Amos 1 – עמוס א‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲמַר יְיָ מִצִיוֹן יִכְלֵי וּמִירוּשְׁלֵם יָרִים מֵימְרֵיהּ וְיִצְדוּן מָדוֹרֵי מַלְכַיָא וְיֶחֱרַב תְּקוֹף כְּרַכֵּיהוֹן.

מציון ישאג – מבית קדשי הקדשים הדיבור יוצא.

ואבלו נאות הרועים – ויצדון מדורי מלכיא ויחרוב תקיף כרכיהון.

shall roar from Zion – From the Holy of Holies the speech emanates.

and the dwellings of the shepherds shall be cut off – Jonathan renders: And the dwellings of the kings shall become desolate, and the strength of their walled cities shall be destroyed.

ויאמר. ישאג – רעם גדול שיהיה, ואז ימנע הגשם ויהיה להם חסרון לחם ומים, כאשר יזכיר. או הטעם – ששמע זה הנביא קול השם בדרך נבואה, קול גדול כשאגת אריה. והנה הקול – כמו גזירה שנגזרה מהשם.

על כן אמ׳: ואבלו נאות הרועים, כי הצאן תמות בלי מרעה.

ויבש ראש הכרמל – העצים הנראים בראש.

והמפרש נאות הרועים – המלכים, אינינו מטעם הפרשה.

וכך אמר: י״י מציון ישאג ומירושלים – מקום מקדשו, יתן קולו – ותגעש ותרעש הארץ לפניו. ונראה שרעש השאגה הזו היה אז על גזר דינם של אומות גדולות ורבות כאילו שמונה והולך שנ⁠[ת]⁠חתם אז והגיע זמנם ללקות.

ראש הכרמל – גובהו.

The LORD, from Zion, roars, and from Jerusalem — the site of His Sanctuary¹ — does he give his voice, and the earth shook and quaked before him.⁠² It appears as though the quaking of this roaring happened in connection with the decree concerning the great and mighty nations like those he is about to enumerate: (the decree) was sealed, and the time had arrived for these nations to be struck.

The top of Carmel: its summit.

1. Rabbi Eliezer interpolates a brief comment into the Scriptural text he cites.

2. Rabbi Eliezer’s explanation here is based on the language of Psalm 18:7–8.

ויאמר – אמר מציון ומירושלם כי שם שכינתו. והעניין כפול במלות שונות, וכן ישאג ויתן קולו.

ועניין השאגה ונתינת הקול בדרך משל על הנבואה, כמו שאמר אריה שאג מי לא יירא י״י אלהים דבר מי לא ינבא (עמוס ג׳:ח׳).

ואבלו – ונבואה זו תהיה שיאבלו נאות הרועים מעצירת הגשמים.

ויבש ראש הכרמל – ר״ל מיטב הכרמל, והכרמל הוא שם כלל למקום זרע שדות וכרמים. והטוב והדשן שבו יאבל, כל שכן הרזה שבו.

ואבלו – עניין השחתה והפסד, כמו על כן תאבל הארץ (הושע ד׳:ג׳), והדומים לו.

ויש לפרש הפסוק דרך משל, והוא תחלת דברים למה שֶאֹמֵר אחר כן, כה אמר י״י. וכן תרגם יונתן דרך משל, ויצדון מדורי מלכיא, ויחרוב תקוף כרכיהון.

י״י מציון ישאג וגו׳ – דיוק השאגה הוא לאריה הזקן, ונתינת הקול הוא לכפיר הבחור, כמו שיאמר עוד: הישאג אריה, היתן כפיר קולו (עמוס ג׳:ד׳), והנה אלו התארים אינם מונחים רק לבעלי חיים הצבועים, מצד היותו משחית, ואין בכל הנביאים שימשל השם ית׳ באריה וזולת זה, כמו שקדם המורה (מורה נבוכים א׳:כ״ו,מ״ז), ולכן לא אמר: אריה ישאג. אבל הפעלים נכון ליחס לו גם מצד היותו פועל רחוק, כמו: ויאמר י״י לה (בראשית כ״ה:כ״ג), ויאמר י״י לדג (יונה ב׳:י״א). כי י״י הוא השם הנכבד שמו המיוחד לו, ובעבור כי השאגה ונתינת קול לאריה הצבועי מצד היותו משחית זולתו, ולכן אמר י״י מציון ישאג ומירושלים יתן קולו – כלומר בא שם האריה המשחית ציון וירושלים וגם כל סביבם, והוא המשחית הראש, וכמה דובים אחרים, ובפרט מלך ישראל וגם השרים, וגם נביאי השקר, וגם העם כלו, כל שכן מלך אשור, ובכלל כל אלו פעלים ומניעים באבוד הארץ איש על מקומו.

ואבלו נאות הרעים – החל יעודו לרעה על אנשי עירו, כי ידע נבלותם כענין אנשי ענתות לירמיה. אבל הכונה נפילת ישראל כלו בכלל, וזהו כל ענין זה הספר וכן עשו ישעיה וירמיה. אבל זה לא דיבר משובת עמנו עד אחרית הספר הזה.

ואמנם אמרו השם מציון ישאג וגומר, הפסוק הזה מוכיח שיואל נביא קודם עמוס ולכן הונח ספרו קודם ספר עמוס כי הנה יואל (ד, טז) אמר הכתוב הזה עצמו ויי מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ועמוס לקח דבריו אלה ועשה מהם התחלת נבואתו, ורש״י פירש מציון ישאג מבית קדשי הקדשים הדבור יוצא, רצה הרב בזה שזה הפסוק הוא הקדמה לנבואות עמוס שיבאו בזה הספר ושרצה לומר הנביא שעם היותו בתוך עם טמא שפתים מלכות ישראל הנה השם מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ונבואתו לנביאים בכל מקום שהם, והענין שבהיות שמה השכינה וארון ברית השם משם היתה יוצאת הנבואה לכל הנביאים ומגיע השפע בקלות באמצעות הארון, וכמו שכתב הרב רבינו נסים זכרונו לברכה, ואמר זה להגיד שאף על פי שהוא היה בלתי ראוי לנבואה מצד מעלתה וכבודה הנה השם יתברך ישאג כארי עליו ואם ה׳ אלהים דבר מי לא ינבא. ורבי אברהם בן עזרא פירש רעש גדול שיהיה ואז ימנע הגשם ויהיה להם חסרון לחם ומים, ושעליו אמר ואבלו נאות הרועים ויבש ראש הכרמל רוצה לומר מעצירת הגשמים וכן פירשו הרב רבי דוד קמחי, ואינו נכון כי חסרון המים לא יחייב הרעם בהכרח, גם שלא יקרא הרעם שאגת השם כי אם הנבואה כמו שאמר זה הנביא עצמו אריה שאג מי לא יירא (לקמן ג, ח) ופי׳ מה היא השאגה באמרו ה׳ אלהים דבר מי לא ינבא ולי נראה שמ״ם מציון ומירושלם אינה מ״ם המקום אבל היא מ״ם הסבה כמו שפירשתי למעלה, ושהמאמר הזה הקדים הנביא לנבואות אשר יזכור להגיד שהשם יתברך מסבת מה שעשו האומות בישראל ישאג להענישם כי ציון הוא ראש ישראל וגם כן מפני הרעות שנעשו בירושלם וכל ארץ ישראל שירושלם הוא ראש כל המלכות יתן קולו לאבד את בני יהודה וישראל, ולכן אמר כנגד האומות ואבלו נאות הרועים שהם האומות אשר הלכו לרעות בארץ הקדושה ולאוכלה ולהחריבה יאכלו ויחרבו הם גם כן כמו שיזכור מדמשק ועזה צור ואדום עמון ומואב שיהיה חרבנם מפאת מה שעשו כנגד ישראל שה׳ מציון ישאג עליהם, ולזה נטה יונתן במה שתרגם ויצדון מדורי מלכיא, וכנגד מה שינבא על יהודה וישראל אמר ויבש ראש הכרמל שהוא ירושלם וכל ארץ ישראל ר״ל כמו שיפקוד וישאג השם להעניש לכת האומות המרשיעות לישראל ככה ישאג על ישראל עצמו לפקוד עליהם חטאתם. ואם על כל פנים נרצה לפרש מ״ם מציון ומירושלם שהיא מ״ם המקום יהיה ענין הכתוב שמפני שהיתה השכינה בציון וירושלם לכן יחס שמה קנאת השם והתעוררות הנקמה על כל מה שעשו האומות בכל ארץ ישראל בכלל ועל יהודה וישראל גם כן החטאים בנפשותם, והותרו עם מה שפירשתי בפסוקים האלה שתי השאלות הראשונות שזכרתי:

ואבלו – ענין השחתה כמו אבלה אדמה (יואל א׳:י׳).

נאות – מדור.

ראש – ענין מיטב כמו ראשית גבורתם (ירמיהו מ״ט:ל״ה).

הכרמל – הוא שם כולל למקום שדות וכרמים וכן הדר הכרמל (ישעיהו ל״ה:ב׳).

מציון ישאג – ר״ל ממקום שכנו ישאג לאיים ולהחריד.

ומירושלים וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.

ואבלו – מקול שאגתו ישחתו מדורי הרועים הם היכלי העכו״ם.

ראש הכרמל – מיטב הכרמל.

ישאג – יתן קול, התבאר (יואל ד׳ ט״ז).

ראש הכרמל – מובחר הכרמל, וכרמל שם לשדי תבואה הלחים והמלאים וטובים.

ויאמר כבר פירשתי ששיעור הכתוב אשר חזה ויאמר שנתים לפני הרעש – אז נבא על הרעש, שה׳ ישאג מציון – כי הרעש התחיל מציון ושם היה שאגה גדולה, ומירושלים העיר יתן קולו שהוא קטן משאגה, כי הרעש התפשט מציון לירושלים ומשם לכל ערי א״י ונתן קולו קול עוז, שהוא קול הרעש אשר הרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון, זה נבואה אחת שנבא קודם בואה. נבואה ב׳ הודיע כי יהיה שנת בצורת עד כי יאבלו נאות הרועים כי לא יהיה מרעה לבהמות, ויבש ראש הכרמל ששם מלא תבואה לחה תמיד. כ״ז נבא שתי שנים קודם ונתקיימה נבואתו והוחזק לנביא נאמן.

ויאמר – זה מרגניתא בפומיה בדברו עם יתר הנוקדים, ע״כ היה משתמש במליצת ואבלו נאות הרעים וגו׳.

ראש הכרמל – מקום מקנה, והוא דרך משל להוראת צרה גדולה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון