעם ״אל נא רפא נא לה״ (במדבר י״ב:י״ג), ויותר מבואר ״הנה נא לי שתי בנות״ (בראשית י״ט:ח׳), וכבר היו לו קודם אותו המאורע.⁠⁴

1. פירוש המילה ׳נא׳ בלשון המקרא הוא ׳עתה׳ (ראה ספר השרשים לאבן ג׳נאח וספר השרשים לרד״ק, וכן רש״י וראב״ע כאן), אלא שריא״כ דוחה את הבנת רש״י וראב״ע כאן הסוברים שמשמעות ׳עתה׳ בפסוק זה הוא דווקא, בניגוד למצב בעבר.

2. ניתן לומר שעכשיו ידע, וגם שקודם לכן ידע, ואין סתירה בין שני משפטים אלו שכל אחד מהם אינו כולל את כלל הזמן אלא מתייחס לזמן חלקי מסויים ושלפיכך הם בלתי-סותרים (׳תחת-הפכיים׳). ראה רמב״ם, מלות ההגיון, שער ד.

3. לא רק מתורת ההגיון יש לומר שאין לשלול את ידיעת אברם את יפי שרי קודם לכן, אלא גם מההקשר הספציפי כאן, שהרי אין סיבה שאברם ידבר על מה שהיה קודם לכן, אלא רק על מה שרלוונטי עכשיו.

4. דרך העברית הוא להשתמש במלה ׳נא׳, כמילת קישור, בדומה ל׳אפוא׳, ולא במשמעות הספציפית ׳עתה׳.

וכאשר היה קרוב למצרים הסתכל אברם בעניניו, ובאיזה אופן תִּשְׁלַם לו ההצלה שם, ולזה אמר לאשתו: באמת ידעתי כי את אשה יפת⁠־מראה מאד.

בין אנשים שחורים ומכוערים. אבל באבימלך אעפ״י שלא היו מכוערי׳ הוצרך לומר אחותי היא מפני שכבר יצא הקול שהיא אחותו אעפ״י שאמר פרעה לאברם למה לא הגדת לי כי אשתך היא זה היה ביניהם לבד:

ודומה לו הנה נא אדוני סורו נא. שבשניהם יחד אין מלת נא דבקה עם המלה הבאה אחריה כי פירוש הנה נא ידעתי הנה נא הגיע שעה לדאג על יפייך ומלת ידעתי היא התחלת ענין ידעתי זה ימים רבים כו׳ וכן פי׳ הנה נא אדוני סורו נא הנה צריכים אתם לתת לב על הרשעים הללו ומלת אדוני היא התחלת ענין אדוני סורו נא ועקמו הדרך לביתי:

ואמנם במה שנתיעץ אברהם לאשתו לומר אחי הוא כתב הר״ן שלא חשש לספק אשתו בארץ כנען לפי שבא שם במצות השם ומה יעשה אדם לו אבל בארץ מצרים שהלך מדעתו והיה ראוי שיירא לנפשו מן המקרים הזמניים אבל דעתי בזה תדעהו אחרי שתדע מהו אמרו ויהי כאשר הקריב לבא מצרים ולמה זה לא נתפרש לו הספק ההוא כשנסע מארץ כנען ללכת מצרים עד אשר הקריב לבא מצרים ומה ענין אמרו הנה נא ידעתי שהמפרשים כלם לא נתנו בו טעם מספיק והענין בכל זה הוא שאברהם לא היה יודע ארץ מצרים כי לא ירד שם מימיו והנה בהיות עם אשתו בארץ כנען לא היה לו ספק לפי שהיתה אשתו ביפיה ובתארה כשאר בנות הארץ לכן לא ירא שיקחוה וכאשר התעורר לבא מצרים חשב שהיו אנשים והנשים שמה כמו שהיו בארץ כנען ולכן לא נתחדש לו אותו ספק בארץ כנען כשנסע משם כי אם היה יודע ענין המצרים באמת לא היה יורד שמה והיה בוחר סכנת הרעב מחיי הצער ההוא ועל זה נאמר ויהי כאשר הקריב לבא מצרים כי אז נתחדש לו הספק בראותו שהיו המצרים והמצריות כעורים שחורים כעורב ואז אמר לשרה אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את ר״ל הנה בהיותנו בעבר הנהר וגם בארץ כנען ששם כל הנשים מראהן טוב לא הייתי יודע שאת בפרט היית אשה יפת מראה לפי שכל שאר הנשים היו כן ולא היתה לך מעלה נכרת עליהן. אבל עתה בהיותנו בארץ מצרים שהאנשים והנשים כלם שחורות ומכוערות ככושים הנה נא ר״ל עתה ידעתי והרגשתי כי אשה יפת מראה את בערך הנשים המצריות והדבר נכר מפאת הפכו ולזה אמר כי אשה יפת מראה את ולא אמר יפת תאר לפי שהמראה הוא הלובן שלה אבל המצרים ועם היותן שחורות לא ימנעו מהיותן יפות תאר שהוא בסדור אבריהם.

כאשר הקריב – קרוב לעת הצורך, פן תשכח.

לבוא מצרימה – בית הועד לזנות כמו שנאמר עליהם ״אשר בשר חמורים בשרם, וזרמת סוסים זרמתם״ (יחזקאל כ״ג:כ׳).

כאשר הקריב, close to the time when it became necessary to take such precautions, so that he would not forget.

לבא מצרימה, a country which was equivalent to a giant brothel. This is mentioned even more forcefully in Ezekiel 23,20 where the prophet describes the carnal attitudes of the Egyptians as אשר בשר חמורים בשרם, וזרמת סוסים זרמתם, “those whose flesh is the flesh of donkeys, and whose sperm is the sperm of horses.”

[א] הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את

[1] בתרא פרק ראשון דף יו ע״א (בבא בתרא טז.)

ועכשיו על ידי מעשה. יש מקשים והלא אסור לישא אשה אלא עד שיראנה (קידושין מא.), ואלו לא ידעו דרכי החכמה, דודאי ראה פניה, אלא שהפנים כיון שהוא מגולה לכל אין האדם מתפעל ביופי שלו, ולא נכנס יצר היופי בלבו, אבל על ידי מעשה שגילתה שרה שוקה ראה היופי שלה, פירוש שהיה יודע היופי שלה ומבחין היופי ביצרו:

גבין אנשים שחורים וכו׳. ובאבימלך שאמר ״אחותי היא״ (להלן כ, ב), אף על גב שאינם שחורים (קושית הרא״ם), מפני שהיו רשעים גמורים, כמו שכתב רש״י לקמן (כ, יא) ׳אכסנאי הבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואל אותו׳, וכבר ראה בהם שהם רשעים:

ודומה לו הנה נא אדוני סורו וכו׳. ואין מלת ״נא״ דבוקה עם מה שאחריו, והוא מוכרת, ופירושה הנה יש לדאג, כך פירושו בכאן. ולקמן (יט, ב) הנה הגיע השעה שיש לתת לב וגו׳, כמו שפירש לקמן (רש״י שם):

הכיר בה ע״י מעשה. רוצה לומר שהיה עוברים בנהר וצריכה היתה להגביה בגדיה וראה שהיתה יפת מראה. ומדרש אגדה שהכיר בה ע״י מעשה פירוש ראה בבואה שלה במים שעברו דרך המים וראה בבואה שהיתה יפה מאוד: ד״א מנהג העולם וכו׳. משום דעדיין קשה הלשונות סותרים זה את זה הנה נא משמע לשון הוה וידעתי לשון עבר לכן פירש ד״א. [מהרש״ל]:

ופשוטו של מקרא הנה נא הגיע השעה שיש לדאג. כלומר רוצה לומר לפי זה צריך לחלק הכתוב הנה נא הגיע השעה וכו׳ ומלת ידעתי היא התחלת ענין ידעתי זה מימים רבים ולזה מייתי ראיה רש״י שמחלקין הכתוב ודומה לו הנה נא אדוני סורו נא הנה נא הגיע שעה שצריכין אתם לתת לב על רשעים וכו׳: יש מקשין והלא אמרו חז״ל (קידושין מא.) אסור לישא אשה עד שיראנה. ול״נ שודאי שראה אותה קודם שנשאה והכיר בה שהוא יפת תואר ומ״מ באותו הזמן היתה רכה בשנים ודרך להיות יפה אבל עכשיו שהיתה בת ס״ה שנים ורגיל להשתנות היופי וע״ז אמר שעד עכשיו כו׳. [נחלת יעקב]:

בין אנשים שחורים. ואע״פ שבאבימלך לא היו אנשים שחורים ואעפ״כ אמר אמרי נא אחותי היא (להלן כ׳:ב׳) כבר תירץ אברהם בעצמו זה באומרו רק אין יראת אלהים במקום הזה (שם פסוק יא) ופירש״י אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואלין אותו אשתך היא או אחותך היא. ודלא כתירוץ הרא״ם שתירץ שכבר יצא הקול שהיא אחותו:

He became aware of her due to an event. They crossed a river and she had to lift her clothes, so he saw she was beautiful. The Midrash says he recognized her great beauty when he saw her reflection in the water as they crossed.

Another explanation: It is usual ... [Despite Rashi's first explanation,] the verse is still selfcontradictory: הנה נא is present tense, while ידעתי is past tense. Therefore he offers another explanation. (Maharshal) The simple explanation ... I now realize the time has come to be concerned. In this explanation, the verse must be divided. [The first part is:] "Behold I now realize the time has come ... .⁠" And the [second] part starts with ידעתי: "I have known this for a long time.⁠" Rashi then proves that a verse may be so divided (19:2): "See now my lords, please turn ... '" ["See now" means:] "Behold, the time has come that you must be careful in regard to these cruel people.⁠" [And "Please turn" means: "Turn off the main road to my home.⁠" See Rashi there.] Some ask: It says in Kiddushin 41a that it is forbidden to marry a woman without seeing her first. [Why then did Avraham not know she was beautiful?] It seems the answer is: Avraham surely saw her before they married and he knew she was beautiful. But then she was very young, when it is natural to be beautiful. But now she was 65, and beauty usually changes. Thus, Avraham did not know until now [that she still was beautiful]. (Nachalas Yaakov)

Among black people. [You might ask:] The people of Avimelech were not black. Why did Avraham say there (20:2), "She is my sister"? Avraham himself already answered this by saying (20:11), "There is no fear of Elohim in this place, and they will kill me to take my wife.⁠" Rashi explains (ad loc) that Avraham knew this since he was asked about his wife as soon as he arrived, rather than being asked about food and lodging. This is preferable to the Re'm's answer that word had already spread that she was his sister, [thus they needed to continue saying so].

כי אשה יפת מראה את – והמצרים אמרו כי יפה היא מאד? {ג} שאינו דומה רגיל בדבר לשאינו רגיל בו. וזהו כוונת אמרו ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד רצונו שהם ראוה יפת תואר מאד ובעיניהם שלא הורגלו בה נראית יפה יותר ממה שהיתה:

ויהי כאשר הקריב וגו׳ הנה נא ידעתי וגו׳ – רז״ל אמרו (ב״ב טז.) להגיד צניעות שהיה ביניהם. וצריך לדעת לאיזה ענין אמר לה כן אברהם.

אכן להיות כי רצה לצוות עליה לומר אחי הוא חש שתאמר שרה למה הכניסה בגדר סכנה שעל כל פנים היא מסתכנת או תמסר בעל כרחה ביד הטמאים על ידי הריגת הבעל או ברצונה ולא היה לו להביאה למקום כזה, והגם שבטוחים הצדיקים בהקב״ה אף על פי כן כלל זה בידינו שאין סומכין על הנס ומה גם לגבי בחירת האדם, וצא ולמד (קידושין לט:) משמואל שאמר (שמואל א טז) ושמע שאול והרגני, לזה אמר אליה הנה נא וגו׳ נתן התנצלות על הדבר כי עתה נודע לו ולא מקודם שאם היה יודע מה שידע עתה לא היה מביאה אל מצרים והיה הולך למקום אחר. וטעם נתינת לב לדעת לצד קרבתו לבא למצרים ראה פנים כעורות. או ידע בקריבת העיר כי המלך יקח היפה בנשים ונתן דעתו והכיר בה. ואומרו כי אשה יפת וגו׳ ולא הספיק לומר כי יפת מראה את, נתכוין לומר כי אחת היא בעולם אשה יפת מראה היא ואין דומה לה והבן.

ואל יקשה בעיניך שהלך עמה לארץ פלשתים אחר שידע כי אשה יפת מראה היא, כי ארץ פלשתים לא היו כעורות כל כך כמצרים. ולזה תמצא שלא הוצרך לצוות עליה שתאמר היא אלא הוא אמר עליה אחותי היא כי לא היה בית מיחוש כאנשי מצרים שהיו בתכלית הכיעור והיא כתכלית היופי.

ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה, It happened as he came closer to Egypt, etc. Our sages (Baba Batra 16) use this verse to demonstrate how chaste Abraham was, that he had not even seen Sarah's beauty up until now. We need to understand why Abraham spoke to Sarah about her beauty.

If it was merely because he planned to have her describe him as her brother instead of as her husband, this would not diminish the danger they found themselves in. Sarah would be in danger of being killed if she resisted rape, or else would have to submit voluntarily to someone who fancied her. Abraham wanted to forestall Sarah's argument that he should never have brought her to Egypt in the first place and have endangered them both. While it is true that righteous people have to place their trust in God, this rule applies when one does not deliberately place oneself in a dangerous situation. No one has the right to make his survival depend on a miracle. We know this from the prophet Samuel who took along an animal to sacrifice when he set out to anoint David as king. He did this even though God Himself told him to go on that mission. When he remonstrated with God that the mission could be fatal for him if Saul would hear about it, God Himself told Samuel to camouflage it (Samuel I 16,1-5). Abraham therefore told Sarah that had he but known earlier how beautiful she was he would indeed not have undertaken such a dangerous journey. He would have taken her elsewhere. Now that they had already come close to Egypt he had found out more about the Egyptians' lack of sexual mores and the fact that they had ugly faces (or were black-skinned). He therefore had reason to fear for his life if he were to be known as Sarah's husband. He examined Sarah's beauty critically in order to understand the degree of danger that this could pose for him. Abraham did not describe Sarah as merely יפת מראה; he described her as אשה יפת מראה. There is a subtle difference here. He realised that her beauty was unique. Her beauty was bound to arouse the carnal instincts of the Egyptians.

We must not question how Abraham could take a chance and take Sarah to the land of the Philistines after his experience in Egypt. Whereas the Egyptians had ugly faces, this did not apply to the Philistines. Sarah's beauty therefore did not represent such a contrast to what the Philistines were used to. This is why Abraham never ordered Sarah herself to say that he was her brother. He contented himself with describing Sarah as his sister (20,2).

ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה – כל ימי היותו בביתו גם במסעיו למצרים לא דבר אל שרה דבר מזה, שבהיות דברם זה לה מחלת לב וצרת נפש, החריש עד רגע האחרון שקרב לבוא למצרים, ולא יכול להעלים עוד. ובזה הרויחה כמה זמן שנמלטה מצער, ו״דיה לצרה בשעתה״.⁠¹ וזה מוסר טוב לכל אדם שינהג כן עם זולתו.

הנה נא ידעתי – כלומר עתה אפרש לך טעם שאלתי ממך בלכתנו מחרן, שבכל מקום שנבוא שמה ״אמרי לי אחי הוא״, כמו שספר לאבימלך.⁠² לפי שידעתי מאז כי אשה יפת מראה את, ועד כה לא הגדתי לך טעם הדבר, כי היה ה׳ אתנו וישמרנו מכל רע, ובכל המקומות אשר הלכנו גם בארץ כנען נחשבנו כשָׂרים ונכבדים. אבל עתה עת צרה היא לנו, ובאים אנחנו מפני זלעפות רעב אל ממלכה גדולה. גם אנשיה אנשי זמה ותאוה, ירא אנכי ביותר, ומוכרח אני לגלות אזנך ענין הסכנה שאנחנו מוכנים אליה. ומלת ״ידעתי״ על הֶרְגֵשׁ החוש ועל הֶרְגֵשׁ נפש, כמו שבארנו בסדר בראשית.⁠³ ואברהם בצאתו מחרן הרגישה נפשו ביפיה, שתכאיבנו⁴ בבואו למקומות שיש בהם אנשים פוחזים, ותהיה נפשו בכפו בעבורה. ו״הנה ידעתי״ כמו לקחתי דבר זה אל לבי, ומלת ״נא״ איננו על הזמן ההוה, כי תורֶה גם על העבר, כמו ״מאז ועד עתה״ כמו שפירש רמב״ן ז״ל.

1. שמות רבה ג, ו.

2. בראשית כ, יג.

3. שם ב, ט.

4. תגרום לו צער גדול. כמו ״ואתם תצעקו מכאב לב״ (ישעיה סה, יד).

הקריב – מחנהו, או את עצמו:

הנה נא ידעתי – מלת נא לא יורה על דבר שיתחדש בעת ההיא, אלא על כל דבר הווה ועומד יאמרו כן, כמו הנה נא עצרני ה׳ מלדת (לקמן ט״ז ב׳) מנעורי ועד היום הזה, וכן כאן ידעתי מאז ועד עתה שאשה יפת מראה את, ועל כן מעת צאתי מחרן בקשתי ממך שתאמרי לי אחי הוא, כי כן כתוב ויהי כאשר התעו אותי אלהים וכו׳ (שם כ׳ י״ג), ועתה שנרד למצרים אל עם מתועב ושטוף בזמה הנני מזרז אותך פעם אחר אמרי לי נא אחותי את:

הנה נא ידעתי – הנה נא הגיע השעה שיש לדאוג על יפיך ידעתי זה ימים רבים כי יפת מראה את (רש״י) לדבריו מלת ידעתי נפרד מן הנה נא ומחובר עם כי אשה, וזה אינו לפי הטעם דמלת ידעתי מוטעם בז״ק, גם לא ידעתי לכוין ענין הדאגה בלשון הנה נא, לכן נ״ל כי מלת ידעתי הוא מענין ידע תדע פני צאנך (משלי כ״ז) שטעמו נתינת הדעת על הדבר ושימת כוונה ומחשבה להשגיח עליו היטב (בעדאֶכטיג, בעזאָרגט, אויפמערקזאם). כלשון התלמוד יהב דעתיה ומדכר, וטעם הנה נא ידעתי, עתה הגיע השעה שאני מוכרח לתת דעתי ומחשבתי איך אתנהג (איך מוסס נון בעדאָכטיג זיין. בעזאָרגט, אויפמערקזאם) ומבאר סיבת דבר זה ואמר, כי אשה וגו׳. והרגו וגו׳, כלומר יען שיפת מראה את בנקל יסובב מזה בין שטופי זמה והרגו אותי, מלת כי כמלת יען על הסבה, כמו כי עשית זאת ארור אתה, כי שמעת לקול אשתך ארורה האדמה, העשי׳ והשמיעה הם סבות הגורמות עונש הארור לכן הקדים לפניהם מלת כי, כן כאן היופי היא סבה להריגה הקדים לפני׳ מלת כי.

הקריב – היה קרוב, נעשה קרוב, כמו ילבינו {ישעיה א׳:י״ח} יֵעָשו לבנים.

הנה נא – ל׳ קריאה ואין ענינה עכשיו, וכמוהו רבים.

ידעתי – נ״ל שאינו חוזר למה שסמוך לו בלבד, אלא גם למקרא שאחריו, ידעתי שאת יפת מראה, באופן שכאשר יראו אותך המצרים יהרגוני. והענין כדברי רש״י כי המצרים מכוערים ושחורים, ואנשי ארם נהרים יפים ולבנים.

he was near (hikriv). The Hebrew verb is derived from the adjective karov (“near”); cf. yalbinu, “they will be made white [lavan].”

See now (hinneh na). An interjection, not literally meaning “now.” There are many similar expressions.

I know. In my opinion, this refers not only to that which immediately follows, but to the next verse as well: “I know that you are beautiful, so that when the Egyptians see you, they will kill me.” The meaning is as Rashi explains: the Egyptians are ugly and dark, but the people of Aram Naharaim are fair and light-skinned.⁠¹

1. {Translator's note: According to Rashi, Abram said, “We are now coming among black and ugly people, kinsmen of the Cushites, and they are not used to seeing a beautiful woman.” The notion that black is ugly (reflected in certain statements of Ḥazal; see, e.g., Gen. Rabbah 36:11) and its corollary, that white is beautiful, were not only widespread in Luzzatto’s time, but were regarded by some as a scientific fact. Thus, an English biologist named Charles White (sic) wrote in 1799, “Ascending the line of gradation, we come at last to the white European; who being most removed from the brute creation, may, on that account, be considered as the most beautiful of the human race.” (See Stephen J. Gould, The Flamingo’s Smile [1985], p. 285.) Note, however, that White’s particular theory is incompatible with Shadal’s emphasis on the common ancestry of all humankind (see comment on Gen. 1:1 above).}

כאשר הקריב אז נודע לו כי אנשי מצרים כעורים ושחורים ורודפי זמה וחשודים על שפיכות דמים, שמכל אלה הטעמים התחיל עתה לדאוג פן יהרגוהו, כי לא ידע מקודם מכ״ז. הנה נא ר״ל אחר שידעתי מאז כי אשה יפת מראה את לכן אני ירא כי והיה כי יראו אותך והרגו אותי כדי שיוכלו לקחת אותך, לכן –

AS HE WAS ABOUT TO ENTER MIZRAIM. Here Avram discovered that the people of Mizraim were dark and ugly, steeped in lechery and capable of murder. Never before had he known such depravity — and it caused him to fear for his life¹. He therefore said to his wife Sarai: “Now I know” —although I have known it for a long time² — “that you are a beautiful woman.” And I fear that when “the Mizrians will see you...they will kill me” so as to be free to take you.

1. Again, since he did not consider himself worthy of deserving more than natural protection.

2. Now I must relate to its implications in a new way.

לבוא מצרימה¹: בהיותו הולך אל הארץ שראה ברוח הקודש ונכלל בדבר ה׳ ״אל הארץ אשר אראך״ היה בטוח בדבר ה׳ ״ומקללך אאר״ (לעיל פסוק ג׳), ומכל שכן מי שיגע באשתו ואין לך קללה יותר מזה. אבל בהיותו הולך למצרים או אפילו יושב בארץ פלשתים² לא היה מובטח בפירוש³, היה ירא מסכנת נפשות, ואם⁴ ירצה הקב״ה להשגיח עליו גם פה הלא יכול להציל את שרה מעבירה גם באמרו ׳אחותי היא׳, וכאשר באמת כן היה. ויותר מבואר בזוהר הקדוש סוף פרשת תזריע (זח״ג נ״ב)⁵ שראה מלאך הולך לשמור את שרה, ודקדקו ז״ל מלשון ״למען ייטב לי״ ולא אמר ׳ייטיבו לי׳⁶, אלא קאי על המלאך, ורק ירא מסכנת נפשו. והא שלא ירא בהיותו בחברון⁷, הוא משום שהיה בחברת ענר אשכול וממרא והיו שומרים עליו.

וגם זה דלא כהרמב״ן ז״ל שהשיא על אברהם אבינו עון אשמה בזה⁸.

1. רבינו מתייחס לבעיה שהועלתה ע״י כמה מהמפרשים, מדוע חשש ועשה את כל ההשתדלות של ״אמרי נא אחותי את״, הרי ה׳ הבטיחו שיהיה לו רק טוב ושלא ירעו לו – ״ומקללך אאור״.

2. שאינה נכללת כבר בתחום א״י.

3. כך פירש האברבנאל, עיי״ש.

4. כאן רבינו עומד על הבעיה המפורסמת (הודגשה אצל הרמב״ן) איך אברהם בקשה לומר ׳אחותו אני׳ כדי שלא ימות, כשדבר זה העמיד את שרה באיסור אשת איש.

5. ז״ל:. .. ולא עוד אלא דחמא חד מלאכא אזיל קמה ואמר לאברהם לא תדחל מנה, קב״ה שדר לי לאפקא לה ממונא דשאר עמין ולנטרא זה מכולא, וכדין לא דחיל אברהם מאתתיה, אלא מניה דלא חמא עמיה מלאכא אלא עמה, אמר, הא היא מתנטרא ואנא לא נטירנא, ובגין כך אמר ״אמרי נא אחותי את... ייטב לי״, ׳ייטיבו לי׳ מיבעי, אלא ״ייטיב לי״ דא דאזיל קמך, ייטיב לי בהאי עלמא קב״ה בממונא...

6. מהזוהר משמע שלמדו ״ייטב״ = ׳ייטיב׳, שהמלאך ייטיב לי, ועיין.

7. כלומר, בכל המקומות ששהה בתוך א״י. אך שאלת רבינו אינה ברורה, שהרי רבינו כתב שבתחומי א״י סמך על הבטחת ה׳ ״ומקללך אאור״.

8. ז״ל הרמב״ן: ודע, כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עוון מפני פחדו פן יהרגוהו....

הקריב לבוא – כלומר התקרב.

יפת⁠־מראה – זוהי צורת סמיכות, כלומר יפה למראה.

אמרי⁠־נא וגו׳ – כאשר אברם מספר לאבימלך על אודות הסכמו זה עם שרי ״כאשר התעו אתי״,⁠¹ ייתכן מאד שמתכוון לתקופה זו, סמוך לצאתו מבית אביו.

1. להלן כ׳:י״ג.

הנה נא ידעתי – מכאן דאברהם אפילו בדידי׳ לא אסתכיל, שנאמר הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, מכלל דמעיקרא לא הוי ידע לה.⁠¹ (ב״ב ט״ז.)

1. לא נתבאר הכרח הדרשא, דהא לא כתיב עתה ידעתי, ואדרבה, פשטות הלשון הנה נא ידעתי משמע ידעתי מכבר. ונראה דטעם הדיוק הוא מלשון הנה, וע״פ מש״כ רשב״ם בפ׳ ויצא (כ״ט כ״ה) וז״ל, בכל דבר שלא נודע תחלה אומר והנה, עכ״ל, ובאמת כן מורים הרבה פסוקים, כמו והנה תואמים בבטנה, וייקץ פרעה והנה חלום, שלא נודע לו זה עד שהקיץ משנתו, וכן דעת חז״ל בכ״מ, כמו במגילה י״ג ב׳ עה״פ והנה היא לאה, מכלל דעד השתא לאו לאה היא יעו״ש ולפנינו בפ׳ ויצא, וכן פרשנו ע״פ כלל זה דרשא נפלאה בר״פ תבוא בפ׳ הנה הבאתי, ומבואר שם לפנינו בפסוק הגדתי היום, וכן יתבאר ע״פ זה כונת המ״ר בפ׳ בראשית וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, מלמד שהי׳ הקב״ה בונה עולמות ומחריבן בונה עולמות ומחריבן עד שברא את אלו ואמר דין הניין לי ודין לא הניין לי, ולא נתבאר הכרח דרשא זו אם לא ע״פ הכלל הנזכר דהלשון הנה מורה על התחדשות הדבר מה שלא הי׳ עד כה, וא״כ הפירוש והנה טוב שנתחדש בהעולם דבר שהוא טוב מה שלא הי׳ מתחלה, ואף הכא בענין שלפנינו יתבאר ג״כ ענין דרשא זו ע״פ כלל זה הנה נא ידעתי משמע אך עתה נודע לי, ודו״ק. וסבת ההכרה עתה י״ל ע״פ מ״ש באגדות שעברו בנהר וראה בו פניה, ואין להאריך עוד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון