אעברה בארצך אע״פ שלא נצטוו לפתוח להם בשלום בקשו מהם שלום. דס״ל דקרא דכי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום במלחמת הרשו׳ הכתוב מדבר וכן פירש שם בהדי׳ שבמלחמת הרשות הכ׳ מדבר וכן שנינו בספרי כי תקרב אל עיר במלחמת הרשות הכתוב מדבר וכן נראה ממעשה דיושבי גבעון דכתיב בהן ויעשה גם המה בערמה וילכו ויצטיירו ויקחו שקים בלים לחמוריהם ונאדו׳ יין בלים ומובקעים ומצוררים ונעלות בלות ומטלאות ברגליהם ושמלות בלות עליהם וכל לחם צידם יבש היה נקודים וילכו אל יהושע אל המחנה הגלגל ויאמר אליו ואל איש ישראל מארץ רחוקה באנו ועתה כרתו לנו ברית ויאמר איש ישראל אל החוי אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית ויאמרו אל יהושע וגו׳ ויעש להם יהושע שלום ויכרות להם ברית לחיותם וישבעו להם נשיאי העדה וכתיב ויהי מקצה שלשת ימים אחרי אשר כרתו להם ברית וישמעו כי קרובים הם אליו ובקרבו הם יושבים וגו׳ ויסעו בני ישראל ויבאו אל עריהם ביום השלישי וגו׳ ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה בי״י אלהי ישראל וכתיב וילונו כל העדה על הנשיאי׳ ויאמרו כל הנשיאי׳ אל כל העדה אנחנו נשבענו להם בי״י אלהי ישר׳ ועתה לא נוכל לנגוע בהם וכתי׳ ויקר׳ להם יהושע וידבר אליהם לאמר למה רמיתם אותנו לאמר רחוקי׳ אנחנו מכם מאוד ואתם בקרבינו יושבי׳ ועתה ארורים אתם ולא יכרת מכם עבד וחוטבי עצי׳ ושואבי מים לבית אלהי וכתיב ויעש להם כן ויצל אותם מיד בני ישראל ולא הרגום ואם היה פירוש כי תקרב אל עיר וקראת אליה לשלום בין במלחמת הרשות בין במלחמת חובה למה הוצרכו הגבעונים לעשות גם המה בערמה ולמה אמר ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה ולמה אמרו ישר׳ להם אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברי׳ ולמה הקשה הדבר לנשיאים וראו שראוי להכותם לפי חרב לולא השבועה ולמ׳ אמר להם יהושע למה רמיתם אותנו לאמר רחוקים אנחנו מכם מאוד ואתם בקרבנו יושבי׳ ועתה ארורים אתם וגו׳ ולולי זה היו הורגי׳ אותם כדכתיב ויצל אותם מיד בני ישראל ולא הרגום כי רחוק הוא לומר שהגבעונים לא ידעו משפט ישראל ודמו שאין פותחין להם לשלום אחר שכבר שלח להם יהושע טרם שיכנס לארץ כל הרוצה להשלי׳ ישלים ולא קבלו כמו שהשיב הרמב״ם או שלא ידעו משפט ישראל בקריאת השלום והקדימו קודם שתבא להם פרוזדוג של יהושע כמו שהשיב הרמב״ן ז״ל כי כתוב ויושבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי ויעשו גם המה בערמה ואם קראו ליריחו ולעי תחלה בקרבם אליהם שלום ואחר שלא קבלו השלום עשו עמהם מה שעשו איך לא שמעו אותו אבל באו בערמ׳ לבקש השלום כי רחוק הוא להשיב שהמלחמה שמעו ובקשת השלום לא שמעו גם אין להשיב על מה שאמר ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה ועל מה שאמרו ישראל אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית ועל מה שהוקשה הדבר לנשיאים וראו שראוי להכות לפי חרב לולי השבועה ועל מה שאמר להם יהושע למה רמיתם אותנו לאמר רחוקים אנחנו מכם מאד ואתם בקרבנו יושבי׳ ועתה ארורים אתם ולולא זה היו הורגים אותם כדכתיב ויצל אותם מיד ב״י ולא הרגום שזה היה מפני שכרתו להם ברי׳ ועברו על לא תכרו׳ להם ולאלהיה׳ ברית והואי׳ שבטעות נשבעו להם בדין היה שיהרגום על שהטעו׳ לולא חלול השם כמו שהשיב הרמב״ן ז״ל כי הרמב״ן ז״ל טען עליו על זה טענו׳ נכונות ואמ׳ שהגבעוני׳ כבר קבלו עליה׳ שלא לעבוד עבודת כוכבים כמו שאמרו באו עבדיך לשם יי אלהיך ולכך לא הוצרך יהושע אחרי כן לומר להם שיקבלו עליה׳ לעבוד את השם וכיון שכן מותרים הם לכרות להם ברית כמו שהיו מותרים להושיבם בארץ ששתיהן לא נאסרו אלא כל עוד שלא עשו תשובה כמו שאמר פן יחטיאו אותך לי גם מה שהשיב הרמב״ן ז״ל על זה מפני שהיה להם לקבל מס ושיעבוד והם כרתו להם ברית להיותם שוים להם ובעלי בריתם ועוזרים זה את זה במלחמותיהם מבלתי שיקבלו עליהם המס והשיעבוד לפי שהיו סבורים שהם ערים רחוקות מאוד שאין דעתם לבא עליהם כלל ולפיכך קלל אותם יהושע ועתה ארורים אתם שהם מן העמים הארורים אשר אררם י״י ועשה להם המשפט הראוי לעשות בהם שהיא המס והשיעבוד כדכתיב והיו לך למס ועבדוך שהיו חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח י״י אינה תשובה נכונה בעיני כי פירוש כן תעשה לכל הערים הרחוקות ממך מאוד כולל הרחוקות מאוד שאין דעתם לבא עליהם כלל והרחוקות אשר דעתם לבא אליהם ואיך יתכן שישלימו עמה׳ בלתי היות להם למס והשיעבוד אחר שהם מתנאי השלום ועוד אם השבועה היתה להם שיהיו שוין להם ובעלי בריתם ועוזרים זה את זה איך הותר ליהושע לשעבדם שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח י״י שהוא עצמו המס והשיעבוד ועוד אם גזרת חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח י״י היא קיום מאמר השם והיו לך למס ועבדוך מדוע הוקשה הדבר לנשיאים וראו שראוי להכותם לפי חרב לולא השבועה אחר שבידם הוא אחר השבועה לעשות המס והשיעבוד ומההיא דירושלמי דשביעית דאמר שמואל בר נחמני שלש פרוזדוגמאות שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא נכנסו לארץ מי שרוצה לפנות יפנה להשלים ישלים לעשות מלחמה יעשה מלחמה גרגשי פנה והלך לאפריקיא גבעונים השלימו שנא׳ וכי השלימו יושבי גבעון את ישראל ל״א מלכים עשו מלחמה ונפלו אין להוכיח דקרא דוקראת אליה לשלום בין במלחמת הרשו׳ בין במלחת חובה קמיירי דאיכא למימר שקודם שעברו את הירדן קא מיירי כדקאמר עד שלא נכנסו לארץ אבל משנכנסו לא היו יכולים להשלים ולכך הוצרכו להערים ולומר מארץ רחוקה באנו כדכתבו התוס׳ בפרק השולח. גם ממה שאמר הכתוב לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה כי מאת י״י היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם דמשמע שאם רצו הם להשלים יהיו ישראל משלימים אין להוכיח דקרא דוקראת אליה לשלום בין במלחמת רשות בין במלחמת חובה קמיירי מפני שזה השלום דומיא דשלום יושבי גבעון קמיירי כדכתיב לא היתה עיר אשר השלימה בלתי החוי יושבי גבעון וביושבי גבעון כתיב וכי השלימו יושבי גבעון את ישראל ויהיו בקרב׳ ואותו שלום בשלום דגרות קא מיירי כדכתב הרמב״ן ז״ל בפ׳ י״ב מהלכו׳ אסורי ביאה והדבר ידוע שלא נתגיירו מכל ז׳ עממים אלא הגבעוני׳ וכן משמע נמי מההיא דפ׳ הערל פריך תלמוד ונתיני׳ דוד גזר עליה׳ משה גזר עליהם דכתיב מחוטב עציך עד שואב מימיך ומשני משה גזר לההוא דרא והדר פריך אכתי יהושע גזר עלייהו דכתיב ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח י״י ומשני יהושע גזר בזמן שבה״מ קיים דוד גזר בזמן שאין בית המקדש קיים משמע דחוטבי עצים ושואבי מים דיהושע דומיא דחוטבי עצים ושואבי מים דמשה הוו וכיון דחוטבי עצים ושואבי מים דמשה גרים הוו כדכתיב וגרך אשר בקרב מחנך מחוטב עציך עד שואב מימיך חוטבי עצים ושואבי מים דיהושע נמי גרים הוו וכיון דשלום דיושבי גבעון בגרות קא מיירי קרא דלא היתה עיר אשר השלימה נמי בשלום וגרות קמיירי שבזה המין מהשלו׳ אם היו רוצים להשלים היו ישר׳ מקבלים אותם שלא נגזרה אזהרת לא תחיה אלא כשלא נתגיירו אבל בנתגיירו אינם יכולים ליגע בהם כדתני׳ בפ׳ השולח לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי יכול בכנעני שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים הכתוב מדבר ת״ל לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו מאי תקנתיה עמך ישב בקרבך ופרש״י לא ישבו בארצך בז׳ אומות כתיב אל אדוניו שלא תוציאוהו מביניכם להשיבו לעבודת כוכבים שלו הרי לך בהדיא דאפ׳ בגרות לחוד׳ שקבלו עליהם שלא לעבוד עבודת כוכבים אין אנו יכולים להורגן וא״כ יושבי גבעון אפי׳ לא קבלו עליה׳ אלא שלא לעבוד עבודת כוכבים כמו שאמרו בפי׳ באו עבדך לשם י״י אלהיך לא היו יכולים להורגן וז״ש הכתוב לא היתה עיר אשר השלימה עם ישראל לקבל עליה׳ שלא לעבוד עבודת כוכבים בלתי החוי יושבי גבעון מכלל שאם משלימים לקבל שלא לעבוד עבודת כוכבים כמו שקבלו יושבי גבעון היו ישראל מקבלים אותם ולא היו רשאים להורגן אבל מפני שלא היתה שום עיר מכל השבעה עממי׳ רוצה לקבל שלא לעבוד עבודת כוכבים אע״פ שהיתה רוצה להשלים עם ישראל ולהיות להם למס ולשיעבוד לא היו נפטרין ישראל ממצות לא תחיה ולפיכך עמדו עליה׳ והרגום ויושבי גבעון כששמעו שיריחו ועי קבלו עליה׳ להשלים עם ישראל ולהיות להם למס ולשיעבוד ועבודת כוכבים עמדו עליה׳ והרגום לא ידעו שמפני שלא קבלו עליה׳ שלא לעבוד עבודת כוכבים עשו זה אבל חשבו שמפני שהם מ״ז עממי׳ אין משלימי׳ עמהם לפיכך באו בערמה אבל אלו היו יודעים זה לא היו באים בערמה כי אלה כבר קבלו עליה׳ שלא לעבוד עבודת כוכבים כמו שאמרו באו עבדך לשם י״י אלהיך ותלונת ישראל על הנשיאים על השבועה שנשבעו להם שלולא זה היו רוצים להורגם היתה על שרמז אות׳ וז״ש להם יהושע למה רמיתם אותנו לאמור רחוקים אנחנו מכם מאוד ואתם בקרבנו יושבי׳ וכשראו ישראל שגזר עליה׳ יהושע שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח י״י ונקמו בזה את נקמת׳ מהם נחו ושקטו מכעסם וזהו שכתוב ויעש להם כן ויצל אותם מיד בני ישראל ולא הרגום אבל מאמר הכתוב בכי תקרב אל עיר וקראת אליה לשלום בשלום שהוא היפך המלחמה קא מיירי שזה אינו נוהג אלא בערים הרחוקות שאינם מז׳ עממים שהם מלחמת הרשות שבהם די שיקבלו עליהם להיות למס ולשיעבוד ואין לחוש אם יהיו עובדים עבודת כוכבים מאחר שהכתוב לא הקפיד אלא פן יחטיאו אותנו ואלה רחוקים ממנו מאוד ולא יחטיאנו אבל בז׳ עממים שהם קרובי׳ אלינו שהם מלחמת חובה אין לפתוח להם במין השלום הזה שהוא המס והשעבוד בלבד שהוא היפך המלחמה מפני שאפ׳ אם יקבלו עליה׳ שיהיו למס ולשעבוד ויהיו נכנעי׳ וכפופי׳ לנו ולשעבוד אין אנו נפטרין ממצות לא תחיה כל נשמה כל עוד שלא יקבלו עליהם שלא לעבוד עבודת כוכבי׳ מפני שהם יושבים בקרבינו וילמדונו ממעשיהם כמ״ש פן יחטיאו אותך לי וישראל שבקשו מסיחון שלום נעבור בארצו ולא יטו בשדה ובכרם ולא ישתו מי באר דמשמע שאם היה מתרצה בזה היו עוברים בארצם ולא היו הורגים אותם לא היו עוברים בזה לא על מצות לא תחיה כל נשמה ולא על מצות החרם תחרימם מפני שלא נצטוו בני ישראל אלא בעת מלחמה כדכתיב כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום וגו׳ כן תעשה לכל הערים הרחוקות ממך מאד וגו׳ רק מערי העמי׳ האלה אשר י״י אלהיך נותן לך נחלה לא תחיה כל נשמה כי החרם תחרימם אבל כשעדיין לא קרבו אליהם למלחמה כמו בסיחון ועוג שלא היתה עדיין דעתם להלחם בם עד שיכבשו את הארץ אשר נשבע לאבותיהם תחלה ולא בקשו מהם עתה אלא לתת להם דרך לעבור בלבד אין בזה קפידה כלל ורש״י ז״ל שכתב אעפ״י שלא נצטוו לפתוח להם לשלום בקשו מהם שלום אינו רוצה לומר שאע״פ שלא נצטוו בהם במצות וקראת אליה לשלום ואעפ״כ עשו זה ובקשו מהם שלו׳ דא״כ היאך הותר להם זה אלא הכי פירושא אע״פ שלא נצטוו על זה שאמרו לסיחון אעברה בארצך מפני שנראה כפתיחת שלום אעפ״כ בקשו מהם זה מפני שאינו אלא דרך עראי בעלמא ואינו דומה לאותו שאסר הכתוב בערים הקרובות והתימה מהרמב״ן ז״ל על מה שכתוב בפרשה כי תצא על דברי רש״י על זה כתב הרב זה מספרי ששנו שם בלשון הזה במלחמת הרשות הכתוב מדבר והכוונה לרש״י אינה בכתוב הזה אלא לומר שהפרשה הזאת בסופה תחלק בין שתי המלחמת אבל קריא׳ השלום אפי׳ במלחמה מצוה היא שחייבין לקרוא לשלום אפילו לז׳ עמים ממאמרו זה לא ימלט אם שיכוין לומר והכוונה לרז״ל שאמר בספרי במלחמת הרשות הכתוב מדבר אינו אלא לומר שהפרשה בסופה תחלק בין שתי המלחמת וכאילו אמר שסוף הפרשה הזאת שהיא ואם לא תשלים עמך וגו׳ והכית את כל זכורה לפי חרב רק הנשים והטף וגו׳ במלחמת הרשות הכתוב מדבר אע״פ שראש הפרשה מדברת בין במלחמת הרשות בין במלחמת חוב׳ וזה הפירוש אין בו מל׳ כי התורה כתבה זה בפירוש כן תעשה לכל הערים הרחוקות וגו׳ רק מערי העמים האלה וגו׳ לא תחיה כל נשמה ומה צורך לרז״ל לומר שבמלחמת הרשות הכתוב מדבר אם שיכוין לומר והכוונה לרז״ל בכל מקום אינה בכתוב הזה כמו שאמרו בספרי שקריאת השלום היא במלחמת הרשות ולא במלחמת חובה אלא לומר שהפרשה הזאת בסופה דהיינו באם לא תשלים עמך היא מחלוקת בין מלחמת רשות למלחמת חובה שבמלחמת הרשות יחיו הנשים והטף ובמלחמת חובה לא יחיו כל נשמה אבל ראש הפרשה שהיא קריאת השלום אכולהו קאי אפילו על מלחמת חובה כאילו אמר שרז״ל בכל מקום חולקים על התנא דספרי דתנא דספרי סובר שקריאת השלום אינה אלא במלחמת הרשות ורז״ל בכל מקום סוברים שקריאת השלום היא אפילו על מלחמת חובה והביא ראיה לחזק דברי רז״ל בכל מקום ממשה שקרא לשלום לסיחון ולא היה עובר על עשה ולא תעשה שבפרשת החרם תחרימם ולא תחיה כל נשמה וזה דבר תמוה מאד שאם כן יחוייב מזה שהתנה דספרי לא ראה השליחות ששלח משה לסיחון גם לא ראה הכתוב שאמר בכולם לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל וגו׳ כי מאת י״י היתה לחזק את לבם וגומר והביא ראיה משניהם לחזק דברי רז״ל בכל מקום ולבטל דברי התנא של ספרי: