×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
בראשית א׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) {פרשת בראשית} בְּרֵאשִׁ֖יתא בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ (ב) וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל⁠־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל⁠־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃ (ג) וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹרב וַֽיְהִי⁠־אֽוֹר׃ (ד) וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת⁠־הָא֖וֹר כִּי⁠־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃ (ה) וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי⁠־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי⁠־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃ (ו)  וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם׃ (ז) וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֮ אֶת⁠־הָרָקִ֒יעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי⁠־כֵֽן׃ (ח) וַיִּקְרָ֧א אֱלֹהִ֛ים לָֽרָקִ֖יעַ שָׁמָ֑יִם וַֽיְהִי⁠־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי⁠־בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁנִֽי׃ (ט)  וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יִקָּו֨וּ הַמַּ֜יִם מִתַּ֤חַת הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֶל⁠־מָק֣וֹם אֶחָ֔ד וְתֵרָאֶ֖ה הַיַּבָּשָׁ֑ה וַֽיְהִי⁠־כֵֽן׃ (י) וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לַיַּבָּשָׁה֙ אֶ֔רֶץ וּלְמִקְוֵ֥ה הַמַּ֖יִם קָרָ֣א יַמִּ֑ים וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי⁠־טֽוֹב׃ (יא) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤אג הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁאד עֵ֚שֶׂב מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י עֹ֤שֶׂה פְּרִי֙ לְמִינ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ⁠־ב֖וֹ עַל⁠־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי⁠־כֵֽן׃ (יב) וַתּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ דֶּ֠שֶׁא עֵ֣שֶׂב מַזְרִ֤יעַ זֶ֙רַע֙ לְמִינֵ֔הוּ וְעֵ֧ץ עֹֽשֶׂה⁠־פְּרִ֛י אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ⁠־ב֖וֹ לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי⁠־טֽוֹב׃ (יג) וַֽיְהִי⁠־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי⁠־בֹ֖קֶר י֥וֹם שְׁלִישִֽׁי׃ (יד)  וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יְהִ֤י מְאֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַיּ֖וֹם וּבֵ֣ין הַלָּ֑יְלָה וְהָי֤וּ לְאֹתֹת֙ וּלְמ֣וֹעֲדִ֔ים וּלְיָמִ֖ים וְשָׁנִֽים׃ (טו) וְהָי֤וּ לִמְאוֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהָאִ֖יר עַל⁠־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי⁠־כֵֽןה׃ (טז) וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִ֔ים אֶת⁠־שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת⁠־הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת⁠־הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּוֹכָבִֽים׃ (יז) וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יִם לְהָאִ֖יר עַל⁠־הָאָֽרֶץ׃ (יח) וְלִמְשֹׁל֙ בַּיּ֣וֹם וּבַלַּ֔יְלָה וּֽלְהַבְדִּ֔ילו בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֣ין הַחֹ֑שֶׁךְ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי⁠־טֽוֹב׃ (יט) וַֽיְהִי⁠־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי⁠־בֹ֖קֶר י֥וֹם רְבִיעִֽי׃ (כ)  וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יִשְׁרְצ֣וּ הַמַּ֔יִם שֶׁ֖רֶץ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֑ה וְעוֹף֙ יְעוֹפֵ֣ף עַל⁠־הָאָ֔רֶץ עַל⁠־פְּנֵ֖י רְקִ֥יעַ הַשָּׁמָֽיִם׃ (כא) וַיִּבְרָ֣א אֱלֹהִ֔ים אֶת⁠־הַתַּנִּינִ֖ם הַגְּדֹלִ֑ים וְאֵ֣ת כׇּל⁠־נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֣ה ׀ הָֽרֹמֶ֡שֶׂת אֲשֶׁר֩ שָׁרְצ֨וּ הַמַּ֜יִם לְמִֽינֵהֶ֗ם וְאֵ֨ת כׇּל⁠־ע֤וֹף כָּנָף֙ לְמִינֵ֔הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי⁠־טֽוֹב׃ (כב) וַיְבָ֧רֶךְ אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹ֑ר פְּר֣וּ וּרְב֗וּ וּמִלְא֤וּ אֶת⁠־הַמַּ֙יִם֙ בַּיַּמִּ֔ים וְהָע֖וֹף יִ֥רֶב בָּאָֽרֶץ׃ (כג) וַֽיְהִי⁠־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי⁠־בֹ֖קֶר י֥וֹם חֲמִישִֽׁי׃ (כד)  וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ נֶ֤פֶשׁ חַיָּה֙ לְמִינָ֔הּ בְּהֵמָ֥ה וָרֶ֛מֶשׂ וְחַֽיְתוֹ⁠־אֶ֖רֶץ לְמִינָ֑הּ וַֽיְהִי⁠־כֵֽן׃ (כה) וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֩ אֶת⁠־חַיַּ֨ת הָאָ֜רֶץ לְמִינָ֗הּ וְאֶת⁠־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ וְאֵ֛ת כׇּל⁠־רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי⁠־טֽוֹב׃ (כו) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכׇל⁠־הָאָ֔רֶץ וּבְכׇל⁠־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל⁠־הָאָֽרֶץ׃ (כז) וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת⁠־הָֽאָדָם֙ז בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃ (כח) וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֮ אֱלֹהִים֒ וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱלֹהִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת⁠־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכׇל⁠־חַיָּ֖ה הָֽרֹמֶ֥שֶׂת עַל⁠־הָאָֽרֶץ׃ (כט) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים הִנֵּה֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם אֶת⁠־כׇּל⁠־עֵ֣שֶׂב׀ זֹרֵ֣עַ זֶ֗רַע אֲשֶׁר֙ עַל⁠־פְּנֵ֣י כׇל⁠־הָאָ֔רֶץ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־הָעֵ֛ץ אֲשֶׁר⁠־בּ֥וֹ פְרִי⁠־עֵ֖ץ זֹרֵ֣עַ זָ֑רַע לָכֶ֥ם יִֽהְיֶ֖ה לְאׇכְלָֽה׃ (ל) וּֽלְכׇל⁠־חַיַּ֣ת הָ֠אָ֠רֶץ וּלְכׇל⁠־ע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וּלְכֹ֣ל׀ רוֹמֵ֣שׂ עַל⁠־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר⁠־בּוֹ֙ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה אֶת⁠־כׇּל⁠־יֶ֥רֶק עֵ֖שֶׂב לְאׇכְלָ֑ה וַֽיְהִי⁠־כֵֽן׃ (לא) וַיַּ֤רְא אֱלֹהִים֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה⁠־ט֖וֹב מְאֹ֑ד וַֽיְהִי⁠־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי⁠־בֹ֖קֶר י֥וֹם הַשִּׁשִּֽׁי׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א בְּרֵאשִׁ֖ית =מ״ס-ל ומ״ש (אות בי״ת גדולה)
• ל=בְּרֵאשִׁ֖ית (באות רגילה)
ב יְהִ֣י א֑וֹר =א⁠(ס),ל,ל-מ⁠(צילום),ק3,ו,פטרבורג-EVR-II-B-8,ותיקן-448,ה (״יהי״ בטעם מונח) <א⁠(ס)=מקף? אינו כן אלא מונח>, וכך לפי בן⁠־אשר כפי שמובא במנחת שי.
• דפוסים רבים כולל היידנהיים וקורן=יְהִי⁠־א֑וֹר (״יהי״ מוקפת ל״א֑וֹר״), וכך לפי בן⁠־נפתלי כפי שמובא במנחת שי.
ג תַּֽדְשֵׁ֤א =א⁠(ס),ל <א⁠(ס)=מתג? כן>
ד דֶּ֗שֶׁא =א⁠(ס),ל?,ל-מ⁠(צילום),ק3,ו,פטרבורג-EVR-II-B-8(1ב) ומ״ש (בנקודה אחת לטעם רביע); <א⁠(ס)=רביע? כן>, וכמו כן בתאג׳ דפוס ראשון ובכתבי⁠־יד ספרדים כגון היללי, פריז 25 ותנ״ך ליסבון. הדף מטושטש בכתי״ל וקשה להבחין בטעם; ייתכן שנקודה שנייה עליונה נמחקה.
• מ״ג דפוס ונציה=דֶּ֔שֶׁא (בשתי נקודות לטעם זקף גדול) וכמו כן בחלק מהדפוסים בעקבותיו, וגם בחלק מהתיגאן בכתב⁠־יד.
• קורן, ברויאר, דותן, מג״ה, סימנים, מכון ממרא
ה וַֽיְהִי⁠־כֵֽן ל=וַֽיְהִי⁠־כֵֽן בגעיה ימנית
ו וּֽלְהַבְדִּ֔יל =ק3,ו וכמו כן בתיגאן ובדפוסים.
• א⁠(ס),ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל (חטף) <א⁠(ס)=מתג ושוא לבד? אינו כן אלא הלמ״ד בחטף פתח>, וכמו כן בכתבי⁠־יד ספרדים כגון היללי, פריז 25 ותנ״ך ליסבון.
ז אֶת⁠־הָֽאָדָם֙ ל=אֶת⁠־הָֽאָדָם֙ בגעיה ימנית
E/ע
הערותNotes
(א) פרשת בראשית בראשית – חכמינו אמרו: שהבי״ת נוסף כבי״ת בראשונה (במדבר י׳:י״ג), כי נמצא: ראשונה יסעו (במדבר ב׳:ט׳). ואילו היה כן, היה הבי״ת קמוץ בקמץ גדול. ויש אומרים: כי בראשית לעולם סמוך. והטעם: בראשית הערב או הלילה או החשך. והנה שכחו: וירא ראשית לו (דברים ל״ג:כ״א). ויש אומרים: שהבי״ת נושא בלי טעם, וטעמו: שלא יעלה על לב שאין ראשית לשמים ולארץ, על כן אמר: בראשית. ולפי דעתי: שהוא סמוך, כמו: בראשית ממלכת יהויקים (ירמיהו כ״ו:א׳). ואל תתמה: היאך נסמך על פעל עבר, והנה כן: תחלת דבר י״י בהושע (הושע א׳:ב׳), קרית חנה דוד (ישעיהו כ״ט:א׳). והטעם יתברר לך בפסוק השני (ראב״ע ישעיהו כ״ט:א׳). ברא – רובי המפרשים אמרו: שהבריאה להוציא יש מאין, וכן: ואם בריאה יברא י״י (במדבר ט״ז:ל׳). והנה שכחו: ויברא אלהים את התנינים (בראשית א׳:כ״א). ושלש בפסוק אחד:⁠א ויברא אלהים את האדם {וגו׳} (בראשית א׳:כ״ז), ובורא חושך (ישעיהו מ״ה:ז׳), שהוא הפך האור שהוא יש. וזה דקדוק המלה ברא שני טעמים: זה – האחד, והשני – ולאב ברא אתם לחם (שמואל ב י״ב:י״ז). וזה השני: האל״ףג תחת ה״א, כי כמוהו: להברות את דוד (שמואל ב ג׳:ל״ה). כי הנה בבנין הכבד הנוסף, אם היה באל״ף, יהיה כמו: להבריאכם (שמואל א ב׳:כ״ט). ומצאנו מהבנין הכבד: ובראת לך (יהושע י״ז:ט״ו), ואיננו כמו: ברו לכם איש (שמואל א י״ז:ח׳), רק הוא כמו: וברא אותהן (יחזקאל כ״ג:מ״ז), וטעמו: לגזור ולשום גבול נגזר, והמשכיל יבין. אלהים – אחר אשר מצאנו: אלוה, ידענו כי אלהים לשון רבים. ושרש זה מדרך הלשון, כי כל לשון יש לה דרך כבוד. וכבודד לשון לועז: שיאמר הקטון נכח הגדול לשון רבים. ובלשון ישמעאל: דרך כבוד שידבר הגדול כמו המלך בלשון רבים. ובלשון הקודש: דרך כבוד לומר על הגדול לשון רבים, כמו: אדנים ובעלים, שאמרו: אדנים קשה (ישעיהו י״ט:ד׳), וכן: ולקח בעליו (שמות כ״ב:י׳), [כמשקל: רגליו,]⁠ה וכן מלת עדיו (ישעיהו מ״ה:כ״ד), ועליו, ואליו. על כן אמר הכתוב: ברא, ולא: בראו. ומדרך התושיה ידענו כי הדיבוריםו יקראו: שפה, בעבור שיראו שממנה יצאו. וכן נשמת אדם העליונה תקרא: לב, והלב – גוף והיא איננה גוף, בעבור היות הלב המרכבת הראשונה לה. ובעבור היות כל מעשי השם ביד המלאכים עושי רצונו, נקרא כן. ובפירוש כי שמי בקרבו (שמות כ״ג:כ״א) אבאר קצת סוד השם (ראב״ע שמות פירוש שני כ״ג:כ״א). ואל תשים לבך אל דברי הגאון (רס״ג אמונות ודעות מאמר ד׳) שאמר: שאדם נכבד מהמלאכים,⁠1 וכבר ביארתי בספר היסוד, כי כל ראיותיו הפוכות. וידענו: כי אין בבני האדם נכבדים כמו הנביאים, ויהושע נפל על פניו לפני המלאך והשתחוה, ואמר: מה אדני מדבר אל עבדו (יהושע ה׳:י״ד). וכן: זכריה (זכריה א׳:ט׳) ודניאל (דניאל י׳:י״ז), ולמה אאריך. וטעם אלהי הצבאות (עמוס ג׳:י״ג), כמו: אלהי האלהים (דברים י׳:י״ז). וטעם אלהים כמו: מלך, ובני אדם המתעסקים במשפט אלהים יקראו: אלהים. וזה השם תואר, ואיננו שם עצם, ולא ימצא ממנו עבר או עתיד. ואל תחשוב שהם המלאכים מאש ורוח, בעבור שנמצא: מלאכיו רוחות (תהלים ק״ד:ד׳), כי אין ככה דרך פשוטו. רק דוד בתחלה דבר על מעשה בראשית, והחל מהאור, ואמר: עטה אור כשלמה (תהלים ק״ד:ב׳), ואחר כך: נוטה שמים כיריעה (תהלים ק״ד:ב׳) – והוא הרקיע והמים עליו, והאש (תהלים ק״ד:ד׳) והשלג (תהלים קמ״ח:ח׳) והרוח (תהלים ק״ד:ג׳). ואמר: כי הרוח שלוחו של השםז ללכת אל המקום שישלחנו (תהלים ק״ד:ד׳), וכן האש ממשרתיו (תהלים ק״ד:ד׳). ואמר: יסד ארץ על מכוניה (תהלים ק״ד:ה׳) – וזו היא היבשה. וכן כתוב: רוח סערה עושה דברו (תהלים קמ״ח:ח׳). וטעם את – כמו: עצם הדבר, והוא סימן עם הפעול, כמו: את השמים. ופעמים יחסרוהו, כמו: אשר ברא אלהים אדם על הארץ (דברים ד׳:ל״ב). ונמצא עם הפועל, כמו: ובא הארי ואת הדוב (שמואל א י״ז:ל״ד), והם מתי מספר. ויהיה תחת: עם, ותחת: מן. השמים – בה״א הידיעה, להורות כי על אלה הנראים ידבר, ולעולם לשון רבים. ויתכן להיות משטרו משטר כל אחד ואחד. וטעם שמים: גובה ומעלה, וכן בלשון ישמעאל, שרובה על מתכונת לשון הקדש. ויש: שמי השמים (תהלים קמ״ח:ד׳), ולא יתפרדו, כרחיים (דברים כ״ד:ו׳) וצהרים (בראשית מ״ג:ט״ז). ואנשי המדות יבינו אלה הסודות. ויאמר הגאון רב סעדיה זצ״ל:⁠ח כי השמים כנקודה, והארץ כחוט הסובב.⁠ט ואחר שאלה שניהם נבראים, יהיו כל אשר בתוכם נברא כמים וכאש. ואחרים אמרו: כי המים בכלל הארץ, והרוח בכלל השמים. ולפי דעתי: כי אלה השמים והארץ הם: הרקיע והיבשה, כי לא נברא ביום אחדי אלא דבר אחד: בראשון – האור, ובשני – הרקיע, ובשלישי – הצמחים, וברביעי – המאורות, ובחמשי ובששי – נפשות החיות, והמזמור הנזכר (תהלים ק״ד) לעד. ולא יתכן להיות הקו הסובב קודם הנקודה, או היא קודם הקו, על כן אמר שנבראו השמים והארץ בפעם אחת. ועד: קורא אני אליהם יעמדו יחדו (ישעיהו מ״ח:י״ג). וזאת העדות איננה ברורה, בעבור שפירוש הפסוק איננו כן, כי איך יאמר אליהם לאשר אינם, ואיך יקרא לתוהו. רק פירושו: אני בראתים, ובעת שאקראם, יעמדו לפני שניהם כעבדים לעשות רצוני, כטעם: לעולם י״י דברך נצב בשמים (תהלים קי״ט:פ״ט). ואחר כן הזכיר הארץ, ואמר אחר כן כי גם היוםיא יעמדו לעשות משפט (תהלים קי״ט:צ״א) שתצונו. (ב) והארץ – זאת המלה זרה, בעבור קמצות האל״ף עם הה״א בכל מקום, ואיננה כמו: האלף לך שלמה (שיר השירים ח׳:י״ב), והאבן הזאת (בראשית כ״ח:כ״ב). תהו – אמר הגאון: שהוא מן תהום. וזה לא יתכן, כי מ״ם תהום שרש, כמו: מ״ם הדום, [ושני שמות לא יתפעלו].⁠יב ובספר יצירה: תהו – זה קו ירוק, ובהו – אבנים מפולמות.⁠2 והנכון: שהוא כאשר אמריג המתרגם ארמית, וכן: ובתהו ילל ישימון (דברים ל״ב:י׳), וכן: אחרי התהו (שמואל א י״ב:כ״א) – שאין בו ממש. ובהו – אחי תהו, והו״וין תחת ה״א, כוי״ו וישתחו (בראשית י״ח:ב׳), גם ו״ו באחו (בראשית מ״א:ב׳). והטעם: כי בראשית בריאת הרקיע והיבשה, לא היה בארץ יישוב, כי היתה מכוסה, וכן שם אלהים כח תולדתהיד להיותה למטה מן המים. ואל תתמה על ו״ו והארץ, כי פירושו כפ״ה רפה בלשון ישמעאל,⁠3 וכמוהו: ואד יעלה מן הארץ (בראשית ב׳:ו׳). כי לא דבר משה על העולם הבא, שהוא עולם המלאכים, כי אם על עולם ההויות וההשחתה.⁠טו והמפרשים שהשמים בפסוק הראשון הם שמי השמים, מה יעשו בארץ. והנה ראיות גמורות לאנשי הדעת, שאין שם רק ארץ אחת. ודרש שבע ארצות הוא: שהיישוב נחלק על שבעה, ובית המקדש באמצע היישוב, כי רחוקה מאמצע הארץ. ורוח אלהים – סמך הרוח אל השם בעבור היותו שלוח בחפץ ליבש את המים. והמים לשון רבים, גם לא יתפרדו, והם על בנין שנים, כי הם זכרים ונקבות. ונמצא על לשון יחידטז לא זורק עליו (במדבר י״ט:י״ג) [יזל מים (במדבר כ״ד:ז׳).]⁠יז וטעם מרחפת – מנשבתיח למעלה ממים, וכן: על גוזליו ירחף (דברים ל״ב:י״א). (ג) ויאמר – אמר הגאון: כי פירוש ויאמר כמו: וירצה. ואילו היה כן, היה ראוי: להיות אור, רק הוא כמשמעו. וכן: בדבר י״י שמים נעשו (תהלים ל״ג:ו׳), כי הוא צוה ונבראו (תהלים קמ״ח:ה׳). והטעם: כנוי על המעשה שלא נעשה ביגיעה, ועל דרך מלך ומשרתיו. וזה האור היה למעלה הרוח. (ד) וירא – כמו: וראיתי אני (קהלת ב׳:י״ג), והיא במחשבת. וטעם ויבדל – בקריאת השמות. (ה) ויקרא – ה״א לילה נוסף, כי הוא מלעיל, ולעולם לשון זכר הוא. ערב – קרוב מטעם חושך, ונקרא כן שיתערבו בו הצורות. ובקר – הפך ערב, שיוכל אדם לבקר בינות הצורות. וטעם יום אחד – הוא על תנועת הגלגל.⁠יט ויש סוד לדרש שיתא אלפי (בבלי ראש השנה ל״א.). ואחר שאמר שהאור יקרא יום, לא יתכן שיקרא הערב יום, רק פירושו היה ערב גם היה בקר ליום אחד. ואילו היה הערב והבקר ליום אחד, מה טעם: שני (בראשית א׳:ח׳). (ו) ויאמר – אמר הגאון על הרקיע דברים שלא היו. רק פירושו: דבר נטוי, כמו: וירקעו (שמות ל״ט:ג׳), ארקעם (שמואל ב כ״ב:מ״ג), וכן כתוב: וימתחם כאהל לשבת (ישעיהו מ׳:כ״ב). ומה נכבד דבר האומר: שקצות השמים עם קצות מימי אוקיאנוס (פרקי דר׳ אליעזר ג׳), וזהו: הרקיע. והוא האויר, כי כאשר התחזק האור על הארץ והרוח יבש מן הארץ, נהפך הלהט ונעשה הרקיע. וכן אמר במזמור עם נוטה שמים כיריעה (תהלים ק״ד:ב׳): המקרה במים עליותיו (תהלים ק״ד:ג׳), והעבים והרוח ויסד ארץ (תהלים ק״ד:ג׳-ה׳). והיא גבוהה על המים, וכן כתב: כי הוא על ימים יסדה (תהלים כ״ד:ב׳), לרוקע הארץ על המים (תהלים קל״ו:ו׳). וכן כל הולך אל הים, ״יורד״ יקרא. וטעם: הקורא למי הים (עמוס ה׳:ח׳) שיעלו – והם העננים, ואחר כן: ישפכם (עמוס ה׳:ח׳). (ז) ויעש – יש הבדלה בין עם למ״ד, כמו: בין מים למים (בראשית א׳:ו׳), בין קדש לחול (יחזקאל מ״ד:כ״ג) ויש עם בין ובין,⁠כ ויש עם שני הסימנים כמו: בינכם לבין אלהיכם (ישעיהו נ״ט:ב׳). (ז-ח) וטעם ויהי כן – דבק עם הבא אחריו, כאשר היה כן: קראו שמים. (ח) ויקרא – חמשה דברים קראם השם כי אין אדם: אור וחושך (בראשית א׳:ה׳), ושמים (בראשית א׳:ח׳) וארץ (בראשית א׳:י׳), וימים (בראשית א׳:י׳), ואדם (בראשית ה׳:ב׳) כן. (ט) ויאמר – כפי דעתי: שזו הפרשה דבקה עם אשר עליה, כי הרקיע לא נעשה עד אשר יבשה הארץ. והעד: ביום עשות י״י אלהים ארץ ושמים (בראשית ב׳:ד׳), והנה ביום אחד נעשו. והראות הדבר נסתר והקוות מפוזר איננה בריאה, וכן טעמו: וכבר אמר י״י יקוו המים, ויש כמוהו בתורה למאות.⁠4 והנה בפרשת בראשית אתן לך שני עדים נאמנים: האחד – וישם שם את האדם אשר יצר (בראשית ב׳:ח׳), ואחר כן: ויצמח {י״י} אלהים (בראשית ב׳:ט׳), וקודם אדם הצמיחן. והעד השני – שצוה לאדם שלא יאכל מעץ הדעת, ואחריו כתיב: ויצר י״י אלהים מן האדמה (בראשית ב׳:י״ט), רק פירושו: וכבר יצר. ועל זה הפירוש יהי: וירא אלהים כי טוב (בראשית א׳:י׳) דבק עם בריאתכא יום שני, ותדשא הארץ (בראשית א׳:י״א) תחלתכב יום ג׳. ופירוש יקוו – יתחברו, וכן: ונקוו אליה (ירמיהו ג׳:י״ז). [והוא מבנין נפעל והשרש קוה, והמלה מבנין הכבד הנוסף.]⁠כג (י) ואמר: ימים – בעבור שאין שם ים שיקיף כל הארץ. (יא) ויאמר – אמר הכתוב: תדשא הארץ, ישרצו המים (בראשית א׳:כ׳), תוצא הארץ (בראשית א׳:כ״ד), והנה שם כח בארץ ובמים לעשות במצות השם, וזו היא התולדת. וטעם תדשא – כמו: תצמיח. אשר זרעו בו – שהזרע בפרי, וכל אחד שומר מינו. (יד) ויאמר – מלת יהי ויהיהכד בעבור שידברו בה הרבה היא ליחיד ולרבים, גם לנקבה, כי יהיה נערה בתולה (דברים כ״ב:כ״ג), [מה יהיה רעה (קהלת י״א:ב׳), והיה העלמה (בראשית כ״ד:מ״ג).]⁠כה לאותות – רגעים. ולמועדים – שעות. ויתכן היות לאותות – על קדרות הלבנה והשמש,⁠כו ודלוג דמות הכוכבים, כי הכוכבים סיבת הדילוג הנראה, כטעם: ומאותות השמים אל תחתו (ירמיהו י׳:ב׳). והאומר (ר׳ יונה אבן ג׳נאח, ספר הרקמה שער ו׳): כי למ״ד לאותות נוסף, לא אמר כלום.⁠5 (טו) והיו – אמר חכם גדול ספרדי: כי הרקיע נחלק על שמנה חלקים, לשבעה הכוכבים וגלגל המזלות. וזה לא יתכן, כי אין גוף למעלה מגלגל המזלות. והנה הכתוב אומר: ברקיע השמים [בה״א הידיעה]⁠כז שיורה שיש שמים למעלה ממנו. וכן: שמי השמים (נחמיה ט׳:ו׳), לרוכב בשמי שמי קדם (תהלים ס״ח:ל״ד). וקדם במקום הזה אינו מזרח, והגאון רב סעדיה מן המקום הזה ברח. והנכון בעיני: שהשמש והלבנה וכל הכוכבים הם המאורות ברקיע, כי שם יראו. (טז) ויעש – נקראו השנים הגדולים כנגד הכוכבים. וכן נקראו: שלשת בני ישי הגדולים (שמואל א י״ז:י״ג) – כנגד האחרים, ואליאב היה הבכור גדול מכולם. ״ולא זה גדול מזה״ (פרקי דר׳ אליעזר ו׳) – יש לו סוד. ממשלת השמש ביום ולא בלילה, כי אין להם אור, גם ללבנה ולכוכבים לא יראה אורם ביום. ואם שואל השואל: הלא אמרו חכמי הספירות, שכוכב צדק וכל הכוכבים חוץ מכוכב ונוגה גדול מהלבנה, ואיך כתוב: הגדולים. התשובה: אין פירוש גדולים – על מדתם בגופם, רק על אורם. ואור הלבנה כפלי כפלים, בעבור היותה קרובה מהארץ, וכן כתוב: מאור. (יז) ויתן – אל תתמה על מלת: ויתן, כי כן כתוב: את קשתי נתתי בענן (בראשית ט׳:י״ג). [ולעניין אחר: ונתן אותם על ראש השעיר (ויקרא ט״ז:כ״א), כאילו הם משואות יטעינם עליו.]⁠כח (יח) ולמשל – יום התורה משעת צאת השמש עד בואה, והלילה מעת ראות הכוכבים, וצדקו האומרים: על פי שלשה עדים.⁠6 ודע כי עת שתחשך השמש, יהיה ערב עד שעה ושליש שעה שיראה כמו אור בעבים, וכן הבקר אור (בראשית מ״ד:ג׳) קודם זרוח השמש. ובצאת אור השמש ביום, ואור הלבנה בלילה, יבדילו בין האור ובין החשך. (כ) ויאמר ישרצו – פועל יוצא, וכן: שרץ ארצםכט צפרדעים (תהלים ק״ה:ל׳). וטעם ישרצו – תולדת עם הגבהה. והכתוב: כי העוף יעופף על פני רקיע השמים לעד על פירוש רקיע (ראב״ע בראשית פירוש ראשון א׳:ו׳). ואמר הגאון: כי על פני – עם פני. אם כן, פני השמים למטה הם. ופ״א יעופף כפול [כפ״א {ו}⁠נאפופיה (הושע ב׳:ד׳)]⁠ל ונו״ן יכונן (ישעיהו ס״ב:ז׳), [ונו״ן ויקונןלא (דברי הימים ב ל״ה:כ״ה)].⁠לב (כא) הרומשת – כטעם: הולכת. ויש אומרים: שהשי״ן תחת סמ״ך. (כב) ויברך – טעם פרו ורבו – תפרו ותרבו,⁠7 וכן: ומות בהר (דברים ל״ב:נ׳), כי אין זה בכוחו ובידו. (כד) ויאמרנפש חיה – כלל לאשר הולידו האש,⁠לג המים, והארץ, והאדם. בהמה – שהם עם בני אדם לצרכם, לאכל מהם ולרכוב עליהם. ורמש – הם הקטנים, הם ההולכים על הארץ. וחיתו ארץ – שהם בשדה שאין שם ישוב. והו״ו האחרון במלת וחיתו ארץ נוסף, כמו: בנו בעור (במדבר כ״ד:ג׳), למעינו מים (תהלים קי״ד:ח׳). (כו-כז) ויאמר – יש אומרים: כי מלת נעשה שם התואר מבנין נפעל, כמו: ואשר היה נעשה ליום (נחמיה ה׳:י״ח). ואמרו: כי בצלמנו כדמותינו דברי משה, ופירוש ויברא אלהים את האדם בצלמו – שהו״ו שב אל האדם, ויפרשו בצלם אלהים (בראשית ט׳:ו׳), שאלהים דבק עם: עשה (בראשית ט׳:ו׳), כאילו אמר: כי האלהים עשה את האדם בצלםלד וזה פירוש חסירי לב. כי היה הראשוןלה ראוי להיות כן: ויאמר אלהים יהי נעשה אדם, וכן עשהו בצלמנו וכדמותינו. גם ו״ו בצלמו – איך ישוב על האדם. והנה יש לו צלם קודם שיהיה, ומה טעם כי: שופך דם האדם, ישפך דמו בעבור שנברא אדם בצלם (בראשית ט׳:ו׳)? גם לכל נפש היה צלם. ויאמר הגאון: כי פירוש בצלמנו כדמותנו – בממשלה. וטעמו: בצלם שראה בחכמה כי טוב הוא, ובעבור כבוד האדם סמכו אל אלהים, וכן: ומארצו יצאו (יחזקאל ל״ו:כ׳), והלא כתוב: לי״י הארץ (תהלים כ״ד:א׳), [כי לי״י הארץ (שמות ט׳:כ״ט).]⁠לו ואמרו במלת נעשה – ואם היא לשון רבים, שכן מנהג המלכים לדבר. וכמוהו: ונתנה לך גם את זאת (בראשית כ״ט:כ״ז), וכן: נאמר קדם מלכא (דניאל ב׳:ל״ו), אולי אוכל נכה בו (במדבר כ״ב:ו׳). ואלה העדים עדי שקר הם, כי ונתנה לך מבנין נפעל, וכמוהו: והעיר נתנה (ירמיהו ל״ב:כ״ד), והו״ו השיבו לעתיד כמשפט כל פועל עבר, וטעמו: ותנתן לך. ונכה בו (במדבר כ״ב:ו׳) – הוא ומחנהו, או יהיה שם הפועל כמו: ונקה לא ינקה (שמות ל״ד:ז׳),⁠לז ואף כי שמצאנו: לא נכו (שמות ט׳:ל״ב), כי לא יבוא בנין שלא נקרא שם פועלו, כי אם מהכבד. ור׳ משה הכהן הספרדי הכהן טעה בספרו. ומלת: נאמר קדם מלכא (דניאל ב׳:ל״ו) – ארמית היא. ואיך ידבר דניאל בלשון גדולה עם נבוכדנצר שהיה מלך מלכים. ועתה אפרש: דע כי כל מעשה בראשית לכבוד האדם נברא במצוות השם. והצמחים – הוציאה אותם הארץ, והיא והמים – כל נפשות החיות. ואחר כן אמר למלאכים השם: נעשה אדם – אנחנו נתעסק בו, ולא המים והארץ. ואחר שידענו שהתורה תדברלח בלשון בני אדם, כי המדבר אדם גם כן השומע, ולא יוכל לדבר איש דברים בגבוה עליו או בשפל ממנו, רק על דרך דמות האדם, [כי איך ידבר לו וידמה דבר שלא ידמה ולא יוכל לשמוע.]⁠לט וכן אמרו: פי הארץ (משנה אבות ה׳:ו׳ ע״פ במדבר ט״ז:ל״ב), יד הירדן (במדבר י״ג:כ״ט), וראש עפרות תבל (משלי ח׳:כ״ו), [ולשון ים מצרים (ישעיהו י״א:ט״ו).]⁠מ וחלילה חלילה להיות דמות לשם, וכן אומר הכתוב: ואל מי תדמיוני (ישעיהו מ׳:כ״ה). ובעבור שנשמת האדם העליונה, שאיננה מתה, נמשלת בחיתהמא לשם, ושאיננה גוף, והיא מלאה כולו, וגוף האדם כעולם קטון, יהי השם מבורך אשר בגדול החל ובקטון כלה.⁠8 גם אמר הנביא שראה כבוד אלהים: כמראה אדם (יחזקאל א׳:כ״ו). והשם הוא האחד שהוא יוצר הכל, והוא הכל, ולא אוכל לפרש. ואדם נברא בתחלה בשני פרצופין, והנו אחד, גם הוא שנים. והנה בצלם אלהים – מלאך. והוא נברא זכר ונקבה. (כח) ומלת פרייה ורבייה באדם – ברכה הוא כמו בבריאת המים, רק היא מצוה העתיקוה קדמונינו, ושמו זה הפסוק זכר לדבר. (כט-ל) ויאמר אלהים הנה נתתי לכם – התיר לבני אדם ולכל יש לו נפש חיה לאכל כל עשב. וכל פרי עץ מותר לאדם, והעשב הירק לחיות ולכל רומש. ועד נח לא הותר הבשר עד אחר המבול. (לא) יום השישי – יש אומרים: שיום סמוך, והטעם: לגלגל הששי, וכן: יום השביעי. ואין זו אמת, ובעל יום הששי על דעת אנשי המזלות יוכיח. רק פירושו: יום שהוא ששי ליום הראשון. וכן: יום השביעי (בראשית ב׳:ב׳). ונמצא כן: ואיש הישראלי (ויקרא כ״ד:י׳), ורבים כמוהם, גם כן: רקיע השמים (בראשית א׳:כ׳) – הרקיע שהוא שמים.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 השוו גם ראב״ע שמות פירוש ראשון כ״ג:כ׳, כ״ה:ז׳.
3 כלומר: ניתן להסביר את הפסוק בלי האות ו״ו. בדומה פירש בעוד הרבה מקומות בפירושו: השוו ראב״ע שמות פירוש ראשון ט׳:כ״א, מ׳:ל״ז.
4 השוו ראב״ע בראשית פירוש ראשון ב׳:ח׳, ז׳:כ״א, כ״ד:י״ד, כ״ד:ס״ד, כ״ט:י״ב, ל״א:כ״ד, מ״ח:י״ג, שמות פירוש ראשון י״א:א׳, כ״ד:ה׳, כ״ט:ד׳-ח׳, ל״ב:כ״ט, ויקרא ט׳:ו׳, ט׳:כ״ב, י״ג:נ״ח, דברים י׳:ג׳, בראשית פירוש שני א׳:ט׳, ב׳:ח׳, ד׳:י״ט, י״א:ל״א.
5 השוו לשיטה המובאת בהקדמת ראב״ע: ״והאומר: כי ו״ו ולמועדים נוסף״.
6 השוו ללשון הפסוק בדברים י״ט:ט״ו.
7 כלומר: לשון עתיד, ולא לשון ציווי.
8 השוו ללשון הפסוק בבראשית מ״ד:י״ב.
א מ״ויברא... אחד״ הושמט ע״י הדומות בכ״י פריס 177, והושלם מכ״י פריס 176.
ב בכ״י פריס 177: לא.
ג בכ״י פריס 177 נכפלה כאן: השני. המלה אינה מופיעה בכ״י פריס 176, ברסלאו 53, ועוד.
ד כן בכ״י פריס 176, ס״פ I.24, פרנקפורט 150. בכ״י פריס 177: וכבד.
ה ההוספה מכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
ו כן בכ״י פריס 176. בכ״י ס״פ I.24, פרנקפורט 150: הדבורים. בכ״י פריס 177: הדברים.
ז כן בכ״י פריס 176, ברסלאו 53. בכ״י פריס 177: השם.
ח המלים ״רב סעדיה זצ״ל״ מופיעות בכ״י פריס 177, אך חסרות בכ״י פריס 176, ברסלאו 53, ועוד עדי נוסח.
ט כן בטקסט בכ״י פריס 177. בכ״י פריס 177 בגליון בשם ס״א, כ״י פריס 176, ברסלאו 53 ועוד: כי הארץ כנקודה והשמים כחוט הסובב.
י מלת ״אחד״ הושמטה בכ״י פריס 177, והושלמה מכ״י פריס 176.
יא כן בכ״י פריס 177, פריס 176, ברסלאו 53. בדפוס נפולי: הם.
יב ההוספה מכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, ברסלאו 53, ועוד עדי נוסח.
יג מלת ״אמר״ הושמטה בכ״י פריס 177, והושלמה מכ״י פריס 176.
יד כן בכ״י פריס 176, ס״פ I.24, פרנקפורט 150. בכ״י פריס 177: תולדותה.
טו כן בכ״י ס״פ I.24. בכ״י פרנקפורט 150, לוצקי 827: ההוויה וההשחתה. בכ״י פריס 177: ההיות והשחתה.
טז המלים ״על לשון יחיד״ חסרות בכ״י פריס 177, פריס 176 והושלמו מכ״י ברסלאו 53. בכ״י לוצקי 827: על בנין אחד.
יז ההוספה מכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, ברסלאו 53, לוצקי 827, ועוד עדי נוסח.
יח כן בכ״י פריס 176. בכ״י פריס 177: משבת. בכ״י לוצקי 827: נושבת.
יט כן בכ״י פריס 176, ס״פ I.24, פרנקפורט 150. בכ״י פריס 177: גלגל.
כ בדפוס ורשא נוסף כאן: כמו פה ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים וגו׳. ההוספה מופיעה בין השיטין בכ״י פרנקפורט 150, אך חסרה בכ״י פריס 177, פריס 176, דפוס נפולי, דפוס קושטא, ועוד הרבה עדי נוסח.
כא כן בכ״י פריס 176, ס״פ I.24, פרנקפורט 150. בכ״י פריס 177: דבק בראיית.
כב כן בכ״י פריס 176, ס״פ I.24, פרנקפורט 150. בכ״י פריס 177: בתחלת.
כג ההוספה מכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, ברסלאו 53, לוצקי 827, ועוד עדי נוסח.
כד כן בכ״י פרנקפורט 150, דפוס קושטא, ודפוס ורשא. בכ״י ס״פ I.24: יהיה. בכ״י פריס 176, פריס 177, לוצקי 827, ברסלאו 53, דפוס נפולי: והיה.
כה ההוספה מכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
כו בכ״י פריס 177 חסר ״הלבנה והשמש״ (ובמקומם כתוב: ״קדרותם״). המלים הושלמו מכ״י פריס 176, לוצקי 827.
כז ההוספה מכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, לוצקי 827, ועוד עדי נוסח.
כח ההוספה מכ״י פריס 177 ולוצקי 827. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
כט כן בכ״י פריס 177, 176. בדפוס ורשא: ושרץ היאור (שמות ז׳:כ״ח).
ל ההוספה מכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, לוצקי 827, ועוד עדי נוסח (ושם בהמשך ״כנו״ן״ / ״כמו״).
לא בכ״י פריס 177: יקונן.
לב ההוספה מכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
לג בכ״י פריס 177 נמחקה כאן מלת ״האש״. המלה נוספה בין השיטין גם בכ״י לוצקי 827, והיא מופיעה בדפוס ורשא, אך היא חסרה בכ״י פריס 176, ועוד עדי נוסח.
לד מלת ״בצלם״ הושמטה בכ״י פריס 177, והושלמה מכ״י פריס 176, לוצקי 827.
לה מלת ״הראשון״ הושמטה בכ״י פריס 177, והושלמה מכ״י פריס 176, לוצקי 827.
לו ההוספה מכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, לוצקי 827, ועוד עדי נוסח.
לז בדפוס ורשא: ונקה לא אנקך (ירמיהו מ״ו:כ״ח).
לח כן בכ״י פריס 176, ס״פ I.24. בכ״י פרנקפורט 150: דברה. בכ״י פריס 177: מדבר.
לט ההוספה מכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, לוצקי 827, ועוד עדי נוסח.
מ ההוספה מכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, לוצקי 827, ועוד עדי נוסח.
מא כן בכ״י לוצקי 827, ברסלאו 53. בכ״י פריס 176: בחי. בכ״י פריס 177: בהיותה.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144