Amos 1 – עמוס א‏ – Mikraot Gedolot

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ עַל תְּלָתָא חוֹבֵי אֱדוֹם וְעַל אַרְבְּעָא לָא אֶשְׁבּוֹק לְהוֹן עַל רָדְפֵיהּ בְּחַרְבָּא אֲחוּהִי וְחַבֵּיל רַחֲמוֹהִי וּקְטֵיל קְטַל עַלְמִין רוּגְזֵיהּ וְחַמְתֵיהּ נָטְרָא לְאַפְרָשׁ.

על רדפו בחרב אחיו – שנאמר פן בחרב אצא לקראתך (במדבר כ׳:י״ח) וגם עודנו טורף אפו ושומר עברתו ולא חזר בו.

ויטרוף לעד אפו – החזיק בה ולא הניחה.

for pursuing their brother with a sword – As it is said: "Lest I go forth against you with the sword" (Bemidbar 20:18). And he still clings to his anger, keeps his wrath, and has not retracted it.

and grasped forever their anger – He clung to it and did not let it go.

על רדפו בחרב אחיו – על יעקב הוא אומר.

כה. ושחת רחמיו – שהיו ברחם אחד.

וה״א שמרה – נחה, וכמוהו ״ויקרא לה נבח״ (במדבר ל״ב:מ״ב), ואחרים.

על רדפו בחרב אחיו – פי׳: ישראל, כי ישראל אחיו שלאדום היה, כמו שנ׳ ״כה אמר אחיך ישראל״ (במדבר, כ׳:י״ד).

ושחת רחמיו – כלומ׳ לא ריחם להם, וטרף לעד אפו על ישראל,

ועברתו – על ישראל שמרה נצח.

ואדום מה תהא עליו, לכך נאמר, על שלשה פשעי אדום.

ושחת רחמיו – מלרחם על אחיו בצרתו.

ויטרף לעד – את אחיו

אפו – שהיה לו על אחיו,

ועברתו – לשמור נצח.

And as for Edom, what was to become of him?⁠¹ Therefore does it say: For three sins of Edom…. And repressed his compassion: From having compassion on his brother during his trouble. And he raged incessant against his brother (with) his anger, that he had against his brother, and he kept his wrath forever.

1. Although Rabbi Eliezer does not explicitly justify his question, I believe he formulated his comment in this way as a type of argumentum minores ad maiores (Rabbinic qal va-homer): If the LORD condemned the violation of a brotherly covenant between Israel and Tyre, how much the more so would he condemn the violation of actual brotherhood existing between Israel and Edom (see v. 11, here). The sense of betrayal felt by Israel and Judah against Edom, more, perhaps, than against their “foreign” enemies, is seen most vividly in Psalm 137:7–9. This animus continued, figuratively, into the post-biblical world inherited by both ancient and medieval rabbis. See Gerson Cohen, “Esau as Symbol in Early Medieval Thought,” In Jewish Medieval and Renaissance Studies (Alexander Altman, ed.. Cambridge, MA: Harvard University Press, 1967), 19–48.

כה אמר י״י, על רדפו בחרב אחיו – יש מפרשים על עשו ויעקב, שברח יעקב^א מפניו.

ויש מפרשים כשעברו ישראל על אדום במדבר, ואמר ויצא אדום לקראתו בעם כבד (במדבר כ׳:כ׳).

והנכון שהוא על חרבן בית שיני, כמו שפירשנו שתי הפרשיות אשר לפני זאת.

ושחת רחמיו – רחמי האח על אחיו שהוא דרך העולם, והוא שחת רחמיו ובטלם.

ויטרף לעד אפו – האף שהיה לעשו על יעקב לעד היה, כי עד הדורות האחרונים היה, וטרף ישראל בכל זמן שהיה הכח בידו.

ואפו הוא הטורף. או תחסר בית השמוש, ר״ל באפו. וכפל העניין במלות שונות.

ואמר ועברתו שמרה נצח – הה״א נחה, והכנוי על העברה. והמלה מלעיל מפני סמיכותו למילת נצח שהוא מלעיל.

א. שברח ״יעקב״, כן הוא בכת״י אוקספורד 33. בכת״י וטיקן 71 חסר.

כה אמר י״י על שלשה פשעי אדום – אחיו – זה ישראל, כמו שמבואר: כי אחיך הוא (דברים כ״ג:ח׳), וזה התאר נאמר על הרחוק ועל הקרוב כמו האב והסוג וכל הדומה לזה. וזאת הרדיפה היתה בעת בא צרות וגליות לישראל מצד אויבים רבים כי צוה י״י ליעקב סביביו צריו (איכה א׳:י״ז), והיו בני ישראל בורחים הנה והנה. וכאשר היו מוצאים {אותם} האדומיים, היו הורגים אותם בחרב והאשימו מאד.

כי עברתו שמורה נצח – אשר הראש שנאת עשו ליעקב על הבכורה והברכה, ולא היה בזה חמס ליעקב, וכבר האריכו שאר הנביאים בחרבן מופלג לאדום על ידי מלך אשור, ואף על פי שפירש ירמיה על כולם, כי הצלחת החיה הראשונה ובפרט נבוכדנצר בהקדמה אחת כוללית להתיר כל הצלחת עם ונפילת עם, והוא אמרו: אנכי עשיתי את הארץ וגו׳ ונתתיה לאשר ישר בעיני (ירמיהו כ״ז:ה׳). אף על פי כן רצו הנביאים לספר ולפרסם עון וחטא בנסתר. וכל זה ראוי, ובראש אמר משה: הנסתרות לי״י אלהינו וגו׳ (דברים כ״ט:כ״ח).

ואחר כך גזר גזרת אדום, וכבר פירשתי אני במשמיע ישועה על שלשה פשעי אדום שהיה הראשון מהם בימי עשו שרדף אחרי יעקב אחיו, והשני בימי משה כשעברו ישראל בגבול אדום שלא נתנו עבור בגבולו שנאמר פן בחרב אצא לקראתך (במדבר כ, יח), והשלישי בחרבן בית ראשון וכמו שנאמר זכור ה׳ לבני אדום את יום ירושלם האומרים ערו ערו (תהלים קלז, י), והד׳ הוא מה שעשו האדומיים שנתישבו ברומי שהחריבו את בית שני ושפכו בני יהודה כמים סביבות ירושלם ושעל זה אמר עמוס על שלשה פשעי ישראל וגומר, וביאורם כי באמרו על רדפו בחרב אחיו רמז אל הראשון שעשו רדף אחר יעקב להרע כי עם היות שלא עשאו בפעל כבר היתה כוונתו רצויה, ועל הב׳ אמר ושחת רחמיו, ועל הג׳ אמר ויטרוף לעד אפו שהוא החרבן ראשון, ואולי אמר לעד מלשון בבקר יאכל עד (בראשית מט, כח), עד שבאו אז בני אדום לירושלים לשלול שלל, ועל חרבן בית שני והגלות הארוך הזה והרעות שסבלנו בו מאומת אדום אמר ועברתו שמרה נצח שמפני אורך זה הגלות אמר בו לשון נצח, האמנם כפי מה שפירשתי בפרשיות האלה כולם יותר נכון לפרש שאמר השם שעל שלשת הפשעים החמורים שיש להם לאדום שהם עבודה זרה וג״ע וש״ד ועל הד׳ שהוסיף עליהם כנגד ישראל האם ראוי שלא ישיבהו כמעשיו הנה באמת ראוי הוא שיקח ענשו, והפשע הרביעית שעשה אדום כנגד ישראל הוא אמרו על רדפו בחרב אחיו והוא שכאשר עברו ישראל על אדום במדבר אמר ויצא אדום לקראתו עם היות שמשה שלח אליו דברי שלום ואמת וקראו באמרו כה אמר אחיך ישראל והוא באכזריותו שחת רחמיו והקורבה והיחס שהיה ביניהם ורדפו בחרב כמ״ש פן בחרב אצא לקראתך, ואותו אף ועברה שהיה לו עם ישראל שמרה נצח כי אחרי שישבו ישראל בארצם תמיד אדום היה להם כאויב. ולכן היתה גזרת השם עליו מדה כנגד מדה הוא שמר עברתו לנצח גם השם ישמור להם עברתו לנצח אם באותה ארץ אדום הסמוכה לירושלם שעליה אמר.

ושחת רחמיו – במדרש ילמדנו פרשת כי תצא כשיצא ממעי אמו חתך מיתרין שלה פירוש האם שלה ובלע״ז מדריצ״י שלא תלד הה״ד על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו רחמו כתיב ע״כ ואין כן בספרים שלנו.

שמרה נצח – כתב ן׳ עזרא בפירוש המקרא ובס׳ צחות דף קס״ח שהה״א נחה אע״פ שעיקרה במפיק לכנוי העברה וכ״כ רד״ק במכלול דף ל״ב ובפירוש כתב שהמלה מלעיל מפני סמיכותה למלת נצח שהיא מלעיל ובשרשים הוסיף ויש אומרים כי הה״א נוספת לפי שהמלה מלעיל.

ועברתו – מלשון עברה וזעם.

נצח – לעולם.

על רדפו בחרב אחיו – כי הלא אח עשו ליעקב ומדוע א״כ רדפו בחרב בזמן חורבן בית השני.

ושחת רחמיו – ביטל הרחמנות הראוי להיות לו עליו כדרך האח על אחיו.

ויטרוף לעד אפו – טרף את ישראל בכל עת שהיה היכולת בידו.

ועברתו – העברה שיש לו על בני ישראל שמורה אצלו לעולם ולא יעזבנה בשום פעם.

אפו, ועברתו – התבאר אצלי (ישעיהו י״ג ובכ״מ) כי אף הוא הכעס על מי שחטא כנגדו, ועברה הוא אם ע״י האף עובר בקצפו את הגבול לכעוס על הכלל גם על הבלתי חוטא, ומצייר את האף כארי טורף לעד, והגם שנוקם באפו לא עזב את עברתו ושמרה נצח, ומלת שמרה י״מ כמו שמרה במפיק, וי״מ שהה״א נוספת וע״כ המלה מלעיל.

כה אמר ה׳, על שלשה פשעי אדום ע״א וג״ע וש״ד ועל ארבעה וכו׳ על רדפו בחרב אחיו בעת חורבן בית ראשון, ויטרוף לעד אפו – ע״י הרומיים שהחריבו ירושלים שהרומיים נחשבו לבני אדום לפי מה שבאר מהרי״א בראיות, וכן האף שהיה להם על ישראל בכל זמן הגלות, ויש הבדל בין אף ועברה, שעברה הוא שע״י אפו עובר הגבול לעשות רעה אל הכלל גם אל אלה שלא חטאו, והנה בני אדום י״ל עברה כללית על כלל ישראל ע״י אמונתם, וזה שמורה בלבם לנצח לנקום נקם מן הכלל להומם ולאבדם, ועי״ז גזרו עליהם הרג ושמד ואבדן בכל דור ודור.

ושחת רחמיו – לא היו לו עוד רחמים מכל וכל.

ויטרף מוסב אל אפו שהוא הנושא, ותיבת שמרה ראויה למפיק ומלרע שְמָרָהּֽ בכפל הכינוי, ובעלי הניקוד חשבוה בה״א נוספת; והנה אף ועברה שניהם פתאומים ועזים אבל אינם נמשכים; לא כן באדום שמשכו ג״כ זמן הרבה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון